הרב איתמר גרבוז
ראש ישיבת אורחות תורה, בעל משנת טהרות

בדיני נזיר שמשון ונזיר עולם, ודין התרת חכם בהם[1]

א.
בתוס' מבואר דהוו ב' חידושים שנזיר שמשון ליתי' בשאלה ונזיר עולם ישנו
נזיר דף ד' ע"א: מתני' מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון, נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער וכו'. ובתוד"ה מה בין הקשו דהא שאלה איכא בינייהו, דנזיר שמשון ליתי' בשאלה, ונזיר עולם איתי' בשאלה כדאיתא בפרק בתרא דמכות גבי חורש תלם אחד. ותירצו התוס' דמילתא דאתיא בנזירות קתני, אבל לא מילתא דליתא בנזירות, ואם ישאל לא הוי נזיר, וה"ק מה בין זה לזה כששניהם נזירין.
והנה התוס' הביאו דדין זה דליתא בשאלה בנזיר שמשון, מדאיתא כן בפ"ב דמכות, דתנן התם יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין וכו', וכהן ונזיר בבית הטומאה, ומקשינן בגמ' וליחשוב נמי כגון שנשבע שלא יחרוש, ומשני מידי דאיתי' בשאלה לא קתני, ומקשינן והרי חשיב הקדש, ומשני בבכור, ומקשינן והרי חשיב נזיר ומשני בנזיר שמשון, והיינו דנזיר שמשון ליתי' בשאלה, ומקשי' דהא נזיר שמשון מותר ליטמא למתים. וקאמר דבע"כ הא דלא חשיב שבועה, משום דהאי תנא איסור כולל לית לי'. ועכ"פ מבואר בגמ' דנזיר שמשון ליתי' בשאלה.
ובאמת דעיקר דין זה דאין שאילה בנזיר שמשון מבואר גם להלן בגמ' דף י"ד א', דדנה הגמ' כשקיבל נזירות בזה אחר זה באיזה אופן חיילא הנזירות השניה, ויש אופן שיכול להישאל על הנזירות הראשונה. וקאמר התם הריני נזיר שמשון לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר סתם, דבזה אינו יכול להישאל על הנזירות הראשונה, דנזיר שמשון ליתי' בשאלה.
וברמב"ם פ"ג מנזירות הי"ד פסק ג"כ "ומי שנדר נזירות כשמשון אינו יכול לישאל על נדרו שנזירות שמשון לעולם היתה", ע"כ. ובכס"מ שם כתב דכן איתא להלן דף י"ד וכן במכות דף כ"ב דאין שאלה על נזירות שמשון.
ובדברי התוס' יש להעיר, אמאי הוצרכו להביא ממכות דף כ"ב, ולא ממכלתין להלן דף י"ד דמבואר להדיא שאין שאלה בנזירות שמשון.
ונראה פשוט דהתוס' אתו להוכיח את ב' הדינים, גם שלנזיר שמשון אין שאלה, וגם דלנזיר עולם יש שאלה. וזה מוכח להדיא בגמ' במכות, דלא משכח"ל נזיר שאסור לו טומאה שאין לו שאלה. ואם נזיר עולם אין לו שאלה, הו"ל לאוקמי מתני' דהתם בנזיר עולם, דמידי דאיתי' בשאלה לא קתני, אבל נזיר עולם אין לו שאלה ואסור לו טומאה. ומבואר להדיא דנזיר עולם ישנו בשאלה. אבל בגמ' דף י"ד מבעי בתחילה באמר הריני נזיר לאחר כ' יום, ומעכשיו נזיר עולם, ועלה קאמר את"ל כיון דאפשר לאתשולי חיילא, והיינו אפשר לאיתשולי על הנזירות הראשונה שאמר הריני נזיר סתם, והדר מבעי לי' באמר הריני נזיר שמשון לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר סתם, הכא לא אפשר לאיתשולי מי חיילא או לא. ובזה קאי על הנזירות הראשונה שהיא נזירות שמשון וקאמר דליתי' בשאלה. ונמצא דאין מפורש בגמ' רק דנזיר שמשון ליתי' בשאלה, אבל שנזיר עולם ישנו בשאלה לא מצינו. אלא דמ"מ מדוקדק כן מדשביק הש"ס נזיר עולם דעסיק בי' ונקט נזירות שמשון, אבל אינו מפורש כן. ואף התוס' בסוגיא דהתם [סוד"ה אמר הריני נזיר כשמשון] הוצרכו לומר דהספק הוא רק בנזיר שמשון דלא אפשר לאתשולי עליה. והוסיפו דה"נ משמע בפ"ג דמכות דנזיר שמשון לא אפשר לאתשולי נזיר עולם אפשר לאשתולי.
♦
ב.
דעת מהר"י בן לב בשיטת הרמב"ם דגם בנזיר עולם ליכא שאלה
ולמדנו מדבריהם דיש כאן ב' חידושים - הא' שלנזיר שמשון אין שאלה, והב' שלנזיר עולם יש שאלה, ועל שני הדינים הוצרכו לראי'.
ובאמת בתשו' מהר"י בן לב [המצויין בספר המפתח] כתב בדעת הרמב"ם דכשם שבנזיר שמשון אין שאלה, ה"נ בנזיר עולם אין שאלה. דהרי הרמב"ם יהיב טעמא דבנזיר שמשון אין שאלה משום שנזירות שמשון לעולם היתה, וה"ט גופי' שייך נמי בנזיר עולם, דאף נזירות זו היא לעולם. ונתקשה המהר"י בן לב, דבסוגית הגמ' במכות מבואר דלנזיר עולם יש שאלה, דאל"ה הו"ל לאוקמי מתני' בנזיר עולם, ואמאי דחק לאוקמי דהאי תנא לית לי' כולל. ולהלן יתבאר בע"ה מה דיש לדון בקושיא זו. ועכ"פ מבואר דיש כאן ב' חידושים בשיטת התוס', דנזיר שמשון ליתי' בשאלה, ואפ"ה נזיר עולם ישנו בשאלה.
♦
ג.
בהראיה מהגמ' במכות דנזיר עולם איתי' בשאלה, ואי איכא מלקות בנזיר שמשון ובנזיר עולם
ולכאור' יש לדון, דהא דלא מוקי לה הגמ' בנזיר עולם, לאו משום דישנו בשאלה, אלא דס"ל להגמ' שעל נזיר עולם ליכא כלל מלקות, וכיון דהתם עסיק בהא דלוקה ח' מלקיות לא מקשי אלא דלינקוט מידי דלוקה עליו. אבל נזיר עולם י"ל דליכא מלקות, כיון דיסודו מהלכה למשה מסיני. ונמצא דליכא ראי' משם דנזיר עולם איתי' בשאלה.
אמנם הרי בנזירות שמשון, דהוי ג"כ מהלכתא, מוכח דאיכא מלקות, דהא בגמ' שם בעי לאוקמה הא דלוקה משום נזיר בנזירות שמשון. ובע"כ דאף דהוי מהלכתא מ"מ הוא בכלל פרשת נזירות ולוקה, וא"כ ה"נ נזיר עולם.
