הרב הראל דביר

סקירת ספרים חדשים: חומש עם ביאור 'אבני התרגום', עבודת הדביר, בגדי קודש

חמישה חומשי תורה עם תרגום אונקלוס וביאור משולב 'אבני התרגום'. תשפ"ה. 0583255441.
"אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו 'עטרות ודיבן', שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו" (ברכות ח, א-ב).
מראשיתה, נועדה קריאת התרגום לספק פירוש בסיסי לפסוקי התורה, עבור אנשים שאינם שולטים בלשון הקודש. במרוצת השנים התהפכו היוצרות, וכיום עבור רוב ככל האנשים, לשון התורה מובנת יותר מלשון התרגום, ולא רק זו אף זו: עבור רבים קריאת התרגום נעשית כמצוות אנשים מלומדה וללא הבנה.
בשנים האחרונות יצאו לאור כמה מהדורות של חמישה חומשי תורה ששמו להן למטרה להנגיש את תרגום אונקלוס ולסייע בהבנתו. מהן מהדורות שהשתמשו בגופנים שונים להבחנה בין מילים שתרגום אונקלוס רק תירגם מילולית לארמית למילים שהתרגום ממש פירש אותן, מהן מהדורות שכללו תרגום מלא של אונקלוס ללשון הקודש. נודעה בשערים גם סדרת הספרים 'פרשגן' שהעמיקה חקור בפירושיו וחידושיו של אונקלוס. מהדורתנו מתייחדת בביאור משולב המאפשר קריאה מהירה של תרגום אונקלוס בפה, תוך כדי העברת העין על מילות הביאור שנוספו במקום הצורך, ובמקרים רבים נוספו גם הערות שוליים להרחבת הביאור.
אציין מספר דוגמאות ללימודים 'קטנים' שמרוויח המשתמש בחומש זה בקריאת שמו"ת: בראשית (נ, כד): 'אנכי מת ואלקים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם' – מתרגם אונקלוס: 'מדכר דכיר יתכון' בלשון הווה, אך 'ויסיק יתכון' בלשון עתיד. מבאר מחברנו (עמ' קצט הערה 56) ע"פ פרשני התרגום, שלשון ההווה 'דכיר' באה 'להרחיק ההגשמה מה' יתברך, לפי שאין שכחה לפני כסא כבודו וזוכר תמיד הכל'. ומעין זה מבואר התרגום של (שמות יט, ט) 'בא אליך בעב הענן' – 'מתגלי לך', שעניינו להרחיק את ההגשמה. יש והביאור מחדד את ההבדל בין אונקלוס לרש"י, כגון (שמות כט, מג והערה 89): 'ונקדש בכבדי', שלפי רש"י מוסב על המשכן שיתקדש, אך אונקלוס תרגם 'ואתקדש ביקרי'.[1]
דבר בעתו מה טוב, הביאור 'אבני התרגום' משמח לבבות ומגביר חיילים לקיום מצוות קריאת שניים מקרא ואחד תרגום, תוך ניצול מקסימלי של התרגום כמפרש לפסוקי התורה – ככוונת התקנה הראשונית. יבורך המחבר ויבורכו אלה שלא רק קוראים את התרגום, אלא גם לומדים את התרגום, ותקוותי שמתוך הלימוד יתרבו חידושים נוספים בהבנת עומק התרגום.
♦
עבודת הדביר – מה יעשו היום בבית המקדש? הרב יוחנן לובין והרב אברהם בורשטין. ירושלים תשפ"ד. 0523114334.
'מה יעשו היום בבית המקדש?' – זועקת כותרת החוברת שמחולקת (או המייל שנשלח) למנויים רבים מדי חג, ואני בכללם. שולחי המייל, הרב יוחנן לובין והרב אברהם בורשטין, הגו רעיון של בירור וסידור הלכות עבודות המקדש לפי סדר מועדי השנה, בשלב ראשון עבור עצמם, ובשלב שני 'מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה', ולשמחתם מצאו כי רבים וטובים מתעניינים בכך. משנה לשנה הפרקים השתכללו והתעבו, נוספו התייחסויות והתקבלו הערות בונות, ואף התבררו שאלות חדשות שלא נמצא להן מענה מפורש בדברי הפוסקים המרכזיים[2] – עד שהגיעה השעה לברך על המוגמר ולאגד את כל הפרקים בספר שלפנינו.
הספר 'עבודת הדביר' משקף את האמונה והציפייה לחידוש עבודת הקרבנות בקרוב, וממילא את הצורך להתכונן לכך באופן מעשי וממשי. על פי רוב, אין זה ספר של עיונים שורשיים או הכרעות במחלוקות קיימות, אלא ספר המאסף ומסדר את הלכות עבודת המקדש וקודשיו, לפי מועדי השנה ולפי סוגים שונים של קרבנות. ספר המנגיש את ההלכות והדיונים שסביבן, תוך ציון מוקפד של מקורות מדויקים רבים, נותן בהן סימנים וכותרות, בשפה ברורה ובמבנה נוח לקריאה.
