ישיבת תורת החיים, יד בנימין
פסול אתרוג הירוק[2]
פרק א' - היחס בין אתרוג הירוק, אתרוג הבוסר ואתרוג קטן
המקור לפסולי ירוק קטן ובוסר באתרוג
במשנה (סוכה לד:) מובאים כל פסולי אתרוג, וביניהם פסולי מראה באתרוג, וז"ל: "אתרוג הכושי פסול. והירוק ככרתי, רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל. שיעור אתרוג הקטן ר"מ אומר כאגוז ר' יהודה אומר כביצה" ע"כ.והגמ' לעיל מיניה (לא:), מנסה להוכיח שגם לשיטת ר' יהודה בעינן 'הדר' בארבעת המינים, וז"ל: "ולא בעי הדר? והא אנן תנן: הירוק ככרתי, רבי מאיר מכשיר, ורבי יהודה פוסל. לאו משום דבעי הדר? - לא, משום דלא גמר פירא. תא שמע: שיעור אתרוג קטן, רבי מאיר אומר: כאגוז, רבי יהודה אומר: כביצה. לאו משום דבעי הדר? - לא, משום דלא גמר פירא" ע"כ. ומבואר בגמ' שהטעם שר' יהודה פוסל אתרוג ירוק ככרתי אינו משום דבעינן הדר, אלא משום שעוד לא נגמר הפרי, וזהו גם הטעם באתרוג קטן מכביצה.
ומצינו עוד בגמ' (לו.) פסול של אתרוג בוסר, וז"ל: "אתרוג הבוסר, רבי עקיבא פוסל וחכמים מכשירין" ע"כ. והנה צריך להבין את היחס שבין שלושת הפסולים הללו, משום שלכאו' אתרוג בוסר זהו אתרוג שאינו בשל, ואם כן זהו בדיוק אותו פסול של אתרוג ירוק, או אתרוג קטן. בראשונים יש כמה גישות מהו היחס בין פסולים אלו.
♦
פירוש רש"י לאתרוג הבוסר
והנה רש"י (לו.) מפרש מהו אתרוג בוסר, וז"ל: "הבוסר - קטן כפול הלבן. ר' עקיבא - דאמר דעד גמר בישוליה לא הוי אתרוג פרי וכו'" ע"כ, ומבואר בדבריו שהמחלוקת בין ר"ע לחכמים היא על גודל האתרוג, שאתרוג בוסר היינו אתרוג קטן כשיעור פול הלבן. וזה ע"פ הגמ' בפסחים (פסחים נג.) שבוסר הוא כשיעור פול הלבן. וכרש"י הסבירו גם הסמ"ג (מד), והסמ"ק (קצג), והאור זרוע (ח"ב הל' סוכה סי' שט). והסביר האו"ז שאתרוג הבוסר הוא אתרוג שעוד עתיד לגדול, ואילו המחלוקת של ר"מ ור"י בגודל אתרוג מדובר באתרוג שלא עתיד לגדול יותר[3].אולם כמה מהראשונים (תוס' לא: ד"ה שיעור, ר' אברהם מן ההר לו., מאירי שם ד"ה היה לבן, רי"ד שם) הקשו על דבריהם שמה ששנינו בפסחים שבוסר הוא שיעור פול הלבן זהו דווקא לגבי ענבים וזיתים, שהם פירות קטנים, אבל אתרוג, שהוא יותר גדול, אין שיעור זה קובע האם הוא בוסר או לא.
♦
פירוש הרי"ד שאתרוג הירוק הוא אתרוג הבוסר
וכתב הרי"ד (לו.) וז"ל: "והנכון בעיני דמאי דתנן במתניתין והירוק ככרתן ר' מאיר מכשיר ור' יהודה פוסל, הוא אתרוג הבוסר, ואתי ר' יהודה כר' עקיבה ור' מאיר כחכמים, ובאתרוג קטן נמי דפליגי במתני' דאמ' ר' מאיר כאגוז ור' יהודה כביצה [זה] אינו בוסר שלא נגמר הפרי, אלא שעדיין עתיד להתגדל ולהתעבות יותר, ושתי חלוקותיהן הביא בגמ' בריש פרקין, ובשתיהן פירש התלמוד לר' יהודה משום דלא גמר פירא, וזהו פירושו הירוק ככרתן אף על פי שגדל ונתעבה כל צורכו (ו)עדיין לא נתמתק והוא בוסר ועתיד לעמוד באילן [כדי שיגמר הפרי ויתמתק. ואתרוג קטן נתמתק כבר אלא שעדיין עתיד לעמוד באילן] כדי שיגדל ויתעבה יותר, והיינו דלא גמר פירא, שלא נגמר בישולו" ע"כ. ומבואר בדברי הרי"ד שיש שני פרמטרים לגמר פרי - הראשון, שנתמתק הפרי, וירוק ככרתי הוא אתרוג שלא התמתק, השני, שיתעבה ויגדל כמו פרי, שזהו החיסרון של אתרוג קטן. ובשני פרמטרים אלו חלוקים ר"מ ור' יהודה, שר' מאיר אומר לגבי מתיקות הפרי שאינה מעכבת כלל ולכן הוא מתיר ירוק ככרתי, ואילו לגבי הגודל, סובר שכבר מגודל של אגוז יש שם פרי עליו, ור' יהודה אומר ששני אלו פוסלים משום שאינו נקרא פרי. ומבואר בדבריו שמחלוקת ר"ע וחכמים היא היא מחלוקת ר"מ ור"י.וכן גם דעת הראב"ן (סוכה ד"ה אתרוג הגזול) שכתב: "אתרוג הבוסר ר' מאיר מכשיר ור' יהודה פוסל. שיעור אתרוג קטן, ר' מאיר אומר כאגוז ור' יהודה אומר כביצה" ע"כ. והנה ממה שלא הזכיר כלל פסול ירוק והביא את מחלוקת אתרוג הבוסר בשם ר"מ ור"י (אע"פ שבגמ' נחלקו בה ר"ע ורבנן), משמע שהוא סובר כהרי"ד שאתרוג הירוק הוא אתרוג הבוסר.
