מח"ס שו"ת אבני דרך י"ז חלקים
אכילת קרטיב ברחוב
שאלה: האם מי שאוכל קרטיב/גלידה ברחוב נפסל לעדות. וכן, האם מי ששותה כוס ברד או אייס קפה וכו', נפסל לעדות.♦
אכילה בדווקא
ראשית נציין כי מדברי הגמרא במסכת קידושין (מ, ב) משמע דפסול זה הוא דווקא באכילה: "ת"ר האוכל בשוק הרי זה דומה לכלב, וי"א פסול לעדות", וכן במסכת כלה רבתי (י, טז) הלשון "האוכל בשוק חברו של כלב". וכ"כ הרמב"ם (הלכות עדות יא, ה): "הבזויין פסולין לעדות מדבריהם, והם האנשים שהולכין ואוכלין בשוק בפני כל העם... שאין מקפידין על הבושת, שכל אלו חשובין ככלב", וכן פסק השולחן ערוך (חושן-משפט לד, יח).ויתרה מכך, יש שהבינו דכל האיסור הוא דווקא בלחם. במסכת כלה רבתי (פרק י) איתא: "האוכל בשוק חבירו של כלב. וה"מ בנהמא ובמידי דרעבתנותא, אבל מידי אחרינא לא", ובוודאי קרטיב אינו לחם או דבר שמשביע. וכן ביאר המרדכי (בסנהדרין פרק זה בורר, בדין פסולי עדות) דהאיסור של אכילה בשוק הוא דווקא באכילת פת. ויש שרצו לומר דזו גם דעת הרמב"ם ובהם בספר פנים במשפט (חו"מ לד, סקי"ח) ובספר עבודת המלך (עדות ה, ב). וע"ע בספר אשתעשע מערכת האלף (אות ז).
♦
גדר אוכל בשוק הוא לתלמיד חכם. ולדבר הנעשה בקביעות
ועוד, יתכן לצרף את שיטת הפוסקים דהחמירו באכילה בשוק דווקא לתלמיד חכם, כמובא בתוספות (קידושין מ, ב ד"ה 'ויש') בשם הירושלמי (מעשרות ג, ב). והכי נאמר בירושלמי: "אית תניי תני שאין שבחו של ת"ח להיות אוכל בשוק. כהדא רבי לעזר בר רבי שמעון הוה אכיל בשוקא, חמתיה רבי מאיר אמר ליה בשוקא את אכיל, ובטיל גרמיה". ואגב רבינו תם ביאר דמה שאמרו דזה רק לתלמידי חכמים, מיירי באכילת קבע, וודאי דקרטיב מוגדר כעראי.ונזכיר כי הרמב"ם בהלכות דעות (ה, ב) כתב: "כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו לא יאכלנו אלא בביתו על שולחנו, ולא יאכל בחנות ולא בשוק אלא מפני צורך גדול... ". יתרה מכך, כתב הרמב"ם (הלכות מעשר ה, ו): "וכן אם נתן לו דבר שאין דרכו להאכל חי או שהיה אדם גדול שאין דרכו לאכול בשוק ה"ז מתקן דמאי". ויל"ע טובא בלשון כאן, דהרי בגמרא משמע דזהו לכל אדם. וכן נקט הרמב"ם בעצמו בהלכות עדות (יא, ה): "וכן הבזויין פסולין לעדות מדבריהם והם האנשים שאוכלין בשוק בפני כל העם...".
בספר מעדני יו"ט (זנגר ב, נח) הביא בשם ספר הליקוטים על הרמב"ם שהביא בשם ספר ארבעה טורי אבן כי בת"ח יש תרתי לגריעותא. היינו, לאדם רגיל אסור לאכול בשוק רק כשהוא נמצא בשוק ונמצאים שם הרבה אנשים, אך לת"ח אפילו אם הוא לבדו בשוק קיים איסור לאכול.
בשו"ת אשר השיב אזולאי (ב חושן-משפט א) ביאר דהעיקר של איסור אכילה בשוק נאמר על ת"ח (וע"ע בחשוקי חמד עמ"ס ברכות דף נ). ועיין בשו"ת שיח חיים (עמוד שמז אות קסד) האם כל בן תורה חשיב לת"ח לעניין זה.
