תולדות מרן הגאון הגדול רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין זצ"ל ראש ישיבת פוניבז'
בבואנו לכתוב את תולדותיו של מרן רה"י זצ"ל, הנה הלא כבר נודעה גדלותו בשערים, והרבה מתולדותיו ומעשיו נכתבו ונתפרסמו בכמה אופנים. גם זאת ידענו, כי לא בנו הוא לתת תיאור שלם מרוב גדלו, וכל מה שנספר הוא מעט מזעיר מגודל תורתו וצדקתו. אעפ"כ מצאנו לנכון להעלות על הכתב כמה דברים הידועים לנו.נולד ביום ב' אייר תרפ"ג, ברוסיא בעיר שומיאץ. כבר בעודו צעיר לימים הי' קביעות לימודו עם אביו, הגאון הגדול ר' צבי יהודה אדלשטין זצ"ל אב"ד דשומיאץ (רוסיא) מחבר ספר הוד צבי (אשר עוצם גדולתו העלה אאזמו"ר זצ"ל על הכתב בפתיחת הספר הוד צבי שהוציא לאור), ממנו קיבל את דרך הלמוד הנכון, ולמד עמו את רוב מסכתות הש"ס.
בעת ההיא בילדותו ברוסיא, חנוך הילדים לתורה ולמצוות הי' מן הדברים הקשים ביותר, כי על פי גזירת המלכות הי' כל המלמד תורה לצעירים ומחנכם למצוות נשפט בעונשים קשים. נוסף לזה יצאה הגזרה של חנוך חובה לכל הילדים בבתי הספר של השלטונות שבהם הי' החנוך לכפירה, וגם הוכרחו לחלל שבת רח"ל, ועי"ז נמסרו כל ילדי ישראל שם לחנוך של כפירה כידוע. רק יחידי סגולה נמצאו אשר במסי"נ ממש לא נרתעו מן הסכנה, ולא שלחו את ילדיהם לבתי הספר האלה, ויחנכום בסתר לתורה ולמצוות, מתוך קשיים לא יתוארו. וכן נהג אתם אביהם זצ"ל בהיותם אז ילדים קטנים וילמדם בסתר בתוך הבית, וישגיח עליהם לבלי היות בחברת ילדים אחרים. וכדי להשתמט מגזרת חנוך החובה השתדלה בזה אמם הרבנית הצנועה והצדקנית, מרת מרים ז"ל בת הגאון מוהר"ר מרדכי שלמה הלוי מובשוביץ זצ"ל אב"ד דמלסטובקה, והצליחה לקבל עבורם תעודות לידה בהן הם נרשמו כקטנים בשלש שנים משנותיהם. גם מסרה נפשה לחנכם לתורה ויר"ש באותם הימים הקשים, והיו דבריה דברי אמונה טהורה ואהבת תורה ויר"ש בדברים היוצאים מן הלב. ונלב"ע בדמי ימיה י"ט אלול תרצ"ב בעיר שומיאץ. ת. נ. צ. ב. ה.
כשחלתה אמם ע"ה במחלת הטיפוס, אשר הוא חולי מסוכן וגם עלול להדביק אחרים, אז שלחו אותם לעיר קלימוביץ, שם היו קרוב לשנתיים בבית דודתם אחות אביהם זצ"ל, הצדקנית מ' רבקה צביה ז"ל [נהרגה היא ובעלה הרב ר' חיים חנן פז זצ"ל בימי חרון אף ה' הי"ד], שם לימד אותם תורה בסתר צעיר אחד מתלמידיו של אביהם זצ"ל.
סיפר פעם כי בילדותו כשהיו בעיירה קרינצי (ברוסיא) אצל דודתם מרת רעשא ברמן ע"ה, אמרה לו שילך ללמוד (ואמר רבינו 'אבא אף פעם לא אמר לנו ללכת ללמוד'), 'וכשאמרה לי הלכתי לבית הכנסת ולמדתי נביא ישעי'. היה שם זקן אחד שראה שאני לומד ישעי', אמר לי כך לא תדע ישעי' בע"פ, תלמד כל מילה בקול וברור (אמר זה באידיש) כך תדע, וכך עשיתי, וידעתי ישעי' בע"פ עד פרק ל"ו'.
הדרך היחידה להצלה, היתה היציאה מרוסיא, אולם קבלת היתר יציאה מן השלטונות הי' כמעט מן הנמנע. אחרי מאמצים רבים שעשה אביהם זצ"ל וסבל רב שנמשך כמה שנים, זכה בחסדי שמים לקבל היתר יציאה, ובחדש אייר שנת תרצ"ד זכו להגיע לאה"ק.
♦
לימודו אצל אביו
בארץ ישראל המשיך אביהם ללמוד עמם, ולמדו יום יום. וכך סיפר לימים רבינו אודות לימודם אצל אביהם: "אבא למד איתנו בבית כל השנים, התחלנו בבא קמא ברוסיא, הייתי בן ז' או בן ח', וכשבאנו מרוסיא הייתי בן י"א, המשכנו במס' ב"ק, למדנו גמרא עם רש"י, היינו לומדים פעמיים, על השולחן היו מונחים שלש גמרות, והיה אחד מאיתנו קורא את הגמרא עם אבא, אחר כך היה השני קורא, כך גמרנו את המסכת. אחר כך הוצרכנו להתחיל עוד מסכתא, אבל לא היה לנו הרבה גמרות, רק גמרא סנהדרין היה לנו שלש גמרות, גמרא סנהדרין גדולה מש"ס וילנא ישן, ועוד שתי גמרות קטנות מס' סנהדרין שבועות מכות, לכן התחלנו מס' סנהדרין, למדנו גמ' רש"י בלי תוס', כל המסכת, והיינו לומדים כל דבר פעמיים, לומדים היום כמה שמספיקים, ולמחר חוזרים עוד פעם, ובסוף הפרק חוזרים פעם שלישית, במשך החורף [תרצ"ה] גמרנו סנהדרין, הייתי בכור והייתי צריך לעשות סיום. אחרי סנהדרין למדנו שבועות, כי הרי אין גמרות אחרות, רק שבועות שיש באותו הכרך. במס' שבועות כבר התחלנו ללמוד עם תוס', הלימוד היה מהר מהר מהר, אבא היה מבין, אנחנו לפעמים לא היינו מבינים, אך היינו ממשיכים הלאה, ולמחר חוזרים, כך נקלט לנו הכל בפשטות, גמרנו כל שבועות, למדנו גם את כל הרא"ש וכל הר"ן כסדר, כשגמרנו פרק שבועת הדיינים למדנו כל הרא"ש וכל הר"ן בנשימה אחת, וכן בפרק כל הנשבעין, קלטתי מה שהרא"ש אומר, את הכללים.
למדנו שלשה סדרים, בבוקר בערך כארבע שעות סדר ראשון, אחר כך היה כמה שעות הפסקה, למנוחה, ואנו היינו משחקים, אחרי הצהרים היינו לומדים עוד פעם עד מנחה קטנה, אחרי מנחה הייתי לומד עין יעקב או חומש עם רש"י, כי ברוסיא למדנו קצת אבל עדיין לא גמרנו חומש עם רש"י, אחרי זה היינו באים הביתה לסדר שלישי ועוד פעם לומדים, כך היינו לומדים בלי לחץ.
כשגמרנו שבועות, התחלנו ללמוד רמב"ם הל' טוען ונטען, מהתחלה עד פ"ט, למדנו את כל הרמב"ם עם הכס"מ. אחרי שבועות התחלנו ב"מ, כי אחרי שבועת הדיינים ההמשך זה ב"מ, למדנו בגמרות של ביהכנ"ס, למדנו ב"מ באותה הצורה, לומדים פעמיים, גמרא עם רש"י, ותוס' מה שהבינו, היו גומרים את כל הפרק וחוזרים עוד פעם את כל הפרק, קוראים את כל הפרק בבת אחת, זה הלך מהר מאד, כי יודעים כבר, וזה מאד מושך ומעניין, כך למדנו כל ב"מ, אחרי זה למדנו ג"כ רמב"ם הל' טוען ונטען, כמדומה שאח"כ למדנו גם הל' רבית. אחרי ב"מ למדנו ב"ב, גם כן בצורה כזאת, ולמדנו רמב"ם הל' חזקת קרקעות. אחרי ב"ב למדנו נדרים וקידושין, אחר כך איני זוכר. אחר כך התחילו פסחים, [אבא אמר שיעור לבעלי בתים, למדו ברכות שבת, עירובין כמדומה שדילג, אחרי מעריב היה השיעור, היינו יושבים ומקשיבים לשיעור, אז נקלט לנו כנראה], התחלנו פסחים בראש השנה, [ברמת השרון היו בעלי בתים, וביום ראש השנה התחילו את התפילה בשבע וגמרו בשתים עשרה, הם לא התפללו באריכות גדולה כמו בישיבה, ויש עוד זמן כל היום, ואפשר ללמוד], גמרנו פסחים בר"ח שבט, עם חזרות, גם למדנו רמב"ם וגם טור וב"י, גם כמדומה שלמדנו שו"ע ומג"א, הכל מהר מהר, מה שלא מבינים לא מבינים, חלק מבינים בפשטות. אחרי שגמרנו פסחים שיש שם קדשים, אבא אמר אם כבר קדשים אז נלמד קדשים, התחלנו זבחים, [עדיין לא היו כתבי הבריסקער רב, היה זבח תודה של הח"ח, קר"א, רש"ש, אסיפת זקנים של הח"ח], כך למדנו, עם חזרות, אח"כ היינו חוזרים על כל הפרק ואח"כ חוזרים את כל המסכת, גם רמב"ם הל' פסוהמ"ק והל' מעה"ק, כך למדנו כל קדשים [חוץ מחולין], גם מס' תמיד ומדות, למדנו גם את כל המהרי"ט אלגאזי במס' בכורות, מהר מהר, זה קל מאד להבין, דברים פשוטים, הכל מובן.