וכן משמע מדברי היראים (סי' תכב) שמביא את מחלוקת ר"ע וחכמים לגבי אתרוג הבוסר, ולא מזכיר בדבריו כלל פסול ירוק, ומשמע שהוא סבר כהרי"ד שמחלוקת ר"ע וחכמים היא מחלוקת ר"מ ור"י. וציין שם שפסול אתרוג הבוסר הוא משום הדר.
וכן נראה גם בדעת עיטור (הל' לולב דף פח טור ג) שכתב: "אתרוג הבוסר כשר", ולא הזכיר כלל פסול אתרוג הירוק, ונראה לכאו' שגם הוא סבר כהרי"ד, אלא שלדעתו אתרוג הירוק כשר[4].
♦
שיטת הרא"ש שר"מ ור"י הם רבנן החולקים על ר"ע
וכתב הרא"ש (סוכה פ"ג סי' כד): "שיעור אתרוג קטן ר"מ אומר כאגוז, רבי יהודה אומר כביצה... ורבנן דמכשרי בבוסר מודו בפחות מכביצה דפסול, דבוסר הוא יותר מכביצה וסופו ליגמר וחשיב כפירי" ע"כ. ומבואר בדבריו שרבנן שמכשירים בוסר פוסלים באתרוג קטן וכר' יהודה, והטעם שאפילו שמכשירים בוסר פוסלים בפחות מכביצה, משום שבוסר סופו ליגמר וליעשות פרי, אבל אתרוג קטן מכביצה – לא[5].וכן כתב הרא"ה (סוכה לו:) שמחלוקת ר"מ ור"י לגבי אתרוג קטן היא אליבא דרבנן החולקים על ר"ע, וז"ל: "שיעור אתרוג קטן, ר' מאיר אומר כאגוז, ר' יהודה אומר כביצה. פי' כולהו סבירא להו כרבנן דאתרוג הבוסר כשר" ע"כ.
וכך גם משמע מדברי המאירי (לו.) שכתב: "אתרוג שהוא גדול לפעמים הוא בכביצה והוא עדיין בוסר ופסול לדעת ר' עקיבא ויש פוסקים פסקו כמותו, ומ"מ גדולי המחברים מכשירים כחכמים אחר שיש בו שיעור וכן נראה ומדין יחיד ורבים הלכה כרבים" ע"כ. ומשמע מדבריו שמחלוקת ר"ע וחכמים היא על אתרוג הגדול מכביצה, ורבנן הם כר"מ ור"י, ואילו ר"ע חולק ואומר שגם אתרוג הגדול מכביצה פסול אם הוא בוסר. וכך גם כתב מהרי"ק (שו"ת סי' סב) בשם ההשלמה.
♦
לשיטתו לא ברור כיצד ניתן לזהות אתרוג שהוא בוסר
והנה לשיטת הרא"ש לא ברור כיצד ניתן לזהות אתרוג שהוא בוסר, משום שיש פסול אחר ששייך לצבע, ופסול נוסף ששייך לגודל, ומה סימן הזיהוי של אתרוג בוסר. וראיתי שכך שאל גם הכפות תמרים (לא: ד"ה 'תוס' ד"ה שיעור'), וכתב עוד שהרי כל האתרוגים שהם בוסר הם ירוקים ככרתי, ואם כן תמיד אתרוג בוסר יהיה פסול בגלל ירקותו. והוא מתרץ שלדעת הרא"ש וסיעתו ניתן להסביר שאתרוג בוסר הוא אתרוג ירוק שחוזר למראה אתרוג, ואילו אתרוג ירוק ככרתי שפסול, הוא אתרוג שלעולם יישאר בצבעו.אולם לענ"ד תירוץ דחוק הוא, משום שגם הרא"ש וסיעתו, כאשר כתבו שאתרוג ירוק החוזר למראה אתרוג – כשר, לא הזכירו כלל שזהו אתרוג הבוסר ששייך למחלוקת ר"ע וחכמים. וגם התוס' וגם הרא"ש הביאו זאת לאחר שפירטו את דיני אתרוג הירוק. ודוחק לומר שבסוף דבריהם חזרו לדבר על פסול אחר.
♦
סיכום
לסיכום, יש שלוש שיטות כיצד להבין את היחס בין שלושת הפסולים 'בוסר' 'קטן' ו'ירוק ככרתי'. שיטה ראשונה (רש"י וסיעתו) – גם מחלוקת ר"ע ורבנן וגם מחלוקת ר"מ ור"י הן בגודל האתרוג. שיטה שניה (הרי"ד וסיעתו) – מחלוקת ר"ע ורבנן היא מחלוקת ר"מ ור"י לגבי אתרוג הירוק ככרתי, והיא מחלוקת נפרדת ממחלוקתם לגבי גודל האתרוג. שיטה שלישית (שיטת הרא"ש וסיעתו) – שמחלוקת ר"ע ורבנן היא על אתרוג גדול שהוא בוסר, שר"ע פוסל בכל מקרה, ונחלקו ר"מ ור"י מאיזה גודל רבנן מכשירים.♦
פרק ב' - הכשר אתרוג הירוק ככרתי שעתיד לשנות את צבעו
דברי התוס' באתרוג שהצהיב בעודו תלוש
כתבו התוס' (סוכה לא: ד"ה הירוק): "אתרוג עיקרו דומה לשעוה, ואותם אתרוגים הבאים לפנינו ירוקים ככרתי כשרים אפילו לר' יהודה כשחוזרים למראה שאר אתרוגים, אפילו בתלוש לאחר ששהו בכלי זמן מרובה, דודאי גמר פריים" ע"כ.והנה נראה לכאו' כוונת התוס' היא שדווקא כאשר האתרוג הירוק ככרתי כבר שינה את צבעו אז יהיה מותר ליטלו בחג. ולפי זה, החידוש בדברי התוס' הוא שגם אם בעת קטיפת האתרוג מן העץ הוא היה ירוק ככרתי, כיון שבעת קיום המצוה האתרוג הוא כבר חזר למראה הכשר, אז בודאי הוא נחשב בשל ואין בו בעיה[6].