הרא"ש (קידושין א, סה) כתב בשם ר"ת דהכוונה היא שאוכל בשוק את סעודתו (וכ"כ הטור חו"מ לד) ובוודאי דקרטיב אינו מוגדר כסעודה, אלא דבר התרעננות. וכתב הטור (סי' לד): "ור"ת פירש דוקא בקובע סעודותיו בשוק". היינו מיירי בסעודה, וכן דנעשה כמה פעמים (סעודותיו).
וכן מובא בערוך השלחן (חו"מ לד, יח) ד"הבזויים פסולים לעדות מדרבנן, והם האנשים שהולכים ואוכלים ברחוב 'תדיר' אכילת קבע בפני כל אדם", והאוכל קרטיב אינו עושה זאת באופן תדיר. וכן מצינו דזהו דווקא במורגלים לכך ועושים זאת תדיר בדברי רבי דוד עראמה בפירושו על הרמב"ם (עדות פי"א): "ונראה לי שדברי הרב הוא במורגלין בכך", וכן איתא גם בספר פנים במשפט (חו"מ לד, סקל"ו) בדעת הרמב"ם. וע"ע בשו"ת דברי בניהו (ה חושן-משפט כו אות ו).
♦
בפני כל העם או כשלא מכירים אותו
כתב הרמב"ם (הל' עדות יא, ה): "וכן הבזויין פסולין לעדות מדבריהם, והם האנשים שהולכין ואוכלין בשוק בפני כל העם". הבית יוסף (סי' ל) כתב כי לדעת הרמב"ם כל האיסור אינו אלא אם אוכל בשוק בפני כל העם, אבל אם אוכל בפני מיעוט העם אינו נפסל בכך (והב"ח שם חולק ע"כ). וכ"כ הסמ"ע (לד אות מד).ועוד מצינו בספר מאזנים למשפט (סי' לד) דביאר שלדעת הרמב"ם כל האיסור הוא רק באופן שאוכל בפני אנשי עירו המכירים אותו, אך כשאוכל בפני אנשים שלא מכירים אותו, הוא אינו נפסל לעדות בכך. עוד לגבי האם האכילה בשוק שנאסרה היא גם בפני מיעוט אנשים, עיין בספר טל תורה לגר"מ אריק (קידושין מ, ב), בחידושי היעב"ץ (קידושין מ, ב), בשו"ת דברות אליהו (ו, צד), בשו"ת דבריך יאיר (ב, לד), בשו"ת חוקי חיים שלזינגר (לג) ובקובץ מה טובו אהליך יעקב (יד עמוד קעא) בדברי הגרמ"מ קארפ.
♦
קולא לשתיה בשוק
ועוד, יש לדון מצד שתיה, מצינו דבשו"ת שיח יצחק (תעט) נסתפק לגבי שתיה בשוק, ורבים מקילים בשתיה בשוק, וכן העלנו בשו"ת אבני דרך (י, טז). וכן העלו רבים, ובהם בספר אוצר המשפט (ח"ב לד, יח עמוד רפז), בשו"ת דודאי אשר (ג, כב) ובספר גם אני אודך לידידי הגר"מ גבאי (ד, י אות ד) ועיי"ש בעוד מקורות בזה.וכן התיר הגר"י זילברשטיין לשתות ברחוב (הובא בקובץ מה טובו אהליך יעקב י עמוד תקח). וכ"כ גם הגר"י רצאבי לידידי בעל גם אני אודך. וע"ע בספר תורת חכם (אות תקמב עמוד תשכז). ובירחון האוצר (סה עמוד קמא) הביא עוד פוסקי זמננו אשר התירו לשתות ברחוב ובהם: הגר"ע אוירבך, הגר"ע פריד[2], הגרש"א שטרן ועוד.
ואף שמצינו בבכורות (מד, ב) ד"אין שותין מים בפני רבים", וכן איתא בילקוט שמעוני (דברים ז, תתמה) ובמסכת דרך ארץ זוטא (ו). וכתבו התוספות (בכורות מד, ב ד"ה 'ואין שותין'): "ואין שותין מים בפני רבים. פירש בקונטרס דרך ת"ח להיות צנוע באכילה ושתיה, והא דאמר בסוף כיצד צולין (פסחים פו, ב) דרב הונא בריה דרב נתן אשתי כסא בתרי זמני ולא מהדר אפיה וקאמר התם כלה תנן, משמע התם שדרך לשתות בפני רבים בלא חזרת פניו, היינו בשעת סעודה דומיא דכלה ובהלכות דרך ארץ אמרינן דברבים הופך פניו לצד אחר וישתה מים, נראה דנקט מים לפי שאין רגילין לשתות כולן מים אלא הצמא בלבד, אבל שאר דברים רגילין לשתות יחד ור"ת אומר דה"ק דאפילו לאותן הצנועים שלא לשתות מים בפני רבים".
