הרב משה שמואל דיין
מח"ס חמדת משה וקשב רב (כת"י)

בדין מי שבירך על הספירה של היום הבא בבין השמשות, ונזכר שאתמול לא ספר

בס"ד. יום ראשון כ"ה ניסן. 'ויכתב משה' (תשפ"ג) לפ"ק.
עמדתי ואתבונן בדין מי שבירך בבין השמשות על הספירה של היום שיבוא, ואחר הברכה נזכר שלא ספר אתמול, איזה דרך ישכון אור, האם יספור כעת את הספירה של אתמול, ואח"כ את הספירה של היום הבא, או שיספור קודם את הספירה של היום, ואח"כ את הספירה של אתמול, או שאינו יכול לעשות כן, כיון שכבר ספר את הספירה של היום הבא. וזה החלי בעזרת צורי וגואלי.
♦
א.
ספר בבין השמשות את הספירה של היום הבא, ואח"כ נזכר שלא ספר אתמול
תחילה יש לברר היאך הדין באופן שכבר ספר את הספירה של היום הבא בבין השמשות, ואח"כ נזכר שלא ספר אתמול, אם יכול לחזור ולספור את הספירה של היום הקודם, ובשאר הימים להמשיך לספור בברכה, או שמא כיון שכבר ספר את הספירה של היום הבא, שוב אינו יכול לחזור ולספור את הספירה של היום הקודם. וכבר דנתי בזה בס"ד בתשובה אחרת, והעליתי שיספור כעת את הספירה של אתמול, שהרי מי שלא ספר כל היום (והלילה), ונזכר בבין השמשות שלא ספר אתמול, יכול לספור כעת בלא ברכה, ובשאר הימים יספור בברכה, וכמ"ש מרן רבנו הגדול זיע"א בשו"ת יביע אומר (ח"ד או"ח סי' מג, וח"י או"ח סי' לח) ובס' חזון עובדיה (יו"ט עמ' רלח). וכ"כ בס' הלכות חג בחג (פ"ו הערה 14) בשם הגרי"ש אלישיב. וכ"כ בס' אור לציון (ח"ג פט"ז ס"ו). וכ"כ בקובץ מבית לוי (חודש ניסן עניני ספירת העומר אות ו, עמוד עב) בשם הגר"ש וואזנר. ע"ש. וכן השיבני מו"ר הגר"ח קניבסקי. [וע' בס' מעדני שלמה (אויערבאך עמ' כ). וע"ע בס' הליכות שלמה (ספירת העומר פי"א ס"ו). וצ"ע].[1] וא"כ ה"נ יספור כעת (בבין השמשות) את הספירה של אתמול, ובצאת הכוכבים יחזור ויספור את הספירה של היום הבא. ואע"פ שכבר ספר את הספירה של היום הבא, וא"כ י"ל ששוב אינו יכול לחזור ולספור את הספירה של אתמול, שהרי כבר החשיבו ליום הבא, והוי תרתי דסתרי, מ"מ נראה דממה נפשך יכול לעשות כן, שהרי לדעת בה"ג דס"ל שאם לא ספר יום אחד, שוב אינו ממשיך לספור (בברכה), כיון דבעינן תמימות, א"כ מה שספר את הספירה של היום הבא, קודם שספר את הספירה של אתמול, אין עליה תורת ספירה כלל, שהרי חסר לו בתמימות, ואין זה אלא פטומי מילי בעלמא, וא"כ אין שום חסרון בזה שיספור עתה את הספירה של אתמול, ובצאת הכוכבים יחזור ויספור את הספירה של היום הבא. ואילו לדעת רוב הראשונים דס"ל דכל יום הוי מצוה בפני עצמה, ואפילו אם לא ספר יום אחד, סופר בשאר הימים בברכה, הרי מכל מקום יכול להמשיך לספור בברכה. ולכן יספור קודם את הספירה של אתמול, ובצאת הכוכבים יחזור לספור את הספירה של היום הבא. ומכל מקום יחזור לספור (את הספירה של היום הבא) בלא ברכה, לחוש לדעת הראשונים דס"ל דכל יום הוי מצוה בפני עצמה, ולשיטתם כבר יצא י"ח הספירה של היום הבא בביה"ש, אע"פ שלא ספר את הספירה של אתמול. ובשאר הימים ימשיך לספור בברכה. וכן מצאתי בשו"ת מגדנות אליהו (ח"ד סי' מו ד"ה ויל"ע) שעלה ונסתפק בזה. ובתחילה כתב שודאי אינו יכול לספור כעת בשביל אתמול, דהוי תרתי דסתרי, שאחרי שכבר ספר בביה"ש את הספירה של היום הבא, והחשיב את ביה"ש ללילה, אינו יכול לספור כעת בשביל אתמול, ולהחשיב את ביה"ש כיום. ושוב כתב שהעירו לו שאין הדבר פשוט, שלדעת בה"ג דכל הימים הם מצוה אחת, א"כ כל זמן שלא ספר בשביל אתמול, לא חשיבא כלל הספירה של היום. ולכן שפיר יכול לחזור ולספור את הספירה של היום הקודם, ולחזור ולספור בלילה את הספירה של היום. וסיים שצ"ע לדינא. עכת"ד. ע"ש. וע"ע בס' פסקי תשובות (מהדורת תשע"ט סי' תפט הע' 155). וי"ל ע"ד.
