הערות הג"ר שמואל הלר זצ"ל - בעניין אות בכתיבת סת"ם שנכנסות לחלל אות סמוכה
רקע לדברי הרב הלרלפנינו צמד הערות מכתב ידו של הרב שמואל הלר זצ"ל (תקמ"ו-תרמ"ד), מרואי פני החוזה מלובלין, רבה ומנהיגה של הקהילה האשכנזית בצפת ואיש אמונם הצפתי של צדיקי אירופה במשך כיובל שנים. ההערות נכתבו בגיליון ספר שו"ת שנות חיים לגר"ש קלוגר, שהיה מצוי בספרייתו וחתום בחתימתו.[1] לצורך הבנת ההערה נדרש רקע, ולכן אקדים ואצטט את דברי הפוסקים שאליהם מתייחסת ההערה.
כתב הבית יוסף (או"ח לב, כח): 'כתב הריב"ש בתשובה (סי' קמו) שלדעת הרמב"ן בפרק ב' דגטין (כ, א ד"ה לא צריכה) בס"ת תפילין ומזוזות אם נכנס ראש הלמ"ד באויר הה"א או החי"ת אפילו בלא נגיעה פסול ודברי הרמב"ן כתב הר"ן בפירוש ההלכות בפרק הנזכר (י, א ד"ה ומכאן)'.
על כך כתב הכנסת הגדולה (שם הגב"י אות כז): 'וה"ה ברגל הך' וכיוצא בה לתוך האות שבשטה שלמטה. ומבואר שם בדברי הרמב"ן והריב"ש ז"ל, דיש מכשירים כל שאין שם נגיעה. וכתב מורי הרב ז"ל בתשובה ח"ב חלק י"ד סימן ל"ב ול"ג, דהיינו דוקא שלא נכנסה לתוך חללה בענין שיפסיד צורת האות, אלא שנכנס לתוך החלל כל שהוא, אבל אם נכנסה לתוך חללה בענין שיפסיד צורת האות, לכ"ע פסול. ואפילו נימא שאף בזו מכשירים, גג הלמ"ד שנכנס לחלל הרי"ש שלמעלה ונדמית כקו"ף לכ"ע פסול, ולא שייך כאן לאתויי ינוקא דלא חכים ולא טיפש'. עוד כתב הכנסת הגדולה (שם אות כח): 'אות המובלעת באחרת, כגון שאות אחת נכנסת לתוך הג' והנו"ן, לכ"ע פסול. הראנ"ח ח"ב סימן ע"ח'.
בשו"ע (לב, כח) כתב: 'יש ליזהר שלא יכנס ראש הלמ"ד באויר הה"א או החי"ת, אפילו בלא נגיעה'. וכעין זה כתב הלבוש (לב, כח): 'יש ליזהר שלא יכניס ראש הלמ"ד באויר הה"א או החי"ת שבשורה שלמעלה הימנה אפילו בלא נגיעה, משום שמשתנה צורת הה"א והחי"ת'. על דברי הלבוש הללו כתב האליה רבה (לב, מו) בלשון זו: 'כתב כנסת הגדולה [הגהות ב"י] והוא הדין ברגל הך' וכיוצא בה לתוך האות שבשיטה שלמטה. אות המובלעת באחרת, כגון שאות א' נכנסת לתוך הג' והנו"ן, לכו"ע פסול, ע"כ'.
בשו"ת שנות חיים (לגר"ש קלוגר; חלק שני – שו"ת בהלכות סת"ם, תשובה כו על סי' לב בשו"ע, ד"ה תשובה הנה) כתב שיש להוסיף לדברי האליה רבה את המילה 'או', וכך יוצא שהמילה 'פסול' בסוף דברי הא"ר עולה על כל דבריו, גם על אות א' שנכנסת לחללה של אות ג' או נ' שלפניה וגם על ך' שרגלה נכנסת לאור בשורה שמתחתיה. וזאת, כדי שלא תיווצר סתירה בין הרישא של דברי האליה רבה לסיפא של דבריו, שלכאורה ברישא הוא כותב 'והוא הדין', ומשמעות הדברים היא שדברי הלבוש חלים גם במקרה זה, והלבוש רק הזהיר לכתחילה ולא פסל בדיעבד, ואילו בסיפא הא"ר פוסל אף בדיעבד. ולפי הגהת הגרש"ק אין סתירה, וכל דברי הא"ר נאמרו גם לפסול בדיעבד.
