הרב יחזקאל מועלם
כולל להוראה בנין אב

אמרי שמעון - ליקוט הנהגות ואמרות ממרן הגר"ש בעדני זצ"ל[1]

הדרך היחידה להצליח בלימוד
חז"ל תפסו לשון שלילה: "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", היו צריכים לומר התורה מתקיימת וכו'. והביאור בזה הוא, בכדי להדגיש שלא יחשוב האדם: נכון זה דרך טובה, אבל יש עוד דרכים, אני אלך ל'באבות' אני יעשה כל מיני סגולות. לכן אמרו חז"ל אין התורה מתקיימת - אין דרך אחרת. אנחנו צריכים להתגבר על הניסיון של הקושי, צריך להתייגע להתמיד. אנשים עושים היום את כל התאוות, בחור רוצה להיות בישיבה עם פלאפון צריך להתווכח איתו, כאילו שהוא עושה טובה למישהו, הוא הורס לעצמו את החיים, הדבר הזה מפריע ללמוד. בחור ישיבה לא יכול להיות גם תלמיד חכם וגם פוליטיקאי, תתרכז בלימוד תעזוב את השטויות האלה ואז מצליחים.
החזו"א אומר, שממית עצמו עליה פי' ממית את כל המדות הרעות לא את הגוף, הגוף צריך להיות בריא כדי שיוכל ללמוד ויוכל להתייגע, יוכל להתמיד, צריך לישון כמו שצריך כדי שלא ירדם על הגמ'. אבל את המדות הרעות והתאוות, הרצונות, הפוליטיקה, הפלאפונים, כל אלה לזרוק, ואז האדם יהיה מאושר, יהיה בריא בנפשו. והגמ' אומר "אלא במי שממית" כל הכשרונות לא יעזרו אם לא יתייגע על הלימוד. בגלל כך חז"ל תפסו לשון אין התורה מתקיימת, אפשר לחדש חדושים בלי עמל אבל התורה לא תתקיים[2].
♦
חומר מצות הצניעות – יותר מחילול שבת
"ושמעתי בשם מרן החזו"א זי"ע שהצניעות יותר חמורה מחילול שבת, ולא שמעתי הסבר לזה. ואני חושב שהדברים פשוטים, משתי סיבות: שהרי בעניני הצניעות הדין שיהרג ואל יעבור, ואפילו בענפי הצניעות. לעומת זאת בהלכות שבת יעבור ואל יהרג. ועוד, שהרי חוסר צניעות מזיק גם לאחרים, והחוטא הוי ממחטיאי הרבים, ואילו בדיני שבת הנכשל זה רק רע לעצמו.
ולצערנו פה התחלפה ההנהגה הנכונה, שבבית לא אכפת לבעל איך תלבש, אבל בחוץ רוצה שתראה יפה, למי? ומחשבה זו פסולה ונוראה, ולא שמים לב איך מתדרדרים עניני הצניעות, וחבל שמפסידים בזה את הבטחת חז"ל שצניעות מביאה שלום בית ומגדלת ילדים מוצלחים בתורה ויראת שמים"[3].
♦
מעלת לימוד סדר טהרות להלכה
"ובראותי את חביבותו בלימוד המשניות [כדרך סבו ז"ל אשר הוא קרוי על שמו שהיה מחבב את לימוד המשניות] וביחוד בסדר טהרות, אמרתי לו שמן הראוי שיחבר חיבור על עניני טהרות בפלפולא דאורייתא ובאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וכמ"ש מרן החפץ חיים זצ"ל זיע"א שמגדרי "ציפית לישועה" לעסוק בהלכתא דמשיחא ועל כן זירז כהנים לעסוק בעניני קדשים וחיבר חיבורים בזה, ובאמת שעניני טהרות שייכים לכלל ישראל ובוודאי שמן הראוי לעסוק בהם ביחוד בתקופה זו שנראית עקבתא דמשיחא"[4].
♦
מעלת החזרה
הגה"צ רבי שלום שבדרון זצוק"ל תמיד היה נוהג לומר, שיש בחורים שפותחים "בית קברות פרטי": לומדים מסכת בבא קמא, וכעבור שנה עוברים מסכת ושוכחים לגמרי מהמסכת הקודמת שלמדו, לא חוזרים, זה בית קברות פרטי לקבור עוד מסכת ועוד מסכת. צריך להשקיע בלימוד ולחזור כמה שיותר, זה עיקר הגדילה בתורה, לחזור ושוב לחזור. הרבה עמלו אבל מי שחזר על לימודו גדל והתפתח בתורה[5].
