האם ספירת יום היא מדין "תשלומין"
למ"ד ספירת יום מועילה - האם דוקא בשכח ולא בהזיד?כתב בספר הלכות גדולות הל' עצרת: "והיכא דאנשי ולא בריך על ספירת העומר מאורתא, מברך למחר". וכן הביאו תוס' במנחות בשמו, שמדובר ששכח. וכ"כ הרמב"ם הל' תמידין ז, כג: "שכח ולא ספר בלילה סופר ביום". וכן הלשון בשו"ע סי' תפט. וכן כתב במנהגי מהרי"ל עמ' קנא-קנב בשכח.
ויל"ע מדוע בכל הראשונים הלשון דוקא בשכח. ולכאורה אם אינו דוקא לילה לעיכובא, וגם ביום נקרא תמימות, ומחמת קצירת העומר שכשרה גם ביום, א"כ מדוע דוקא שכח, וכי דין תשלומין הוא[1]. וראה לקמן שיש שיטות להדיא שהוא מדין תשלומין, אבל לא נראה שכך ס"ל לבה"ג ושיטתו, וכל הנידון הוא האם ספירת יום מועילה מצד דינא דקצירת העומר ביום. וחוץ מהראבי"ה (לקמן) לא פירש אף אחד שהוא דוקא בשכח ולא בהזיד.
ואולי הפוסקים דיברו רק על המצוי, שלא ברשיעי עסקינן, ואה"נ אפשרי גם במזיד, וצ"ב.
ובלקט יושר עמ' ריז כתב בסתמא: "והיכא שלא ספר בלילה - סופר למחר ביום בלא ברכה" [אמנם בהמשך כתוב "שכח", אבל כאן לא כתב דוקא כך], אבל בתרוה"ד סי' לז כתוב "שכח", וצ"ע.
ובמנחת חינוך (פרשת אמור מצוה שו) נקט להדיא שהוא הדין במזיד, ומפני שאין זה תשלומין:
"והנה נראה פשוט לשיטות הראשונים הסוברים דאם לא מנה בלילה יספור ביום. או אם דלג כ"ה יספור אח"כ דלא הפסיד המצוה אין חילוק בין אם שכח או הזיד ולא מנה או שלא היה מחויב למנות כגון קטן שנתגדל בימי הספירה או עבד שנשתחרר ביום מ"מ חייב למנות, כי זה אינו מהשלמה שנאמר דאם לא היה חייב א"צ להשלים כמו במס' חגיגה גבי חיגר ועוד כמה מקומות לענין תפלה והבדלה, כי דין זה דמונה עם כל ישראל כך המצוה דאין יום א' תלוי בחבירו דאי הי' מטעם השלמה היה צריך להשלים ולמנות גם המנין של אתמול, וגם אם שכח בלילה ומונה ביום לשיטה זו לאו השלמה היא, אלא המצוה נמשך, והוי כמו א' שנשתטה בתחלת ליל פסח דפטור ממצה ואחר כך נתפקח בלילה בודאי חייב לאכול מצה דכל הלילה הוא המצוה ואין זה השלמה ה"ה כאן, וזה פשוט".
♦
שתי שיטות בראשונים שהוא בגדר תשלומין
ובאמת שלהדיא נמצא בכמה ספרים גדר "תשלומין". רק שכאמור לעיל לא ברור לחדש כך בדעת בה"ג ושיטתו, שהרי הם ס"ל קצירת יום כשר, וא"כ נראה שהוא עדיין זמן הספירה.
וז"ל הראבי"ה (מסכת פסחים סי' תקכו): "ונראה לי דודאי (אם) כי שכח ולא <בירך בלילה לא> יברך ביום, משום ברכה לבטלה, אבל ימנה למחר בלא ברכה. ולולי שקשה לי לחלוק עליה[ן] הוה אמינא אפילו בברכה, כדאמרינן בפרק תפלת השחר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים. ודוקא בשכח ולא ביטל, כדמשמע התם. ואני הארכתי ופרשתי בחיבור זה בענין מי ששכח ולא הדליק נר של חנוכה"[2].
וז"ל האור זרוע (ח"א סי' שכט):
"וכבר שאלו לר' יעקב ב"ר יקר זצ"ל מי ששכח ולא ברך בלילה מהו שיברך ביום ואמר שכר ספירה יהבו ליה שכר ספירה בזמנה לא יהבו ליה, אבל איני יודע אם אמר למחר לברך ולספור [או] השיב להם שיספור בלא ברכה.
ומורי רבינו אבי העזרי אמר דודאי כי שכח ולא ברך בלילה לא יברך ביום משום ברכה לבטלה אבל מונה למחר בלא ברכה ולולא שהוא קשה בעיניו לחלוק על הלכות גדולות הי' נראה בעיניו לומר אפי' לברך כההיא דפרק תפלת השחר טעה ולא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים ודוקא בשוכח ולא בביטל כדמשמע התם".