להלכה הוזכר דין זה במשנה ברורה (קע, סקי"ג) בקשר לתלמיד חכם, וזו לשונו: "אין ד"א לת"ח לשתות מים בפני רבים אלא יהפוך פניו לצד אחר", ובקיצור שולחן ערוך (מב, יב) פסק זאת לכולם (ולא רק לת"ח). אולם הברכי יוסף (קע, סק"ג) כתב כי האידנא שותין מים אף שלא בשעת הסעודה בפני רבים, וכן כתב בכף החיים (קע, סקי"ח) דהכי נוהגים היום לשתות מים בפני רבים, וכן איתא בילקוט יוסף (קע, ו בהערה. ובקיצור שו"ע ילקו"י סי' קסט-קע דינים הנוהגים בסעודה סעיף ט).
עוד לגבי שתיה עיין בספר בנתיבות ההלכה (מו עמוד תכד), בשו"ת אמרי יעקב (ב, לב), בשו"ת עומק ההלכה (ג, יח), בספר בית מתתיהו (ד, לא עמוד ריט) ובקונטרס בשווקים וברחובות (עמוד כד).
ולפי"ז יתכן לצרף סניף נוסף להקל, דהרי קרטיב דינו כנוזל (מים עם טעם) ולא כאוכל.
♦
קרטיב משקה או אוכל
הגמרא במסכת נדה (יז, א) אומרת כי שלג אינו אוכל ואינו משקה, אך כתב שם רש"י דהוא יותר קרוב למשקה. ובשו"ע הרב (או"ח קנח, ח) ביאר דהגדר הוא שכל מה שנבלע מיד ואין צריך להפכו בלשונו חשיב משקה ולא מאכל. וכן משמע גם מהמשנה ברורה (רח, סקכ"ב). ובשו"ת מנחת יצחק (ב, קי) ביאר דכל שצריך לעיסה או מציצה הרי הוא חשיב לאוכל, ומשקה הינו כל ששותה בלי שום לעיסה ומציצה. וכ"כ דמשקה קרוש דינו כאוכל: ערוך השלחן (רב, ט), הגר"ז (סדר ברכות הנהנין ח, ח), הסטייפלר (מקור-הברכה עמוד קי), חוט שני (ברכות עמוד קצג וריא) ועוד (וע"ע בשו"ת משנת יוסף יג, סב).ובשו"ת יביע אומר (ה, יח) הורה: "והוא הדין לאוכל גלידה קרה ע"י כפית, שדינו כשותה משקים (הואיל ואינו לועס את הגלידה כדרך אוכלים). וכן שנה דבריו גם בחזון עובדיה (ברכות עמוד קמו).
ומצינו דעות סותרות לגבי גדר קרטיב בדברי הגרשז"א, כפי שהביא בספר שלמי ברכה (פג עמוד תריב). דבספר וזאת הברכה ובספר ותן ברכה כתבו בשמו דקרטיב הגדרתו כמשקה, ע"ש בכל המקרות שאסף (וע"ע בהליכות-שלמה יוכ"פ פ"ה אורחות-ההלכה הערה 15). וכן מצינו דדעת הגריש"א (שיעורי ברכות עמודים תנג-תנד) דדינו כשתיה כיוון שאינו לועס אלא רק מוצץ (או ממיס בפה).
בשו"ת באר משה (א, יא) ובשו"ת בצל החכמה (ג, קטז) הסתפקו, דלעיתים נימוח, עיין היטב בדבריהם. ובשו"ת שבט הלוי (א, רה הערות לסימן קעד) כתב דלגלידה אין דין משקה (וע"ע בדבריו בקובץ מבית-לוי טו עמוד עא). ובשו"ת אור לציון (ח"ב יב, ב) דחילק במרכיבים השונים. וע"ע בשו"ת קול אליהו (ז) ובדברי האבני ישפה בקובץ מה טובו אהליך יעקב (כב עמוד לט). וכן במה שהארכנו הרבה בשו"ת אבני דרך (יא, ל) לגבי יין קפוא, מה ברכתו ומה דינו לקידוש ולתשעת הימים. וממילא נראה דקיים עוד ספק נוסף בשאלתנו.
