סקירת ספרים חדשים: אוצר התפלות א-ב, ספר צומת א-ב, להבחין
סדור אוצר התפלות החדש א-ב. כסלו תשפ"ד. otsarhatfilot@gmail.com.סידור אוצר התפלות, שיצא לאור כעת במהדורה חדשה ומאירת עיניים (כרך א – ימות החול, כרך ב – שבת ויום טוב), נדפס לראשונה בוילנה תרע"ה, לא פחות מ-15 שנה לאחר שבעלי דפוס 'ראם' הנודע הצהירו 'כי נגשנו להדפסת הספרים האלה...' (ספרנו, עמ' 18). סידור זה הוא מאסף ענק של פירושים לתפילה, שלוקטו מהספרות התורנית על כל סוגיה, והוא 'מפורסם כספר המקיף ביותר שנדפס עד היום בעניני פירושי התפלה ומקורותיה, כאשר כל הסידורים המפורשים שבאו אחריו שאבו ממנו' (שם).
ראש המפרשים באוצר התפלות הוא ר' חנוך זונדל מסלנט (נפטר תר"כ), בעל פירושי עץ יוסף (ביאור רציף לתפילה) וענף יוסף (עיונים בנקודות מסוימות). הצטרפו אליו מבארים נוספים בני דורו שחיבוריהם צורפו לאוצר התפלות: ר' ישעיהו ברלין – הערות על הסידור, ר' יצחק אליהו לנדא – פירוש דובר שלום, ר' אריה לייב גורדון – פירוש עבודת הלב (המחולק למדור 'עיון תפלה' המהווה ביאור רציף ומדור 'תקון תפלה שמבאר את מקורי התפילות וייסודן). פירושים עתיקים נוספים פורסמו קודם לכן בפני עצמם וצורפו לאוצר התפלות: מיוחס לרש"י, מנחת יעקב (על פיוטי האר"י ועוד – לר' יעקב מפוזנא), דרך החיים (לר' יעקב לורברבוים בעל הנתיבות), מעשה ניסים (ביאור הגדה של פסח לר"י לורברבוים).
ממהדורה למהדורה חלו שינויים בסידור אוצר התפלות – חלקם מבורכים וחלקם פחות. בעשורים האוחרונים נדפס הספר כמה פעמים בדפוס צילום, ללא שיפורים ותיקונים. המהדורה שלפנינו שמה לה למטרה להגיה, לברר, לדייק ולהנגיש את סידור אוצר התפלות, על מדוריו השונים. בכלל זה, נעשתה מלאכה כבירה של איתור המקורות הרבים שמהם נלקחו הביאורים השונים, באופן המאפשר למעיין להגיע בנקל אל מקור הדברים; הושלמו הוספות רבות להערות ר"י ברלין ופורסמו חלקים רבים מפירוש דובר שלום שנשמטו במהדורות הקודמות; ועוד. אם עד היום הוכר אוצר התפלה כספר המקיף ביותר בענייני פירוש התפילה ומקורותיה, הרי ש'אוצר התפלות החדש' 'שבר את השיא' וכעת הוא הספר המקיף ביותר.
המוציא לאור מציין (עמ' 19) שסידור אוצר התפלות אינו מיועד להתפלל ממנו אלא ללמוד ממנו מחוץ לזמן התפילה, שכן הפירושים רבים וממלאים את רוב הדפים, ולכן גם לא נעשה ניסיון להתאימו לשימוש בתפילה עצמה. בהחלט בחירה נכונה. בפתח הסידור (עמ' 17) מובא בשם הגר"י אברמסקי זצ"ל שבסידור התפילה הכלל הוא שכל הפירושים הם אמת, ומשבחר אדם פירוש מסוים להתכוון בו בתפילה – הרי שזו היא תפילתו!
עניין נוסף שמציין המו"ל הוא שתכנן לההדיר את עץ יוסף וענף יוסף מכתב יד המחבר, הנמצא בספרייה הלאומית בירושלים, אך נמנע מכך משנודע לו שמכון שפתי חכמים עוסק בכך – משך ידו ממלאכה זו (עמ' 26).
באחת ההקדמות שנדפסו במהדורות קודמות וגם במהדורתנו (עמ' 68 – מאת שמואל שרגא פייבוש פייגנזון ('שפ"ן הסופר'), שובח הסידור בכך ש'אין לך בו עמוד אחד שלא ימצא בו איזה דבר חדש ומועיל שיתפלא ויתפעל הקורא בו'. משראיתי זאת פתחתי בבדיקה של עמודים אקראיים, והרי התוצאות:
עמ' שעט – בפירושו ל'אבינו מלכנו', מבאר העץ יוסף: 'לשון אויב נאמר על מי שרודף אחר חבירו להרע לו. ושם שונא נאמר על מי ששמח בצרת חבירו. ולכך נאמר "מחשבות שונאינו" ו"עצת אויבינו"'. התפלאתי והתפעלתי.
