הרב טוביה הלוי שולזינגר
מח"ס טוב הארץ ושא"ס

הליכות והנהגות אאמו"ר הגה"צ רבי שמואל הלוי שולזינגר זיע"א

בס"ד מוצש"ק לסדר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי אור לו' כסלו תשפ"ד
מע"כ ידידי הגאון החסיד צמ"ס דרופתקי דאורייתא, המאיר לארץ ולדרים עליה בספריו וחיבוריו, רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, רב ודומ"ץ בעיר רחובות שלום ורב ברכה למעכת"ר.
♦
א.
הנה מעכת"ר הפציר בי להעלות על הכתב למען יעמדו לימים רבים, הנהגות והוראות הלכות גדולות שנו כאן (שבועות מ"ה) הלכתא גבירתא וברש"י הלכות גדולות (סוכה לח:) מאאמו"ר הגאון גאון ההוראה מרא דכולא תלמודא, הגאב"ד דקרית אתא זצוק"ל, אשר נשא עליו משא הקודש עד שנעשו שתי זרועותיו כשני גוילי ספרי תורה. עליו היו כולנה, כל כתבי הקודש תורה שבכתב ותורה שבעל פה ודברי רבותינו הראשונים והאחרונים. הכל היה חקוק על לוח לבו הטהור.
ובהספד שנשא מרן החתם סופר על הגאון מאור הגולה רבי משולם איגרא זיע"א "שהיו שני זרועותיו כשני ספרי תורה", עין ראתה והעידה אשר ממש אי אפשר לשער גודל הבקיאות ומהירות החריפות אשר חוברו יחדיו לא יאומן כי יסופר וכו' האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דאבות.
ובשבת (נא): "כי הא דיתיב רבי ואמר אסור להטמין את הצונן אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי אבא התיר להטמין את הצונן, אמר כבר הורה זקן".
ובשבת (קיח:) "אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה אבוך במאי זהיר טפי".
"שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה" (תמורה טז)
בקידושין (יג): "כי נח נפשיה דרב אסי עיילו רבנן לנקוטינהו לשמעתתיה. וברש"י: "נתקבצו לבית המדרש ואמרו כל ששמע שמועה חדשה מפיו יאמרנה באזני חביריו כדי לצרפם שלא ישתכחו".
בפניא מעלי שבתא שבת קודש לסדר וילך איש מבית לוי כ"ג טבת תשס"ד עלה ונתעלה לישיבה של מעלה תלמיד חכם כיום שבת (זהר ג' כט).
"חכם שמת ואין לנו תמורתו ראוי להתבונן עליו לעד ולעולמי עולמים" (תנא דבי אליהו זוטא פט"ז). א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך אמר ליה ושמואל מת, אמר ש"מ נח נפשיה דשמואל (חולין צה:).
"קרי רב עליה דשמואל כל רז לא אנס לך" (חולין נ"ט).
שאני שמואל דרב גובריה (נדה כה:) וברש"י "הוא בקיא ואין כולן בקיאין".
♦
ב.
והנה אאמו"ר הגאון שה"ת זצ"ל, כאשר הוטלה עליו האדרת לישב על כס הרבנות הלך לשמש אצל גדולי בעלי ההוראה. כאשר בעניני שחיטה וטריפות עוד בנעוריו בבית אביו אא"ז זצ"ל, אשר היה הרב הפוסק בבית המטבחיים בחיפה ונודע ברבים כיחיד מומחה בהלכות אלה, כבר שם שימשו בעניינים אלו.
ומיד עם מינויו לרב היה מדי שבוע במשך כשנה ומחצה נוסע לירושלים ועומד בשחיטה שהיתה תחת פיקוחו של הגאון הגדול רבי אברהם ראם זצ"ל, והוא אשר סמך ידיו עליו.
והנה בתשובות מהר"ם שיק (יור"ד סי' א') כתב לענין שימוש שוחט בבדיקות שהוא זמן חצי שנה.
וכן בשחיטת עופות שימש אצל הגאון הגדול ש"ב רבי שלמה ראם זצ"ל, מרבני פתח תקוה.