♦
מזלזל בעצמו
אולם יתכן למימר דלפי טעמו של רש"י בקידושין (ד"ה 'ופסול לעדות') דזה מפני ש"האוכל בשוק הואיל ואין מקפיד על כבודו אינו בוש לזלזל בעצמו וליפסל". וכן איתא בתשובות הרשב"א (המיוחסות, קיא), ובדברי רבינו יהונתן מלוניל (קידושין מ). וע"ע בשו"ת ר"י מיגאש (קנט) שהביא בשם הגאונים כי האוכל בשוק אינו נפסל מחמת רשעותו, ולא משום דאיסורא קעבד אלא משום שהוא פחות וירוד ואינו נוהג כבוד בעצמו. דלטעם זה אכילת קרטיב הוי כאינו נוהג כבוד בעצמו (דמלקק ברחוב את הקרטיב).ויתכן דאף קרטיב וגלידה חמור יותר, דהרי בגדר האיסור של האוכל בשוק, נאמר דדמיא לכלב (קידושין מ, ב). וכידוע דווקא כלב הוא המלקק, כמבואר בסנהדרין (סח): "ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים". ודווקא אכילה ככלב הוי כביזוי, כפי שהוא אוכל בשוק ובאופן אכילתו (ועיין בזה בספר אור אברהם לגר"א גורביץ ת"ת סי' יח). ובקרטיב ובגלידה הוא מלקק כפשוטו.
כמו כן, מצינו דיש שביארו דאיסור אכילה בשוק הוא משום "שחוטף ואוכל", וביאר המאירי (קידושין מ): "שאוכל דרך גרגרנות בחפזון על דרך חוטפין מצה בערבי פסחים...". ולפי הסבר זה וודאי דהדבר קיים בקרטיב, דהאדם ממהר לאוכלו בחיפזון לפני שימס. ועוד, מצינו דכתבו התוספות (קידושין מ ד"ה 'ויש אומרים') בשם הר"ר אליהו: "וניחא השתא שקורין כלב - שדומה לכלב אוכל כאן מעט וכאן מעט", וזהו בדיוק הדבר מצוי בקרטיב או גלידה, כשאוכלם ברחוב, אוכל כאן מעט וכאן מעט[3]. וע"ע בספר משפט העדים (שער ב פרק א, ו).
♦
אזלינן בתר המציאות
אולם יתכן לומר דכיוון שכיום רבים מקלים לאכול קרטיב בחוצות העיר (בשווקים וכו'), ובוודאי נוער, אין לפוסלם לעדות, שכן מצינו דכתב בספר פסקי הלכות יד דוד (הלכות אישות אות רכ, דף קסו ע"א): "ולדעתי דברים כאלו תלויים במנהג המקום, שעיקר פסולו הוא מחמת שאינו מקפיד על בושתו ויכולים בעת מעשה להבין איזהו בושת מרובה ואיזהו בושת מועט, והכל לפי ראות עיני בית הדין בעת מעשה לפי מנהג המקום", כלומר, הדין תלוי במציאות הקיימת. וע"ע בספר אוצר המשפט (לד, יח) שאם מנהג המקום שהולכים ואוכלים ואין בכך צד בזיון, יש להתירם לעדות. וממילא נימא לפי"ז דאין לפסול לעדות את האוכל קרטיב בשוק.אולם לא אכחד דראיתי דחידש הגר"א שלזינגר בשו"ת חוקי חיים (לג) דבזמן הזה אין אוכל בשוק נפסל לעדות דכיוון שהיום אנשים רגילים בכך, אין זה ביזיון (וכן הניף ידו גם בספרו אתקינו סעודתא סי סא). ולדבריו מיירי בכל אוכל, ויל"ע טובא. וכן איתא גם בשו"ת דבריך יאיר (ב, לד) דכיוון שבזמן הזה רגילי אינשי לאכול בשוק ולא מיחזי להו כביזיון לא מיפסלי לעדות. וע"ע בשו"ת דודאי אשר (ג, כב).