עמ' תעז – בפירושו לשש זכירות (על זכירת מעשה מרים), מבאר העיון תפלה על חשיבותה היום-יומית של כל אחת מהן, ובכלל דבריו כותב: 'היסוד הגדול שכל קיומנו נשען עליו – להאמין באמונה שלמה בחכמי התורה נושאי דגלה שעמדו לנו בכל דור ודור, שלא להרהר אחריהם ושלא להטיל גופי במעשיהם, שהרי מרים הצדקת נסתה להרהר אחר משה אחיה ונענשה תיכף'. התפלאתי והתפעלתי.
עמ' תקמ – בפירושו לברכת האירוסין, מבחין הדובר שלום בין לשון 'ציווי' שמשמעותה מוחלטת ללשון 'איסור' שמשמעותה דבר שיש אפשרות עקרונית להתירו, ולפי זה מבאר את לשון הברכה: 'וציוונו על העריות ואסר לנו את הארוסות'. התפלאתי והתפעלתי.
ובתלת הוי חזקה.
אני מקווה שמעתה רבים ייאותו לאורו של סידור אוצר התפלות, ומתוך הבנת התפילה תתעורר הכוונה בה, ויהיו ישראל מתפללים ונענים על כל צרכיהם, ובמרכזם ביאת גואל צדק במהרה בימינו, אמן.
♦
ספר צומת א-ב – יישומים טכנולוגיים על פי ההלכה. הרב מנחם פרל, הרב הראל דביר והרב מנשה צימרמן. מכון צומת, אלון שבות תשפ"ה. 029931442.
כשם שאין הנחתום מעיד על עיסתו, כך אין העורך מעיד על ספרו. כעורכו וכאחד ממחבריו של 'ספר צומת', אמנע מ'להעיד' ואתרכז בהצגת הספר, עניינו ונושאי עיסוקו. מכון צומת הוקם לפני כארבעה עשורים, כשאחת ממטרותיו העיקריות היא העמדת משנה הלכתית סדורה וישימה לשאלות המתחדשות בנושאי הלכה וטכנולוגיה. בשנים האחרונות עומד בראש המכון הרב מנחם פרל שליט"א, וביוזמתו הוקמה מחלקת הלכה ששני כרכי הספר הם מפירותיה. הרב יעקב אריאל שליט"א, בברכתו לספר, מעיד כי עבר על כולו והסכים עם מסקנותיו – לאחר דיונים ממושכים עם רבני המכון, בכתב ובסדרת פגישות.
הכרך הראשון פותח בשבעה פרקים העוסקים במושגי יסוד כלליים בהלכות חשמל בשבת: מהות איסור הפעלת מכשירי חשמל בשבת, היתר הפעלה אוטומטית, הארכת משך זמן הפעילות, שינוי עוצמת זרם חשמלי קיים, הפעלה בגרמא, איסור מוקצה במכשירי חשמל ורישום דיגיטלי בשבת. כל פרק מפרקי מושגי היסוד פותח בהגדרת המושג שבפרק וממשיך לדיון ההלכתי המסתיים במסקנות.
לאחר פרקי המבוא, מובאים עשרים וארבעה פרקים העוסקים במכשירי חשמל ביתיים (רובם משמשים במטבח הביתי), העיקריים שבהם: מיחם, פלטה, מקרר, תנור, מדיח, שלושה סוגים של כיריים (גז, חשמליות ואינדוקציה), מיקרוגל, מסנן מים, חגז, סיר בישול איטי ועוד. אחריהם מובאים שני פרקים העוסקים בתאורה ייחודית לשבת: פרק אחד עוסק ב'לינר' - תחליף חשמלי לנרות שבת, למקומות שבהם אסור או אי אפשר להדליק אש. ופרק נוסף העוסק במנורת שבת בעלת תריס לכיסוי האור. בסיום הכרך הראשון מובא נספח ארוך העוסק במכונות גילוח וגדרי 'מספריים כעין תער'. לפרקי הספר מבנה קבוע: פתיחה בהצגת מנגנון הפעולה ואופן השימוש, המשך בסקירת השאלות ההלכתיות המתעוררות, ולאחר מכן דיון הלכתי המסתיים במסקנות.
