ראש ישיבת פוניבז', בעל הבד קודש
מילי דהספידא ככלות יב"ח למרן ראש הישיבה זצ"ל
ככל שעובר הזמן צריכים להתעורר יותרהי' חורבן בית המקדש, וכלל ישראל עד היום הזה לא מפסיקים להתאבל, ובמדרש באיכה (איכ"ר ב, ד) על הכתוב (איכה ב, ב) בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב וגו', ר' יוחנן הוה דרש שיתין אפין בבלע ה' ולא חמל, ורבי הוה דריש עשרים וארבעה אפין, ולא דר' יוחנן יתיר על רבי, אלא רבי על ידי שהיה סמוך לחורבן הבית היה נזכר, והיה דורש ובוכה ומתנחם.
והנה, ראשית מבואר שהאבלות כראוי על בית המקדש מביאה לידי נחמה, ומיד אחר החורבן כבר שלח הקב"ה ביד ישעי' נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם. ולכן כשהיו באים למצב של 'נזכר' דורש ובוכה, מגיע אחריהם גם מתנחם. ועל זה ביארו חז"ל שרבי מתוך שהי' סמוך לחורבן הי' די לו בעשרים וארבע כדי לעורר את הרגש ולבכות ולהתנחם, אבל רבי יוחנן, שכבר הי' רחוק יותר, לא הספיק לו רק כ"ד אנפין, וכדי להרגיש את החורבן הי' צריך ששים אנפין כדי להרגיש את צער החורבן ולבכות ולהתנחם.
ואני רוצה לומר לכם בני הישיבה היקרים, כבר עברה שנה שרבי גרשון איננו איתנו, שנה! אבל זה עבר, השנה עברה, לפני שנה ביום פטירתו היתה התעוררות גדולה בין התלמידים, בכו, והתאבלו, ובקשו מהקב"ה רבונו של עולם תרחם עלינו, די! זה הי' לפני שנה, עברה שנה, האם אתם עוד מתאבלים? ודאי לא כמו שהי'. לפני שנה הי' חורבן גדול, אבל עברה שנה הרגשות התקררו, וצריכים להתעורר יותר כדי להרגיש את ההפסד, וכמו שאצל רבי יוחנן הי' צריך שיתין אפין.
כשנסתלק רבי גרשון זוהי מיתת צדיקים שחז"ל אומרים עלי' (איכ"ר א, לז) שהיא יותר מחורבן בית המקדש, כך כתוב קשה סילוקן של צדיקים יותר משריפת בית המקדש, שבבית המקדש נאמר הפלא, ובמיתת צדיקים הפלא ופלא. ואחר שכבר עברה שנה, אני רוצה לעורר את עצמי, ולעורר גם אתכם, עברה שנה לא לשכוח, לא לשכוח. אם כשנמצאים סמוך צריכים עשרים וארבע כדי להתעורר, כעת צריך שיתין אפין.
♦
'נקי'
צריכים לדעת מהו הדבר המיוחד שראינו ברבי גרשון. חז"ל אומרים (מו"ק כה:) שהקב"ה שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק. תתארו לכם איך היתה נראית השמחה שמה למעלה, כאן בכינו, כאן התאבלנו, אבל שמה היתה שמחה, הקב"ה עשה שמחה, והודיע לכולם יש לנו אורח גדול ושמו רבי גרשון. מה היתה המעלה של רבי גרשון, בבוא אליו נפש 'נקי וצדיק'. וצריך לבאר מה זה נקי, ומה זה צדיק, צדיק הרי זה כבר גיוואלדיג, ומהי המעלה נוספת של 'נקי'. אבא שלי מרן ראש הישיבה זכר צדיק לברכה הי' אומר שנקי זה מדריגה גדולה, נקי זה נקרא א'ריינער' זה יותר מצדיק, אדם נקי הכוונה היא בלי נגיעות כלל.