וכבר כתב הגרשז"א (הובא בספר ועלהו לא יבול עמוד קז) דאף שהנהגת דרך ארץ משתנה בכל דור, דברים שהביאו חז"ל נשארים לדורות, וממילא כיוון שחז"ל הביאו את איסור אכילה בשוק, גם אם רוב האנשים יאכלו בשוק, ימשך האיסור[4]. וכ"כ גם הגר"ח קנייבסקי[5] (עיין בקונטרס שלמי חיים אות כ) וע"ע בזה בשו"ת משנה הלכות (טו, סב), בספר ויהי בנסוע סופר (עמוד רד) ובספר שערי הברכה (פ"ג בערה סה עמוד סב). ואף שהאיסור של אכילה בשוק קיים בפשטות לענ"ד גם בימינו, עדיין יל"ע האם זהו דווקא בסעודה או גם בקרטיב ובאופן עראי, כפי שמצוי אצל רבים (דהרי בשאלתנו וודאי איננו עוקרים את הדין).
וראיתי (גם אני אודך לגר"מ גבאי ד, י אות ו עמוד קסא. וע"ע בבית-מתתיהו ד, לא אות ו) כי תלמידו של הגרשז"א, מו"ר הגר"א נבנצל, נשאל האם האוכל בשוק בזמן הזה כשר לעדות כיון שנפרץ, וכתב "כשר" (וע"ע בדברי הגר"א נבנצל בקובץ מה טובו אהליך יעקב ח"ד עמוד תרטז). וע"ע בשו"ת אבני ישפה (ו, קמג ענף ג) דציין דקשה למימר דהוא פסול, שכן הוא יכול לטעון שההלכה כתוספות, ע"ש (וע"ע בשו"ת אבני לוי ב חושן-משפט ב אות ד).
וחזיתי באתר יד מהרי"ץ כי הגר"י רצאבי נשאל: "מה הדין אוכל בשוק בזמן הזה, האם פסול לעדות? וכן מה הדין בשתיה?", והשיב: "יש מקילים כיון שנפרץ בזמנינו, ולא נהירא. אבל בשתייה אפשר להקל". ומובא בירחון האוצר (סה עמוד קלה) דנשאל הגר"ע אוירבך, האם אפשר לפסול לעדות מי שאוכל בשוק בזמננו, וענה דצ"ע, כי אולי יש הבדל כיון שבזמננו אין כ"כ בושה. ע"כ.
וכן הורה גם בשו"ת דבריך יאיר (ב, לד) דאין נפסל לעדות האוכל בשוק, מחמת שאין זה בושה כל כך בזמן הזה. וע"ע בדברי בעל התשובות והנהגות בזה (קובץ מה טובו אהליך יעקב ח"ח עמוד קסז) ובשו"ת באר הלכה סבאג (א, סג). וכן חזיתי בעת עריכת התשובה כי גם בשו"ת ירוץ דברו (ב, לח) העלה כי אין לפסול בזמן הזה לעדות בגלל אכילה בשוק, ע"ש בתשובתו הארוכה בזה.
כמו כן, יתכן לבאר ולומר דכיוון שאין מתרים באדם האוכל בשוק שיהא נפסל לעדות, לפיכך הוא לא נפסל לעדות. וכעין זה חזיתי בספר ראש יוסף (חו"מ לד אות ס) דאין לפסול עד שאכל בשוק אלא א"כ אמרו לו שהוא פסול אם יאכל, היינו שיתרו בו קודם שאוכל שיפסל לעדות. וכ"כ גם בספר משפט צדק (לד, יח סקפ"ח) ובקונטרס שלמי חיים (אות יט). וע"ע בספר מעדני השלחן (ירמיהו ח"ב עמוד 194) דהעלה דצריך הכרזה מבית דין בכדי לפסול את האוכל בשוק (וע"ע במעדני יו"ט ב, נח).