♦
ב.
ראיה מהמשנה בפרה, שאפילו אם הקדים מספר לחבירו, חשיבא ספירה
אולם יש להעיר בזה מהא דתנן בפרה (פ"ד מ"ב) הזה מששית שביעית, חזר והזה שביעית פסולה, משביעית שמינית, וחזר והזה שמינית כשרה. ופירש הר"ש משאנץ (ד"ה מששית שביעית וד"ה וחזר) וז"ל דשבע כתיב (במדבר יט, ד) כסדרן, והוא מנה שביעית קודם ששית, שקרא לששית שביעית, פסולה, דבעינן שיקרא לששית ששית ולשביעית שביעית, ולא שיקדים זו לזו. אבל משביעית שמינית כשרה, דאין שמינית בהזאות של הפרה, וזה טעות דיבור בעלמא הוא. ע"כ. וכן פירשו הרא"ש ורבינו עובדיה מברטנורא שם. וע' בפיה"מ להרמב"ם שם. וע"ע במשנה אחרונה (שם ד"ה הזה). ומבואר דכיון שקרא להזאה הששית שביעית, א"כ אע"פ שקריאה זו אינה מעכבת, דהמנין אינו מעכב (וכמ"ש הרא"ש שם), מ"מ כיון שקרא עליה קריאה בטעות, פסל את ההזאה, ומשא"כ אם קרא להזאה השביעית שמינית, לא פסלה, דכיון שהשמינית אינה בכלל מנין ההזאות, טעות דיבור בעלמא הוא. ולכאורה אמאי פסל את הששית, הרי כיון שאי אפשר למנות שביעית לפני שמנה ששית, א"כ הוי פטומי מילי בעלמא (דומיא דקרא לשביעית שמינית), ואמאי פסל את הששית. אלא ודאי דכיון שיכול עתה להזות את השביעית, חשיב מנין, וכיון דבעינן כסדרן, פסל את הששית. ולפי"ז ה"נ בנידון שלנו, כיון שכבר ספר את הספירה של היום הבא (וכבר הגיע זמן ספירתו), שוב אינו יכול לספור את הספירה של היום הקודם, ולא אמרינן שספירתו הראשונה אינה נחשבת ספירה. והאירני לזה ידי"נ הג"ר חן פדלון שליט"א.
♦
ג.
יש לומר דבה"ג ס"ל דספיה"ע בזמן הזה מדאורייתא, וא"כ לא הועילה ספירתו בבין השמשות
ומכל מקום נראה, שיש סברא אחרת להקל בזה, וכמ"ש בס"ד בתשובה הנ"ל, דיש לומר דבה"ג דס"ל דכל הימים מצוה אחת הם, ס"ל נמי דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא. וכן מבואר קצת בתרומת הדשן (סי' לז) בדעת בה"ג. ע"ש. וכן הראבי"ה (פסחים סי' תקכו עמ' 476) דס"ל דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא, ס"ל נמי (שם עמ' קעה) דכל הימים מצוה אחת הם, ואם לא ספר יום אחד, אינו סופר עוד בברכה. ע"ש. וכן נראה פשוט לפי דברי הגאון מוה"ר משה לוי בס' ברכת ה' (ח"א פ"ב הע' 26). ע"ש. ודו"ק. וא"כ לשיטת הבה"ג עצמו, לא מהני מה שספר בבין השמשות את היום הבא, דהא ס"ל דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא, ולא מהני ספירה בביה"ש, דספיקא דאורייתא לחומרא, וכמבואר מדברי הראשונים. וכ"כ בהדיא תו' חכמי אנגליה בסוף פסחים. ע"ש. [וע' בחידושי הגהות (סי' תפט סק"א) בשם מהרל"ח. וי"ל ע"ד. ובתשובה אחרת כתבתי בזה. ואכמ"ל]. וממילא פשוט שיכול לספור כעת את הספירה של היום הקודם. [ובזה אין להעיר ממתני' דפרה הנ"ל, דשאני התם דהוי זמן הזאה של שביעית, ולכן נפסלה הזאתו. משא"כ בנידון שלנו, דאכתי אינו זמן הספירה של היום הבא, ודמי קצת לקרא לשביעית שמינית דכשרה. ואע"פ שלדעת בה"ג כל הימים הם מצוה אחת, מ"מ אכתי לא הגיע זמן הספירה של היום הבא. ויש לפלפל בזה]. ובפרט שהבה"ג עצמו ס"ל דספירת יום מהני, וכמ"ש התו' במנחות (סו. ד"ה זכר) ובמגילה (כ: ד"ה כל). ע"ש. וא"כ שפיר יכול להשלים כעת את הספירה של היום הקודם, כיון שבבין השמשות שלנו יש שלשה ספיקות שהוא יום, וכמ"ש בשו"ת יביע אומר (ח"ד או"ח סי' מג, וח"י או"ח סי' לח) הנ"ל. ע"ש. וכל שכן שבבין השמשות עדיין חייב במצוה (של אתמול) מדין ספיקא דאורייתא לחומרא (ואפשר שאף יכול לברך עליה). ובצאת הכוכבים יחזור לספור את הספירה של היום הבא בלי ברכה וכנ"ל, ובשאר הימים ימשיך לספור בברכה.
