פתח תקוה
בגדר פסול חזזית שבאתרוג
איתא במשנה (סוכה לד:): "עלתה חזזית על רובו... פסול, עלתה חזזית על מיעוטו… כשר".והנה חזזית הוא תרגום של המילה ילפת, כמש"כ אונקלוס עה"פ (ויקרא כא כ) או גרב או ילפת - או גרבן או חזזן. וילפת פירושו שחין, וכמש"כ רש"י דגרב וילפת מיני שחין הם. וצ"ל לפ"ז שחזזית שבאתרוג היא כעין לקות של רקבון באתרוג, וכן נראה מדברי הראשונים. שכ"ד רבינו יהודה בר נתן זצ"ל (הביאו האו"ז ח"ב הלכות סוכה סי' שט) שנשתנה האתרוג מחמת "לקויה". וכ"כ המגיד משנה (הל' לולב פרק ח) כעין "גרב" הנעשה באתרוג כדמתרגמינן או ילפת או חזזן. וכ"כ בחידושי הרא"ה (סוכה דף לה:) כמין "גרב". וכ"כ רבינו יהונתן מלוניל על הרי"ף (סוכה [לפי דפי הרי"ף] משניות דף יז.) זה "החולי" על רוב האתרוג פסול. וכ"כ בספר מנהגים דבי מהר"ם (סדר ד' מינים) עלתה חזזית פירש הקונטרס כמין אבעבועות דקות או שנשתנה האתרוג מחמת "לקויה".
♦
א. ב.
והנה רש"י כאן במשנה פירש: חזזית, כמין אבעבועות דקות[2]. וכ"כ הראבי"ה (ח"ב הל' לולב סי' תרעד) והסמ"ג (עשין סי' מד) והגהות רבינו פרץ על הסמ"ק (מצוה קצג) והר"ן (יז. מדפי הרי"ף), ורבי אברהם מן ההר (סוכה לה:), והרוקח (הלכות סוכות סי' רכ). ורבינו מנוח (פרק ח) והאהל מועד (סוכה ולולב דרך ה). ונראה שמקורו של רש"י ממש"כ בספר שמות (פ"ט,ט) לשחין פרח אבעבעת[3]. ומ"מ נראה שגם לפי רש"י בעינן שתהיה לקות בבועה, אך סתם בליטה שבאתרוג כצורת בועה והיא חלק מבשר האתרוג י"ל שאינו פוסל, דלא גרע מאתרוג התיום שכשר. וכן נראה ממש"כ בספר אהל מועד (סוכה ולולב דרך ה) וז"ל: וכן אם היה עליו חזזית פי' כמין ילפת דמתרגמינן חזזן ומפרש רש"י דהיינו כמו אבעבועות. עכ"ל.♦
אלא שמשמע מדברי רש"י דפסול חזזית הוא דוקא כאשר החזזית בולטת מעל פני האתרוג כעין אבעבועות. וכן ראיתי שכתב הרא"ש (סוכה פרק ג) עלתה חזזית פרש"י כמין אבעבועות והוא שיש בהן ממש שמקומו ניכר במשמוש שהוא גבוה משאר האתרוג. וכ"כ מהרי"ל (מנהגים הל' אתרוג) חזזית שפוסל הוא כעין אבעבועות דיש בהן ממש שמקומן ניכר במשמוש היד שהוא "גבוה" מן האתרוג. וכ"כ במנהגי מהר"ש מנוישטט (סימן רעו) וז"ל: ועל אתרוג שעלתה עליו חזזית, ואמר לי מהר"ש שאין אנו אוסרין אלא א"כ יש עליו נפיחה קב "גבוה" ולבן ומראיהו כמין בועא שעליה גלד. וכ"כ התפארת ישראל וז"ל: כעין שחין בולט.