כסברא זו דהולכים אחר מציאות חיינו, כתב לי הגרש"י שטיצברג (מח"ס שערי ברכה), וזו לשונו: הרגשת הלב של "דעת בעלי בתים" היא, שכיון שבזמנינו רגילים לאכול דברים כאלו ברחוב, לכן אין בזה כ"כ חסרון של "האוכל בשוק", שזהו דווקא כשאוכלים דרך הפקר וחציפות, שמראה שאינו אוכל באופן של דרך ארץ (וזה שייך באלו האוכלים במסעדה בשולחנות המוצבות ברחוב בחוץ), אבל אינו שייך באופן שאין זה "אכילה" אלא טעימה קלה הרגילה אצל בני אדם. אולם הבאתי בשערי הברכה (פ"ג הע' סה) בשם הגרשז"א שאמנם הנהגות דרך ארץ משתנים בכל דור ודור, אך דברים שקבעום חז"ל נשארים לדורות, ולכן הדין של האוכל כביצה פת יתכן שהשתנה בזמנינו לפי הכמות שרגילים לאכול, אך האיסור לאכול בשוק גם אם יהיה דרך רוב האנשים לאכול בשוק יימשך איסור זה, עכ"ד. ולפי דברים אלו, יתכן שאין לחלק בין סוגי האכילות, ובשום אופן אסור לאכול בשוק לעיני כל העוברים ושבים. ואולי יש לחלק בזה בין אנשים מבוגרים ובין אנשים צעירים כגון ילדים ובחורים, וצ"ע למעשה. עכ"ל.
בעל משפט הכתובה הגר"א בר שלום, כתב לי: "מה שמקובל לאכול - מותר. ויש דברים שמקובלים לפשוטי העם, ומותר להם, ולא לתלמידי חכמים - ואסור להם [אא"כ בים[6]]. ולכן ת"ח האוכל שלא כדת, או מבזה את כתר תורה שבו, או שהוא פוסק בזה על עצמו שאיננו תלמיד חכם (גם בשמים יתחשבו עם הפסק שלו...)". ושאלתיו, קרטיב מקובל לאכול ברחוב? והשיב: "חושבני שכן. אם לא אצל מכובדים ממש"ו.
והוסיף הרה"ג יהושע בן מאיר: ראיתי לא מזמן דיון, האם מי שמדבר בטלפון ברה"ר הוא 'דומה לכלב' ופסול לעדות. התשובה הייתה שח"ו כי הרבה רבנים עושים כך. אני מסכים. לדעתי הפסול לעדות נובע מכך שהוא מתנהג בצורה שאינה מתאימה ורגילה לרוב בני אדם. לכן דומה לכלב. אבל כשהמצב משתנה, ורוב בני אדם עושים דבר מסוים, זו לא הללמ"מ שדומה לכלב. שוב המעשה אינו חריג, ואינו פוסל את האדם. כלומר, לענ"ד, אדם המתנהג בצורה נורמלית ומקובלת בציבור (כאשר כמובן לא מדובר ח"ו בדבר האסור וכדומה), לא נפסל ע"י כך לעדות. על כן בימנו שמקובל אכילה כזו ברחוב, אין בכך פסול. האם ראוי לעשות כן, זו שאלה נפרדת. לא פחות מאשר לדבר בטלפון באמצע הרחוב. אבל הפסול נובע מכך שהוא חורג מההתנהגות הנורמטיבית. עכ"ל.[7]
בשו"ת חקרי הלכה (א אורח-חיים ד) הביא לגבי גלידה שזקנו הגאון איש מצליח החמיר בזה דווקא לתלמיד חכם. והכי איתא שם: "וע"ע בשו"ת איש מצליח (ח"א חיו"ד מהדו"ח בסוה"ס עמ' קלא) שמ"ז הוכיח לתלמיד שאכל גלידה ברחוב, ותלה זאת בטעמי התוס' בקידושין... וסיים שמ"מ בודאי דאין שבח לת"ח". וע"ע בעיני יצחק על שלחן ערוך המקוצר (חושן-המשפט סי' ריב הערה מא).
אולם אציין כי בעומק הפשט (גיליון 231, אב תשע"ט) הובא בשם הגר"י זילברשטיין דאין לאכול קרטיב בשוק. ומובא בקונטרס שלמי חיים (אות כח) בשם הגר"י זילברשטיין דאכילת קרטיב או איגלו הוי כבזיון ממש, וכן הזכירו בספר בית מתתיהו (ד, לא אות רכ) ידידי הגר"מ גבאי (וכן בספרו גם אני אודך לגר"מ גבאי ד, י אות ד). וכן נראה גם דעת ידידי הגר"א ולר בספרו שו"ת ירוץ דברו (ב, לח עמוד שלב).
