הרב עידוא אלבה

זמן תפלה נעילה מפלג המנחה עד השקיעה

מאמר תגובה
בגליונות צ"ד, צ"ה עסקתי בענין זמן תפילת נעילה בתוך הדיון על פני מזרח מאדימים והכספת המזרח. עתה ראיתי את מאמרו של הרב שמואל עדס בגליון צ"ה בענין זמן נעילה, ואבקש להתייחס לדבריו[1].
לגבי סוף זמנה הרב עדס נוקט שהעיקר להלכה כרמב"ם שאין לסיימה אחרי השקיעה, ועל כן אין לאחר בכוונה את הנעילה ולהתחילה רק חצי שעה לפני השקיעה, כי כאשר מדובר בציבור זה יגרום שיסיימה אחרי השקיעה. דבריו אלו הם בניגוד לאלו שכתבו רק להיזהר לסיים את ברכת כהנים לפני השקיעה, ולא הזהירו גם לסיים את התפלה לפני השקיעה, וכן בניגוד למי שכתב שלכתחילה יש להתחיל נעילה רק 30 דקות לפני השקיעה[2], ובדבר זה אין הבדל בין דבריי לדבריו.
אבל לדעתו בעמ' קלז מכל מקום בשעת הדחק רשאים אנו לסמוך על הסוברים שאפשר להתפלל נעילה גם אחרי השקיעה, וכפי שנהגו בחו"ל. כמו כן לגבי תחילת זמנה הוא נוקט שמהגמרא ביומא עולה שאפשר להתפלל אף לפני פלג המנחה מהמנחה ולמעלה, אף שלא יסיימה סמוך לשקיעה, ועל כן אף שלפי הרמב"ם חייבים לסיימה סמוך לשקיעה הסיק בעמ' קמב שלהלכה: "ואנחנו לא נדע מה נעשה".
ולענ"ד אין להקל לא בזה ולא בזה. ואומר כאן בקיצור את תורף הדברים שיתבארו בהמשך.
שני הדברים האלו שורשם בענין אחד, והוא שלפי הרב עדס הפירוש של הגמרא ביומא שדנה על שאלה האם תפילת נעילה פוטרת של ערבית הוא כדברי רש"י, ולכן הוא נותן משקל לאלו שחולקים על הרמב"ם בענין סוף זמנה, ומתלבט לגבי תחילת זמנה היות ומהגמרא לפי פירוש רש"י נראה לו דלא כרמב"ם.
אבל לענ"ד הגמרא ביומא מובנת היטב דוקא כביאור ר"ח, ונראה שהרמב"ם פירש גמרא זו כר"ח, ולפי פירוש זה אין בגמרא מי שסובר שתפילת נעילה היא אחרי השקיעה, וממילא יש לנקוט כשיטת הרמב"ם שאין לאחר נעילה אחרי זמן מנחה, שמסתיים בשקיעה. כמו כן אין להקל להתחילה לפני הפלג כי כך נראה מהירושלמי בברכות שרב התפלל רק כשראה שהגיע זמן הפלג, ואמרו שהוא זמן נעילת שערי היכל, משמע שנעילה צריכה להיות רק בסוף היום שהוא זמן נעילת שערי היכל, ונראה שזו כוונת הרמב"ם באומרו בפ"א שיש להתפלל נעילה סמוך לשקיעה, וכתב בתשובה סי' רנז שאין להקדימה, ולפי פירוש ר"ח אין מקור בבבלי שאומר דבר אחר, על כן אין להקדים נעילה לפני הפלג[3].
על כן לענ"ד יש לסיים גם את התפילה לפני השקיעה, וציבור שלא התפללו נעילה עד סמוך לשקיעה יעשו רק תפילה אחת כדי שיסיימו לפני השקיעה, כפי שנהוג היום גם לגבי מנחה, אלא שמכל מקום, לא נאמר למי שהתחיל שיפסיק תפילתו, כדי שלא ייצא שכל מה שבירך הן ברכות לבטלה. ואבוא לדון בגופם של דברים.
♦
א.
דברי חז"ל
אקדים מה שכתבתי בירחון צ"ה על סוגיות הגמרא, בתוספת נופך.
במשנה תענית ד, א מוזכרת "נעילת שערים" כאחד מארבע הזמנים שבהם "הכהנים נושאים כפיהם ביום". מלשון המשנה "ביום", ולא 'בנעילה הנאמרת ביום', משמע שזמן הנעילה הוא תמיד דוקא ביום ולא בלילה. וכך דייקו בירושלמי מהמשנה שנעילה היא דוקא ביום.
וכן מבואר בגמרא תענית שזמן נשיאת כפים בנעילה הוא "סמוך לשקיעת החמה", וכיון שבפשטות לפי המשנה הכהנים נושאים כפים ביום, משמע שמדובר סמוך לפני השקיעה, דהיינו כשעדיין הוא יום (אכן בגמרא הזו לא מבואר שהוא לעיכובא).
ובגמרא יומא פז ע"ב מובאת ברייתא שהגמרא מפרשת אותה על תפילת נעילה, וכתוב בה "יום הכיפורים עם חשיכה מתפלל שבע ומתוודה". ובפשטות אין סתירה מהלשון "עם חשיכה" למה שאמרו בתענית שמתפלל אותה סמוך לשקיעת החמה, ד"עם חשיכה" הכוונה סמוך לפני חשיכה, והיינו סמוך לשקיעת החמה. ועיקר הכוונה להשמיענו שמתפלל את הנעילה בסוף היום.
ובתוספתא ברכות פ"ג ה"ב איתא שאף שלתפלת ערבית אין קבע, אמר רבי אלעזר בן ר' יוסי שזמנה "עם נעילת שערים", וכך היה מתפלל אביו. אם נעילה היא דוקא בלילה לא מובן מה מיוחד בהנהגה זו. לכן נראה שנעילה אינה בלילה, אלא עד השקיעה, ו"עם", כאן משמעותו בצמוד, ור"ל שיש להשתדל להתפלל ערבית עם שקיעת החמה, שזה צמוד לזמן נעילת שערים הנאמרת עד השקיעה, וכך עשה אביו. וי"ל שתרוויהו בגלל המעלות מיוחדות שיש בתפילה עם דמדומי חמה.
ובחסדי דוד על התוספתא פירש שהכוונה היא שהיה מתפלל ערבית מפלג המנחה. וכ"כ בתוספתא כפשוטה שפירש "עם" הוא ממש באותו זמן, והכוונה היא שהיה מתפלל מפלג המנחה. והוכיח כפירוש זה מדאשכחן בירושלמי ברכות פ"ד ה"א שרבי יוסי היה מתפלל של שבת בערב שבת ושל מוצאי שבת בשבת. והוא מבין שהכוונה שהיה מתפלל ערבית מפלג המנחה. אך לענ"ד לפי ההקשר בירושלמי י"ל שהכוונה היא שהוא היה מתפלל ערבית עם דמדומי חמה אחרי השקיעה, וגם כשהתפלל ערבית בשעה זו היינו תפלה של שבת בערב שבת, שהרי לשיטתו גם אחרי השקיעה הוא עדיין יום.
ובירושלמי מסכת ברכות פרק ד הלכה א איתא:
"רבי יוסי בן חנינא היה מתפלל עם דמדומי חמה כדי שיהא עליו מורא שמים כל היום. אמר רבי יוסי בן חנינא ויהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה מה טעם, על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. מהו לעת מצוא לעת מצויין של יום {יש מעלה להתפלל בסוף היום}.
אחוי דאימיה דרב אדא הוה מצייר גולתיה דרב ([4]). א"ל כד תיחמי שמשא בריש דיקלי {כשתראה חמה עומדת על ראש הדקל שבאופק, ולקמן יבואר שהגרסה הנכונה צ"ל "שמשא בבית רב בריש דיקלי", כלומר שכך היו רואים כשעמדו בבית מדרשו של רב} תיהב ליה גולתי דנצלי דמנחתא, ושמשא בריש דיקלי תמן, איממא הוא הכא, דמר רבי יוחנן האומר לצולה חרבי זו בבל שהיא זוטו של עולם... רב כר' יהודה? אין תעבדינא כרבנן לית ר"י מודי, אין תעבדינא כר"י אוף רבנן מודו:
{מבואר בסוף פיסקה זו שרב היה מתפלל לפי שיטת רבי יהודה הסובר שזמן מנחה הוא עד פלג המנחה, ומה שאמר ששמשא בריש דקלי איממא הוא הכא, לא מתברר היטב בביאור המפרשים, ולענ"ד נראה שכוונת הירושלמי היא שרב היה מתפלל בהגיע פלג המנחה בבבל, שהוא שמשא בריש דיקלי, מפני שפלג המנחה של בבל הוא עדיין יום, כלומר זמן שמתפללים בו מנחה גם לרבי יהודה, שצריך לחשב לפי ארץ ישראל, וקאמר שמפני שבבל עמוקה, החישוב האמיתי הוא לפי הנראה מגובה הרי ארץ ישראל, וראה לקמן שהגירסה בכת"י ליידן מסייעת לפירוש זה}.
מניין לנעילה? אמר ר' לוי גם כי תרבו תפלה, מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. מחלפא שיטתיה דרבי לוי תמן אמר ר' אבא בריה דרב פפי ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור. חנה ע"י שריבתה בתפלה קצרה בימיו של שמואל שאמרה וישב שם עד עולם והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה והוויין ליה חמשין ותרתין אמר רבי יוסי בר רבי בון שתים שגמלתו וכא אמר הכין. אי אמרה כן ליחיד הן לציבור. ר' חייא בשם ר' יוחנן ר' שמעון בן חלפתא בשם ר"מ והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה' מכאן שכל המרבה בתפלה נענה:
אימתי הוא נעילה? {לא שאל עד מתי, אלא אימתי זמן נעילה, וזה יכול להתפרש גם על כללות הזמן שבו מתפללים} רבנן דקיסרין אמרין איתפלגון רב ור' יוחנן, רב אמר בנעילת שערי שמים, ור"י אמר בנעילת שערי היכל {בפשטות הכוונה היא שאז מתפלל, ולא שעד נעילת שערי היכל מתפלל. וזה מלמד לגרוס כפי שכתבתי 'אימתי' ולא עד מתי. וכן דייק הרב קורן במוריה תשפ"ד עמ' שנז, אלא שהוא כתב שבמסקנה הגמרא מפרשת שהכוונה עד מתי, ולענ"ד לא משמע כך}. אמר ר' יודן אנתורדיא מתני' מסייע לר"י בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביה"כ {השאלה מהמשנה היא לפי הבנה שאם זמנה בנעילת שמים, כדעת רב, זמנה הוא אחרי השקיעה ואינו יום ודאי[5]}. אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום {'אית לך מימר' זו תשובת הגמרא, ותוכנה הוא שלא קשה מהמשנה, כי יש לומר שנעילת שערי שמים היא שקיעת החמה, ועל כן כשתסתיים ביום סמוך לשקיעת החמה נחשב שהתפלל בנעילת שערי שמים. ונראה שלפי המסקנה אין מחלוקת מתי מסתיים הזמן שאפשר להתפלל בו, אלא מה עיקר הענין שכנגדו תוקנה תפילת נעילה וקרויה על שמו, על כן כשמתפלל עד השקיעה גם יחשב למי שהתפלל בנעילת שערי היכל, היות והזמן שבו נועלים את ההיכל הוא מפלג המנחה עד השקיעה}.