[אני זוכר שפעם שאלתי קושיא, אז אבא היה מסביר, שאלתי הלאה, על התירוץ הזה אפשר לשאול גם שאלה, הוא היה עונה, שאלתי הלאה, הוא אמר לי, די, מספיק, יותר לא שואלים.]
אחר כך התחלנו יבמות, אבא היה אז טרוד, גם היה נוסע לפעמים, אז למדנו שנתיים יבמות, והיה לי זמן גם ללמוד לבד, אז הייתי רואה את הרשב"א, הרא"ש, רעק"א, חזו"א.
אח"כ כשהייתי בישיבה, באתי לחזו"א ואמרתי לו שאני רוצה להמשיך בישיבה, כי פה יש הדרכה בלימוד, החזו"א אמר לי, הדרכה? הדרכה קיבלת מהאבא, אתה צריך להיזהר לא להתקלקל, ועדיין היה לבי נוקפי, אמנם החזו"א אומר ככה, אך סו"ס אומרים חידושים כאלה שאני לא מרגיש את זה, אני חושב אחרת, אז באתי אל הבריסקער רב כמה פעמים, וראיתי שהוא מדבר כמו שאני מדבר, מה שלי לא מסתבר גם לו זה לא מסתבר, ואז ראיתי שהוא כמו החזו"א שהכל בפשטות בפשטות, אז נשארתי עם הדרך שלי, ידעתי גם כן דברים שאחרים הוסיפו, אבל הדרך איך להבין מה הישרות ומה לא ישרות, נשארתי עם זה, כי אבא קיבל את זה מהסבא, וסבא למד בוואלוז'ין אצל רבי חיים. ואבא למד גם אצל רבי ברוך בער, ושמע ממנו במשך שנה, וקיבל ממנו יותר עמקות, אבא הספיד פעם את רבי ברוך בער ורבי שמעון שנפטרו בתחילת המלחמה, ואמר 'דער רעבע רבי ברוך בער' ורבי שמעון". עד כאן מתוך מה שסיפר רבינו זצ"ל.
בהקדמה לספר הוד צבי, מתאר רבינו זצ"ל את לימודם אצל אביהם בביתם: "רוב זמנו הקדיש ללמוד אתנו, ולא סמך בזה על אחרים, והי' לומד אתנו רוב היום, ולא הי' לנו זמן של "בין הזמנים", ולא הי' לנו יום פנוי מתלמוד תורה, ככה למד אתנו הרבה שנים, ויהי הדבר לפלא בעיני גדולים ורבים אשר ראו כן תמהו על כוחו הגדול לחנך נערים לתורה מבלי שיהיו במסגרת ישיבה, ולא יושפעו מן הסביבה המקיפתם, אשר קביעות העסק בתורה זר לה.
אמנם כי מרוב גדלו בתורה ובאהבתה וביראתו הקודמת לחכמתו הי' ביתו מלא אורה של תורה ויראת שמים, עד שלא הי' בו מקום לענינים אחרים.
אחד מחכמי התורה שליט"א אשר ביקר פעם אחת בביתו מסר לנו את התרשמותו כדברים האלה:
בביקורי בבית אביכם זצ"ל, נדמה לי הבית כאי בלב ים, אי השוקק חיי תורה בתוך ים גדול של חיי חולין, מיד בפתחי הדלת, ראיתיו יושב אתכם מסביב לשולחן והגמרות פתוחות, ועוסקים בתורה, הרגשתי כי חלל הבית מלא תורה, ויהי הבית הזה בעיני כמשכן וכמקדש.
פעם חשב בלבו אולי לא טוב הוא עושה במה שאינו שולח אותנו ללמוד בישיבה, וישאל את מרנן החזו"א והגרי"ז זצ"ל מה דעתם על זה, ויענוהו שניהם, כי אמנם טוב הוא עושה בזה שהוא בעצמו לומד אתנו, וטוב שימשיך ככה ללמוד אתנו. לאחר מכאן כאשר כבר למדנו בישיבה, אמר מרן החזו"א זצ"ל לאחד מאתנו כדברים האלה, הן דרך הלמוד הנכון כבר קיבלתם מאביכם, מעתה מוטל עליכם להזהר שלא לסטות ממנה". עד כאן ממה שכתב אאזמו"ר זצ"ל בהקדמת ספר הוד צבי.
♦
בישיבת לומז'ה
בחודש אלול שנת תש"ב הלכו הוא ואחיו ר' יעקב ללמוד בישיבת לומז'ה שבפתח תקוה בעת שהתנהלה בראשות הגאון ר' ראובן כץ זצ"ל, שם למדו עד חודש חשון שנת תש"ד. בישיבת לומז'ה היו שומעים חבורות מהגר"ש רוזובסקי. לימים סיפר אחד שלמד בלומז'ה בתקופה ההיא שרבינו הגרי"ג ואחיו הגר"י כשבאו ללומז'ה הם היו ה'משיבים', וכשסיפרו זאת פעם לאאזמו"ר זצ"ל אמר בענותנותו שהבחורים שלא ידעו דברים פשוטים היו שואלים אותם. פעם שמענו מאחיו הג"ר יעקב שכשהיו בלומז'ה בפ"ת באלול הראשון הי' בחדר אחד עם רבנו, וחרדת האלול שהטיל המשגיח ר' אבא גרוסברד בישיבה השפיעה כל כך שהוא ורבנו לא דברו כלל בחדר שום דבר.
וכך סיפר רבינו פעם על תקופה זו: "אח"כ ראיתי שברמת השרון הזמן קצת מתבזבז, רציתי ללכת לישיבה, שם יש יותר זמן ללמוד, באנו ללומז'ה, למדו שם ב"ב פ' מי שמת, אבל אני כבר למדתי פרק זה, וזכרתי את זה, אז למדנו סוכה, אני ורבי יעקב, ועד סוף אלול גמרנו סוכה, הייתי כותב לאבא מכתבים, לא היה שולחן בחדר לכתוב, הייתי הולך לחנות ששם מוכרים מעטפות ובול, מצאתי איזה נייר, ושם ישבתי וכתבתי קושיא ותירוץ בדברי תורה. בקיץ למדו קידושין, אז למדו עם כל האבני מילואים, כל הרשב"א והריטב"א, היו מתעכבים, אבל הספיקו, כמדומה שהתחילו האיש מקדש, אבל אחר כך אבא אמר שכנראה זה לא מה שהוא חשב שנצליח, אז נחזור הביתה, ובחשון תש"ד חזרנו הביתה".
בתחילת החורף בשנת תש"ד חזרו ללמוד עם אביהם בביתו ברמת השרון, ולמדו מס' בבא קמא.
♦
בישיבת פוניבז'
בו' לחודש כסלו שנת תש"ד עברו ללמוד בישיבת פוניבז' שנפתחה אז עם ששה תלמידים, ביניהם היו אאזמו"ר זצ"ל ואחיו ר' יעקב זצ"ל, שם למדו אצל ראש הישיבה הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצוק"ל, ואף זכה אאזמו"ר שרבו הגרש"ר זצ"ל קבע לימודו בהכנת השיעור עמו בתקופת ראשית יסוד הישיבה.
