מאמר הכנה לקבלת התורה

הגאון רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין זצ"ל
ראש ישיבת פוניבז', בעל הערות וביאורים

מאמר הכנה לקבלת התורה[1]

זמן מתן תורתנו בכל שנה
אנו עומדים לפני חג השבועות, זמן מתן תורתנו. ו'זמן מתן תורתנו' פירושו שגם השנה זה זמן של מתן תורתנו, כך כתוב בספרים, כי מכיוון שהייתה השפעה של תורה באותו הזמן, במעמד הר סיני, כל שנה חוזרת ההשפעה. אבל כמובן צריך גם להיות ראוי להשפעה, בהר סיני היו ראויים להשפעה, פסקה זוהמתן, היו נכונים לשלושת ימים, היה פרישה שלושת ימים, היה הכנה, צריך הכנה להצלחה בתורה.
והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, יש הרבה דברים, ארבעים ושמונה דברים, ואדם אחד שיהיה בו כל הדברים האלה זה דבר נדיר מאד, וכך פירש הגר"א את הפסוק (משלי לא) אשת חיל מי ימצא, אשה זה התורה, וחיל זה חי"ת יו"ד למ"ד בגימטריא מ"ח, ארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית, ואש"ת חי"ל – אדם כזה שהוא עם כל הארבעים ושמונה דברים, מי ימצא – זה דבר נדיר מאד, רק יחידי סגולה, תנאים ואמוראים, ראשונים וגדולי האחרונים, אבל זה דבר נדיר!
אבל אחר כך בסוף הפרק יש עוד פסוק: רבות בנות עשו חיל, וזה ההמשך, רבות בנות – הרבה שעוסקים בתורה, הרבה אנשים, אז ביחד עשו חיל, יש חיל, מ"ח דברים, כי כל אחד יש לו איזה מעלה, וביחד יש לכולם ארבעים ושמונה דברים. בציבור הזה, ברוך השם, ציבור כזה שעוסקים בתורה, אז ודאי שיש בכולם ביחד, ודאי שיש פה רבות בנות עשו חיל, כל הדברים שהתורה נקנית בהם.
♦
התורה נקנית באימה ביראה ובענווה
והרבה מהדברים שהתורה נקנית בהם, זה באמת דברים שהם חיובים מצד עצמם, כגון באימה וביראה, יש מצות עשה את השם אלוקיך תירא, יראת שמים, וזו מצוה בפני עצמה, אימה ויראה – יש הרבה דרגות ביראת שמים, כך כתוב ברבינו יונה, ויש חיוב להוסיף יראת שמים, ולהוסיף זה לא פשוט, אבל זה חיוב! ומלבד החיוב והמצוה שבזה, זה גם דבר שהתורה נקנית בו, ונמצא שיש פה חיוב כפול: מצד הדבר עצמו, וגם מצד שזה דבר שהתורה נקנית בו.
באימה ביראה ובענווה, ענווה, מה זה הפך הענווה? גאווה זה הפך הענווה, וגאווה זה תועבת השם כל גבה לב, גאווה, ורם לבבך ושכחת, זה חטא בפני עצמו, אבל זה גם סיבה שאין הצלחה בתורה, צריך בענווה בשביל הצלחה בתורה, צריך ענווה. ומה זה ענווה? לא כולם יודעים מה זה ענווה, במסילת ישרים יש שני פרקים שהוא מסביר מה זה ענווה, שני פרקים מה זה ענווה, הוא מסביר טוב מאד מה זה ענווה. וכך יש הרבה דברים כאלה שהם חיובים מצד עצמם, אבל הם גם חיוב מצד ההצלחה בתורה.
♦
אהבת הבריות בשביל הצלחה בתורה
אוהב את המקום ואוהב את הבריות, הכל מהארבעים ושמונה דברים, אוהב את המקום, זה גם דרגה, ואוהב את הבריות זה עוד יותר קשה, אבל זה מצות עשה ואהבת לרעך כמוך, ומלבד המצוה שבזה, זה גם 'כלל גדול בתורה' (ירושלמי נדרים ט, ד) ואהבת לרעך כמוך אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה, ויש לפרש כלל גדול בתורה – בשביל התורה! כי בשביל הצלחה בתורה צריך אהבת הבריות.