וז"ל המרדכי (מגילה רמז תתג): "וכבר שאלו לרבינו יעקב בר' יקר מי שלא בירך בלילה מהו שיברך ביום? והשיב 'שכר ספירה יהבינן ליה, שכר ספירה בזמנו לא יהבינן ליה', ואין הדבר ידוע אם אמר להם לספור למחר ולברך או לספור בלא ברכה. וראבי"ה אומר דודאי כי לא בירך בלילה לא יברך ביום משום ברכה לבטלה אבל מונה בלא ברכה, ולולי שקשה בעיניו לחלוק על ה"ג היה אומר לברך ביום, כההיא דפרק תפלת השחר טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים ודווקא בשכח ולא בביטל כדקאמרינן התם".
וא"כ מפורש כאן בשתי שיטות ראשונים לחדש[3] שספירת יום היא בגדר תשלומין:
שיטה א', ר"י בר יקר [תלמיד רגמ"ה, רבו של רש"י], שמבואר בלשונו שמקבל שכר על ספירת יום כספירה שלא בזמנה. והוא ממש כדברי חז"ל על תשלומין בתפילה, שכר תפילה שלא בזמנה, כמבואר בגמ' ברכות כו, א. ויותר מזה, מעצם הספק בדעתו האם מברכים על ספירה זו. אם ס"ל לר"י בר יקר כבה"ג, מהיכי תיתי לא לברך על ספירת יום. ורק אם ס"ל גדר תשלומין, כראבי"ה, אפ"ל צד כזה[4] שנחת דרגה ולא מברך [ולא כתשלומי תפילה שאכן מברך, ואפשר לומר כמה חילוקים בין ספירה לתפילה[5]].
שיטה ב', הראבי"ה, שמצד אחד כותב לברך ביום, כמו תשלומין של תפילה, ומצד שני כותב להדיא שכל זה דוקא בשכח ולא בהזיד.
המדובר באחרונים שהוא מדין תשלומין
ובפר"ח כתב לשון תשלומין, כדבר שפשוט לו. וז"ל: "יספור ביום בלא ברכה. משום דאיכא פלוגתא דאיכא מאן דאמר דאית ליה תשלומין ביום, ואיכא מאן דאמר שאין לו תשלומין עוד, לפיכך לענין ברכה ספק ברכות להקל, אבל לענין ספירה אף על גב דהויא מדרבנן, מהיות טוב יספור כיון דליכא שום פסידא בדבר".
אמנם לא פירש כ"כ, ואפ"ל שכוונתו רק שאפשר להשלים את הספירה, ולאו דוקא בגדר "תשלומין", וצ"ב.
ובביאור הלכה (סי' תפט סע' ח) הביא דברי הנהר שלום, שאינו בגדר תשלומין, וכתב עליו שלא פשוט לנקוט כך. וזה לשונו: "כתב בנהר שלום, מי שמתו מוטל לפניו באחד מימי העומר יספור ביום לאחר קבורת מתו בלא ברכה ולא דמי לתפלה דאין מתפלל בתורת תשלומין כדאיתא ביו"ד סימן שמ"א כיון דבעיקר זמנה הוי פטור דהכא למ"ד דמונה אותה אף ביום לאו בתורת תשלומין הוא ללילה אלא דחיובה נמשך עד סוף מעל"ע כדמשמע מרמב"ם פ"ז מתו"מ ודמי להבדלה שמבדיל ביום א' אחר קבורת מתו דעיקר זמנה הוא עד יום ד' וכו'. והנה מה שהחליט דלמאן דמחייב לספור ביום אינו מטעם השלמה אין זה ברור כ"כ עיין באו"ז סי' שכ"ט מש"כ בשם אבי העזרי".
♦
העיקר בסברא ובפוסקים שאינו בגדר תשלומין
ויש להעיר שאע"פ שבביאור הלכה כתב ש"אין זה ברור כל כך", ויתכן לומר שהוא בגדר תשלומין, מ"מ משמע מהלשון הזו שודאי יותר פשוט מסברא לומר אחרת, כשיטת הנהר שלום, אלא רק רצה המ"ב להעיר ש"אין זה ברור כל כך" ויש צד לומר שהוא תשלומין.
ובזה אתי שפיר מדוע המ"ב לא העיר כלל על מה שכתב בשו"ע שאם שכח בלילה ישלים ביום, ולא כתב המ"ב לפרש או להסתפק מה הדין בהזיד. ונראה שלמעשה אינו כלל בגדר "ספק", ויכול לספור ביום וימשיך אח"כ לספור עם ברכה.
♦ ♦ ♦