ממון מצטרף - הרב עמיחי כנרתי
מבואר במכות דף ה, א לפי רבא, שהטעם לדין המשנה ש"משלשין בממון", הוא מפני ש"ממון מצטרף".וז"ל רבינו חננאל: "מתניתין משלשין בממון ואין משלשין במכות. פירוש העידו עליו שחייב לחברו מנה ונמצאו זוממין זה נותן חמשים וזה נותן חמשים, זהו משלשין בממון. מאי טעמא, דהני זוזי והני זוזי מצטרפי והוו להו כולהו מנה ונתקיים ועשיתם לו כאשר זמם, הן זממו להענישו מנה לפיכך משלמין לו מנה. אבל מלקות דאי אפשר להצטרף כל אחד לוקה ארבעים". וכ"כ עוד ראשונים, כמו הנמו"י: "ממון הרי בא הכל ליד מי שהעידו עליו".
ומשמע מהם סברא של צירוף: כסף יכול מעשית להצטרף, אצל המקבל, אבל מלקות הם שני גופים שמקבלים, ולכן לא יכולים להצטרף שנים לאחד.
ורש"י ביאר את הסברא, שהממון מצטרף אצל הנידון, "והרי קיבל מה שרצו להפסידו בין כולם". ומשמע שכוונתו לומר יותר מאשר לשון הראשונים הנ"ל[1], והיינו לא רק מצד עצם האפשרות המעשית של כסף להצטרף, אלא מצד שזו בעצם מטרת הענין, לשלם לנידון.
ויל"ע טובא, שהרי עדים זוממין קנסא הוא, לרבי עקיבא (שם ב, ב), וכך להלכה לרוב הדעות. וא"כ מה הסברא כ"כ לומר בזה שמצטרף אצלו, והרי אין העיקר בעונש הזמה קבלת הכסף של הנידון!
[ובאמת כבר בספר יראים סי' קעח[2] ואחריו בכמה אחרונים דנו מנין המקור בתורה או בסברא שממון שקנסו עדים זוממים מצד "כאשר זמם" הולך הכסף לנידון. ויש שציינו לרש"י שמות כב, ח, וראה קוב"ש כתובות סי' קו].
וכן תמה הגראי"ל זצ"ל באילת השחר, ונשאר בצ"ע. וע"ע בחידושים וביאורים לגר"ח גריינמן זצ"ל, ובמשאת המלך לגרש"מ דיסקין זצ"ל.
ודוחק להעמיד [לפי רש"י] את גמרתנו [ביאור רבא] רק למ"ד "עד זומם ממונא".
וצ"ל, שאמנם הנידון אינו העיקר בקבלת הכסף, אבל בכל זאת כשחידשה תורה שהוא יקבל את הקנס, עשתה את הנידון כבעל דין, כמשמע ברש"י מכות ב, ב ד"ה אין משלמין ע"פ עצמן, ורש"י מכות ג, א ד"ה וחוייבנו ממון (ועיי"ש בברכת אברהם, בית לחם יהודה ומראה מקומות לג"ר חנוך קרלינשטין זצ"ל). ובאהל תורה העיר גם לב"ק דף ה, א, שעד זומם נחשב ל"אבות נזיקין", והיינו שחייבו את הזוממין כאילו הזיקו לו ממש.
וגם גדר זה "שעשתה תורה את הנידון כבעל דין וניזק", די בשביל הצירוף בידו של הנידון, ולחדש דין "משלשין ביניהם" בממון. ודוק, וצ"ב עדיין.
♦ ♦ ♦