אחוי דאימא דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא, א"ל כד תיחמי שמשא בריש דיקלי תיהב לי גולתי {דהיינו כשיגיע זמן פלג המנחה כמבואר לעיל לגבי מנחה} דנצלי נעילת שערים[6]. מחלפא שיטתיה דרב תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים, וכא אמר בנעילת שערי היכל {מקשה שמדברי רב שהוא בנעילת שערי שמים משמע שהתפלה סמוך לשקיעה, ואיך התפלל בפלג המנחה הרי מסתמא לא הגיע לנעילת שערי שמים שהיא בשקיעה?}. אמר רב מתנה על ידי דרב מאריך בצלותא סגין הוה מגיע לנעילת שערי שמים {כיון שהיה מאריך כשהתחיל להתפלל בזמן נעילת שערי היכל שעה ורבע לפני השקיעה היה מתפלל עם חזרת הש"ץ עד סמוך לנעילת שערי דשמים שהיא השקיעה}.
נעילה מהו שתפטר את של ערב, ר' אבא ורב הונא בשם רב נעילה פוטרת את של ערב. א"ל ר' אבא לרב הונא היאך הוא מזכיר של הבדלה... היאך יהיה שבע פוטרת שמונה עשרה.. אמר רבי יעקב בר אחא תניא תמן תפילת הערב מהו ר"ג אומר חובה רבי יהושע אומר רשות. אמר ר"ח אתיין אילין פלגוותא כאינון פלגוותא, מ"ד חובה אין נעילה פוטרת של ערב, ומ"ד רשות נעילה פוטרת של ערב".
ובירושלמי מסכת תענית פרק ד הלכה א: "עד אימתי הוא נעילה {בכ"י ליידן "עד אימתי הוא נעילה" ובדפוסים כתוב "עד מתי", אבל נראה שהגרסה צריכה להיות "מתי הוא נעילה" או "אימתי היא נעילה" כמו בברכות, שכן כפי שביארתי לעיל על הגמרא בברכות לפי המסקנה הביאור הוא מתי זמן התפלה ולא מתי סיומה} רבנן דקיסרין אמרין איתפלגון רב ור' יוחנן, רב אמר בנעילת שערי שמים, ר"י אמר בנעילת שערי היכל. א"ר יודן ענתונדריא מתניתא מסייעא לרבי יוחנן בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהם ד' פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה בנעילת שערים. אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום. אחוה דאימיה דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא א"ל כד תיחמי שומשא בריש דיקלא את יהב לי גולתי דנוצלי נעילת שערים. מחלפה שיטתיה דרב תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים וכא הוא אמר בנעילת שערי היכל. א"ר מתניה על ידי דהוה מאריך בצלותיה סגין הוה מגיע סמוך לנעילת שערי שמים {כאן אמר 'סמוך', ובברכות לא כתוב 'סמוך' ונראה שהיינו הך, אבל יתכן שבגלל זה הרמב"ם כתב שיסיימה סמוך לשקיעה}. נעילה מהו שתפטור את של ערב וכו'".
ובבבלי מסכת יומא דף פז ע"ב איתא:
"אמר רב: תפלת נעילה פוטרת את של ערבית. רב לטעמיה, דאמר צלותא יתירה היא, וכיון דצלי ליה - תו לא צריך. ומי אמר רב הכי? והאמר רב: הלכה כדברי האומר תפלת ערבית רשות! - לדברי האומר חובה קאמר {תוספות הקשו שגם אם היא רשות שייך לומר פוטרת, כי נהגו בפועל כאילו חייבים להתפלל. ולענ"ד יש לומר שבתירוץ למ"ד חובה הוא לרבותא דאפילו לדידיה פוטרת וכל שכן שרב אומר שהיא פוטרת לפי מי שעושה אותה לעצמו כחובה}. מיתיבי: אור יום הכפורים מתפלל שבע ומתודה, שחרית שבע ומתודה, מוסף שבע ומתודה, בנעילה מתפלל שבע ומתודה, ערבית מתפלל שבע מעין שמונה עשרה. רבי חנינא בן גמליאל משום אבותיו מתפלל שמונה עשרה שלימות, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת.
תנאי היא, דתניא: כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביום הכפורים. נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים[7]. בעל קרי טובל והולך עד המנחה {רש"י "טובל והולך עד המנחה - אם אירע לו קרי קודם לכן - טובל כדי שיוכל להתפלל תפלת המנחה, אבל ראה קרי מן המנחה ולמעלה - אין מותר לטבול, אלא ימתין עד שתחשך, ויטבול, דסבירא להו לרבנן דתפלת נעילה בלילה, ולדידהו פוטרת את של ערבית כדרב, והא דקתני אינה פוטרת - ר' יוסי היא, דאמר: כל היום מותר לטבול, ואפילו ראה קרי לאחר תפלת המנחה - טובל ביום, כדי להתפלל תפלת נעילה, אלמא קסבר: תפלת נעילה אין זמנה בלילה, ולדידיה אינה פוטרת את של ערבית". כלומר עד המנחה היינו עד שיתפלל מנחה}. רבי יוסי אומר: כל היום כולו {אף שהתפלל מנחה מפני שעדיין צריך להתפלל נעילה, שאינו יכול להתפלל אותה בלילה, ולדידיה אין זמנה של נעילה בלילה, ולכן אינה יכולה לפטור ערבית}.
ורמינהו: הזב והזבה המצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת - טובלין כדרכן ביום הכפורים. נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים. בעל קרי טובל והולך כל היום כולו. רבי יוסי אומר: מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבול {אחרי תפילת מנחה לא יטבול, ואם כן קשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי}. - לא קשיא, הא - דצלי (תפלת נעילה[8]), הא - דלא צלי {רבי יוסי שאמר בברייתא הראשונה שטובל כל היום מדבר היכא שלא התפלל נעילה, ובברייתא השניה הוא אומר שיטבול רק עד המנחה כי מדובר כשהתפלל נעילה}. אי דצלי - מאי טעמייהו דרבנן? {שאמרו בבריתא השניה לטבול כל היום. הרי אף אם נאמר שאלו רבנן אחרים מהרבנן בברייתא הראשונה, אחרי שהתפלל נעילה אין צורך לטבול בשביל תפילה}- קא סברי רבנן: טבילה בזמנה מצוה".
והנה הפירוש שכתבתי כאן במוסגר הוא פי' רש"י, אך יש על זה תמיהות רבות:
א. משמעות המשנה בתענית היא שכל התפלות שנושאים בהן כהנים ידיהם הן דוקא ביום, כדברי הירושלמי, וא"כ צריך לומר נעילה דוקא ביום, וגם בסתמא דגמרא בתענית מבואר שנעילה היא בזמן שמתפללים מנחה סמוך לשקיעה. ואף אם תרצה לומר שהכונה היא גם ביום וגם בלילה אינו כדברי רב שלפי פירוש זה נראה שהוא סובר שזמן נעילה הוא דוקא בלילה, ולכן תפילת ערבית שנאמרת גם היא דוקא בלילה נפטרת על ידי נעילה.
ב. כיצד הוכיחו מדברי חכמים שאומרים לעשות נעילה בלילה שתפלת נעילה פוטרת של ערבית. לכאורה אף אם הם סוברים שזמן נעילה דוקא בלילה יתכן שלא תפתור משום שלא אומרים בה הבדלה או משום שלא אומרים בה שמונה עשרה ברכות או מעין שמונה עשרה ברכות, וכפי שאמרו טעמים אלו בירושלמי, או משום שזו תפלה של יום כיפור ולא תפלת הערב[9].
ג. לא מסתבר שנעילה צריכה להיאמר דוקא בלילה, כי היא תפלת יום כיפור וכבר אינו יום כיפור.
ד. דברי הבבלי מנוגדים לעולה מהירושלמי בדעת רבי יוחנן שתפלת נעילה דוקא ביום, ואין להעמיד מחלוקת בלא הכרח. כל שכן שיקשה למאי דפירשתי לעיל שלפי מסקנת הירושלמי גם לדעת רב תפלת נעילה דוקא ביום.
ה. הלשון "מן המנחה ולמעלה" במקומות אחרים קאי על זמן מנחה (במשניות שבת א, ב הוא על מנחה גדולה לרוב המפרשים, ובמקומות אחרים על מנחה קטנה), ולא מדובר על זה שהתפלל בפועל מנחה, כפי שצריך לומר לפירוש רש"י[10].
ו. בברייתא השניה כתוב "מן המנחה ולמעלה אינו יכול לטבול...", והיה ראוי לומר "מן הנעילה ולמעלה אינו יכול לטבול", שהרי הכל תלוי במה שהתפלל נעילה.
והתוספות ביומא (ד"ה אי דצלי) הקשו על דברי הגמרא אי דצלי מאי טעמא דרבנן, דגם אי מוקמינן נמי בדלא צלי תיקשי לך מאי טעמא דרבנן, הא לעיל אמרי רבנן דרבי יוסי דוקא עד המנחה אף על גב דלא צלי ואם כן תיקשי דרבנן אדרבנן[11], ולפי המסקנא דמוקמינן להא כרבי יוסי בר' יהודה, ניחא שאין להקשות מדרבנן דרבי יוסי בר יהודה לרבנן דרבי יוסי בן חלפתא[12], אבל למאי דס"ד השתא דתרוייהו רבי יוסי בן חלפתא תקשי דרבנן אדרבנן.
ותירצו "ונראה לי אי אמרת בשלמא אידי ואידי דלא צלי אז לא תיקשי לך דרבנן אדרבנן דאיכא למימר תפלת נעילה נתקנה כך להתפלל אותה או ביום מן המנחה ולמעלה או בלילה כמו שירצה[13], והא דקאמרי' לעיל עד המנחה ותו לא כשדעתו להתפלל אותה בלילה, והא דאמר הכא כל היום כשהוא רוצה להתפלל ביום כדי שיהא מזומן לסעודה בתחלת הלילה, ואף על פי שיכול להמתין עד הלילה ולהתפלל התירו לו לטבול ביום הכפורים ולהתפלל כי לא אסרו אלא רחיצה של תענוג אבל בשביל תפלה וגם כדי שיהא מזומן לסעודה בתחלת הלילה מותר לטבול ולהתפלל אותה ביום אבל כיון דמוקמינן לה בדצלי מאי טעמא דרבנן".
ובד"ה קסברי טבילה בזמנה מצוה כתבו- תימה לי דה"מ לאקשויי מדרבנן דלעיל אדרבנן דהכא דלעיל אמרי אף על גב דלא צלי אינו טובל מן המנחה ולמעלה והכא אמרי אפי' צלי כבר טובל וי"ל דאיכא למימר דההיא דלעיל דקאמר עד המנחה ה"פ בשביל התפלה אינו צריך לטבול אלא עד המנחה ואתא לאשמועינן דתפלת נעילה בלילה מיהו משום טבילה בזמנה מצוה יש לו לטבול".
