התכתבות על מאמרו של הרב אליהו שרון "הערה בכשרות הגוילים הדקים" (עמוד קצ"א)

לכבוד הרב אליהו שרון
במאמר דיקוק הגוילין (ירחון נו) כתב כבודו לבסס את הטענה שהגויל מוגדר אך ורק בכך שיש בו שתי עורות על יסוד דברי הרמב"ן והרשב"א. אך לענ"ד יש להשיב שגם אם זו דעת הרמב"ן והרשב"א, אין זו דעת הרבה ראשונים, שכתבו בשם רב האי שיש צורך שהגויל לא יהיה מתוקן לכתיבה בצד הבשר, כפי שהבאתי דבריהם בירחון האוצר גליונות מא, מב. וכן מבואר בדברים שכתב האו"ז (סי' תקמ) בשם רב האי שהביא כבודו שכתב "ואין בו תיקון קלף", ומשמעות הדבר שהגויל אינו מתוקן בצד בשר כקלף, והתיקון הזה מעכב לשם גויל, כי אם יתקנו הוא יהיה קלף. אמנם בפועל נהגו לגרר גויל בצד בשר (כפי שהוכיח ידידי הרב טימבהעור בירחון האוצר נג), אך זה אינו מוכיח שנהגו לגרר גויל עד כדי כך שהוא יהיה ראוי לכתיבה טובה בצד בשר. על כן העיקר כפי שכתבו הראשונים בשם רב האי שנקרא גויל משום שהוא דבר לא מתוקן, והכוונה שאינו מתוקן בצד בשר, וזה מעכב בגדר גויל.
גם הרמב"ם בתשובתו (סי' קנג) כתב: "כאשר לוקחין העור בשלמותו ומעבדין אותו עיבוד שלם, ר"ל מליח וקמיח ועפיץ, אז ייקרא גויל. וגויל הוא שם הדבר, אשר לא הושווה ולא הוסר ממנו דבר בשביל לישרו ולהשוותו, ולכן קורין אבני דלא משפיין גויל, ואבני דמשפיין גזית".
הרמב"ם כותב שגויל הוא דבר "אשר לא הושווה", משמע שבא לומר שכמו שבאבנים, גויל הוא דבר שאינו מושווה, גם בנידון סת"ם גדר גויל הוא כשאינו מושווה, כלומר יש בו גדר של אינו מתוקן לכתיבה (עכ"פ בצד הבשר), שאם גדר גויל בסת"ם הוא אך ורק מה שלא חולק לשנים, די היה לו לכתוב רק שגויל הוא דבר שלא הוסר ממנו דבר, ותו לא מידי.
וכן נראה שזו דעתו ממה שהוא מבאר את טעמי ההלכה על מקום הכתיבה בעורות השונים שהוא כפי מה שמתאים בטבע העור, וכתב בתשובה שצד הבשר של הדרמיס טוב ומשובח לכתיבה. משמע שמה שבגויל לא כותבים על צד הבשר אינו משום שבטבע הוא פחות טוב מצד השיער, אלא משום שבגויל מדובר כשלא החליקו ותקנו את העור, ולכן במציאות הוא פחות טוב לכתיבה.
כך נראית גם דעת מרן בעל השו"ע, שהלא הטור כתב כדברי הרא"ש: "פי' גויל עור שנגרר ונתקן במקום השער ובמקום הבשר לא נתקן"[2]. ובבית יוסף לא העיר עליו דבר.
אמנם במשנה תורה ובשו"ע ציינו רק שהגויל לא חולק לשנים, אך לא נראה שהם חזרו בהם.
על כן נלענ"ד שצריכים להקפיד על כך שהגויל ישאר בצד בשר בגדר של אינו ראוי לכתיבה טובה.
ועל פי יסוד זה יישבתי את המנהג שלנו בקלף, שהוא כשר למרות שיש בו את שני חלקי העור, כי לפי רב האי גאון כאשר תוקן לכתיבה טובה בצד בשר יקרא קלף ולא גויל.
בברכה
עידוא אלבה
♦

א. ב.

