הרב שלום מנחם
מח"ס שאלת שלום ג"ח

בגדר פנים חדשות באדם שטעם דבר מה בסעודת הנישואין

לכבוד מזכה הרבים רבי ישראל יעקב כלף נר"ו
בדבר שאלתך שהוזמנת לחופה אצל אחד המקורבים ולא סעדת שם, אלא רק שתית דבר מה (שתיה קלה להרוות הצימאון). וכעת הנך מוזמן לסעודת שבע ברכות באחד מימי המשתה, ושאלתך בפיך האם הגעתך תחשב כפנים חדשות, או שמשום ששתית כבר גרע ממך שם פנים חדשות.
תשובה: מרן באבן העזר סימן ס"ב ס"ז הבי"ד הראשונים בגדר פנים חדשות, וזכר בסתם את סברת הרמב"ם שאם האוכלים בסעודת שבע ברכות לא שמעו ברכת נישואין בשעת נישואין מברכים בשבילם אחר ברכת המזון שבע ברכות, כדרך שמברכים בשעת נישואים בשעת נישואים[1], ובי"א את סברת הטור דגדר פנים חדשות הם כל שלא אכלו במעמד החופה, אף שהיו שם ושמעו את הברכות. וסיים מרן דכן פשט המנהג[2].
ואם כן, כיון דמעיד לן מרן דהכי פשט המנהג הכי נקטינן, וכ"ש שכמדומה שכן המנהג האידנא. וא"כ איכא לן לברורי גדר זה שלא אכל בעת החופה. וע"ע באוצר הפוסקים סימן ס"ב ס"ק ל"ז מה דהביאו בזה משם הפוסקים, וראה שם בסופו משם הרב עזר מקודש, דכיון דמרן כתב שפשט המנהג אין בזה עוד גם מדת חסידות לקרוא למי שלא שמע את הברכות כלל, והבן.
והנה סברת הטור מבוססת על פי ביאור אביו הרא"ש פ"ק דכתובות סימן י"ג, דביאר במה דאיתא בגמרא, והוא דבאו פנים חדשות 'שלא אכלו עד עתה אפילו היו שם בשעת החופה'[3]. וא"כ נפקא לן דכל שלא אכל בחופה לא גרע ממנו שם פנים חדשות. ונראה לבאר טעמו, שכל שאכל בחופה כבר חשיב מרואי פני החתן ואינו פנים חדשות, אך זה שלא אכל עימו לא פקע מיניה שם פנים חדשות[4].
ומה שהיה בעת החופה ושמע הברכות לא חשיב בזה שנפקע ממנו שם פנים חדשות. ומן ההכרח הוא דלסברתו מה שאין החופה נחשבת הוא מכיון שברכת החתנים שמברכים בעת החופה היא תקנת חכמים על ענין הנישואים[5]. וכבר אמרו חכמים 'כלה בלא ברכה כנדה לבעלה'. וענין השבע ברכות שמברכים אחר ברכת המזון בכל ימות המשתה הוא ענין אחר, והוא משום שמחה שמשמחים להחתן והכלה. ולכן אם השתתף וסעד בסעודת חתן וכלה, חשיב שכבר היה נוכח שם, ושהיה ראוי להצטרף למנין של שבע ברכות כיון שאכל עמהם הוי פנים בסעודה. ולכן אם אכל בחופה הוא מן המשתתפים בסעודת שבע ברכות שאחר הסעודה, ותו לא הוי פנים חדשות, דעיקר השמחה בבוא האורח הוא בפעם הראשונה. ונמצא שפנים חדשות תלוי בשאלה אם סעד עם החתן והכלה באחת הסעודות שברכו בהן שבע ברכות, באופן שראוי להצטרף לזימון[6]. ועוד ראה להרב ערוך השולחן באות כ"ה דכתב ביאור מדנפשיה, עיי"ש.