אולם מדברי הראשונים הנ"ל (באות ב) שלא כתבו אבעבועות נראה שפסול חזזית הוא כל שיש בו לקות, אע"פ שאינו גבוה. וכן נראה ג"כ מסתמות לשון הרמב"ם (פ"ח ה"ז) שכתב עלת חזזית עליו אם בשנים ושלשה מקומות פסול. וכ"נ מסתמות דברי הרי"ף שכתב עלתה חזזית פסול.
♦
ג. ד.
מיהו צ"ע מדוע רש"י פירש אבעבועות ולא הסתפק לומר לקותא. וראיתי למהר"ם ן' חביב בספרו כפות תמרים מסכת סוכה (פרק ג) שכתב דלשון "עלתה" משמעותו כמש"כ הטור דחזזית הוא אבעבוע דיש בו ממש, שמקומו ניכר במשמוש שהוא גבוה משאר האתרוג. ולפ"ד אפשר לומר דגם רש"י יודה שלענין דינא גם אם החזזית אינה גבוהה מגוף האתרוג נמי פסול, וכל מה שכתב אבעבועות הוא כדי שיתישב עם לשון המשנה שאמרה "עלתה", אך לא שזה תנאי בפיסול, וכמש"כ שאר הראשונים. וקצת ראיה לזה יש להביא ממש"כ המהרלב"ח (סי' מה, והביאו השדי חמד בכללי הפוסקים כללי רש"י) וז"ל: ועתה אבאר ע"פ הקדמה אחת ואומר שרש"י ז"ל הוא מפרש וא"כ הוא משתדל לפרש ולבאר הסוגיא שלפניו כפי הפשט ואע"פ שמצד הכרח הדין או סוגיא אחרת בתלמוד הפי' שהוא מפרש אינו כן, עם כל זה אם הפי' שהוא מפרש הוא הנראה כפי הפשט באותה הברייתא אינו חושש לפרש כי אם כפי הפירוש הנראה מוכרח מלשון הברייתא עצמה. עכ"ל.ולפ"ז י"ל שגם רש"י יסבור דה"ה בלקות שאינה בולטת נמי פסול, וכמש"כ שאר הראשונים הנ"ל. וקצת ראיה יש להביא ממש"כ האו"ז ח"ב (הלכות סוכה סי' שט) וז"ל: עלתה חזזית על רובו פסול פי' כמין אבעבועות דקות ולשון אחר פי' רבי' יהודה בר נתן זצ"ל לקויה שנשתנה האתרוג מחמת לקויה. עכ"ל. ומדכתב לשון אחר משמע שהוא עוד פירוש לחזזית אך אינו חולק על הדעה הראשונה, דעת רש"י. וכן נראה מספר מנהגים דבי מהר"ם (סדר ד' מינים) שכתב וז"ל: עלתה חזזית פירש הקונטרס כמין אבעבועות דקות או שנשתנה האתרוג מחמת לקויה.
♦
ובשו"ע סי' תרמח (סעיף יג) כתב חזזית הוא כמו אבעבועות, ויש בו ממש שמקומו ניכר במישוש שהוא גבוה מאתרוג. עכ"ל. ומבואר שהוא סובר כדעת הרא"ש דאם אינו גבוה מן האתרוג אינו פוסל. אולם לאור האמור לעיל י"ל שמכיון שיש חולקים דלא בעינן גבוה, וכן נראה מסתמות לשון הרי"ף והרמב"ם, ויש לומר כן אף בדעת רש"י, שהוא מקור דברי הרא"ש. נמצא א"כ שודאי יש מקום לחוש לחומרא בענין זה. אף שבב"י הביא את דעת הרא"ש ובסו"ד הביא גם את דעת המגיד משנה, מ"מ לא הביאו כשיטה החולקת כפי שיראה המעיין. וגם לא הביא את שאר הפוסקים הנ"ל שסוברים כהרב המגיד, ויתכן שאם היה עומד בכל הא דאמרן יתכן שהיה חוזר בו. ובזה יש לציין למש"כ בשו"ת שמחת יו"ט (סי' ג דף ט ע"ג והביאו בחזו"ע ימים נוראים בדין יולדת שמונה מעת לעת) וז"ל: דמה שאנו תופסים עיקר דברי מרן לענין הלכה הוא בדבר שנודע לנו בבירור שעמד מרן בעיקר הדין ודעתו דעת עליון הכריח לפסוק כן, אבל בדבר שלא הוברר לנו אם עמד מרן בעיקר הדין... וכל כה"ג אינו מן הראוי לפסוק בפשיטו' כדעת מרן מאחר שלא נודע לנו שעמד בעיקר ס' זאת. עכ"ל.