♦
הרב הדומה למלאך
בגמרא (חגיגה טו:) למדו אותנו חז"ל כשרוצים לבחור רב, לבחור ראש ישיבה, אם הרב דומה למלאך ה' צבקות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו, וכך נפסק להלכה. ואני שואל איך אוכל לדעת אם הרב דומה למלאך, אתם ראיתם פעם מלאך? אז איך נקיים את דברי הגמרא אם הרב דומה למלאך. כשצריכים לבחור ראש ישיבה מי בחר כאן את ראש הישיבה מרן הרב מפוניבז' זצ"ל, ומדוע הוא בחר ברבי גרשון, יודעים, כי רבי גרשון הי' מלאך, הוא הי' מלאך בלי נגיעות כלל. אני רוצה להגיד לכם שגם אבא מרן ראש הישיבה זכר צדיק לברכה, תמיד ידענו שכשיש איזו שאלה וזה נוגע לבנים שלו או לאחר, תמיד האבא הי' מצדיק את השני, מדוע, כי לא היו אצלו כלל נגיעות, רחוק מנגיעות. וזה הי' רבי גרשון. 'נקי' אצל אבא זה הי' תמיד שבח גדול הוא 'ריינער' צדיק זה דבר אחד, ובעולם הבא בדין שמים מי שזכויותיו מרובין על עונותיו כבר נחשב צדיק, אבל יש מעלה נוספת ומיוחדת של נקי.
ראשי ישיבות אומרים שיעורים, וחז"ל (יעוי' תנחומא וילקוט פרשת חוקת) אומרים שכשהי' מחלוקת תנאים בהלכות פרה אדומה, הי' שיעור של רבי אליעזר, מה הי' שם למעלה, הקב"ה אומר שם כל יום שיעור, וכשרבי אליעזר יושב כאן בישיבה של מטה ואומר שיעור, הקב"ה למעלה אומר תשמעו רבי אליעזר בני אמר כך. יש כזו זכות שהקב"ה שמה שומע מה שרבי אליעזר אומר כאן. וגם אחז"ל (יעוי' בנפש החיים שער ד פי"ב בשם הזוהר) שכשאחד אומר חידושי תורה, הדברים עולים למעלה והקב"ה מנשק את הדברים האלו. כשהראש ישיבה אמר חידוש אז הקב"ה מנשק אותו, ומכח זה הוא בורא עוד עולמות. דוד המלך אמר (תהלים קי"ט) טוב לי תורת 'פיך' מאלפי זהב וכסף, מדוע הוא לא אמר תורתך? כי יש תורה מיוחדת שהיא מפיו. אבל בודאי כדי לזכות לזה צריך להיות אדם נקי, תורה שתלמיד חכם, אדם נקי מחדש, הקב"ה שומע ממנו, והוא זוכה שהקב"ה מנשק אותו.
כשרבי גרשון אמר שיעורים כולם שמעו, אבל מה שכולם שמעו הי' עוד אחד ששמע, הקב"ה, והוא אומר: שם למטה יש אחד נקי, רבי גרשון, והוא אומר שיעור, ואני אגיד לכם מה הוא אומר. יכולים לתאר את זה? כך הוא הכלל, נקי יש לו מדריגה אחרת, וזה מה שחסר לנו כעת. וככל שמתרחקים אז צריכים יותר להתחזק, כמו שרבי יוחנן הי' רחוק מרבי מחורבן בית המקדש אז הוא הי' צריך שיתין אפין כדי להתחזק והי' בוכה ומתנחם.
ודאי ישנה גזירה על המת שישתכח מן הלב (יעוי' פסחים נד: וברש"י שם). ענין זה הוא נס גזירה על המת שישתכח מן הלב, זהו חסד ה', כי בלי שכחה היו מתאבלים עד היום הזה, ולא היו יכולים לעמוד בזה, אז הקב"ה גזר שתהי' שכחה, וכך כשעובר הזמן זה מתקרר. תראו אצל כולם זה כבר לא כמו לפני שנה, לא כמו שהי', יש שכחה. אבל צריך להתחזק ולזכור כדי להמשיך את דרכיו. ובשביל להתחזק צריכים לחזור יותר, ללמוד יותר את השיעורים של רבי גרשון, ואת המעלות של רבי גרשון, ובעיקר את הנקודה הזו שהוא לא הי' סתם צדיק, הוא הי' נפש נקי וצדיק, אריינער מענטש. כאן יודעים שלא הי' שום נגיעה אצל רבי גרשון. אנחנו כאן ישבנו יחד שבעים שנה, משנת תשט"ו אז הרב מפוניבז' בחר שלושה בשביל להגיד את השיעור א', מי היו השלושה רבי גרשון, ורבי שלמה ברמן, ואני להבחל"ח, זה הי' לפני שבעים שנה. ואני אומר לכם אחרי שבעים שנה, תשאלו אותי אם הי' איזה משהו, נקודה של קפידא, נקודה, לא הי' כלום! שום דבר לא הי', רבי גרשון ככה הי', שום דבר, גארנישט גיווען, אן קיין נגיעה, ריין! ריין! וזה גם כשעוברים שנה צריך לא לשכוח, צריכים להתחזק עוד ועוד.
