תגובה להערה על מאמרו של יחיאל ראזענברג "ברכת המקדש שמו ברבים ואשר צג אגוז, וברכות שלא נמצא מקורן בש"ס" (גיליון צ"ו עמוד לז)
תשובה לתגובות מהרב אברהם דוד ברנד (שנדפסו בגיליון הקודם):מש"כ שהקדמונים היו רגילים לכנות כל המדרשים בשם ירושלמי. הנה בנ"ד ברכת המקדש שמך ודאי מקורה בתלמוד ירושלמי, כפי שהראיתי לזה בד' מקורות שכתבוה בשם הירושלמי. וגם הנוסח של ספר ראבי"ה זהה לנוסח תחלת מאמר הירושלמי שלפנינו. גם הטור ומהרש"ל ודאי כונתם על תלמוד ירושלמי.
כל כונת השקו"ט בהמאמר היא רק בכדי להוכיח דלהלכה נקטינן לברך ברכות שנתפשטו כן במנהג ישראל, אע"פ שלא נזכר ד"ז בגמרא. ומה שנוגע לנו הוא ברכת המקדש שמך ברבים וברכת אשר צג אגוז.
כבר התברר בדברי שם שגם להב"י ס"ל שיש לסמוך על ברכות המקובלים בידינו. והרי בטור העיד על מנהג הנשים לברך שעשאני כרצונו, ומאידך לא נמצא בפוסקים ראשונים לערער ע"ז. ואי"ז דומה להנותן ליעף כח, שאי"ז אלא בסידורי אשכנז ובפוסקים יש מקטרגים עליה, כמובא בב"י. ועכ"פ במקום שהשו"ע יכתוב להזהיר שהנשים יש להן לדלג ברכת שלא עשני אשה, היה יותר ניחא היה להזכיר את מנהג הנשים, כמש"כ בטור.
(הרב ברנד מעתיק מדברי הב"י סי' רצ"ז, ואני אומר שאפילו על התם לבי נוקפי וכו' והוא טעות, וצ"ל שאפילו על החם).
יחיאל ראזנבערג
♦