♦
ה. ו.
והנה לפעמים מצוי באתרוגים שיש להם כמין בליטה שנראית כבועה אך אינה לקות, וגם היא ממראה האתרוג. ונראה שכשר כיון שאינו לקות. ויש להוסיף בזה מש"כ הראב"ד (סי' רל): כי החזזית אינו מראה האתרוג. עכ"ל. ומשמע שאם היא ממראה אתרוג אינה פוסלת. וכן כתב בלקט יושר ח"א (עמ' קמו) וז"ל: וגם קבלתי ממורי דודי הקדוש ז"ל שהיה מורה כדברי האשי' שאין לפסול חזזית, אא"כ ניכר במשוש שהוא גבוה מן האתרוג ושאינו ממראה האתרוג. עכ"ל.♦
בדין שינוי מראה שנעשה באתרוג ע"י העלים (בלטל"ך)
והנה לענין שינוי מראה שנעשה באתרוג עי"ז שפוצעים אותו העלים והקוצים של העץ ואח"כ עולה עליהם גלד, יש שכתבו שזה כשר כי פסול חזזית הוא דוקא שניכר במשמוש היד (וכמש"כ הרא"ש הנ"ל). וכ"כ מהרי"ל[4] (מנהגים, הל' אתרוג אות טז). ובשו"ת המבי"ט ח"ג (סי' מט) כתב להתיר מתרי טעמי - משום שאינו לקות מגוף האתרוג אלא מצד העקיצה, ועוד שאינו גבוה וניכר במשמוש[5]. וכ"כ בלקט יושר (ח"א עמוד קמו ענין ג) שהמנהג להקל שזה נעשה במחובר וגם משום שאינו גבוה[6]. וכן נראית דעת אורחות חיים (ח"א הל' לולב) להקל וז"ל: מיהו לפירוש הרב שפירש חזיז אבעבועות דקות אם כן אין זה מעין גרב שיש באתרוגין שלנו.אולם בברכי יוסף (סי' תרמח), אחר שהביא את דברי המבי"ט, כתב ויש להחמיר, דכתב באגודה (סוכה פ"ג) דבמקום ששוכב על קוצים גדל חזזית[7], והביאו אליה רבה (אות טז). גם בשו"ת פעולת צדיק (ח"ב סי' פו) כתב שענין החזזית הוא שעולה על האתרוג כמין קליפה אדומה ואינה דבוקה בחוזק כ"כ עד שאם ירצה אדם להסירה מקלפה מעט מעט בצפרנו או בסכין בנחת מעל גוף האתרוג... כך קבלנו מרבותינו ענין פירושה כמה שנים. אלא שאח"כ הביא שמדברי רש"י והשו"ע שפסק כוותיה משמע דבעינן שיהיה גבוה וא"כ הני גוונא שהזכיר לעיל לא חשיב חזזית. ועיין בתרומת הדשן (סימן צט) שכתב וז"ל: אפס אין להכשיר מטעם זה, אותם חזזין שקורין פלא"ט מא"ל, שבאים מן העלים ובאילן, משום דשכיחים ורגילים לבא באתרוגים.... ואין לחלק בזה משום דמתחילת ברייתו כך היה, דאינו מהודר מעיקרו נמי לאו הדר מיקרי וק"ל. אמנם העולם נוהגים בפשיטות להכשיר אותו פלא"ט מא"ל, ואפי' שהן מורגשים במשמוש יד. ואפשר דסמכינן אהא דכתב אשירי חזזית דפסול היינו חברבורות שמורגשים במשמוש היד. וכתב אח"כ בשם הראב"ד, דחזזית איכא [נראה שצ"ל אינה] ממראה האתרוג כשר. והני פלא"ט מא"ל שכיחי ורגילי, חשיבי מראה האתרוג, ולא מיקרי אינו הדור משום כך וצ"ע.