♦
אין זה מוכרח בדעת הרא"ש ורבנו ירוחם שמכשירים אתרוג שעתיד להצהיב בעודו ירוק
אמנם הרא"ש (סוכה פ"ג סי' כא, וכן הוא בתוס' רא"ש שם) כתב: "הירוק ככרתי שדומה לעשבים כתבו התוספות דאתרוג שהוא ירוק ככרתי וכשמשהין אותו חוזר למראה אתרוג נראה שהוא כשר, דאי לאו דנגמר פריו לא היה חוזר למראה אתרוג בתלוש" ע"כ. ונראה לכאו' שהרא"ש הבין בדעת התוס' שמכשירים את האתרוג גם בעודו ירוק, משום שכשמשהין אותו יחזור למראה אתרוג, ואם לא היה נגמר פריו בשעת קטיפתו לא היה משתנה מראהו לאחר מכן. וכן כתב רבנו ירוחם (תא"ו נ"ח ח"ג נט::) כהרא"ש בשם התוס'.אמנם נראה שאין זה מוכרח, וגם בדברי הרא"ש ורבנו ירוחם אפשר להסביר כמו שהסברנו לעיל בדברי התוס', משום שאפשר דכוונתם היא שהייתה הו"א לומר שכיון שבירידתו מהעץ היה האתרוג ירוק ככרתי, אף שכעת הוא שינה את מראהו בכל זאת הוא פסול, כיון שאין זו הבשלה אמיתית של הפרי אלא רק מראה חיצוני, וכמו התוס'. וסברא זאת דוחים הרא"ש ורבנו ירוחם באמרם שאם לא היה נגמר פריו כעת לא היה הפרי משנה את מראיתו.
ונראה שיש עדיפות לומר כך בדעתם, כיון שלכאו' קשה מאוד לומר שאתרוג הנקטף מהעץ בעודו ירוק נחשב פרי רק משום שיצהיב בעתיד, שהרי כך הם כל פירות הדר, שבתחילה הם ירוקים ורק אח"כ מצהיבים, ואת תהליך ההצהבה ['הבחלה'] הם יכולים לעבור על העץ, והם יכולים לעבור גם אחר קטיפתם. וכמו שברור לכולם שתפוז או לימון ירוק אינם ראויים לאכילה, ולא נחשבים בשלים, כמו כן קשה לומר שכאשר חז"ל אמרו שאתרוג של 'נגמר פריו' פסול, היו מכשירים אתרוג ירוק רק משום שהוא עתיד להצהיב[7]. וז"ל הבית מאיר (סי' תרמח ד"ה הירוק): "ובודאי מסתבר דלא מכשרו אלא אחר החזרה דאילו בעודו ירוק מי הנביא היודע שיחזור למראה אתרוג" ע"כ, וכן הסכים בדעת תורה (שם ד"ה ובמה שנחלק) לבית מאיר בהבנת התוס' וסיעתם. וכן הבין הב"ח (סי' תרמח אות יב) שגם התוס' והרא"ש הכשירו את האתרוג רק לאחר שהחליף את צבעו, וראה דבריו לקמן.
♦
בפסקי התוס' כתוב להדיא להכשיר בזה, וכן משמע באגודה ובטור
ובפסקי התוס' (פ"ג אות עח) כתבו: "אתרוגין הנראין ודומין כעשב כשרין כי יחזרו למראיהן" ע"כ, ומבואר להדיא שהאתרוג כשר גם בזמן ירקותו, כיון שעתיד לחזור למראהו. וכן משמע מדברי האגודה (סוכה פ"ג לא:) שכתב: "ואפילו אותם הבאים לפנינו במראה גרונ"א כשרים אפילו לר' יהודה דהא חוזרים למראה שעוה" ע"כ, ומשמע שכיון שהם חוזרים למראה שעוה, כשרים אף בעודם ירוקים[8]. וכן נראה בדברי הטור (סו"ס תרמח): "הירוק שדומה לעשבי השדה פסול, אבל אם הוא ירוק וכשמשהים אותו חוזר למראה אתרוג כשר" ע"כ, וממה שכפל ואמר 'אבל אם הוא ירוק' נראה שדעתו להכשיר את האתרוג אפילו בעודו ירוק[9].♦
קושיית המשכנות יעקב
והנה במשכנות יעקב (סי' קנו) הבין גם בדברי התוס' והרא"ש שמכשירים את האתרוג גם בעודו ירוק כיון שהוא עתיד לשנות את צבעו, והקשה עליהם שאם כל הסיבה שירוק פסול זה שמא לא ימשיך להבשיל, יוצא שפסול אתרוג הירוק הוא רק משום ספק, ואילו במשנה משמע שר' יהודה פוסל באופן גורף, וכמו אתרוג הכושי והמנומר ושאר פסולים המוזכרים בסמוך. ועוד יותר קשה ע"פ מה שכותב שם המשכנ"י בהמשך דבריו, שעינינו רואות שרוב האתרוגים חוזרים למראה אתרוג, ומדוע ר"י אמר בסתמא שירוק פסול.ונראה לענ"ד לחזק את קושייתו ממה ששנינו בגמ' (לא:) לגבי פסולי אתרוג הירוק ואתרוג הקטן שפסולים משום דלא גמר פרי, ומסתבר מאוד שכמו שבאתרוג קטן זהו כלל גורף שכל אתרוג קטן פסול משום שהוא לא פרי, כך גם אתרוג הירוק ככרתי הוא מוגדר כאינו פרי ולכן פסול. וקשה לכאו' להעמיד דין זה על הספק.