ומצינו כה"ג לגבי ערלה, שנוהגת בחו"ל מהלכה למשה מסיני, ונחלקו הרמב"ם והגאונים אם לוקה על אכילת ערלה בחו"ל, או רק מכות מרדות. וביאר בחידושי ר"ח הלוי פ"י ממאכ"א הט"ו דיסוד פלוג' אם ההלכתא דערלת חו"ל הוי דין בפ"ע, או דעיקר ההלכה באה לגלויי אקרא דלגבי ערלה גם חו"ל בכלל הפרשה, עיי"ש. וה"נ יש לדון בהלכתא דנז"ש ונז"ע, אם ההלכה חידשה דין נזירות בפ"ע, או דמהלכתא ילפינן שאף אלו בכלל פרשת נזירות. ואם כי דדיניהם חלוקים, מ"מ בכלל פרשת נזירות הן. והנפ"מ לענין מלקות וכנ"ל. ולכאור' אם חזינן שנזיר שמשון לוקה, דה"ה נזיר עולם. ונמצא דאיכא ראי' מדלא מוקמינן בפ"ב דמכות מתני' דיש חורש תלם אחד בנזיר עולם דנזיר עולם ישנו בשאלה.
ויעוי' בספרי זוטא [פרשת נשא פיסקא י"ג] "וזאת תורת הנזיר, תורה אחת לכל הנזירים שיביא קרבן טומאה, יכול אף בבמה ת"ל זאת, ומנין אתה מרבה הנזיר נזירות עולם ת"ל תורת, יכול שאתה מרבה הנזיר נזירות שמשון ת"ל זאת", ע"כ. ומבואר דאיכא דרשה על נזיר עולם ועל נזיר שמשון, שנזיר עולם מביא קרבן טומאה, ונזיר שמשון אינו מביא, ומשמע דהוי מדאו'. [ויעוי' בתוס' להלן ס"א ב' ד"ה ואימא, דאין סברא דליתי מיעוטא למעוטי דבר שאינו אלא מהלכה למשה מסיני. והגרע"א ציין שם לתוס' זבחים ה' ע"ב שכתבו דיש דרשה על דבר שנלמד מהלכה. ויעוי' בספר דובר מישרים להגאב"ד דטשעבין זצ"ל במכתב להגר"א גנחובסקי זצ"ל מש"כ ליישב בזה. ולכאור' לפ"ז ה"נ שייך דרשה על הלכתא. ואולי תלוי בגדר ההלכתא, אם ההלכה באה למילף דאף זה בכלל הפרשה].
ובספר חזון יחזקאל [פ"ק דנזיר ה"ה] כתב לדון לדחות את הראי' מהגמ' במכות דאיכא מלקות בנזיר שמשון, דהא מעיקרא ס"ל להגמ' דנזיר שמשון מוזהר אף על טומאה, ולפום הך ס"ד בעי לאוקמה מתני' בנזיר שמשון. ובאמת לפום האי ס"ד גם מלקות איכא, דבע"כ גדר ההלכה שאף נזיר שמשון בכלל הפרשה. אבל לבתר דמשני שנזיר שמשון בר אטמויי למתים הוא, ונמצא דיש לו דינים וניהוגים חלוקים, ולפ"ז ההלכתא באה לחדש דין נזירות בפ"ע, וא"כ אף מלקות ליכא.
והשתא אי נימא דלבתר דנתחדש לגמ' שנזיר שמשון מותר ליטמא, דבאמת אינו לוקה, נמצא דמוכח דאף נזיר עולם אינו לוקה. דהא לא קאמר במתני' דידן דאיתי' בין נזיר שמשון לנזיר עולם לענין מלקות. ובע"כ דאם נזיר שמשון אינו לוקה, גם נזיר עולם אינו לוקה, דאף בנזיר עולם יש דינים חלוקים, דמיקל בתער וכו'. וא"כ י"ל דהא דלא מוקי לה למתני' דהתם בנזיר עולם, הוא משום דליכא מלקות, וצ"ע.
♦
ד.
טעמא דנזיר שמשון ליתא בשאלה לפי' הריב"ן
ובטעמא דמילתא דנזיר שמשון ליתי' בשאלה, כתב הריב"ן במכות ב' טעמים - הא' משום שהמלאך הדירו, וע"כ לא מצי לאתשולי. ועל פי' זה תמהו האחרונים, דמשמע לכאור' לפ"ז דכוונת הגמ' דמוקי למתני' בשמשון ממש. וזה צ"ב, דהא לא איירי בשמשון. וע"ש בגבורת ארי. ובתשו' מהרי"ט [ח"א סי' קל"ד, ח"ב יו"ד סי' כ"ד] דן ג"כ בפירוש זה, וכתב דהכונה שגם מי שמקבל נזירות שמשון היינו על דעת המלאך שהדיר את שמשון, ולפיכך א"י לישאל, כמו שמצינו בנדר על דעת רבים, עיי"ש בדבריו.
ועוד פירש הריב"ן דהא דלא מצי לאתשולי הוא משום דאביו הדירו, וע"כ אביו מצי לאתשולי ולא הוא. והריב"ן דחה פי' זה דא"כ אביו יכול לישאל וחשיב איתי' בשאלה. ועי' בערול"נ שם מש"כ לדון בפי' זה, ובקר"א לקמן דף ל' ע"א. ועכ"פ לפ"ז אינו הלכה שאין שאלה בנזירות שמשון, ובדברי התוס' מפורש דהלכתא היא בנזירות שמשון דליתי' בשאלה.
♦
ה.
הרמב"ם פירש הטעם דאין שאלה משום דלעולם היתה, וצ"ב
ובדברי הרמב"ם מבואר [וכמובא לעיל אות א'] דטעמא דליכא שאלה בנזירות שמשון, משום שנזירות שמשון לעולם היתה. והכס"מ תמה אטו לפ"ז גם נזיר עולם לא יהי' בו שאלה משום שהוא לעולם. ובאמת הובא לעיל מש"כ מהר"י בן לב בתשובה דלדעת הרמב"ם ה"נ נזיר עולם ליתי' בשאלה. אכן הכס"מ פשיט"ל שנזיר עולם ישנו בשאלה, כדמשמע פשטות הגמ' במכות דף כ"ב, וכן מדוקדק בגמ' דף י"ד, וא"כ צ"ב מאי שנא נזיר שמשון. ועוד, איזה טעם זה דכיון דלעולם היתה שאין בו שאלה.
♦
ו.
נדון האחרונים בהפרת בעל בנזירות שמשון
והנה האחרונים דנו בדין הפרת בעל בנזירות שמשון [ובתשו' מהרי"ט יש כמה תשובות בדיני נזירות שמשון, וכן בתשו' מהר"י בן לב, ועוד הרבה מגאוני אותו הדור, והיה הדבר מצוי אז שקיבלו נזירות שמשון לחייב את עצמן באיזה דבר, לפי שאינה בשאלה].
ובמל"מ פ"ב מנזירות הי"ז כתב בשם מהרי"ט דמצי הבעל להפר לה, והוכיח כן מגיטין ל"ה, והמל"מ דחה ראייתו, והש"ך יו"ד סי' רל"ט סקכ"ח כתב בשם המבי"ט ח"ב תשו' מ"ה שנקט דליכא הפרה בנזירות שמשון.
