מעשי למלך - סימן קנט

הערות שוליים

1. ↑ *) כתב היד נמסר למערכת באדיבותו הרבה של הרב מנשה לוינגר הי"ו. נעתק ונערך בס"ד ע"י הרב עמוס חדד.
2. ↑ . וזו לשון הרמב"ם שם: "מצות עשה על כהן גדול שישא נערה בתולה... ואינו נושא שתי נשים לעולם כאחת שנאמר אשה אחת ולא שתים". וראה בנושאי כלי הרמב"ם שדנו מאיזה פסוק יליף ליה. וראה עוד לקמן בהערה 3 מה שניסינו לפרש.
3. ↑ . וזו לשון הראב"ד בהשגתו שם: "לא נתחוורה זאת הסברא, שלא אמרו במסכת יומא (יג.) אלא 'ביתו' (ויקרא טז ו) - אמר רחמנא - ולא שתי בתים. ואפשר שלא נאסר בשתי נשים אלא ביום הכיפורים, שלא ימשך לבו אחריהן ויבא לידי טומאה. אבל הדעת נותנת כן, כדי שלא יצטרך לגרש ערב יום כיפור. אלא שאני מוצא, 'וישא לו יהוידע נשים שתים, ויולד בנים ובנות' (דברי הימים ב כד ג)".
4. ↑ . נראה שכונת רבינו שדעת הרמב"ם כדעת הראב"ד, שמעיקר הדין מותר לו לישא אשה אך הואיל ויצטרך לגרש אחת מהן בערב יום הכיפורים מדין 'ביתו - ולא שני בתים', לכן מעיקרא לא ישא שתי נשים. ברם, לפי זה צריך עיון בטעמו של הרמב"ם שכתב 'אשה אחת ולא שתים', ומשמע שהוא איסור דאורייתא. והנה בנושאי כלי הרמב"ם דנו מהיכן יליף ליה הרמב"ם, ולהנ"ל אפשר דיליף ליה מקרא ד'ביתו', כדברי הגמרא ביומא, ואם כן לא קשיא מידי.
5. ↑ . נראה שכונת רבינו לדברי התוספות ישנים (יומא יג. ד"ה ולא) שהקשה כהראב"ד מיהוידע, ותירץ שמא בערב יום הכיפורים היה מגרש אחת מהן.
6. ↑ . במשנה ריש מסכת יומא (ב.) סבר רבי יהודה שיש לתקן לכהן גדול אשה נוספת, שמא תמות אשתו ביום הכיפורים ולא יתקיים הפסוק (ויקרא טז ו) 'וכפר בעדו ובעד ביתו' - ביתו זו אשתו. ושאלוהו חכמים, אם כן אין לדבר סוף, ופירש רש"י (שם ד"ה אין) שמא תמות גם השנייה. ואין להעמיד אשה שלישית, שמא תמות גם היא, ואין לדבר סוף.
7. ↑ . וזו לשון בעלי התוספות שם: "מיתה שכיחא - שמא משום דרוב פעמים מסתכנת בלידה".
8. ↑ . שהרי כהן גדול אסור בבעולה, שנאמר "והוא אשה בבתוליה יקח" (ויקרא כא יג).
9. ↑ . היינו לחזק.
10. ↑ . בברייתא שם נחלקו רבי יהודה ורבי מאיר: "עשאה לבהמה דופן לסוכה. רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר. שהיה רבי מאיר אומר, כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא דופן לסוכה, ולא לחי למבוי, ולא פסין לביראות, ולא גולל לקבר". ושאלה הגמרא "מאי טעמא דרבי מאיר", ותירץ אביי "שמא תמות". ונמצא שרבי מאיר חייש למיתה משום דשכיחא ורבי יהודה פליג, דלא שכיחא מיתה וממילא לא חייש למיתה.
11. ↑ . דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה (עירובין מו:). וכן פסקו הרמב"ם (פכ"ד מהל' סוכה הט"ז), וטור וש"ע או"ח (סי' תר"ל סעי' י"א) כדעת רבי יהודה.