♦
דעת השו"ע והאחרונים
ובלשון הזו כתב השו"ע (סי' תרמח סכ"א): "הירוק שדומה לעשבי השדה – פסול, אלא אם כן חוזר למראה אתרוג כשר כשמשהין אותו" ע"כ. והנה מלשון השו"ע משמע יותר להכשיר אף בעודו ירוק, וכמו שכתוב בפסקי התוס'. אלא שנראה שאין זה מוכרח ולעולם אפשר לפרש אחרת, שכוונתו להכשיר רק לאחר שחזר למראה אתרוג, וכפי שכתבתי לעיל בדברי הרא"ש. וכן כתב העולת שבת (סק"ד) בדעת השו"ע שכוונתו להכשיר רק לאחר שהתחיל להצהיב[10].אמנם הט"ז (סקי"ח) ועוד אחרונים, הבינו בדעת השו"ע שכשר אפילו בעודו ירוק, כיון שעתיד להצהיב. והט"ז כתב להוכיח כדבריו שאם באו התוס' להכשיר אתרוג לאחר שהצהיב מה הרבותא בזה, ומדוע הייתה הו"א לפסול[11].
♦
ישנם אתרוגים ירוקים שלא יצהיבו לעולם
בספר 'האתרוג מסורת מחקר ומעשה' (עמ' 39) כותב הרב יצחק מאיר ליברמן, שיש חילוק בין א"י לחו"ל, שבשוק כאן בארץ נפוצים יותר האתרוגים הירוקים, ומסביר זאת: "הסיבה לשימוש באתרוגים ירוקים בארץ היא שהם מצויים כאן יותר בחודש תשרי, מכיון שהפרדסנים משתדלים לשווק לחו"ל כמה שיותר אתרוגים עד ראש השנה, ולשוק המקומי משווקים אתרוגים מקטיף מאוחר יותר כשהם עדיין ירוקים". ועוד הוא מסביר שם למה אתרוגים מקטיף יותר מאוחר עודם ירוקים, ולא רק זה, אלא שגם חלקם לא יצהיבו לעולם, וז"ל: "אתרוג מקטיף מאוחר יותר, אינו שוהה על העץ הרבה זמן, הוא עסיסי ואינו מוצק כמו האתרוגים מקטיף קודם, שבדרך כלל הספיקו לשהות על העץ כ70-80 יום. לכן, אם אין מכניסים אותו לתהליך הבחלה[12], די שכיח שהאתרוג לא יצהיב מעצמו אפילו לאחר זמן רב" ע"כ[13].וכך ניסיתי בעצמי, שבשנת התשפ"א הורדתי בעצמי מהעץ אתרוג בצבע ירוק כהה בגודל סטנדרטי, אשר רבים כמותו מצויים בשוק לפני חג הסוכות, והנחתי אותו יחד עם תפוחים, ואע"פ ששינה מעט את צבעו ליותר בהיר, לא הפך לצהוב גם לאחר שעבר זמן רב. לעומת זאת אתרוגים אחרים (שהיו בצבע ירוק יותר בהיר) שהנחתי הבשילו כולם.
ולפי זה נראה לכאו' שיש מקום לחוש שבאתרוגים הירוקים המצויים בזמנינו בשוק שלא יהפכו להיות צהובים מעצמם, ולכן אפילו לשיטת המקילים (פסקי התוס', האגודה, הטור, הט"ז וסיעתם) יהיו אסורים לברכה בחג[14], כל עוד שלא יצהיבו מעט. וכן דעת רוב האחרונים שלא להקל באתרוג ירוק כל שלא התחיל להצהיב, וז"ל המשנ"ב (ס"ק סה): "ומכל מקום הסכימו האחרונים דאין לסמוך על זה למעשה, ואין לקנות אתרוגים אלא אם כן התחיל במקצת לשוב למראה אתרוג".
