הרב ישראל אליהו
תל ציון

שמיעת מוזיקה בימי ספירת העומר - לבני ספרד

הקדמה לענייני האבלות בימי ספירת העומר
(מבוסס על הפמ"ג, סימן תצ"ג משב"ז סק"א, בתוספת נופך)
יש כאן שלש שיטות: א. דתלמידי רבי עקיבא מתו ל"ד יום, וראיה מהמדרש [הביאו ר"י אבן שועיב] שמתו מפסח עד פרוס עצרת, ו'פרוס עצרת' היינו ט"ו יום קודם עצרת, וכשתסיר ט"ו יום ממ"ט, נשארו ל"ד יום שלמים שמתו, אלא דמקצת היום ככולו, משום הכי מסתפרין יום ל"ד בבוקר. והוא הדין לישא אשה מותר מכאן ואילך. וזו דעת מרן המחבר בסעיף א' וסעיף ב'. ודעת הרמ"א בסעיף ב' כדעת הטור שמתו ל"ג יום ועל כן כתב שמותר לישא אשה מל"ג ואילך.
ב. מה שמביאים הראשונים בשם התוספות (ואינם לפנינו), דתלמידי רבי עקיבא מתו ל"ג יום שלמים, ובכל יום שאין אומרים תחינה לא מתו, א"כ כשתוציא שבעה ימי הפסח, דהיינו מיום שני של פסח, ועוד ששה שבתות וב' ימים ראש חדש אייר ויום א' ראש חדש סיון שלא מתו, א"כ הרי נשארו ל"ג שלימים שמתו, ולפי זה מתו עד עצרת. וא"כ לפי זה יש שלשה מנהגים: (א) יש אומרים, שאין מסתפרין מפסח עד יום ל"ג בבוקר, והם ל"ג יום רצופין, אף שלא מתו ממש באותן הימים, כי יום ל"ג בעומר בבוקר אין סימן על שפסקו מלמות בו ביום, דזה אינו אלא סימן על מנין הימים שמתו, דהיינו שמתו ל"ג שלימים, ומתאבלין ל"ג יום מפסח עד ל"ג, ומקצת היום ככולו ומסתפרין ביום ל"ג עצמו, ומשם ואילך מותר להסתפר ולישא אשה. (ב) ויש אומרים להיפך, דהיינו עד ראש חדש וראש חדש אייר בכלל מסתפרין, ונמצא מיום שני של פסח עד יום ב' דראש חדש אייר יש ששה עשר יום, וכנגד זה מתאבלין עד שבועות. ובין למנהג א' ובין למנהג ב' מתאבלין ל"ג יום, והיינו בל"ג בעומר מסתפרין אף למנהג שני, דמקצת היום ככולו. ואולי יש איזה טעם דבחרו ביום ל"ג בעומר דווקא להסתפר בו ולומר מקצת היום ככולו למנהג שני. (ג) ויש אומרים שמתאבלים רק באותן הימים שמתו. וא"כ מסתפרין בשני ימים דראש חדש אייר ויום א' של ראש חדש סיון, דבאותן הימים לא מתו, אבל שאר כל הימים נוהגים איסור. ולפי זה אותן המותרים להסתפר בחול המועד כבסימן תקל"א, י"ל הוא הדין בחול המועד פסח בספירה שרי, הא לאו הכי י"ל תרין איסורין רביע עליה (ומיהו בימי הספירה בחול גמור י"ל דלא עדיף מחול המועד). ונמצא שאותן שמסתפרים מל"ג בעומר ואילך וגם בראש חדש אייר מסתפרים, טעות בידם, דליכא ל"ג יום, וזהו שכתב השו"ע בסעיף ג' שטעות הוא בידם, וכאמור.
ג. אמנם יש בזה שיטה שלישית, והיא ע"פ דברי הרדב"ז (שו"ת ח"ב סי' תרפ"ז), שכתב ליישב אותן שמסתפרים מל"ג בעומר ואילך וגם מסתפרים בראש חדש אייר. שאמנם מתאבלים עד ל"ג או עד ל"ד (לכל חד כדאית ליה), ומאז ואילך מסתפרים. אלא כיון שכל זה אינו אלא ממנהג, בטעמא כל דהו מבטלים את איסור התספורת. ועל כן בר"ח אייר, כיון שהוא אסור בהספד ובתענית, אינו בכלל האיסור. [ולפי דבריו, גם בחול המועד נדחית האבלות, ולפי זה אותן המותרים להסתפר בחול המועד כבסימן תקל"א, הוא הדין בחול המועד פסח דשרי].