מדברי תוספות עולה ש'מן המנחה ולמעלה' מתפרש על תחילת זמן מנחה קטנה, והוא זמן תפילת נעילה, ו"כ בפסקי תוספות "תפלת נעילה מן המנחה ולמעלה ביום או בלילה" אך קשה על דבריהם:
א. אם לחכמים נעילה נאמרת גם ביום, ואילו ערבית דוקא בלילה משמע שמהותם שונה, וא"כ על יסוד מה מסיק רב מדבריהם שהיא תפתור את תפילת ערבית?
ב. בדברי חכמים ברריתא הראשונה "עד המנחה" משמע שהכוונה עד תפילת המנחה, כי אין נפקא מינה בהגעת זמן מנחה קטנה, אך מהלשון עד המנחה משמע עד זמן המנחה כמו שמהלשון מן המנחה ולמעלה משמע מזמן מנחה.
ג. גם בברייתא השניה לא היה לרבי יוסי לומר מן המנחה ולמעלה אינו טובל אם הכוונה לזמן מנחה קטנה כי אם מתפללים נעילה רק אחרי כן, ומדובר כשהתפלל נעילה היה צריך להיות מתפילת נעילה ואילך שזה זמן מסויים אחרי שהגיע זמן מנחה קטנה.
אלא נראה שיש לפרש את הסוגיה באופן אחר:
"תנאי היא, דתניא: כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביום הכפורים. נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים. בעל קרי טובל והולך עד המנחה {עד ועד בכלל, כלומר עד סוף זמן מנחה שהוא השקיעה, כלומר כל זמן שצריך להתפלל את תפילות יום כיפור, וקאמר תנא קמא שלא טובל אחר כך בשביל ערבית, כי אין מתפללים ערבית כשהתכוון לפוטרה בנעילה כדברי רב, ואף שהתפלל גם נעילה לא אמר עד סוף זמן נעילה, כי סוף זמנה כזמן תפילת מנחה}. רבי יוסי אומר: כל היום כולו {כלומר לא רק עד סוף זמן מנחה שהוא עדיין יום, אלא גם אחרי השקיעה, כלומר הוא יכול לטבול בשביל התפילה גם אחרי השקיעה מפני שהוא עדיין עומד להתפלל ערבית דסבר שאינו יכול לפוטרה בנעילה[14]}.
ורמינהו: הזב והזבה המצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת - טובלין כדרכן ביום הכפורים. נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים. בעל קרי טובל והולך כל היום כולו. רבי יוסי אומר: מן המנחה ולמעלה אין צריך לטבול {כלומר כאן אומר רבי יוסי שעד המנחה ועד בכלל טובל, ולמעלה מן המנחה אין צריך לטבול, וקשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי לעיל. אך רבנן אדרבנן לא קשיא - לא קשיא די"ל שכאן הם מדברים כשלא התכוון לפטור את ערבית, או דמעיקרה לא מקשים מחכמים על חכמים דאפשר שהם חכמים אחרים[15]}, הא – דלא צלי[16], הא - דצלי {רבי יוסי שאמר בברייתא הראשונה שטובל כל היום מדבר היכא שלא התפלל ערבית, ואילו בברייתא השניה מדובר כשהתפלל ערבית לפני השקיעה. וקאמר בה עד המנחה ועד בכלל יטבול ומן המנחה ולמעלה לא צריך לטבול, שכן אין צורך בטבילה בשביל תפילה כי כבר התפלל את כל התפילות, ושאר טמאים טובלים בשביל התפילות שאינה טבילה של תענוג}. אי דצלי - מאי טעמייהו דרבנן? - קא סברי רבנן: טבילה בזמנה מצוה {ואף שכבר שקעה השמש הוא עדיין יום לשיטת רבי יוסי, וגם בעל קרי מצוה שיטבול ביום שנטמא, ומה שאמרו חכמים בברייתא קמייתא שלא יטבול אלו חכמים אחרים}".
לפי זה, הגמרא הניחה בכוונת הברייתות שערבית אפשר להתפלל גם מבעוד יום וגם בלילה, אבל נעילה נאמרת רק ביום. ומי שאמר מן המנחה ולמעלה לא יטבול קאי על זה שעכ"פ עד המנחה ועד בכלל יטבול, והיינו עד סוף זמן מנחה, לכן קאמר שאחרי זמן מנחה, כלומר אחרי השקיעה לא יטבול, נמצא שגם כאן מן המנחה ולמעלה פירושו מזמן מנחה ולמעלה, אלא שכאן הכוונה מסוף זמן מנחה וכל השאלות מיושבות, ודברי הירושלמי והבבלי עולים בקנה אחד.
וכך עולה מדברי רבינו חננאל:
"אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית לדברי האומר תפלת ערבית חובה. מ"ט צלותא יתירא היא. וכיון דצלי תוב לא צריך לצלויי תפלת ערבית. ומותבינן עליה אור של יוה"כ מתפלל שבע ומתודה וכן בשחרית וכן במוסף וכן במנחה וכן בנעילה מתפלל שבע ומתודה בערבית מתפלל שבע מעין שמונה עשרה. ר' חנינא בן גמליאל אומר משום אבותיו מתפלל י"ח שלמות. מפני שצריך למימר הבדלה בחונן הדעת, ומשני תנאי היא דתניא כל חייבי טבילות טבילתן בלילה. בעל קרי טובל והולך עד המנחה. ר' יוסי אומר כל היום. פי' ת"ק דתני עד המנחה קסבר אין שם תפלת ערבית. ור' יוסי דתני כל היום קסבר צריך עדיין להתפלל תפלת ערבית. איני דר' יוסי כל היום אמר והתנינן הזב והזבה והמצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת טבילתן ביום. נדה ויולדת טבילתן בלילה. בעל קרי טובל והולך כל היום כולו, ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה שוב אינו צריך. ושנינן הא דתני כל היום בדלא צלי עדיין. והא דתני מן המנחה אינו צריך בדצלי[17]. ואקשינן ואי צלי מ"ט דרבנן דתני כל היום, ושנינן משום דקסברי טבילה בזמנה מצוה...
בתלמוד א"י במסכת ברכות בתחלת פרק תפלת השחר ובתעניות פ"ג בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום. אימתי תפלת נעילה רב אמר בנעילת שערי שמים ר' יוחנן אמר בנעילת שערי היכל. מתניתין מסייען לר' יוחנן בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהם ד' פעמים ביום. בשחרית במוסף במנחה בנעילת שערים. אית לך מימר נעילת שערי שמים [ביום]. אחוה דאמיה דרב אדא דהוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא. א"ל רב כד תחמי שמשא בריש דקלי את יהיב לי גולתי דנצלי תפלת נעילה. מחלפא שיטתיה דרב תמן א' בנעילת שערי שמים והכא מצלי בנעילת שערי היכל. א"ר מתניא ע"י דהוה רב מאריך בצלותיה סגין הוה מגיע לנעילת שערי שמים ש"מ דכד הוי שמשא בריש דקלי היא עת נעילת שערי היכל. וסלקא שמעתא דאשאין נעילה פוטרת של ערב". ומסקנה זו כתבה גם הרי"ץ גאות בשערי שמחה (מאה שערים עמ' פט).
מדברי ר"ח משמע שלהלכה יש להתפלל נעילה בשמשא בריש דקלי, שהוא עת נעילת שערי היכל, ומשמע לא לפני הזמן שבו היו נועלים את ההיכל, אלא שהוא לא הזכיר בדבריו את תחילת הסוגיה בירושלמי ברכות, שממנה עולה ששמשא בריש דקלי הוא פלג המנחה, ולכן אכתי אין להכריח מדבריו שזמנה של נעילה מתחיל מפלג המנחה. אך עכ"פ הוא גם לא מזכיר את הסוגיה בבבלי שבת שממנה משמע ששמשא אריש דקלי הוא ממש סמוך לשקיעה, ועל כן אין ללמוד מדבריו להתפלל דוקא ממש סמוך לשקיעה. ויש ללמוד מדבריו שאין מחלוקת בין התלמודים, ונוכל להסיק מדבריו את הפירוש הפשוט לגמרא ביומא, ממנו אני מגיע למסקנות שכתבתי[18].
ואבאר את ההבדלים בין המסקנות העולות מפירוש זה לעומת מה שכתב הרב שמואל עדס.
♦
ב.
נעילת שערי שמים היא בשקיעת החמה
הרב עדס כתב (עמ' קלב הערה ב, והערה טו) שמהירושלמי עולה ששערי היכל היינו שקיעה, ושערי שמים היינו צאת הכוכבים, אך עכ"פ לא אחרי צאת הכוכבים, כי אם אפשר להתפלל בלילה גם אחר כך אין סוף לזמן התפלה, ואם כן למה הקדים רב את תפילתו מפני שהוא מאריך. אבל מהבבלי לדעתו משמע שתפילת נעילה לדעת רב לא צריכה להיות כלל ביום כיפור.
וקשה, שלא מסתבר כלל שיש להתפלל נעילה אחרי צאת הכוכבים כשכבר אינו יום כיפוריט, וגם הראיתי לעיל את הקשיים הרבים בפירוש זה לבבלי. ואמנם אני מסכים עם הרב עדס שמהירושלמי משמע שאין תפילת נעילה בלילה, אך לענ"ד על מה שהרב עדס למד זאת מכח השאלה למה הקדים רב את תפילתו יש להשיב שהוא הקדים כי לא רצה להאריך בלילה ולהמשיך את הצום, ואין זה מלמד על כך שאי אפשר לאומרה בלילה.[19]
אלא נראה שעכ"פ אכן תפילת נעילה אינה יכולה להיות בלילה, בהיותה שייכת ליום כיפור. ומהירושלמי עולה שאי אפשר לאומרה אפילו כבר בבין השמשות, והוא ממאי דמסיק מתוך הקושיה על רב מהמשנה הנוקטת שנשיאת כפים הוא רק ביום, "אית לך למימר שנעילת שערי שמים ביום". ויש לקוראה כתירוץ לשאלה, והיינו שאכן גם לפי רב יש לסיימה כשהוא עדיין יום ברור, ולכן הכהנים נושאים כפיהם. וממילא מובן טעמו של רב שהקדים להתפלל מפלג המנחה כדי שיסיים סמוך לשקיעה.
והפירוש של המפרשים בירושלמי "אית לך למימר נעילת שערי שמים" בתמיה, דחוק, שאם כן יוצא שנשארים על רב בקושיה מהמשנה[20].
ולפי זה למסקנה י"ל שרבי יוחנן ורב לא נחלקו בזמן תפילת נעילה, ולכו"ע יכול להתחיל מפלג המנחה, כי הוא זמן נעילת שערי היכל, ולסיימה סמוך לשקיעת החמה, שהוא זמן נעילת שערי שמים, אלא שלרבי יוחנן היא קרויה על שם נעילת שערי היכל שקדמה לנעילת שערי שמים, ולא פליגי בעצם הזמן.