וכך סיפר לימים רבינו זצ"ל על תקופה זו: "הרב מפוניבז' רצה לפתוח ישיבה, הוא ביקש מר' שמואל שהוא יהיה ראש הישיבה ויגיד שיעור יומי, ר' שמואל בא לרמת השרון, ואמר לאבא שהפוניבז'ער רב רוצה לפתוח ישיבה והוא רוצה אותנו שם, אבא אמר אם הפוניבז'ער רב פותח ישיבה - כדאי, הפוניבז'ער רב זה אישיות שכדאי לשמש אותו. ובו' כסלו נפתחה הישיבה, היו עוד ארבעה, ר"ח פרידלנדר, ר"א קלרמן, ועוד שנים אחד אחיין של ר' שמואל, ואחד יותר צעיר ולבסוף נחלה.
למדנו בביכ"נ הליגמן, אכלנו בבתי אבות, שכרו לנו חדר ללינה אצל רבי מיכל יהודה, הגרמ"י היה מדבר בלימוד לפני שהולכים לישון. התפלה היתה בישיבה עם ילדי טהרן של בתי אבות.
ר' שמואל התחיל ב"מ בו' כסלו, והגענו עד סוף אדר לאמצע פ' הזהב, בקיץ התחילו איזהו נשך, וכמדומה שהתחילו בקיץ גם פרק השוכר את הפועלים ואפי' פ' השואל, היו גם מדלגים על דפים שאין מה להוסיף הרבה דברים, ואין שם חידושים מפורסמים, את זה היו לומדים לבד בסדר א', בסדר שני היינו חוזרים, ולמדו עוד מסכתות, כך היה הסדרים בישיבה".
כבר בימים ההם נודע גדלו בתורה וביראתו הקודמת לחכמתו, וראו עליו רצינות מיוחדת, כאשר מעידים הזוכרים אותו מהתקופה ההיא. מרן הגר"ד לנדו שליט"א בהספדו בהלויה אמר כי כבר אז היה ירא מגשת אליו, והיה יראת הרוממות כלפיו. היה מסביר פנים לכל שואל, כאשר יעידון כמה תלמידים מהימים ההם.
עוד בבחרותו בשנת תש"ו בחר בו מרן הרב מפוניבז' זצ"ל, ללמד תלמידים ולהכינם לישיבה, ומסר להם אאזמו"ר זצ"ל שיעורים יומיים כסדרן עד שנת תשט"ו. בשנת תשט"ו נבחר ע"י מרן הרב זצ"ל לכהן כר"מ בישיבה הקדושה יחד עם רעיו מרן הגרמ"ש ברמן זצ"ל ויבלחט"א מרן הגרב"ד פוברסקי שליט"א. ומאז עד סוף ימיו מסר שיעורים כסדרן דבר יום ביומו בישיבה הקדושה.
בהגיעו לפרקו בשנת תש"ח נשא לאשה את זקנתנו מורתנו עזרתו בקודש אשת בריתו הרבנית הצדקנית המפוארת במדותיה המופלאות וברוב מעשיה הטובים מרת העניא רחל בת הגאון רבי יהושע זליג דיסקין זצ"ל, רבה של פרדס חנה, אשר היתה כלי שרת קודש לתורתו. ובמסירותה הגדולה טרחה הרבה לכלכל את כל עניני הבית הגדול, ומסרה נפשה לחנוך הילדים לתורה ולמצוות, בדעת ובתבונה, מהני דזכיין באקרויי ובאתנויי בעמל נפש בבינה יתירה ובהצנע לכת. נלב"ע י"ד תשרי תשס"ב. ת. נ. צ. ב. ה.
זכה לקיים בעצמו שימוש חכמים, והיה שואל בדברי תורה את מרנא החזו"א זצ"ל, ואף הוא היה מראה לו חיבה יתירה, כפי שהעידו באי בית מרן החזו"א בימים ההם. וכן קיבל הרבה תורה ממרן הרב מפוניבז' זצ"ל, והיה מדבר בד"ת הרבה עם ראשי הישיבה מרן הגר"ש רוזובסקי זצ"ל ומרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל ומרן הגרא"מ שך זצ"ל. גם בעניני מוסר ואגדה זכה לקבל מרבותיו, מרנן המשגיחים הגר"א גרוסברד זצ"ל והגרא"א דסלר זצ"ל והגר"י לוינשטיין זצ"ל, והיה מזכיר הרבה בשיחותיו ממה ששמע וקיבל מהם.
♦
הרבצת תורה
בזמן כהונתו כר"מ בישיבה הקדושה, הנחיל תורה לתלמידיו בדרך המסורה מדור דור, כפי שקיבל מרבותיו. כמו כן דאג הרבה להם, ובכל צרתם לו צר, ובאישיותו הגדולה ונועם הליכותיו ובאצילותו המיוחדת ובענותנותו המופלאה, זכה להערצה גדולה וחיבה יתירה מכל בני הישיבה לדורותיה.
במשך שנים רבות, מלבד שיעוריו היומיים בישיבה הק', היה מוסר גם חבורה שבועית לתלמידי הישיבה מבני הקיבוץ. החבורה היתה נמסרת בכל יום מימי השבוע לקבוצה אחרת מבני הקיבוץ, וכך היה מוסר חבורה בכל לילה, והיה חוזר על אותו הענין. והיה הדבר לפלא שבכל יום ויום ראו עליו הנאה ושמחה בדברי התורה שהיה מוסר, ואף שכבר מסר את אותה החבורה ארבע פעמים לפני כן, אעפ"כ היה אומרה ביום חמישי באותה שמחה ובאותה הסברה נעימה וברורה. ביום חמישי היו משתתפים בחבורה בביתו גם תלמידים מישיבות אחרות. כשהחל למסור שיעורים כלליים, נפסקו חלק מהחבורות, אך המשיך באמירת החבורות בימי חמישי וראשון, והיו הכנה לשיעור כללי הנמסר ביום שני.
מלבד הרבצת תורה בישיבה הק', עוד הרביץ תורה בכמה מקומות. מסר שיעור קבוע במשך עשרות שנים, פעמיים בשבוע, בבית הכנסת אהבת חסד, והשתתפו בו כמה בעלי בתים, בו לימד כמה וכמה מסכתות כסדר, והיה מוסרו באופן מיוחד המתאים להם שיוכלו להבין הכל בבהירות. היה מבאר כל דבר מתחילתו בסבלנות רבה, ולמדו אף מסכתות קשות, אשר הוא בגודל ידיעתו בכל הש"ס ידע להנחיל להם את הבנת הגמרא היטב. וכן הייתה להם קביעות בלימוד ספר משנה ברורה.
בשנת תשל"ג החל למסור שיעורים בעיון במסכת חולין בכולל אברכים מצויינים דחסידי מכנובקא-בעלזא, שם מסר שיעורים כסדרן מידי שבוע על סוגיות המסכת, בהרבה ענינים חמורים. ובגודל עיונו ועמקותו ירד לשרשי הסוגיות וסידר הכל בבירור נפלא. וכבר נדפסו שיעורים אלו [על פי רשימות שרשם בשעת הכנת השיעורים] בספר 'הערות וביאורים' על מסכת חולין, כפי שנכתבו ע"י אחד מתלמידיו שליט"א. עוד למדו שם כמה מסכתות, ונמשך כשנתיים ימים, ובעצת מרן הגרא"מ שך זצ"ל חדל מזה כדי שיוכל להתמסר ביותר אך ורק לבני הישיבה הק'.
עוד הרביץ תורה ומסר שיעורים ושיחות מזמן לזמן בישיבת בית מדרש עליון, ובישיבת נחלת בנימין. בכל פעם שהיה מגיע לשם למסור שיעור כללי או שיחת חיזוק, התרגשות רבה היתה אוחזת בתלמידי הישיבה, והיו שותים בצמא את דבריו, והיו להם למאירי עינים בבהירות הסוגיות ולמשיבי נפש בדרכי החיזוק בכל עניניהם.
הכנת השיעורים היתה אצלו עבודה רבה. מידי יום ביומו היה יושב שעות רבות ויגע בהכנת השיעור. גם לאחר שכבר היו מוכנים אצלו הדברים, היה חוזר ומסדרם כמה פעמים, איך יהיה סדר אמירתם, באופן היותר ברור, בהקדמות הדברים הנצרכים להבנת הענין. גם בשנותיו האחרונות, בימי זקנה ושיבה, היה מכין כל יום ויום את השיעור, ואף כאשר מחמת חולשתו היה נצרך לשכב הרבה, עם כל זה היה מכין את השיעור בשכיבה, וכך כותב על הדף את תוכן הדברים שמכין למסור בשיעורו.
