מחלוקת התנאים בשליחות לדבר עבירה האם יענש המשלח בדין קשה – הרב עמיחי כנרתי
בקידושין מג, א הובאה מחלוקת תנאים: "האומר לשלוחו צא הרוג את הנפש - הוא חייב, ושולחיו פטור. שמאי הזקן אומר משום חגי הנביא: שולחיו חייב".ולפי דעה אחת בגמ' שם, מחלוקתם "דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו", כלומר האם יענש המשלח בדין קשה או דין קל. ויל"ע בשורש המחלוקת.
ונראה שתלוי בהבנת הטעם של "אין שליח לדבר עבירה", מצד "דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין". יש שפרשו מפני שהמשלח יכול לומר שלא התכוון לזה, וחשב שהשליח לא ישמע לו בדבר עבירה, וי"א שהטעם מפני שלא כלול בפרשת שליחות. ראה בסמ"ע סי' קפב ס"ק ב, ופנ"י קידושין שם, וראה מה שהאריכו בזה באוצמ"ה שם עמ' קמז. ולכא' לצד הראשון מובן מדוע המשלח יענש רק בדינא זוטא, שהרי לא חשב שישמע לו השליח (אא"כ נאמר שטענה זו היא רק כלפי ב"ד, אבל קמי שמיא אולי גלוי אחרת, ודוחק). ואילו לצד השני מסתבר יותר שייענש עונש חמור, שהרי למעשה סוף סוף באמת הוא שלחו, ורק לא התרבה בפרשת שליחות להיות "כמותו". ודוק.
וז"ל התוס' רא"ש (קידושין מב, ב): "שלח ביד פקח הפקח חייב. מדלא קאמר משלח חייב בדיני שמים כמו ברישא מכלל דמשלח פטור לגמרי, אף על גב דבריש הכונס קאמר דהשוכר עדי שקר להעיד לחבירו חייב בדיני שמים היינו משום דאיכא שכירות, אבל היכא דליכא שכירות אפי' בדיני שמים לא מחייב, דאינו סבור שישמע לו". וכ"כ תוס' ב"ק נו, א ד"ה אלא לחבריה. ומשמע מדבריהם שתלו זאת בשאלה של הסברא, "דאינו סבור שישמע לו", ולכן פטור מדיני שמים. ובדברינו לעיל התבאר שאפשר כך לבאר את מאן דאמר "דינא זוטא".
עמיחי כנרתי
♦ ♦ ♦