אכן עיקר הסתמכותי היא על הרמב"ן ובית מדרשו. (הרשב"א והתשב"ץ) שם מצאתי זאת בפירוש, כפי שכתבתי בהערתי.
בנוגע לדעת הרמב"ם, אכן נראה שהוא מפרש את לשון 'גויל' באופן אחר על חוסר התיקון מצד בשר. (וכן ראשונים נוספים שציינתם במאמרכם, ואע"פ שלדעתי הקטנה, יותר מתיישב על הלב הדמיון בין עור גויל לאבני גויל כמו שכתבתי בשם הרשב"א).
אמנם, אף המפרש לשון גויל אחרת, להוציא מכאן 'דין' שצריך שיהיה פחות ראוי לכתיבה מצד בשר זאת לא אבין.
ראשית, מצד המציאות, יעיד כל סופר שהורגל בכתיבה על גויל וקלף מעופץ. שהרבה יותר נוח לכתוב על האפירדמיס מצד שער, מעל הדרמיס לצד בשר. וזה הטעם שבגויל ובדוכסוסטוס לשיטת הרמב"ם כותבים לצד שער, שזה המקום הנוח לכתיבה, ורק בקלף, שאי אפשר, כותבים לצד בשר.
אבל אין דין כזה שצריך שלא יהיה ראוי לכתיבה מצד בשר, אלא לפי שבמציאות בגויל המקום הטוב לכתיבה הוא מצד שער, ממילא לא טורחים לתקנו מצד בשר, ולכן נקרא 'גויל', ומה שמשאירים את צד בשר ולא כותבים על הדוכסוסטוס לבדו, זה כדי שיהיה לעור חוזק אבל אין דין כזה שלא יהיה ראוי לכתיבה, ואם ע"י הדיקוק נעשה מוכשר מעט לכתיבה לית לן בה.
ואדרבא, הרמב"ם עצמו הכשיר מזוזה בגויל, וכתוב שמנהג פשוט לכתוב שם ש-די מאחור. הרי שראוי לכתיבה.
וכן בעירובין (כא, א) יש דרשה על מגילה שכתובה פנים ואחור וחולקים אותה (לקלף ודוכסוסטוס) כשהיא כבר כתובה, (ראיה נוספת לדעת הרמב"ם בצדדי הקלף). ואף שזו אגדה מ"מ המשל הוא לפי המציאות הקיימת.
[אף שכך נראה בפשט הגמרא, חפשתי ומצאתי בפירוש הר"י ברצלוני לספר יצירה, שפירש גמ' זו שקולף את המגילה לקלף ודוכסוסטוס, וכן נראה בדברי המאירי בחידושיו (מהדורת מה"ק ע' קמו)].
בנוסף, פשוט שאף המפרש אחרת את משמעות הגויל, ודאי שמודה לדינא להגדרה זו של פקיעת שם גויל ע"י החלוקה, שאז לא נקרא גויל אלא קלף ודוכסוסוטוס.
אמנם יש מקום להתיישב לשיטתם אם יסכימו שכל עוד שתי השכבות קיימות נקרא גויל אף כשדוקק, אבל כבר הוכיחו שכן המנהג וא"כ מה תועיל האריכות.
ישר כח על הספר הנפלא והמאמרים הנוספים (טרם הספקתי לעיין בהם כדבעי), ובעיקר על פתיחת פתחא להאי פרשתא, שאין לתאר את המציאות של הניגש לסוגיא זו לפני הספר ולאחריו.
כל טוב
אליהו
♦
לכבוד הרב אליהו שרון
א. מהתשב"ץ אין הוכחה לנידון דידן אלא רק לכך שיש עכובא בכך שיהיו בגויל את שני חלקי העור, וזה מוסכם על כולם. גם במאירי שציינת לא ראיתי כל ראיה. לענ"ד יש משקל מכריע בזה לדברי רב האי שמלבד גדלותו הובא על ידי ראשונים רבים בשמו שגדר גויל הוא שאינו מתוקן, ולא נעשה בו תיקון קלף. כלומר שהכשרתו לכתיבה גורעת כיון שעל ידי ההכשרה לכתיבה חל עליו שם של קלף.
ב. גם לפי הרמב"ם נראה שיש עיכובא של חוסר תיקון בצד הבשר כדי שיקרא גויל, כיון שעולה מדבריו בתשובה (סי' קנג) שסתם גויל אינו מושווה ומתוקן, ואם הוא היה סובר שאין זה לעכובא, היה לו להוסיף ולומר להדיא ואעפ"כ גויל שמושווה כשר כדי שלא נטעה בדבריו. במציאות אפשר לכתוב בגויל גם בלי תיקון בצד הבשר, כשמעבדים את העור בעיבוד עפצים חלקי (כך כתב לי הרב אסף טימור, ומדברי רב האי נראה שבימיהם היו מעבדים עיבוד חלקי) אף שאינה כתיבה טובה, ולכן לא קשה לי ממה שהרמב"ם מדבר על כך שכותבים שם שדי בצד השני.
ג. "מגילה עפה" פירושה לפי חז"ל מגילה כפולה, וכתוב בה על הצד השני של אותו עור כפול באופן שהיה כתוב גם מבחוץ וגם מבפנים, ואחר כך פתח את הכפל, וקילף את מה שכתב בצד השני, והניחו בראש, ועכ"פ מבואר שהמגילה היתה כתובה מתחילה משני הצדדים. אם המגילה הזו היתה כגויל, הרי שמתחילה היא לא היתה כשרה, כי לא כותבים על גויל משני צדדים, על כן אין ללמוד מזה הלכות.
בפירוש ספר יצירה לר"י הברצלוני (הלבארשטאם עמ' 68) כתב בביאור ענין המגלה הזאת לאחר שהקדמים שהכל הוא דמיון: "ולאחר שפושטה ואין בה שום קיפול והיא כתובה פנים ואחור, הרי אנו חושבים כאילו מקלפין אותה מלשון פיצול כדכתיב ויפצל בהן פצלות לבנות. וכמו שאומן כשמתקן העור מקלפו לשנים, והוא הקרוי בתיקון עור התפלין קלף ודוכסוסטוס". אין להסיק מדבריו שכשהוא קילף את המגילה יצר מגויל קלף ודוכסוסטוס, כי בענין מה שעושה האומן הוא כותב "עור", ולא גויל. כוונתו לפרש שהקילוף של המגילה המתואר הוא כעין מה שעושה האומן כשמתקן את העור וקולפו לשנים כדי שיווצר קלף ודכסוסטוס.
בברכה
עידוא אלבה
♦

