צא מדירת קבע ושב בדירת עראי
אחת מהמימרות הידועות לגבי מצוות סוכה היא: "צא מדירת קבע, ושב בדירת עראי".במאמר בעז"ה נעיין בטעמה ובמקורה, האם היא מוסכמת, ומה כלול הלכתית בכך.
כן יש לברר מה כלול רעיונית בזה. ואע"פ שלא התפרש בחז"ל שזהו אחד מהטעמים והיסודות הרעיוניים של הסוכה, ואולי הוא רק דין והלכה בהלכות סוכה, אבל בספרים וסופרים מקובל להבין שיש בזה יסוד רעיוני חשוב שלימדה אותנו התורה במצוות הסוכה.
♦
מקורה וטעמה
בסוכה ב, א מובאים דברי רבא בטעם המשנה שכתבה פסול של סוכה למעלה מעשרים אמה: "בסוכות תשבו שבעת ימים" - אמרה תורה צא מדירת קבע[2] ושב בדירת עראי". וביאר רש"י שם, דהיינו סוכה עראית של רק "שבעת ימים", ולא קבועה. וכ"כ רוב הראשונים שזה המקור. ובשיטת הריב"ב על הרי"ף שם באר באופן אחר, ש"תשבו" היינו עראי, שהרי לא כתוב תדורו.ובטעם הדבר מדוע צריך דירת עראי, אפשר לומר בכמה אופנים.
אופן א', והוא הידוע[3], שהתורה באה ללמד ולחנך אותנו בזה ענין מוסרי, של הבנת מציאותינו העראית בעולם, ולשלול שיקוע בחומריות עוה"ז. ושייך הדבר ביחוד לחג הסוכות, שהוא זמן האסיף, וקיים חשש של "כוחי ועוצם ידי" והרגשת קביעות ושיקוע בעולם הזה.
כתב העקידת יצחק (פרשת אמור): "חג הסוכות אשר בו יעזבו האנשים כל ענייני הכסף אשר לכסף לכסף ואשר לזהב לזהב סחורות ורוב תבואות וכל מדי דאקרי נכסים, ויוצאין אל סוכה קטנה זו, אשר אין בה רק ארוחת יום ביומו ועל הרוב מטה ושלחן וכסא ומנורה. שהוא התעוררות נפלא שלא יתעסק האדם להרבות מאלו הקניינים, כי די בהכרחי לבד כל ימי היותו בפרוזדור הזה שהיא דירת עראי, כמ"ש התנא (אבות פ"ד) העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא וכו'. כי הנה המרבה בענייני העולם הזה ממעיט בקנינים האמתיים, והנה הוא באמת מרחיב בית האשפות ומסיג גבול הטרקלין".
וכתב הכלי יקר (ויקרא כג, מב): "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", נקט דוקא "אזרח" שהוא לשון תושב, לפי שבזמן אסיפת התבואה מן השדה כל אחד רוצה לילך מן השדה לתוך ביתו לישב בו ישיבה של קבע, וחששה התורה אולי על ידי ישיבת קבע ירום לבבו כי מצאה ידו כביר, וישמן ויבעט, על כן נאמר "כל האזרח" הרוצה להיות כתושב בעוה"ז ולא כגר, אליו ציוה ה' לצאת מדירת קבע לדירת ארעי כדי שיכיר בפחיתות ערכו שאינו בעוה"ז כי אם גר ולא תושב, ועל ידי זה לא יבטח בצל קורתו כי אם 'בצל שדי יתלונן', כמו שעשו ישראל בצאתם ממצרים שלא ישבו בבתים ספונין וחשובים כי אם בהיקף ז' עננים אשר כבוד ה' היה בתוכם, וזהו 'בצל שדי' ולא בצל קורות בתיהם ארזים".