♦
הנהגת הישיבה
בשנת תשנ"ט, מעת פטירת מרן רה"י הגר"ד פוברסקי זצ"ל, כאשר ראה כי תפקיד עול הנהגת הישיבה מוטל עליו, נשא על שכמו את משא הישיבה בכל כוחו, והשקיע מאמצים רבים להעמידה ולהנחותה בדרך האמת. עשה חיזוקים רבים בקרב בני הישיבה בשמירת הסדרים, בחיזוק התפילה בישיבה, בחיזוק לימוד המוסר, ובחיזוק לימוד בימי שישי ושב"ק.
כאשר ראה כי יש דברים המפריעים לתלמידי הישיבה, עשה כל מיני מעשים ותחבולות לשמור על קיום הישיבה, גם דברים אשר היו נראים מתחילה כי לא יועילו ואדרבה יוכלו להזיק, לא שת לבו לזה, ועשה כאשר ראה בעינו הבדולח מה נכון וראוי לעשות, הכל לשם שמים ממש. ואף אלו אשר מתחילה לא הבינו דעתו, לבסוף ראו הכל כי צלחה דרכו, והבינו כולם כי כוונותיו היו אך ורק לשם שמים, להצלחת הישיבה, ולתועלת התלמידים.
היה מאריך הרבה בחינוך בני הישיבה להימנע ממעשים נלוזים, ומדרכים שאינם מתאימים לבני התורה. אף כאשר היה נראה כי מוכרחים לפעול בדרכים אלו לצורך הישיבה, עם כל זאת, לא הסכים בשום אופן שיעשו מעשים שאינם ראויים, והיו תלמידי הישיבה הולכים אחריו בעיניים עצומות ולא סרו מהוראותיו בכל עת. והאריך להסביר כי הצלחת הישיבה אינה תלויה במעשה כזה או אחר, רק בריבוי זכויות, וככל שירבו הזכויות בלימוד התורה כראוי ובהנהגה הנכונה, כן תצליח הישיבה לעמוד על מכונה כראוי. ואכן זכה וראה בימיו את המשך פריחת הישיבה הקדושה לתפארה, בריבוי התלמידים, ובריבוי תורה מפוארה, באופן נעלה עד למאד. ובודאי כי זכותו תמשיך לחופף על הישיבה הקדושה, וימשיך להמליץ טוב בעד הישיבה הק'.
בזמן קיץ בשנת תש"ס, התחיל אאזמו"ר זצ"ל למסור שיעורים כלליים לבני הישיבה"ק. אז נודע ביותר גדלו בתורה. בשיעורו היה מסדר בבהירות את הבנת הסוגיא ושיטות הראשונים, הכל בישרות נפלאה, ומתוך בקשת האמת, והיו דבריו מכוונים לאמיתה של תורה. שמחת התורה היתה ניכרת עליו כשהיה מבאר סברא, או מתרץ איזה קושיא, והיו דבריו מתיישבים היטב על לב השומעים. הרבה תלמידים נקשרו אליו בעבותות אהבה, ונדבקו בתורתו, וצמאו לכל מוצא פיו.
♦
ספרי שיעוריו
זכה ושיעוריו נדפסו בכמה אופנים, ונתפשטו בקרב לומדי התורה תלמידי חכמים ובני ישיבות רבים אשר נהנים מאור תורתו. ראשונה יצא לאור השיעורים שנאמרו בחבורה השבועית, ונכתבו ע"י אחד מגדולי התלמידים, ה"ה הג"ר יהודה סאסלו שליט"א, אשר עמל ויגע להעמיד את הדברים בדיוק רב ובבהירות נפלאה. ועוד הוסיף ונטה ידו בשנית לכתוב גם את השיעורים הכלליים, הכל בבהירות מיוחדת ובדקדוק רב. ומתחילה נדפסו בקונטריסים בפני עצמם, ואח"כ צורפו ונדפסו בספר 'ממגד גרש ירחים'. אח"כ יצא לאור סדרת הספרים 'שיעורי רבי גרשון', שנכתבו במסירות רבה ע"י תלמידו הג"ר שלמה שאול שליט"א, אשר הקדיש לזה זמן רב מידי יום ביומו והעלה על גבי הכתב את השיעורים היומיים, וסדרם והכינם לדפוס בברכת רבינו זצ"ל. גם יצא לאור ספר 'הערות וביאורים בעניני טהרות', אשר בו נאספו מתוך שיעורי רבינו הרבה ענינים השייכים לסדר טהרות, ונכתבו ונערכו על ידי נכדו תלמידו הג"ר שלמה הכהן אלשטין שליט"א. כמו כן יצא לאור ספר 'אסיפת שמועות' ג' כרכים, בו נאספו ונערכו מתוך שיעוריו ושיחותיו, שמועותיו בהלכה ובאגדה בעניני המועדים [תשרי, חנוכה ופורים, ופסח], וסודרו בסדר נכון ומועיל על ידי תלמידו, הג"ר ישראל כהן שליט"א. לאחר מכן יצא לאור ספר 'שיעורי הגרי"ג' על כמה מסכתות, שנכתבו ונערכו מכל השיעורים באופן מסודר להפליא ובהסברת הדברים היטב. כל זה נעשה ביד אמן, הג"ר אי"ש גינזבורג שליט"א מגדולי תלמידי רבינו, וסמך רבינו ידיו על זה כפי שכתב בהסכמתו לספר הזה. עוד יצאו לאור שיעוריו בסדרת הספרים 'ממגד גרש ירחים', שם נדפסו השיעורים היומיים מהשנים המאוחרות, וגם נוסף משיעורים שנאמרו במחזורים הקודמים על המשך המסכת, וצורפו לזה השיעורים הכלליים שנכתבו על ידי תלמידו, הג"ר בן ציון ברמן שליט"א, וכן השיעורים הכלליים שנכתבו ע"י הג"ר יהודה סאסלו הנ"ל. המלאכה הזאת נעשתה בידי כמה ת"ח מתלמידי רבינו זצ"ל, ובראשם הג"ר יעקב וייסמאן שליט"א, ועומד על גביהם הג"ר נתן זינגרביץ שליט"א ממיוחדי תלמידי רבינו זצ"ל. ועוד ידם נטויה להמשיך במפעל הזה ולהוציא לאור עולם עוד כרכים על המשך המסכתות שעדיין לא נדפסו.
♦
כתיבת חידו"ת
היה רגיל בכתיבת חידושי תורה, וכאשר היה מתחדש לו איזה דבר, היה כותבו. ובשנים קדמוניות היה מפעם לפעם כותב חידושי תורה בארוכה, ורק בשנים שאחר כך כשראה שהחלו תלמידיו להוציא לאור עולם את שיעוריו, מיעט בכתיבת חידו"ת באריכות.
ספרי 'הערות וביאורים'
מתחילה מרן זצ"ל לא סידר את כתביו לדפוס, ובשנים קדמוניות היה נזהר עד למאד לבלתי יודפסו כתביו מבלי שישים עינו עליהם ויבחנם מחדש האם ראויים ונוחים בעיניו להדפיסם. ובשנת תשע"ב, כשאחד מתלמידיו נטל על עצמו עול הכנת הרבה מכתביו להדפיסם, היה מקדיש זמן רב לזה ימים רבים בטירחא גדולה ובעיון רב בכל ענין וענין ממה שהיו עומדים להדפיס, ועבר על כל הספר, ותיקן והוסיף ומחק והשמיט. ואכן יצא לאור חלק מכתביו בספר 'הערות וביאורים על סדר הרמב"ם'.
אמנם בשנותיו האחרונות גילה דעתו ורצונו שיודפסו כתביו אף מבלי שיבחנם מחדש, ואכן יצאו לאור עולם ונדפסו בחייו ברצונו ובבקשתו חמשה חלקים מספרי 'הערות וביאורים' על מסכתות יבמות כתובות קידושין בבא בתרא וסנהדרין-מכות. וכמה פעמים בשנותיו האחרונות אמר כי רצונו שידפיסו את כתביו, והיה טרוד במחשבתו הרבה בענין זה, והרבה לזרז עד מאד את העוסקים בזה, ומזמן לזמן היה שואל ודורש לידע האם ממשיכים לעסוק בזה, והיכן אוחזים בהדפסת הכתבים, ועל איזה מסכת עומדים להדפיס, והיה בכל עת עומד על גביהם ומשגיח לבל יתרשלו במלאכה הגדולה הזאת.
בשנתו האחרונה, כמה חדשים קודם פטירתו, הובאו לפניו כתביו, המחברות והקלסרים, והעבירום לפניו אחד לאחד ונתעניין בפרטות מה כבר נדפס ומה עדיין לא נדפס, ובאיזה מחברות עוסקים כבר בהדפסתם, והראה בהחלט גמור את דעתו הברורה ורצונו המפורש שיודפסו כל כתביו אשר ניתן ואפשר להדפיסם.