וכל זה אחר השתלמותו בלימוד הסוגיות, כמו שסיפר פעם תחת אחד השיחים כי במסכת חולין את הפרקים בהלכות שחיטה וטריפות שינן עשרות פעמים.
ובהקדמת אמרות יצחק מאא"ז הגאון זצ"ל: "דבר הרבה בשבח החזרה וסיפר שכל פעם שהלך להבחן לקבלת סמיכה חזר השלחן ערוך עם הבאר היטב תשע עשר פעמים, ומעלת הבאר היטב שע"י חזרתו זוכרים היטב את הש"ך והט"ז הנצבים כמו חיים".
וכך היה דרכו של אאמו"ר זצ"ל לחזור ולשנן ש"ס ופוסקים, כל ימיו בעמוד והחזר קאי. ומדי שנה בפרוס הפסח היה חוזר על מסכת פסחים, טור ושו"ע הלכות פסח.
"אמר רבא חכים יוסף ברי בטריפות כר' יוחנן" (חולין כח:).
ובאותו הפרק ששימש בירושלים אצל הגאון רבי אברהם ראם זצ"ל, היה מידי שבוע יושב לפני הגאון הגדול רבי אלי' מישקובסקי זצ"ל, אב"ד ור"מ כפר חסידים, והיה דן לפניו בעניני ההוראה.
ודו"ז, הגאון הצדיק רבי זאב דוב צ'ציק זצ"ל בעל התורת זאב, אשר היה בקיא בעניני הוראה וזכה לשמש אצל כל גדולי בעלי ההוראה שהיו בירושלים, והכל מסר בענין יפה לאאמו"ר זצ"ל, אשר נבלעו בדמיו כבור סיד שאין מאבד טיפה. [ברש"י בראשית (לז, ג) כי בן זקנים הוא לו וגו' כל מה שלמד משם ועבר מסר לו].
♦
ג.
ומאז בואו לכפר אתא זכה להיות בצוותא חדא עם הגאון האדיר עמוד ההוראה הגאב"ד דמאקווא זצוק"ל, בעל עטרת משה, אשר היה שריד מבעלי ההוראה מארץ הונגריה, תלמיד מובהק של הגאון האדיר רב רבנן המהרש"ג זצ"ל. ובמשך עשרים וחמש שנה, היה עומד לפניו ומקבל דברי תורתו והלכתא בכל מקצועות התורה, והייתה אהבה עצומה ביניהם כאהבת בן לאב ואב לבן, "בא וראה כמה מחבבין זה את זה". והרבה הלכות חמורות אשר נידונו שם הארי והכפיר גוב של אריות. וכידוע אאמו"ר זצ"ל היה מיראי ההוראה, ובחיי חיותו של גאב"ד מאקווא זצ"ל, לא רצה להכריע בענינים חמורים ואמר שילכו לרב ממאקווא זצ"ל. והיה זה לאות ולמופת כאשר המרא דאתרא עם גאב"ד דמאקווא זצ"ל יושבים על מדין ודנים בכל העניינים העומדים על הפרק.
ושמעתי מאחד מותיקי תלמידי הרב דמאקווא זצ"ל - זכורני בימי בחרותי בהיותי יושב בביתו של העטרת משה זצ"ל, והנה נכנס הרב שולזינגר וביקש לשאול ספר. לאחר שיצא אמר לנו הרב ממאקווא, מחר הרב שולזינגר יבוא להחזיר את הספר, הוא כבר למד וזוכר את כל הספר עם ההקדמות והפערנומרנטן (רשימת נותני דמי קדימה).
והדבר היה ידוע בעיר כי הגאב"ד דמאקווא סומך על המרא דאתרא ודיבר עמו דברים נסתרים שלא דיבר עם איש.
בימיו האחרונים אמר: "היה לי שימוש בהוראה במשך כ"ה שנים מהרב ממאקווא זצוק"ל".
"א"ל אתה ששימשת אם נחום איש גם זו כ"ב שנה" (חגיגה י"ב).
באשכבתיה דרבי אמר אאמו"ר זצ"ל - גאב"ד מאקווא זצוק"ל היה "פה רביעי לחתם סופר".