♦
הצהבה ע"י תפוחים ואתרוג שלא היה מצהיב ע"י עצמו
בספר מועדים וזמנים (להגר"מ שטרנבוך, ח"ו סי' סא) כתב להחמיר באתרוג שאף אם יעמוד זמן רב לא יצהיב מעצמו, שגם אם יצהיבו אותו ע"י תפוחים יהיה פסול, וז"ל "והערתי בזה דבר חדש, ומ"מ למעשה נבוך אני עוד במציאות אם כמ"ש, דנראה שיש אתרוג ירוק ויישאר כן ולא יועיל ריבוי הזמן ולא תפוחים שלעולם יישאר ירוק וזה פסול לכו"ע, ויש אתרוג שלאחרי זמן ישתנה למראה אתרוג רק בנתיים ירוק, ומצד עצמו ברור שישתנה למראה כשר לאחר זמן, רק אם רצונו שיקדים להשתנות למראה אתרוג מטמינו בתפוחים, ואז כשירוק תלוי במחלוקת האחרונים (ב"ח ושו"ע). אבל חוששני יש עוד סוג אתרוגים, שמעצמו לא יגיע למראה אתרוג לעולם, ובריח תפוחים מוציא כוחו וחוזר למראה אתרוג לאחרי זמן, אבל אלולא מעשה בני אדם בתלוש והטמינו, לעולם לא יגיע למראה אתרוג ופסול לכו"ע, שרק בהטמנה בתפוחים פעל שמשתנה והולך מראיתו לאתרוג" ע"כ. ומתבאר בדבריו שהוא חושש שיש אתרוגים אשר בפני עצמם לא יבשילו ויגיעו למראה אתרוג, אבל אם ישימו אותם בתפוחים יהפכו לצהובים, ודעתו לפסול אתרוגים אלו אף אם הצהיבו ע"י תפוחים.והוא מוכיח זאת ממה דקיי"ל (עירובין כח:) כמאן דאמר שכפניות [תמרים רעות שלא בשלו כל צרכן, ואפשר להכשירם לאכילה ע"י בישול] פטורות ממעשר, ואע"פ שיכול למתקן ע"י האור, ולעומת זאת בב"מ (פט.) מובא ש'תוחלני' אלו תמרים שכאשר מורידים אותם מהעץ הם רעים ואינם בשלים, ואחר כך מניחים אותם בכלי שבו הם מתחממים ומתבשלים, ובשלב זה הם מתחייבים במעשר (ע"פ רש"י שם ד"ה בתוחלני). וכותב שם (הגר"מ שטרנבוך), שגם כפניות וגם תוחלני לא נגמר בישולם בעודם על העץ, אלא שהכפניות לעולם לא יבשילו אלא ע"י בישול, ואילו בפני עצמם לא יבשילו לעולם, ולכן לעולם לא יתחייבו במעשר. לעומת זאת, ה'תוחלני' מבשילות בפני עצמן גם בלי בישול, ולכן לאחר שלב זה הן ככל פרי ומתחייבות במעשר. ואותו דין יהיה לאתרוג, שאם יכול להבשיל בפני עצמו, תועיל לו הבשלה ע"י תפוחים, ואם אינו יכול להבשיל בפני עצמו לא תועיל לו הבשלה ע"י תפוחים.
אמנם לענ"ד לא מובן מדוע השווה הרה"ג הנ"ל את נתינת האתרוג בתפוחים לבישול הכפניות, ואולי ניתן להשוות זאת לחימום ה'תוחלני', משום שכאשר נותנים את האתרוג בין תפוחים אין זו פעולה חיצונית, כיון שהאתרוג מוציא כוחות הטמונים בו וע"י כך גורם להבשלתו המהירה. אמנם בלא פעולה זו לא היה מבשיל, אבל עדיין אין זה כבישול, שהוא פעולה חיצונית לגמרי[15]. ועוד, שבמציאות רוב האתרוגים עוברים תהליך הבחלה ע"י הפרדסנים, שעושים זאת ע"י גז מיוחד[16], ועל פי דברי הגר"מ שטרנבוך היה מקום לפוסלם מחשש שלא היו מצהיבים מעצמם.
לפיכך נראה לענ"ד שאין להחמיר בזה, וגם אתרוג שלא יצהיב מעצמו כשר אם הצהיב ע"י תפוחים, וכן כתב לדינא הגרי"ש אלישיב (תורת ד' מינים סי' כה ס"ד והע' ד)[17]. ומצאתי לכמה מאחרוני זמננו שסתמו וכתבו שאפשר להצהיב אתרוג בתפוחים בלי חשש, כך כתב הגר"מ גרוס שליט"א (קול מהיכל, גיליון תשרי התשס"ז. וכן בתל תלפיות סב, תשס"ו), וכן נהג למעשה הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה פ"י ארחות הלכה הע' 90), וכן כתב בחזון עובדיה (עמ' רנו), וכן כתב בנו הגר"י בילקוט יוסף (סי' תרמח אות לב).
♦
סיכום
לעיל הבאנו את דברי התוס' שמכשירים אתרוג שמצהיב בעודו תלוש, וכתבנו שנראה שכוונתם להכשירו רק לאחר שהצהיב. ובדברי הרא"ש ורבנו ירוחם משמע יותר מלשונם להתיר אפילו בעודו ירוק כיון שעתיד להצהיב, ובכל זאת התבאר שאין זה מוכרח בדבריהם, ואפשר שגם לדעתם כשר רק לאחר שהצהיב, ושכך מסתבר יותר לומר, וכן הבינו כמה אחרונים בדבריהם. ובפסקי התוס' ובאגודה הדברים מפורשים יותר להתיר אפילו בעודו ירוק, וכן הבין המשכנ"י בדעת התוס' והרא"ש, והקשה על דבריהם שאם כן פסול אתרוג הירוק הוא רק משום הספק ובגמ' לא משמע כן. הט"ז ורוב האחרונים נקטו בדעת השו"ע שכשר גם בעודו ירוק, לעומת זאת העולת שבת הבין בדעתו להכשיר רק לאחר שהצהיב.ולענ"ד קשה לסמוך למעשה על דברי המקילים באתרוג ירוק שעתיד להצהיב. ראשית, סתימת רוב הראשונים (רמב"ם, סמ"ג, סמ"ק ועוד רבים) לפסול כל אתרוג ירוק בלי חילוק אם עתיד להבשיל. שנית, אין הכרח להבין כך בדברי הרא"ש ורבנו ירוחם וכל שכן בדברי התוס', וכן יש אחרונים שלא הבינו כך בדבריהם. וביארתי לעיל באריכות מדוע לענ"ד קשה לומר על אתרוג ש'נגמר פריו' רק משום שעתיד להצהיב, ולכאו' יש להשוות לשאר הפירות שמבשילים בתלוש. וכן הבאתי לעיל מה שהקשה על כך במשכנ"י. משום כל הנ"ל נלענ"ד שאין להקל בזה למעשה[18].