ואיך עושים את זה? יש עצות ודרכים איך לקבל אהבת הבריות, ואם יש מצוה ואהבת לרעך כמוך סימן שכך הטבע, הטבע הוא ואהבת לרעך כמוך, ומי שאינו כך זהו על ידי הרגל שנעשה לו כטבע, כי הטבע הישר הוא אהבת הבריות, האלוקים עשה את האדם ישר, והישרות זה עם אהבת הבריות, ואהבת לרעך כמוך, כמוך ממש אומר המסילת ישרים, וזו דרגה גבוהה מאד שיהיה ממש כמוך, אבל אם כך המצוה זה שייך! ואם זה חסר יש דרכים איך, וצריך לברר את הדרכים איך מקבלים אהבת הבריות.
אבל מלבד המצוה, זהו גם דבר שהתורה נקנית בו, וכמו שאמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה, זה הפשט כלל גדול בתורה – שאהבת הבריות זה סיבה להצלחה בתורה!
♦
מיתת תלמידי רבי עקיבא בין פסח לעצרת
ובזה מובן מה שאמרו חז"ל (יבמות סב) על תלמידי רבי עקיבא, שבין פסח לעצרת נפטרו עשרים וארבעה אלף תלמידים, ועל מה? על משהו דקות, שלא נהגו כבוד זה בזה, היה חיסרון, וצריך ביאור וכי מגיע מיתה בידי שמים על שלא נהגו כבוד? כמובן שזה רק לפי גודל מדרגתם, כמו שאמרו (שם קכא) וסביביו נשערה מאד מלמד שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה.
אבל דבר נוסף יש פה: מכיוון שזה לצורך תורה, אם כן יש בזה 'ביטול תורה', וביטול תורה זה חטא חמור מאד, ביטול תורה! ויש בזה זלזול בחשיבות התורה, כמו שכתב הר"ן בנדרים דף פ"א בשם רבינו יונה, שלא ברכו בתורה תחילה, שלא החשיבו כראוי את התורה. וכך עוד הרבה דברים שהתורה נקנית בהם, זה דברים שהם חיובים מצד עצמם וגם חיובים בשביל הצלחה בתורה.
♦
התקן עצמך במידות טובות
ועוד שנינו באבות (ב, יב) התקן עצמך ללמוד תורה, התקן עצמך, מה הפשט התקן עצמך? תתקן את עצמך, ללמוד תורה, ובמה תתקן את עצמך? מה התיקון? יש ארבעים ושמונה דברים, אבל מה התיקון שמתכוונים שם? מפרש רבינו יונה: התקן עצמך במידות טובות, מידות טובות זה התיקון, ולכאורה למה כתב רק מידות טובות, הרי יש ארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם?
ויש לפרש כי התקן 'עצמך' היינו תתקן את עצמך, את האופי, את המהות, ומידות טובות זה המהות של האדם, יש 'מעשים' אבל יש 'מידות' טובות, שזה האופי והמהות של האדם, ועל זה אמר התקן עצמך, את עצמך, כמו שאמרו (שם ב, ז) קנה שם טוב קנה לעצמו, מה זה 'קנה לעצמו'? את עצמו! ושם טוב זה מידות טובות כמו שמפורש בתרגום יונתן פרשת וזאת הברכה (דברים לד, ה).
♦
שלושה כתרים וכתר שם טוב
ושנינו בפרקי אבות (ד, יג) שלושה כתרים הם: כתר תורה, כתר כהונה, וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן. יש כתר תורה כהונה ומלכות, והכתר הכי גדול זה תורה, כמו שאמרו (אבות ו, ה) גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלושים מעלות, והכהונה בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, וכתר שם טוב עולה על גביהן.
ויש להבין מהו 'שם טוב'? הנה תורה זה מובן, וכהונה זה עבודה, אמונה וקדושה, וכתר כהונה זה השפעת אמונה, עבודה, עבודה שבלב, ועבודת הקרבנות, זה כתר כהונה, וכתר מלכות זה חסד, כמו מלך שדואג לכל העם, וכתר תורה הוא יותר מזה. ונוסף לזה יש עוד כתר, כתר שם טוב עולה על גביהן, ולכאורה אם כן זה ארבעה כתרים, ומהו שאמר התנא שלושה כתרים ועוד אחד.