ומהרי"ט אסברה לה, דלפי הטעם דהתרת חכם ליכא בנזירות שמשון משום דהוי כמו ע"ד המלאך, לא שייך האי טעמא גבי הפרה. וכבר דנו בזה התוס' בגיטין ל"ה אי מהני הפרת בעל בנדר על דעת רבים.
ויל"ע לפמש"כ הרמב"ם משום דלעולם היתה, מאי שנא הפרה מהתרה לענין זה. ולכאור' כשם דמה"ט לא מהני שאלה, ה"ה דלא יהני הפרה, וצ"ב.
♦
ז.
ביאור הגרי"ז בדברי הרמב"ם דלעולם היתה היינו שהוא דין בעיקר הנזירות
אמנם ביסוד דברי הרמב"ם דכיון דלעולם היתה אינו בשאלה, ביאר בזה מרן הגרי"ז זצ"ל, דיסוד דין שאלה לחכם אינו דבר שמתחדש אחרי עשיית הנדר, שיש אפשרות לבטלו ע"י שאלה לחכם, דא"כ גבי נזירות שמשון מה בכך דלעולם היתה, בשעתו היתה לעולם והשתא נשאל עליה לבטלה. אלא דין שאלה לחכם יסוד דינו הוא חלות בעיקר הדבר, דיש הלכה בעיקר חלות הנדר דאפשר להתירו ע"י שאלה לחכם, וזה כל דין שאלה לחכם.
ומו"ר מרן הגרא"מ שך זצ"ל הוסיף בזה [ועי' אבי עזרי הלכות נדרים], דהא חזינן דהתרת חכם אינו שנתברר שלא הי' נדר כלל, אלא הוא התרה של מכאן ולהבא למפרע, והיינו דהוי למפרע רק לגבי הדינים של מכאן ולהבא. והיינו טעמא משום דכך היא חלות ההיתר שחל בעיקר הנדר, ואינו בירור שהי' טעות לגמרי. [והיה מדמה הא דמצינו כן גם לגבי מיאון, דהתם ג"כ אינו שנתברר למפרע שלא הי' קידושין כלל, אלא מכאן ולהבא למפרע, כמו שבי' בחידושי רבנו חיים הלוי. וגבי מיאון לשון הרמב"ם פ"ב מאישות דהרי זו מקודשת למיאון, והיינו דל"ה קידושין גמורים ויש כח לבטלן ע"י מיאון, אלא הוי דין בעיקר הקידושין שכל חלות הקידושין הוא עם אופן של מיאון, וזה מקודשת למיאון. וה"נ גבי התרת חכם, הוי דין בעיקר הנדר שחל בו אופן של התרת חכם].
ומעתה גבי נזירות שמשון שיש דין לעולם היתה, וכדכתיב בקרא "עד יום מותו", א"כ הוי אופן נזירות שאין בו התרה, ונזירות זו הויא נזירות שאין בה קולא זו של שאלה לחכם. וזה יסוד הדין דלעולם היתה, שאין את הקולא שאפשר להתירו ע"י שאלה.
וכ"ז בנזירות שמשון, שיש דין בעיקר הנזירות דלעולם היא, אבל נזירות עולם ל"ה דין בעיקר הנזירות שהיא לעולם, אלא דנזירות שקיבלה לעולם כך דינו שמיקל בתער וכו', דזה אופן בקבלת הנזירות. וע"כ בזה יש שאלה, ול"ה כנזירות שמשון שעיקר דינה שהיא לעולם.
והגרע"א בגליון הרמב"ם [פ"ג מנזירות הי"ד] הביא מתשו' פני משה שנסתפק בקיבל ע"ע נזירות שמשון לזמן, וכגון לעשר שנים, אם חייל לעולם [כמו נזיר ליום אחד] או דלא חייל כלל, והיינו דיש צד לומר דאינו נחשב כלל קבלת נזירות שמשון, כיון שבעיקר דינה יש בה דין דלעולם וכנ"ל. [ויתכן לפ"ז שאם קיבל ע"ע דין נזירות עולם, והיינו דמיקל בתער וכו' לחמישים שנה, דאפשר שבזה ודאי יחול לעולם, וצל"ע].
ח.
חלוק ביסודו דין התרת חכם מהפרת בעל
ומעתה יש לבאר הא דהפרה איכא אף בנזירות שמשון, דחלוקה ביסוד דינה הפרת בעל מהתרת חכם. ובהקדם הא דמצינו גבי נזירות חילוק דין בין הפרה להתרת חכם, דהנה במשנה להלן דף כ"ח מבואר דאשה שנדרה בנזיר והשלימה את הנזירות וזרק עליה אחד מן הדמים, כל זמן שלא גילחה, יכול להפר לה אם תגלחת ניוול הוא.
אמנם לגבי שאלה לחכם מבואר בשבועות דף כ"ח גבי אכלה כולה אין נשאלין עליה, דאם השלים את הנזירות ועדיין לא גילח, מצי לישאל רק למ"ד תגלחת מעכבת, אבל אם תגלחת אינה מעכבת נחשב אכלה כולה וא"י לישאל. וצ"ע, מאי שנא הפרה דאף אם תגלחת אינה מעכבת יכול להפר לה, והרי הפרת בעל הוי מיגז גייז, ואפ"ה כל שלא גילחה מצי להפר לה, ואמאי גבי שאלה לחכם שנעקר למפרע הא דיכול להישאל הוא רק אם תגלחת מעכבת.
ומבואר בזה דחלוק דין שאלה לחכם מהפרת בעל, דהתרת חכם היא עקירה על עיקר הנדר, וצריך שההתרה תעקור את עיקר הנדר, וכל דאכלה כולה ולא נשאר מהנדר א"א להישאל לחכם. ואף דנשאר דין תגלחת, מ"מ כיון שאינה מעכבת, ואינה מעיקר הנזירות, א"א כבר להישאל. אבל הפרת בעל אינה עקירה על הנדר, אלא דמתיר את איסורי ודיני הנדר ע"י הפרתו. וגם אי בעל מיעקר עקר [עי' להלן דף י"ט א'] ל"ה עקירה גמורה למפרע, אלא גדר הדין הוא שיש כח לבעל להתיר את דיני ואיסורי הנדר. ומה"ט כתבו התוס' [דף כ"ב] דגם אי מיעקר עקר לא פוקע מה שהתפיסו בנדר זה כבשאלה. ולפיכך גם כשנשאר רק דין תגלחת יכול להתיר ולא איכפת לן שעיקר הנדר כבר נגמר, דלא אתינן כלל לעקור את גוף הנדר אלא את הדינים והאיסורים. וכיון שדין תגלחת הוא ג"כ מדיני הנזירות, וכמבואר בנדרים דף ד' ע"א דאיכא בל תאחר תגלחתו גם למ"ד תגלחת אינה מעכבת, ונחשב בל תאחר דנזירות, משו"ה מצי מיפר לה.
