מראשי ישיבת בית מדרש עליון
הספד בשעת ההלויה[1]
נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו, יתומים היינו ואין אב, כשאבא הכ"מ היה קיים הרגשנו כל הזמן שיש לנו חסות מעלינו, יש לנו את מי לשאול, ידענו שאפשר לשאול ולקבל תשובה ברורה ונקיה, עכשיו זה חסר לנו, כל זה הלך מאתנו ואין לנו למי לפנות.אנחנו יודעים שכמה שיותר הכרנו אותו ראינו שאנחנו לא מכירים אותו, כל פעם ובפרט בשנים האחרונות, כל הזהירות בכל הדברים שהיו לו.
במדרש בשיר השירים (פרשה ו) כד דמך ר' חייא בר אוייא בר אחתיה דבר קפרא אמרין לר' יוחנן עול ואפטר עילוי [כשנפטר ר' חייא אמרו לרבי יוחנן שילך ויספיד אותו], אמר לון יעול ר"ל דהוא תלמידיה והוא ידע חייליה [אמר רבי יוחנן שריש לקיש יספיד כי הוא תלמיד שלו ומכיר את המעשים שלו], עלה ר"ל להספיד ואמר "הקב"ה יודע במעשיו של ר' חייא", הוא לא אמר סיפורים ומעשים אלא אמר הקב"ה יודע.
והביאור בזה, שר' יוחנן לא יכל להגיד את זה כי הוא באמת לא מספיק הכיר אותו, אבל ריש לקיש שעליו העיד ר' יוחנן שהוא מכיר את ר' חייא, הוא יכול היה לומר שהקב"ה יודע, זאת אומרת שככל שהכיר אותו הוא יכול רק לומר שהוא לא הכיר אותו. וזהו ההספד, שהוא יודע שאינו מכירו ורק הקב"ה יודע במעשיו של ר' חייא. כך אנחנו יכולים לומר על אבא הכ"מ, שכמה שהכרנו אותו ראינו שלא הכרנו אותו מספיק, איזה יראת הכבוד היה ממנו איזה יראת הרוממות היה ממנו, כל מה שהוא עשה היה תמיד מתוך השראה ואווירה טובה לסביבה, ועצם לראות אותו היה עושה יראת הרוממות כלפיו.
פעם אדם אחד אמר לי, אחרי שאני מדבר עם האבא, אני מקבל אהבה לקב"ה, והפשט הוא שראה מי זה הבנים של הקב"ה, ואם רואים איך הבנים נראים יודעים מה זה הקב"ה עצמו, ובזה אפשר להשיג אהבה לקב"ה. וככה כל החיים שלו היה מקדש שם שמים על ידו, זה מה שעשה בלי להרבות בדיבורים קשים, פחות בדיבורים ובמעשים, זה מה שהיה כשראו אותו.
אבא אמר פה בלויה של ראש הישיבה הגאון ר' חיים שלמה זצ"ל, שהוא היה תלמיד לאביו וסביו ר' ברוך בער, ור' ברוך בער היה תלמיד של ר' חיים שר' חיים היה תלמיד של וולאז'ין עד ר' חיים מוולאז'ין שקיבל מהגר"א, וזה אבא אמר על ר' חיים שלמה שכשהיה אתנו היה לנו תורה של הגר"א, וכשהוא הסתלק מאיתנו איבדנו תורה של הגר"א.
ועכשיו אנחנו נאמר, אבא היה תלמיד של הסבא הגאון ר' צבי יהודה, שהוא היה תלמיד מובהק של ר' ברוך בער, ור' ברוך בער אמר עליו שהוא מהמיוחדים שבתלמידיו, ור' ברוך בער קיבל מר' חיים עד הגר"א, כל זה האבא קיבל. וזה כעת אבדנו.
ובבחרותו וגם אחר נישואיו דיבר הרבה עם החזו"א, והחזו"א אמר לאבא שאת דרך הלימוד קיבלתם מאביכם, החזו"א הכיר את הסבא ואמר שקיבלתם את הדרך הלימוד מאביכם, מה זה נקרא מאביכם, זה נקרא מהגר"א, אנחנו מאבדים פה כעת תורה של הגר"א, וגם תורה של החזו"א, אבא אמר לי שאצל החזו"א הוא היה הרבה פעמים, ועם הבריסקער רב דיבר לא הרבה פעמים, אבל אמר שקיבל מאוד הרבה מהבריסקער רב, ונתן כמה דוגמאות לכך, קיבל ממנו מאוד הרבה בדרך הלימוד, ומה שהוא קיבל זה הוא המשיך הלאה להנחיל, להראות איך צריכים ללמוד ומהי דרך הלימוד.
הגמ' (יומא סו:) אומרת שר' אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו, כל דבר שאבא אמר בלימוד זה על הדרך של החזו"א והבריסקער רב, איזה ישרות בלימוד, בלי נגיעות בלימוד, לא היה נגיעות לעמוד על דברו, כשאין נגיעות והכל נקי מחפשים את האמת. פעם היה לו איזה קושיא והיה יכול להגיד בזה חידוש גדול, ואמר "זה לא הדרך שלי", אבל מתוך הכרח הוא אמר אולי זה הפשט, הוא הרגיש שזה לא ממש סולת נקיה, הכל היה בלי שום נגיעות וללא שום כבוד, זה לא שהוא ברח מהכבוד, הוא לא ידע מה זה כבוד. פעם באמצע השיעור אחד שאל אותו שאלה, ואמר לו "זה שאלה טובה לא חשבתי על זה קודם", הנוסח היה יכול להיות קצת אחרת, אבל כשאין חשבונות איך זה יראה ומה יגידו ע"ז, אם הכל אמת נקיה אומרים את האמת כמו שהיא.