♦
אכילת "חמין" בליל שישי
ישנה תופעה שנכנסה בהיכלי הישיבות, מנהג אכילת צ'ולנט בליל שישי יש נוהגים לעשות 'משמר' ולאכול חמין. מה זה 'משמר' של חמין? כאב לי לשמוע על כך. אני זוכר כיצד אנחנו היינו עושים לימוד כל הלילה ואוכלים עוגה וקפה. פעם אחת עשינו 'משמר' כל הלילה בליל שישי. ישבנו ולמדנו. ואז נכנס מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצוק"ל ושאל, מה הכנתם לכם אוכל למהלך הלילה? אמרנו יש לנו קפה ועוגות. אמר לנו מרן הרב שך זצוק"ל זה לא מספיק, צריך חלב, אתם לומדים כל הלילה צריך שיהיה לכם כח ללמוד והלך וקנה לנו חלב. זה המקסימום שאכלנו בלילה. אבל מה זה החמין שאוכלים, זה רק מקלקל את השבת. אסור לאכול מאכל טעים בחול ואחר כך בשבת לא ירגיש עונג כיוון שאכל כבר בליל שישי, זה יצר הרע שמכניס כל מיני דברים[6].
♦
העמל ומתיגע הוא המצליח
רק לימוד מתוך חשק רב ושמחה מביא לידי הצלחה. מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצוק"ל תמיד היה אומר, כי ראה אלפי תלמידים בחייו, אבל רק מי שעמל ויגע בתורה הצליח, ומי שסמך על הכישרונות שלו לא יצא ממנו כלום[7].
♦
פגעי המכשירים הפסולים – נפילה בשני העולמות
"רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה" - אפשר לקרוא את זה על פגעי האינטרנט והאייפונים, וטוב עשו רבני ישראל בכל עיר, להתכנס ולעמוד על נפש עמך בית ישראל שעדיין לא הבינו את גודל הסכנה, וחושבים בלבם "לי זה לא יקרה". ואני לצערי יודע על מקרים שרבים חשובים נפלו נפילה בשני העולמות רח"ל, וכל שכן צעירים לימים.
האינטרנט הוא שער הטומאה החמישים. האור החיים הקדוש אומר, כי לפני ביאת המשיח ירדו חוטאי ישראל גם לשער החמישים רח"ל, ורק בכח התורה אפשר לצאת משם. עלינו לנסות ולהציל את הצעירים שנדבקו לאינטרנט ולחלצם במהירות לפני שירקיבו את כל סביבתם, כי אז יהיה כבר מאוחר מדאי[8].
כשם שבגשמיות יש היום מחלת הסרטן רח"ל אשר נתפשטה בזמננו, וכן נגיפים שונים המכלים את גוף האדם בימים מועטים רח"ל, כך גם ברוחניות - מכשירים אלו מכלים את הנפש ד' ירחם!
♦
הישיבות והכוללים מגינים עלינו מפני צרה
אני זוכר שבקושי היינו מאה בחורים ספרדים, היום ב"ה כה גדלנו. העידו בפני ועד הישיבות שאצלם נרשמים כדי לקבל דחיות לגיוס, כי הציבור הספרדי גדול בחמישה אחוזים יותר מהציבור האשכנזי שבא לקבל דיחוי. זו ממש מהפכה גדולה, ובזכות הקמת התורה הזאת זה מה שמגן עלינו. בזמני לא היה את כל זה. הקב"ה ידע שיהיה כל מיני טילים ששולחים עלינו בכל הארץ אז מה יגן עלינו מכל זה, לכן דאג שיקומו ישיבות וכוללים בכל מקום בארץ, בצפון ובדרום, כדי שזה מה שיגן עלינו מכל המפגעים המנסים לכלותינו. אומרים "יש כיפת ברזל', אבל צריכים לדעת שבלי התורה שיש בכל הארץ לא יעזור שום דבר, התורה היא זו שמצילה[9].