ומצינו ברמב"ם פי"ב מנדרים הי"ח גבי אשה שנדרה ובעלה היפר לה והיא לא ידעה ואכלה מנין שהיא פטורה שנאמר וה' יסלח לה. והיינו דאצטריך קרא למילף שהיא פטורה כשעברה על הנדר לאחר שבעלה הפר לה [ובפשוטו הא דילפינן מוה' יסלח לה היינו דמ"מ כפרה היא צריכה, וכן פי' שאר הראשונים, אבל לא דס"ד שהיא חייבת]. ומרן הגרי"ז זצ"ל עמד בדברי הרמב"ם דמאי ס"ד שחייבת, ואטו גם בהתרת חכם כן הוא, דאם לא ידע שכבר התירו לו ועבר על הנדר דס"ד שחייב.
אלא יסוד הדבר הוא כנ"ל, דבהתרת חכם, שהיא עקירה על הנדר, כל שנעקר הנדר פשיטא שהוא פטור, אבל בבעל, שגדר הדין הוא שהבעל מתיר, וס"ד דכשאין ידיעת האשה ליכא ההיתר.
♦
ט.
לא שייך הפרת בעל בתרומה
ובחילוק זה יש לבאר עוד, דהנה בנדרים דף נ"ט מבואר דאיכא שאלה על תרומה, והיינו דתרומה הוי כנדר דנשאלין עליה, אמנם הפרת בעל על תרומה לא מצינו [ועי' בזה בס' מעדני ארץ ובס' דרך אמונה פ"ד מתרומות ס"ק קפ"ו ובצהה"ל אות תצ"א]. והרי אם תהיה הפרה תפקע קדושת התרומה, והשיריים כבר הותרו, וזה לא יתכן. ובעל כרחך שאין הפרת בעל בתרומה.
ויסוד הדברים הוא דבנדר יש ב' חלקים - יש את עשיית הנדר ויש את הדינים שחלו מכח הנדר. ובתרומה הא דחשיב כנדר היינו שעשיית התרומה הוי כעשיית נדר, וע"כ שייך בזה שאלה לחכם, שנשאל על העשייה. אבל הדינים שחלו מכח העשייה, ל"ה איסורי נדר, אלא איסור זרות. וע"כ בהפרה שבא להתיר את הדינים והאיסורים שחלו, כיון שאיסורים אלו אינם איסורי הנדר, לא שייך בזה הפרה. ורק על העשייה של התרומה, שזה כעשיית נדר, וכדמצינו בהא דנכרי יכול לתרום תרומה, ופי' רש"י גיטין דף כ"ג משום דנכרים נודרין נדרים ונדבות כישראל. והיינו דדמי לעשיית נדר [ומצינו גם הפקר מטעם נדר]. אבל הדינים שחלו אינם דיני ואיסורי נדר.
♦
י.
ברמב"ם מוכח דבהקדש של הרי זו ל"מ הפרה
ומצינו כה"ג גם לענין הקדש. דהנה כתב הרמב"ם פ"ד מנדרים ה"ח "כשם שהאב או הבעל מפר נדרי איסר כך מיפר נדרי הקדש הדומין לנדרי האיסר", ע"כ. וצ"ב מהו הדומין לנדר האיסור ומאי אתא למעוטי. ומו"ח זצ"ל שאל ד"ז למרן החזו"א זצ"ל, והשיב לו דבא לומר שצריך שיהי' עינוי נפש ובינו לבינה כמו בנדר. אלא דצ"ב, דהרמב"ם הזכיר גם אב, ובאב שיטת הרמב"ם דמיפר גם נדרים שאין בהם עינוי נפש. ועוד, דהרמב"ם שם עדיין לא הזכיר כלל את הדין שצריך עינוי נפש.
ומו"ח זצ"ל אמר בביאור דברי הרמב"ם, וכן שמעתי מאאמו"ר (שליט"א)[זצ"ל] [וכ"כ הג"ר יצחק הוטנר זצ"ל במכתבו שנדפס בריש ס' שלמי יוסף אות ד'] דהרמב"ם בא לומר דהפרה בהקדש היא רק בהרי עלי, אבל מה שהקדישה האשה א"א להפר. ואף דשאלה לחכם יש גם בהרי זו, וכדמצינו שאלה בשחוטי חוץ, מ"מ הפרה בנדרי הקדש היא רק בהרי עלי אבל הרי זו לא, דזה לא דומה לנדרי האיסר.
וביאור הדברים הוא כנ"ל, דגם בהקדש עשיית ההקדש הוי כעשיית נדר, וע"כ יכול להישאל, אבל הדין שחל, והיינו דין הקדש, אינו דיני נדר, אלא דיני הקדש. וע"כ בהפרת בעל, דיסודה הוא דין היתר על דיני הנדר, לא שייך כן בהקדש, כמו דלא שייך כן בתרומה וכנ"ל, ורק בהרי עלי דהוי דין נדר שייך הפרה.
וממו"ר מרן הגרא"מ שך זצ"ל שמעתי שאמר בשיטת הרמב"ם דס"ל דאין לאו דבל יחל במי שנהנה מן ההקדש, ורק בהרי עלי איכא לאו דבל יחל, כש"כ הרמב"ם ריש הלכות ערכין וחרמים. והטעם הוא דכשהקדיש הא דחל ההקדש אינו נחשב איסורי פיו, אלא דיני הקדש [והא דאיתא בנדה דף מ"ו הקדיש הוא ואכלו אחרים דאיכא מלקות, ופי' הר"ן בנדרים דף ט"ו דהיינו לאו דבל יחל, אמנם הרמב"ם בספהמ"צ ל"ת קל"ג פירש דהיינו לאו דמעילה, וכ"כ הגרעק"א והבית יעקב ליישב מסוגיא זו את שיטת הרמב"ם דליכא לאו דבל יחל על המודר אלא על המדיר]. ומבואר מכ"ז דחלוק גדר הפרת בעל מהתרת חכם וכש"נ.
♦
יא.
גם בנזירות שמשון מהני הפרה
והשתא יבואר היטב הא דהפרת בעל שייכא גם בנזירות שמשון, ואף דיש דין דלעולם היתה, כ"ז כשבאים להפקיע את הנדר מעיקרו, וכיון שכח היתרה הוא דין בעיקר הנדר, זה ליכא בנזירות שמשון. משא"כ הפרת בעל, דאינו דין שצריך לחול בעיקר הנדר, אלא הוא היתר על איסורי הנדר, זה שייך גם בנזירות שמשון וכנ"ל.
[ובחי' הרי"מ גיטין דף ל"ה כתב דגם להנך פוסקים דאיכא הפרת בעל בנזירות שמשון, כ"ז אי בעל מיגז גייז, אבל אי מעיקר עקר, הוי כהתרה דליכא בנזירות שמשון. אמנם לפמש"נ הרי כל הא דליכא התרה הוא משום דכח ההתרה הוא דין בעיקר חלות הנדר, אבל הפרת בעל, אף אי הוי מיעקר עקר, אינו עקירה על עיקר הנדר, וכדמוכח בתוס' דף כ"ב וכש"נ לעיל, וא"כ י"ל דאף אי מיעקר עקר שייכת הפרה בנזירות שמשון].
♦
יב.