עוד התבאר שיש קושי נוסף לסמוך על דברי המקילים בירוק שעתיד להצהיב, כל שלא התחיל להצהיב, משום שבשוק מצויים אתרוגים ירוקים שלא עתידים להצהיב.
אפשר להצהיב את האתרוג ע"י תפוחים, ואפילו אם האתרוג לא היה מצהיב מעצמו.
♦
פרק ג' - מהו צבע ירוק ככרתי
אתרוג לפני הבשלתו הוא בצבע ירוק
הבאנו לעיל את דברי הגמ' שאמרה שהטעם שירוק ככרתי פסול הוא 'משום דלא גמר פירא'. והנה, דבר ידוע הוא שכל אתרוג בעת גדילתו על העץ מתחיל את דרכו בצבע ירוק כהה מאוד, וככל שהוא מבשיל יותר הוא הופך להיות יותר בהיר, עד שמקבל את צבעו הצהוב, ושבשלב כלשהו מתחיל להירקב ולהסיר את העוקץ והפיטם. ולפי זה נראה שאתרוג הירוק ככרתי שפסול לר' יהודה הוא אתרוג בצבע ירוק. אלא שעדיין צריך לברר האם יש הבדל בין ירוק בהיר לירוק כהה.♦
הבנת האחרונים בדעת השו"ע שמכשיר לכתחילה אתרוג בצבע ירוק בהיר
וכתב מרן בשו"ע (סי' תרמח סכ"א): "הירוק שדומה לעשבי השדה – פסול" ע"כ. ובמשנה ברורה (ס"ק סד) כתב: "משום שבזה ניכר שלא נגמר הפרי עדיין, ומשמע דאם לא היה ירוק כ"כ כשר, דמסתמא נגמר פריו" ע"כ, ונראה לכאו' מדברי המשנ"ב (ממה שכתב 'ירוק כל כך') שהבין שכוונת השו"ע לצבע ירוק כהה, שדווקא הוא פסול, ושדעת השו"ע להכשיר אתרוג ירוק בהיר.וכך כתב בפירוש הפרי מגדים (אשל אברהם ס"ק כג) בדעת השו"ע, וז"ל: "והמחבר שכתב כשמשהין אותו, דוקא בירוק ככרתי כעשבי השדה בעינן דוקא כך, הא דיהה מעט מעשבי השדה כשר כך, שסתמא נגמר פריו" ע"כ. וכן כתב בכף החיים (אות קכב). ואם כן יוצא שלדבריהם דווקא ירוק כהה פסול, אבל כשהאתרוג מתחיל להתבהר הוא כשר גם לדעת ר' יהודה.
♦
מדברי הראשונים משמע שאין לחלק בין ירוק ככרתי לירוק בהיר
אמנם לענ"ד נראה שבסברא יש קושי לחלק בדברי חז"ל בין מיני הירוק, הרי חז"ל פסלו אתרוג הירוק מפני שעוד לא נגמר הפרי, ואם כן, מה מקום יש לחלק בין צבעי הירוק, הרי לכאו' רק כאשר אתרוג נהיה צהוב הוא בשל, וכמו לימון ותפוז ובננה ועוד פירות, ואם כן מה לי ירוק כהה ומה לי ירוק בהיר. וכן מבואר בגמ' בחולין (מז:) שירוק ככרתי הוא ירוק שלנו (green), בניגוד לצהוב שנקרא גם הוא ירוק בלשון חז"ל, משום ששם בגמ' מובא בתחילה שריאה ירוקה כשרה, ולאחר מכן אומרת הגמ' שריאה ירוקה הדומה לכשות ולביצה היא טריפה, ושואלת הגמ' אם כן מהו הירוק שאמרו לעיל שכשרה, ועונה – ירוק ככרתי. ומזה משמע שירוק ככרתי הוא ניגוד לירוק הדומה לצהוב (כביצה). וכן השווה הרמב"ן (חולין מו:) בין ירוק שהוזכר לגבי ריאה לבין אתרוג הירוק, וז"ל: "והרי הירוק ככרתי שכשר בריאה ופסול באתרוג" ע"כ. וכן כתבו התוס' (שם מז:): "ומיהו נראה דמכח זה אין להכשיר שאר אתרוגים הירוקים דלא נקט ככרתן למעוטי שאר עניני ירקות" ע"כ, ומשמע מדבריהם שלמדו מהגמ' הנ"ל לפסול כל ירוק באתרוג, משום שכרתי לא בא למעט ירוק אחר אלא למעט צהוב כביצה.והדבר מוכח ביותר מדברי הרא"ש (נדה פ"ב סי' ד), וז"ל: "פירש ר"י דמכאן משמע דירוק סתם הוא צבע הדומה לחלמון של ביצה או לזהב הנוטה למראה אדמומית, וכן משמע בפרק אלו טריפות... ובפרק לולב הגזול (לד:) נמי אמרינן ירוק ככרתי מכלל דסתם ירוק לא הוי ככרתי" ע"כ. וכן מבואר בראשונים נוספים (ר"ן שבועות ג: בדפי הרי"ף, הגהות אשרי חולין פ"ג סי' יט, כן ברשב"א נדה יט., טור יו"ד סי' קפח) שמנגידים בין ירוק ככרתי לירוק כזהב. וכן כתב המאירי (לד:): "וצריך שיהא הירקרקות צהוב נוטה לצבע חלמוני מעט והוא הנקרא גורו"ק" ע"כ, ומשמע שצריך לקחת דווקא אתרוג צהוב הנוטה לצבע החלמון.