♦
חובת ההשקעה בחינוך ילדים ועצות לזה
שמחתי לראות את אשר רחש לבך דבר טוב וחשוב ונצרך מאד מאד, חבור יקר על דרך חנוך הילדים, כי בס"ד הולכים ומתרבים אברכים יקרים שמקימים בתים נאמנים בישראל, ובסיעתא דשמיא מתרבים הילדים וצצים הבעיות של חינוך הילדים, ואת זה האברכים לא לומדים בישיבות או בכוללים ונתקלים בבעיות, ואני מקוה שתהיה לך סיעתא דשמיא לדרוש בענין, ואני רואה שאתה מצטט מדברי חכמים גדולים ומפורסמים שמתיחסים לענין הזה, ואני מקוה שתמשיך בזה. זו דרך משכנעת. ואולי כדאי לארגן כנסים ולהביא מומחים, או אתה בעצמך תלמד ותלמד, כי זו דרך של שאלות ותשובות ומלמדת הרבה.
רציתי לכתוב כמה רעיונות בדבר. שמעתי ממחנך מנוסה מאד וחינך מלמדים בהצלחה, והסיסמה שלו היתה "אין ילד רע, יש ילד שרע לו", וצריך להקרין בחינוך הרבה חום וקירוב. ושמעתי רעיון בזה על דברי חז"ל על קטן (ועוד) "שמאל דוחה וימין מקרבת", לתרגם את זה למעשה, שימין חזקה יותר משמאל למשל פי חמש, והכוונה בזה חמשה פעמים להתנהג עם הקטן בחום ובקרוב ובתוך זה פעם אחת בקפידה ועונש, ואידך פירושו זיל גמור. ואני מציע למחבר להמשיך ולהתמחות בסוגיא זו ולספק להורים ולמלמדים דרך טובה ומבורכת[10].
♦
חינוך הבנים והבנות – גופי תורה
עיינתי קצת בעלים לתרופה אשר כתבת בענין חינוך הבנים והבנות, ונהנתי לראות דברים נאים ומסודרים בסדר נחמד למראה וטוב למעשה, מדברי רבותינו הגדולים שמימיהם אנו שותים בהסבר קצר וקולע, ובאמת שאלו הם גופי תורה ולא כמו שחושבים שזה מילי דחסידות, שנכשלים באיסורי תורה בהנהגתו עם בניו ובנותיו ומושכים חיים קשים בגידול בניהם ובנותיהם באוירה קשה ומרה, ובודאי זה משפיע על חינוכם, בשעה שעם הנהגה נכונה יכולים להפוך את החיים מגהנום לגן עדן[11].
♦
עוד בעניני חינוך
אנו שרויים בדור של חושך ואפלה, וחובה בזמננו להעניק הערכה ולרומם את התלמידים כדי שיגדלו לתורה[12].
♦
סדור הדברים מועיל לזכירה
חשבתי שמן הראוי לשבח את החיבור על הסדר היפה שסידר המחבר שליט"א, סדר שמרחיב את הלב ותאוה לעינים והרואה אומר ברקאי. הן על הכללים והן על הפרטים. ונראה לי שהסדר היפה מאפשר זכירה יפה והבנת הדברים בצורה מסודרת של שאלות ותשובות, ועל ידי זה הקליטה מסתדרת יפה[13].
♦
זהירות בני תורה מחילול ה'
עיינתי קצת בחלק מן הכתבים אשר כתבת בענין קידוש השם וההיפך ח"ו. ובאמת שצריכים הדברים להאמר ולהכתב, כדי לזרז את בני התורה היקרים שלא יכשלו בענינים אלה שעונשם קשה עד מאוד, וגם הזהירות בהם קשה מאוד, ביחוד לבני תורה שכל הנהגה קלה שאינה ישרה נכנסת בגדר של חילול השם החמור[14].
♦
זמן אמירת ברכת להכניסו בבריתו
ראיתי להעיר על מה שכתבת שנוהגים לברך ברכת "להכניסו" לפני הברית נגד דעת מרן, כמו שפסקו רבים מהאחרונים כנראה לפי הקבלה. עכ"פ אם נהג לברך אחרי הברית והמוהל עשה את הברית והפריעה ביחד, נכשל בענין "עובר לעשייתן"[15].
♦
גובה הצהבת במילה
בנוגע לגובה הצהבת, אמר לי הרב ד"ר רוטשילד ממעייני הישועה, שהגאון הרב וואזנר זצ"ל אמר לו לנהוג 17-18. אני חושב שטוב להמוהל המומחה שיבדוק אותו ויצרף את אחת הדעות[16].