♦
חסיד ועניו
הגמרא בסנהדרין (יא.) אומרת שפעם ישבו גדולי הדור בעליית בית גוריה ביריחו, ונתנה עליהם בת קול מן השמים, יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה (כמשה רבינו), אלא שאין דורו זכאי לכך, נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן, וכשמת אמרו עליו הי חסיד הי עניו.
כשמת הלל היו הספדים, ומה הספידו הי חסיד והי עניו. היום הספד על צדיק מדברים ומדברים ומרבים בדברים ככל שאפשר, אבל כשהספידו את הלל אמרו שני מילים חסיד ועניו, מה הפשט. מבאר המהרש"א (בח"א שם) שהרי בגמרא בעבודה זרה כ' עמ' ב' יש ברייתא דרבי פינחס בן יאיר ומונה את המדריגות של סדר העלי' של אדם. הדבר הראשון תורה, והתורה מביאה לידי זהירות, וזהירות לזריזות, וזריזות מביאה לידי נקיות, ונקיות לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, וטהרה לידי קדושה, ואח"כ חסידות וענוה ואחריהן רוח הקודש. ולכן אחרי שיצאה בת קול שהלל ראוי לרוח הקודש, אז כשהספידו אותו אמרו חסיד ועניו כי דרגה אחת לפני רוח הקודש זה חסיד ועניו.
ואגב כשמדברים מברייתא דרבי פינחס בן יאיר, רואים שיש מדריגות והסדר הוא מדריגה אחרי מדריגה, אי אפשר לקפוץ בבת אחת למדריגה גבוהה, הדרך היא מדריגה אחר מדריגה. וכשמדברים בזה נזכרים איך הי' נראה רבי גרשון, אתם ראיתם פעם את רבי גרשון רץ? אני לא ראיתי, בדרך כלל בני אדם כשיש להם סיבה ממהרים לאוטובוס וכדו' הם רצים, כדי לא לאחר, אבל רבי גרשון לא, הוא אמר שיעורים בישיבה, ועשה בכל יום את הדרך מהבית שלו לישיבה. האם ראיתם פעם שרבי גרשון רץ, לא! למה! כי הוא נקי, נקי וצדיק, ריין, ושום דבר לא יזיז אותו ממעלותיו ומנקיותו, ולכן תמיד ראינו אותו הולך בפסיעות קטנות מדודות אותו דבר, אותו רבי גרשון.
אני מכיר אותו כבר לא רק כעת, אני מכיר אותו יותר משבעים שנה. כשאני באתי לישיבה הייתי בן שלש עשרה, והייתי בשיעור א', רבי שלמה הי' גדול ממני בשנה וחצי, ורבי גרשון הי' גדול ממני בשמונה שנים. זה הי' עוד בשנת תש"ה ולפני מותו הי' כבן מאה, לא פשוט. ותגידו לי האם הי' שינוי ברבי גרשון משנה לשנה, כל אחד יחשוב, שום דבר! אותו דבר, אותו שקט, אותו צניעות, אותו איטיות, זהו הרב דומה למלאך ה' צבקות, ומי שזוכה לכך, אז יבקשו תורה מפיהו.