י"ל עוד דנזירות שמשון הוי התפסת קדושה
ונראה לבאר בדרך נוספת בדברי הרמב"ם דנזירות שמשון לעולם היתה ולפיכך אין בה דין שאלה לחכם. ולדרך זו א"ש כדעת האחרונים דממילא גם הפרת בעל ליכא. דלכאור' י"ל דשאני גדר קבלת נזירות שמשון משאר נזירות, דכבר הובא מה שנקטו הגרי"ז, וכן נקט הגרש"ש זצ"ל, שגדר קבלת נזירות היינו שמקבל ע"ע ניהוגי הנזירות ועי"ז נעשה נזיר. ונראה דכ"ז בשאר נזירות, דבידו לקבל את אופן הניהוג, ולכמה זמן, אבל נזירות שמשון דלעולם היא, בזה הגדר הוא שמתפיס בעצמו תואר קדושה של נזיר ונעשה ככהן, וממילא חלים עליו הדינים. והמהרי"ט נקט דכן הוא בכל נזיר. אבל י"ל שכל נזיר, כיון שאינו לעולם, אינו התפסת קדושה בגופו, אלא קבלת ניהוגים וכנ"ל, אבל נזיר שמשון, שהוא דין לעולם, בזה הוי תואר בגופו, דנעשה לנזיר שמשון וממילא חלים עליו הדינים והאיסורים. וכעי"ז הובא גם בשם הגרי"י מפוניבז' זצ"ל, כפי שנדפס בספר אבן ציון.
ולפ"ז י"ל עוד דבנזיר שמשון ליכא לאו דבל יחל, דהא נתבאר דשיטת הרמב"ם דבהקדש אין לאו דבל יחל משום שהדינים והאיסורים אינם איסורי פיו, אלא חלים מכח דין ההקדש, ורק מעשה ההקדש הוא כמעשה נדר. וה"נ בנזיר שמשון האיסורים לא נחשבים איסורי פיו, ולא יהי' בזה בל יחל. וכ"כ בפי' הגרי"פ לרס"ג עשה ק', וע"ע בחזון יחזקאל פ"א דנזיר.
ומשו"ה אין שאלה בנזירות שמשון, דהדינים שחלו אינם איסורי פיו, וא"י לישאל עליהם, דהוי מידי דחל ממילא מכח התפסת הקדושה. וזה ביאור דברי הרמב"ם.
♦
יג.
אכתי קשה שתועיל התרה על עשיית הקדושה
אמנם לכאור' לא סגי בזה, דהא נתבאר לעיל דגם תרומה והקדש, אף שהדינין שחלו אינם איסורי פיו, אלא איסורים דממילא, אפ"ה מהני בהו שאלה, והטעם משום שהמעשה התפסת הקדושה הוא כמעשה נדר [ורק הפרה של בעל ל"ש בהו, וכש"נ]. וא"כ אכתי קשה, שתועיל התרת חכם בנזירות שמשון כמו שמועילה בתרומה ובהקדש, דה"נ התפסת הקדושה בגופו הוא כמעשה נדר, וע"ז שפיר שייך שאלה לחכם.
והנה יש להוסיף דב' החלקים שיש בנדר, דהיינו מעשה הנדר [וזה גם בהקדש ובתרומה וכדו'] וגם הדינים שחלו מכח העשייה [דבנדרים וכדו' הוי איסורי פיו, ובתרומה והקדש אינו כן], ונתבאר לעיל דהפרה אינה מבטלת את מעשה הנדר אלא רק את הדינים שחלו, משא"כ שאלה לחכם הוי ביטול המעשה [וע"כ בתרומה והקדש, אף דהפרה ל"ש בהו, אבל שאלה לחכם שייך וכנ"ל]. באמת מצינו דגם בשאלה לחכם יש ב' אופנים בזה, ויש אופן שע"י השאלה הוי עקירה על מעשה הנדר, ויש אופן שההיתר חל על דיני הנדר, ולא נעקר המעשה עצמו.
דיעוי' בתשו' הגרע"א סי' קמ"ד, וכן בגליון השו"ע סי' רכ"ח ס"ז שהביא תשו' רבי בצלאל אשכנזי סי' י"ד, דנהי שמועילה שאלה לחכם בהקדש, מ"מ אין מועיל אלא ע"י פתח ולא ע"י חרטה, דאף שנדר ניתר בין בפתח ובין בחרטה, מ"מ בהקדש לא מהני אלא בפתח ולא בחרטה.
וכן כתב המאירי בנדרים דף נ"ט [והובא באמרי בינה דיני נדרים סי' י"ח] דתרומה והקדש אין ניתרים אלא בפתח ולא בחרטה, ומשום דאינם ניתרים אלא ע"י טעות. וכ"כ המאירי פסחים מ"ו בשם מקצת גאוני ספרד [והוא בה"ג], וכ"כ עוד המאירי בב"ב דף קכ"א ובנזיר דף ט' ע"א.
וביאור הדברים הוא דע"י חרטה לא נעשה הנדר לטעות, אלא יש כח להתיר את הנדר בחרטה. וכ"ז בנדרים ושבועות דהוו איסורי פיו, שפיר ניתרים אף בחרטה, אבל בהקדש ותרומה דהדינים שחלו הוו איסורים בעלמא, אלא שהעשייה היא כמעשה נדר, וע"כ שייך שאלה, אבל מ"מ בעינן פתח כדי לאשויי להעשייה כטעות. וחרטה לא מהניא אלא היכא דגם הדינים והאיסורים שחלו הם איסורי פיו, וע"י חרטה החכם מתיר את דיני הנדר למפרע.
ועכ"פ, אפי' נימא דגם נזירות שמשון הוי כהתפסת קדושה בגופו ודמי להקדש ותרומה, מ"מ ע"י פתח הול"ל דיהיה ניתר, דעי"ז הוי העשייה כטעות, ואמאי לא מהני כלל שאלה בנזירות שמשון.
♦
יד.
בנזירות שמשון ל"מ שאלה משום דהוי כהקדש בהתפסה
ויש לבאר בזה עוד, דהנה בעיקר הא דלא מהני שאלה בנזירות שמשון [דהרמב"ם ביאר משום דלעולם היתה וכנ"ל] יש ביאור נוסף שכתב בספר הפלאת נדרים [נדרים דף י"ט], עפימש"כ הרמב"ם פ"ו מערכין וחרמים הלכה ל"ד, דאע"ג דקיי"ל הקדש טעות אינו הקדש, כדלהלן דף ל"א דפליגי בזה ב"ש וב"ה, מ"מ כל זה בסתם הקדש, אבל בהקדש שע"י התפסה, שהתפיס זה כזה, חייל אף בטעות, כמו שביאר שם הכס"מ את דברי הרמב"ם.