שמיטה
אחדשה"ט. בכבוד יקר הנני לענות על מכתבו אשר בו שאלני מה ידוע לי בענין השביעית דעתו של מרן הגדול הרה"ג זי"ע הרב ר' עזרא עטיה זצוק"ל ראש ישיבת פורת יוסף תכב"ץ.
באמת כאשר הקמנו את פנימית ישיבת פורת יוסף בקטמון כסניף לישיבת פורת יוסף, ובפרוס שנת השמטה שאלתי את מרן זצוק"ל אם להחמיר בשביעית במטבח הישיבה בקטמון או לסמוך על המקילין בהיתר המכירה. אז הי' המצב קשה מהיום. וענה לי כמעט בזה הלשון עד כמה שאני זוכר: ההיתר הוא דחוק מאד וקשה לסמוך עליו. ועוד הוסיף, שאין לצרף מה שיש בראשונים שאין בזמן הזה דין שביעית היות וכבר הוכרע הדבר ע"י גדולי הפוסקים האחרונים וביחוד דעת מרן הב"י שיש דין שביעית לפחות מדרבנן.
ועוד אמר לי, שהוא בטוח שגם אותם גדולים מהדור שעבר שהתירו לסמוך על המכירה היו חוזרים בהם היום מההיתר, והסביר כך: המכירה מאד מפוקפקת שהרי המוכר ממשיך להחזיק בשלו ועושה בו כמקודם, וסמכו בעיקר על הסברה כיון שרוצה להנצל מאסור שביעית גמר ומקנה בלב שלם, וזה שייך רק במוכרים יראי שמים ואלה שאלו ולאלה התירו בדור הקודם, אבל לסתם אנשים שחותמים על המכירה רק כדי שיתנו להם הכשר על פירותיהם אין כל תקף למכירה כמו שעושים. אני משתדל לפרסם את הדברים האלה הן מחמת סמכותו המוכרת של מרן זצוק"ל, והן להוציא מלבם של אלה שאומרים שהרבנים הספרדים מקילים בדבר, וכמדומה שרבני פורת יוסף כיום גם כן דעתם שלא לסמוך על המכירה וכן שמעתי ממו"ר הרה"ג חכם יהודה צדקה הי"ו ראש ישיבת פורת יוסף תכב"ץ[17].
♦
בענין לימוד תורת הסוד
אודות החיבור שאתה עומד להוציא המדבר בתורת הסוד ושואלים מה דעתי בזה, אספר לך. פעם הייתי מהלך עם מרן הרב שך זצ"ל, ואמרתי בהיות שמרבים לדבר מדוע לא לומדים את תורת הסוד, וענה לי: אמנם צודקים בזה, אבל לא ראיתי מי יכול ללמד את תורת הסוד.
וכאשר ראיתי את דבריך, לא מצא חן בעיני שאתה מדבר חזק כאילו שבלי תורת הסוד (כאילו) זה חסר מאוד, כי חסרה תורת האמת. [כי] אמנם הרמב"ן משתמש לפעמים במילה זו וכותב - אחרי שפירש את הפסוק בדרכו - ממשיך ואומר ועל דרך האמת וכו', ומפרש לפי תורת הסוד, [אבל] הסברתי שגם הפשט מקודם גם זה אמת אבל לא כל האמת, ובדרך הסוד הכל אמת.
ובקשתי ממך לכתוב בתחילת החיבור קטע מדברי שומר אמונים הקדמון, בעיקר דבריו שמביא את המדרש שאומר שמי שלא לומד קבלה מוציאים אותו מבית המדרש בעולם העליון, ומסביר שם שהכוונה שמוציאים אותו מבית המדרש של עולם הסוד בלבד, פשוט שהוא לא שייך בזה, ואני מקצר ואומר שמי שלומד את הספר הנ"ל ובקי בו, יש לו שייכות לתורת הסוד והוא נשאר באותו עולם באותה רמה שלמד לפחות בשיעור א' ומשם הוא עולה וכו'.
♦
מילה דחויה ביום חמישי או ששי
אמר, ששמע מפי הגאון ר' בן ציון אבא שאול זצ"ל שהוא בעצמו היה מוהל ופוסק גדול כנודע, דאע"פ שבשו"ע לא הובא דין זה, מ"מ כיון שבב"י הביאו הכי נקטינן ולא מלין לא בחמישי ולא בשישי. וכן הדין שאין למול אז אא"כ אי אפשר למולו ביום ראשון מכל סיבה שהיא, כגון חשש מבעיה רפואית וכדו' אזי מותר למולו ביום שישי ובלבד שלא יעשו כן קודם חצות היום דוקא[18].