וכאשר הביאו לפניו את כתבי העטרת משה, שעלה על מכבש הדפוס, והיו מאמרים שלא מצאו מקומם ומיד הראה באצבע כל מאמר מקור מקומו טהור בתלמוד במדרשים ובספרי הראשונים והאחרונים. וסיפר לי הרה"ג ר' נחום מינקה שליט"א ואמר שהדבר היה לאות ומופת איך ברגע כמימריה מצאו את המאמרים, והיה נראה בחוש שהכל מונח אצלו בקופסא. אשרי עין ראתה זאת.
♦
ד.
בהוריות (י) "אמר להם כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם". ובאבות (פרק א' משנה ט') "שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות". וברוח חיים שם ובעוה"ר עתה הדבר להיפך, אוהבים הרבנות ושונאים מלאכתה לדעת להורות בדת ודין בבקיאות ועיון, ואמנם ההוראות דבר יקר הוא, ומי יורה דעה ומי ידון אם לא השרידים אשר ה' קורא, אבל הרב יאהב רק את מלאכת ההוראה היינו הלימוד כי מלאכת מצוה היא וכו'.
הרבנות אצל אאמו"ר הגאון זצ"ל היתה עבדות כפשוטה, במשך כל שנות רבנותו הוא מעולם לא יצא לחופש, גם כשנסע חוץ לעיר הקפיד לחזור באותו יום לעיר, כי אסור להשאיר עיר ללא רב. ביתו היה פתוח ללא הגבלת זמן, והיה מזהיר שאם באים עם שאלה לפתוח ולהעיר אותו. וכך היה גם בימיו האחרונים כששכב חולה ומדוכא ביסורים, אמר כי אם יבוא אדם עם שאלה מיד להכניסו. וכשהיה בבית הכנסת והיה בא אדם לבית, היתה אמי הרבנית ע"ה הולכת אליו לבית הכנסת ומודיעה לו כי אנשים מחכים.
במסכת שמחות (פ"ח): "וכשבאו רשב"ג ורבי ישמעאל גזרו עליהם שיהרגו, והיה רבי ישמעאל בוכה ור"ש אמר אברך, בשתי פסיעות אתה ניתן בחיקם של צדיקים ואתה בוכה, א"ל אני בוכה על שאנו נהרגים כשופכי דמים וכמחללי שבתות, אמר לו שמא בסעודה היה יושב ובאה אשה לשאול על נדתה על טהרות שלה ואמר לה השמש ישן הוא והתורה אמרה אם ענה תענה אותו ומה כתיב והרגתי אתכם בחרב" וכו'.
ובתשובות מהרש"ם (ח"ב סי' תר"י): "והא דפ"ח דשמחות היינו משום אלמנה ויתום לא תענון שמצער את האדם להמתין ועל כל צער שמצערין את האדם איכא לאו זה, והשי"ת יודע כי אני בעניי כמה פעמים הזהרתי את בני ביתי שאם יבוא מי לשאול באמצע אכילה או שינה לא יעכבו אלא יביאו לפני או יקיצוני כי יפחד לבבי מאומר זה" וכו', ע"כ. ועל דבר זה נצטער אותו צדיק אאמו"ר זצ"ל כל ימיו, נשא על לבו את משא הקודש עבדות כפשוטה, וכדברי הרמב"ם (הלכות שכירות פ"ג ה"ז): וכן חייב לעבוד בכל כוחו, שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן וכו'.
♦
ה.
מיומו הראשון ברבנות העיר כפר אתא היה יסוד מוסד אצלו לקיים ולשמור מכל משמר את המנהגים שנהגו במקום. ובאבני נזר חו"מ סי' קמ"ט: "וידוע כי כל מנהגן של ישראל תורה היא ויסודה בהררי קודש והשולח יד לבטל שום מנהג ממנהגו של ישראל חוששין עליו שרוצה לקעקע ביצתן של ישראל לגמרי וכו' כן אמר בנידון דידן שאחת היא אם באים לבטל דבר שהוא מצד עיקר הדין, או דבר שהוא מצד מנהגן של ישראל מחוייבין לעמוד כנגדן בכל עוז".
ובחתם סופר (או"ח סי' נא) ומזה ידין איך לא ידין לעצמו לפשוט יד במנהגי ישראל כי אותם שהוא חושב מנהג בורות, הם בארות חצובים ממקור מים חיים נוזלים מן לבנון וכו'.