♦
ד.
כמה סברות שאינו יכול להקדים ולספור את הספירה של אתמול אחר הברכה
אמנם יש לדון היאך הדין כשנזכר תכף אחר הברכה, מה יעשה כדי להציל את הברכה, שהרי אם יספור קודם את הספירה של היום הבא, לדעת בה"ג לא מהני, כיון שחסר לו בתמימות, והויא ברכתו לבטלה. ואם יספור קודם את הספירה של אתמול, ואח"כ יחזור לספור את הספירה של היום הבא, הרי הוי הפסק בין הברכה לספירה, שהרי על הספירה של אתמול אינו יכול לברך, כיון דחיישינן לדעת הראשונים דס"ל דספירת יום לא מהני, וכמ"ש מרן בש"ע (סי' תפט ס"ז). וע' במשנ"ב (שם ס"ק לד). וא"כ נמצא דספירה זו הוי הפסק בין הברכה לספירה של היום הבא. ובפרט שיש לומר שבשעת הברכה כבר היתה ברכתו לבטלה, כיון שלדעת בה"ג בעינן תמימות, ואינו יכול לברך על הספירה של היום הבא לפני שספר את היום הקודם, וא"כ כבר בשעת הברכה היתה ברכתו לבטלה, ושוב לא מהני מה שיספור עתה את הספירה של אתמול, ויחזור אח"כ ויספור את הספירה של היום הבא. ועוד יש לומר, דכיון שכבר ספר את הספירה של אתמול, שוב אינו יכול לחזור ולספור את הספירה של היום הבא בתוך זמן ביה"ש, דהוי תרתי דסתרי, שהרי ממה נפשך, או שביה"ש הוא יום (ועדיין יכול לספור את הספירה של אתמול), או שיום אתמול כי יעבור והגיע הלילה (שהוא זמן הספירה של היום הבא), והיאך יתפוס את החבל משתי קצותיו.[2]
♦
ה.
יש לומר שהספירה של אתמול אינה נחשבת הפסק, דומיא דגביל לתורי
אולם יש מקום בראש לומר, דכיון שאינו יכול לספור את הספירה של היום הבא, לפני שספר את הספירה של היום הקודם, א"כ נמצא שיש לו צורך להפסיק בין הברכה לספירה (של היום הבא), כדי לספור את הספירה של היום הקודם, וא"כ י"ל דרשאי להפסיק לצורך זה, דהוי דומיא דגביל לתורי, דלא הוי הפסק, כיון שאסור לאדם שיאכל קודם שיתן לבהמתו, וכמ"ש מרן בש"ע (סי' קסז ס"ו). ע"ש. וה"נ מוכרח להפסיק (בין הברכה לספירה) כדי לספור את הספירה של אתמול, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, לדעת בה"ג ודעימיה דס"ל דכל הימים נחשבים מצוה אחת. אמנם הרמ"א (שם) כתב דהא דגביל לתורי לא הוי הפסק, היינו דוקא בדיעבד, אבל לכתחילה לא יפסיק כלל. ומקורו טהור מדברי הכל בו (סי' כד). וכ"כ בס' האשכול (הל' נט"י וסעודה סי' יז ס"ד) בשם בה"ג, דלא התירו כולהו אלא בדיעבד. ע"ש. וכ"כ בס' ארחות חיים (הל' סעודה אות יד) ובס' האורה (סי' מב). וכ"כ בס' הבתים (שערי ברכות שער ראשון סי' י) בשם יש מן הגדולים. ע"ש. אולם הראבי"ה (סי' תקלה) כתב וז"ל ומיהו בענין התקיעות שרי להסיח, דדמי לטול ברוך טול ברוך וגביל לתורא גביל לתורא, דאמרי' במסכת ברכות דאין צריך לברך. ונראה דה"ה לכתחילה מצי למימר כל כי האי גונא. עכ"ל. ומפורש דס"ל דאף לכתחילה רשאי להפסיק לאמירת גביל לתורי. וכן מוכח מדברי המרדכי בר"ה (רמז תשכא בהג"ה), וכמ"ש הא"ר (סי' תקצב סק"ה). ע"ש. וכן מוכח בהדיא מדברי התו' בפסחים (קו: ד"ה מקדש), ומדברי הטור (סי' רעא), וכמ"ש הגאון מהר"י טייב בס' ערך השלחן (סי' קסז סק"ד). ע"ש. וכן משמע מלשון הרא"ש בתוספותיו לברכות (מ.), וכמש"כ גם המהדיר שם. ע"ש. וכן יש להוכיח עוד מדברי הרא"ש בתשובה (כלל ד סי' יח). וי"ל. וכן מוכח מדברי הב"ח (סי' תרה) בשם התשב"ץ. והובא במג"א (סי' תקפג סק"ב). ע"ש. וע"ע בספר הישר לר"ת (סי' רצז).
♦
ו.