ואף שהב"י הבי"ד הר"ן משם הרמב"ן 'דכל שבאו פנים חדשות ועומד שם אע"פ שאינו אוכל שם מברכים שבע ברכות', ואין לחלק בין שמברכים בשבילו לבין להפקיע מיניה שם פנים חדשות, דא"כ כל יום יבוא ולא יאכל ויברכו בשביל זה האורח. וע"כ סברא זאת דהר"ן אינה אליבא דהרא"ש ודעימיה, וא"כ לא תקשי לדידן והבן. ואח"כ ראיתי באוצר הפוסקים ס"ק ל"ח אות א' משם מהרי"ט צהלון דכ"כ ודהוא פשוט וטובים השנים. ותו, דקיי"ל ספק ברכות להקל ואיכא כמה רבוותא דבעינן שיאכל עם החתן והכלה, ראה שם באוצר הפוסקים ואכמ"ל. ומ"מ לאידך גיסא אין חשש של סב"ל, דדעת מרן שהעיקר תלוי באכילה. והיא מחלוקת במצוה ולא בברכה ולדעת כמה רבוותא בכה"ג לא חיישינן לסב"ל וכמ"ש בכללי שלום שלי. ובפרט דכ"ה המנהג ואין אחריו כלום, ושפיר מצי לברוכי.
ואף שמצינו בסעיף ח' דכתב מרן די"א דשבת ויו"ט הוי פנים חדשות בסעודת הלילה ושחרית ושכן פשט המנהג[7], והרי לא שייך בהם אכילה ושתיה ממש, וגם הם חשובות פנים חדשות בב' סעודות ראשונות, ואילו באדם שאכל פעם אחת תו פקע מיניה שם פ"ח. שאני שבת ויו"ט, דיש להם סמך מהמדרש, וכמ"ש התוס', הבי"ד בב"י 'מזמור שיר ליום השבת אמר הקב"ה פנים חדשות באו לכאן' עיי"ש. ותו, דאין דנים אפשר משאי אפשר ואכמ"ל.
ומאחר דהתברר לן בסע"ד דגדר פנים חדשות הוא כל שהיה ראוי להצטרף לשבע ברכות שאחר ברכת המזון, וזו כוונה 'שאכל שם', זה שייך דוקא באדם דיכול להצטרף לזימון, דאם אין זימון היאך יברכו שבע ברכות, שנתקנה רק אחר ברכת המזון. ואף שאיכא דסברי דגם בלא סעודה מברכים שבע ברכות, ראה בטור ובב"י על סעיף ז' משם רבוותא, מיהא להלכה ולמעשה לא נקטינן הכי, וגם לא נהגו כעת בזמננו, ואכמ"ל.
וראה למרן באורח חיים סימן קצ"ז ס"ב גבי צירוף לזימון 'תשעה שאכלו דגן ואחד אכל כזית ירק מצטרפין להזכיר שם ואפילו לא טיבל עמהם אלא בציר או לא שתה עמהם אלא כוס אחד שיש בו רביעית משקה חוץ מן המים מצטרף עמהם...' ונפקא לן דדעת מרן שמים אינו בכלל צירוף לזימון. ומרן בביתו הטעים משום דמים לא זייני, וא"כ כל משקה דאינו מזין בכלל מים. וראה להרב אור לציון ח"ב פרק מ"ו אות ל"ב דה"ה כל דבר שעיקרו מים, כגון תה וקפה ומשקאות ממותקים. וזכרו מרבותינו האחרונים כסברא הזאת לחלק בדבר שעיקרו מים לכמה עניינים, ראה במש"כ בשאלת שלום חלק א' במילואים לסימן ה' ובח"ב במילואים לחלק א' על סימן ה', ודון מינה ואוקי באתרין. ואח"כ הראוני דדן בזה גם בספר הלכה ברורה בבירור הלכה אות ט' עיי"ש, דגם מסקנתו ד'משקה דעיקרו מים ואין בו אלא מתיקות או תבלין הבא להטעימו כגון קפה ותה ומשקאות קלים חשיב כמים ולא מהני', עיי"ש.
ואף דהמג"א בס"ק ו' פליג וס"ל דגם מים בכלל, וטעמו דמ"מ יכול לומר שאכלנו משלו, וגם סתימות הפוסקים ששתה ולא חילקו, עיי"ש כ"ד, ואיכא כמה רבוותא דנגררו אחריו, כדרכם, מ"מ קיי"ל כדברי מרן. ותו, ראה לכה"ח אות ט"ו דהביא מחלוקת הפוסקים בזה, והעיד דכסברת מרן עמא דבר, עיי"ש.