♦
ז. ח.
והנה מש"כ הפוסקים להתיר משום שאינו גבוה מגוף האתרוג, כבר כתבנו לעיל שאין זה מוסכם. ונמצא א"כ שלפי האוסרים אף באינו גבוה יהיה פסול. אולם מאידך גיסא קשה לפסול מדין חזזית, משום שאין זו לקות באתרוג אלא גלד.מיהו יש לדון בזה מצד שינוי מראה, כדאיתא בגמ' (לו.) תא שמע: אתרוג תפוח, סרוח, כבוש, שלוק, כושי, לבן, ומנומר, פסול. ולעיל מינה איתא (לה:) אמר רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא, כשרה, והא אנן תנן נקלף פסול, לא קשיא, הא בכולה הא במקצתה. ופרש"י בכולה כשר, במקצתה פסול דמנומר הוא. וכ"כ הרא"ש (פ"ג סי' כב): כושי ולבן אם הם במקום אחד ברובו של אתרוג כמו חזזית ואם הוא בשנים ושלשה מקומות היינו מנומר. וכן פסק בשו"ע (סי' תרמח סעי' טו טז).
ונחלקו הראשונים אם מנומר פסול דוקא במראה פסול או אף במראה כשר נמי פסול. דהראב"ד (סי' רל) סובר דדוקא במראה פסול הוי מנומר, והב"י כתב בדעת הטור שאף במראה כשר הוי מנומר. וכן נראית סתמות לשון הרמב"ם (הל' לולב פ"ח ה"ח) שכתב: "שחור, לבן, מנומר, ירוק ככרתי, פסול", ומדסתם ולא באר דדוקא מראה פסול פוסל במנומר, משמע שאף במראה כשר פוסל במנומר. וכן הביאו מחלוקת זו הר"ן (יז: מדפי הרי"ף) והריטב"א (לה:) והרא"ש (פ"ג סי' יז).
ולפי זה מאי שנא גלדי העלים מכל שינוי מראה שפוסל. ומש"כ לעיל בשם התה"ד (סי' צט) דהני פלא"ט מא"ל שכיחי ורגילי, חשיבי מראה האתרוג, ע"כ. הלא עינינו רואות שפעמים הם בצבע לבן ממש, ובכה"ג יהיה פסול. ומה גם שסברא זו קשה, דהא לעיל כתב שפסול הדר שבא מעיקרו נמי פסול, וא"כ מאי שנא שינוי מראה. ונראה שמשום כן לא רצה התה"ד להקל בזה למעשה, אלא שבא ללמד זכות על המנהג שנהגו קולא בזה. ולכן סיים אחר סברתו הנ"ל בצריך עיון, להורות שלא ברירא ליה האי סברא.
♦
והנה אף שהרמ"א (תרמח סעי' יג) כתב להכשיר בהסתמך על דברי המהרי"ל והתה"ד הנ"ל. מ"מ כל זה היה נכון באשכנז שלא היו מצויים ביניהם אתרוגים, ולכן נהגו להקל כמה שיותר כדי לקיים את המצוה. לא כן בתימן, שהיו מצויים אתרוגים, היו מחמירים בזה כמו שכתב בשו"ת פעולת צדיק הנ"ל. וא"כ ק"ו היום בימינו, שיש שפע גדול של פרדסי אתרוגים המטופלים באופן נפלא, ואכשור דרי בענין זה עשר ידות מבעבר, למה לנו לסמוך על קולא זו. והראני ידידי הרב ששון בטט הי"ו בשו"ת יביע אומר (ח"ט סי' צב) שכתב שהגאון החסיד רבי צדקא חוצין היה מורה ובא להחמיר בזה, אך כתב שלפי דעתו יש להקל ע"פ דברי הרמ"א בשם תרומת הדשן. ולענ"ד נראה כמש"כ.