הכרך השני פותח בהשלמת שני מושגי יסוד בהלכות חשמל בשבת: האם ומתי צריך להימנע מפעולות הנקלטות על ידי חיישנים שונים הנמצאים במכשירי חשמל, ומשמעותו ההלכתית של המושג מניעת מונע. לאחר מכן מובאים שבעה פרקים העוסקים במערכות שונות לחימום וקירור אוויר: מהמזגן והמאוורר המוכרים ועד להסקה מרכזית, חימום תת רצפתי, פאנל חימום וסדין חימום. אחריהם מובאים שישה פרקים העוסקים במערכות שונות לחימום מים, פרק ארוך על מעלית שבת, ושישה פרקים על מכשירי סניטריה ותברואה: משאבות לחץ מים וסילוק שפכים, פיר ודחסן אשפה, ברז ופח 'חכמים' ועוד. לאחר מכן מובאים חמישה פרקים העוסקים במערכות שליטה ובקרה, ובכללן מדי מים ומוני חשמל דיגיטליים, שעון שבת, 'בית חכם' ו'עוזר אישי וירטואלי'. לסיום מובאים שמונה פרקים העוסקים במנגנוני תאורה וביטחון: מצלמות אבטחה, אזעקה, תאורה מבוססת חיישנים, ועוד.
בכתיבת הספר נעשה ניסיון שיטתי להציג את מגוון הדעות ומקורותיהן, כולל דעות אשר אינן מקובלות הלכה למעשה על מכון צומת, כך שגם הנוהגים אחרת ימצאו בו תועלת. בסוף כל כרך צורפו מכתבים מאת הרב החפץ בעילום שמו, בעל שו"ת אורחותיך למדני, העוסקים בנושאי הספר, אשר נכתבו כמענה לרבני מכון צומת בעת ליבון הסוגיות ההלכתיות.
♦
להבחין – הבנת השיטות והמנהגים בזמן בין השמשות וצאת הכוכבים על פי המציאות הנראית. הרב דוד ברגר והרב יעקב יעקובוביץ. אלול תשפ"ד. 0548538323.
סוגיית הגדרת זמני היום בכלל ובין השמשות בפרט היא מן הנלמדות ביותר, בין היתר בשל השלכותיה ההלכתיות המרובות לדינים רבים בכל ארבעת חלקי השו"ע, וגם בשל ההיבט המציאותי-ריאלי שלה: לכאורה אין דבר פשוט יותר מלקיים 'הבט נא השמיימה וספור הכוכבים' וכך לדעת מתי מסתיים בין השמשות ומתחיל הלילה, אולם בפועל נפלה מחלוקת גדולה בשאלה מתי מתחיל ומתי מסתיים זמן בין השמשות, כשטווח הזמן האפשרי נע בין כ-20 דקות אחרי היעלמות השמש עצמה באופק ובין כ-72 דקות אחרי היעלמותה.
החיבור שלפנינו אינו מבקש להכריע במחלוקת, וגם לא להוסיף שיטה חדשה, אלא לעשות 'סדר' ולסלול דרך פשוטה ללימוד הסוגיה, על הדעות השונות המצויות בה. ניכר שהמחברים לנו היטב בעומקה של הלכה והמגמה ההסברתית של החיבור לא באה על חשבון העמקה ושליטה בסוגיה, על צדדי וצידי צדדיה השונים. התוצאה – בהירה למדיי, נגישה ומאירת עיניים – מהווה 'מעט המחזיק את המרובה' בהיותה מאפשרת קניית בקיאות רבה בסוגיה בזמן קצר.
הספר מחולק לארבעה שערים: שער א' מוקדש להבנת עיקרי שיטות הראשונים בהבנת המציאות המתוארת בגמרא. שער ב' מוקדש לביאור סימנים ריאליים נוספים שהוזכרו בדברי חז"ל ונוגעים לסוגיה. שער ג' מוקדש לתיאור המנהג בקביעת התחלת הלילה בקהילות ישראל הקדומות, ושער ד' ממשיך לעסוק במנהגים ומתמקד בדורות האחרונים.
ייחודו של הספר בהיותו צועד עם הקורא צעד-צעד מבלי לדלג ישר למסקנות או לטענות העיקריות, ומבסס את כל דבריו הן על המציאות הן על המקורות בדברי ראשונים ואחרונים שעסקו בסוגיה (עם זאת, כאמור, אין בספר ניסיון להקיף את כל המקורות, או להיכנס לשאלה המורכבת של מיפוי דעות הפוסקים).
לאורך הספר, החל מעמ' כט, נכתב כי יש שלוש שיטות עיקריות בזמן תחילת הלילה, והסוגיות השונות הוסברו לפי כל אחת משלוש השיטות: (א) מהר"ם אלשקר בדעת הגאונים: כרבע שעה לאחר שקיעת גוף השמש; (ב) שו"ע ור"ת: כשעה וחומש לאחר שקיעת גוף השמש, וכרבע שעה קודם לכן מתחיל בין השמשות; (ג) הגישה הנפוצה, שמקובל לתלותה בספר מנחת כהן: כחצי שעה לאחר שקיעת גוף השמש (על כך הורחב גם בעמ' סג-סה, ושם הוזכר זמן של 31-27 דקות). כל סוגיה וראיה מקבלת התייחסות משולשת, לפי כל אחת משלוש השיטות.
