הוספות למאמרו של הרב יואל שילה "חשש תקרובת בשופרות" (עמוד ל"ג)

בס"ד
כמה דברים שהוספתי למאמר על שופרות - אם תרצו להכניס כהערה בסיום הגליון הקרוב.
לאחר כתבי זאת, כתב לי הרב שמואל בן שלום שליט"א, מומחה לאיסלם, את הדברים הבאים: עיקר אמונת האסלאם הנאמר ע"י כל מוסלמי, ומושמע כל יום מצריחי המסגדים [השהאדה] הוא "אני מעיד כי אין אלוהים מלבד אללה, וכי מוחמד שליח אללה" - זה הרעיון החשוב ביותר בקוראן, והוא חוזר עשרות או מאות פעמים: "רק את אלוהים נעבוד ולא נצרף לו כל שותף", "אמור, הוא אלוהים לבדו, לא נולד ולא הוליד", "אין לו בנים, אחים ושותפים". הקוראן מאשים את הנוצרים שעובדים לישו כבן אלוהים, ואת היהודים - שעובדים לרבנים [ולפעמים לעזרא הסופר, בגלל האשמות שומרוניות] כשותפים לאלקים, הרעיון הזה חדור בכל נימי האסלאם.
בקרב הסוּפים, שהם ה'חסידים' של האסלאם, מוחמד נעלה מאוד, ונאמר שהוא הבריאה הראשונה שנבראה קודם העולם, נאצל מאור [כמו התורה אצלנו, באסלאם הקנוני גם הקוראן נעלה - ונאמר שהוא לא נברא אלא היה עם האל תמיד, שהרי הוא רצון האל הנצחי], ואפשר להתפלל אליו שיעביר את התפילות לאללה; בנוסף, יש להם עליות לרגל לקברי צדיקים ותפילות וריקודים ונרות שמן בקברים - אך הם לא מתפללים אליהם שיושיעו אותם, בנוסף הם גם מעריצים 'צדיקים' חיים המנהיגים את ה'טריקות' שלהם; בנוסף, אצל הסופים מצוים גם כישופים ותקשורת עם שדים; נמצא שאמונת הסופים דומה לאמונות הרווחות בחסידות בקרב אשכנזים, ובחסידי חצרות מקובלים בקרב בני עדות המזרח. במרוקו מאמינים באסלאם סוני סוּפי המרוכז בשושלת המלכים המקומית צאצאי מוחמד, ומצוים שם גם כישופים ותקשורת עם שדים, סגנון אמונתם דומה לאמונת יהודי מרוקו בשושלת המקובלים לבית אבוחצירה, ולאמונות בשדים וניחושים שנפוצו בקרבם.
השיעים דומים לסופים בעניינים אלו, אלא שאצלם הסגידה היא בעיקר לעלי וצאצאיו [שניים עשר האימאמים - בשיעה התריסרית הרווחת באיראן, עיראק, לבנון, וארצות נוספות, ובשיעות אחרות ישנם מספרים שונים של אימאמים]; וכן ישנה אמונה שהאימאמים הם השער לאלוהים, כל התפילות עוברות דרכם, הם יודעים כל שהיה ועתיד להיות, ורק דבקות בהם פותחת את שערי גן העדן [על עיקר אחרון זה חולקים השיעים הזיידיים - שהם החות'ים].
האסלאם הסלפי תוקף את מנהגי הסופים הללו, בטענה שהם 'שיתוף גדול' [שרכ] - והוא דומה לאופן האמונה המצוי אצל היהודים הליטאים; הסלפים שולטים בסעודיה ואפגניסטן, ומפוזרים כמיעוטים במדינות רבות בעולם, במצרים, הודו, אירופה, ועוד.
החריגים היחידים הם העלאווים, שהם המיעוט השליט בסוריה, המאמינים שעלי, מוחמד ואחרים הם אלים גמורים, התגלגלויות שלוש האלהויות שירדו ארצה בדמות אדם; השהאדה שלהם היא "אני מעיד שאין אלוהים מלבד עלי, הקרח בעל הכרס והחד גבה, ושהוא ברא את האדון מוחמד מאור עצמו, והאדון מוחמד ברא את האדון סלמן הפרסי מאור אורו, והאדון סלמן ברא את העולם"; כיום, ככל הנראה האמונה הזו מוחזקת בידי מיעוט עלאווים שמרנים החיים עדיין בהר העלאווים - אם כי אין לדעת בוודאות, כי הם מסתירים את אמונתם מפחד המוסלמים שרואים בהם עובדי אלילים גמורים; יתכן שאי שם יש עוד כתות אליליות כאלה, אבל לא במרחב המוסלמי המוכר והידוע לנו.
נמצא, שפרט לעלאווים - קשה מאד להגדיר את רוב רובם של המוסלמים כעובדי ע"ז!
השחיטה בכל פלגי האסלאם, למעט העלאווים, היא תמיד בשם אללה: חייבים לומר לפני השחיטה "בסם אללה אלרחם אלרחים" - בשם אללה הרחום והרחמן; בשום פנים ואופן לא ישחטו למוחמד או לכל כוח אחר - כי זה יהפוך את הבהמה לנבלה, ויש דיונים 'הלכתיים' רבים על בהמות ששחטו עובדי אלילים ואפילו נוצרים, שמא שחטו לישו, לעומת זאת מותר למוסלמים לאכול משחיטה יהודית - כי גם היא נעשית בשם אללה - שהרי היהודים מברכים על השחיטה.
גם הרב שניאור זלמן רווח שליט"א כתב לי שראה את אופן החיים, השחיטה והתפילה של מאות ישמעאלים במרוקו, וכששאל את השוחטים במרוקו האם זה קרבן למכה או למוחמד - ענו בערבית באופן ברור 'בשום אופן לא, זו שחיטה רק לשם אללה בלבד', ומכה עבורם היא רק מיקום לתפילה - שמנהג רובם [ולא כולם] לשחוט כדין התיפלה - בכיוון גופם למכה, ותיפלה לאלוקים, ואומרים כל העת שהכל רק להשם; גם לגבי חג הקרבן אמר שאף שהם קוראים לזה 'קרבן' - אך אין בו את הנתונים הנצרכים כדי להחשב 'קרבן' עפ"י היהדות.
הנפ"מ באמונתם נוגעת לשאלה האם לשוחט ישראל מותר לומר 'אללה אכבר', האם מותר להכנס למסגד, האם הם מנסכים יין, וכמובן האם יש דין יהרג ואל יעבור על התאסלמות, אבל עדיין לא מצאנו בדל ראיה שבמעשה השחיטה המוסלמי [פרט לעלוואי] – הם מתכוונים לשחיטה לעבוד את מוחמד ככח עצמי – וזה הקובע כלפי כשרות השופרות, וגם אם ישנם יחידים הטועים בזה – מדוע לחוש ששופר זה הוא מאותם בודדים?
עוד כתב לי הרב שניאור זלמן רווח שליט"א, כתב לי שאת רוב השופרות הסוחרים מקבלים ממה שנשחט בחג הקרבן, כי בשאר ימות השנה זה ללקט מעט מעט, והן אמת שכשמצטברת כמות, לוקחים גם משאר ימות השנה, אולם חלק הארי של השופרות הוא מהשחיטה המסיבית שלפני חג הקרבן, אלא שאין בשחיטות אלו שום דבר היכול לגרום לחשש איסור.
יואל שילה
♦