ומבואר חידוש גדול, דכשהחיל את ההקדש ע"י התפסה חייל בטעות. וטעמא דמילתא ביאר הכס"מ, דהא לגבי תמורה מבואר בתמורה דף י"ז דחייל אף בטעות, ומינה ילפי ב"ש דכל הקדש חייל בטעות, דילפינן תחילת הקדש מסוף הקדש. וכמו שסוף הקדש דהיינו תמורה [דחשיב סוף הקדש משום שמתפיס קדושה מהבהמה שכבר קדושה] חייל בטעות, ה"נ תחילת הקדש. וב"ה ס"ל, והכי קיי"ל, דלא ילפינן תחילת הקדש מסוף הקדש. אבל הא מיהת שמעינן דסוף הקדש חייל בטעות. וא"כ כשם שתמורה חייל בטעות, ה"ה כל הקדש שע"י התפסה, דדמי לתמורה דחשיב כסוף הקדש, חייל בטעות. [ועי' בזה בקוב"ש ח"ב סי' מ"ד אות א'].
וה"ה לענין שאלה מבואר בירושלמי [נזיר פ"ה סוה"א] דלכו"ע שאין שאלה בתמורה, והביאו הכס"מ שם בהלכות ערכין, וכן פסק הרמב"ם פ"ד מנדרים ה"ז דאין נשאלין על התמורה. והטעם משום שחל בטעות, כמבואר בדברי הכס"מ בהלכות ערכין וכנ"ל. [ובס' גור אריה יהודה דיני תרומ"ע סי' י"א כתב דטעמא דמילתא דאין שאלה בתמורה הוא משום דאינו קדושה מחודשת אלא העתקת קדושה, ובזה ליכא שאלה. וכתב דמה"ט אין שאלה בחילול מע"ש, כש"כ באבנ"ז יו"ד סי' רצ"א אות ט"ז. אמנם בירושלמי מבואר דהטעם הוא משום שחל בטעות, ובמש"כ דתמורה הוי העתקת קדושה עמש"כ בזה אאמו"ר (שליט"א)[זצ"ל] בס' מנחת אברהם ריש תמורה. ובמה דנקט דאין שאלה בחילול מע"ש, עי' מנ"ח סוף מצוה תע"ג דפשיט"ל דמהני, ובס' שערי יושר ש"ו פט"ז נסתפק בזה עפ"ד התוס' גיטין ס"ה דמופלא יכול לחלל מע"ש].
וכתב בהפלאת נדרים דלפ"ז י"ל דה"ט דלא מהני שאלה בנזירות שמשון, דהא מבואר בגמ' בע"ב דחייל רק ע"י התפסה, דמבואר דלמ"ד אין מתפיסין בבכור, דהוי דבר האסור, לא משכח"ל נזירות שמשון. וביאר שם בקר"א דנזירות שמשון הוי קדושה שא"א לחדש אותה, ולא שייכא אלא בהתפסה. [אמנם החזו"א, וכן באבי עזרי, כתבו לדון לפרש דברי הגמ' באופ"א, ולפ"ד שייכא נזירות שמשון גם שלא בהתפסה, אבל פשטות דברי הגמ' דל"ש אלא בהתפסה].
♦
טו.
בכל נזירות בהתפסה שייכת שאלה על דיני הנזירות
אכן נראה דגם בהאי טעמא לא סגי. דהא בכל נזירות בהתפסה מהני שאלה. וכבר תמה כן הקר"א בדף ל"א ע"ד הרמב"ם, מדמהני שאלה בנדרים ובנזירות אף כשהוא ע"י התפסה. והנה בשלמא נדרים ל"ה כהקדש, אבל נזירות הרי מבואר בגמ' בדף ט' דהוי כהקדש, דכשם שלב"ש אין שאלה בהקדש ה"נ שאין שאלה בנזירות, וא"כ אם הקדש בהתפסה הוי כתמורה שאין בזה דין שאלה, ה"נ בנזירות בהתפסה נימא כן.
אמנם היישוב הוא עפמש"נ לעיל, דבכל נדר שייכים ב' אופנים של התרה, או עקירה על מעשה הנדר, או להתיר את דיני ואיסורי הנדר [וכגון בחרטה, דלא משוי להנדר כטעות, ומ"מ יש בזה התרת חכם על דיני הנדר, והרמב"ן כתב [כמו שהביא הר"ן בנדרים כ"ח בשם הרמב"ן] דבהיתר שע"י חרטה אין דין נדר שהותר מקצתו הותר כולו, והיינו דל"ה כטעות. ומ"מ יש היתר על דיני הנדר. ומצינו עוד חידוש גדול שכתבו כמה מגדולי האחרונים, השעה"מ, התורת גיטין,והחת"ס בגיטין דף ל"ה לבאר את דברי התוס' שם שיש אופנים שמועילה גם חרטה דהשתא אף דליכא חרטה דמעיקרא, ותועיל התרת חכם להתיר מכאן ולהבא, ולא למפרע. וזה חידוש גדול, ונתבאר בזה בס' שלמי יוסף נזיר סי' נ"ג אות ג', עיי"ש, עכ"פ חזינן דשייך שאלה לחכם להתיר את דיני הנדר, דהא כה"ג ודאי לא נעקר הנדר, ומ"מ החכם מתיר את דיני הנדר כמו בהפרה, שהדינים הם איסורי פיו כנדר וכדו', משא"כ בהקדש ותרומה וכנ"ל].
ומעתה י"ל דהך חומרא דכשבא ע"י התפסה אין בזה שאלה, היא חומרא בעשיית הנדר, ועשייה זו שהיא בהתפסה אין בה דין שאלה, אבל עדיין שייכת שאלה על דיני הנדר. ובשלמא בהקדש בהתפסה ל"ש כלל שאלה, משום שהעשייה בהתפסה, והדינים אינם איסורי פיו אלא דיני הקדש, אבל בנדרים ונזירות גם בהתפסה איכא שאלה על דיני ואיסורי פיו דחיילי ע"י הנדר.
אמנם כ"ז בשאר נזירות, אבל נזירות שמשון י"ל דל"ש כלל על דיני הנזירות, דנזירות זו דלעולם היתה, הדינים הם איסורים דממילא, ואיכא איסורי פיו. וכש"נ לעיל דהוא רק מתפיס בעצמו קדושה, והאיסורים חיילי ממילא. וכל הנדון שתועיל שאלה לחכם בנזירות שמשון הוא רק על מעשה התפסת הקדושה, ובזה כיון דחייל רק ע"י התפסה, הרי נתבאר דבמעשה שחל רק ע"י התפסה ל"ש כלל שאלה על מעשה הנדר, כמו בהקדש בהתפסה דלא שייך בזה שאלה וכנ"ל. [והא דלב"ש אין שאלה בנזירות, ומדמינן לי' להקדש, וה"ט משום דחל בטעות, דהקדש טעות הקדש. ולכאור' אכתי תקשי שתועיל שאלה על דיני הנזירות. ובשלמא בהקדש ל"ה איסורי פיו, אבל בנזירות תקשה. אכן י"ל דאה"נ, והא דל"מ שאלה היינו הדין שאלה דמשוי לי' להנדר כטעות, זה ל"ש בנזירות דהוי כהקדש. והנ"מ שלא יהי' דין תוכ"ד כדיבור דמי, כמבואר בסוגיא בדף ט'. אבל חרטה על דיני הנדר יש להועיל אף לב"ש. ומיושבת קו' הטו"א חגיגה דף י' והקר"א לקמן דף ל"ב, דהוכיחו דלר"א יש שאלה בנזירות, אף דס"ל בערכין דף כ"ג דאין שאלה בהקדש. ונתבאר ענין זה באורך בס' שלמי יוסף נזיר סי' נ"ג, וע"ש עוד כמה הוספות בזה. וע"ע בספר תורת הנזיר הלכות נזירות פ"ב ה"ב שביאר ד"ז דשייך שאלה בנזירות אף לב"ש, עיי"ש בדבריו].