ויש לפרש 'עולה על גביהן', שעל כל הכתרים האלה יש כתר אחד שכולל אותם, תורה זה פרט, וכהונה זה פרט, וכן מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן וכולל את כולם.
והפירוש בזה מבואר בתרגום יונתן הנ"ל, שכתב כי משה רבינו היה לו כל הכתרים האלה עם הכתר שם טוב, ובמה קנה את הכתר שם טוב? בענווה ובמעשים טובים, במידת הענווה, ובמעשים טובים, ומעשים טובים היינו מידות טובות, שזה מהות האדם, ענווה זה מהותו של האדם, שהוא לא מרגיש חשיבות, ומעשים טובים זה מידות טובות, ומשה רבינו היה לו את הדברים האלה בשלמות.
וזהו הכתר שם טוב, עולה על גביהן – על השלושה כתרים, כי זה מוסיף מעלה בכל הכתרים, יותר תורה, ויותר כהונה, יותר עבודה, ויותר מלכות, יותר חסד, על ידי הענווה ואהבת הבריות.
העולם הזה הכי טוב הוא במיעוט תענוג
אבל יש עוד דבר שכתוב שם, בפרקי אבות: מיעוט תענוג, תענוג – דבר שלא הכרחי, למעט בתענוג, כמו שאמרו (אבות ו, ד) כך היא דרכה של תורה, עם פת במלח, מיעוט תענוג, ומים במשורה, ועל הארץ תישן, בלי תענוג, הוא אוכל והוא שבע, והוא שותה וכבר אינו צמא, והוא ישן ונח ויש לו כוח, אבל עם מיעוט תענוג, על הארץ תישן, הוא ישן, וחיי צער תחיה זה עוד חידוש, עוד חיי צער, דברים אחרים שגורמים צער, ובתורה אתה עמל זה עוד מאמץ, ואשריך בעולם הזה!
זה האשריך בעולם הזה, רק זה! רק ככה אשריך בעולם הזה, אם יש תענוג אין אשריך בעולם הזה, בעולם הזה! אין עולם הזה! אין אשריך בעולם הזה, והעולם הזה הכי טוב זה פת במלח, מיעוט תענוג, התקן עצמך ללמוד תורה, זה גם כן שייך להתקן עצמך, ובזה אשריך בעולם הזה.
♦
אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא
והמשיך התנא וטוב לך לעולם הבא, וצריך ביאור מה החידוש בזה, הרי עולם הבא בודאי שיהיה, ולאדם כזה שעמל בתורה עם מיעוט תענוג למה שלא יהיה עולם הבא?
ויש לפרש כי ידוע שכל הנאות העולם הזה מורידות מהעולם הבא, ובמסילת ישרים בתחילת הספר מסביר שכל ענייני החומריות וכל מה ששייך לזה מחסיר מהעולם הבא, ואין ליהנות אלא רק מה שצריך ליישוב הדעת, כדי שיוכל לתפקד ולעשות מה שהוא חייב, אבל אם יותר ממה שצריך ליישוב הדעת זה כבר על חשבון העולם הבא, ומפסידים עולם הבא.
וזהו שחידש התנא וטוב לך לעולם הבא, כי מאחר שאמר קודם אשריך בעולם הזה, לכאורה למה שיהיה עולם הבא? הרי כבר יש עולם הזה, ואחרי שיש כזה עולם הזה למה יהיה עולם הבא? והחידוש הוא שעולם הזה כזה של תורה אינו מוריד, אלא מוסיף עולם הבא, וזה גם עולם הזה וגם עולם הבא! וכל עולם הזה אחר מוריד מהעולם הבא, אבל עולם הזה כזה של אשריך בעולם הזה, של כך היא דרכה של תורה, אדרבה, זה מוסיף עולם הבא. זהו החידוש.
וזהו הענין של התקן עצמך ללמוד תורה. ואין זה פשוט, כי בטבע האדם אדם נמשך אחרי הנאות העולם הזה, שיותר טעים יהיה, כך הטבע, אבל זה לא מעלה! וצריך להיות התקן עצמך גם במיעוט תענוג. ויש עוד הרבה דברים בקנייני התורה שהם גם חיובים מצד עצמם וגם בשביל הצלחה בתורה.