♦
כתב המג"א (סימן תצ"ג סק"א): 'לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור, ונ"ל שאף מי שעשה שדוכים אסור לעשות ריקודין ומחולות'.
ומדבריו למדו כמה מפוסקים הדורות האחרונים [ערוך השולחן (סי' תצ"ג אות ב'), אגרות משה (או"ח ח"א סי' קס"ו), מנחת יצחק (ח"א סי' קי"א), חזון עובדיה (יו"ט עמ' רנ"ח) ועוד פוסקים], לאסור גם שמיעת כלי שיר או שמיעת מוזיקה דרך טייפ וכדו'. ואף שלא מפורש איסור זה בפוסקים הקדמונים, מכל מקום כתבו שק"ו הוא מריקודים ומחולות.
♦
מנהג בני ספרד
ותחילה נאמר שמנהג בני ספרד לא היה להחמיר בריקודים ומחולות, וכמ"ש האול"צ (ח"ג פי"ז ה"א): 'ולא היה מנהג בני ספרד כדעת המג"א' [וראה בתפארת ציון עמ' ר"נ, שאמר הגר"י ברכה על הגרב"צ: 'היתה לו קבלה מדוייקת מאד בכל ענין וענין ועל כל מנהג ומנהג']. וכן העיד הרה"ג הנאמ"ן שליט"א (מקור נאמ"ן ח"ב סי' תס"ג), שנהגו באי ג'רבא בחגיגות שמתחילין בהילולא דרבי מאיר בעל הנס (י"ד אייר) עד ל"ג לעומר. אלמא דלא שמיע להו איסור זה של ריקודים ומחולות. [וגם בימי בין המצרים נהגו בג'רבא לשמוע שירים, חוץ משבוע שחל בו ת"ב. מקור נאמן ח"ב סימן ת"ע].
♦
הימים שבני ספרד היו צריכים להחמיר
זאת ועוד, יש להעיר בהנהגת הימים שבו נמנעים אותם בני ספרד משמיעת שירים, שכמעט שאין בסיס לימים שבהם נמנעים והימים שבהם שומעים. דהנה הבאנו לעיל בהקדמה, שהמנהג הרווח אצל בני ספרד הוא כדעת השו"ע, לנהוג מנהגי אבלות מתחילת ימי הספירה עד ל"ד לעומר. וכתב הפמ"ג (סי' תצ"ג משב"ז סק"א) שלשיטה זו ימי חול המועד בכלל ימי מנהגי האבלות, ועל כן 'תרין איסורין רביע עליה', דהיינו דאסור להסתפר מצד ימי חוה"מ, וגם מצד מנהגי האבלות. ומינה לנידון דידן, שאותם מבני ספרד הנוהגים באיסור ריקודים ומחולות ושמיעת מוזיקה, יש להם להימנע גם בימי חול המועד, וכמ"ש הפמ"ג (סי' תצ"ג משב"ז ססק"ב): 'ריקודין ומחולות רשות יש לאסור בחול המועד פסח', והביאו הכה"ח (סק"ט). ונראה דדבריו שם אזלי רק לדעת מרן השו"ע שאסור מפסח ועד ל"ד, ומשם ואילך מתירין, וע"ז סובבין כל דבריו שם (אבל לנוהגין היתר עד ר"ח כתב הפמ"ג בא"א סק"א רק שיש להסתפק אם מותר ריקודין של רשות. וראה במשנ"ב סק"ג ובשעה"צ סק"ד). ולא ראינו שנוהגים כן. ובשלמא בני אשכנז נהגו כפי המנהג שהביא הרמ"א (סי' תצ"ג ס"ג) בזה"ל: 'בהרבה מקומות נוהגים להסתפר עד ראש חדש אייר, ואותן לא יספרו מל"ג בעומר ואילך, אעפ"י שמותר להסתפר בל"ג בעומר בעצמו'. דהיינו שעיקר האבלות נהגו מר"ח אייר עד שבועות, זולת יום ל"ג בעומר. וראה בזה במג"א שם ס"ק ה'. אלא שנוהגים בתורת חומרא גם קודם ר"ח אייר. ולכן התירו בחוה"מ פסח, כיון דנקטו כתוספות ומהרי"ל, דבשבעת ימי הפסח לא מתו, ומאידך יש מצות שמחה בחוה"מ (וכפי שנתבאר בהלכות חג בחג, ספירת העומר, פ"ז הערה 38). [ובא"י נהגו בני אשכנז לנהוג ימי אבלות רצופין מפסח עד ל"ב בעומר, לחוש לשיטת המחבר שמתו בר"ח אייר, ומל"ד בעומר עד שבועות. וכמובא בהלכות חג בחג שם הערה 76, בשם לוח א"י להגרימ"ט ובספרו ארץ ישראל. ומ"מ כל זה מתורת חומרא וכנ"ל, ועל כן ניתן להקל להם בחוה"מ, דסוף סוף מתאבלים ל"ג יום בסך הכל]. אולם בני ספרד דגרירי בתר פסקי השו"ע אין להם היתר בכל זה. ואילו כיום גם המחמירים מבני ספרד בשמיעת מוזיקה, מקילים לשמוע בימי חול המועד. ואין זה כפי חשבון השו"ע.