ומצאתי און לי בדברי הפמ"ג (סי' תרמח א"א ס"ק כד) שכתב וז"ל: בלא"ט פלע"ק אדום וכדומה וכעין חזזית וגרב וגבוהים, בתרומת הדשן (סימן צ"ט) פקפק בזה. וגם אם אין גבוה משאר האתרוג, מכל מקום מראה פסולה הוה, אם לא שנאמר דיש להם מראה כשירה, וצ"ע. ואני לא קבלתי בזה. ואשרי מי שיוכל ליקח אתרוג נאה הדר ונקי מכל. גם להורות הוראה באתרוג כמו שכתב הים של שלמה בחולין (סוף הקדמה שניה) המורים מרובים והיודעים מועטים, ובפרט שאין גדילין בארצותינו, וצ"ע טובא בהם. עכ"ל.
גם החיי אדם (כלל קנא ס"ח) נטה להחמיר בזה מחמת ספיקו של התה"ד, וז"ל: וחזזית הוא כמו אבעבועות וניכר במשמוש היד שהוא גבוה משאר האתרוג. אבל אותן שרגילין להיות הרבה ומצוי ברוב אתרוגים או מה שנעשה עקום ואדום, כשר, דחשבינן למראה אתרוג. אך כבר כתב היש"ש המורים מרובים והיודעים מועטים, וגם התה"ד הניח דין זה בצריך עיון. ולכן הירא לדבר ה', ישתדל לקנות אתרוג בלא חזזית ובהרת.
ושו"ר בדגול מרבבה (על המג"א ס"ק כ) שכתב שלפי הדעה הראשונה שהביא הרמ"א להכשיר מטעם שאינו גבוה א"כ באופן ששונה מראהו יש לאסור מצד שינוי מראה, ורק לטעם השני שהביא בשם תה"ד דהוי מראה אתרוג יש להכשיר אף בגבוה.
ונסיים בדברי תשובת הר"ן המפורסמים שהביא בשו"ת הריב"ש (סי' שצ והביאו הב"י בסי' תרצ) וז"ל: שאפי' בעסקי העולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח והמשומר מכל נזק ומכשול, ואפילו באפשר רחוק. ועל אחת כמה וכמה שיש לנו לעשות כן בדרכי התורה והמצות שהן כבשונו של עולם. ואיך נניח הדרך אשר דרכו בה רבותינו הקדושים ז"ל, ונכניס עצמנו במקום צר ובמשעול הכרמים שלא מדוחק כלל. אלו היה דבר שתהא השעה צריכה לו על כל פנים החרשתי. אבל להניח את הודאי ולתפוס את הספק בענייני המצות איננו ראוי בשום פנים לקהל קדוש מכובד כמוהו.
בסיכום: חזזית שפוסל באתרוג היא לקות שבאתרוג (ולדעת הראב"ד בעינן שישתנה מראהו). ולהלכה נראה שיש להחמיר אף אם אינו גבוה מעל פני האתרוג. ושינוי מראה הנעשה ע"י העלים (בלטל"ך) נראה ג"כ שיש להחמיר בזה לכתחילה מדין שינוי מראה, וכמש"כ התרומת הדשן, החיד"א בשם האגודה, הפמ"ג והחיי אדם, וכן היה המנהג הקדום בתימן.
