הרב יחיאל הלוי נוביק
ראש כולל דעת יוסף אשדוד
בדין תפירת סת"ם בגידין
ברמב"ם (פ"ט מה' ס"ת הי"ג): "וכשתופרין היריעות אין תופרין אותן אלא בגידין של בהמה וחי' טהורה כו' כדרך שתופרין את התפילין, ודבר זה הלכה למשה מסיני, לפיכך אם תפרן שלא בגידין כו' פסול". ע"כ. והנה במכות (דף י"א.): "ספר תורה שתפרו בפשתן פליגי בה ר' יהודה ור"מ חד אמר כשר וחד אמר פסול, למ"ד פסול דכתיב למען תהי' תורת ד' בפיך, ואיתקש כל התורה לתפילין מה תפילין הלל"מ לתופרן בגידין אף כל לתופרן בגידין, ואידך כי איתקש למותר בפיך להלכותיהן לא איתקש", ופי' רש"י "לדבר שאינו כתוב בתורה, ובתפילין גופייהו לא גמרינן לה אלא מהלכה למשה מסיני, לא ילפינן לי' מהיקישא". ע"כ.
ובספר ראשית ביכורים להגאון רבי בצלאל הכהן מו"ץ דווילנא זצ"ל (סי' י') תמה על הרמב"ם שפסק דספר תורה שתפרו בגידין פסול, דכיון דיסוד הפסול הוא הלל"מ, ובהלל"מ פסק הרמב"ם דאזלינן לקולא בספיקא כמש"כ בס' שיבת ציון (סי' מ"ח ומ"ט) מהרמב"ם (פ"ה מה' שחיטה ה"ג) לענין ז' טריפות שמהלל"מ, ומכ"מ, ונמצא דספק בהלל"מ דיינינן כספק דרבנן, וכיון דקיי"ל דכל היכא דפליגי תרי תנאי או אמוראי ולא איתמר הלכתא כחד מינייהו ושניהם שוין בחכמה ובמנין באיסור דרבנן אזלינן להקל, א"כ ה"נ בהך פלוגתא דר"מ ור"י הכא אף דאינן שוין דהא קיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י מ"מ כיון דלא מסיימי הי מינייהו הוא דמכשיר והי מינייהו הוא דפוסל הו"ל ספיקא דדינא בהלכה למשה מסיני דהו"ל כספיקא בפלוגתא דרבנן דהוה לן למיזל לקולא. עכ"ד וע"ש.
ויש להעיר ע"ד בתרתי, חדא מה דנקט דכאן הוא ספק בהלל"מ, לכאורה יש לדון בזה, דיש לומר דאף דבתפילין הוא הלל"מ, מ"מ אם ילפינן בהיקישא דגם בס"ת ישנם להנך דינים, יהי' לזה דין דאורייתא, כיון דילפינן לי' מהיקישא דקרא, ועי' בזה. ועוד במש"כ לפי"ד דחשיב ספק בהלל"מ דאית לן למיזל לקולא כיון דלא מסיימי, לכאורה כיון דקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י, ורק דלא ידעינן מי הוא הפוסל ומי הוא המכשיר, הרי זה חסרון ידיעה ולא ספק, והרי הוא בעצמו כתב לעיל מיני' דגם בדרבנן היכא דהוה רק חסרון ידיעה לא אזלינן לקולא, וא"כ כאן ודאי הו"ל חסרון ידיעה, דכל הספק שלנו הוא רק מחמת שאין אנו יודעים מה אמר ר"י ומה אמר ר"מ. ודו"ק בכ"ז.
והנה במגילה (דף ח' ע"ב) במתני': "אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא" וכו', ובגמ' "הא לתופרן בגידין וכו' זה וזה שוין", וברש"י: "כל ספריהם עשויין בגליון והלכה למשה מסיני הוא בתפילין ומזוזות שיהו תפורין בגידין, ובספר תורה נחלקו במס' מכות בספר תורה שתפרה בפשתן, השתא אשמעינן מתניתין כמאן דפסל". ע"כ.
ובראשית ביכורים שם כתב דזהו מקור לדעת הרמב"ם דפסול, כיון דקיי"ל בכ"ד דסתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתניתין, ע"ש. ואולם עכ"פ מלשון רש"י משמע קצת כמש"כ לעיל דרק בתו"מ הוא הלל"מ. ועי'.
והנה מלשון רש"י במגילה שם שכתב, והלכה למשה מסיני הוא בתפילין ומזוזות שיהו תפורין בגידין, דגם במזוזות ישנה להאי הילכתא שיהו תפורין בגידין, וצ"ע דמזוזות אינן נתפרין כלל, ועמד בזה בשו"ת חות יאיר (סי' קצ"ב אות י"ג), ובגליון הש"ס ציין לזה, ועי' חידושי הרשב"א שם.
