הרב יקיר יחזקאל הלוי אפלבאום

אמירת "על הניסים" בברכת מעין שלוש

"על הניסים" היא תוספת הנאמרת בתפילה בחנוכה ופורים, בה אנו מודים על הניסים שאירעו באותם הימים. מקור התפילה מופיע במסכת סופרים (פ"כ מ"ו), אך נידונה בכמה מקומות בגמרא. הגמרא במסכת שבת (כא ע"ב) מספרת על נס חנוכה ותהליך קביעתו ליום חג, "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה", ונראה שחלק מתקנת "הלל והודאה" שנכלל בחנוכה, היא אמירת "על הניסים". אמנם לא ברור מתי יש לאומרו. אמירתו בתפילה נראית כמובן מאליה, אך הגמרא (שבת כד ע"א) דנה באמירת "על הניסים" בברכת המזון ובמוסף של שבת ושל ר"ח, ולמסקנה קובעת שאמירת על הניסים בברכת המזון היא רשות. אציין, שהרמב"ם הבין אחרת את הגמרא, שאמירת "על הניסים" בברכת המזון היא חובה[1]. מקום אמירתה בברכת המזון בגמרא שנוי במחלוקת, אך הגמרא קבעה רק לאומרה "בהודאה". בתפילה בברכת "מודים", ובברכת המזון בברכת "נודה לך". להלכה[2], "על הניסים" נאמר בתפילה, ונוהגים גם לאומרו בברכת המזון. אך, בברכה מעין שלוש אין נוהגים לאומרה.
רבים התקשו בנהוג הקיים של אי אמירת "על הניסים" בברכה מעין שלוש, מדוע לא נהגו לאומרו? מהו ההבדל המהותי בין ברכת מעין שלוש לברכת המזון? יש שני ביטויים לכך ששאלה זו כל כך חזקה, וקשה לתת לה פתרון הולם - בזה שיש כמה שיטות ספורות שפחות מוכרות בפוסקים[3] שאכן יש צורך להגיד "על הניסים" גם בברכה מעין שלוש[4], ומנגד יש שנהגו שלא לאכול מאכלי מזונות כדי לא להתחייב בברכה מעין שלוש, מחמת בעיה זו שאין לה פתרון[5]. ועל כן יש צורך בביאור הסיבה לאי אמירת "על הניסים" בברכה מעין שלוש.
♦
נראה שיש שלוש שיטות מרכזיות[6] בביאור הסיבה לאי אמירת "על הניסים" בברכת מעין שלוש:
א. הגר"א (ביאור הגר"א או"ח סימן ר"ח ס"ק מא) מסביר כי אמירת "על הניסים" מחוץ לתפילה אינה חובה, והיא בגדר מנהג. לכן בברכה מעין שלוש לא קיים בעיה כלשהי באי אמירת "על הניסים", בגלל העובדה שלא נהגו העולם לאומרו בברכה מעין שלוש.
אך הסבר זה מוקשה מחמת שתי סיבות: הוא מבוסס על כך שאמירת "על הניסים" היא בגדר רשות, אך הערנו ששיטת הרמב"ם היא שהזכרת "על הניסים" בברכת המזון היא חובה, ולכן יש צורך בהסבר אחר[7]. בנוסף, הגר"א מתעסק עם עצם הבעיה ההלכתית באי אמירת "על הניסים", אך עדיין לא מובן מדוע לא נהגו כך[8].
ב. המהר"ם מרוטנבורג (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג סימן ע) מבאר לפי היסוד המובא בגמרא שאמירת "על הניסים" מותנית בהזכרתה דווקא במקום "הודאה". בתפילה ובברכת המזון יש קיום של תנאי זה, אך בברכה מעין שלוש לא קיימת "הודאה", ולא ניתן לאומרה. הבעיה העיקרית בביאור זה היא ההתמודדות עם אמירת "נודה לך ה' אלוקינו" שבסוף ברכת מעין שלוש, שלכאורה מקיימת את תנאי אמירת "על הניסים" ב"הודאה". לפיכך, יש שהציעו שלמהר"ם היה נוסח אחר בברכה מעין שלוש שלא קיים בו "נודה לך". אך יש שדחו[9] בצורה אחרת את דברי המהר"ם, בכך שיש צורך בהודאה ייחודית שאינה קשורה למזון עצמו על מנת להתחייב באמירת על הניסים. כפי שקיים בתפילה ובברכת המזון, שבהן ההודאה מקיפה נושאים כלליים ורחבים יותר. לעומת זאת, בברכה מעין שלוש, ההודאה ממוקדת במזון בלבד, ולכן אינה כוללת את ההיבט של הודאה על הנסים. אחרים[10] לא רואים בעיה מהותית באמירת על הניסים בברכה שלוש, אך מבינים שקיימת בעיה נקודתית, ולא ניתן להוסיף אמירה זו, המפסיקה בין חתימה לחתימה[11].