והמלבי"ם פרשת אמור כתב: "שהדורות הבאים בל ירים לבבם בעת האסיף שמלאו בתיהם טוב, ויחשבו העולם הזה לבית חייהם ותכליתם, ידעו וישימו על לב כי בסוכות הושבתי את בני ישראל להעיר אוזן שעוה"ז מלון אורחים ודירת עראי, וכן יצאו מדירת קבע אל דירת עראי שזה רמז הסוכה כמו שכתבו חכמי לב".
וכתב בספר שערי תשובה לרבינו יונה, שער ב, שהוא יסוד כללי בחיים: "וכל אנשי לבב יחשבו העולם הזה כמו דירת עראי, ולא ישתמשו בו רק לעבודת הבורא יתברך, ויכינו בו צידה לנפשם".
וע"ע מה שהאריך זה בדברים יפים מרן הראי"ה זצ"ל, בספר "מאורות הראי"ה - ירח האיתנים" (מהד' תשנ"ה עמ' רפז ואילך, ומהד' תשפ"ב עמ' תלג ואילך).
וכעין זה אפשר לבאר באופן רעיוני את טעם "דירת עראי", שהדבר מסייע למצוות השמחה שיש בחג סוכות [יתרה משאר חגים]. והיינו שאי אפשר לשמוח באמת בעולם הזה עם כל הבעיות והקשיים, אא"כ מבינים שעולם הזה הוא "עראי". וראה היטב בספר דרכי מוסר (לרב יעקב ניימן זצ"ל, ר"י אור ישראל) עמ' רפג במאמר על סוכות, דברים נפלאים בשם הרב משה רוזנשטיין זצ"ל הי"ד, משגיח ישיבת לומז'ה, בטעם אמירת מגילת קהלת דוקא בחג סוכות, וכן מש"כ בספר מאורות הראי"ה שם על דבר זה.
ולפי הסבר זה, יוצא שיש כאן עוד טעם בפני עצמו למצוות סוכה "דירת עראי", מלבד עיקר הטעם זכר ליציאת מצרים, ענני כבוד או סוכות ממש[4]. ובאמת בספר מאורות הראי"ה שם כתב על זה: "הטעם הנודע מהטעמים החיצוניים בענין סוכה", ונראה כוונתו בביטוי "מהטעמים החיצוניים" שאין זה עיקר הטעם של המצוה, אלא דבר מצטרף.
ובאופן ב' אפשר לומר בטעם הדבר, מש"כ בבית הבחירה למאירי שם: "נראה לו כמין בית, והיכר סוכה נפקע ממנו".
והיינו שצריך שיהיה ניכר לאדם שאינו בביתו, אלא מקיים מצוות סוכה. והוא כעין הדין "סוכה, ולא ביתו של כל ימות השנה", ראה היטב ברש"י יד, א ד"ה רבי מאיר.
ויתכן שהוא דין תורה שיהיה ניכר, כמבואר ברש"י ב, א ד"ה למען ידעו: "עשה סוכה שישיבתה ניכרת לך, דכתיב ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי, ציויתי לישב".
ובאופן ג' אפשר לבאר, שענין "דירת עראי" קשור לטעם העיקרי של המצוה. והיינו שלמ"ד סוכות ממש הרי ודאי אותן סוכות עשו אותן עראי, מפני שהיו נודדים במדבר, וע"פ ה' יחנו וע"פ ה' יסעו, לסתור ולבנות. ולמ"ד ענני כבוד, אע"פ שאין זה כלל בהבנת שכלנו מה הם, מ"מ נקראים "עננים", וענן הוא בד"כ דבר עראי מאד, "וכענן כלה" (נתנה תוקף), כעת כאן ואח"כ זז או נעלם. ולכאורה ענני כבוד במציאות היו קבועים עם בני ישראל[5]. ואולי יחשבו העננים עראי מצד התזוזה, כל פעם במקום אחר[6]. ואולי יתכן לבאר, שהכוונה היינו שהעננים האלו היו כל הזמן בבחינה של התחדשות, ראה היטב בסידור עולת ראיה על סוכות מש"כ בהתחלה על סוכה וההתחדשות[7].