והנה יל"ע למה הוצרך רש"י לפרש דההלכה היא גם במזוזות, וצ"ב. וי"ל בזה, דהנה התוס' בשבת (דע"ט ע"ב ד"ה תפילין), הקשו אמאי לא קתני במתני' במגילה החילוק דס"ת נכתב על הגויל ותפילין ומזוזות אין נכתבות על הגויל, ותירצו משום דלא מיפסלי בגויל מחד טעמא אלא משום שזה דינו על הקלף וזה בדוכסוסטוס, אבל הא דנכתבים אשורית הוי מחד טעמא דדרשינן והיו בהוייתן יהו, ועוד תירצו דאפי' עצמן אינן שוין שזה על הקלף וזה על הדוכסוסטוס, ע"ש. ולפי"ז י"ל דזהו שהכריחו לרש"י לפרש דגם במזוזות ישנה ההילכתא דנתפרין בגידין, ומשום דאי נימא דהך הלכתא נאמרה רק בתפילין ולא במזוזות, א"כ היכי דייק בגמ' דלתופרן בגידין זו"ז שוין, הא י"ל דבאמת אינן שוין ובס"ת לא בעינן לתופרן בגידין, והא דלא קתני לה באין בין הוא משום דגם תפילין ומזוזות אינן שוין בזה, וע"כ כתב רש"י דההלכה נאמרה בין בתפילין ובין במזוזות, ושפיר דייק בגמ' דלתופרן זה וזה שוין.
ולכאורה י"ל עוד לפי"ז דבאמת אין הלכה מיוחדת במזוזות, אלא ההלכה נאמרה בסתמא דאם צריך תפירה צריך להיות התפירה דוקא בגידין, וממילא בתפילין שצריך תפירה בעינן דוקא גידין, ובמזוזות דלא צריך תפירה, אין דין לתופרן בגידין, אלא דרק אם הי' שייך תפירה הי' דין בגידין דוקא. ומזה שפיר דייקינן בגמ' דהא לתופרן זה שוין, דאם לא היו שוין הוי קתני לה התנא, ומשום דבין תפילין ובין מזוזות שוין בזה, דאם צריך תפירה בעינן גידין דוקא לכן קתני לה, והשתא מיושבים דברי רש"י וכמש"נ, ועי' בזה. (וע"ע תוס' מנחות דל"ב ע"א ד"ה תפילין שהק' כנ"ל, ותי' דלא איירי בדבר שכתובים בו, ועוד תי' כהתוס' בשבת הנ"ל, ובדעת רש"י י"ל כמש"כ).
אולם יעוי' בראשית ביכורים בהמשך דבריו שדקדק מלשון הרמב"ם הנז' שכתב דדבר זה הלל"מ דמשמע דקאי אס"ת ולא אתפילין, "כיון דבתפילין כבר כ' לעיל מיני' בה' תפילין פ"ג ה"א, ומה לו לחזור כאן, וע"כ כונתו דבס"ת הוא הלל"מ, וכן הביא מהחו"י סי' קצ"ב אות נ"א שכתב בזה"ל, ומזה עוד במיימוני פ"ט מה' ס"ת ה"ה ס"ת נתפרות בגידין הלכה למשה מסיני וצ"ע מנא ליה" עכ"ל, וכן הביא מש"כ עוד שם באות ע"א לדין זה בין ההלל"מ שהשמיט הרמב"ם בהקדמתו לזרעים וכתבן במיימוני, ע"ש, וכן הביא בשם הספר באר יעקב (סי' ל"ב), וע"ש שהקשה ע"ז דלכאורה הוא נגד הסוגיא דמכות דמשמע דאפי' מאן דפוסל יליף מהיקישא ולא דיש הל' מיוחדת בס"ת, והביא בשם הב"י שכ' דגם הרמב"ם כונתו כן, וכתב ע"ז שם דהוא דוחק. ויעו"ש עוד שהביא גירסא במס' סופרים פ"א שמזה דקדק דיש ה' מיוחדת בס"ת לתפור בגידין, ורק שהק' שהרי בגמ' מס' מכות הנ"ל משמע דלא כן, ואיך הניח הרמב"ם סוגיא דידן ופסק כהמס' סופרים, ובסו"ד תי' דהרמב"ם הוכיח כן מהא דק' רב אדרב וכמו שהק' במגילה די"ט דשם אמר רב דמגילה צריך לתפור בגידין כמו ס"ת ואילו במכות די"א משמע לכאורה דרב ס"ל דאף בתפילין כשר בחוטי פשתן, וע"ז כתב הראשית ביכורים דהרמב"ם הוכיח מזה דרב ס"ל דיש הלל"מ מיוחדת בס"ת, והרי הכ"מ כתב דהרמב"ם שפסק דס"ת שתפרו בגידין פסול סמך עצמו על רב שאמר כן במגילה די"ט הנ"ל, וא"כ ה"נ י"ל שהרמב"ם הוכיח גם מסוגיא זו דאיכא הלכה מיוחדת בס"ת ע"ש בדבריו.
ולכאורה י"ל עוד בזה דהרמב"ם הוכיח כן מהא דאמרינן במגילה (ד"ח ע"ב) דלתופרן בגידין זו"ז שוין, ולכאורה אי נימא כהסוגיא דמכות הנ"ל א"כ אינן שוין דבתפילין הוא הלל"מ ואילו בס"ת הוא מקרא, ומזה הוכיח הרמב"ם דהך סוגיא דמגילה פליגא על הסוגיא דמכות וס"ל דישנה הלכה מיוחדת בס"ת, וע"כ שפיר כתב דהוא הלכה מיוחדת בס"ת. ועי' בכ"ז.
♦ ♦ ♦