וכ"כ לי הגר"נ בן שמעון: "פשיטא שאסור. שתייה מותרת משתי סיבות לענ"ד. א. כיון שנעשה באופן אקראי ולזמן מועט ביותר. ב. צורת השתיה נעשית באופן עדין. שתי סיבות אלו אינן שייכות בגלידה. ראשית, לוקח לאדם כמה דקות לאכול גלידה. שנית, צורת אכילת הגלידה נעשית בצורה גסה מעט, ואם בבית התירו בקושי (ידוע שבעלי נפש נמנעים מלאכול גלידה וקרטיב, אא"כ אוכלים בכפית כמו שמביאים בשולחן שבת. וכן ידוע שרוב ככל הרבנים לא אוכלים גלידת גביע או קרטיב מחמת חוסר דרך ארץ). א"כ ברחוב כ"ש שיש בזה חוסר דרך ארץ, ולכן הייתי אומר דגלידה גרע טפי מסתם אוכל".
ואף שלשיטתם אסור, אין הכרח לומר דנפסל לעדות. אולם חזיתי דהעלה בעל העיטורי מרדכי דהאוכל גלידה בשוק פסול לעדות[8].
וע"ע בספר מעדני יום טוב (לגרי"ט זנגר ח"ב סימן נח) דדן במעשה שרב סידר קידושין, ולאחר מכן התברר כי אחד מעֵדי הקידושין נוהג לאכול פיצה תוך כדי הליכה ברחוב מלכי ישראל בשכונת גאולה בירושלים - ונשאלה השאלה האם יש לפסול את הקידושין, ע"ש.
וחזיתי דלגבי כוס ברד אמר הגר"י זילברשטיין (הובא בקובץ מה טובו אהליך יעקב י עמוד תקח) דלכתחילה ראוי להקפיד שלא לשתות ברחוב, ואם אין לו אפשרות להרגיע את צמאונו אלא רק ע"י זה, יש להתיר[9]. וע"ע בדברי הגר"י גנס (קובץ מה טובו אהליך יעקב ז עמוד קכח) בתופעה שבחורי ישיבות הולכים עם כוס קפה בידיהם ברחוב ושותים (ועיי"ש בהערה ח בדברי הגר"י זילברשטיין ע"כ).
בעודי בזה אציין כי בשו"ת אורחותיך למדני (ו, רה) צירף כמה קולות, להקל בדינים אלו, וזו לשונו: "ולפי זה י"ל שמי שאוכל באוטובוס אינו פסול לעדות כלל וזה מכמה טעמים שהוא אינו חוטף מאחרים והוא אינו אוכל אצל המוכרים והוא אינו אוכל מכל המוכרים ושמא הוא אינו אוכל פת אלא שאר מאכלים ושמא הוא אינו עושה כן בקביעות וגם הוא אינו אוכל בפני רוב העם והאוטובוס דומה לחנות בהל' דעות הנ"ל ושמא כיון שאין בזה דרך בושה ממילא שאין כאן פסול כלל", ע"ש. וע"ע לגבי אכילה באוטובוס[10] בשו"ת שערי יושר (ד, לט), בשו"ת דודאי השדה (ג, כב), בשו"ת הראשון לציון (ב חושן-משפט א), בספר בית מתתיהו (ד, לא עמוד ריח) ובשו"ת אליבא דהלכתא (ב, רעט)[11].
עוד בעניין אכילה בשוק (ובפארקים ומסעדות וכו'), עיין בספר מנוחת אמת גרוס (פ"ז וירא מנוחה אות מח), בספר שלמי חיים (עמוד 91), בשו"ת מחקרי ארץ (ו חושן-משפט ב), בשו"ת מציון תצא תורה (א, תשיג עמוד תקמג), בשו"ת נהר יוצא מעדן (א, כו), בשו"ת הראשון לציון (ח"ב עמוד תסז), בשו"ת יוסף לקח פרץ (א, נב), בספר עלינו לשבח (שמות עמוד תרעב), בספר ואין למו מכשול (ח"ג א, יז) ובספר אהל יעקב (תשובות הפוסקים ח"ב סי' כה).
♦
העולה לדינא
האוכל קרטיב/גלידה או שותה כוס ברד ברחוב איננו נפסל בעקבות כך לעדות. אולם לתלמיד חכם יש להימנע לחלוטין מאכילת דברים אלו ברחוב. ואצל שאר הבריות, הדבר תלוי במציאות הקיימת אצלם בדברים אלו, אם זהו דבר נפוץ או לא.♦ ♦ ♦