♦
ט. בדין מראה אדום וחום
בגמ' סוכה (לה:) איתא אמר רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא, כשרה. והא אנן תנן נקלף פסול, לא קשיא, הא בכולה, הא במקצתה. ופרש"י דאגליד: נקלף. כאהינא סומקא: תמרה אדומה, ואף זה לאחר שנקלף נהפך לאדמומית כדרך כל הנקלפים בפירות. בכולה: כשר. במקצתה: פסול דהוי כמנומר. וכונתו לומר שמכיון שנשתנה מראיתו הוי שינוי מראה ופוסל מדין מנומר.אולם ר"ח פירש דבכולה פסול, אבל נקלף מקצתו ונשתייר מקצתו כשר. וכ"פ הרמב"ם (הל' לולב פ"ח ה"ז) וז"ל: נקלף החיצון שלו שאינו מחסרו אלא ישאר ירוק כמות שהיא ברייתו אם נקלף כולו פסול ואם נשאר ממנו כל שהוא כשר. כתב בפירוש רבי אברהם מן ההר (סוכה לו.) לבאר דבריו וז"ל: כעין התמרה האדומה הנושרת קליפתה העליונה, והיא דקה כל כך שנשאר אדום כמו שהיה כשר. עכ"ל. ויוצא לפ"ד שאין הפסול מחמת שינוי מראה אלא מדין קילוף דמדין שינוי מראה ודאי פסול. ונמצא א"כ שבין לרש"י ובין לר"ח והרמב"ם יש לפסול מראה אדום באתרוג.
ועיין בשו"ת פני אריה (סי' ה) שכתב להכשיר אתרוג אדום כדם ונימק דבריו דהאי עיקר דין הדר באתרוג הוא גזירת הכתוב אלא שמסרן הכתוב לחכמים לקבוע מה נקרא הדר וכמש"כ הר"ן. והנה חכמים קבעו שכל דבר שאינו דרך גדילתו ואין רגילים בו פוסל מדין הדר, ולכן פסלו את האתרוג הכושי במקומות שאין רגילים בהם, משא"כ בבל שרגילים בהם כשר, וא"כ ה"ה נמי בנדו"ד מכיון שאתרוגים אדומים אלו מצויים בינינו הו"ל מראה אתרוג וכשר. עכת"ד. ולפ"ד יוצא שמראה אדום וה"ה חום [כגון של משמוש הידיים] הו"ל שינוי מראה, דהא צבע אתרוג המצוי בינינו הוא צהוב.
♦
י. נקודות שחורות למטה סמוך לעוקץ או על העוקץ עצמו
כתב באשל אברהם [בוטשאטש] (סימן תרמח) וז"ל: על העוקץ אין חשש בחזזית או מראה... ואולי גם בתחתית האתרוג סמוך לחבורו לאילן, כל שטח שלמטה לא שייך בו חזזית או מראה לפסול גם ביום ראשון, והקפידא רק במקום סיבוב בהיקף מלמטה למעלה. וביותר, ע"י שכתבו הפוסקים [מג"א ס"ק יח וז"ל: דוקא כשנראה להדיא לרוב בני אדם (מבי"ט ח"ג מ"ט)] דהחשש רק בנראה להדיא. כן י"ל מסברא היטב.♦
יא. גדר גודל השינוי מראה שפוסל
יב.
כתב בשו"ת המבי"ט (ח"ג סימן מט) וז"ל: אבל באתרוגים שלנו שרוב אלו שאנו קוראים חזזית אינם נראים לעין מחמת דקותם וצריך להסתכל בהם הרבה כדי שיהיה נרגש בראיה שאדם אחד רואה האתרוג כלו הדר בלי שום רושם ואדם אחר שיש לו ראיה זכה יותר רואהו אינו נקרא זה כל שהו, והדר נקרא למי שהוא בידו כי מראיית עיניו עד ידו אינו נראה אלא כשמסתכל בו הרבה וכל שכן אחרים שרואים אותו אפילו הם אצלו שאינם מרגישים בו כי אם בהסתכלות טוב ונקרא הדר. עכ"ל והביאוהו הא"ר (סי' תרמח ס"ק כד) והפמ"ג (א"א ס"ק יח).♦ ♦ ♦