לא מצאתי בספר התייחסות לכך שבבתי כנסת רבים, המנהג הרווח הוא להתפלל ערבית (כולל קריאת שמע דאורייתא מבלי להשלימה שוב על המיטה) כ-20 דקות אחרי השקיעה או מעט יותר; ולכאורה זו השיטה הנפוצה, ולא חצי שעה כנ"ל. שיעור של שליש שעה השקיעה כאורך בין השמשות אף מוזכר בקדמונים (רמב"ם הל' תרומות ז, ב: 'כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה', ובדרך אמונה סקכ"א: 'האחרונים הסכימו שדעת רבנו דמיד שהחמה נתכסה מעינינו מקרי שקיעת החמה'; דברי הרמב"ם הובאו בחינוך מצווה רעט ובסמ"ג לאו רנז, אך נעלמו מאחרונים רבים בגלל שיבוש גרסה – ראו ילקוט שנו"ס ברמב"ם מהד' פרנקל, על ההלכה הנ"ל, עמ' תתס).[1]
רבים מהעוסקים בסוגיה זו הקשו על השיטות המאחרות את צאת הכוכבים מכך שלאחר כ-35 דקות מהשקיעה כבר ניכרים ברקיע בבירור כוכבים רבים מספור. ספרנו מאמץ את התירוץ לכך שלפיו הכוכבים שבהם יש להתחשב בהגדרת 'צאת הכוכבים' הם דווקא אלו שבאופק המערבי, שאכן נראים רק כ-72 דקות לאחר השקיעה (עמ' לז-לט; ה'קדמונים' המוזכרים שם הם הפר"ח, ר' יעקב פראג'י והגנת ורדים), והרחבה נוספת הנוגעת לעניין זה מוקדשת להבנת המושגים 'כוכבים גדולים', 'כוכבים בינוניים' ו'כוכבים קטנים' (עמ' עג-פא).
תירוץ נוסף שמוצג בהרחבה בספרנו מתייחס לקושי מכך שלפי שיטת ר"ת יוצא שהשקיעה ההלכתית אינה זהה לשקיעה הנראית לעין. ספרנו (עמ' רכא ואילך) מבסס את ההבנה שפירוש 'שקיעת החמה' הוא 'חשיכה', כלומר, לא הסתלקות גוף השמש אלא הסתלקות משמעותית של אורה. הבנה זו מסתייעת מכך שהראשונים וגדולי האחרונים לא הרבו לעסוק בקושי זה, והוא התעורר רק בדורות האחרונים. לא מצאתי בספר התייחסות נרחבת וברורה לשאלה כיצד זיהו הנוהגים כר"ת את ה'שקיעה' במובן זה, שמתרחשת כ-50 דקות לאחר שקיעת גוף השמש.[2]
הספר מוכיח שקהילות רבות מאוד נהגו למעשה כשיטת ר"ת, בין לחומרא (להימנע מעשיית מלאכה עד צאת הכוכבים דר"ת) ובין לקולא (לעשות מלאכה לאחר שקיעת גוף השמש). ואכן, מנהג עתיק יומין ורב אנפין זה צריך לעמוד לנגד עיניהם של העוסקים בסוגיה, וספרנו כובש דרך לרבים בהכרת תפוצתו המרובה בקהילות ישראל השונות, הן מבחינת מקומות הן מבחינת זמנים.
בסוף הספר צורפו תמונות להמחשה והעשרה של הדברים שהתבארו בספר. כמה מהתמונות מדגישות את היות האופק המערבי חשוך לחלוטין רק כ-72 דקות לאחר השקיעה, עניין שממנו נגזרת גם היכולת לראות כוכבים באופק המערבי. עם זאת, חוששני שמסיבה טכנית כלשהי שקשורה לטיב הצילום, הכוכבים נעדרים מן התמונות, כך שאפילו בתמונת 'הצבע השחור שולט בכל הרקיע', שצולמה 70-60 דקות לאחר השקיעה כשגם האופק המערבי השחיר – לא נראה אפילו כוכב אחד ברקיע המערבי, המצולם באופן שכולל כ-30 מעלות מעל קו האופק. דומני שהכוכבים נעדרים מסיבה דומה מתמונות נוספות, מה שמפחית מהיכולת להסתמך על תמונות אלו.[3]
לסיום – סוגיית בין השמשות אינה היחידה שהבנה כדבעי דורשת התמצאות גם בסוגיה וגם במציאות. אקווה שמחברינו ודומיהם ימשיכו ויאירו את עינינו בחיבורים מעין הספר 'להבחין' גם בסוגיות נוספות.
♦ ♦ ♦