♦
אחד משמות החתן כשם חמיו
כשלחתן וחמיו שני שמות שאחד מהם זהה, אין לחוש בזה, על פי מה שכתב בכף החיים שכאשר השמות זהים יש להוסיף שם, אך כאן מלכתחילה יש לשניהם שם נוסף[19].
♦
ברכת האינגי'רה
ברכת האינגי'רה (מאכל הנהוג בין האתיופים שעשוי מקמח שאינו מה' מיני דגן) היא שהכל, וכן אין בקמח זה משום חימוץ.
♦
הסרת מכסה בור הניקוז בשבת
מותר להרים בשבת את מכסה בור הניקוז הקיים בחדרי האמבטיה והשירותים, אע"פ שאין לכיסוי בית אחיזה בולט ע"ג המכסה, הואיל וניכר שהכיסוי אינו חלק מן הקרקע אלא מכסה בפ"ע העשוי להרמה ולא הצריכו בית אחיזה אלא משום דמיחזי כסותר ובונה חלק מן הקרקע, והיינו כבזמנם שהיתה חתיכת עץ בעלמא מכסה את הבור[20].
♦
ביצה שנתבשלה עם בשר
ביצה שנתבשלה יחד עם בשר, אם ברור לו שאין שום סדק בביצה אין צריך להמתין אחר אכילתה שש שעות[21].
♦
זמן הנשואין
רק מי ששקוע בלימוד ואין לו נסיונות של יצה"ר והרהורים, יכול לאחר את נישואיו לאחר גיל עשרים, אבל אם אינו בגדר הנ"ל אסור לו לאחר את נישואיו [22].
♦
חשש איסור בישול במאכל ה"ג'חנון"
ובעת שהותי בעיר לונדון בחודש מנחם אב שנת תשס"ג אצל בני קהילתנו ק"ק עדן יע"א שבשכונת הנדון, שמעתי מאת הגאון הגדול רבי שמעון בעדני (שליט"א) שהתארח שם באותו הזמן שגם הוא התריע בנידון זה לאחר שנשאל על כך, ויעץ להם עצה כדי שלא יבואו לידי מכשול באיסור בישול ח"ו, והיא שלפני השבת יכניסו את סיר הג'חנון לתנור אפיה למשך חצי שעה או קצת יותר עד שנעשה ודאי מבושל ויותר ממאכל בן דרוסאי, ורק אז יניחו אותו ע"ג הפלאטה, ובכה"ג גם אם יסור הבגד או המכסה אין חשש להחזירו כיון שנתבשל כל צרכו קודם השבת[23].
♦
קטן שדילג יום אחד מהספירה
קטן שדילג יום אחד ולא ספר ספירת העומר, יספור מכאן ולהבא בלא ברכה[24].
♦
מברך על העומר להוציא אחר
מי ששכח יום אחר מלספור העומר, אם יכווין להוציא אדם אחד מהקהל שלא בירך והוא יברך בעבורו מותר[25].
♦
ברכת הלבנה וערבית איזה קודם
מי שאין בדעתו להתפלל ערבית באותו עת אלא למסור שיעור וכדו', יוכל לברך ברכת הלבנה אף קודם ערבית ואין כאן דין דתדיר קודם[26].
♦
חתן שאינו שות"מ אם פוטר מתחנון
חתן הנושא אשה או חתן בר מצוה שאינו שומר תורה ומצוות רח"ל, אינו פוטר מן התחנון[27].
♦
שמע ברכה מחבירו ונמלך
השומע ברכת הנהנין על פרי מחבירו ע"מ לצאת בה י"ח וענה אחריה אמן, יכול השומע לחזור בו ולא לאכול ואין כאן ברכה לבטלה, דכיון דהמברך עכ"פ טעם מהפרי תו לא חשיב ברכה לבטלה כיון שנעשה שימוש בברכה זו, והרי זה דומה לאדם המברך בורא פה"ע על תפוח ואגס המונחים לפניו ודעתו על שניהם ולבסוף חזר בו ואכל רק אחד מהם, דודאי אינו נחשב כברכה לבטלה[28].
♦
עניית אמן טרם בליעת המאכל
מנהגו שלעולם לא היה עונה אמן על ברכות אחרים עד שיבלע את מה שבירך עליו, כי חשש בזה לד' המג"א ושאר פוסקים שעמו[29].