בנידון שלנו נראה דלכ"ע רשאי להפסיק אפילו לכתחילה
אמנם מרן בב"י (סי' קסז) הביא בשתיקה את דברי הכל בו הנ"ל. ע"ש. ומשמע דהכי סבירא ליה. [וע' בשו"ת רב פעלים (יו"ד ח"א סי' כב). וע"ע בשו"ת יביע אומר (ח"י יו"ד סי' נח ח"א אות כ). ודו"ק]. וכן ראיתי להגאון שד"ח בשו"ת מכתב לחזקיהו (סי' ה ד"ה הנה) שכתב דכיון שמרן בב"י לא נחלק עליו, משמע שכן דעתו, דשתיקה כהודאה. ואע"פ שהשמיטו בש"ע, לאו משום דלא ס"ל כוותיה, אלא סמך על המובן ממרוצת לשונו, שדוקא בדיעבד ל"ה הפסק וא"צ לחזור ולברך, אך לכתחילה אסור להפסיק. ע"ש. וכ"כ הכה"ח (שם ס"ק נו), דכיון שמרן בב"י הביא את דברי הכל בו דלכתחילה לא יפסיק, משמע שהוא מוסכם גם לדעתו, מדלא הביא פלוגתא ע"ז בב"י. ע"ש. אולם יש לדחות לפמש"כ בשו"ת ויוסף אברהם (סי' כג). והובא בשו"ת יחוה דעת (ח"ב סי' מו בהערה). ע"ש. ומכל מקום מדברי מרן בב"י (סי' תקצב) מוכח דס"ל דרשאי להפסיק לאמירת גביל לתורי אפילו לכתחילה, שהרי הביא את דברי הראבי"ה הנ"ל, וכתב דפשוט הוא. וכן משמע בש"ע (שם ס"ו). וכן מוכח מדברי המג"א (שם סק"ה), שהבין כן בדעת מרן הש"ע (שם). ע"ש. וכן מבואר בא"ר (שם סק"ה), דמרן ס"ל כדעת המרדכי, דלצורך רשאי להפסיק אף לכתחילה. ע"ש. וע"ע במאמ"ר (שם סק"ז) ובשו"ת מכתב לחזקיהו (שם). וי"ל ע"ד. ובתשובה אחרת כתבתי בזה בס"ד. ונראה שבנידון שלנו יש לומר דלכ"ע רשאי להפסיק אפילו לכתחילה, דשאני איסור אכילה קודם שיתן לבהמתו, דהוי איסור צדדי, ולכן לכתחילה לא יפסיק. ומשא"כ בנידון שלנו, שאם לא יספור קודם את הספירה של היום הקודם, הוי ברכה לבטלה לדעת בה"ג, וא"כ הוי צורך הברכה ממש. וכיוצא בזה כתב החזו"א (דמאי סי' טו). ע"ש. וע"ע בשו"ת מנחת שלמה (קמא סי' יח אות ב הערה 1). ועוד שבנידון דידן חשיב נמי צורך המצוה, שהרי אינו יכול לספור את הספירה של היום הבא, לפני שספר את הספירה של היום הקודם, כי כל הימים מצוה אחת הם, וא"כ י"ל דלכ"ע רשאי להפסיק אפילו לכתחילה, דהוי הפסק באותו ענין ממש. [ולכן לא דמי כלל למ"ש המג"א (סי' רעא ס"ק יב). ע"ש. וע"ע בשו"ת מנחת שלמה (שם הערה 2). ופשוט]. וע' בס' אור לציון (ח"א או"ח סי' לו ד"ה והנלענ"ד) מ"ש בדעת בה"ג. וכ"כ האדמו"ר מליובאוויטש בס' עיונים והערות במנחת חינוך (סי' מט). וכן נראה בכוונת הגאון רבי אברהם תאומים בשו"ת חסד לאברהם (תנינא או"ח ר"ס נו). ע"ש. אולם אחמה"ר אין דבריהם מוכרחים. וכן מוכח מדברי רבינו ישעיה הראשון בס' המכריע (סוף סימן כט), וכמ"ש בס"ד בתשובה שנדפסה בס' גם אני אודך (מתשובותי, ח"ד סי' יד אות ב). ע"ש. ודו"ק.
♦
ז.