♦
ג.
גם מהרי"ף והרמב"ם עולה שזמן נעילה עד שקיעת החמה
הרי"ף ביומא דף ו ע"ב כתב: "אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית, רב לטעמיה דאמר צלותא יתירתא היא וכיון דצלי תו לא צריך, והאידנא נהגו עלמא לצלוי תפלת ערבית אחר נעילה".
הר"ן כתב להכריח שהרי"ף סובר כמ"ד נעילת שערי שמים בלילה, מפני שמהגמרא משמע (לפי פירוש רש"י) שהדין שנעילה פוטרת של ערבית נובע מזה שתפלת ערבית בלילה.
ותמה הרב שמואל עדס (עמ' קלב הערה ד) על הגמרא ועל הרי"ף, שהרי בגמרא ברכות מבואר שרב סבר שאפשר לתפלל ערבית מפלג המנחה, וא"כ מנין לנו ללמוד ממה שאמר שנעילה פוטרת ערבית שסבר שתפלת נעילה בלילה? וכתב הרב שמואל עדס לתרץ שבגמרא יומא אמרו שרב אמר שהיא פוטרת למאן דאמר תפילת ערבית חובה, וי"ל שעל זה קאי דברי הגמרא דהיא פוטרת כשאומרה בלילה, שלמאן דאמר תפילת ערבית חובה, חובה לאומרה בלילה, אבל רב גופיה סבירה ליה שהיא רשות, ולכן לדידיה אפשר להתפלל ערבית מבעוד יום. ועל כן פסק הרי"ף אתי שפיר כרבי יוחנן שנעילה פוטרת של ערבית אף שמתפלל אותה לפני השקיעה, כיון שקיי"ל שתפלת ערבית רשות.
ולענ"ד הוא דוחק, שכן עיקר סוגיה זו של רשות וחובה לא הובאה ברי"ף הכא, וגם לא הוזכר אם היא נאמרת בלילה או ביום, אלא הביא רק את לשון הגמרא שהיא פוטרת ערבית. ואם הגמרא אמרה שהיא בלילה ודיברה למ"ד חובה ואילו הרי"ף נוקט שהיא פוטרת גם כשמתפללים אותה מבעוד יום, היה לרי"ף לבאר להדיא את ההבדל בין דברי הגמרא למה שהוא פוסק. וגם קשה, שאם בגמרא בבבלי רב אמר לאומרה בלילה למה פסק הרי"ף לאומרה ביום כרבי יוחנן נגד הבבלי, ועוד בלי להביא כלל את דברי רבי יוחנן. ועוד שכבר ביארנו את הקשיים בשיטת רש"י, ולמה להעמידו כשיטה שיש בה קשיים[21].
אבל אם נאמר שהרי"ף מבין את הגמרא כפירוש ר"ח הענין מובן היטב, אלא שכדרכו הרי"ף מקצר. ובאמת ענין זמן נעילה בלילה לא הוזכר כלל בבבלי ביומא, ובמשנה ובגמרא בתענית מבואר שזמן נעילה סמוך לשקיעת החמה, ועליהם סומך הרי"ף, ולפי מה שביארתי בירושלמי לפי המסקנה אין נפקא מינה להלכה בין רב לרבי יוחנן, ולכן לא היה צריך הרי"ף להביא את דברי רבי יוחנן.
ועוד הקשה הרב עדס (עמ' קלט) שמגמרא ביומא עולה שאפשר להתפלל נעילה מן המנחה ולמעלה, שכן זה הפירוש לפי רש"י למה שאמרו דמן המנחה ולמעלה לא יטבול בדצלי נעילה, ולכאורה הדברים האלו סותרים לדברי הרמב"ם בתשובה (סי' קנז) שנשאל אם אפשרי להקדים את נעילה שעה אחת או שתים או שלוש, והשיב "מי שהתפלל קודם עת התפלה לא יצא ידי חובתו". נמצא שאין להקדים נעילה לפני זמנה שהוא סמוך לשקיעה, ולכאורה הוא בניגוד לדברי הגמרא שאפשר להתפלל מזמן מנחה.
אך לפי האמור הדברים תואמים גם לדעת הרמב"ם, דהוא אינו מפרש את הגמרא כרש"י, אלא נוקט כפי הביאור שכתבתי, המיוסד על ר"ח, שלפיו לגמרא פשוט שזמן נעילה הוא עד סוף זמן מנחה, וסוף זמן מנחה הוא סוף זמן הקרבת התמיד בבית המקדש. וזמנו מתבאר ממה שאמרו בזבחים דף נו שדם נפסל בשקיעת החמה, וכ"פ בהל' תפלה ג, ד בענין מנחה "ויש לו להתפלל אותה עד שקיעת החמה". ולפי פירוש ר"ח עולה שכמו כן מתפללים נעילה עד סוף זמן מנחה, שהוא לפני השקיעה, ומה שאמרו בדצלי היינו שגם ערבית אפשר להתפלל לפני השקיעה. והיא דעת הרמב"ם שפסק בפ"א שמתפללים נעילה סמוך לשקיעה, ובפ"ג שמתפללים נעילה עד סמוך לשקיעה, והיינו שבאופן כללי היא צריכה להיות ביחידת הזמן הסמוכה לשקיעה, ורצוי שתסתיים בסוף יחידת זמן זה של סמוך לשקיעה כי סוף זמנה כמו מנחה, וכן פסק שאפשר להתפלל ערבית מפלג המנחה לפני השקיעה. ומה שאמר הרמב"ם בהל' תפלה פרק ג הלכה ז טעם לזה "לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה", יש לומר שלמד לתלות הכרעה זו בסברה שתפלת ערבית רשות ממה שאמרו בסוף הסוגיה לפי פירוש ר"ח, שלרבי יוסי בר יהודה הסובר שנעילה אינה פוטרת ערבית, מן המנחה ולמעלה אינו יכול לטבול כשכבר התפלל ערבית, משמע שיכול להתפלל ערבית לפני סוף זמן מנחה, לא רק לפי רבי יהודה. ולכאורה הרי ערבית היא תפילת הערב, ולשיטת רבנן יש להתפלל אותה בלילה, או עכ"פ אחרי השקיעה, אלא הוא מפני שתפילת ערבית רשות, ולכן לא מדקדקים בזמנה. ואף שאמרו בתחילה שרב אמר פוטרת לפי הסוברים שערבית חובה, י"ל לפי הרמב"ם שהכוונה שרב דיבר לפי מי שמתייחס אליה כחובה, ועל מי שמחייב עצמו להתפלל ערבית אמר רבי יוסי בברייתא הראשונה שהוא יכול לטבול אחרי השקיעה בשביל ערבית.
וראה מגן אברהם סימן רסז ס"ק א שדן על מה שכתב הרמב"ם שאפשר לקבל שבת ולהתפלל ערבית לפני השקיעה, שמהגמרא בברכות כז עולה שאין להתפלל כך אלא לפי רבי יהודה, ומשמע לכאורה שרב עשה כך משום שנקט כרבי יהודה. וקשה על הרמב"ם, הא אנן נוהגים כרבנן. וכתב המג"א: "מצאתי שכתב בה"ג וז"ל דרב צלי של שבת בע"ש וצלי ר' ירמי' אחורי' תפלה של חול ולא פסקיה לר' ירמיה, ש"מ דלאו עד פלג המנחה בלחוד הוא דמצלינן מנחה ומכאן ואילך ערבית קאמר, רב דהא לא פסקי' לר' ירמיה דצלי מנחה, ורב הכי סבר אי בעי לצלויי של שבת בע"ש מצלי כלו' מוסיפין מחול על הקודש עכ"ל וצ"ל לדידיה דמעיקרא הוי בעי למיפשט מרב דהלכה כר"י אבל להמסקנא דאי בעי עביד כמר וכו' רשאי להקדים בע"ש אף על פי שבחול עושה כרבנן וכ"ד הרמב"ם למעיין שם דלא כמ"ש בכ"מ {שנקט שיכול היה לעשות כן רק אם התפלל מנחה לפני הפלג ובשעת הדחק}".
ונראה שהוא מפרש שמה שאמרו בברכות כז ע"א לגבי ערבית "דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד" יתפרש כחזרה מתליית זמן ערבית במחלוקת רבי יהודה וחכמים. ועל כן מי שירצה להתפלל ערבית רק אחרי צאה"כ שפיר עבד, וירויח שמתפלל אחרי שיוצא בשמע ישראל. ומי שירצה להתפלל מהפלג שפיר עבד, גם אם התפלל מנחה אחרי הפלג, וירויח את מעלת התפלה עם סוף היום, וכן בשבת ירויח הוספה מהחול אל הקדש[22].
אמנם אין זה מוכרח בפשט הגמרא ביומא גם לפי פירוש ר"ח, דיתכן שרבי יוסי נקט שמתפלל ערבית לפני השקיעה כי הוא סבר שזמן ערבית מפלג המנחה. ראה בדברי הנצי"ב על מחלוקת חכמים ורבי ביומא לד ע"ב, שהוא מבאר שדעת חכמים שם היא כדעת רבי יהודה.
ועכ"פ נראה ממה שנקט הרמב"ם שנעילה היא על שם נעילת שערי שמים, שדעת הרמב"ם היא שאין נפק"מ לדינא אם נעילה היא על שם נעילת שערי שמים או נעילת שערי היכל, דאין לומר שהוא גרס בירושלמי ששמואל הוא האומר נעילת שערי היכל, ולכן פסק כוותיה דרב, דהא בפירוש הרמב"ם לירושלמי שנמצא איתנו מבואר שהוא גרס בירושלמי שרבי יוחנן הוא האומר נעילת שערי היכל, כמובא במאמרי בגליון צ"ה[23], וע"כ אם הוא היה מבין שיש מחלוקת היה לו לפסוק כרבי יוחנן. אך הוא נקט בהל' תפלה שהיא קרויה על שם נעילת שערי שמים, כי הוא סבר שאף שתחילת זמנה כנעילת שערי היכל מפלג המנחה אין בזה מחלוקת, שעדיף לסיימה סמוך לשקיעה. ועל כן כתב שהיא נקראת על שם נעילת שערי שמים ללמדנו לכוונה גם כנגד נעילת שערי שמים בגלל מעלת התפלה עם דמדומי חמה.
אמנם הרמב"ם לא כתב במפורש זמן על תחילתה, ואפשר משום שאין זה מפורש בגמרא מהו זמן זה, ולכן העדיף לנקוט את לשון הגמרא בתענית "סמוך לשקיעת החמה"[24]. אך עכ"פ הזמן הקודם לשקיעה שיש לו משמעות הלכתית הוא פלג המנחה. לכן נראה שגם לפי הרמב"ם כלול במה שאמר בתשובה סי' רנז שאין להקדימה שעה שאין להקדים ולהתחילה קודם פלג המנחה, אף אם יאריך בה עד סמוך לשקיעה.
וכה"ג לגבי הזמן שיכול להקדים ולקבל שבת, לא מבואר בגמרא וברמב"ם שהוא אך ורק מפלג המנחה, אך כך נוקטים הפוסקים, גם אלו שנוהגים כרבנן להתפלל ערבית דוקא בלילה, מתוך הנחה שלכו"ע זהו הזמן שיש לו משמעות של תחילת ערב מסויימת[25].