♦
חיוב נשים במאה ברכות
דעתו נוטה שהנשים פטורות מחיוב מאה ברכות בכל יום, משום דזו מצות עשה שהזמן גרמא (והיינו, דכיון שהחיוב מתחדש בכל יום מחדש, ולו יצוייר שלא תשקע השמש הרי לא יחול חיוב חדש, על כן חשיב כהזמ"ג)[30].
♦
לעבור לפני קטן המתפלל
יש להקל בשופי לעבור לפני קטן המתפלל, ומעשים בכל יום שקטן אינו מכוון כלל, ובפרט יש להקל בקטן שניכר מתנועותיו שאינו מכוין וממילא אין בתפילתו דין שכינה כנגדו ואין דין טרדה[31].
♦
בשולי גויים ב"טורטיה"
וכך שמעתי מהגאון רבי שמעון בעדני (שליט"א), שאכן יתכן שבמקסיקו מניחים אותה בכל הארוחות על השלחן אך הנכבדים לעולם לא יאכלו ממנה אלא מהלחם הרגיל המונח שם שיש להם מזה תמיד, והיא מונחת שם רק כסמל לאומי, וא"כ אין לה כל חשיבות כדי לאוסרה מחמת זה[32].
♦
סדר הקערה בליל הסדר
אמר, שמנהגו במרור מניח החסה וממנה אוכלים במרור ובכורך, ובחזרת מניחים הקריי"ן ולא אוכלים, ושאלתיו האם כך נהגו בתימן, וענה לי כך ראה מנהג ירושלים[33].
♦
תפלה על בנות
שמעתי ממרן הגר"ש בעדני (שליט"א), שבירך את החתן (בברכת המזון) בנוסח הברכה הנזכרת "הרחמן הוא והכלה בבנים זכרים ובנות לעבודתו יתברך", ופירש דבריו מהטעם הנ"ל שהרי אינו מקיים מצות פריה ורביה מבלעדי הבת[34].
♦
תפלה כותיקין עדיפה על תקון חצות
דעתו היא שתפילה כותיקין עדיפה על אמירת תיקון חצות למי שאינו יכול לקיים שתיהן, וטעמו ונימוקו עמו דתפילה כותיקין מוזכרת בש"ס משא"כ תיקון חצות אינו מוזכר בגמרא[35].
♦
נתינת מעשר שני בפועל כיום
מפי כמוה"ר הגר"ש בעדני (שליט"א) שמעתי, שאמר לו הגאון בעל הקהילות יעקב זצ"ל שהוא יודע שהחזו"א בעצמו נתן מעשר ראשון ללוי ומש"כ בספרו הוא לפלפולא, עכ"ד[36].
♦
שיור אמה זכר לחורבן
אדם שקנה בית שכבר מסויד ואין בו שיור אמה על אמה זכר לחורבן, אם קנה מיהודי חובה עליו לגרד הקיר ואפילו שהוא לא עשה האיסור בידיים, ובאופן שסיידו גוי וקנה ממנו היהודי בית מסוייד פטור מלשייר. ופשוט שדין זה נאמר גם בירושלים, דלא כמי שחלק[37].
♦
תשלום נזק עקיף מהכשת נחש
לוכד נחשים שהוזמן לתפוס נחש בבנין משותף, וכשלא שילמו לו את הסכום שדרש שיחרר את הנחש ולאחר זמן הוכש אחד הדיירים מאותו נחש, נראה דאין לחייב את הלוכד בתשלומי הנזק, אך ודאי שהוא חייב בדיני שמים, ואף עבר באיסור תורה של "לא תעמוד על דם רעך" שהרי היה עליו למנוע הנזק ללא כל קשר מיהו הבעלים של בעל חי זה, ובפרט שידע הלוכד שנחש זה מאוד מסוכן ובקל יכול למנוע הנזק[38].
♦
כריעה באמירת ברכו
הרכנת הראש מעט באמירת ברכו וכדו', אינה נחשבת כריעה ומותר הדבר[39].
♦
ישראל שקנה עליית כהן
ישראל שקנה עליית כהן כשהכהן לא היה בבית הכנסת ולא התפלל עמהם, זכה בה הישראל ואין רשות לכהן לקחת העלייה ממנו[40].