♦
טז.
דין הפרה בנזיר שמשון לפ"ז, והא דמהני שאלה בנזיר עולם
ולפ"ז ה"נ הפרת בעל לא תועיל בנזירות שמשון, דהרי הפרת בעל לעולם הוי על דיני הנדר, וכיון שנזירות שמשון הוי כהתפסת קדושה והדינים חיילי ממילא, א"כ הוי כהקדש ותרומה, דלא שייך בהו הפרה וכנ"ל.
ויש לדון לפ"ז בדין נזירות עולם. דלכאור' נראה דה"נ נזירות עולם גדר דינה הוא התפסת קדושה, שהרי האיסורים הם איסורי עולם כמו בנזירות שמשון. ומ"מ הא דמהני שאלה בנזירות עולם, וכמבואר במכות דף כ"ב יש לבאר משום דעכ"פ שייכת שאלה על עשיית הנדר, ועשייה זו של נזירות עולם לית בה חומרא זו דנזירות שמשון, דהא נזירות עולם ל"ה רק בהתפסה, ולפיכך שייכת בה שאלה. אלא דלפ"ז הפרת בעל לא תועיל אף בנזירות עולם, דדיני הנזירות הוו דינים דממילא כמו נזירות שמשון, וצ"ע בזה.
♦
יז.
יישוב לקושית התוס' לפ"ז, ודין שאלה לחכם בנזירות עולם בהתפסה
ונראה עוד דלפמש"נ בשיטת הרמב"ם מיושב מה שהקשו התוס' אמאי לא תנן במתני' דאיכא חומר בנזירות שמשון דליתי' בשאלה, משא"כ נזיר עולם. דלפמש"נ הרי הך חומרא דאיכא בנזירות שמשון דלעולם היתה ומה"ט אין בה דין שאלה, איתי' נמי בנזיר עולם. אלא דמ"מ שייכת שאלה בנזירות עולם על עשיית הנדר, והיינו קבלת הנזירות, ובנזיר שמשון ל"ש בזה משום דהוי כהתפסה וכנ"ל. ודין זה הוא לא חומרא בנזירות שמשון, אלא הוא בכל דין הקדש בהתפסה וכנ"ל, ואינו מחומרי נזיר שמשון. והחומרא שיש בנזיר שמשון דמשום זה אין בו דין שאלה, והיינו שאלה על איסורי הנזירות משום דלעולם היתה, איתי' נמי בנזיר עולם וכנ"ל.
אלא דיש לעיין בנזיר עולם שקיבל ע"י התפסה, וכדמצינו ברמב"ם פ"ג מנזירות הט"ז דשמואל הרמתי היה נזיר עולם, והאומר הריני כשמואל נעשה נזיר עולם. ולפמש"נ יהי' הדין בזה לא תועיל שאלה לחכם, דהמעשה הוי בהתפסה, ודיני הנזירות הוו איסורים דממילא כמו נזיר שמשון. אלא די"ל דכיון ששייכת קבלה בנזירות עולם גם בלי התפסה, א"כ יתכן שיש לפרש דבריו כלשון בעלמא, והיינו התפסה בדרך לשון בעלמא [כמו התפסה בשבועה] ולא כסוף הקדש. אמנם צל"ע, דא"כ אמאי בכל הקדש בהתפסה לא אמרינן כן דהוי לשון בעלמא, וצל"ע בזה. אבל עכ"פ באופן שיש לפרש דבריו כלשון בעלמא, י"ל דתועיל בזה שאלה ולא דיינין לי' כסוף הקדש.
יח.
קושית הגבו"א היאך נזיר שמשון מותר בתגלחת מצוה של מצורע
ובעיקר החילוק בין נזירות שמשון לנזירות עולם, דאף דבנזיר שמשון ליכא שאלה משום דלעולם היתה, מ"מ בנזיר עולם איכא שאלה, יש לבאר עוד. ובהקדם קושית הגבו"א [שנדפס בסוף מס' מכות קושיא עמ"ס נזיר] בהא דל"מ שאלה בנזירות שמשון. דהנה ביבמות דף ה' ע"א מבואר דילפינן שמותר לנזיר לגלח תגלחת מצורע, ואע"ג דנזירות הוי עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, מ"מ ילפינן מקרא דשרי. והא דלא ילפינן מהכא דאף בעלמא עשה דוחה ל"ת ועשה, משום דשאני נזירות דאיתי' בשאלה, אבל בשאר איסורים דליתי' בשאלה אין עדל"ת ועשה. והק' בגבו"א דא"כ נמצא דבנזיר היכא דליתא בשאלה יהי' איסור לו לגלח. וכ"ת ה"נ, א"כ הו"ל לתנא למיתני דאיכא בין נזיר שמשון לנזיר עולם שזה מגלח תגלחת מצורע, והיינו נזיר עולם דהא איתי' בשאלה, ונזיר שמשון לא. והתוס' כתבו דעיקר הדין דליתי' בשאלה לא תני משום דכונת התנא מאי בינייהו כששניהם נזירים. אבל נפ"מ זו לענין תגלחת הוי בינייהו כששניהם נזירים, והו"ל למיתני לי'. [ובמנ"ח מצוה שע"ג אות ד' כתב בשם הט"ו ר"ה דף כ"ח דמ"מ כיון דרוב נזירים איתי' בשאלה, ושם נזירות חד הוא, הוי קולא אף בנזיר שמשון דשרי לי' תגלחת מצוה. אבל בגבו"א שם נקט דאם נזיר שמשון ליתי' בשאלה, הול"ל דאסורה לו תגלחת מצוה].
ויש לדון, דאי נימא דאין מלקות בנזירות שמשון, וכמו שדנו כמה אחרונים, א"כ י"ל דכיון דקילי טובא ואף העשה קיל טפי, נדחין מפני עשה דתגלחת אף שאין עדל"ת ועשה. אבל בפשוטו יש מלקות גם בנזיר שמשון.
ובס' צ"פ כתב דבנזיר שמשון ליכא כלל העשה, משום דהעשה הוא קדוש יהי' גדל פרע, ונזיר שמשון דמותר ליטמא למתים אינו נחשב קדוש ואין בו את העשה כלל. ולפ"ז אף דליתי' בשאלה מ"מ מותרת תגלחת מצוה מדין עדל"ת.
♦
יט.