ולמעשה, היות והמפרשים והפוסקים שנקטו שאפשר להתפלל נעילה אחרי השקיעה לא פירשו את הגמרא כר"ח אלא כרש"י, ולפי דרכם יש תמיהות רבות כנ"ל, והם לא ראו את ר"ח, שהרי לא דנו בדבריו, נראה שיש לנקוט כר"ח. ולכן אין להתיר להתפלל נעילה אחרי השקיעה. ועוד, שהכא גם גרע ממנחה, שהגאונים התירו להמשיכה לזמן שאחרי זמנה לכתחילה כיון שהוא עדיין יום חול.
על כן לענ"ד שגם בשעת הדחק אין לסמוך על הסברות שאפשר להתפלל נעילה אחרי השקיעה, ואם הציבור רואה שלא יספיק נעילה עם חזרה לפני השקיעה יעשה רק תפילה אחת, ורק אם כבר התפלל כך בדיעבד לא נאמר לו לפסוק מהתפילה.
♦
ד.
השו"ע נוקט "שקיעה" כאשר כוונתו 3/4 מיל לפני צאת ג' כוכבים בינונים
השו"ע כתב בסימן תרכג סעיף ב: "זמן תפלת נעילה כשהחמה בראש האילנות, כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה; וצריך ש"צ לקצר בסליחות ופסוקים שבאמצע התפלה, וגם אין לו למשוך בתפלת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך שמושך בשאר תפלות, כדי שיגמור קודם שקיעת החמה".
ובסימן רלג סעיף א: "ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה".
הרב עדס כתב כאחרונים שפירשו שכוונת השו"ע שזמן התפלה בין במנחה ובין בנעילה הוא עד צאה"כ. אך לענ"ד דוחק לומר ששקיעה היא צאת הכוכבים[26], ויש לפרש דכוונתו לשקיעה לשיטתו, והיינו דלדידיה שקיעה היא 3/4 מיל לפני הזמן שבו נראים ג' כוכבים בינונים, ול3/4 מיל אחרי כיסוי הגלגל הוא קורא "בין השמשות של ר"ת", דהיינו זמן בין השמשות שר"ת דן בו וקבע שנחשב יום[27]. ו"סוף השקיעה" האמורה בנר חנוכה היא כשיודע שיצאו ג' כוכבים בינונים[28]. ולפי זה מובן שפיר שבתפילת נעילה כתב לקצר, כי הוא מבין שזמנה לכתחילה כשהחמה בראש האילנות, שהוא סמוך לכיסוי הגלגל, ומשם עד 3/4 מיל לפני הראות ג' כוכבים בודאות הזמן קצר.
וכן בתפילת מנחה כוונתו היא שכיון שנהגו כרבנן להתפלל מנחה עד הלילה, דהיינו שקיעת החמה של רבינו תם, אין להתפלל ערבית קודם שקיעת החמה של רבינו תם.
וכל זה לשיטתו, אך לדידן שנוהגים כגאונים אין להתפלל מנחה ונעילה אחרי כיסוי הגלגל, ובנר חנוכה גם לשיטת הגאונים יש ספק אם להדליקו בשקיעה או אחרי רבע שעה, כי אולי שתשקע החמה בחנוכה הוא סוף שקיעת החמה דשרגא בטיהרא לא מהני.
♦
ה.
שמשא בריש דיקלי בירושלמי אינה כשמשא אריש דיקלי שבבבלי
הרב עדס שואל (עמ' קלח הערה יח) איך יתכן שלפי הירושלמי בברכות ד, א חמה בראש האילנות הוא מפלג המנחה, הלא בגמרא בבלי בשבת לה מבואר שהיא סמוך לכיסוי הגלגל. אך אני פירשתי שחמה בריש דדיקלי בירושלמי היינו זמן שהיה ידוע לרב ושמשו כזמן המיוחד שיש קודם שקיעת החמה, והוא פלג המנחה האמור בהמשך הירושלמי, באותו זמן החמה היתה נראית כעומדת מעל הדקל כשמסתכל לאופק ממקום בית המדרש של רב, ובאמת אינו כשמש אריש דקלי של הבבלי. ועתה עלה על ליבי שיש לדייק כך מהלשון בירושלמי 'בריש דקלי', דמשמע שגוף החמה נראה עומד בראש הדקל, ולא קאמר כהבבלי 'אריש דקלי' שמשמעותו שהשמע מאירה על הדקל.
ומצאתי סיוע לביאור זה מכת"י ליידן, ששם בין המילה "שמשא" למילה "בריש" כתוב "ביר", עם קו מעליו, ובדפוס אמסטרדם כתוב במקום ביר "בית רב". ונראה שפירשו שזה פתרון הסימון שבכ"י ליידן, שהכוונה לראשי תיבות, דהיינו שיש לגרוס 'בי"ר', והכוונה היא "שמשא בי רב בריש דקלא" הינו כפי שנראה השמש על ראש האילנות מבית מדרשו של רב.
ועמדתי על זה כשראיתי את דברי הרב קורן במאמרו (מוריה תשפ"ד עמ' שעג הערה 9, ועוד בסוף המאמר), אלא שהוא רק הביא את הגרסה בכת"י ליידן ובדפוס אמשטרדם, ולא קישר זאת לשוני בפירוש של שמשא בריש דקלי מהגמרא בשבת. ומכל מקום הוא הלך בדרך אחרת להסביר את השינוי. לדעתו, כוונת הגמרא בירושלמי למה שרואים במטעי דקלים בארץ מישורית, שבזמן פלג המנחה יש שמש בראש הדקלים ואילו הארץ מוצלת, ועל זה סיימו שבארץ ישראל הוא יום, כי בארץ ישראל לא מצויים מטעי דקלים שמחשיכים את כל הקרקע. אך לענ"ד פירושו דחוק, כי אין זה זמן מסויים מוגדר בדיוק שעה ורבע לפני השקיעה, ולא קישרו את הדבר למטעים גדולים. ומכל מקום, למעשה יוצא מדבריו כפי שכתבתי, שבירושלמי זמן שמשא בי רב בריש דקלא הוא פלג המנחה של בבל.
והשו"ע בסי' תרכג פסק שיש להתחיל נעילה כשהחמה בראש האילנות, ולדידיה היינו סמוך לכיסוי הגלגל, אך לפי האמור בירושלמי נראה שהוא מפלג המנחה, כמו שאמרו בתפילת מנחה של רב. וי"ל עוד שיש קצת הבדל, לגבי המנחה שהתפלל מפלג המנחה של בבל, שהוא סמוך לפלג המנחה האמיתי על פי גובה א"י, ואילו לגבי נעילה הכוונה היא שרב הכין עצמו לתפלה מפלג המנחה של בבל, הקודם לפלג המנחה האמיתי, והתחיל להתפלל מפלג המנחה האמיתי. ומכל מקום לא מסתבר שתקרא תפלה בסוף היום כשהוא לפני פלג המנחה. אמנם הרמב"ם לא כתב שיש זמן מסויים שבו צריך להתחיל, אך י"ל שזה כלול במה שאמר שהיא קרויה על שם נעילת שערים. ומכל מקום כיון שערבית אי אפשר להתפלל לפני הפלג מסתבר שגם נעילה אי אפשר להתחיל לפני פלג המנחה.
♦
ו.
נשיאת כפים בתענית
הרב עדס (עמ' קמב הערה כב) מפקפק במה שנהוג לתלות את ברכת כהנים בתענית ציבור בכך שהתפלה היא לאחר פלג המנחה, שכן בגמרא תענית אמרו רק שדרך להתפלל תפילת מנחה של תענית כזמן נעילה "סמוך לשקיעה", ולא אמרו שאפשר גם לברך ברכת כהנים בתפילת מנחה שמתחיל בה מיד אחרי פלג המנחה.
אך השגה זו היא לפי דרכו שלתפילת נעילה אין זמן מוגדר בתחילתה, ויתכן שאיכא איסור להתחילה מפלג המנחה, אך לפי מה שכתבתי שנראה מסברה שזמנה מתחיל בפלג המנחה כי היא קרויה נעילה ולא מצינו שם של סוף היום אלא על מפלג המנחה ואילך, וכן בירושלמי נראה שהזמן של נעילת שערי היכל הוא מפלג המנחה, וממילא רווח לן המנהג שנושאים כפים בברכה רק בתפילה שלאחר פלג המנחה, כיון שתפלה זו נאמרת בזמן תפילת נעילה.
♦
ז.
נשיאת כפים בנעילה רק מהפלג עד השקיעה
הרב עדס (עמ' קמו) כתב שידוע כיום שלכתחילה נזהרים להגיע לברכת כהנים לפני השקיעה, אך אם יש לדון אם איחרו (וזה שכיח במנין שמתחיל להתפלל חצי שעה לפני השקיעה) האם בדיעבד מותר לישא כפיהם בברכה גם אחרי השקיעה. וציין הרב עדס שלפי הגרסה לפנינו בירושלמי בתענית פ"ד אמרו אך ורק שנשיאת כפים ביום, בלא להשוותה לקרבן, ולרבי יוסי אחרי השקיעה הוא עדיין יום, והביא את הסוברים שיש מקום לשאת כפים רק אחרי השקיעה מדין ספק ספיקא, שמא אפשר לישא כפים גם כשאינו יום, ושמא הוא עדיין יום. וסברה זו מובאת בילקוט יוסף (ימים נוראים מהדורת תשע"ה עמ' תתעט), ושם צירף לזה עוד את שיטת ר"ת. אך הרב עדס מציין שמאידך יש ספקות שבגללם אין לאומרה, שמא בעינן שירות ביום כמו זריקת דם שנפסל בשיעת החמה, ואף אם הוא יום כשיטת רבי יוסי אין היתר אחרי השקיעה כמו במנחה, ואף אם לא בעינן שיהיה כשירות עד השקיעה שמא הוא לילה, ואת הדעות שאפשר לומר ברכת כהנים בלילה אין לצרף כי היא כדעה דחויה, היות ובירושלמי מפורש שאין לישא כפים בלילה, ונראה שנוטה להחמיר, ומכל מקום הסיק "נחלקו בזה אחרוני זמנינו ונהרא ונהרא ופשטיה".
ולענ"ד לאור מה שהתבאר גם במאמרו של הרב עדס (שם עמ' קמו בהערה) שאין לצרף לספק סברה דחויה, העיקר בזה שלא ישאו ידיהם אחרי השקיעה, כי לענ"ד צד הספק שאפשר לישא כפים כשכבר אינו יום חייב להתבסס על כך שגם אפשר להתפלל נעילה כשאינו יום, והוא על יסוד דעת הראשונים שפירשו את הגמרא ביומא כרש"י, ודלא כר"ח, ולענ"ד דעה זו בפירוש הגמרא חשיבא כדעה דחויה כיון שהם לא ראו את ר"ח, ועכ"פ גם אם לא נגדיר אותה כדעה דחויה אין לעשות מעשה ולברך על פי צירוף דעה שהיא מסופקת מאוד[29].