♦
קבלת הוראות מרן
קבלנו הוראות מרן הבית יוסף אף בחיבורו בדק הבית ולא רק בשולחנו הטהור[41].
♦
הוציא מזוזה לבודקה
הוציא המזוזה על מנת לבודקה, בשהייה מועטת המוכרחת לצורך בדיקה א"צ להניח מזוזה אחרת, אך מ"מ אין לשהות לילה אחד בלי מזוזה. ולענין ברכה עליה כשקובעה בשנית אחר הבדיקה, אין לברך אלא א"כ עבר זמן לכל הפחות מהבוקר עד הלילה ופחות מכאן אין לברך כי אין זה חשוב היסח הדעת[42].
♦
הוספת מים לחמין בשבת
בשעת הדחק אפשר להסתמך על דעת הסוברים שמותר לערות בשבת מים רותחין לתבשיל שבקדרה כדי שלא יתייבש או ישרף[43].
♦
מדיני הכתובה
חתן ספרדי שכתוב בכתובתו שבועה אך למעשה החתן לא נשבע (כגון שהמקדש הוא רב אשכנזי ולא אבה להשביעו), פשוט הדבר דיש לפסול כתובה זאת ויש להחליפה בכתובה אחרת, כי שקר מעידים העדים[44].
יש לעשות הקנין על הכתובה אחר החופה ולא לפניה, משום מחזי כשקרא, שהרי כתוב בה "וצביאת כלתא דא והוה ליה לאנתו" ועוד לא נעשה כן, ואם לא עשו כן יש לחוש ולפסול הכתובה.
בן ספרד שיש לו כתובה שבה נכתב דחזי ליכי מדאורייתא, אף באופן שלא העביר קולמוס על תיבת דאורייתא, הכתובה כשרה. (וזאת מטעם שאין שקר בעדותו של החתן ולא בעדותם של העדים, משום שהעדים מעידים בזה שהחתן אכן חתם לפניהם והסכים לזה שזה ערך כסף דאורייתא וקיבל עליו ענין זה. ולכן גם לענין הסכום שהוא פי שמונה מכסף מדינה גם כן קיבל עליו החתן, ומ"מ אם יש ביניהם דין ודברים על הסכום ילכו לביה"ד, אבל לעולם לענין עדות שקר אין כאן שהרי החתן חתם לאשר זה ובידיעתו קיבל עליו)[45].
♦
תפלה בסוכה או בבית הכנסת
סוכת ביהכ"נ שיחדוה לתפילות בספסלים ותיבה לכל ז' ימי החג ומתפללים בה ברוב עם, הרי היא כבית הכנסת לענין ז' ימי החג[46].
♦
יחוד עם אחותו
נחלקו הפוסקים בענין יחוד עם אחותו באופן עראי, ולדעת רבנו זלה"ה אפשר להקל בזה[47]. ובגדר יחוד עראי שמותר, יש אומרים שהוא עד שלשים יום, ולשיטה זו אם מבטל את היחוד לפני שלשים יום, וכגון שיוצא מן הבית, אזי כשחוזר יש לו שלושים יום החל מאותו רגע[48].
♦
גנב שטעה אם צריך להחזיר לו
מעשה באדם שנתן לחבירו בעל מלאכה, שרשרת של אשתו שתלויים בה זרקונים שנקרעה בכדי שילחים לו אותה. הבעל מלאכה חשב שתלויים בה יהלומים והחליף לו אותם ליהלומים פחותים על דעת לגנוב את היהלומים היקרים. ועתה בעל התכשיט בא בשאלתו האם עליו ליידע את הגנב שהקישוטים שבתכשיט היו זרקונים. השיב רבנו שזכה בהם הנגנב, כיון שהגנב מדעתו נתנם לו, דרק בנתחלפו כליו בבית האומן יש לדון שלא זכה בהם כיון שלא היה בדעתו ליתן, אבל בנידון זה שהיתה בדעת בעל היהלומים להחליף עם הלקוח זכה הלקוח[49].
♦
הקפת שולחן שבת עם הדסים
מנהג רבנו זצוק"ל בליל שבת, בהקיפו השלחן עם הדסים כמ"ש בשעה"כ, היה ליקח דוקא הדסים משולשים, אך לא הקפיד אלא על שילוש ב' עלים העליונים והסתפק בזה[50].
