ראש ישיבת "עץ חיים" אנטוורפן
ירושלים
בגדר החובה וההידור בנר חנוכה
שבת דף כ"א: "ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד" וכו', הרמב"ם (פ"ד מהל' חנוכה ה"א) מפרש שאחד מבני הבית מדליק נרות כמנין בני הבית, אך הרמ"א (סי' תרע"א ס"ב) מפרש דכל אחד ואחד מבני הבית מדליק לחוד, ועיין בחידושי מרן הגרי"ז זצוק"ל (הל' חנוכה שם) שפירש שפיר פלוגתתם דאזלי לשיטתייהו, דהרמב"ם בפ"ב מהל' מילה ה"ד כתב המל כל זמן שעוסק במילה חוזר בין על הציצין שמעכבין בין על ציצין שאין מעכבין, פירש על ציצין המעכבין חוזר, על ציצין שאינן מעכבין אינו חוזר עכ"ל, ומשמע דדין זה הוא בין בחול ובין בשבת [עיי"ש בכס"מ בה"ו], ובי' הבית הלוי (ח"ב סי' מ"ז) דדין הידור שייך רק בעיקר מעשה המצוה, אבל לאחר שסיים את המצוה לא שייך הידור כלל, וא"כ לא יכל הרמב"ם לפרש דכאו"א מדליק נר חנוכה בפנ"ע, דא"כ נמצא דההידור הוא נפרד ממעשה המצוה של הדלקת בעה"ב, וע"כ פי' הרמב"ם דבעה"ב מדליק נרות כמנין אנשי הבית, וא"כ המצוה עצמה נעשית בהידור שהכל זה הדלקה אחת. אמנם הרמ"א ביו"ד (סי' רס"ד ס"ה) כתב דבחול צריך לחזור על ציצין שאין מעכבין אף אם פירש כבר, וא"כ סבר דשייך הידור אף אם אינו במעשה המצוה עצמו[2], וע"כ אפשר לפרש דנר לכאו"א היינו שכל א' מדליק בפנ"ע, עיין שם בדבריו המתוקים מדבש.והנה בדבריו נתיישבה היטב שיטת הרמב"ם, אך בשיטת הרמ"א עדין אפשר לשאול נהי דגם בכה"ג הוי הידור מצוה, אך גם אם אחד ידליק כמנין בני הבית יהיה הידור, ולמה דקדק הרמ"א שכל אחד ידליק, ומשמע דוקא הדלקות נפרדות. ולכן אמרתי להוסיף דחלוקים הם במהות ההידור, דלפי הרמ"א ההידור הוא בזה שכל אחד עושה המצוה לבד בלי שיתוף, או מה שכל אחד עושה המצוה בגופו[3], אך לפי הרמב"ם ההידור הוא בהדלקה בריבוי נרות כנגד אנשי הבית, לכן דוקא בהדלקה אחת הוי הידור, דאז הוי ההידור בריבוי הנרות במעשה המצוה, וכשיטתו הנ"ל דהידור שייך רק במעשה המצוה עצמו.
עוד נראה ע"פ דקדוק לשון הרמב"ם (הל' חנוכה שם) כמה נרות הוא מדליק בחנוכה, מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד וכו', עכ"ל, ומלשונו נראה דכשמדליקין נר אחד אין כל אנשי הבית יוצאים בו מטעם שיתוף, אלא דכך היתה המצוה מלכתחילה שבכל בית יהיה נר אחד[4] [וכמו במזוזה דאין זה מצוה בשיתוף, אלא שכך היא המצוה], והחיוב דגברא קשור לבית, כלומר שכל אחד מאנשי הבית חייבים שבבית יהיה נר אחד, ולכן לא שייך לומר שבהדלקות נפרדות יהיה הידור משום שמקיימין המצוה בלי שיתוף, דגם כשמדליקין נר אחד אין זה מצוה בשיתוף.
ומלשון הרמב"ם (שם ה"ט) גבי חש"ו, דפסיל הרמב"ם הדלקתם משום דלאו בני חיובא נינהו, נראה לדייק דגם לא צריך בהדלקה ענין שליחות, ואם בר חיובא הדליק נר בבית יצאתי גם בלי דין שליחות, ולפי זה לא שייך גם ההידור של טירחא בגופו, דמצוה בו יותר מבשלוחו לא נאמר רק במקום דהמצוה מוטלת עליו להעשות על ידו דוקא, ומדין שליחות היא יכולה להעשות ע"י אחרים, כיון שע"י דין שליחות תיחשב כעשויה על ידו, ולכן בנר חנוכה סובר הרמב"ם דלא שייך הידור זה[5].