לאחר מכן הביא הגרש"ק שתי דרכים ליישב את הסתירה ללא הגהה זו: (א) בשם קסת הסופר בשם ספר מגיד מראשית: אות שבולטת לשורה שמעליה או מתחתיה אינה משבשת את זיהוי האותיות, ולכן אינה פוסלת, ואילו אות שבולטת ימינה או שמאלה בתוך השורה משבשת ולכן פוסלת.[2] (ב) הגרש"ק עצמו: בליטה לתוך אות ד' או ך אינה פוסלת משום שאותיות אלו סגורות רק משני כיוונים, ודווקא בליטה לתוך ג' או נ' או ה' פוסלת משום שאותיות אלו סגורות משלושה כיוונים, והרי זה כאילו הן סגורות לגמרי, וכאילו הבליטה נוגעת בהן ממש.
♦
דברי הרב שמואל הלר
על דברי הגרש"ק האחרונים, העיר הרב הלר בהאי לישנא:
א' לא ראה שורש הדברים דהא ב' שיטות יש בזה והכנה"ג מיירי לדעת האוסר והב"י שכ' יש ליז[הר] מפני שמכריע ל[?[3]] כהמתירין והמא[4] שרי לדעת הב"י ומ"ש המחבר ס' [מגיד] מראשית שדיד שהעל כנה"ג.
ב' דבריו תמוה דהא בש"ע כ' [?] למ"ד שנכנס לת[וך] ה' או חי"ת אין בזה אלא זהירות בעלמא והמ"א ע"ד ג"פ כך[5] ולדידי הו"ל לפסול בהי' שם דה איפה כלל דהכנה"ג ה[וא] ספר המאסף [?] שיש מכשירים ה[?] שחולקים על הא ובס"ג ל"מ מביא המ"א דברי הכנ[ה"ג] שמביא לשון ב ואדרבה ש על ה שלא נמצא כלל בכנה"ג שיש מכש[יר] לגמרי וצ"ע
נראה שבשתי הערותיו, כוונתו לומר שאין צורך ליישב את הסתירה בא"ר, שכן במקור הדברים בכנה"ג מבואר שיש מחלוקת בעניין זה והפסול אינו מוסכם (כלשון הכנה"ג: 'ומבואר שם בדברי הרמב"ן והריב"ש ז"ל, דיש מכשירים כל שאין שם נגיעה'), והא"ר העתיק את הדברים ממקורם מבלי להקפיד להאחיד את הלשונות ללשונות של זהירות לכתחילה בלבד כדי להתאימן לפסק השו"ע, אף שזו כוונתו בשורה התחתונה. לפי זה, אין צורך להגיה את לשון הא"ר או ליישב את הסתירה בדבריו, אלא העיקר הוא הכרעת השו"ע והלבוש שמדובר רק בזהירות לכתחילה, והא"ר לא בא אלא להוסיף שזהירות זו אינה מוגבלת לאות ל' שעולה, אלא שייכת גם באות ך' שיורדת, הא ותו לא.
יש לדון בדברי הרב הלר: לשון הכנה"ג (אות כח הנ"ל) היא 'לכ"ע פסול', ולכאורה קשה לומר שכוונתו לפסול השנוי במחלוקת. אולם נראה שדברי הרב הלר אכן מתאימים למקורו של הכנה"ג בשו"ת מים עמוקים, שמלשונו נראה שלא פסל בתורת ודאי אלא נקט שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים: 'אם אות אחת מובלעת בתוך האחרת כגון שאות אחת נכנסת בתוך הגי"מל או הנו"ן כבר מצאנו מחלוק' לראשוני' בראש הלמ"ד הנכנס בתוך חלל הה"א או החי"ת שיש פוסלין ויש מכשירין [...] ונראה שהוא הדין והוא הטעם באות המובלעת בתוך גוף הגי"מל והנו"ן שבזה ג"כ צורת האות משתנת'. אמנם בהמשך דבריו הוא דן לחלק בין שני המצבים, וממש כחילוקו של קסת הסופר בשם מגיד מראשית הנ"ל, אך לא מכריע כחילוק זה, אלא רק מתנסח בלשון 'ואם באנו לחלק בין זו לזו'. ונראה כדברי הרב הלר, שמכלל מחלוקת לא יצאנו.
♦ ♦ ♦