♦
כיסוי הראש בכהן גדול
דעת הרמב"ם (פ"ח מכלי המקדש ה"ב) בצורת המצנפת של הכהן הגדול, שהיה צונפו אילך ואילך בצדדי הימין והשמאל של הראש ואמצע ראשו נשאר מגולה (כך פירשו התפא"י ומרכה"מ הלכות סוטה ועוד). ולכאורה קשה, איך הלך הכה"ג בראש מגולה. ושאלתי את הגאון רבי שמעון בעדני (שליט"א) האם יש סברא לומר שבהל' כיסוי הראש סגי שיהיה סביב ראשו מכוסה ולא האמצע. וענה לי, שמרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל פסק שעיקר כיסוי הראש הוא בקודקוד וא"כ לא סגי בהכי. ובאמת קשה איך הלך בלא כיסוי הראש, והרי הגמ' בשבת קנ"ו ב' אומרת כסי רישיך כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא. ונראה שמבחינה מציאותית לא היה נשאר ראשו מגולה שהרי היה לו גם ציץ וגם תפילין, ועל השטח הקטן שנשאר היה צריך לשים מצנפת ט"ז אמה, ובהכרח שלא נשאר מקום פנוי בראשו. עכ"ד[51].
♦
מצות ד' כוסות במיץ ענבים
שאלתי את הגאון הגדול רבי שמעון בעדני זצוק"ל, אם יוצאים יד"ח ארבע כוסות במיץ ענבים ואמר לי שאצלם אומרים "ידי יין יצא וידי חירות לא יצא", וזה כמיץ תפוזים. והוסיף הגר"ש זצוק"ל ואמר לי, דתמיד הוא מורה לשואליו שלמי שקשה לשתות יין בלבד שיערב חצי כוס יין עם חצי כוס מים[52].
♦
אמירת ברכו בקדיש יתום
קטן האומר קדיש יתום בסוף התפילה יחד עם אחרים, יוכל גם לומר הברכו שלאחריו כשאינו מוציא בזה יד"ח את האחרים (היינו, כששמעו כבר ברכו קמא). אמנם גם אם יש שם גדול שלא שמע ברכו קמא ורוצה לצאת ידי חובתו, אזי אינו יכול לעכב הקטן מלומר ברכו, אלא אותו גדול יאמר אף הוא הברכו בצוותא חדא עם הקטן כמנהג הספרדים, אבל לא יאמרו בזה אחר זה שבודאי לא תיקנו לאומרו אלא פעם אחת בלבד.
ובעצם מנהג הספרדים בזה, שכל אומרי הקדיש אומרים ברכו, אמר רבנו שלא מצא אסמכתא להצדיק מנהגם אבל מאידך גיסא גם לא מצא להיפך לאסור הדבר, ולכן דעתו בזה היא הנח להם לישראל וכו'.
אמנם יש לעורר על כך, שספרדי המתפלל בביהכנ"ס של אשכנזים ואומר קדיש ומאריך מעט באמירתו (מפני שביהא שלמא רבה אומר הוא מספר תיבות נוספות), ובינתיים אחד שסיים כבר לומר עושה שלום קורא בקול ברכו וכל הקהל עונה אחריו, א"כ כשהמתפלל הספרדי מסיים את אמירת הקדיש שלו אינו יכול לומר ברכו כדרכו תמיד, שכן כל הציבור חוץ ממנו ענו כבר ברכו בתרא. ואף לדברי האר"י שזה מסדר התפילה, בודאי שלא תוקן לכל אחד בנפרד אלא לציבור כולו פעם אחת בלבד[53].
♦
עניית קדיש ע"י נשים וילדים בלבד
עניית נשים וילדים על הקדיש (כשרובם אומרים קדיש בעצמם), אין להחשיב לענין זה, שכן בפשטות כוונת הקריאה ואמרו אמן היא לעניית אנשים, אבל יש להקל בזה להחשיב קטן בן י"ב שנה שהוא סמוך לאיש ויש חשיבות לענייתו כמו שיש חשיבות לנדריו[54].
♦
אמירת הי"ג עיקרים
פקפק בנוסח המובא בסידורי הספרדים באמירת י"ג עיקרים (אני מאמין וכו'), שכן הרבה מאד מבני ספרד והוא בתוכם נמנעים מאמירת הפיוט יגדל ואמירת "אני מאמין" בכל נוסח שהוא. ועכ"פ גם הנוהג לאומרו, מן הראוי שיאמר את הנוסח המקובל ללא תוספת כלל[55].
♦ ♦ ♦