מעשי למלך[2]

חידושי רמב"ם להגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ-תאומים [האדר"ת]

סימן קסב

סימן קסב

הרמב"ם השמיט דברי רב בתענית כ"ט [א'] (ב') דמשנכנס אדר מרבין בשמחה, ונראה, דבמ"ק ח' ב' פליגי[3], רב יהודה אמר שמואל ס"ל דאין מערבין שמחה בשמחה ורב ס"ל משום דכתיב ושמחת בחגך ולא באשתך, ומפרש [ט' א'] הא דאין מערבין שמחה בשמחה ילפינן לה משלמה, ואח"ז מביא הא דאמר שם ר' פרנך בשם ר' יוחנן[4], ולכאורה מה שייטיה להתם, ונראה, דתוס' שם [ח' ב' ד"ה לפי] הביאו בשם הירושלמי דהא דאין מערבין שמחה בשמחה ילפינן לה ממלא שבוע זאת דגבי יעקב, והק' הגאון ר' הירש חיות בהגהותיו הא ס"ל לירושלמי דאין למדין מקודם מתן תורה, ונראה דבאמת ס"ל גם לירושלמי דילפינן מהא דשלמה, רק הביא ממלא שבוע זאת דפשיט יותר, וע' בתוס' שכ"כ הרבה פעמים, ואין להאריך, וא"כ א"ש דהוצרך להביא הא דר' פרנך דק' עליו קושית הגמ' ה"נ מיעבד לעבדו מיכל לא נוכל ולא נשתי וצ"ל כתי' הגמרא דאין שמחה בלא אכילה ושתיה, ואי דס"ל לילף דאין מערבין שמחה בשמחה מפסוק אחר צ"ל א"כ דהא דשלמה לא הוי שמחה ממש, דבלא"ה צ"ל כן לרב דלא ס"ל הא דאין מערבין שמחה בשמחה ומדקאמר דאותה שנה לא עשו ישראל יוה"כ עכצ"ל כתי' הגמ' דאין שמחה בלא אכילה ושתיה וא"כ הוה שמחה וא"כ היינו דקאמר לעיל דמכאן נלמד דאין מערבין שמחה בשמחה, אמנם לרב דס"ל דמערבין ק' מקרא דשלמה וצ"ל כמש"ל דס"ל דל"ה שמחה כ"כ דאפשר לשמחה בלא אכילה ושתיה.
והשתא א"ש דרב לשיטתו אמר שפיר דמשנכנס אדר מרבין בשמחה היינו שמחה בלא אכילה ושתיה אמנם לדידן דס"ל דאין שמחה בלא אכילה ושתיה א"כ בשלמא בפורים לא הוי סעודת הרשות דכתיב משתה משא"כ בשאר החודש וודאי כשירבו באכילה ושתיה אינו רק סעודת הרשות ואסור ולכך א"ש שלא כ' דמרבין בשמחה ודו"ק, ועי' חולין צ"ה ב' רב לא אכיל סעודת הרשות, וצע"ג מה שאמר דרב לא אכל הרי כל ת"ח אסור לאכול סעודת הרשות עי' פסחים מ"ט א', וצע"ג כעת3.
♦[5]

סימן קנח[6]

הרמב"ם השמיט הא דאמר רב בתענית כ"ט, (ב') [א'], דמשנכנס אדר מרבין בשמחה, וכן כל הפוסקים השמיטוהו, ולא ראיתי מעורר בזה עד לאחר זמן רב מצאתי בשו"ת ח"ס א"ח סי' ק"ס וע"ש מש"כ תי' נכון לדעתו כדרכו הרמה, ואיהו לדידי[ה] ואנן לדידן נ"ל בעניותי ליישב באופן אחר.
ומקודם נבאר בס"ד יישוב על הר"מ דהנה הלח"מ פ"ה מתעניות הל"[ו] כתב לתמוה עליו דכתב דמשנכנס אב ממעטין בשמחה ולא כתב דממעטין ג"כ במשא ומתן כדאיתא ביבמות מ"ג א', ונלע"ד דתוס' מגילה ה', ב', ד"ה ממעטין כתבו ממעטין במו"מ [פי'] של שמחה כו' עכ"ל, וא"כ א"ש דלפי"ז גם מ"ש משנכנס אב ממעטין בשמחה ג"כ כוונתו דממעטין במו"מ של שמחה ולא איירי כלל בשמחה סתם רק במו"מ של שמחה, וא"כ א"ש שהרמב"ם שכתב משנכנס אב ממעטין בשמחה כוונתו ג"כ במו"מ ש'ל ש'מחה, א"כ דון מינה דממעטין בשמחה, ולכך לא הוצרך לכתוב ולכפול הדברים, ושוב מצאתי שכ"כ הלח"מ גופיה (פ"ו) [פ"ג] ה"ח מתעניות ד"ה ממעטין.
וא"כ א"ש שלא כתב הא דמשנכנס אדר דמרבין בשמחה, דכיון דכתב דבאב ממעטין א"כ נשמע דבכל השנה אין ממעטין ויכול להרבות כפי כוחו, א"ו צ"ל דרב דאמר דמרבין באדר ס"ל דהאי שמחה פי' סתם שמחה ולא מו"מ של שמחה וא"כ לדידי' הוצרך לאשמעינן דבאדר מרבין, אבל הרמב"ם לשיטתו דס"ל כברייתא[7] וא"כ שפיר השמיט משום דפליג אהברייתא ורב תנא ופליג אבל לדינא צ"ל כברייתא.
והנה רב סבר דאיירי בשמחה סתם וס"ל דמשנכנס אדר אז מרבין? בשמחה וטעמי' דבריא מזלי' משא"כ באב דריע מזליה צריך למעט אפילו בסתם שמחה, והשתא א"ש דזהו שאמר ר' פפא[8] הלכך האי מאן דאית ליה דינא כו' דקאי אדרב, משא"כ אם נפרש דקאי אמו"מ של שמחה אין לדקדק כלל הא דר"פ ומכיון דהרמב"ם פסק דהא דממעטין היינו מו"מ של שמחה ולכן אזיל לשיטתו ופסק דלא כרב א"כ שפיר ל'א פסק ג"כ כר"פ דהא דר"פ מדרב מוכח ומדליתא לדרב ליתא נמי לדר"פ.
ועפ"ז א"ש דלא צריכינן לדחוקי כפי' התוספות דדברי ר"פ דקאמר הלכך קאי אהא דאמר לעיל מגלגלין זכות, אלא ע"ד רב דקאמר משנכנס אדר מרבין ומזה מוכח דלא ס"ל כברייתא וכל שמחה ממעטין ולא דווקא שמחת מו"מ א"כ מוכח דמאן דאית לי' דינא כו', ודו"ק.
♦ ♦ ♦