ביאור סדר תפירת התפילין דרב האי גאון
סדר תפירת התפילין, אף דבמנהגא תליא מילתא, מכל מקום חשוב לנו לדעת מה היה סדר התפירה הנהוג בימי חז"ל והראשונים, דיש לזה כמה השלכות בהבנת הסוגיות ואכמ"ל. והנה סדר התפירה המפורט הקדום ביותר שיש בידינו הוא מרב האי גאון, אך דא עקא שהדברים קשים להבנה, ובחסדי שמיא עלה בידינו להבין את הדברים ולכתוב עליהם ביאור משולב.ודע דדברי רב האי נדפסו בתורתן של גאונים כרך ה' בשלוש נוסחאות, בעמוד 111 שם יש סדר תפירה שהוא כנראה רק שרידים, ובעמוד 112 שם יש סדר תפירה מושלם, ובעמוד 114 שם יש סדר תפירה מכת"י נוסף מתוקן שמגיע כמעט עד סוף התפירה. כמו כן, דברי רב האי הובאו בעיטור, אך גם בעיטור יש שינויי נוסחאות בין הדפוס הישן לדפוס החדש (כנסת). במאמר זה נקטנו בדרך כלל את הנוסח השלישי שבתורתן של גאונים כבסיס.
ובכדי להבין בקל את דברי רב האי גאון יש להקדים כמה דברים:
א. הצד הקידמי של התיתורא נקרא כאן "שפה" והצד האחורי נקרא "בית רצועה", למרות שלא מתכוונים למעברתא ממש אלא לתיתורא שאצל המעברתא.
ב. התפירה שכאן אינה כדרך הרבה תפירות, שבהם תחילה עושים קשר בסוף החוט וכבר בתחיבה הראשונה של המחט מכניסים אחריה את כל אורך החוט תוך הבד עד הקשר שבסוף החוט. אלא בתפירה זו תוחבים את המחט ומכניסים אחריו רק חצי מאורך החוט, והחצי השני נשאר "יוצא זנב", ובהמשך דבריו יבואר מה עושים עם זנב זה.
ג. התפירה שכאן מתחילה לפני הכנסת הפרשיות, ובפשוטו היינו תפירה גמורה של התיתורא העליונה עם התחתונה (ולא כמו העברת חוט או משיחה דזמנינו, שנעשית רק בתיתורא העליונה). ואם תאמר - אם כן כיצד יכניסו אחר כך את הפרשיות, אחרי שהבית תפור כבר? יש לומר שהתפירה נעשית עם הרבה עודף של חוט, כדי שיוכלו עדיין להרחיב את הפתח ולהכניס את הפרשיות, ואחר הכנסת הפרשיות מושכים בקצוות החוט ומהדקים את התפירה. וכלשון הגאון אחר הכנסת הפרשיות - וחוזר ומהדק ומאחה את התפר.
ד. כדי להבין היטב את הדברים יש ליקח בית של ראש שבשלבי הכנה, ולקדוח בו את כל החורים הנהוגים ב"תפילין מכוונות", ולעשות גם בתיתורא התחתונה את כל החורים שיש בעליונה (כי בסתם תפילין מכוונות של זמנינו, כמדומה שחלק מהחורים עושים רק בתיתורא העליונה), ולכתוב על הבית השמאלי "קַדֵשׁ" כדי שלא יתבלבל בהדרכה, ולהביא סליל חוט דַיג ושני מחטים, ולנסות ליישם את הדברים.
♦
ועתה נבוא לדברי רב האי ז"ל - כיצד סדר תפירה מתחיל מצד השפה בין שמע לוהיה אם שמוע בנקב העשוי שם בתיתורא, ובא מלמטה למעלה ועולה כנגדו לבין הבתים מס' 3 4, כדאמרינן בגמרא ושוים שנותן חוט או משיחה ביניהם, וממשיך ויורד לבית רצועה - לחור האחורי שבתיתורא אצל הגבול שבין בית 3 לבית 4, ויוצא למטה (למטה) תחת התיתורא התחתונה.