ומינה, דאם המשקה ששתיתם היה משקה קל שעיקרו מים, כיון דאין השותה אותו מצטרף לזימון א"כ לא חשיב שאכל במעמד החופה, ולא פקע מיניה שם פנים חדשות. ואם יסעד בפעם אחרת בסעודת שבע ברכות, שפיר הוי פנים חדשות.
ומ"מ, גם אם שתה משקאות דזייני, כגון מיץ תפוזים סחוט שרובו טבעי או משקה חריף כגון וויסקי ובירה ודומיהן, אם שתה מעט מעט ולא שתה רביעית בבת אחת, גם בזה לא פקע מיניה שם פנים חדשות, מאחר שבשביל להצטרף לזימון צריך לשתות רביעית בב"א. וכמו שפשוט המנהג דאין מברכים ברכה אחרונה אם לא שתה רביעית בב"א[8]. ומינה, דגם אם אכל דבר מה ולא אכל כשיעור של כזית, דבכה"ג אינו חייב בברכה אחרונה, וכמ"ש בסימן קפד ס"ו (וע"ע בסימן ר"י ס"א), ואינו מצטרף לזימון, וכמ"ש לעיל, דלא פקע מיניה שם פנים חדשות. והיכא שאכל בסה"כ כזית, אך לא אכל בשיעור של בכדי אכילת פרס י"ל. מחד גיסא, כיון דאיכא רבוותא דשאני להו בין שיעור אכילה לענין חיוב ביוה"כ לשיעור אכילה לענין ברכה אחרונה, שצריך לברך וכמ"ש בכה"ח סימן ר"י אות ז', חישיינן לסב"ל. ומאידך גיסא, כיון שכשלא אכל בשיעור שמתחייב בברכה אחרונה המנהג פשוט שאינו מברך, לא פקע מיניה שם פ"ח. ויותר נראה דגם בכה"ג מהני להחשיבו פנים חדשות, מאחר שהמנהג שלא לצרף אדם שלא אכל כזית בכדי אכילת פרס לזימון, ואין אחר המנהג כלום. ותו יש כמה צדדים להתיר וקיצרתי.
והן אמת דגם אם אכל כשיעור או שתה רביעית בב"א מדבר המזין יש אופנים שלא פקע מיניה שם פנים חדשות. וכדוגמה מה שיש כאלו שקודם החופה מוציאים בר כניסה ואינו בתוך האולם, ויש אוכלים ממנו ואחר החופה חוזרים לעיסוקיהם, ויש הנכנסים לשמוח ולסעוד עם החתן והכלה. ומ"מ אם אוכל שם מחוץ לאולם אין שם קביעות על אכילה זאת, והיא אכילת ארעי[9]. ואין צירוף לזימון בכה"ג שלרוב האוכלים שם היא בדרך עמידה וגם אם יושבים אינם קובעים סעודתם אלא אוכלים מעט והולכים אנה ואנה ולא נוטלים ידיהם[10], אלא טועמים מיני תרגימא ומיני תבשיל ורק אח"כ נכנסים ליטול ידיהם באולם. וגם אלו שלא נוטלים ידיהם, מ"מ קובעים אכילתם בתוך האולם ולא מחוצה לו במקום החופה.
אך אה"נ, אם החופה בתוך האולם וגם בר הכניסה שם, אף שלא נוטל ידיו חשיב שפיר שהוא מכלל הסועדים, כיון שבמקום זה קובעים את סעודת החתן והכלה, וכל האוכל שם מצטרף וע"ד כן סועד. ובכה"ג גם דרך רבים כבר ליטול ידיהם[11].
תבנא לדינא. אדם ששהה בעת החופה אך לא סעד שמה סעודה הראויה לזימון, אלא שתה דבר שעיקרו מים או אכל ושתה דבר מה שלא היה בו שיעור או כל כה"ג דאין מצטרף לשיעור, לא פקע מיניה שם פנים חדשות, והוא מועיל לשמש פנים חדשות בסעודת שבע ברכות בשאר ימי המשתה.
זה מה שיש להשיב בקיצור האומר
ע"ה השלו"ם ס"ט
♦ ♦ ♦