הערות על מאמרו של הרב יהושע ון דייק "האם אשה נשואה צריכה לנהוג כבעלה בהלכות ובמנהגים" (עמוד ר"נ)
לכבוד הרב יהושע ון דייק שלום וברכהמעט הערות במאמרו בירחון האוצר האחרון, בענין אשה נשואה אם תנהג כבעלה בהלכות ומנהגים.
א. בכל נושא זה לכאורה היה מקום רב להביא מהלכות נדרים, שהבעל מפר את נדרי אשתו, אך אם לא הפר היא מחויבת בהם אפילו אם יהיה שולחנם נפרד בשל כך (נניח תהיה נזירה). ומכאן יוצא שי"ל שאין זו מציאות בלתי אפשרית של חומרות לאשה ולא לבעל או להפך. וניתן היה לבאר בדברי התשב"ץ שאינו שולל אלא את זה שיהיו חייבים לנהוג מנהגי קהלות שונות. יש לדון בזה, וצ"ע בדברי הפוסקים מדוע לא דנו משם, שלכאורה הוא דומה לנידון דידן יותר מהדימויים שדימו.
ב. ועוד בענין זה, אם האשה קיבלה עליה להחמיר בדבר מסוים, בצורה שהוי נדרי מצוה- לכאורה היא מחויבת בזה אם לא הפר לה בעלה (ביום שמעו וכו' שאר ההלכות) או הותר לה ע"י חכם.
ג. לגבי ברכת המצות לאשכנזיה נשואה לספרדי. י"ל שבדורינו אין קהילה מסוימת שהצטרפה אליה האשה, ורק בטלה לבעלה. ובבעל יתכן לומר שאין מנהגו שאשה לא תברך, כיון שאינו אשה. וצ"ע.
ד. בענין החילוק מהרב רועי הכהן זק, בין בעל ספרדי ת"ח שנראה לו כך, או שאינו ת"ח. לא הבינותי מדוע סברת הבעל שהדבר אסור מונעת את מחילתו. אני יכול להבין שמי שסובר שברכת אשה על מעשהז"ג לבטלה היא לא ימחל לאשתו, אך לא נראה שיש מניעה לחלות מחילה זו. וזה ודאי אינו דומה לאם הבעל הסיק הלכה בעניני כשרות, שהאשה מחויבת לילך אחריו שלא יהיה שולחנם נפרד. כאן זו הלכה לאשה, ומדוע מחויבת דוקא לדעתו של בעלה בתור פוסק (לד"ז לא הובא מקור).
אלעזר חיים גרינברג
♦