אם יש לחוש בזה משום דהוי תרתי דסתרי
ולא אכחד שיש להעיר בזה מפלוגתת הראשונים אם רשאי לעשות תרתי דסתרי במנחה וערבית. וע' בב"י (סי' רלג). ולמעשה נקטינן שאינו רשאי לעשות תרתי דסתרי, ואפילו מיום ליום, אלא בעינן שיעשה לעולם כחד מינייהו, וכמ"ש מרן בש"ע (שם ס"א). ולפי"ז ה"נ בנידון שלנו, היאך יוכל לספור שתי ספירות בבין השמשות, הרי ממה נפשך, אם בין השמשות הוא יום, אינו יכול לספור את הספירה של היום הבא, ואם הוא לילה, כבר עבר זמן הספירה של היום הקודם. אולם נראה, דהנה בשעת הדחק או בדיעבד, רשאי לעשות תרתי דסתרי אפילו באותו יום, וכמבואר מדברי המג"א (שם סק"ה וסק"ז). וכן מבואר בא"ר (שם סק"ג) בדעת המג"א. וכ"כ הגאון מאמר מרדכי (סי' נח סק"ו) בדעת המג"א. ותמה על דברי הא"ר (סי' רלג סק"ג) שהביא את תשובת הרמ"ע מפאנו (סי' א), דמשמע מדבריו דביום אחד לא מהני אפי' בשעת הדחק, וסיים דלא כהמג"א דמשמע מיניה דחד דינא אית להו. וכתב ע"ז המאמ"ר, שמשמע מדברי הא"ר, שהמג"א יחיד בדבר הזה. אבל באמת אינו יחיד בזה, שכן מוכח מדברי הלבוש (שם ס"א). וכן נראה מדברי מרן. וכן משמע מדברי הלחם חמודות וכו'. עכת"ד. ע"ש. וע"ע בס' תורת חיים (סופר סי' רלג סק"ד). וכ"כ המגן גבורים (שם אלף המגן סק"ז וסק"ח) והחסד לאלפים (שם סק"ב). ע"ש. וכ"כ בשו"ת שארית יעקב (טראב ח"ב מע' ת, דף מו ע"א) להשיב ע"ד הרב שער שלמה שכתב לחלק בין כשעושה כן ביום אחד לבין יום אחר. והשיב על דבריו, דאמנם כן הוא לדעת המאירי, אבל לדעת רבים מרבותינו הראשונים ומרן בש"ע, אין חילוק בזה כלל, ולעולם אמרינן דלכתחילה לא, ובשעת הדחק שפיר דמי. ע"ש. ומעתה יש לומר, דה"נ חשיב כשעת הדחק כדי להציל את הברכה, שלא תהא לבטלה, ולכן רשאי לעשות תרתי דסתרי אפילו באותו יום. [וע' בפר"ח (יו"ד סי' קי כללי ס"ס סק"ג) ובשעה"מ (פ"י ממקוואות ה"ו כלל א ד"ה ודע שאני). וע"ע בס' נועם שיח (זהורי ח"ב סי' ה). ודו"ק]. וע' בס' דבר אברהם (ח"א סי' לד). וע"ע בשו"ת יביע אומר (ח"ח או"ח סי' מה). ודו"ק.
♦
ח.
אם יש בזה חשש הפסק לדעת רוב הראשונים דס"ל דכל יום הוי מצוה בפני עצמה
והן אמת שלדעת רוב הראשונים דס"ל דכל יום הוי מצוה בפני עצמה, אינו מוכרח לספור קודם את הספירה של היום הקודם, שהרי מכל מקום לא תהא ברכתו לבטלה. מ"מ כיון שיש בזה ספק ברכה לבטלה (לדעת בה"ג), ודאי חשיב שעושה כן לצורך, שהרי אנו חוששים לשיטת בה"ג דס"ל דכל הימים הם מצוה אחת, וא"כ שפיר רשאי להפסיק (בספירת היום הקודם) כדי להציל את הברכה. ולכאורה נראה, שגם לדעת רוב הראשונים הנ"ל, יש צורך בזה, שהרי אם יקדים לספור את הספירה של היום הבא (כדי שלא תהא הברכה לבטלה), יפסיד את הספירה של היום הקודם, כי אינו יכול לספור שבע ואח"כ שש, וכיון שכל יום הוי מצוה בפני עצמה, כבר חלה ספירתו הראשונה, ושוב אינו יכול לספור את היום הקודם, ויפסיד את המצוה של אתמול. אלא שאין זה צורך הברכה ממש, אלא צורך צדדי, וא"כ י"ל דחשיב הפסק לשיטתם, שהדבר דומה קצת לאדם שבירך על מאכל, ואחר הברכה נזכר שצריך לקיים מצוה (שבדיבור), שאם לא יעשה אותה כעת יעבור זמנה, שודאי חשיב הפסק בין הברכה לאכילה. וה"נ כיון שכל יום הוי מצוה בפני עצמה, אינו רשאי להפסיק בין הברכה למצוה, כדי לקיים את המצוה של היום הקודם. [וי"ל]. ועוד יש לדחות לפי דברי הנהר שלום (סי' תפט סק"ה ד"ה ולעד"ן) שכתב דלמ"ד דכל יום הוי מצוה בפני עצמה, לא מהני ספירת יום, ולכן כל לילה הוי מצוה בפני עצמה, דמפסקי לילות מימים, ומשא"כ למ"ד דס"ל דכל הימים מצוה אחת הם. וכ"כ המאמר מרדכי (שם סק"ט ד"ה ואני). וכ"כ הגאון מסקאלא בשו"ת בית שלמה (או"ח סי' קב, ד"ס ע"ד). וכ"כ הגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת טוטו"ד (קמא סי' קעג). ע"ש. וע"ע בשו"ת שואל ומשיב (רביעאה ח"ג סי' רכז, דף פד ע"ד). ולפי"ז לדעת רוב הראשונים הנ"ל, הרי בלא"ה לא מהני ספירת יום, וכל שכן בבין השמשות. אלא שיש להעיר קצת על דברי האחרונים הנ"ל. ובתשובה אחרת כתבתי בזה. ואכמ"ל.