♦
נראה בדעת השו"ע שהחילוק הוא בין ירוק ככרתי-עשבים לבין צהוב
ויותר מזה, נראה שגם השו"ע בהל' נדה (יו"ד סי' קפח ס"א) מנגיד בין ירוק ככרתי וכעשבים לבין ירוק כשעוה וכזהב, וז"ל: "ואין טהור אלא מראה לבן, וכן מראה ירוק, אפילו כמראה השעוה או הזהב, וכ"ש הירוק ככרתי או כעשבים" ע"כ. אמנם אין זה מוכרח משום שאפשר לומר בדעתו שרק נתן את הדוג' לירוק הכי כהה שגם הוא טהור, ובאמת יש עוד גוונים באמצע אשר הם כשרים באתרוג. אולם ממה שהגמ' וכל הראשונים שהבאתי וכן השו"ע עצמו לא הביאו שום צבע ביניים אלא רק עשו השוואה בין ירוק כזהב ושעוה לבין ירוק ככרתי, וירוק כעשבים כללו יחד עם ירוק ככרתי, לכן נראה לכאו' שאלו הם שני מיני הירוק המוזכרים בחז"ל, וכל שלא נכלל בזה נכלל בחברו. וא"כ גם דעת השו"ע לאסור כל ירוק ולהתיר רק צהוב[19].♦
צבע האתרוג על פי הזוהר הקדוש
מובא בזוהר הקודש (תיקונים כא): "וְאִם הִיא [=האתרוג] יְרוֹקָא הִיא מְשׁוּבַּחַת יַתִּיר, כְּדִיּוֹקְנָא דַהֲוַת אֶסְתֵּר יְרַקְרֹקֶת" ע"כ, ויש מקום להבין מדברי הזוהר שצריך ליטול דווקא אתרוג ירוק, וזה אף יותר משובח מנטילת אתרוג צהוב.אלא שבמקום אחר (שמות קמח.) מובא: "וּשְׁמָא דִּילֵיהּ אִיקְרֵי זָהָב יְרַקְרַק, וְרָזָא דָא אוֹקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. אֶסְתֵּר יְרַקְרֹקֶת הָיְתָה, גווַן אֶתְרוֹג. וְכֹלָּא חַד" ע"כ, ומשמע שהכוונה לירוק כמו זהב[20]. ואם כן אין זה חולק על דין אתרוג הירוק, והזוהר הקדוש משבח אתרוג שדומה לזהב, שזה צהוב, ולפי זה הדברים מיושבים. וכן כתב הרה"ק מקאזניץ (אור ישראל על תיקוני זוהר, נו:) שכוונת הזוהר לצהוב ולא לירוק[21].
♦
פרק ד' - פסול הדר באתרוג הירוק
דעת הב"ח והמשכנ"י שאתרוג פסול משום הדר והחילוק ביניהם
והנה הב"ח (סי' תרמח אות יב), אחר שהביא דברי התוס' והרא"ש כתב: "ונראה דדוקא כשחזר כולו למראה אתרוג אבל אם לא חזר כולו דינו כחזזית ליפסל ברובו במקום אחד וכו'. והרבה טועים בזה שמברכין על אתרוג ירוק כשנשתנה מקצתו למראה אתרוג וטעמם דהא חזינן שנגמר פריו, ולי נראה דירוק פסול גם כן מפני שאינו הדר, כדקא סלקא דעתך בגמרא מעיקרא דירוק אינו הדר, אלא משום דרבי יהודה לא בעי הדר מהדרינן אטעמא אחרינא משום דלא גמר פריו, אבל למאי דקיימא לן דבעינן הדר ירוק פסול משום דאינו הדר אפילו גמר פריו, והילכך דינו כחזזית ושינוי מראות ויבש דפסול משום דבעינן הדר" ע"כ. ומבואר בדברי הב"ח שהוא הבין בדעת התוס' והרא"ש שלא הכשירו אתרוג הירוק אלא רק אחר שהצהיב, והב"ח מחדש שלא מספיק שהתחיל להצהיב אלא בעינן כולו צהוב, כיון שלדעתו אתרוג הירוק פסול לא רק משום דלא גמר פירא אלא גם משום הדר.והטעם שאתרוג ירוק פסול גם משום הדר לדעת הב"ח, הוא משום שהוא הבין בגמ' (לא:) שרצתה להביא ראיה מאתרוג הירוק שגם לדעת ר' יהודה צריך הדר באתרוג, וכדי לדחות את הראיה חיפשה הגמ' טעם אחר לפסילת אתרוג הירוק. אולם לדינא שנקטינן שצריך הדר, ירוק פסול גם משום הדר וכמו חזזית ושאר פסולי מראות. ולדעת הב"ח שאתרוג ירוק פסול משום הדר, הרי שהוא יהיה כמו שאר מראות הפסולים שפוסלים במנומר, לפיכך צריך שהאתרוג יהיה צהוב כולו, וכן כתב הב"ח בפירוש. וכדברי הב"ח כתב גם הגר"ח מוואלוזין (חוט המשולש ח"א סי' כג).
ובמשכנות יעקב (סי' קנו) האריך להוכיח כדברי הב"ח שאתרוג ירוק פסול משום הדר, אלא שמבואר בדבריו שלדעתו אתרוג ירוק פסול רק משום הדר, משום דפסקינן כר' יהודה ולאו מטעמיה, שמסביר שם שר' יהודה אזיל לשיטת ר"ע שאתרוג הבוסר פסול, לפיכך אמרה הגמ' בדעתו שירוק פסול משום דלא גמר פרי, אבל אנן קיי"ל כרבנן שמכשירים בוסר והוא הדין לירוק משום גמר פרי, אלא שפסול משום שאינו הדר. וכ"כ הקרית ספר בדעת הרמב"ם (הל' שופר וסוכה ולולב פ"ח) שירוק ככרתי פסול משום הדר.