ורבינו בחיי בספרו כד הקמח (סוכה) כתב שהעראי הוא עצם מציאות ישראל במדבר, בדרכם לארץ ישראל: "... ומפני שהיה דירתם במדבר דירת עראי ועתידין ליכנס בדירת קבע שהיא א"י ששם ביהמ"ק הנקרא בית עולמים, נצטוינו בתורה במצוה זו לצאת מבתינו שהם דירת קבע ולשבת בסוכה שהיא דירת עראי זכרון לדירת המדבר, וזהו שאמרו רז"ל צא מדירת קבע ושב בדירת עראי כלומר הוי זוכר דירתך במדבר שהיתה דירת עראי, והקב"ה הוציאך משם והושיבך בדירת קבע במבחר המקומות, ולפיכך אני מטריחך במצוה זו שתצא מביתך שהיא דירת קבע ותשב בסוכה שהיא דירת עראי, זכרון לזמן המדבר".
♦
האם יש חולקים על הגדרת הסוכה כדירת עראי
בסוכה דף ז, ב, אביי מציין שמונה דעות בתנאים שסוברים שסוכה היא דירת קבע: "אמר אביי: רבי, ורבי יאשיה, ורבי יהודה, ורבי שמעון, ורבן גמליאל, ובית שמאי, ורבי אליעזר, ואחרים, כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן". ועיי"ש בתוס' שלא כולם ברשימה ממש באותה דעה, אבל בכל אופן בעיקרון שווה שלא צריך דירת עראי גמורה.ומבואר כאן שהצורך ב"דירת עראי" אינו מוסכם כלל בחז"ל, אע"פ שלהלכה ברוב הדברים הנ"ל נפסק כשיטה של "דירת עראי". וגם זה מביא לומר ש"דירת עראי" אינו עיקר הטעם של הסוכה.
וראה לקמן, שגם לגבי דין סוכה "למעלה מעשרים" קושייתו של אביי נחשבת קושיה חזקה על הטעם של רבא.
♦
נפקא מינה להלכה
בסוכה ב, א מבואר בדעת רבא שמפני הטעם של "דירת עראי" פוסלת התורה סוכה למעלה מעשרים. ויש בגמ' שם טעמים נוספים מהאמוראים, ומפורש שם דף ב, ב שהם אינם באותה שיטה, אלא מחלוקת ביניהם ונפק"מ שונות.ובתוס' שם כתבו שסכך ש"קבעו הנסרים במסמרים שלא ירדו גשמים בסוכה" פסול, "דנהי דלא חיישינן בדפנות אי עביד להו קבע, מ"מ בסככה שעיקר הסוכה על שם הסכך לא מיתכשרה עד דעביד לה עראי". ואכמ"ל בחידוש זה ובשיטות הראשונים.
גם גודל הסוכה "שבע על שבע טפחים" (ולא ארבע אמות על ארבע אמות) יוצא מזה שדי לנו בעראי, ושאר דינים שנזכרו בגמרא בדף ז, ב (הובאה לעיל) על מאן דאמר דירת עראי, לפחות בחלקם הדעה החולקת שם טעמה מפני דירת עראי.
♦
הבנת קושיית אביי על טעם רבא ודחייתו
"ורבא אמר: מהכא בסוכות תשבו שבעת ימים. אמרה תורה: כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי, למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי, אלא דירת קבע.אמר ליה אביי: אלא מעתה, עשה מחיצות של ברזל וסיכך על גבן, הכי נמי דלא הוי סוכה? - אמר ליה, הכי קאמינא לך: עד עשרים אמה, דאדם עושה דירתו דירת עראי, כי עביד ליה דירת קבע נמי נפיק. למעלה מעשרים אמה, דאדם עושה דירתו דירת קבע, כי עביד ליה דירת עראי נמי לא נפיק".