♦
ט.
אם יש ראיה מדברי המג"א, דספירת אתמול אינה נחשבת הפסק
ועינא דשפיר חזי להגאון מגן אברהם (שם ס"ק יב) שכתב שאם פתח את הברכה על דעת לומר היום ארבעה (והם ארבעה), וטעה וספר חמישה, צריך לחזור ולספור ארבעה, אבל אינו חוזר ומברך על הספירה, שכבר יצא י"ח הברכה, אא"כ הפסיק הרבה. עכת"ד. ולכאורה יש לתמוה, דכיון שספר ספירה שאינה נכונה, א"כ אמאי ספירה זו אינה נחשבת הפסק בין הברכה לספירה, וממילא יצטרך לחזור ולברך, ובפרט שהפסיק יותר מכדי דיבור מהברכה. וכן תמה הפמ"ג (שם בא"א ס"ק יב). ע"ש. וע"ע בס' בתי כנסיות (שם סק"ו). אמנם המשנ"ב (שם ס"ק לב) פירש את דברי המג"א, דהיינו כשנזכר בתוך כדי דיבור לספירה. [וכיוצא בזה כתב עוד המשנ"ב (סי' תקפב סק"ז). ע"ש]. וכן מבואר בפמ"ג (שם). ע"ש. אולם מדברי הגר"ז (שם סכ"א) משמע שאפילו אם הפסיק יותר מכדי דיבור, לא הוי הפסק, ואינו חוזר ומברך. וכ"כ המאמר מרדכי (שם סק"ח), שהברכה הראשונה עולה לו אפילו אם שהה יותר מכדי דיבור, כל שלא הפסיק בדברים אחרים. וכן מוכח מדברי החק יוסף (שם ס"ק כג). ע"ש. ומכל מקום קשה, דכיון שאחר הברכה ספר ספירה שאינה נכונה, אמאי לא חשיב הפסק בין הברכה למצוה, וכמו שתמה הפמ"ג הנ"ל. ולכאורה מוכח דכיון שהפסיק מענין הספירה, לא חשיב הפסק. וא"כ כל שכן בנידון שלנו, דלא חשיב הפסק, שהרי יש צורך להפסק זה בין הברכה לספירת היום הבא וכנ"ל. [והאירני לזה ידי"נ הג"ר אילן גנון שליט"א]. אולם ראיתי בש"ע הגר"ז (שם) שהרגיש בקושיא הנ"ל, וכתב דהספירה הראשונה אינה נחשבת הפסק, כיון שנתעסק בדבר שבירך עליו, אלא שלא עלה בידו כהוגן. ע"כ. ולפי"ז יש לומר, דשאני התם שנתעסק בדבר שבירך עליו, אלא שטעה ואמר מספר אחר, ולכן לא חשיב הפסק בטעות. משא"כ בנידון שלנו, שאינו מתעסק במה שבירך עליו (שהיא הספירה של היום הבא), אלא רוצה לספור את הספירה של אתמול, ובזה יש מקום לומר דחשיב הפסק בין הברכה לספירה של היום הבא. ויש עוד לצדד בזה. וצ"ע. וע"ע בס' מקראי קדש (פראנק פסח ח"ב סי' סז).
♦
י.
אם יש ראיה מדברי הט"ז, דלא מהני שיספור כעת את הספירה של אתמול
ולכאורה יש להעיר בזה מדברי הט"ז (סי' תפט סק"ט) שכתב שדוקא אם פתח את הברכה על דעת שהיום ארבעה, ובסוף הברכה נזכר שחמשה, וסיים את הברכה על דעת חמישה (והיום חמישה), או להיפך שהיום ארבעה, ופתח את הברכה על דעת לומר היום ארבעה, וטעה וסיים את הברכה על דעת לספור חמישה (ותכף נזכר שהיום ארבעה), בזה אינו צריך לחזור ולברך, כיון שמספקא לן אי אזלינן בתר פתיחת הברכה או בתר חתימת הברכה, וכיון שספיה"ע בזה"ז מדרבנן, ספיקא דרבנן לקולא. אבל אם הברכה כולה היתה בטעות, ונזכר לפני הספירה במנין הנכון, צריך לחזור ולברך שנית על מה שיספור. והביא לזה ראיה ממ"ש בש"ע (סי' רו ס"ו) שאם בירך על פרי, ואחר הברכה נפל מידו, צריך לברך שנית על מה שיאכל אח"כ, אע"פ שהוא מונח לפניו, כיון שהיתה דעתו לאכול רק את הפרי שבירך עליו. והביא עוד מה שכתב כיוצא בזה (סי' קמ סק"ד) לענין ברכת קריאת התורה. עכת"ד. וע"ע במשנ"ב (שם ס"ק לב) ובשער הציון (ס"ק מא) מ"ש בשם האחרונים. ולפי"ז ה"נ בנידון שלנו, כיון שבשעת הברכה חשב לספור את היום הבא, הוי כמי שבירך את כל הברכה בטעות, ותליא בפלוגתת הט"ז והמשנ"ב הנ"ל. [ואפשר שגם המשנ"ב (ודעימיה) יודה להחמיר בנידון שלנו, דשאני התם שנתכוין בשעת הברכה לספור את אותו יום, אלא שטעה במנין הימים, ובזה אמרינן שבדיעבד ברכתו חלה, אע"פ שכל הברכה היתה בטעות. משא"כ בנידון שלנו, שאחרי הברכה נמלך ורוצה שתחול על ספירת היום הקודם, בזה יש לומר שאינה יכולה לחול עליו. ויש לפלפל בזה].[3] אולם זה אינו, כי בשלמא אם נאמר שהספירה של אתמול אינה נחשבת הפסק, כיון שבדיעבד הברכה יכולה לחול גם על הספירה של אתמול, א"כ שפיר יש לומר שלפי דעת הט"ז, הברכה אינה יכולה לחול על הספירה של אתמול, כיון שכל הברכה היתה על דעת לספור את הספירה של היום הבא. [ובפרט דבין השמשות הוי ספק לילה, ואינו יכול לברך על הספירה אפילו למ"ד דספירת יום מהני, ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא. ולא דמי למ"ש מרן בש"ע (סי' תפט ס"ב). ודו"ק. ומכל מקום י"ל שבדיעבד אין ברכתו לבטלה. ובפרט שיש לומר דבה"ג ס"ל דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא, וספק דאורייתא לחומרא, ויכול לברך על הספירה. וע"ע להלן]. אולם לפי האמור נראה, דבאמת עיקר הברכה חלה על הספירה של היום הבא, אלא שאין הספירה של אתמול נחשבת הפסק, כיון דהוי דומיא דגביל לתורי וכנ"ל.