כתוב בפסוק (קהלת ז', כ"ט) אלוקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים, "ישר", הישרות של אבא בכל, הפוניבז'ר רב אמר לו בצעירותו, יש לך דברים ישרים, למה אתה לא מוציא את זה לאור, ואבא אמר שאם אני אחכה עוד קצת ואעבור על זה עוד פעם זה יהיה יותר ישר ויותר טוב, ואמר לו הרב זה גם סברא ישרה מה שאמרת כעת.
האלוקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים, וכמו שהזכרנו קודם, שהקב"ה עשה את האדם ישר, אם לא עובד החשבונות רבים ממשיך הישר, אצל אבא המשיך הישר, בת ק' כבת כ', בת כ' כבת ז', הישרות שלו, בין בתורה בין במידות בין ביר"ש, הכל נקי בלי שום נגיעות כמו שראו, כל אחד יכול להעיד את זה. והמה ביקשו, מפרש רש"י שכשאדם הראשון היה לבד הוא היה ישר, אבל כשהיה את חוה כבר ביקשו חשבונות, כי אדם יודע לעצמו מה צריכים לעשות, אבל כשיש איך זה יראה ומה יגידו, אז משתנה הדבר, החשבון הזה אצל אבא לא היה בכלל, לא שהוא התגבר ע"ז, אלא הוא לא חשב ע"ז מה יגידו.
יש הרבה דברים שאבא דיבר שאחרים לא דברו ע"ז בכלל, בין במוסר, בין בתורה איך ללמוד ומה ללמוד, הכל הוא אמר, הוא לא חשב איך זה יראה. וכך גם בשיעור מה להגיד בשיעור, להגיד את האמת, מה משנה איך זה יראה השיעור, רק להגיד את האמת כמו שהיא בלי שום שינוי.
כתוב (שמואל א', י"ב, ב'-ג') ששמואל אמר, ואני זקנתי ושבתי וגו' הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי וגו', כך שמואל אמר.
אבא מעולם לא ביקש דבר, אני לא זוכר מיום הוולדי שהוא ביקש משהו מאתנו, אני הייתי יכול לעמוד ליד השולחן והוא צריך מזלג הוא לא יגיד לי תגיש לי את המזלג, הוא צריך כוס הוא לא יגיד תגיש לי את הכוס, וכל זה למה, זה לא שהוא עבד ע"ז, הוא הרגיש למה להגיד לו אני יכול לקחת לבד, אף פעם לא ראו שביקש משהו מהשני, לא שהוא עבד על זה, רק לא היתה סיבה לבקש מאחרים.
פעם לפני כמה שנים בערב יום כיפור הייתי אמור לבא לאבא לבקש ברכת הבנים, אבא מתקשר אלי, הוא אומר לי שהוא יודע שאני רציתי לבא, אבל למה צריך לטרוח לבא אפשר דרך הטלפון, זה מה שהראש חושב בעיו"כ לשקוד על תקנת חברו, מה זה תקנת חברו הוא ידע שקשה לי לבא ולעזוב את המשפחה, אז הוא התקשר ואמר לי אפשר דרך הטלפון.
העבודה שלו זה תורה וניצול הזמן, תמיד החמורה שבחמורות אצלו היה ביטול תורה, ניצול הזמן כמו שצריך, תמיד הוא דיבר ע"ז, זה ממש בגדר דבריו של מת, ניצול הזמן לתורה, מה שצריך ומוכרחים לעשות לצרכי הגוף והנפש בוודאי צריך, אבל מה שלא צריך תמיד הוא דיבר ע"ז וראו שאכפת לו ניצול הזמן.
העבודה שלו, התפילה שלו, פעם היה עולה לו הלחץ דם אחרי התפילה, איזה תפילה, איך השקיע בתפילה, תמיד היה מספר על החזו"א והבריסקער רב שלא שמו לב בכלל בתפילה כשדברו איתם, והיה חוזר ע"ז ומשלש את זה, כל כך חי את הדברים האלו. קשה להאריך כעת בגמילות חסדים וגם אין זה הזמן לסיפורים וכו', א"א לעכב מדי את הציבור.
אי אפשר שלא להזכיר את אחינו רבי נח בצלאל שיהיה לו רפו"ש [זצ"ל], שכל השנים לא זזה ידו מתוך ידו בהנהגת הבית ובהנהגה של הכלל, תמיד היה מכניס ומוציא דולה ומשקה כל דבר ככה היה, שתבקש עליו רחמים מלמעלה שישלח לו רפו"ש, זה מה שרצית כל הזמן שיהיה בריא, עכשיו תחת כסא הכבוד תוכל לבקש על הבריאות שלו, כמה היה מסור, לא רק לאבא, לכל אחד ואחד מאתנו, כל דבר שהיו צריכים משהו הכתובת תמיד היתה להתקשר לבצלאל, גזירה היא מן השמים, והשם ישלח לו רפו"ש. ואח"כ בשנים האחרונות ר' מרדכי היה אתו והיה עוזר לו ממש במסירות גמורה, מסר נפשו וגופו בשבילו, יום ולילה לא ישבותו.
מבקשים מחילה וגם בשם כל המשפחה אני עצמי וודאי לא כיבדתי כראוי, אתה וודאי מוחל, הוא לא ידע מה זה קפידא, והקב"ה יעזור ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים אמן ואמן.
♦ ♦ ♦