12. ↑ . א.ה. בקטע הקודם רבינו תירץ קושיא זו על פי דברי התוספות (כתובות פג:) דבסוכה מיירי מבהמה שאינה מסוכנת בלידה, וביומא מיירי מאשה.
13. ↑ . היינו שדעת רבי יהודה שרק בכפרה חששו למיתה משום מעלתה, ורבי מאיר חושש לעולם, ורבנן לעולם אינם חוששים. ועיין שם באורך.
14. ↑ . דאפשר דהיינו תנא קמא היינו רבי מאיר, ונחלקו כדלהלן.
15. ↑ . נראה שכונת רבינו לומר דנחלקו שם ר"ת ותוספות בביאור החילוק בין אדם לבהמה, דבהמה נטרפת בנקיבת הקרום לבד ואדם נטרף רק כאשר גם ניקב הקרום וגם חסרה הגולגולת. דעת ר"ת היא דאדם יש לו מזל ולכן אין הוא נטרף בקל, מה שאין כן בהמה. ודעת התוספות היא שהוא משום שינוי הגופים, שבאדם הקרום התחתון קשה ונקיבתו לבדה אינה מטריפה, מה שאין כן בבהמה שהקרום רך. ועיין שם באורך. ואם כן כותב רבינו שרבנן סבירא להו כר"ת, שאדם יש לו מזל, ולכן בבהמה גזר רבי מאיר (רבנן) שמא תמות, ובאשת כהן גדול לא חיישי רבנן. מה שאין כן רבי יהודה סבירא ליה כתוספות, ורק התם דיש חילוק מעשי בין הגופים - בהמה מסוכנת טפי, מה שאין כן בלידה- אשה מסוכנת יותר וחיישינן למיתה.
16. ↑ . וזו לשון שאלת הגמרא שם: "ולא חייש רבי יהודה למיתה, והא תנן, רבי יהודה אומר, אף אשה אחרת מתקינין לו, שמא תמות אשתו". עד כאן.
17. ↑ . וזו לשון הגמרא (שם): "הא איתמר עלה, אמר רב הונא בריה דרב יהושע, מעלה עשו בכפרה". ופירש רש"י (שם ד"ה בכפרה): "בכפרת יום הכפורים עשה בו מעלה זו, שחשש בה במידי דלא חייש בעלמא". ובתוספות (יומא ב. ד"ה וחכ"א) הוסיפו: "אבל הכא, משום דכפרת כל ישראל תלוי בזה" וכו'. ואם כן שפיר קושיית רבנן ארבי יהודה.
18. ↑ . דרבי מאיר בסוכה (שם) אמר דמיתה שכיחא ואין לסמוך דופן הסוכה בבהמה, ורבנן ביומא (שם) אמרי דלא חיישינן למיתה, ואין מתקנין לכהן גדול אשה אחרת.
19. ↑ . דאף על פי דמיתה שכיחא בבהמה, אשה דאית ליה מזלא לא חיישינן ואין מתקנין.
20. ↑ . דרבי יהודה אדרבי יהודה שהכשיר בהמה לדופן סוכה ולא חייש, והצריך אשה נוספת לכהן גדול שמא תמות הראשונה.
21. ↑ . בסוגיא דהמביא גט והניחו זקן או חולה, אי חיישינן שמא מת או לא.
22. ↑ . בתוספות ישנים - ביום אחד יש חשש למיתת שניים כמו למיתת אחד. מה שאין כן לזמן מרובה חיישינן לחד ולא לתרי. וצ"ע.
23. ↑ . דכיון דרבי יהודה סבירא ליה כתוספות, דנשים מסתכנות מחמת לידה, ולכן לזמן מרובה חיישינן לחד, מכל מקום בבהמה לא גזרינן אף לזמן מרובה, דאינה מסוכנת בלידה.
24. ↑ . נדצ"ל 'דמסוכנת'.