ולדוגמא נספר כי בשנתו האחרונה, בחג הסוכות תשפ"ג, כאשר ידע שעוסקים אז בהכנת ספרו 'הערות וביאורים' על מסכת יבמות, בראותו את נכדו המתעסק בזה, אמר לו כי יש בין כתביו מחברות חידו"ת על מסכת יבמות שכתב בבחרותו ברמת השרון ורצונו שגם הם יודפסו בספר. ואף שלא שם עיונו עליהם קודם הדפסתם, הי' ניחא ליה שנדפיסם כמות שהם, כי סבור היה שמאחר שיכולים להיות לתועלת ללומדי התורה, יש בזה משום זיכוי הרבים, להגדיל תורה ולהאדירה.
ופעם אחת אמר אאזמו"ר זצ"ל כי מאחר שיש מי שמוכן לשלם הוצאות הדפסת ספריו, א"כ צריך להדפיס כל החידו"ת שמתחדשים לו, ואף את מה שכותבים השומעים ממה שמדברים בלימוד עמו בשבת קודש, וגם מה שתלמיד אחד היה כותב ממה שדיבר עמו בד"ת. והזכיר אז מה שכתוב בספר חסידים (סימן תקל) וז"ל הקב"ה גוזר מי יהיה חכם וכמה ספרים יעשה כל מי שגילה לו הקב"ה דבר ואינו כותבה ויכול לכתוב הרי גוזל מי שגילה לו כי לא גילה לו אלא לכתוב וכו' עיי"ש.
ואף לאחר פטירתו ממשיכים להתעסק בזה, ומוציאים לאור עולם את שאר כתביו על שאר מסכתות אשר טרם נדפסו, ובזה מופק רצונו וחפצו לזכות את הרבים, והי' בזה גם נחת רוח לנשמתו, כי תהיינה שפתותיו דובבות בקבר כמו שאמרו חז"ל (יבמות צ"ז ע"א).
♦
חידושי תורתו
הנה לא בנו לספר חשיבותם של חידושי תורתו של אאזמו"ר זצ"ל, באשר גדלותו ורוב גאונו בתורה כבר ידוע הוא ומפורסם לכל, כי כל דברי תורתו היו בישרות ובבהירות, בהבנה יתירה ובהעמקה נפלאה. וכבר נודע מה שסיפר אאזמו"ר זצ"ל, שמרן הרב מפוניבז' זצ"ל אמר לו פעם הרי יש לך הרבה דברים ישרים בדברי תורה וא"כ ראוי לך להדפיסם, ואמר לו אאזמו"ר זצ"ל דעדיף ליה לחכות עוד שיתבררו הדברים אצלו ביותר ואז ידפיסם, וא"ל מרן הרב זצ"ל אכן זו ג"כ סברא ישרה!
עוד כבר נתפרסם מה שסיפר לנו אאזמו"ר זצ"ל, שבשנת תשי"ח עשה גורל הגר"א כדי לידע האם לחדש חידושי תורה ולכותבם, ועלה בידו הפסוק בשופטים (ה', ח') "יבחר אלהים חדשים", וראה שבילקוט שמעוני שם כתב 'וכל מי שמחדש דברי תורה על פיו דומה כמי שמשמיעים אותו משמים ואומרים לו כך אמר הקב"ה בנה לי בית ששכר גדול שלו הוא שנאמר יבחר אלקים חדשים וגו". [ופעם אחת נשאל, וכי לפני כן לא היה מחדש חידושים, וביאר שכאשר היה מכין את השיעורים, ממילא בדרך לימודו היו מתחדשים לו חידושים, אבל כשלומד לעצמו נסתפק אולי עדיף ללמוד הרבה ולהספיק יותר ולא לעסוק בחידושים. ובאותו זמן היה חולה ולא אמר שיעורים ולכן עשה את הגורל, ולמדו אז בישיבה מסכת גיטין וכתב את חידושי התורה בענין פרוזבול] ומשמיא כבר גלו לי' כי חידושי תורתו הם לנחת רוח לפניו יתברך.
♦
שיעורי בין הזמנים
בשנת תשס"ב החל למסור שיעורים יומיים גם בימי בין הזמנים, ביומי דפגרא דחודש ניסן, וכמה שנים לאחר מכן הוסיף וקבע עצמו למסור שיעורים אף בימי בין הזמנים דחודש מנחם-אב, וכן בימי תשרי, והיו אצלו ימי בין הזמנים ממש כימי אמצע הזמן. והיה הדבר להפליא, כי דבר זה לא היה בנמצא כלל, אשרי עין ראתה זאת.
♦
סדרי לימודו
במשך שנים רבות היה לו קביעות בשבתות וימים טובים ללמוד בחברותא עם כמה מנכדיו שיבדלט"א. והיה זה בקביעות ממש, בליל ש"ק, וביום ש"ק אחר התפילה, ובצהרים עד תפילת מנחה בסמוך לשקיעה, ובמוצש"ק, וכן בימי בין הזמנים בשעות אחה"צ והערב. ובשנותיו האחרונות הוסיף עוד קביעות בעש"ק, וביום שבת קודש אחר הסעודה. כל זה היה ממש בכל שבת ושבת, קיץ וחורף לא ישבותו.
סדרי לימוד אלו היו באופן מיוחד בשקידה מופלאה מתוך ריכוז מוחלט ועיון ובירור פרטי וחשבון הסוגיות, וברציפות במשך שעות רבות. פעמים היה נמשך הלימוד כשש שעות, והיו מספיקים בו הרבה דפי גמרא בהבנה ברורה, והיה מוציא בפיו את הגמרא בנעימה מיוחדת. כך למדו מסכתא אחר מסכתא והספיקו במשך כ"ו שנים לגמור כל מסכתות הש"ס ועוד קרוב לחצי הש"ס. כל זה היה עד סוף ימיו ממש, כשהיה כבר בגיל זקנה ושיבה, לא נס ליחה ולא כהתה עינו, אשרי עין ראתה אלה.
♦
ניצול הזמן
זמנו היה מנוצל עד מאד ללימוד התורה ולעסק המצוות ולעשיית חסד ולעצה ותושיה להזקוקים לזה. קבע ללמוד משניות בכל עת פנוי אפי' בזמנים קצרים ממש, בנסיעותיו לקח עמו ספר משניות קטן ומיד בהיכנסו למכונית פתחו והחל ללמוד בו. גם בעת שכבו לצורך מנוחה היה תמיד עם ספר משניות בידו או ספר לימוד אחר. גם היה דבוק במחשבתו בכל עת בדברי תורה.
♦
דרכי החיזוק
קבע עצמו ללמד את הרבים דרכי חיזוק ודעת, הדרכות בכל עניני החיים, ולחזק בארבעה דברים שאמרו חז"ל שצריכים חיזוק. מידי שבוע היה מוסר שיחת חיזוק בביתו להרבה תלמידים מקשיבים שהיו באים לשמוע מפיו דברי אלוקים חיים. שיחותיו היו בקול נעים וברצינות, חדרו היה מלא מפה לפה, וכולם מקשיבים בחרדת קודש לדברים היוצאים מלב טהור בוער באש דת שלהבת יה, והדברים נכנסים ללב השומעים כמשאחז"ל דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.
דברי החיזוק האלו היו מתפרסמים מידי שבוע עלי גליון 'דרכי החיזוק', ונדפסו בהמון עותקים, וזכו לתפוצה רבה בארץ ישראל ובחוצה לארץ, והיו לתועלת הציבור כולו, שהיה שותה בצמא את דבריו. וזקנים עם נערים, אנשים ונשים, בני תורה עם שאר העם, כולם היו דבקים בשיחותיו, וקוראים היטב כל מילה ומילה מדבריו, והרבה נתחזקו משיחותיו בכמה ענינים. הרבה מתוך שיחות אלו נדפסו אחר כך ויצאו לאור בשני כרכי ספר 'דרכי החיזוק' - פרקי הדרכה ועניני ציבור. כאן המקום להזכיר לטובה ולברכה את תלמידו נאמנו, הרה"ג ר' ישראל כהן שליט"א, אשר זה שנים רבות נטל על עצמו במסירות רבה את עול כתיבת השיחות בדקדוק רב, ועריכתם לדפוס באופן נאות ונכבד, ועסק ויגע בזה בכל כוחו ומאודו למען זכות את הרבים בדברי תורתו של רבינו אאזמו"ר זצ"ל. ודאי זכותו תגן עליו, וזכות הרבים תעמוד לו להמשך הצלחה וסיעתא דשמיא בכל פעליו הטובים.