ובשו"ת חתם סופר (ח"ו סי' פ"ה): ואע"פ שבכ"ז לא נירא ולא נחת כי מלחמות ה' אנו נלחמים, ואלף כיוצא באלו יאבדו ועוקץ א' ממנהגי ישראל לא יזוזו ממקומו.
ובמהרי"ל הלכות שחרית דיום כיפור: "אמר מהר"י סגל אין לשנות מנהג המקום בשום ענין אפילו בניגונים שאין מורגלים שם" וכו'.
ובמכתב מרן הגר"ח הלוי סאלאווייצ'יק (ילקוט שמועות מרבנו הגר"ח עמ' קו-קז) "אולם אם ירצו שהחופה תהיה בבית זה לא מחכמה ישאלו, וכי מעט הוא טעמיה של הרמ"א (אבה"ע סי' ס"א) לרמז ברכת אבות צור חוצבם שזהו יסוד החיים ויסוד הקידושין והנשואין, ובפרט שהוא מנהג פשוט בכל תפוצות ישראל, והמניעה מזה הוא פרצה במנהגי ישראל, וכ"ג שיחי' יטה למוסר אזנם ולהבינם כי מנהגי ישראל המה הגדרים מוסדות העם, והפרצה בהם הוא רעה רבה, ואדרבה יקיימו את המנהג בגיום ואישור ותחול עליהם ברכת אבות ובזה יאושרו והיו לברכה".
♦
ו.
בבית כנסת של יוצאי אשכנז בכפר אתא כאשר נתמעטו שם המתפללים, ובאו בדברים עם קהילה שמתפללים בנוסח ספרד, שיעברו לבית הכנסת, הורה אאמו"ר זצ"ל, כי אם עוד יש אפילו אחד ממתפללי אשכנז אין לשנות את הנוסח. ומקור הדין הוא בחק יעקב סי' תס"ח [ועי' אגרות משה או"ח ח"ב סי' כא].
♦
ז.
"יפתח בדורו כשמואל בדורו" אך לא נשמע ש"יפתח" גדול משמואל ומשנה את הוראותיו. ובעירובין (מא.) חזי אנא דבתר רישא גופא אזיל, כל ימיו של רבן גמליאל קבענו הלכה כמותו עכשיו אתה מבקש לבטל דבריו יהושע אין שומעין לך שכבר נקבעה הלכה כר"ג וכו'.
ובשבת (יט:) "באתריה דרב הוה לא איבעי ליה למיעבד הכי".
בחג השבועות תשכ"ה שבת בעיר בני ברק לרגל שמחה בבית אחיו, הגאון המשמר הלוי זצ"ל, עלה בליל החג לקבל את פני מרן הגר"י אברמסקי זצוק"ל בישיבת סלבודקה, ובמשך כשעה דיבר עם הרב זצ"ל בד"ת. לאחר זמן אמר החזון יחזקאל זצוק"ל לגאון ר' משה מרדכי זצ"ל על אחיו, שנים לא ראיתי רב כזה ומסופקני אם יש בכל ארץ ישראל רב כמוהו. חזי מאן גברא רבא דקמסהיד עליה.
ומרן רשכבה"ג האבי עזרי זצוק"ל העיד עליו בגודלו, בעת עריכת חופה וקידושין שמרן זיע"א היה המסדר קידושין, והתעוררה שאלה על הכתובה, אמר מרן הרב שך זיע"א זה צריך לשאול את הרב שולזינגר הוא מבין בכתובות ומבין בכל דבר.
♦
ח.
כתב המשנה ברורה סי' רנ"ו ס"ק ב': "ובקהלות גדולות מאד שאי אפשר להכריז, נכון מאד שימצאו אנשים המתנדבים בעם לילך ולזרז בכל רחובות קריה על סגירת החנויות והדלקת הנרות, וכעת נמצא כן בכמה עיירות גדולות חבורות קדושות המייסדות על השגחת השבת ואשרי חלקם, כי הם מזכים את ישראל לאביהם שבשמים, ויזכו עבור זה המתחזקים תמיד במצוה זו לבנים גדולי ישראל" ע"כ.