♦
יא.
אם לדעת בה"ג הברכה יכולה לחול על הספירה של אתמול
ואכתי יש לאלוה מלין להעיר בזה, דכיון שבשעת הברכה חסר לו בתמימות, א"כ לדעת בה"ג כבר היתה ברכתו לבטלה, ושוב לא מהני מה שיספור כעת את הספירה של אתמול, ויחזור ויספור את הספירה של היום הבא, שהרי באותה שעה היאך אמר וצונו, אחר שכבר אינו מצווה לדעת בה"ג, וא"כ היתה ברכתו לבטלה. אמנם יש לומר, שהרי הבאנו לעיל את דברי האחרונים שכתבו דבה"ג אזיל לשיטתיה דס"ל דספירת יום מהני, ולכן כל הימים הם מצוה אחת, שאין הפסק בין יום לחבירו. והנה יש לומר בדעת בה"ג דס"ל דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא. וכן פירשו כיוצא בזה כמה אחרונים בדעת התרומת הדשן (סי' לז), שהובא להלכה בש"ע (שם ס"ח). והובאו בס' ברכת ה' (ח"א פ"ב הע' 26). ע"ש. וכן מצאתי בס' נהר שלום (סוף סימן תרפב) ובס' ארעא דישראל (מע' ס אות כב) ובפמ"ג (סי' תפט בא"א ס"ק יג, ע"פ מהדורת פריעדמאן) שביארו כן בדעת התרומת הדשן. וכ"כ בשו"ת דובב מישרים (ח"ד סי' ל). ע"ש. [וכן נראה למעיין ישר בדברי התרוה"ד. ואכמ"ל]. וע"ע בשו"ת זרע אמת (ח"א סוף סימן סו). ומעתה יש לומר, דכיון שלדעת בה"ג מהני ספירת יום, וגם בבין השמשות יכול לספור בברכה, דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא, ויש לומר דס"ל דמברכים על ספק מצוה דאורייתא, וכמבואר יוצא מדברי האחרונים הנ"ל, א"כ ה"נ לא היתה ברכתו לבטלה, שהרי בדיעבד היא יכולה לחול על הספירה של אתמול. ומעתה יש לומר, שיוכל לספור כעת את הספירה של אתמול, וממה נפשך, לדעת בה"ג תחול על הספירה של היום הקודם, ולדעת רוב הראשונים, תחול על הספירה של היום הבא. ואין הספירה של אתמול נחשבת הפסק, כיון שיוצא בה י"ח ספירת היום הקודם. אולם זה אינו, דכיון שאנו תולים דבה"ג ס"ל דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא, א"כ אי אפשר לומר שהברכה תחול על הספירה של אתמול, דהוי כפתח בארבעה וסיים בחמישה, שלדעת הסוברים דספיה"ז בזה"ז מדאורייתא, צריך לחזור ולברך, וכמ"ש הראבי"ה (סי' תקכו). והיינו משום דס"ל דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא, ולכן אזלינן לחומרא, וצריך לחזור ולברך, וכמ"ש המרדכי (מגילה סי' תתג). והובא בב"י (שם ד"ה וכתב עוד). ומדבריו שם נראה שמסכים לזה, דלמ"ד דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא, חוזר ומברך. [ואע"פ שהברכות מדרבנן, מ"מ כיון שהספירה מדאורייתא, הוי כאילו גם הברכות מדאורייתא, וכמ"ש הט"ז (שם סק"ט). ע"ש. וע"ע בביאור הגר"א (שם ס"ק טו). ובתשובה אחרת כתבתי בזה. ואכמ"ל]. וא"כ ה"נ אי אפשר לומר שהברכה תחול על הספירה של אתמול, כיון שבירך על דעת לספור את הספירה של היום הבא. ובפרט לפי דברי הט"ז (שם סוף סק"ט) הנ"ל, שאם כל הברכה היתה בטעות, צריך לחזור ולברך שנית (אפילו למ"ד ספיה"ע בזה"ז מדרבנן).