כשהלל נפטר ההספד הי' חסיד ועניו, הוא כבר (קיים) את כל המדריגות של הברייתא דרבי פינחס בן יאיר עד הדרגה של חסיד ועניו, והוא ראוי לרוח הקודש. וזה אני כעת אומר לכם, רבי גרשון הי' חסיד בשלימות, ועניו בשלימות, אני כבר מכיר אותו מאז שבאתי לישיבה, הוא אותו דבר כמו בתש"ה, כך נשאר גם בתשפ"ג, אותו דבר בלי שום שינוי. ועל זה אנחנו מתאבלים, הי' לנו כזה אוצר יקר לא הערכנו מספיק את מה שיש לנו. אבל צריכים כעת להתעורר, ולהתחזק, והגם שעברה כבר שנה לא לשכוח אלא להתחזק עוד יותר. אני מדבר כעת על רבי גרשון, ואני בוכה, לא הי' לנו עוד כזה ידיד, ידיד נפש, עד הסוף.
♦
שלוחו של מקום
ויש עוד ענין בזה מהו הרב דומה למלאך ה', ראיתם פעם מלאך? אז איך נוכל לדעת מהו הרב הדומה למלאך ה', אבל כך כתוב בגמרא, אם הרב דומה למלאך ה' יבקשו תורה מפיהו. והגמרא שם מביאה את הפסוק במלאכי, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. פסוק זה נאמר על הכהנים שהם שלוחיו של מקום ונבחרו על ידו ללמד תורה לישראל, וזהו מה שנאמר כי מלאך ה' צבקות הוא. ובמצודת דוד שם פי' דהיינו שהם שלוחיו של מקום שנאמר בהם יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. מלאך מתפרש מלשון שליח, וישלח יעקב מלאכים היינו שלוחים. צריכים רב שהקב"ה בחר בו ושלח אותו ללמד תורה. כשבוחרים ראש ישיבה כאן, לא מרן הרב מפוניבז' זצ"ל הוא זה שבוחר, הקב"ה הוא בוחר. גם הרב מפוניבז' בחר, כי הוא ידע את דעת ה'. הרב מפוניבז' הי' צדיק גדול והוא ידע מה שהקב"ה רוצה, אז הוא בחר מה שהקב"ה רצה.
שבט לוי היו שלוחיו של הקב"ה ללמד תורה לישראל, ולכן אפילו במצרים כשכל עם ישראל עבדו עבודת פרך, והיו משועבדים לפרעה, בני לוי לא היו בכלל זה. מדוע? כי הם עסקו בתורה, היתה להם ישיבה ואמרו שם שיעורים, וגם פרעה הרשע הבין שבשבט לוי שהם שלוחיו של הקב"ה, בהם לא נוגעים.
וכך זה בכל דור ודור, זה לא הפקר, יש תפקיד ללמד את התורה, והקב"ה דואג ושולח שלוחים לזה, והוא נתן בלבו של מרן הרב מפוניבז' זצ"ל שהי' גם הוא מיוחד במידה זו של 'נקי'. הרב זצ"ל לא ידע כבוד מהו, עד כדי כך שלפעמים אף לא הבין שאחרים מצפים ממנו לכבוד, והיו צריכים להסב את תשומת לבו שאת פלוני צריכים לכבד. והוא בחר ברבי גרשון.
♦
ספר תורה חי
כתוב בתורה (שמות ד, כז) כשנפגשו משה ואהרן, שאהרן נישק את משה, ובספורנו שם כתב וישק לו כמנשק דבר קדוש. לכאורה מדוע צריך הסברים למה נישק אותו, שני אחים נפגשים אחרי שנים שלא התראו הרגילות היא שמתנשקים. אולם הרי הם נפגשו בהר האלקים, במקום קדוש, שם לא מתנשקים סתם, אבל ספר תורה מנשקים גם בבית מדרש, וכשאהרן ראה את משה הוא הכיר מה זה משה, והוא נישק אותו כמו שמנשקים ספר תורה. בישיבה יש הרבה ספרי תורה, בשמחת תורה כולנו שמחים עם התורה. אבל יש גם מציאות של ספר תורה חי, הי' לנו, ובעוונותינו אבדנו. אז בואו נתחזק כולנו, נתחזק עוד פעם ועוד פעם, לשמוע עוד פעם את השיעורים, לשמוע את השיחות.
ותדעו לכם מה שהי' לנו עוד אפשר כעת לזכות, להתאבל ולהתחזק, ואז נזכה שגם לנו יהי' מהמידות האלה. וכשנרגיש את החורבן ויהיו לנו את המידות האלו, אז נזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
♦ ♦ ♦