גם הצד למנוע את הדבר מחמת שאין לישא כפים אחרי השקיעה בגלל היקש ברכת כהנים לעבודה שהזכיר הרא"ש, צד זה אינו מבוסס רק על דברי הרא"ש, כי היקש ברכת כהנים לעבודה מבואר גם בגמרא בסוטה מח, וראה מה שביארתי בגליון צ' עמ' ע על פי הספרי וביאור הנצי"ב שנראה שמה שמקובל לומר שברכת כהנים בזמן הזה דאורייתא מבוסס על לימוד מדאורייתא להחיל על ברכת כהנים את השם של עבודה בבית המקדש, ועבודות ההקרבה שמכשירות את הקרבן היו רק עד השקיעה. ולא מצינו ברכת כהנים בלא ברכה של המברך את עמו ישראל באהבה, לכן נראה שאין לישא כפים גם בלא ברכה אחרי השקיעה.
וכמו כן אם תפילת הנעילה התחילה לפני הפלג נראה שאין לכהנים לישא כפיהם כי לפי מה שביארתי, מה שהפלג קובע לענין נעילה מיוסד על הירושלמי בברכות שכך התפלל רב, ומשמע מהירושלמי שהוא קרוי נעילת שערי היכל משום שיחידת הזמן בעלת המשמעות לפני השקיעה לכו"ע היא פלג המנחה, ובמשך זמן זה היו נועלים את ההיכל. ונראה שזו גם כוונת הגמרא בתענית באומרה שתפילת תענית נאמרת סמוך לשקיעה כמו נעילה, דהיינו שתפלה אינה ענין של רגע אחד, אלא הכוונה כדברי הרמב"ם שמתפללים בתוך הזמן שבין הפלג לשקיעה. וכמו כן לגבי נשיאת כפים אחרי השקיעה, גם מצד שעבודה היא עד השקיעה, וגם משום מה שמירושלמי בברכות ובבבלי ביומא, עולה שנעילה חייבת להסתיים לפני השקיעה, וממילא לא שייך שיעלו הכהנים לדוכן לכתחילה כשחלק מהברכה תיאמר לאחר השקיעה, ודי לנו לחדש שיכול לסיים את הברכות של התפלה כשלא תכננו טוב את הזמן, ולא להוסיף על זה גם ברכת כהנים, שמתחילת הברכה כבר יודע אם הוא יכול לסיימה לפני השקיעה או לא.
♦
ח.
החישוב של עמוד השחר וצאת הכוכבים לפי חישוב המעלות
ראיתי במשא ומתן של הרב שמואל עדס עם הרב ליאור בצלאל דהן בגליון פ"ד עמ' צב שהרב עדס טען שלגבי עמוד השחר יש לילך על פי חישובי המעלות, שהוא מה שמתאים למציאות והמוחש לא יוכחש, ואילו הרב דהן כתב "שכל עוד שאין נרגש בזה במציאות הסתירה, אזלינן בתר הזמניות".
ולפי דרכינו יש לבדוק מה המציאות, ועל פיה נסיק את ההלכה. מדברי הרב ביניש (בהזמנים בהלכה פרק כא) עולה שמומחים יכולים לראות אור כלשהוא החל מהשלב בו השמש 18 מעלות תחת האופק, ובפניני הלכה (תפילה יא, ב) כתב על יסוד דברי הרב ביניש שרואים קצת אור כשהשמש נמצאת 17.5 מעלות מתחת לאופק, ורואים אור בכל המזרח כשהוא 16.1 מעלות. כיון שבימי ניסן 16.1 מעלות הם 72 דקות וזה מתאים לד' מיל אם מיל הוא 18 דקות, ויש ראשונים מהם עולה שזמן עמוד השחר הוא האיר כל פני המזרח. על כן כתבו רבים לחשב את עמוד השחר לפי 16.1 מעלות, וכיון שעכ"פ יש ראשונים מהם משמע שהוא אור כשלהוא לפני כן כתב בפניני הלכה אפשרות אחרת מקדימה יותר כשהשמש 17.5 מעלות מתחת לאופק.
בענין הזה עמדתי בגליון ט, וביארתי שחזינן שחז"ל לא הזכירו חישובי מעלות אף שברור שמציאות האור משתנה בין העונות, ואת שעות היום לענין קריאת שמע חישבו ככל הנראה בשעות זמניות, כיון שלפעמים יש עננים ואי אפשר לראות, נראה שגם בזמנם עשו חישוב לזמן עמוד השחר, ונראה לי שסתימת הדברים בחז"ל מוכיחה שלהלכה עמוד השחר צריך להיות מחושב לפי דרך החישוב שנהגה בזמנם להבדלי העונות, והיא היתה כנראה לפי השעות הזמניות. ובאשר לטענה שהחישוב על פי שעות זמניות נסתר מהמציאות, י"ל שהסתירה היא רק לעמוד השחר המחושב לפי 72 דקות זמניות, על סמך ההנחה שמיל הוא 18 דקות, כי בשיא החורף 72 דקות זמניות הם פחות מ60 דקות, ונמצא שרואים אור ניכר לכל רוחב אופק המזרח לפחות רבע שעה לפני עמוד השחר. ואיך נאמר לאדם שעדיין מותר לו לאכול בערב התענית כשהוא רואה מול עיניו אור ניכר במזרח. וגם לפי השיטה שמחשבים לפי מיל של 24 דקות קשה שזהו זמן שאין לו כל קשר לזמן הופעת האור קלוש במזרח, אך אם עמוד השחר מחושב לפי 90 דקות זמניות, כפי שעולה מפירוש ר"ח ורש"י בגמרא פסחים צד ע"א, אם כן עמוד השחר ברוב עונות השנה חל לפני שרואים קצת אור, ובחורף הוא 75 דקות שהוא זמן בו כבר מתחילים לראות אור. ונראה שלזה אין סתירה מהמציאות מפני שי"ל שבענין עמוד השחר אנו הולכים לפי מה שבני אדם אומרים ומחשבים, ואפשר לומר שזו כוונת הירושלמי בברכות פרק א הלכה א: "אמר רבי הונא נלפינה מדרך הארץ שרי מלכא נפק, אף על גב דלא נפק אמרין דנפק, שרי עליל לא אמרין דעל עד שעתה דייעול", כלומר כאשר המלך יוצא מהיכלו כיון שאנשים מצפים ליציאתו אומרים שהוא יצא אף כשעדיין לא יצא, ואילו כשהוא נכנס להיכלו לא אומרים שהוא נכנס עד הרגע שהוא נכנס, וכן בנידון דידן אנשים אומרים שהשמש יצא על הארץ אף שעדיין לא יצא[30].
גם בענין תחילת הלילה, בגליון צ"ה ביארתי שהבחנה בזמן המוגדר כלילה בג' כוכבים לפי הברייתא בשבת לה המובאת בירושלמי ברכות צריכה להיות מוגדרת לפי זמן שבו בנוסף על נוגה וצדק שנראים ביום, ובנוסף לכוכב הראשון שמהירושלמי משמע לא להתחשב בו, יש שלשה כוכבים הקובעים את גדר הלילה. כוכב אחד הוא עדיין יום לרבי יוסי, והשני והשלישי צ"ל כוכבים הנראים זה אחר זה כהרף עין. לפי המציאות אפשר למצוא את הדבר הזה לפי מיל של 22.5 דקות וכשמתבוננים בכוכבים בימי ניסן. שכן כתב במחקר המובא בהזמנים בהלכה ח"ב עמ' תצא שאכן בניסן נראים שני כוכבים כאלו שיכולים להיות מוגדרים השני והשלישי[31], והם נראים כהרף עין לכל אדם ללא קושי 21 דקות לאחר השקיעה המישורית שהם 17 דקות אחרי השקיעה בירושלים.
והנה בתמוז רואים שני כוכבים שלפי ההגדרה הנ"ל הם הקובעים את הלילה 28- 29 דקות אחרי השקיעה המישורית. ובתשרי וטבת הם נראים בהפרש גדול יותר, וזמן מאוחר מהצפוי דהיינו 26 -28 דקות, בעוד שלפי חישוב המעלות בתמוז הכוכב השליש היה צריך להיראות 27 דקות אחרי השקיעה המישורית, ובתשרי הכוכב השלישי היה צריך להראות כמו בניסן 21 דקות אחרי השקיעה, ובטבת הוא היה צריך להיראות 24 דקות אחרי השקיעה.
ובגליון צ"ה עמ' קסז צידדתי שכיון שאין התאמה במציאות בשאר העונות נלך בענין צאת הכוכבים לפי חישוב המעלות שעל פיו על כל פנים נדע את כמות האור שיש בעולם, אך עתה נראה לענ"ד לפי מה שכתבתי על עמוד השחר שכיון שלא חישבו בזמן חז"ל לפי מעלות, וגם לא נוכל לומר שמחשבים לפי השעות הזמניות, כי אין לזה כלל התאמה בחורף, נראה שבצאת הכוכבים נקטו חז"ל בזמן קבוע לכל ימות השנה, דהיינו שצאת הכוכבים הוא 17 דקות אחרי השקיעה בירושלים שהם 21 דקות אחרי השקיעה המישורית. וכן מסתבר היות ובעצם אפשר לראות גם בעונות אחרות את הכוכבים האלו 21 דקות אחרי השקיעה המישורית אלא שאז הם יראו רק למומחים ובהתאמצות[32]. בימי חז"ל שיערו זמן זה לפי הילוך מיל בנחת, וכן אפשר לציינו באמצעות דבר אחר שכבר נודע שיעור זמנו, ובימינו נחשבו על פי דקות. ויש לזה התאמה גם לענין הכספה עד השואת העליון לתחתון במזרח, שגם היא ככל הנראה לא תואמת את העונות לפי חישובי מעלות, ואפשר להגדיר שהדבר נעשה 21 דקות אחרי השקיעה המישורית[33].
ונמצא שקביעת חז"ל שג' כוכבים שבין השני לשלישי יש כהרף עין הוא לילה מוכיחה שלא אזלינן בתר חישובי המעלות, ונראה שזה מוכיח גם לא להתחשב בזה לגבי עמוד השחר.
♦
סיכום
א. לגבי סוף זמן נעילה. ביארתי שהעיקר כפירוש ר"ח בבבלי, ומפירושו עולה שלכו"ע זמנה רק עד השקיעה של גוף השמש, וכן נראה מהירושלמי. ועל כן אין לסמוך על הסברות שאפשר להתפלל נעילה אחרי השקיעה. ואם הציבור רואה שלא יספיק נעילה עם חזרה לפני השקיעה, יעשה רק תפילה אחת. ורק אם כבר התפלל כך בדיעבד לא נאמר לו לפסוק מהתפילה. על כן לא די רק בזהירות לסיים ברכת כהנים לפני השקיעה, אלא יש להיזהר גם לסיים המברך את עמו ישראל[34].