♦
ששי ושבת זמן הצריך חיזוק
והנה יש דברים הצריכים חיזוק, וידוע שיום ששי ושבת, כמו היום, יום ששי, בדרך כלל זה ימים שיש בהם רפיון, וכך הטבע, מפני שאין סדרים, וסדרי הישיבה הם לא כל כך כמו באמצע השבוע, ויש עונג שבת וסעודת שבת, ויש מורים היתר לעצמם קצת וההתמדה בתורה אינה בשלמות.
ובאמת זה שני ימים בשבוע, שהם כמו שליש מהחיים, והזמן לא מנוצל בהם כמו שצריך בשביל תורה, כי הם חיינו ואורך ימינו! ובהם נהגה יומם ולילה! אם כן לא משַנֶה באיזה ימים, וצריכים חיזוק בזה.
ומעשה שהיה עם ילדים צעירים בגיל של ישיבה קטנה, שהיה להם רבי שידע איך לתת חשק ללמוד, והם היו לומדים בששי ושבת ביחד שמונה עשרה שעות, בלי שום מאמץ, הם לא התאמצו, רק הזמן היה מנוצל לפי כוחם, ולא יותר מהכוח, אלא לפי כוחם! בלי מתח ובאווירה רגועה למדו שמונה עשרה שעות בששי ושבת, כך היה מעשה לפני הרבה שנים. אם כן אפשר ושייך דבר כזה, וזה אשריך בעולם הזה.
♦
הצורך בחיזוק תמיד ובכל כוחו
אך אדם צריך חיזוק תמיד, כמו שאמרו (ברכות לב) ארבעה צריכים חיזוק, ארבעה דברים, תורה ותפילה ועוד, ופירש רש"י שם מה זה חיזוק? 'תמיד ובכל כוחו', תמיד – חיזוק תמידי, עוד פעם ועוד פעם צריך לעסוק בחיזוק, ובכל כוחו – כל אחד לפי כוחו, ואם הוא יכול עוד יותר ורק מתוך עצלות ואהבת המנוחה הוא לא עושה, זה לא חיזוק! כך אומר רש"י, שזו המציאות.
ואם יש חיזוק, אדם שמחוזק הוא בכל יום מתעלה, וכל יום זה התקדמות, והוא מתחזק ומתחזק ומתעלה בשלמות, מתקדש אפשר לומר, הוא האדם המקודש! וכלשון המסילת ישרים בפרק א' 'האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך', זהו האדם השלם, אם הוא מחוזק על הדרך של המסילת ישרים, וכפי שמתחיל שם מתורה עם זריזות, קודם זהירות ואחר כך זריזות, וכן כל הסדר שבמסילת ישרים, זהו סדר 'פסיכולוגי' איך מתקדמים עד קדושה, עד מעלת הקדושה עם כל המעלות.
♦
קביעות לימוד המוסר לחיזוק תמידי
והדרך לחיזוק תמיד זה רק על ידי מה שיש בישיבות זמן קבוע של לימוד המוסר, לפני מעריב לומדים מוסר חצי שעה, ולימוד המוסר זה הנותן את החיזוק תמיד.
ומעשה שהיה גם כן בבחור צעיר בגיל של ישיבה קטנה שרצה ללמוד, אבל היו לו קשיים והוא היה אנוס ומוכרח לעבוד מחמת איזה סיבה, ולא היה יכול ללמוד, אבל היה בא לישיבה לסדר מוסר, ולמד מוסר חצי שעה בכל יום, ושאלתי אותו למה רק מוסר? ומדוע לא גמרא? ואמר לי: אני מרגיש שזה מחזק אותי, כך הוא הרגיש, שזה מחזק אותו, וכך היה לו קביעות, חיזוק תמיד כמו שרש"י אומר, וכל יום היה בא לישיבה ולומד מוסר חצי שעה. ומה היה ההמשך? היה השגחה פרטית שנסתלק האונס והוא הפסיק לעבוד ונכנס לישיבה, לישיבה קטנה ואחר כך לישיבה גדולה, והיום הוא כבר משפיע, תורה ויראת שמים, גם זה וגם זה. זה המציאות, וזה בזכות החצי שעה מוסר.