♦
יב.
למעשה נראה שיספור תחילה את הספירה של אתמול, ואח"כ את הספירה של היום
אולם נראה לפע"ד, דבאמת י"ל שהברכה תחול על הספירה של היום הבא, והספירה של אתמול לא תחשב הפסק, דומיא דגביל לתורי וכנ"ל, וממילא גם לא נחשב שבשעת הברכה היא היתה לבטלה (מאחר שחסר לו בתמימות כנ"ל), כיון שהיא יכולה לחול על הספירה של היום הבא (אחר שיספור קודם את הספירה של היום הקודם), ואתי שפיר גם לדעת בה"ג. אמנם י"ל דבה"ג ס"ל דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא, וא"כ בבין השמשות אכתי לא הגיע זמן הספירה של היום הבא, וא"כ ברכתו הוי ספק ברכה לבטלה, דספיקא דאורייתא לחומרא. מ"מ אין גילוי מפורש בזה בדברי בה"ג, ורק לקולא אנו תולים שבה"ג יסבור דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא (לענין מי שמסופק אם ספר אתמול, וכמ"ש האחרונים הנ"ל), אבל לאידך גיסא יש לתלות דבה"ג ס"ל דספיה"ע בזה"ז מדרבנן. ובפרט שכן כתב בהדיא בשו"ת שואל ומשיב (רביעאה ח"ג סי' קכז, דף פד ע"ד) בדעת בה"ג. ע"ש. וע"ע בס' חזון עובדיה (יו"ט עמ' רכה). ואפילו אם נאמר דבה"ג ס"ל דספיה"ע בזה"ז מדאורייתא, מ"מ עדיין בבין השמשות יש ספק ספיקא שיכול לספור בברכה, שמא ביה"ש הוא לילה, ושמא כדעת רבי יהודה דס"ל דמפלג המנחה הוי לילה. וכ"כ בס' אור לציון (ח"ג פט"ז ס"ב במקורות ד"ה אולם) בדעת מרן הש"ע. ע"ש. וע' בחידושי הגהות (סי' תפט סק"א) בשם מהרל"ח. וע"ע בשו"ת ודבר שלום (או"ח סי' ח) ובס' חזון עובדיה (יו"ט עמ' ריד). ובתשובה אחרת כתבתי בזה.[4] ואף אם תמצי לומר דלא עבדינן ס"ס לברך באותו יום, וכדמוכח מדברי מרן בש"ע (שם ס"ד), ע"ש, ועיין בהערה, מ"מ י"ל דבה"ג ס"ל דספיה"ע בזה"ז מדרבנן כנ"ל, וא"כ שפיר מהני ספירה לכתחילה בביה"ש. ולכן נראה, שיספור קודם את הספירה של אתמול, ואח"כ יספור את הספירה של היום הבא, ולא חשיב הפסק, דומיא דגביל לתורי וכנ"ל. ומהיות טוב שבצאת הכוכבים יחזור ויספור את הספירה של הבא, שהרי המדקדקים אינם סופרים אלא בצאת הכוכבים, וכן נכון לעשות, וכמ"ש מרן בש"ע (שם ס"ב). ובפרט שלא יהיה כתרתי דסתרי. ונכון שלא יפסיק כלל בין הברכה לספירה של היום הבא שסופר אחר צאת הכוכבים, כדי שהברכה תחול גם עליה. אבל לא ימתין בשתיקה אחר שיספור את הספירה של היום הקודם, עד שיגיע צאת הכוכבים, ויספור את היום הבא (כדי שלא יהיה תרתי דסתרי), דא"כ נמצא שהברכה תחול על הספירה של היום הקודם, שהרי לדעת הראשונים דס"ל דספירת יום מהני (ומברכים על ספירה זו), תחול הברכה על הספירה של היום הקודם, ונמצא שברכתו ספק ברכה לבטלה (לדעת הראשונים דס"ל שאין מברכים על ספירת יום). אלא יספור מיד (בתוך כדי דיבור) אחר הספירה של היום הקודם, את הספירה של היום הבא, ובצאת הכוכבים יספור שוב את הספירה של אותו יום בלי ברכה.
♦
ותצא דינא שאם בירך בבין השמשות (אפילו אחר שהתפלל ערבית מבעוד יום) על דעת לספור את הספירה של היום הבא, ואחר הברכה נזכר שלא ספר אתמול, יספור תחילה את הספירה של אתמול, ומיד אח"כ (בתוך כדי דיבור) יספור את הספירה של היום הבא. ומהיות טוב שבצאת הכוכבים יחזור ויספור את הספירה של היום הבא (בלא ברכה). ונכון שלא יפסיק כלל בין הברכה לספירה זו, כדי שהברכה תחול גם עליה. ובשאר הימים ימשיך לספור בברכה. הנלענ"ד כתבתי והיעב"א.
♦ ♦ ♦