ונוטה עם בית רצועה ימינה לחור הבא [ויוצא] למעלה בין שמע לוהיה כי יביאך (שזה אמצע התפילין) ועולה לבין הבתים מס' 2 3, כדאמרינן ושוים שנותן חוט או משיחה ביניהם, ויורד כנגדו ובא לו כלפי שפה,
ויוצא (למעלה) [למטה] משפה לתחת התיתורא התחתונה ונוטה עם שפה ימינה לבין והיה כי לקדש לי, וחוזר ונכנס למעלה משפה, (ונכנס למטה ממנו)
ועולה לבין הבתים מס' 1 2 והטעם כנ"ל, וממשיך ויורד למקום רצועה ויוצא למטה בתחתית התיתורא התחתונה,
פקדון החוט לקראת השביתה הזמנית - וחוזר מאחורי המעברתא ועולה באלכסון לבין הבתים שבין קדש לוהיה כי ומניח את החוט במקומה שם, כי לעת עתה מפסיק לעסוק עימה.
וחוזר על חוט ראשון היינו הקצה של החוט שעד עתה היה "יוצא זנב", ומכניסו במחט, ובא לו כלפי שפה היינו לחזית הקדמית של התיתורא ויוצא כנגדו בקו ישר ועולה על התיתורא וכונס מעט לבין הבתים שבין שמע לוהיה אם ויורד כנגדו דהיינו בחור ששם, ועושה שביל תחת התפילין כנגד בין הבתים 3 4, ובא לו אצל בית רצועה ויוצא למעלה מבית רצועה,
ונוטה עם בית רצועה שמאלה וחוזר ונכנס למטה מבית רצועה בחור שבין שמע לוהיה כי, ועושה שביל תחת התפילין כנגד בין הבתים 2 3 ומגיע אצל השפה ונכנס מלמטה ממנו - דהיינו נכנס מהחור התחתי לכיוון מעלה ועולה לבין הבתים שבין שמע לוהיה כי [הקטע דלהלן ישנו בנוסח ג' וליתא בנוסח ב' ובעיטור ומניח את החוט, ומהדק ומאחה את התפר ובא שבין שמע לוהיה כי קטע זה צריך ביאור.] ומניח את החוט במקומו.
ומכניס את הפרשיות על הסדר קדש לי והיה כי שמע והיה אם, וחוזר ומהדק ומאחה את התפר כתפילין שלנו שאין בהם עודף בחוטים ואי אפשר לחתור ולהוציא מהם את הפרשיות.
ובא לו בחוט שכעת מקדימה בין שמע לוהיה כי, ובא עימו כלפי שפה כלומר לחזית הקידמית של התיתורא, ויורד למטה משפה ועוקם ועולה למעלה משפה, ובאיזה נקב? - ובא לו כלפי קדש לי - בנקב שבין קדש לי לוהיה כי.
ובא לו בחוט שכעת מאחורה בין והיה כי לקדש לי, ובא עימו כלפי שפה כלומר לחזית הקידמית של התיתורא, ועולה עמו בחזית ומגיע לצד העליון של הנקב, ויורד בנקב למטה משפה, נמצאו שני חוטין עומדין עם השפה שבין והיה כי לקדש לי אחד מלמעלה ואחד מלמטה.
ומקיף את התפילין בתפירה לימינו כדרך הזאת - אחד מלמעלה - מחט אחת באה מלמעלה למטה ואחד מלמטה-ומחט אחת באה מלמטה למעלה, וחוזר חלילה, בקדש לי - כלומר ברוח שיש בה את השי"ן עם ד' ראשים, ארבעה נקבים. ובבית רצועה שלושה. בוהיה אם - כלומר ברוח שיש בה את השי"ן עם שלש ראשים, ארבעה. ובשפה שלשה. עד שמגיע (ל)[ב]אחד מן החוטין למעלה מן השפה שבין והיה כי יביאך לקדש לי שגמר איתו סיבוב שלם, והחוט הנותר למעלה משפה שבין שמע לוהיה כי יביאך שזה צעד אחד לפני זה, חוזר ומקיף את החוט שבין והיה כי יביאך לקדש לי על החוט שבין והיה כי יביאך לשמע ועושה את שני חוטים כאחד, ומכניסן ומוציאן בין שמע לוהיה אם שמוע מלמעלה מן השפה למטה, ומכניסן בטבלה התחתית - בתיתורא התחתונה בנקב יחידי - כלומר בלי להשחילם לתיתורא העליונה, אי נמי בנקב מיוחד וצר שעושה לצורך זה, ותוחבן שם. בריך רחמנא דסייען.
אשמח לקבל שיפורים לפירוש זה על פי נסיון בלבד, וכמו כן ביאורים בתורת הגאון ז"ל מדוע צריך לעשות דווקא כך ולא אחרת. בברכה שלימה.
♦ ♦ ♦