♦
הדרכה בדרכי הלימוד
פרק מיוחד בחייו היה מסירותו להדריך ולעורר בדרכי הלימוד. כשראה שדרכי הלימוד משתנים ממה שהיה בכל הדורות, וראה ברוחו הגדולה כי הדבר גורם להרבה קלקולים מכמה סיבות, עמד בפרץ והתריע וזעק על כך בכל עת מצוא, והיה מרבה לעורר בשיחותיו בישיבה ובביתו ולהנחיל את הדרך הישרה והנכונה בלימוד התורה ובעיונה.
סיפר ותיאר כמה פעמים כיצד למדו וגדלו כל תלמידי החכמים שבדורות שלפנינו, ואיך היתה צורת הלימוד בישיבה הק' בשנותיה הקדומות, והאריך לבאר כמה גדולה החובה לשמש את החכמים ולשמוע שיעורים ולחזור עליהם. הוא היה אומר כי אף לתלמידי הישיבה מבני הקיבוץ יהא תועלת גדולה באם ישמעו שיעורים יומיים, ואכן בעידודו היו כמה מבני הישיבה שעשו כן וגדלו בתורה הרבה עי"ז.
גם ביאר את חובת הלימוד בהספק, ודלא כהטועים אשר לומדים איזה דפים בודדים בזמן רב וכביכול עוסקים בעיון. והיה רגיל לומר שיש הרבה שלומדים בדרך שאינה נכונה, ועושים כן שלא מחמת טבעם אלא מחמת חיקוי כי סבורים שבכך יהיו נחשבים למדנים יותר, או מסיבות אחרות שאינן נכונות. והרבה להסביר מהו העיון האמיתי, וחשיבות ריבוי הידיעות בגמרות ובראשונים. ותמיד אמר כי העיקר הוא שילמוד האדם כפי טבעו, כי בזה יהנה בלימודו, ויהיה הלימוד מתוך סקרנות ושמחה, ורק בדרך זו יוכל לגדול בתורה. וכבר כתובים הדברים בסדר נכון ונאות עלי ספר 'דרכי החיזוק' שנדפס משיחותיו ומאמריו.
♦
חיזוק לימוד המוסר
הרבה טרח ויגע ללמד לרבים דרכי החיזוק בתורה ומעשים טובים, ובפרט עורר תמיד בענין לימוד בספרי המוסר, והיה חוזר על כך בכל עת מצוא. הי' מאריך לבאר בכמה דרכים ואופנים את החובה והזכות הגדולה בזה, והכל מתוך נעימות והסברה, והיו דבריו דברים היוצאים מן הלב לבו הטהור ונכנסים ללבות השומעים. ובס"ד זכה ודבריו נתקבלו בלב השומעים, והצליחו וגם עשו פרי, כאשר הרבה בני תורה וגם משאר העם הושפעו מדבריו, וקובעים לימוד המוסר דבר יום ביומו, ומושפעים מכך לטובה בכל הנהגותיהם, וזוכים לחיים מאושרים.
♦
חיזוק האמונה
האריך בשיחותיו הרבה בעניני חיזוק האמונה שהכל בידי שמים, וכל קושי או צער או הצלחה זה רק מן השמים. והיתה האמונה אצלו באופן מוחשי ממש, וכגון כשהיה מסביר למה אין טעם להקפיד על אחרים, היה ניכר כי הדבר חושי אצלו ממש כי מה שמגיע להאדם הוא מן השמים ולטובתו, ואין מקום לקפידא כלל.
כמו כן, כשהיה משיב דבר להשואלים אותו בעניני שיעור ההשתדלות לפרנסה, היו הדברים יוצאים מפיו תיכף ומיד בבהירות כזו עד שהשואל היה חש שאין מקום כלל לשאלתו. והיה מבאר בפשיטות ובבהירות כי מזונותיו של אדם קצובין לו מן השמים, ואם כן אין להשתדל באופנים יותר קשים, רק ההשתדלות באופן הקל ביותר.
וכן כשהיה מזכיר מאמרי חז"ל בענינים הנוגעים למעשה, ראו שהדברים מוחשיים אצלו ממש, כי כל דברי חז"ל כן הוא האמת הברורה, ואין שום מקום ותועלת אם יעשה האדם איזה דבר שלא כפי שהורונו חז"ל. לדוגמא, כשהיו כאלו שסברו כי ע"י זה שיפעילו אדם שיטרח לשכנע בחורים שיבואו ללמוד בישיבתם [אשר בדרך כלל כמעט שאי אפשר לעשות כן בישרות גמורה] ירויחו מכך, היה אומר על כך כי הצלחת הישיבה תלויה אך ורק בזכויות, ולא בכל מיני השתדלויות שאינן כל כך בישרות, ולא תצמח שום תועלת מזה. וכן הזהיר תמיד לבל יעשו דברים בפרסום, כי הפרסום עלול להזיק, כמו שאמרו חז"ל הוי קבל וקיים. ולא נטה מזה בשום אופן, כי היה הדבר ברור אצלו כי כדברי חז"ל כן הוא בודאי.
♦
זהירות מביטול תורה
חומר ביטול תורה היה אצלו עד מאד, ותמיד דיבר על כך, כי הוא חטא חמור לבטל מתורה כל אחד כפי יכלתו. והיה מעורר כי ביטול תורה הוא בין בדיבור בין במחשבה ובין באיכות הלימוד. והביא מדברי הגרא"א דסלר בשם הגר"ח מבריסק כי מי שיכול ללמוד ביותר עמקות ולומד בפחות מיכלתו, הוי בכלל מי שיכול לעסוק בתורה ואינו עוסק אשר נאמר בגמרא כי הוא נקרא 'כי דבר השם בזה'. עוד הביא דברי חז"ל 'לא ויתר הקב"ה על מאסה של תורה', וביאר דהיינו כי מי שמבטל תורה הרי הוא מראה שאין התורה חשובה אצלו, והוי כמואס בתורה ח"ו.
גם היה מרגלא בפומיה כי אין זמן שאין בו חוב תלמוד תורה, אלא שפעמים שזקוק האדם למנוחה לצורך חיזוק גופו לעבודת השם, ואז כל מעשיו הם עבודת השם. כמו שכתב הרמב"ם (פ"ג מהל' דעות ה"ג) כי אם אדם ישן כדי שיוכל לעבוד את השם נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא. אבל מלבד זה צריך האדם ללמוד בכל זמן ממש כפי כוחו, ואף בימי בין הזמנים אין פטור ממצות תלמוד תורה.
הרבה מאד נזהר והזהיר אחרים להימנע מאיסור לשון הרע, היה לומד בעצמו בספר חפץ חיים ושמירת הלשון, והיה מייעץ למבקשים עצתו לישועה ולברכה, כי יזהרו בשמירת הלשון.
בשיחותיו היה מרבה להדריך ולהנחות את המחנכים ואת ההורים בדרכי החינוך לצעירים, והיה מבאר שהחינוך צריך להיות מתוך אהבה וידידות, ולא מתוך כעס, ורק באופן זה תהיה תועלת בחינוכם.
בימי החנוכה היה מעורר כי ימים אלו אינם בין הזמנים כלל וכלל, ואדרבה ראוי להוסיף חיזוק בשקידת התורה ובעמלה, כי הימים מסוגלים לזה ביותר. ואף קבע בישיבה הקדושה שבשבת חנוכה לא יחזרו התלמידים לבתיהם [כמו שנתפשט בתקופה האחרונה בכמה מקומות], אלא אדרבה ישארו בישיבה בדווקא כדי להרבות בעסק התורה, ולנצל את הימים המיוחדים האלו. ואכן בשנים האחרונות נתחזק מאד בזכותו ענין זה בישיבה הקדושה.
וכן סמוך לימי הפורים היה נאה דורש ונאה מקיים, כי ימים אלו אינם ימי בטלה והוללות כפי שסבורים הרבה, אלא אדרבה מחמת גודל מעלתם, יש לקבוע בהם גם סדרי לימוד, מלבד קיום המצוות הנוהגות בהם. וזכה ונקבעו בישיבה הקדושה ובעוד הרבה מקומות התורה סדרי לימוד מיוחדים בימי הפורים, ונתחוללה מהפיכה ממש בכל צורת הימים האלו, כי בימים שמקדם היו הימים האלו ימי בטלה והוללות, ואף בישיבות הק' לא היו כי אם מתי מעט ממש שקבעו עצמם לעסוק בתורה, ועכשיו בשנים האחרונות כמעט בכל ישיבה ובית מדרש יש סדרי לימוד קבועים בימי הפורים. והרבה מענין זה נזקף לזכות רבינו אאזמו"ר זצ"ל, שהרבה להסביר ולעורר על כך.