ונקדים שקושיית אביי ודאי שחזקה היא, וצריך התבוננות טובה בתירוץ רבא, להבינו על בוריו. וכן מבואר בגמ' שם ב, ב שהאמוראים האחרים לא אמרו כרבא בטעם הדין של "פסול למעלה מעשרים", מפני "קושיה דאביי". ושם בתוס' (ד"ה כרבי זירא) מבואר שהיא קושיה חזקה גם אחרי התירוץ, עיי"ש. ובתוס' דף ז, ב (ד"ה כולהו) מבואר שאביי לא קיבל את התירוץ, עיי"ש.
ונבוא להתבונן בתירוץ רבא, שהוא גם הנכון להלכה לרוב הדעות[8], ע"פ שיטות הראשונים השונות:
כתב רש"י: "עד עשרים אמה דאדם עושה כו' - שפיר דמי, דודאי יש בכלל קבע עראי, והרי עשה כתורה, ועל כרחך לא הקפידה תורה על העראי אלא לשם שיעור, לתת לך שיעור בגובהה, שתהא יכולה לעמוד על ידי יתידות עראי".
ויל"ע טובא בדברי קדשו, מה הכוונה במה שכתב "יש בכלל קבע עראי", והרי יתכן להבין שיש ענין מיוחד שיהיה בדוקא "עראי", ואז עראי לא כלול בקבע. וראה מה שתמהו בזה בספר 'משמרת מועד’ לרב קארפ שליט"א על מס' סוכה עמ' יא ובספר 'אהל תורה' לגר"י חדש שליט"א על מס' סוכה עמ' טז.
וצ"ל בדעת רש"י, שבאמת בד"כ אומרים "יש בכלל מאתיים מנה", אא"כ יש סיבה לעדיפות הקטן על הגדול, וכגון שלא נותנים צדקה לעשיר מצד "יש בכלל עשיר עני", שאדרבה מיעוט הכסף של העני גורם את הנתינה. ומבאר רש"י, שלגבי החומר של הדפנות, אין מסברא שום יתרון לחומר חלש על "מחיצות של ברזל" (ולא ס"ל לרש"י לומר כאן סברות רעיוניות על מעלת העראי, כגון דברי הכלי יקר שלעיל וכו'. וראה לקמן בסוף "סיכום"). אבל לגבי הגובה, אע"פ שודאי מצד הגובה קטן כלול בגדול ונמוך כלול בגבוה, מ"מ מצאנו מעלה לנמוך, מצד "יכול לעמוד ע"י יתדות עראי" משא"כ בגבוה. ולכן זה מה שלמדנו מהדרשה של "דירת עראי" להצריך גובה נמוך. ודוק.
ובתוספות כתבו: "כי עביד ליה דירת קבע שפיר דמי - דאע"ג דיש לפרש קרא בדירה שאינה ראויה אלא לשבעה למעוטי קבע, משמע ליה קרא דאתא לשיעורא לאורויי לך מדת גובהה, כלומר בסוכה שאפשר לעשות עראי".
ומשמע בתוס' שבאמת אין דין של "דירת עראי", וכל הדרשה רק לענין הגובה[9]. ובדבר זה גם משמעות רש"י כך, שכתב שהפסוק בא להורות מידת גובהה.
אמנם יל"ע בזה מהמשך תוס' שיש הלכה של "דירת עראי" ממש לגבי הסכך, ואם כל הדרשה באה רק לגובה ואין בכלל צורך בדירת עראי, צ"ע להבין זאת.
ומש"כ תוס' "משמע ליה", לא פירשו איך משמע כך. ויתכן שכוונתם כר"ן על הרי"ף שם, שכתב לחלק בין הגובה לחומר של הבנין, שזה ניתן להגדיר בדיוק וזה לא:
"ומוכח בגמ' דלמטה מכ' אמה שהיא ראוי לדירת עראי אפילו עביד לה דירת קבע שפיר דמי. ונ"ל דמשום הכי משמע לן הכי, לפי שאי אפשר לומר שהתורה תצוה מה שאי אפשר לעמוד עליו, דבאיזה דבר נשער אם הבנין ראוי לשבעה בלבד או ליותר מכן. משום הכי משמע לן דבשיעור שאפשר שיעשה בו דירת עראי תליא מילתא".