י"ל דנזיר שמשון ונזיר עולם חלוקים לענין אם יש בהם ניהוג של ימים
ובספר תורת הנזיר (פ"ג הי"ד) כתב ליישב בזה [כדרך הצ"פ ולאו מטעמי'] די"ל דבנזיר שמשון ליתא להעשה, והיינו טעמא דכיון שהוא לעולם, א"כ אין בו כלל ניהוג של ימים ודמי לימי צרעתו שאין עולין לו, דמבואר ברמב"ם דבימים אלו ליכא להעשה. והיינו דעשה דקדוש יהיה נאמר על ימי הנזירות, וימים שאינם עולין לו ל"ה ימי הנזירות ואין בהם העשה. ולפ"ז ה"ה נזיר שמשון, כיון שאין בו ניהוג של ימים כלל, י"ל שאין בו את העשה.
אלא דהקשה מהא דמשמע בגמ' ר"פ כותים דבנזיר עולם איכא להעשה [ולכאור' כן מוכח משיטת התוס' דנזיר עולם רק מיקל בתער, ואינו מגלח לגמרי, ובאופן זה שמותר לו לגלח הרי הא דאסור לו לגלח לגמרי הוא רק משום העשה, ומוכח דאיכא להעשה]. ונמצא דמוכח דגם כשאין דין ימים איכא להעשה.
ונראה דחלוק בזה נזיר עולם לנזיר שמשון. דהנה בכל נזירות איכא דין ניהוג דימים, ולהלן י"ד ב' ס"ל לריב"ח דנזיר לאחר שכלו ימיו אינו לוקה על תגלחת ויין, אמנם בגמ' שם מייתי ראיה דלא כדבריו וסליק בתיובתא. והטעם באמת משום דבספרי איכא דרשה דגם לאחר שכלו ימיו איכא מלקות. עכ"פ חזינן דיש דין של ימים בניהוג הנזירות.
ולכאור' י"ל דאע"ג דבנזיר שמשון שדינו לעולם אין בו כלל דין ניהוג של ימים, מ"מ נזיר עולם שאני, דהא מיקל כל י"ב חודש, ובשיטת הרמב"ם (פ"ג מנזירות הי"ב) דייק החזו"א (אה"ע סי' קל"ז סק"א) דהיא תגלחת גמורה. ועיי"ש שדן דהוי חיוב של תגלחת, כמו תגלחת טהרה. והיינו דכל י"ב חודש הוי סיום של ניהוג זה [וע"ע במנ"ח מצוה שס"ח אות י"ב]. ואמנם הוי חלות נזירות אחת לעולם, אבל בניהוגי הנזירות הוי הרבה ניהוגים, וכל י"ב חודש הוי דין ניהוג בפ"ע. והחזו"א דן שלא יצטרף למלקות באכל ח"ז קודם תגלחת ואחר תגלחת, והיינו דכל ניהוג הוי דין בפ"ע]. ובירושלמי פ"א ה"ב [לפי פירוש אחד] יש דיון שאם נטמא הנזיר עולם דסותר את הניהוג. ולכאור' כשהוא טמא ודאי דאין מביא קרבנות אלו, והיינו דהוי גמר הניהוג של נזירות טהרה. ונמצא דאיכא בי' דין ימים, ושפיר שייך בו העשה. וא"כ הדרינן לתירוצא דנזיר שמשון שרי לי' תגלחת מצוה מדין עדל"ת, ועשה ליכא בי' משום שאין בו דין ימים, ונזיר עולם שאני וכנ"ל. [אמנם בחי' מרן רי"ז הלוי נקט דגם בנזיר עולם ל"ה דין ניהוג של ימים, ולפמש"נ י"ל דנזיר עולם יש דין ניהוג דימים ול"ה כנזיר שמשון].
והחזו"א נתקשה דאיך שרי לי' לגלח, והרי הנזירות ממשיכה ומתחיל הניהוג השני, וכתב דעיקר הנזירות היא אחת [והיינו דבעלמא כשקיבל ב' נזירויות בי' החזו"א דלא חיילא הנזירות הב' עד לאחר תגלחת, ויש בזה עוד דרכים איך שרי לגלח, אבל כאן נתקשה החזו"א, ובי' לפי דרכו דעיקר הנזירות היא אחת].
♦
כ.
דין שאלה על נזירות שמשון קודם שחלה הנזירות
והנה נתבאר בכמה אופנים הא דאין שאלה בנזירות שמשון. ויעוי' במנ"ח מצוה שס"ח אות י"ד בקומץ מנחה שכתב בשם מהר"ם חביב שהביא מהר"י מיגאש דהא דאין שאלה בנזירות שמשון הוא רק לאחר שכבר חלה הנזירות, אבל בקיבל עליו נזירות שמשון לאחר שלושים יום, דעדיין לא חיילא הנזירות, יכול לישאל. ועיקר הדין צ"ע מלקמן דף י"ד א' דמבואר בגמ' שגם בקיבל נזירות שמשון לאחר עשרים יום לא מצי לאתשולי, וצ"ע. אבל לכאור' ביאור דבריו הוא דהא דיש דין בנזירות שמשון דהיא לעולם הוא רק בחלות הנזירות, דיש דין בחלות הנזירות שחלה לעולם, אבל כל זמן שלא חלה הנזירות, הוי ככל קבלת נזירות דעלמא.
אמנם אי נימא דהחומרא של נזירות שמשון היא משום דהויא בהתפסה, לכאור' היינו בעשייה של הנזירות, וגם כה"ג הול"ל דלא יהי' שאלה.
וכה"ג שמעתי בשם הגרח"ש ליבוביץ זצ"ל, שאמר לדון באומר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר שמשון, אם יש שאלה על קבלה זו, והכא עדיף טפי, דעדיין לא התפיס את הנזירות. [ויעוי' בחי' הגרש"ש ריש נדרים, דהא דשייכת קבלה זו של לא אפטר מן העולם, הוא רק משום דהוי קבלה לנהוג, אבל אם גדר נזירות הוא התפסת קדושה על גופו, ל"ש כלל לא אפטר מן העולם. ולפ"ז אם נזירות שמשון הוי התפסת קדושה, ל"ש כלל לא אפטר מן העולם, וצל"ע].
ועכ"פ לפ"ז משכח"ל שאלה גם בנזירות שמשון. ויעוי' בפ"ת שכתב לדון על הנוסח של התרת נדרים שנוהגים לומר בערב ר"ה שאומרים שם ואפי' נזירות שמשון, ולכאור' הרי אין לו התרה. וכתב דיש אופנים שגם לנזיר שמשון יש שאלה.
♦
כא.
דין שאלה על הקמה דנזירות שמשון
ויעוי' בחידושי הרי"מ גיטין דף ל"ה שכתב דכשם שאין שאלה על נזירות שמשון, ה"נ בעל או אב שעשה הקמה לנזירות שמשון, לא מצי לאתשולי על ההקמה.
ולכאור' נראה דאם הא דליכא שאלה בנזירות שמשון הוא משום דלעולם היתה, א"כ כ"ז בנזירות גופה, אבל בהקמה על נזירות שמשון, כשנשאל על ההקם אינו סתירה להא דלעולם היא. אבל אם הא דליכא שאלה הוא חומר בנזירות זו, י"ל דגם להקמה יש את החומר של הנזירות, וצ"ע. [והנה הנפ"מ היא רק אי נימא דשייכת הפרה על נזירות שמשון, דאי מצי לישאל על ההקם יוכל להפר לה].
♦ ♦ ♦