הספר מחולק לשלושה חלקים: תחילה הלכות בקצרה, לאחר מכן חזרה על אותן הלכות בהרחבה ועם הערות המציינות מקורות ודעות שונות עם ראיותיהן העיקריות, ובסוף הספר שלושה מאמרים עיוניים בנושאי ליבה השייכים לחידוש עבודת הקרבנות: כיצד ישירו וינגנו בבית המקדש; ברכה על עבודות המקדש; ביסוס האמונה שעבודת הקרבנות על כל סעיפיה תחזור.
הספר עבודת הדביר אינו ספר חידושים. הוא ספר המלא פרטים, אך על כל עמוד מעמודיו חופפת ההשתוקקות לחזרת העבודה למקומה, וניכר שהשתוקקות זו היא שהניעה את כתיבתו על כל חלקיה.
אקווה שהספר יצא לאור במהדורה נוספת, שתכלול מפתח לחידושי המחברים – בין אם בפתרון שאלות ובין אם בהעלאת שאלות חדשות, שגם הן תורה דילייהו. ואולי יזכונו המחברים בחיבור נוסף שבו ירחיבו בעניינים אלה.
♦
בגדי קודש – כיסוי השוק כהלכתו ודת יהודית כהלכתה. הרב אהרן יהושע כהן. מכון באר שלמה תשפ"ד. 05567669331.
בשנים האחרונות התרבה העיון בביאור קביעת חז"ל 'שוק באשה ערוה' (ברכות כד, א), ודומה שרוב ככל העוסקים בנושא מגיעים לאותה מסקנה: הכוונה לחלק התחתון של הרגל, מהברך ועד הקרסול. ולא רק זו, אלא שיש הסוברים[3] שאף ההנחה שהייתה מקובלת בעבר, שהפמ"ג (או"ח משב"ז סי' עה סק"א) והמשנ"ב (שם סק"ב) סבורים שהכוונה לחלק העליון, התערערה והתחלפה בהבנה שאף הם מודים שהכוונה לחלק התחתון.
פתגם המצוי בעולם הישיבות גורס כי 'כשהולכים בדרך נכונה פוגשים חברים רבים', ואכן – מסקנה זו הולכת ומתקבלת על דעתם של רבים, ומתפרשת בהרחבה בחיבורים שונים, שחלקם שמוזכרים אף בספרנו. עתה הצטרף אליהם מחברנו, הרב אהרן יהושע כהן, שהעמיק חקור בסוגיה זו ובסוגיות קרובות אליה, וגם הוא מחזק את ההבנה ה'חדשה', שמשמעה שינוי לחומרא מההרגל המקובל בקרב רבים כיום, אך למעשה אין בה אלא שיבה למנהג הישן שהיה רווח בישראל (ואף באומות) עד לדורות האחרונים.
הספר אמנם עוסק רבות בהוראות פוסקי הדורות האחרונים,[4] וייתכן שיש קוראים שיתקשו לעמוד בפירוט הארוך, אך המחבר שב ומבהיר שמבחינתו, העיקר הוא עיון מעמיק בדברי חז"ל והראשונים, בסוגיה במקומה ובסוגיות נוספות שמלמדות עליה ומרחיבות את היריעה.
המחבר מאריך לצדד בדעה שאין די בכיסוי השוק, אלא בכל מקום שנדרש כיסוי – עליו להיעשות דווקא בחצאית ולא בגרביים אטומות. לא מצאתי התייחסות מניחה את הדעת ומספקת לשאלה האם (ומדוע) זה שונה מכיסוי הזרוע, שבו דומני שמקובלת ההוראה להסתפק בחולצה, ולא להצריך מדינא בגד שמטשטש את הזרוע.[5]
בפרק ה' נקט המחבר ש'דת יהודית' אינה תלויה במנהג בהווה אלא נקבעת לפי המנהג שנהגו בו בעבר, ובין היתר (עמ' קצח) הוכיח זאת ממה שכמה ראשונים (רש"י כתובות עב, א ד"ה דת; רמב"ם הל' אישות כד, יב; ועוד) כתבו שדת יהודית היא מה 'שנהגו' בנות ישראל, בלשון עבר, ולא 'שנוהגות' בלשון הווה. לדידי אין ההוכחה ברורה, שכן בהקשרים רבים ננקטת לשון 'נהגו' אף כשמדובר בהווה (ואף כפירוש ל'פוק חזי מאי עמא דבר', ניסוח שבוודאי מתאר מנהג בהווה – רש"י ברכות מה, א ד"ה מאי; עירובין יד, ב ד"ה עמא[6]). ובפרט הדבר מצוי בלשון הרמב"ם, שהשתמש מאות פעמים לאורך משנה תורה בלשון 'נהגו' בבואו לתאר את מנהגי ישראל השונים, ורק בעשרות בודדות של מקומות כתב 'נוהגים', ברובם ככולם אין זה במשמעות של תיאור מנהג ישראל – ואין כאן המקום לפורטם.
אוסיף ואעיר בכלליות על פרק ה, שלא ברורה לי הנחת היסוד שלו, שכיסוי השוק נדרש מ'דת יהודית', ודומני שבחז"ל ובראשונים (לפחות המרכזיים שבהם) לא קישרו בין כיסוי השוק ל'דת יהודית'[7].
יישר כוחו של הרב כהן שליט"א על עיונו, על כתיבתו הסדורה והבהירה ועל טרחתו באיתור מגוון עצום של מקורות והתייחסויות.
♦ ♦ ♦