ובפני יהושע באר שהחילוק הוא בין הסכך לדפנות[10]: "ונראה דהיינו מדכתיב בסוכות תשבו היינו סכך, אלמא דעיקר קפידא דקרא בדירת עראי היינו על הסכך, שיעשה הסכך בענין שלא יצטרך לעשות הדפנות בנין קבע, ועל כרחך היינו בענין הגובה, כן נראה לי לפרש דברי התוס'".
ובחידושי הריטב"א כתב בזה שני פירושים, האם כוונת רבא שצריך אכן "דירת עראי", אלא שדי לנו ב"ראוי לכך" (בגלל הכלל "כל הראוי לבילה"), או שכוונת רבא כביאור תוס' לעיל, שיש רק הלכה בגובה הסוכה:
"ורבא אהדר ליה דכל היכא דהוי שיעור דחזי לעראי בדרך בני אדם אין עראי מעכב ואפילו עשאה קבע כשרה, ואין לפוסלה אלא קבע וא"א לעשותה עראי והיינו למעלה מעשרים, וקאתי עלה מדרבי זירא דקאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו, והכא נמי למטה מעשרים שראוי לעראי אין עראי מעכב[11] ואפילו קבע כשרה, למעלה מעשרים שאינו ראוי לעראי עראי מעכב והרי א"א לעשותה עראי, וזה לפי דעתם שכתבנו למעלה, דאי לא כי עביד לה עראי מיהת למעלה מעשרים ליתכשר דבמקום שהבילה מעכבת נכשרת היא בבילה.
ולא נהירא, חדא דכל היכא דמייתי תלמודא מידי מדר' זירא בהדיא קאמר כדר' זירא, ותו דאפילו תימא דאביי לא אודי בפירוקא דרבא משום דלית ליה דר' זירא הוה ליה לר' זירא גופיה לאודויי ביה והיכי אמרינן בסמוך כולהו כרבא לא אמרי משום קושיא דאביי דהא פרקיה רבא לההיא קושיא אליבא דר' זירא[12].
והנכון, דאביי סבר דאם איתא דקרא אתא לאשמועינן דבעינן סוכת עראי הוה לן למקפד דלא תהוי לעולם אלא עראי, ורבא תריץ ליה דליכא במשמעותא דקרא שתהא הסוכה עראי מדלא כתיב הכי בהדיא, אלא שרמז הכתוב שיהא שיעורה ראוי לבנין עראי על דרך העולם וכל שראויה להיות עראי אף על פי שהיא קבע כשרה וכל שאין שיעורה ראוי לבנין עראי אפילו עשאה עראי פסולה, וזו שיטת רש"י ז"ל".
♦
סיכום
אחד מהדברים שנאמרו במצוות סוכה הוא שהיא צריכה להיות "דירת עראי". לא התפרש בחז"ל שזהו אחד מהטעמים והיסודות הרעיוניים של הסוכה, ואולי הוא דין והלכה בלבד, אבל בספרים וסופרים מקובל להבין שיש בזה יסוד רעיוני חשוב שלימדה אותנו התורה במצוות הסוכה.דין זה אינו מוסכם בתנאים, ואביי מנה שמונה דעות שחולקות על זה, אבל הוא להלכה.
בדין סוכה למעלה מעשרים אמה שפסולה, רבא סובר שגם שם הטעם הוא מחמת "דירת עראי", אבל הפסול הוא רק בגובה, ומחיצות של ברזל כשרות. הראשונים דנו איך לבאר את החילוק בזה, ויש מקום לדון בסברות הענין.
♦ ♦ ♦