וכן ביום ל"ג בעומר יש לאסור לבני ספרד, כשם שאין מסתפרים ואין נושאים נשים. ועינינו הרואות שהמחמירים בשמיעת מוזיקה, מקילים ביום ל"ג בעומר. ובשלמא לבני אשכנז שמחמירים בשמיעת מוזיקה ובשאר מנהגי האבלות לאחר ל"ג בעומר, ורק ביום ל"ג מקילים (ומקילים גם בנישואין ותספורת), ממילא יש להם כבר ל"ג יום במנהגי אבלות, וככל הנזכר לעיל, אולם בני ספרד שצריכים לנהוג מנהגי אבלות ל"ד יום רצופים, ולאחר מכן נהגו להתיר הכל, וכפסק מרן השו"ע, יש להם לנהוג ל"ד יום במנהגי אבלות.
ועוד, שעינינו הרואות שהמחמירים בשמיעת מוזיקה, מקילים אף בליל ל"ג בעומר בשמיעת מוזיקה. וכתב הגר"א (סק"ט) שהנוהגים להסתפר מל"ג בעומר ואילך (משום שאז פסקו מלמות) יש להם להחמיר בלילו, דמקצת היום ככולו הוא מהיום דוקא (זולת דעת הרמב"ן ומיעוט פוסקים). וכן נהגו חלק מבני תימן, להסתפר מל"ג ואילך, ודוקא מהיום ולא מהלילה (שו"ע המקוצר או"ח ח"ג סי' צ"ב אות ו'). כלומר, שאם ההיתר הוא משום שאז פסקו מלמות, פירוש הדברים שביום ל"ג עצמו עדיין מתו, אלא שמתירים משום שמקצת היום ככולו, ועל כן יש לאסור בלילו. ובשלמא למנהג בני אשכנז שממשיכים את מנהגי האבלות לאחר ל"ג בעומר, ונמצא שבלא"ה יש להם ל"ג יום במנהגי אבלות, על כן הקילו בליל ל"ג בשמיעת מוזיקה ואף בנישואין. ולא מצד הפסקת האבלות, אלא מצד שאין נוהגים ביום זה מנהגי אבלות כלל. ואין כאן ענין של 'מקצת היום ככולו', אלא שבכל יום שאין אומרים תחינה אין נוהגין אבלות. וכמ"ש הלקט יושר (ח"א או"ח עמוד צ"ז ענין ג') בשם רבו התה"ד, בזה"ל: 'ואמר שמותר לספר הזקן בליל ל"ג בעומר כיון שאין אומר תחינה'. א"נ סבירא להו שלא מתו כלל ביום ל"ג בעומר (ערוך השלחן סי' תצ"ג ס"ה). אולם בני ספרד שצריכים לנהוג מנהגי אבלות ל"ד יום רצופים, ולאחר מכן נהגו להתיר הכל, וכפסק מרן השו"ע, גם אם לענין מוזיקה יחליטו שהעיקר כהסוברים שמתו רק ל"ג יום, מ"מ יצטרכו להחמיר בלילו.
אמנם דעת הרדב"ז דלא כהשו"ע, וס"ל דבטעמא כל דהוא דחינן אבילות זו. ונוכל ליישב מנהגם כמותו, ושלכן נדחית מפני חוה"מ דכתיב ביה ושמחת בחגך, וכן מפני יום ל"ג בעומר שהוא שמחה דרשב"י. אולם כבר נתבאר לעיל שאין לסמוך על הרדב"ז אלא במקומות שנהגו כן להדיא, הא לאו הכי יש לנהוג כפסק השו"ע. ועוד, שהמקילים נהגו כן אפילו לא במעמדי השמחה לכבוד רשב"י, אלא מתירים בשופי מוזיקה בל"ג בעומר. ועוד, שאינם דוחים את האבלות לגמרי, אלא רק את ענין המוזיקה.
