הערות על מאמרו של הרב יחיאל ראזנבערג "ברכת המקדש שמו ברבים ואשר צג אגוז, וברכות שלא נמצא מקורן בש"ס" (גיליון צ"ו עמוד ל"ז)
ראיתי את מאמרו הנפלא של הג"ר יחיאל ראזנבערג שליט"א בעניין ברכות שלא נמצא מקורן בש"ס, והנני להעיר ולהאיר כאן מעט כדרכה של תורה.במה שהביא שלא נמצא מקור לברכת המקדש את שמך ברבים בירושלמי. ראה דברי המהרי"ץ חיות בספר אמרי בינה, שכתב דהקדמונים היו רגילים לכנות כל המדרשים בשם "ירושלמי". ודע עוד, כי רבים סבורים שתחת ידי רבותינו הראשונים היה ספר קדמון אשר נקרא "ספר ירושלמי", ואבד מאתנו. וקטעים מספר זה פורסמו בקובץ על יד, ספר יב.
יש ברכות נוספות שלא נמצא מקורן בש"ס. כך למשל ברכת "מגביה שפלים" הנזכרת בסדר רב עמרם גאון, ובבה"ג (הלכות ברכות המקומות), ובתשובת רב נטורנאי (גאוניקה, ח"ב, עמ' 115). והביאוה רבים מן הראשונים. עיין אסופות ח"ב, תשמ"ח, עמ' קצא-רז. ובבית יוסף (סי' מו) נקט שאין לברך ברכה זו. ובסידורים נוסח איטליה נמצאה עד הדורות האחרונים.
וכן הביא הב"י (סי' רצז) בעניין ברכת הנותן ריח טוב בפת, שמקורה מהראשונים. וכתב הב"י: "ואני אומר שאפילו על התם לבי נוקפי מלברך עליו כלל דאם כן לא לישמיט תנא או אמורא להזכירו בכלל הדברים שיש להם ריח טוב".
האמנם, צע"ג בדברי הב"י, דהנה הטור שם הביא שהנשים מברכות שעשאני כרצונו. אף שלא נזכר בחז"ל ובגאונים. אדרבא, מדברי תשובה אחת מימי הגאונים משמע שאין לברך ברכה זו. דז"ל (שערי תשובה סי' שמה): "האשה מחוייבת לברך אותן ברכות הנותן לשכוי בינה ותדלג שלא עשני אשה דהא ודאי בטלה היא". אך בשולחן ערוך (שם, ד) פסק בפשיטות דיש לברך. ואי ס"ל כנ"ל, שאין מברכין ברכה שלא נזכרה בגמ', מדוע פסק כן. וצ"ע.
עוד יש לציין לדברי האגור (הל' ברכות סי' פז) וז"ל: "ואפילו על הברכה מהנותן ליעף כח ראיתי מקטרגים מאחר שאינה נזכרת בגמרא... מ"מ המנהג מצרפת ואשכנז לאומרה, אכן ראיתי בסדורי טלייני [איטלייני] וקטלאנ"י וספרדים הרבה ברכות שלא הוזכרו לא בגמרא ולא בפסוקים ואין להם ראיה ומנין". הרי שהיו ברכות נוספות שלא היה להן מקור מהש"ס.
אברהם דוד ברנד
אופקים
♦ ♦ ♦