ועוד נראה דסובר הרמב"ם דהידור מצוה הוא דוקא אם ההידור יהיה במצוה עצמה, אבל אם ההידור הוא בעושה המצוה לא שייך דין הידור, וע"כ סובר הרמב"ם דההידור הוא דוקא ריבוי הנרות, והריבוי הוא אם זה בהדלקה אחת.
ולפי מה שדקדקנו דהחיוב דגברא הוא קשור לחיוב הבית, נראה לומר דהא דמבואר בגמ' (דף כ"ג.) בחצר שיש לה ב' פתחים משתי רוחות חייבת בב' נרות, היינו שכך היתה התקנה לכתחילה שכל פתח חייב בנר [בגוונא שהם מב' רוחות], ובאמת היה מקום לומר לפי"ז שיברך על ב' הנרות דהרי שניהם הם חיובא עליו, ובר"ן (דף י'. מדפי הרי"ף בד"ה אמר רב הונא) כתב דאינו מברך על הנר הב', אך בפר"ח (יו"ד סי' י"ג סק"ה) מפקפק באמת. ונראה דגם לפי הר"ן אפשר לומר דזהו חיוב מעיקר התקנה, רק דסובר כיון דהחיוב הוא בגלל חשדא, ולא לשם עשיית עצם מעשה המצוה, אין כאן ברכת המצוות.
ובזה יבואר היטב הסוגיא שם, דקאמר ומנא תימרא דמשום חשדא חייב, והביאו ראיה מפאה, דאחד הטעמים דחייבה אותו התורה לתת פאה בסוף שדהו דוקא הוא משום חשדא, ותמוה טובא דמה מדמה פאה לנר חנוכה, והרי יש לנו כמה וכמה מצוות דהתורה לא הקפידה על חשדא, ובמה דוקא פאה דומה לנר חנוכה, ועוד דהרי מצינו בהרבה מקומות שחכמים חששו לחשדא, וכמו דאסרו כמה דברים משום מראית העין, וא"כ מה צריך בכלל דמיון לפאה. והנראה בזה דזה ודאי דאין אדם צריך לעשות מעשה להוציא את עצמו מחשד, ובפרט כשהחשד הוא שלא כדין, שהרי בני מתא יודעים שיש לו ב' פתחים ויכול הוא לעבור מהצד השני ולראות אם שם דלוק, אלא דהפשט בגמ' הוא דנר חנוכה כיון דתכליתו הוא פרסומי ניסא, כך היתה התקנה מלכתחילה דב' הפתחים יחוייבו בנר חנוכה כדי שלא יהיה מקום לחשד, וע"ז שאלה הגמ' מנא תימרא, כלומר, הרי כל מה דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, והיכן מצאו רבנן דבעיקר חיוב המצוה צריך להתחשב בחשד, וע"ז מביא ראיה מפאה דמצינו דוגמא כעין זה בתורה, ולכך גם חכמים תיקנו כן בנר חנוכה.
ובזה יתיישב היטב קושית האחרונים[6] למאן דסובר כבתה אינו זקוק לה והכי קיי"ל להלכה (סי' תרע"ג ס"ב), ולמה לא נימא דיחזור וידליק מפני החשד, ולהנ"ל אתי שפיר דבודאי בגלל חשד אינו חייב להדליק, ושאני התם בב' פתחים דכך היה החיוב מתחילה שכל פתח חייב בנר חנוכה, אבל היכא שהדליק וכבר קיים המצוה לא אמרו חכמים שאם כבתה יחזור וידליקנה מפני החשד, ודו"ק היטב[7]. ונסתפקתי ביש לו ב' פתחים ואין לו ב' נרות אלא א"כ ידחה קידוש היום, האם הנר השני דוחה קידוש היום.
עוד נסתפקתי בשעת הסכנה דמניחה על שולחנו ודיו, היכא דליכא פרסומי ניסא, וכגון שאין לו בני בית, שגם פרסומי ניסא דבני ביתו ליכא, האם הוא דוחה קידוש היום, דהא ליכא פרסומי ניסא, ובאמת מלשון הרמב"ם (שם הי"ג) שכתב הרי שאין לו אלא פרוטה אחת ולפניו קידוש היום והדלקת נר חנוכה וכו', הואיל ושניהם מדברי סופרים מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס, עכ"ל, משמע דלא משום פרסומי ניסא נר חנוכה דוחה קידוש היום, אלא משום זכרון הנס[8], ודו"ק.
♦ ♦ ♦