וכתב רבנו הגדול האבי עזרי באגרת, זה לשונו: "מה שהחפץ חיים אמר וכתב זה שטרות שאפשר להגיש אותם לפרעון בבי"ד של מעלה - ומשלמים עליהם", עכ"ל. (מכתבים ומאמרים ח"ה מכתב תנ"ב).
וכך היה נוהג אאמו"ר הגאון זצ"ל, כאשר בעת כניסת השבת היה סובב בעיר בין החנויות ויחד עמו השו"ב דמתא הרב החסיד ר' זאב וולף פישמן ז"ל, וכן היו עמו הרה"ג ר' יעקב גלאי זצ"ל מנהל הת"ת והר"ר יורם מנחם נ"י.
ומדי שבת, כאשר היה יוצא מבית הכנסת ורואה רכב נוסע היה נעמד בכביש ומוחה על חילול השבת. וכשנודע לו על עסק שפתח שעריו בשבת היה מגיע ועומד שם עד שינעל את שעריו, והדבר אירע כמה וכמה פעמים. כך סיפר לי הר"ר יורם מנחם נ"י אשר הלך עמו למקום הפירצה.
בשנת תשכ"ג, כאשר הוחל לפרוץ את חומת השבת ע"י חברת אגד, אסף את כל רבני העיר לצאת למחות ברחובה של עיר בעצם יום השבת. ידעו כל ראשי העיר כי בענין שבת קדש אין פשרות, ולא העזו לפרוץ גדר. והנה עד היום, עשרים שנה מעת אשר הורם הנזר והוסרה העטרה, עדיין שמירת השבת בעיר ללא שינוי כאשר היתה באמנה אתו.
בעת ההפגנה הגדולה על גזירת הגיוס ברחובה של עיר, והנה נראה אברך ת"ח מיוצאי כפר אתא, ואמר לי ברוב רגש: דע לך כי חקוק בלבי איך שאביך הרב זצ"ל היה עומד לבדו בכביש בשבת קודש ועוצר מכוניות. לכן אני פה!
♦
ט.
מנהגו היה בסעודות שבת לאכול את הקומפוט עם פת ע"מ לא להכנס בספק ברכה. ודבר זה הוא ע"פ מש"כ הדברי חיים (יור"ד ח"ב סי' ס"ו): ואודות הארבעסין בתוך הסעודה הוא ספק ברכות לשיטת רש"י והרבינו יונה ז"ל באו"ח סי' קע"ז סעיף א' וסעיף ג' וב"י שם, ואני נוהג ללפת הפת בתחילה וסוף.
♦
י.
בעליה לתורה לבר מצוה כאשר הנער קרא קריאת מפטיר בבי"כ אשכנז בהברה ספרדית, הורה לקרוא שוב בהברה אשכנזית.
♦
יא.
כשהיה מסדר קידושין אצל אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, היה מביא עמו יין ועדים ע"מ שיהיו עדים כשרים בקידושין.
♦
יב.
מעולם לא רשם לנישואין גרים, כאשר ידוע המצב בארץ הקודש שרוב רובם של המתגיירים לא קיבלו עול תורה ומצוות. ומאז החלה העליה מחבר העמים, הפסיק לעסוק ברישום נישואין. ואמר, כי כיום אין כמעט אפשרות לברר על יהדות בקרב העולים מבריה"מ ואינו יכול לקחת אחריות.
ויצא במחאה גלויה על עלייתם של מאות אלפי נכרים לארץ ישראל, וזעק כי הדבר יביא להתבוללות נוראה.
♦
יג.
היה מקפיד מאד בכתיבת הכתובה שהכל ייכתב כדין. וע"פ מש"כ הנחלת שבעה (סי' י"ב, ט"ז): "ויש לדקדק בכתובה בכל דבר שמדקדקים בגט, כדי שאם ח"ו יקרה מקרה שיגרש אחד את אשתו ולא יהיו יודעין דקדוק כתיבת שמו או שמה או בשמות אבותם יהא נלמד מספר כתובה, ואם הסופר אינו נזהר בכך יוכל להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן שיסמכו בגט על כתיבת הכתובה".
