הערה על מאמרו של הרב דוד לוי "האם מלכות החשמונאים היתה כדין" (עמוד כה)

הגאון הרב דוד לוי האריך במאמרו הנפלא לבאר את ההיתר למלכות החשמונאים. ותמה בדעת הרמב"ם כיצד יישב את הדין דלא יסור שבט מיהודה.
ולענ"ד נראה בזה, דבהל' מלכים כתב הרמב"ם (פ"א ה"ז): "כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות. והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם. שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם. ולא זכה אלא לכשרים שנאמר אם ישמרו בניך בריתי. אע"פ שלא זכה אלא לכשרים לא תכרת המלוכה מזרע דוד לעולם". משמע מדברי הרמב"ם שזכה בית דוד במלכות, ולא שבט יהודה.
והמשיך הרמב"ם (הלכות ח-ט): "נביא שהעמיד מלך משאר שבטי ישראל. והיה אותו המלך הולך בדרך התורה והמצוה ונלחם מלחמות ה'. הרי זה מלך וכל מצות המלכות נוהגות בו. אע"פ שעיקר המלכות לדוד ויהיה מבניו מלך... מלכי בית דוד הם העומדים לעולם שנאמר כסאך יהיה נכון עד עולם. אבל אם יעמוד מלך משאר ישראל תפסק המלכות מביתו. שהרי נאמר לירבעם אך לא כל הימים".
הרי שי' הרמב"ם בהדיא דאין איסור להעמיד מלך שלא מבית דוד, אלא שבמציאות תיפסק המלכות מביתו. ועיין בראב"ד שם: "כן הוא אילו היה ירבעם מלך כשר ובניו כשרים לא היתה מלכות פוסקת מזרעו אבל היתה שניה למלכות בית דוד כגון קיסר ופלג קיסר". והיינו, דלבית דוד הובטחה המלוכה לצמיתות, ואף אם יחטאו צאצאיו. משא"כ אם קם מלך משאר ישראל, המלוכה אינה מובטחת לצאצאיו, אלא אם יהיו צדיקים תתקיים המלוכה אף לצאצאיהם באופן שאינו סותר למלכות בית דוד (כגון קיסר ופלג קיסר).
הא מיהת, הן מדברי הרמב"ם והן מדברי הראב"ד משמע בפשטות דאין דין שתהיה המלכות משבט יהודה דווקא. וע"ע מה שהארכתי בכל זה במאמרי בקובץ מנורה בדרום, גליון ס"ז, כסלו תשפ"ה, עמ' נב-ס.
ובמה שהאריך כת"ר בסוף מאמרו בעניין מלכות אשה, הנה לענ"ד אין להביא ראיה מאסתר. חדא, דלא הייתה מולכת על ישראל אלא על פרס, ובכלל זה על עמ"י שחיו בפרס. ועוד, שהלא לא מלכה מצד עצמה אלא רק מצד בעלה. ואף מדבורה צ"ע להביא ראיה, שהלא לא שפטה את ישראל אלא בהוראת שעה, על פי נבואה. ואף מעתליה אין להביא ראיה, שהלא מרשעת הייתה ובוודאי לא נהגה כדין.
אך הא מיהת נראה לדון בזה לעניין המלכה הצדקת שלומציון (אלכסנדרה), שמצינו שהייתה עושה על פי רצון חכמים. וראיתי בשו"ת אבני חפץ (סי' עו אות ח) שעמד בזה, ותי' כי מלכות שלומציון הייתה הוראת שעה, עי"ש[1].
ובחלק מהמהדורות החדשות לספר יוסיפון (סוף פל"ג) נכתב: "ומפני השלום המליכו אשה אף על פי שהוא אסור". מילים אלו נכתבו במקור כהערת המגיה שם, ונדחפו בטעות לגוף הספר.
אמנם, בספר פרדס יוסף החדש (דברים אות צד) כתב לתרץ בזה על פי מה שמצינו בהרבה פוסקים (עי"ש) דכל מה שאין אשה מולכת הוא רק במינוי מחדש ע"י העם, אך יכולה אשה לרשת את המלוכה.
אברהם דוד ברנד
אופקים
♦