♦
במקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך
זיכוי הרבים שייך רק על ידי זכויות, לא משנה אם זיכוי הרבים בתורה או ביראת שמים או במידות טובות, כל זיכוי הרבים זה 'זכה וזיכה', כמו שאמרו (אבות ה, יח) משה זכה וזיכה את הרבים, משה זכה קודם, ואחר כך זיכה את הרבים, כך המציאות, לא שייך השתדלות ולא שייך פרוטקציה, אלא זכה וזיכה, הכל בידי שמים, הכל בהשגחה, הכל בידי שמים ולא בידי אדם.
כל אדם מקבל בידי שמים, 'במקומך יושיבוך'! במקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך! (יומא לח) כך ההנהגה וכך המציאות, ואפשר לראות את זה איך שזה נכון, רואים את זה ממש, שהכל לפי ההנהגה ולפי הזכויות יש סייעתא דשמיא להצלחה לזיכוי הרבים, בכל השטחים, זה רק על ידי זכויות.
♦
ירבה בישיבה ויבקש רחמים
וכן כל הצלחה בתורה היא בידי שמים וצריכים רחמי שמים, כמו שמצינו (נדה ע, ב) ששאלו לרבי יהושע בן חנניה מה יעשה אדם ויחכם? והשיב: ירבה בישיבה, ושאלוהו שהרי הרבה עשו כן ולא הועיל להם, ואמר שצריכים גם לבקש רחמים, ובהמשך הגמרא שם שאלו מה החידוש? ותירצו דהא בלא הא לא סגי.
ומבואר ברש"י שם שהחידוש הוא ה'ירבה בישיבה', אבל לבקש רחמים זה פשיטא שצריך לבקש רחמים, כי אם הוא לא מבקש למה שיתנו לו, הרי הכל בידי שמים, ומי שאינו מבקש למה שיתנו לו, ורק היה מקום לחשוב שלא צריך להרבות בישיבה, וצריך ישיבה אבל למה 'ירבה', הרי הכל בידי שמים, וזהו שחידש רבי יהושע בן חנניה, דהא בלא הא לא סגי, וצריך גם לבקש רחמים וגם להרבות בישיבה.
ובישיבה – לא לבד אלא בישיבה, בתוך ציבור, היכן שיש דיבוק חברים ושימוש חכמים ופלפול התלמידים, ובישיבה יש הכל ביחד: שימוש חכמים ודיבוק חברים ופלפול התלמידים.
♦
מרבותי מחברי ומתלמידי
ואיתא בגמרא (מכות י, א) אמר רבי הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולם, והנה מרבותי זה מובן, כי בלי רבותי לא שייך הצלחה, אבל האיך יתכן מחברי יותר מרבותי? והביאור בזה כי אמנם כן, מחברי זה דיבוק חברים, וההבנה להבין יותר את מה שהרב אמר, כשהוא שומע בשימוש חכמים הרי הוא שומע ומבין עם ההבנה שלו, ועדיין אין זה עומק ההבנה מה שהרב התכוון, כי יש הרבה דרגות בהבנה, ודיבוק חברים מוסיף בהבנה יותר ממה שהבין כששמע מפי הרב.
ופלפול התלמידים זה עוד יותר, שהתלמידים שואלים, והם שואלים עוד דברים יותר פשוטים שהרב לא חשב עליהם בכלל, וזה מוסיף עוד יותר בהבנה.
וכך גם בישיבה, מלבד הרבנים, גם כל בחור יכול להיות באופן יחסי רב וחבר ותלמיד, שבחור אחד עם חברו הוא כמו רבו והחבר כמו התלמיד, ועם חבר אחר זה חברי, בדיבוק חברים, וכך יכול להיות רבותי ותלמידי בין התלמידים עצמם, ומי מרוויח? התלמיד או הרב? הרב מרוויח! כי מתלמידי יותר מכולם! וכשלוקח 'תלמיד' – חברותא יותר חלש ממנו, אזי אדרבה, הוא הרב והחברותא התלמיד, ומתלמידי יותר מכולם. ולא כולם יודעים את הדבר הזה, שכך המציאות.
ברוך השם שאנחנו כולנו עוסקים בתורה ועומדים לפני זמן מתן תורתנו, שנזכה בעזרת השם להצלחה בתורה כמו שצריך באמת, ובכל העניינים כל מה שצריך בשלמות האדם.
♦ ♦ ♦