ומעשה היה שהביאו לפניו כתובה של אחד מאנשי העיר, ומיד כשראה הכתובה אמר לבעל הכתובה, חותנך יש לו שני שמות וכאן כתוב רק שם אחד, לך תעשה כתובה חדשה. ואמר אאמו"ר זצ"ל כי בכתיבת כתובה יש לכתוב במתינות וישוב הדעת, כי רבים המכשולים בזה, גם בקרב רבנים ות"ח.
♦
יד.
מסר נפשו על השחיטה בעיר והוה מרגלא בפומיה דברי מרן החזו"א באגרותיו כי "השחיטה היא הציר שכל היהדות סובבת עליה" (אגרות חזון איש ח"ג, פ"ט). ומינה שוחטים יראים וחרדים בני תורה, וכדברי השו"ע (יור"ד סי' יח) "והרבה צריך יישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין, הלא תראה כי יבדוק אדם פעמיים ושלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואח"כ ימצאנה כי הבין לב באחרונה ובחינת חוש המישוש כפי כוונת הלב" וכו' וברמ"א סי' ל"ט סעיף י"ג "צריך להיות הבודק ירא אלקים".
ובדרכי תשובה שם (ס"ק קע"ו): "ויבדוק בכונה גדולה בלב פנוי מכל מחשבות (שמלה חדשה שם וכו')".
חק ולא יעבור היה בשחיטת כפר אתא כי שני שוחטים יעמדו אצל השחיטה, כנהוג בקהלות ישראל הכשרות מדור דור (שו"ת חתם סופר יור"ד סי' ל"ה, טוב טעם ודעת מהדו"ת סי' ל"ד דעת תורה למהרש"ם יור"ד סי' י"ח ס"ק ל"א).
♦
טו.
בכפר אתא היה המנהג שהמרא דאתרא היה דן יחידי, כדברי הב"ח בתשובותיו סי' קכ"א הובא במהרש"ם ח"ג סי' ל"ה. וכאשר באחד ממוסדות התורה בכפר אתא לא הגיעו לעמק השווה, והצדדים באו לפני כ"ק האדמו"ר מגור בעל הבית ישראל זצוק"ל, אמר להם שיעמדו לדין בפני הרב דכפר אתא.
♦
טז.
בהלכות שמחות היה מזהיר שלא לשנות מההלכה ומהמנהג. ובכל הימים שאין מספידין בהם, עמד על המשמר שלא יעברו על ההלכה. וכאשר איתרע שנפטר גבאי בית הכנסת, הרה"ח ר' שמחה בונים פיגנבוים, בחדש ניסן (כ"ה ניסן תשל"ה), כשיצאו מבית המדרש אמר "כותלי בית המדרש יוכיחו" ובזה יצאו ידי הספד.
♦
יז.
דרשות שבת שובה ושבת הגדול היו בלשון האידיש, ואמר שכך נהגו רבני העיר הגר"ב מנדלזון זצ"ל וחותני הגרי"ל גפן זצ"ל, חייב אדם לומר בלשון רבו (עדיות פ"א מ"ג).
ופעמים רבות בקשו ממנו שיאמר בלשון העם אך מיאן לשנות, ובשבת חול המועד היה מדבר בפני הציבור וחוזר על עיקרי הדברים בעניינים העומדים על הפרק.
♦
יח.
בשבתות דריגלא היה מעמד גדול אשר השמיע דברים בעניני השעה באספקלריא המאירה, בדרכם של רבותינו מצוקי ארץ ומרבותיו מרנא האבי עזרי זיע"א ומרן המשגיח בעל המכתב מאליהו זיע"א ומרן בעל האור יחזקאל זיע"א. ורבים מבני העיר המעידים כי דברים אלו ששמעו באש גדולה בעוז ותעצומות נחקקה בלבם.
כל זה "בהיות המקדש על מכונו כהן גדול עומד ומשמש דורו ראו ושמחו".
ועדיין לא באנו בזה למקצת משיפולי גלימתו של אאמו"ר זצ"ל אשר מסר נפשו על משמר התורה עד יומו האחרון ונתקיים בו מעם מזבחי תקחנו למות...
ידידו המברכו בכל לב
טוביה הלוי בלאאמו"ר שה"ת הגר"ש זצ"ל
♦ ♦ ♦