בשיחותיו הקבועות לפני הצבור הי' משמיע את דעת התורה בבהירות בעניני השעה העומדים על הפרק מזמן לזמן, בדברים הנאמרים בטוב טעם ודעת. והיו הכל יודעים כי כל דבריו מזוקקים המה, ומדוקדקים עד למאד. והיה נכבד ונערץ בפי כל, ויראת רוממותו היתה מוטלת על כולם.
♦
תפילותיו וברכותיו
תפלותיו היו כעבדא קמיה מריה, היה מתפלל את כל התפלה מתחלתה ועד סופה מתוך הסידור, ולא הוציא עיניו מתוך הסידור כלל, גם היה מראה באצבעו בסידור מה שאומר.
ברכותיו היו מילה במילה בריכוז ובכוונה. קשה לתאר ע"ג הכתב את הצורה הנפלאה והמיוחדת שהיה מברך ברכת אשר יצר בשנותיו האחרונות. היה נעמד בסמוך לכניסת החדר, מתרכז היטב בברכה שעומד לברך, ומברך בקול רם וחזק, עד שקולו נשמע ברחבי הבית, ומברך בנעימות מופלאה מתוך כוונה עצומה. מהדהד באזניים איך שהיה אומר בקול מרטיט "גלוי וידוע וכו' ולעמוד ל-פ-נ-י-ך". היה נדמה שבשעת הברכה שוכח מהעולם ומלואו.
ברכות התורה בכל יום היה מברך בנעימות מיוחדת ובהתרגשות. וכך מתאר אחד הנכדים ששהה בחדרו בחודש ניסן תשפ"ג [כחדשיים לפני פטירתו]: בירך ברכות התורה, לאט, ובכוונה גדולה מאד, השתפך בתחינה כשאמר "ונהיה אנחנו וצאצאינו וכו' יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה", ואמר בנעימה "יברכך וכו'" ו"אלו דברים" וכו'. קשה לתאר את השתפכות הנפש המיוחדת בברכות התורה, והערב נא וכו', ונהיה אנחנו וצאצאינו וכו' כ-ו-ל-נ-ו יודעי שמך, וכו', עד שמסיים ותלמוד תורה כ-נ-ג-ד כולם, כשבקולו נשמע מין תביעה והתעוררות ללימוד התורה. באחד הבקרים אירע דבר מופלא, לאחר שסיים רבינו את ברכות התורה, וסיים אמירת "יברכך", חזר רבינו שוב על הבקשה "ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה" [ותיכף התחיל באמירת אלו דברים].
♦
שויתי ה' לנגדי תמיד
ראו עליו שהיה מקיים בכל עת ובכל שעה 'שויתי השם לנגדי תמיד', ותמיד היה חושב מה מוטל עליו לעשות, ומה הוא חייב בעת הזאת. וכאשר סיפר אאזמו"ר זצ"ל שפעם אחת שאל לאחד שהיה חברותא של המשגיח הגר"י לוינשטין זצ"ל שיאמר לו איזה מעשים היה המשגיח עושה, ואמר לו שכל פעם חשב מה אני חייב לעשות עכשיו, האם אני עושה את מה שאני חייב או לא עושה את מה שאני חייב, האם אני יוצא ידי חובה או לא, ולא הסיח דעת מזה. אמנם היה תמיד בשמחה, עם מצב רוח טוב, אבל המחשבה היתה האם יש עוד משהו לעשות. כדבר הזה ראינו גם כן ממש אצל רבינו זצ"ל, אשר כל ימיו היה בדבקות מחשבתו בתורה ומצוותיה, והיה מחשב תמיד מה מוטל עליו לעשות ברגע זה שלפניו, והיה חושב תמיד בתיקון המעשים, והיו כל ימיו מקשה אחת להשם ולתורתו, והיה עולה ומתעלה במעלות העליונות שהאדם נברא בעבורם.
♦
מיעוט תענוג
כל ימיו נזהר מאד לקיים קנין התורה 'במיעוט תענוג', היה אוכל רק הנצרך לו לקיום גופו, מבלי שימת לב כלל לטעם המאכלים וכיו". סיפרו כי כבר בקטנותו היה מתנזר מאכילת מיני מתיקה. ואף שהיה נזהר בשמירת בריאותו כפי מה שהורו לו הרופאים, אבל מכל מקום אכילתו היתה אך ורק מה שנצרך לו לבריאותו. סיפרו כי פעם הובא לפניו מאכל גלידה, והיה רוצה לחממו כדי להפיג קרירותו.
♦
כבוד שבת קודש
כבוד השבת היה אצלו באופן מיוחד. הקפיד להדליק נרות שבת בכל חדר וחדר. היה שר זמירות שבת בכל סעודות ש"ק, והיה אומר את הזמירות בכוונת הלב בשימת לב לכל מילה ומילה, כאשר ראינו הרבה פעמים שתיכף אחר ששרו איזה זמירות היה שואל על פירוש המילות, או מבאר איזה ביאור בזמירות. הקפיד מאד שתהיה מפה פרושה על כל שלחנות הבית, ושלא יתגלה השלחן אפי' מעט, כאשר קיבל דבר זה מפי מרן הרב מפוניבז' זצ"ל. כמה פעמים ביקש שיקנו כלים חדשים נאים לכבוד שבת קודש. גם רצה שישתמשו בשבת בכלים ממש ולא בכלים חד פעמי, כי אין זה מכבוד השבת [אמנם לא רצה שיהיה זה על חשבון טירחת אחרים]. כשראה פעם אחת ת"ח אחד שהיה אומר 'לכבוד שבת קודש' בכל אכילתו בשבת, החל לנהוג בעצמו גם כן.
♦
הצנע לכת
הרבה מהנהגותיו היו בהסתר, ולא סיפר על עצמו איך נוהג בעניני הלכה ומנהג, והיו הנהגות וחומרות שנהג לעצמו, אשר לא ראו זאת אפי' הקרובים אליו, כי כל הנהגתו הייתה בפשטות ובישרות, ולא נהג הנהגה משונה כלל. לדוגמא, פעם היה מחמיר על עצמו שלא לאכול איזה דבר בפסח, אך לא ידעו מזה בני ביתו, ואפי' הקרובים אליו ביותר לא הבחינו בזה.
♦
ענוה
גודל ענותנותו היה להפליא עד מאד, וכבר נודע מה שאמר עליו מרן החזון איש זצ"ל כי רבינו 'בעל מום' הוא, מאחר שאין לו אפי' משהו ממידת הגאוה. היה סולד הרבה מכתיבת תארים עליו, וכשראה שבקונטרס משיעוריו שנדפסו כינוהו 'מרן ראש הישיבה' העביר עליו קו למחקו, וכן עוד הרבה כיוצ"ב.
לדוגמא נספר כי כשעמדו להדפיס את ספרו 'הערות וביאורים' ורצו לכתוב בשער הספר תארים נכבדים על שמו, לא הסכים לכך בשום אופן. וכשראה כי מסדרי הספר לדפוס אינם מסוגלים לכתוב שמו מבלי כתיבת תאר נכבד, החליט כי כדי להימנע מזה יהיה הספר יוצא על ידי עצמו, ויכתב בספר 'מאתי וכו", וכך יימנעו מכתיבת התארים עליו.
עוד נביא דוגמא מענותנותו המופלאה, כי מקומו מקדם בישיבה הק' היה במזרח כשאר ראשי הישיבה הק', אך כשראה צורך להחליף מקומו לחיזוק הישיבה באיזה אופן, עבר לישב בסוף ההיכל, וישב בין שאר בני הישיבה כאילו הוא אחד מן התלמידים, ולא הרגיש בזה איזה פחיתות כבוד כלל. ועוד סיפורים רבים למכביר מגודל ענותנותו כבר נודעו בכל העולם.
♦
כיבוד אביו
כיבוד אביו היה אצלו באופן מיוחד, ונזהר בזה הרבה. אביו היה נחשב בעיניו עד למאד, והרבה לדבר בשבחו וגדולתו. גם יגע וטרח הרבה בעמל רב מאד להוציא לאור עולם את כתבי אביו וחידושי תורתו, וזכה להדפיס את הספר 'הוד צבי', היה עובר על כל ענין וענין בספר, ולומד כל הענין ממש, למען יצאו הדברים מתוקנים כל צרכם, ובחר אלו חידו"ת נראה לו כי דעת אביו נוחה בהדפסתם.