ב. לגבי תחילת זמן נעילה. כיון שיחידת הזמן לפני השקיעה שמצינו אליה התייחסות של סיום היום היא פלג המנחה, ובירושלמי משמע שזמן תחילת נעילה הוא בנעילת שערי היכל שהוא מפלג המנחה, יש לפרש שכוונת הגמרא בתענית באומרה שנעילה מתפללים סמוך לשקיעה שמתחיל מהפלג ומסיימה עד השקיעה. והרמב"ם כותב בפ"ג לסיימה סמוך לשקיעה, והוא כלשון הירושלמי בתענית בעובדה דרב, דמשמע ליה דהכי עדיף, ובפ"א כתב שזמנה סמוך לשקיעה, ונראה כוונתו מהפלג שהוא יחדית הזמן הסמוכה לשקיעה, ועל כן אין להתחיל תפילת נעילה לפני פלג המנחה. ולכתחילה יסיימה סמוך לשקיעה.
ג. לענין ברכת כהנים בתענית, אין לכהנים לישא כפיהם במנחה לפני פלג המנחה, ובנעילה לא יעלו לדוכן כשחלק מהברכה יאמר אחרי השקיעה[35].
ד. דרך חישוב הזמנים בחז"ל בחילופי העונות היתה לפי הדרך שהיתה מקובלת בזמנם, על פי חילוק היום לשעות זמניות, לכן נראה שעמוד השחר מחושב לפי 90 דקות זמניות. ולגבי צאת הכוכבים כיון שזמן ראיתם אינו ואם לכמות האור בחילפוי העונות י"ל שבכל מקום יש לחשב את צאת הכוכבים לפי זמן היראות ג' כוכבים בימי ניסן דהיינו 17 דקות אחרי השקיעה כשנמצאים בגובה ירושלים, שהם 22 דקות אחרי השקיעה המישורית.
♦
המשך הערות של הרב שמואל עדס עם תגובה של הרב אלבה[36]
א. בענין תפילת נעילה שהתחיל לפני השקיעה ומסיים אחרי השקיעה (הערה ג)
עי' בהאוצר פ"ח עמ' קצ"ז שהבאנו את נידון האחרונים אם יש תשלומין לתפילת נעילה למי ששגג ולא התפלל נעילה. ונתבאר שם שיש לחקור בגדר תפילת נעילה אם היא 'צלותא יתירתא' שהוסיפו חז"ל תפילה נוספת, וכמו שבכל יום צריך להתפלל ג' תפילות, בכיפור צריך להתפלל עוד תפילה. או שהיא תפילה מחמת מאורע, כמו תפילת המוסף שהיא תפילה כנגד דבר מסוים ואינה בסדר תפילות היום (באמת גם לגבי מוסף יש נידון זה, אבל בתפילת מוסף הדעה היותר מקובלת שהיא תפילה מחמת מאורע ולא שייכת בתשלומין כלל). וכל זה נפק"מ להבנת ב' הצדדים שנתבארו כאן לגבי תחילת זמנה. שהרה"מ נוקט בפשיטות שמהות התפילה וסידרה היא תפילת מחמת הנעילה, ולכן לא שייך להתפלל אותה לפני זמן זה. ולכאורה זו גם הבנת דברי הרמב"ם בתשובה. אך אם מדברי הגמרא מוכח להיפך, יש לומר שגדר התפילה הוא צלותא יתירתא דהיינו להתפלל פעמיים מנחה, רק שטעם וסיבת התקנה היא נעילת השערים. (אמנם הצדדים בחקירה לא מכריחים את הנ"ל, אבל יש בהם כדי נתינת טעם).
לגבי סוף זמנה, גם לפי מה שביארנו לקמן בדעת ר"ח עולה כדברי הרה"מ שאין מקור מהש"ס שלרב זמן נעילה בלילה (אך עדיין יש בזה קושי, ראה להלן). ובאמת אין לנו גילוי בש"ס אם סוף זמנה בשקיעה או בצאת הכוכבים, מלבד המנהג המבואר בתענית שפורשים ידים סמוך לשקיעה. וממילא יש לנו בירושלמי מחלוקת רב ורבי יוחנן, ולרבי יוחנן זמנה עד השקיעה ולרב זמנה עד צאת הכוכבים או עד צאת כל הכוכבים. ובפשטות הלכה כרבי יוחנן, אלא שכיון שיש שגורסים שם במקום רבי יוחנן 'שמואל', וממילא הלכה כרב, הרי יש אסמכתא לנוהגים כן. ובפרט שאי אפשר לדחות את כל הראשונים בביאור הסוגיא ולהחשיב אותם כדעה דחויה, כמו שיתבאר להלן.
יש להוסיף כאן פרט שלא נתבאר כל כך, והוא מסייע מאוד לדברי הרב שליט"א שקשה להקל בנעילה אחרי השקיעה (וזה סותר קצת את הלימוד זכות שכתבנו על המקלים). והוא, שלפי מה שאנו מצדדים שעיקר זמנה כזמן מנחה, הרי זה תלוי ועומד בנידון סיום זמן תפילת מנחה, וכפי שנתבאר במאמרים הקודמים יסוד זמן מנחה גם הוא תלוי במחלוקות הידועות בענין הזמנים.
ונשנן בקצרה להשלמת היריעה. הנה מבואר בגמרא ברכות כ"ז. שסוף זמן מנחה הוא בסוף שעה י"ב של היום, והרי שלפי דעת הלבוש והגר"א ששעות היום מסתיימות בשקיעה מבואר בש"ס שסוף זמנה בשקיעה. ורק בדוחק אפשר ליישב את המקלים ולומר שהגמרא דיברה כלפי לכתחילה. ואילו לסברת התרומת הדשן שהשעות מסתיימות בצאת הכוכבים דר"ת, הרי שמבואר בגמרא שזמנה עד צאת הכוכבים דר"ת, ורק בדוחק יש מקום לחשוש להחמיר מתחילת בין השמשות דר"ת (כמו שנדחק במשנה ברורה רל"ג סק"ט, וכתבו על דבריו כמה אחרונים שהוא דוחק). והרי שהדרך המרווחת בזמן מנחה לסברת הלבוש והגר"א שזמנה עד השקיעה ממש.
ולפנינו דברי עמודי ההוראה (רמב"ם וגר"א ועוד) העומדים בשיטה זו, שכתבו שזמנה עד השקיעה, ממילא העיקר שאי אפשר להתפלל מנחה אחרי השקיעה. (ודברי המקלים מסתמכים על ההולכים בשיטת התרומת הדשן, והרי דאדרבה, מדבריהם אנו למדים שהם דייקו את דברי הגמרא הנ"ל שזמנה עד סוף שעה י"ב, ודוק מיניה ואוקי באתרין שזמנה עד השקיעה).
ודעת הגר"א באמרי נועם ברכות כ"ט ב' שאסור להשלים מנחה אחרי השקיעה אפילו אם התחיל בהיתר. וכן הוא מבואר בשו"ע להדיא בסי' רל"ב, כמו שהארכנו בזה בהאוצר פ"ח. ונתבאר שם שסברת המקלים בזה יסודה בגדר כעין תשלומין, שכיון שמצאנו שיש מושג של תשלומין שמעינן שעיקר זמן התפילה נמשך גם לזמן תפילה הבאה, וממילא אם התחיל בהיתר דינו כדין תשלומין (ונתבארו שם מחלוקות הראשונים בגדר חיוב הקדמת תפילת החובה, עי"ש).
וניהדר לדין תפילת נעילה. דאי נימא שהיא צלותא יתירתא, כתוספת על תפילת מנחה, הרי שזמנה כזמן מנחה, וכשם שלגבי זמן מנחה העיקר שאפשר להתפלל מנחה עד השקיעה ותו לא, כך הדין לגבי נעילה. וממילא אין ראיה כלל מהמנהג להתפלל נעילה עד צאת הכוכבים, כיון שהמנהג מיוסד על מנהג חו"ל כסברת ר"ת בכל דבר. (שסברו שזמן ר"ת בחו"ל הינו כחצי שעה מהשקיעה, וחישבו לפי זה את שעות היום, כפי שיטת לוח ארץ ישראל עד שנת תרפ"ה -וכפי שיטת לוח מעשה נסים/בן איש חי- שמחשבים מעלות השחר עד צאת הכוכבים הנראה.)
ולפי זה, לדידן בארץ ישראל, שנתברר שאין יסוד לחשבונות אלו (ראה מש"כ בהאוצר פ"ד ובמבוא למאמרנו בהאוצר צ"ה), הדר דינא שזמן מנחה עד השקיעה, וממילא חזר הדין שגם נעילה צריכה להיות עד השקיעה.
וכעת יש לדון אם יש לסמוך על הסברא שאם התחיל בהיתר יכול להמשיך את התפילה אחרי השקיעה. ראשית, בדברי הרמב"ם מבואר להדיא שצריך לסיים אותה בשקיעה, ומשמע שאין סברא של התחיל בהיתר. (ואין ראיה מזה לגבי תפילת מנחה שלא יועיל התחיל בהיתר, כיון שלדעת הרמב"ם תפילת נעילה היא לא מסדר תפילת מנחה, כדמוכח מזה שאסר להקדים אותה, וממילא זמנה קבועה בשעה מסויימת).
אך גם לולי דברי הרמב"ם לכאורה אין היתר להמשיך את התפילה אחרי זמנה, כיון שאין תשלומין לתפילת נעילה, אלא שלפי דרכנו שתפילת נעילה היא מסדר תפילת מנחה מסתבר דאתי כסברת האומרים שיש תשלומין לנעילה, כמו שהסברנו במאמרנו הנ"ל. וממילא אפשר להמשיך את התפילה אחרי זמנה כיון שהתחיל בהיתר (למנהג העולם כדברי המתירים). אך גם בזה יש לשדות נרגא, שהרי בדברי הגאונים שהתירו להמשיך תפילה אחרי זמנה מבואר להדיא (אשכול אלבק ליקוטים מהל' תפילה לט ב) שלא התירו כן רק באופן שהתפילות שוות זה לזה, כמו שני ימי חול, ולא באופן שתפילה אחת חול ותפילה אחרת קודש. (אמנם משמע מדברי הגאונים שעיקר הקפידא הוא רק באופן שחל 'לילה', אבל כל זמן בין השמשות עדיין יכול להמשיך את התפילה הקודמת, כיון שאין זה מתפלל של חול בשבת)[37].
♦
ב. פירוש רבינו חננאל לסוגיה ביומא פח (הערה יח)
כלפי קיצור לשון הר"ח לפי הפירוש שכתבתי, הוא דבר רגיל מאוד בפירושו, וסמך על המובן לפי עומק דעתו. (וכן כל מה שהאריך בביאור הדוחק בזה, לענ"ד אינו, והבוחר יבחר).