♦
דעת המאירי הר"ן והריטב"א לפסול אתרוג ירוק משום הדר
והנה מצינו כבר בראשונים שיש הפוסלים אתרוג ירוק משום הדר, שכתב המאירי (סוכה לד:): "ירוק ככרתי ר' מאיר מכשיר ור' יהודה פוסל והלכה כדבריו שאין זה הדר" ע"כ[22]. וזה משמע יותר כהמשכנ"י, שהלכה כר' יהודה, אבל מהטעם שאין זה הדר[23].וכך נראה גם מדברי הר"ן והריטב"א בשם הראב"ד[24] בדין מנומר, וז"ל הריטב"א (לה:): "מיהו כתב הראב"ד ז"ל דדוקא שהם גונים הפוסלים באתרוג כגון לבן וכושי וירוק ככרתי אבל מנומר מגונים שכולו מאותו גוון כשר" ע"כ. ובדומה לזה כתב הר"ן (יז: בדפי הרי"ף). ומשמע מכך שירוק ככרתי הוא ככל שאר פסולי מראות הפוסלים משום הדר, שאם לא כן מדוע פסול משום מנומר[25].
♦
כמה מהראשונים כתבו להדיא את הטעם דלא גמר פירא, וכן נראה מסתימת רוב הראשונים
אמנם כמה מהראשונים כתבו להדיא שפסול אתרוג הירוק הוא משום דלא גמר פירא, כ"כ הרי"ד (הו"ד לעיל), שבלי הלקט (סדר חג הסוכות סי' שסא), המהרי"ל (הל' אתרוג אות טז), וכן משמע מדברי רבנו ירוחם (נ"ח ח"ג דף נט טור ד) והאורחות חיים (ח"א הל' לולב). וכן נראה פשוט יותר בדברי רוב הראשונים שסתמו דבריהם, כיון שבגמ' נכתב בפירוש הטעם דלא גמר פירא, ובפשטות לא הוזכר הטעם של הדר. וכן הסכמת רוב האחרונים (משנ"ב ס"ק סה, ט"ז ס"ק יח, אליה רבה ס"ק ל, נחלת צבי, מגן אברהם סקכ"ג, חזו"א סי' קמח, אבני נזר או"ח תפב, וכן כתב בשדי חמד מע' ל' כלל קמ"א אות ס"ד שכן המנהג היה בירושלים, ועוד) דלא כהב"ח.ולענין הלכה נראה שאין צורך להחמיר לשיטת הב"ח וסיעתו, כיון שפשטות הגמ' לפסול רק משום דלא גמר פירא, וכן כתבו כמה מהראשונים בפירוש, ועוד שכך יש לומר בפשטות מסתימת רוב הראשונים. ועוד, שגם הריטב"א והר"ן שכתבו כן בשם הראב"ד הרי שבראב"ד עצמו לא מופיע כן, וכך גם במה שהביא הרא"ש בשמו. וכן פסקו רוב האחרונים להקל בזה, וכן המנהג פשוט למעשה.
♦
מסקנה
נראה לענ"ד ע"פ מה שביארנו, שאין לסמוך על דעת הפוסקים ולברך על אתרוג ירוק שעתיד להצהיב. ואין שום חילוק בין ירוק כהה לירוק בהיר, והצבע הכשר באתרוג הוא צהוב כגוון החלמון והזהב.ולענ"ד נראה שאין להקל באתרוג שהתחיל להצהיב משום שצריך 'גמר פירא', שפירושו סיום ההבשלה ולא ההתחלה. ולכאו' מה שהקלו האחרונים בהתחיל להצהיב זה משום שצרפו בזה את שיטת הרא"ש לגבי אתרוג שעתיד להצהיב, ורק החמירו שיתחיל להצהיב כדי להיות בטוחים שאתרוג זה באמת עתיד להצהיב, אלא שכפי שהתבאר לעיל נראה שקשה לסמוך על כך למעשה. וכתב בספר מועדים וזמנים (להגר"מ שטרנבוך שליט"א, ח"ו סי' סא) שהגר"ח מבריסק וכן בנו הגרי"ז היו מקפידים ליטול דווקא אתרוג שכולו צהוב[26]. וכן דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (הליכות שלמה פ"י אות כג, ובהערה שם) לקחת לכתחילה אתרוג שכולו צהוב[27]. וראה בזה עוד בארחות רבנו (ח"ג עמ' סא אות לח) שבשנת התשמ"ג אמר הסטייפלר למי שהביא לו אתרוגים, שרוצה שיבחר מביניהם אתרוג שכולו צהוב בלי ירקות כלל[28].
אמנם יש להסתפק בזה האם כבר כאשר רוב ניכר של הפרי הצהיב אפשר לומר שנגמר פריו, או שצריך לחכות שיצהיב כולו ממש, והלב נוטה להקל בקצת ירוק וכמו שאנו מוצאים בשאר פירות (מנגו, קלמטינה, לימון ועוד), שגם אם נשאר בהם מעט ירוק פעמים רבות אפשר לומר שהפרי כבר בשל.
אמנם יש מקום להחמיר אפילו במעט ירוק ולחשוש לפוסקים הסוברים שירוק פסול משום הדר, וכבר התבאר שיש מקור לדבריהם בראשונים.
ניתן להצהיב את האתרוג ע"י נתינתו בין תפוחים, ואפילו אם לא היה מצהיב בפני עצמו.
♦ ♦ ♦