בשנותיו האחרונות עלה במחשבתו כי ראוי וצריך להדפיס עוד חידו"ת מאביו שלא נדפסו מתחילה, וטרח הרבה בזה. וכשראה שאין בכוחותיו וזמנו להתעסק בזה בעצמו, ביקש מנכדו שילמד עם החברותא שלו את החידו"ת האלו ויראו מה ניתן להדפיס בחלק שני. ואכן לאחר כמה שנים יצא לאור עולם ספר 'הוד צבי' חלק שני.
כל זה היה מחמת גודל זהירותו בכבוד אביו, ופעם אחת כשהיה חסר איזה כת"י של אביו, טרח הרבה שימצאו אותו, וביקש מאד כי ידאגו לחפשו. וביאר שיש כמה ענינים בהדפסת חידו"ת, האחד שעי"ז יהיו דובבות בקבר, וגם יש בזה משום זיכוי הרבים, וגם שהוא מחיוב כיבוד אב. עוד ידוע לנו כי אף בשנותיו האחרונות היה מחשב מחשבות איך יוכל לכבד את אביו באופנים שונים.
♦
גמילות חסדים
עסק הרבה בגמילות חסדים בגופו ובממונו. כשהייתה מגיעה בדואר מעטפה של בקשת צדקה, היה מקפיד ליתן סכום נאה לכל בקשה ובקשה, והכל עשה מבלי פרסום ובהצנע לכת.
על שלחנו היו אוכלים כמה אנשים מסכנים, אשר הוא בטוב לבו ובגודל אהבת הבריות אשר קיננה בלבבו, קירבם אליו והכניסם אל ביתו, והיו מרגישים אצלו כבני בית ממש, וטרח בגופו ממש בכל צרכיהם. לדוגמא סיפרו כי היה מכבס את בגדיהם שהיו מטונפים הרבה, אשר אנשים אחרים לא יכלו להתעסק בזה מרוב מאיסותם, אבל הוא לא בחל בשום טורח למען הזולת, ושקד בעמל נפשו על תקנתם.
מקרב היה את קרוביו בכל מיני דרכים, והיה משתתף תמיד בכל שמחותיהם, וכן ח"ו בימי אבלם. וכן היה מתקשר בכל פעם לאחל שנה טובה וכיו"ב להרבה מבני משפחתו אשר זכרם תמיד. קשר אחוה מיוחד היה לו עם אחיו הג"ר יעקב זצ"ל, דאג לבריאותו עד למאד, ותמיד עמד על המשמר להזהירו לשמור בריאותו, והיה מרבה לדבר עם בני אחיו שידאגו שלא יטריחוהו יותר מידי ויזהרו לשמרו היטב בבריאותו. מצאנו שכתב רבינו באחד ממכתביו אל אחיו [בשנת תש"ך] בזה"ל: למען השם להשגיח על הבריאות, חוששני, אולי משום חולשה לא יכלת לנסוע לפ"ת, להקפיד בכל תוקף על סדרים תקינים ובכל מה שנוגע להבריאות, כמ"ש הר"י בשע"ת "כי החולה כאשר יחל להבריא צריך להזהר מהרבה ענינים שלא יחזירוהו לחליו". לאחר פטירת גיסו הגרר"י גרשנוביץ זצ"ל ונשארה אחותו מרת פסי' ע"ה אלמנה, והתגוררה בעיר נתיבות, היה טורח ונוסע אליה לשבתות.
מסירותו לתלמידיו היתה להפליא. היה שומע כל שואל הן בד"ת הן בשאר עניני הדרכה, והקדיש לכך זמן רב, היו עולים לביתו הרבה תלמידים, ולכולם ענה בסבלנות יתירה, והראה לכל אחד כאילו זמנו פנוי לגמרי בשבילו, והיה התלמיד מרגיש שבאמת כך הוא. גם בשנותיו האחרונות היו עולים לביתו בכל יום רביעי בשבוע כמה מתלמידי שיעור א' לשואלו בלימוד, והיה מקבלם בפנים מסבירות ושואל כל אחד לשמו.
כמה טירחות טרח בעבור אחרים בדברים שהיה סבור כי יכול לסייע להם. היה שומע סבלם של אנשים נדכאים ושבורי לב, ומעודדם בדברי תנחומים להשיב שמחה אליהם. גם הרבה בעצה נכונה לכל מבקשי עצתו. הכל עשה במסירות רבה, היה מתקשר בטלפון לצורך כך לכל מיני אנשים שיכולים לעזור. כל זאת היה עושה מתוך ענווה מופלאה, והרגישו כולם כי הוא עושה זאת בשמחה וברצון ממש, כאילו היה זה לצרכי עצמו.
♦
הנהגת הציבור
בשנת תשע"ח, לאחר פטירת מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל, הוטל על כתפיו עול הנהגת הציבור. עמד בראש מועצת גדולי התורה של דגל התורה, והיו הכל שומעים ומצייתים לדעתו דעת-תורה בכל ענין גדול וקטן. וכן עמד בנשיאות ועד הישיבות בארץ הקודש, והיה למורה דרך בכל עניניה. כשהיו מערכות ציבוריות שונות, תמיד היה מדגיש בהוראותיו שלא לדבר על אחרים שום דיבור גנאי או ביקורת, ושחלילה לא ייגרם איזה קפידא או צער למישהו אחר. ובכל תקופת הנהגתו היה קידוש השם עצום, כשהכל ראו גודל זהירותו בזה, וידעו כי כל מעשיו בהנהגת הציבור הם אך ורק לשם שמים.
♦
אחרית ימיו
גם בשנותיו האחרונות, כאשר היה משא הצבור על שכמו, אעפ"כ הי' עיקר עסקו וכל מעינו בתורה, והי' מוחו ולבו מכוונים לרדת לעומקה של תורה, והי' לומד ומלמד בעריכת שפתים, ביגיעה ובהתמדה, והיתה אש התורה מתלקחת בקרבו עד שהי' זיו פניו מבהיק באור קדושת התורה, והיו רואים על פניו שמחתה של תורה, והיתה תורתו לחם חוקו וחיי רוחו.
גם בימיו האחרונים המשיך בהכנת השיעורים כסדרן. ובשני הימים שקודם יום פטירתו, אף באו שלשה מבחירי תלמידיו לחדרו בבית החולים לשמוע ממנו את שיעורו היומי, ומסר להם שיעורו בפ"ק דסנהדרין דף ו' בשארית כוחותיו.
♦
סילוקו של צדיק
זכה ובאופן פטירתו נגרם על ידו קידוש השם באופן מיוחד, כי ביומו האחרון היה בבית הרפואה מעייני הישועה, ושכב במטתו בחולשה גדולה, ואעפ"כ הכין את שיעורו היומי שתכנן למסור, והיה כותב על הדף את תוכן הכנת השיעור. ובעוד הדף אשר עליו כתב את השיעור אחוז בידו והעט אחוזה בידו השניה, לפתע נדם לבו הטהור. וכך מתוך עסקו בתורה עד נשימתו האחרונה ממש, עלתה נשמתו בסערה השמימה, ונתקיים בו מאמר חז"ל אדם כי ימות באהל, אפי' בשעת מיתה ממש, אשר כמעט שאין בנמצא שיזכה האדם לזה.
אשרינו שזכינו ועלתה לנו כך בימינו, שזכינו לראות את האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, בן תמותה אשר זכה ונתקדש כמלאך בין אנשים, וזכה למות מתוך דברי תורה ממש.
זהו מה שעלה בידינו לכתוב מקצת שבחו של אאזמו"ר זצ"ל, וידענו כי אמנם הוא רק מקצת מרוב שבחיו ואין בזה תאור שלם של יקר תפארת גדולתו.
נלב"ע י' סיון תשפ"ג, ונטמן בבית החיים שע"י ישיבת פוניבז' בבני ברק.
♦
וזה אשר נכתב על מצבת קבורתו:
מקום מנוחת
אדוננו אבינו מורנו ורבנו
מרן הגאון הגדול חסיד ועניו
רבי ירחמיאל גרשון זללה"ה
בן הגאון הגדול
מוהר"ר צבי יהודה זללה"ה
אדלשטין
ראש ישיבת פוניבז'
יגע ועמל בתורה וביראה
מנעוריו עד יומו האחרון
העמיד תלמידים לאלפים
בישיבה הקדושה
למעלה משבעים שנה
ומסר נפשו להנחותה בדרך האמת
מופלא בענותנותו ובנועם מידותיו
שקד בעמל נפשו על תקנת חבירו
ונהנו ממנו עצה ותושיה
זיכה את הרבים ולימד דעת
בדרכי חיזוק והתעוררות
לתורה ליראה ללימוד המוסר
ולמידות טובות
נתבקש לישיבה של מעלה
ביום י' סיון תשפ"ג
תנצב"ה
♦ ♦ ♦