לגבי גדר מן המנחה ולמעלה, אם קאי על מנחה גדולה או קטנה, מצאנו בשו"ע בסי' רנ"א לגבי עשיית מלאכה שנחלקו אם לפרש מן המנחה ולמעלה על מנחה גדולה או קטנה. ועי' בגר"א שם שביאר את ההכרח שם לכל צד. לגבי סמוך למנחה נחלקו במשמעותו בשבת ט: לגבי מנחה, ולגבי אכילה בערב פסח ריהטא דגמרא דהוא מנחה קטנה. ומצאנו כמה מקומות בחז"ל שמשמעותו נוטה יותר שהוא זמן שמתקרב לקראת סיום היום, כמו הורדת כלים מהסוכה מן המנחה, זקיפת המיטה באבילות, הפרשה בטהרה בנדה וכל כיו"ב. ובנידון דידן אפשר לומר בשני אופנים - או דמיירי במנחה גדולה, ולדחוק בפירושו שדבר המובן שאם תלו את הדבר בזמן המנחה, פירושו שהגיע זמן המנחה והוא התפלל את ב' תפילות המנחה (שנעילה עניינה מנחה פעמיים לפי דרכנו). ואפשר גם לפרש דהיינו מנחה קטנה, שכבר עבר זמן רב מהזמן הראוי לתפילה. (ומובנת טענת הרב שיש בזה דוחק, אבל לענ"ד דרך הש"ס בכגון דא).
♦
ג. האם נוקטים כר"ח נגד פירוש הראשונים המקובלים (הערה יט)
הביאור הלכה עשה זאת לפעמים כשהדברים נהירים ומתחוורים לפי דברי הר"ח, לא במקום שהדברים יגעים גם על פי הר"ח. זאת ועוד, שדין זה שאומרים רצה במוצאי שבת יסודו בפירוש רש"י, והוא הלכה רווחת בישראל. ואם באנו לערער מוסכמות שהתקבלו בישראל על סמך גילויים חדשים, ייהרסו כל פינות ההלכה. והוא אשר הארכנו במאמר שציינו אליו להלן (האוצר פ' עמ' רי"ג), שיסוד קבלת הראשונים בנוי על ב' מרכיבים - א' פשיטת ההוראה כותייהו ב' רוב חכמה. והחזו"א שדחה כתבים חדשים, הוא לפי דרכו שהעמיד את עיקר קבלת הראשונים רק על כח ההוראה שלהם, ואילו בסוגיא עצמה נחלק עליהם. וממילא, בראשונים חדשים שלא הייתה בהם קבלת הוראה, ס"ל שאין לנו חיוב להורות כמותם. ומאידך, המשנה ברורה שהעמיד את הוראתו גם על חכמת הראשונים, נזקק לכתבי יד חדשים (ובפרט כשהם שופכים אור על הראשונים שנתקבלו בישראל). ובנידון דידן, כיון שיש תמיהות לכל צד, אין כאן הכרח להעדיף את פירוש הר"ח. ומצד קבלת הוראת הראשונים, ודאי שדברי ר"ח דחויים, ונהוגים הלכה למעשה ממש בכל שבת ושבת ברוב בתי ישראל היפך פירושו, באמירת רצה במוצ"ש אחרי צאת הכוכבים[38].
♦
ד. ביאור דברי המג"א על כך שלפי הרמב"ם יכול להתפלל ערבית מהפלג (הערה כב)
שותיה דמר לא ידענא. אכן הגמרא חזרה בה מתליית הדברים שרב כרבי יהודה, כיון שרב יכול לסבור כרבנן, ולהקל בזה רק משום שערבית רשות. וכן מבואר להדיא בדברי הרמב"ם, שרק משום שערבית רשות מקלים בתרתי דסתרי ולא מפני שהלכה כרבי יהודה. ולזה המגן אברהם מציין לדברי הרמב"ם, שהמעיין בדבריו יראה שזה פירושו. והרי הדברים מבוארים להדיא בירושלמי שרב לא סבר כרבי יהודה, אלא רק חשש לכתחילה לרבי יהודה להתפלל מנחה לפני הפלג. והרי הרמב"ם העתיק דין זה של רב בירושלמי בהלכה ד' שלכתחילה יש להתפלל מנחה רק עד פלג המנחה, ומהיכן שמיע ליה לרמב"ם דיש לנקוט כפי חומרא זו, אם לא מהבנתו בהכרעת הבבלי כפירוש הנ"ל שנתבאר בשם המג"א. (שלפי המפרשים בדברי המגן אברהם שגם לרבנן אפשר להתפלל בפלג המנחה, מנין שיש מקום לחוש לדעת יחיד לענין תפילת מנחה)[39].
♦
ה. בענין היכולת לקבל שבת רק מפלג המנחה (הערה כה)
עי' בדברי הרמב"ן בתורת האדם ענין אבילות ישנה, שתמה מהו גדר תוספת שבת. וכותב שלפי דברי ר"ת הענין מתיישב בזמן שמהשקיעה עד ד' מיל. והתירו להתפלל ערבית כמה דקות לפני השקיעה, כיון שתוך כדי התפילה יגיע זמן השקיעה. ושיטת רבנו תם בריש ברכות שגדר פלג המנחה נחשב מקצת לילה גם לגבי קריאת שמע, ובודאי טעמו כדברי הרמב"ן שכיון שהוא זמן מועט ממש לפני השקיעה יש להחשיבו כעין זמן שכיבה. (הגם שלר"ת לפי רבי יהודה לית ליה בשכבך ובקומך, כמש"כ התוס' ברכות ב: סוה"ע ודו"ק). והרי לענין 'מעביר יום ומביא לילה' תמהו הראשונים איך אפשר לאמרו ביום. וכתב המאירי במגן אבות סימן י"א שהגם שרבנו תם התיר לומר ברכות ק"ש מפלג, אנחנו מקבלים את דבריו רק אחרי השקיעה. והיינו שרבנו תם גופי' ס"ל שזמן הסמוך מעט לשקיעה כבר חשיב לילה. ושיטת התרומת הדשן היא שיש להרחיב את דברי רבנו תם אפילו לענין קריאת המגילה (הגם שיש לומר דר"ת ס"ל כסברת התו' שק"ש דרבנן ותקנוה עם זמני התפילות). ועכ"פ בודאי שכל זה לא שייך לפי פלג ראשון, שחמה ברום רקיע.
ומטעם זה יש לתמוה טובא איך התירו קידוש מפלג המנחה. ובאמת הרשב"א ברכות כ"ז: שיש גאונים שהורו שאי אפשר לומר קידוש מפלג המנחה, ותמה על זה הרשב"א שאין לזה טעם (ונדר"ל שזה נגד תלמוד ערוך שם, אבל מצד עצם הדברים בודאי שיש בדבריהם טעם, עכ"פ לפלג ראשון). ובא הרמב"ם ותירץ שיש סברא חדשה, שסמוך לשבת אפשר לקדש את השבת, שזהו מכבודה של השבת, ולא צריך דווקא בזמן שיש לו שם לילה. ובזה יש להסתפק אם כל הסמוך לשבת מחצות ואילך או מתשע ומחצה ואילך נחשב סמוך לשבת או כדברי הביאור הלכה שרק סמוך ממש נחשב כסמוך לשבת. וכפי שנתבאר בכל הנזכר לעיל[40].
♦
ו. בענין זמן הדלקת נר חנוכה (הערה כו)
לכל סברא תלמודית יש ב' מרכיבים - א' הכרח הסוגיא ב' סברא חיצונית. בגמרא מבואר להדיא שזמן הדלקת נרות חנוכה בשקיעה. אם דברי הגמרא צריכים להתפרש כפשוטם, הרי שאין נפק"מ בסברא של שרגא בטיהרא, כיון שבהכרח מתקני התקנה לא ס"ל סברא זו. (וכבר כתבו בזה שהמציאות היא שמזמן דמדומי חמה יש היכר לאור הנר, והוא הולך למרחקים אפילו יותר מזמן שיש חושך גמור, ואין צורך ליהנות מאור הנר אלא רק שיהיה היכר לאור הנר. ובזה אם מדליק ביום, האור לא ניכר כלל, ואילו בזמן הדמדומים יש לו היכר רב מכל הזמנים).
רבנו תם בספר הישר סי' רכ"א מפרש את לשון משתשקע חמה שפירושו צאת הכוכבים. ופני מזרח וכו' הוא הקדמה לזמן משתשתקע. וכתב ר"ת 'ראיה לדבר נר חנוכה דאמרי' מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ריגלא דתרמודאי דההוא לילה הוא'. רצונו לומר שהרי לגבי נר חנוכה בהכרח לפרש שמשתשקע היינו צאת הכוכבים, כיון שהרי קי"ל שזמן ההדלקה הוא עד שתכלה רגל תרמודאי ורגל תרמודאי הוא בלילה. (לכאורה כוונתו להסתמך על דברי הרי"ף שזמן הדלקת נרות הוא חצי שעה, והא קא חזינא -במקומו של ר"ת-דרגל תרמודאי כלה כחצי שעה אחרי צאת הכוכבים דד' מילים). הרי שדעת רבנו תם שלשון משתשקע בסתמא היינו צאת הכוכבים. וכן מה שאמרו כל תענית שלא שקעה עליו חמה, דעת השו"ע סי' תקס"ב לפרשו על צאת הכוכבים. אמנם הדברים ארוכים, עי' תו' זבחים נ"ו ד"ה מנין ותו' מנחות כ: ד"ה נפסל.
ועל כן, כל מה שפירשו הראשונים והאחרונים בלשון משתשקע דחנוכה דקאי אצאת הכוכבים יסודו בהכרח מחמת חידושו של ר"ת שמשתשקע אינו כפשוטו. ונתנו בזה הסבר, שלא מדליקים בשקיעה משום שרגא בטיהרא. אבל לפי סברת הגאונים לא שייך לחדש סברא של שרגא בטיהרא לשנות את המבואר בגמרא כפשוטה. (וכל זה כרוך בעיקר המו"מ שהארכנו בהאוצר פ"ד לגבי היחס לקבלת הוראות השו"ע בדברים שהשו"ע סבר כן מכח פירושו בגמרא, ולדידן נפל היסוד נפל הבנין)[41].
♦
ז. בענין החישוב לעמוד השחר על פי שעות זמניות (הערה ל)
מה שכתב לחשב את עמוד השחר על פי שעות זמניות, אין ספק שדרך חישוב כזאת לא היתה נהוגה מעולם, כי עד זמן השעונים לא נעשה שום שימוש הלכה למעשה בחשבון זמן עלות השחר והשתמשו אך ורק בחוש הראות. וכשהתחילו לחשב לפי מספרים בזמן האחרונים, נעשה זה בתחילה רק כהלכתא למשיחא (כשתהיה אפשרות לדייק את השעונים ברמה גבוהה), ועדיין עד הדורות האחרונים ממש, לא שימש השעון לקביעת דיני התורה.
אך טענת הרב שיש בגמרא מקום לדייק שעובי רקיע תלוי באורך היום דווקא[42]. (ומיושבת טענתנו שאם באים לעשות זמניות צריך לעשות זמניות של לילה. ואנו טענו זאת במאמר הנ"ל כנגד מי שאמר שיש להוכיח מסתמות הפוסקים בכל מקום שכל השעות נידונות בזמניות. ועל זה השבנו שאדרבה סתמות הפוסקים ששעות של לילה עושים זמניות של לילה) אך בודאי מודה הרב שאין בזה הכרח. שאר הדברים שכתב הרב לא נהירא לענ"ד ואכמ"ל.
♦ ♦ ♦