ייתכן שאין זה מוכרח כוונת הגמרא שאמירת על הניסים היא "בהודאה" איננה תנאי באמירת על הניסים, אלא מקום אמירתו בתפילה ובברכות. ולכן, גם כאשר אין בברכה או בתפילה "הודאה" יתכן לאומרה מכל מקום במיקום אחר.
ג. הגר"ח מבריסק[12] מבאר סוגיה זו על פי חידוש של רבינו יונה במסכת ברכות (כט ע"א). הגמרא בברכות (שם) קובעת שאין אומרים תפילת "הביננו" במוצאי שבת, מפני שאין אפשרות לומר את "אתה חוננתנו". נראה שהסיבה לאי האפשרות להוסיף את "אתה חוננתנו" בתפילת הביננו איננה מובנת. רבינו יונה מסביר זאת בכך שתפילת הביננו מהווה קיצור לתפילת עמידה, ולכן מזכירים בה רק את הברכות ולא את הזכרות האחרות, ועל כן אין להזכיר את "אתה חוננתנו" בתפילת הביננו, שהיא הזכרה ולא ברכה. זאת משום, שאילו היינו מזכירים אותו היו חושבים שהיא חלק מהברכה עצמה. על פי יסוד זה ניתן לומר שגם תוספת "על הניסים" נחשבת בגדר הזכרה, ולא ברכה, ולכן אין להזכירה בברכת מעין שלוש, שהיא קיצור של ברכת המזון.
רבים[13] מתקשים בחידושו של הגר"ח, מפני כמה סיבות, אך הסיבה העיקרית היא שלכאורה לפי סברא זו לא מובנת הזכרת "יעלה ויבוא", ו"רצה והחליצנו" שכן נוהגים להוסיף בברכה מעין שלוש, על אף שהן גם כן בגדר הזכרות ולא ברכות[14].
נראה להציע הסבר חדש, ששמעתי מהרב א. גודמן[15], בביאור הסיבה לאי אמירת על הניסים בברכה מעין שלוש. הסבר זה תלוי ביסוד חשוב שאמירת "על הניסים" מותנה בקיום פרסום הנס.
הגמרא בשבת (כד ע"א) דנה באמירת "על הניסים" בברכת המזון. מצד אחד הגמרא מעירה שברכת המזון היא מהתורה והוספת "על הניסים" היא רק מדרבנן, ולכן אין לאומרה. מצד שני, יש באמירת "על הניסים" פרסום הנס, ולכן אולי בכל זאת יש לאומרו. למסקנה הגמרא קובעת שיש "רשות" להגיד "על הניסים" במקרה כזה. יש שתי קושיות חזקות על דברים אלו. ראשית, מהו ההבדל בין ברכת המזון, ששם יש ספק באמירתו, לבין תפילה? שנית, מסקנת הגמרא איננה מובנת. הרי ממה נפשך, אם אין באמירת "על הניסים" בברכת המזון פרסום הנס אז אי אפשר לאומרה, ומצד שני, אם יש פרסום הנס אז חובה לאומרה. ואם כך יש קושי במסקנת הגמרא.
בשאלה הראשונה עסקו הראשונים, והם מבארים שהנחת היסוד שבתפילה יש צורך באמירת "על הניסים" לעומת ברכת המזון, היא מובנת בכך שהתנאי של אמירת על הניסים כרוך בקיום פרסום הנס, לכן בתפילה, שבדרך כלל נעשית בציבור, יש באמירת "על הניסים" פרסום הנס. לעומת זאת, בברכת המזון לא ברור האם קיים פרסום הנס, ולכן יש צורך לדון בחיוב אמירתו[16].
לכאורה, לפי הדברים הללו מתיישבת גם השאלה השנייה. מאחר שאמירת "על הניסים" תלויה בקיומו של פרסום הנס, ניתן להבין את מסקנת הגמרא (לגבי ברכת המזון) כמתייחסת למצב ביניים שבו פרסום הנס קיים באופן חלקי. בברכת המזון, להבדיל מהתפילה הנאמרת בציבור רחב, מדובר לרוב בקבוצת סועדים מצומצמת, ועל כן אין בה פרסום נס מלא, אך גם לא היעדר מוחלט של פרסום נס. משום כך נקבע שאמירת "על הניסים" בברכת המזון היא רשות ולא חובה. אולם בברכה מעין שלוש קשה לומר שמתקיים אפילו פרסום נס חלקי, שכן המאכלים המחייבים ברכה זו, כגון פירות משבעת המינים או פת כיסנין, בדרך כלל נאכלים ביחידות ולא בציבור. ואף על פי שייתכנו מקרים יוצאי דופן שבהם יתקיים פרסום נס, חכמים קבעו שלא לחלק בין מקרים שונים, על פי הכלל של "לא פלוג". לפיכך, אין אומרים "על הניסים" בברכה מעין שלוש.
♦ ♦ ♦