נמצא שאותם מבני ספרד המחמירים שלא לשמוע מוזיקה בימי הספירה, ומאידך מקילים בחוה"מ וביום ל"ג בעומר, טעמם קלוש מאד. ומכל זה נראה שרבים מהספרדים ראו אצל אחיהם האשכנזים מנהג זה, וקיבלוהו כמות שהוא [אמנם לא לגמרי, כי בני אשכנז ממשיכים מנהגי אבלות אחרי ל"ג בעומר], מבלי לבדוק בשרשי הדברים אם הוא מתאים לשיטתם אם לאו.
♦
מוזיקה בזמנינו אינה דומה לריקודים ומחולות
והנה בזמנו כאשר המציאו את הטייפ, היה זה דבר פלאי ומחודש, שמעתה יוכלו לשמוע כלי זמר בכל אימת שירצו, וודאי שהיה בזה שמחה כריקודים ומחולות, ואף יותר. ולכן היו שאסרו שמיעת מוזיקה כריקודים ומחולות. וכמו שכתבו הפוסקים לגבי כלי זמר שהוא אסור מכ"ש מריקודים ומחולות, שכ"כ הערוך השלחן (סי' תצ"ג אות ב'): 'אך לא בריקודין ומחולות, וכ"ש שאסור לזמר בכלי זמר'. וכ"כ המנחת יצחק (ח"א סי' קי"א אות ד'): 'דבכלל איסור ריקודין ומחולות שכתב המג"א, הוי גם כן כלי זמר מטעם כ"ש'. וכ"כ בשו"ת משנה הלכות (ח"ח סי' קפ"ח): 'דכ"ש הוא כלי זמר מריקודין'. אולם בזמנינו שבכל רכב אפשר לשמוע שירים, ויש מכשירים מינים ממינים שונים אשר ניתן לשמוע מהם שירים, והדבר נפוץ מאוד, הדבר פשוט שירדה רמת השמחה בשמיעת שירים, ונהפכה כמעט לדבר טבעי. ובשום אופן אין לדמותה עתה לשמחת ריקודים ומחולות. אמנם רבים נוהגים איסור כפי שהיה מתחילה, אולם כפי שנתבאר, האיסור לא שייך כ"כ בזמנינו. ועל כן נראה שגם האוסרים ריקודים ומחולות, יש להם להתיר מוזיקה בזמנינו [זולת מוזיקה שמחה במיוחד המביאה לריקוד].
וכן משמע מדברי הגרשז"א זצ"ל (הליכות שלמה, ניסן, פרק י"א אות י"ד), שכתב את גדרי האיסור בזה"ל: 'יש להמנע בימים אלה מכל שירה המעוררת לריקוד ומחול, אבל שירה המרוממת את האדם אך אינה מביאתו לריקוד ומחול מותרת'. וכיום כמעט כל השירים אינם מעוררים לריקוד ומחול. וכנ"ל. וע"ש עוד שהתיר שם שמיעת פרקי חזנות ונגינות 'קלאסיות', כאשר קיימת סיבה לכך.
ועוד התיר שם הגרשז"א זצ"ל, לנגן בפסנתר בבית חולנית כדי לחזק רוחה, ומטעם דאין זה לשם תענוג ושמחה, אלא להקל מעליה הפחד. ע"ש. והכי נמי י"ל בזמנינו, שהרי מעיקר הדין יש לאסור כל השנה שמיעת שירים מחמת חורבן ביהמ"ק, שכן לשון השו"ע (סי' תק"ס ס"ג) שאסרו 'כל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר', ושירים מטייפ וכדו' הם בכלל 'משמיעי קול של שיר' שאסר השו"ע. וכל הטעם שמתירים כיום לשמוע שירים בכל השנה, כתב באול"צ (ח"ג פ"ל ה"ג) שזהו משום חוסר מנוחת הנפש המצוי בזמנינו. וכוונתו שאין זה לשמחה ותענוג אלא להשיב את מנוחת הנפש. וממילא היתר זה יכון גם לימי ספירת העומר, וכמו שכתב הגרשז"א, שלהקל מעליה הפחד מותר.[1]
וכבר הבאנו לעיל שמנהג בני ספרד היה להקל בריקודים ומחולות, וא"כ ההיתר לבני ספרד מרווח יותר. וכן שמעתי מהרב אורי עמרם שליט"א, ששמע מפי מרן הגרב"צ א"ש זצ"ל שיש להתיר שמיעת מוזיקה בימי העומר, וכן שמעתי מעוד מגידי אמת, שכן שמעו מהרב זצ"ל.
♦ ♦ ♦