ג. ד.

א. דיקוק הגוילים הוא מנהג פשוט ע"פ ההלכה והמנהג כפי שהאריך הרב טימור.
ב. לדעת הרמב"ם, ההלכה קבעה את מקום הכתיבה בהתאם למקום הטוב לכתיבה, ולכן, אם הנדון הוא צד בשר או מקום ההפרדה, ודאי שצד בשר עדיף. אבל ביחס שבין הדרמיס לצד בשר לאפידרמיס לצד שער, פשוט שהאפידרמיס יותר נוח לכתיבה. ואינני חושב שיש סופר שהורגל בכתיבה על שניהם שיחשוב אחרת.
ג. טענתי בהערתי, שעיקר שם גויל לדעת הרשב"א וראשונים נוספים מבית מדרשו, הוא על חוסר קילוף האפדרמיס. ולכן, אם שתי השכבות קיימות נקרא גויל. ואם ניטלה אחת מהן נעשה קלף או דוכסוסטוס. ואין במשמעות גויל הקפדה על דיקוק מצד בשר ולפ"ז אתי שפיר מנהגנו.
אבל עצם ההיתר לדקק לא נובע מזה, אלא מההלכה והמנהג כפי שהאריך הרב טימור. אלא שיש בדברי אליבא דהרשב"א, תשובה למי שרצה לפסול גויל שדוקק מצד עיקר שם גויל שלא דוקק בצד בשר. חוץ מההתאמה היפה לדרך זו בין גויל של אבנים לגויל של עור.
אמנם צודק כבודו שלדעת הרמב"ם נקרא גויל על שם שאינו מתוקן מצד בשר, ולדברי הרמב"ם טענתי בשם גויל לא נכונה. אך עדיין אין שינוי בדין כיון שההיתר לדקק נובע מהנ"ל, ואין לכך שום סתירה מדברי הרמב"ם. ואדרבא מפורש כן ברב האי המובא באו"ז.
ומה שרצה כבודו לטעון שבזה פוקע שם גויל, לענ"ד אין הדברים נכונים, שאין דין שלא יהיה ראוי לכתיבה, אלא מכיון שהצד הראוי לכתיבה הוא צד שער, למה יטרח לתקן לכתיבה את צד הבשר לחינם. ולמה לו לרמב"ם להזכיר זאת, אחרי שאף אחד לא יטרח בכך (אלא שהיום זה יכול לקרות בלי טירחה ובלי כוונה, בזכות מיכשור משוכלל). אך אין להוציא מכאן דין כזה.
וגם אחר שמפורש ברמב"ם בשם ש-די מאחרי המזוזה, ואף כבודו מודה בזה. שאפשר לכתבו בצד בשר של הגויל אלא שלא נוח כמו צד שער, אם כן לעולם לא יהיה נוח כמו צד שער, ואף הקלף לדעת הרמב"ם אף המעובד באיכות הגבוהה לא ישווה לנעימותו בכתיבה של צד שער בגויל כאשר יעיד כל סופר שהורגל בכתיבה על אלו.
וא"כ, איפה עובר הגבול בין האפשרות לכתיבה שאפשרית אפילו על עור שאינו מעובד, לבין נוחותו של צד שער שלעולם יגיע לכך.
ד. הראיה מעירובין לדעתי פשוטה ולא הצלחתי להבין את הדקדוק.
ה. אמנם, אחרי העיון בדברים שמתי לב, שעיקר היישוב בספרו 'גויל וקלף' לקלפים המעובדים בסיד, זה מצד שאם מקום בשר הוכשר לכתיבה דינו כקלף ולא כגויל (אף שהליצה קיימת). ואם כדברי התירוץ פחות טוב כיון שעדין שם גויל עליו.
אמנם בעניין זה דעתי נוטה לדעת הרב יוסף כהן. (כפי שהערתי בתחילת מאמרי) ואף שיש ראשונים שכתבו במפורש 'דין קלף' ומשמע שבראוי לכתיבה סגי. וזה טוב בכדי ליישב מנהג העולם אבל לא יספק את הרוצה לקיים מצווה כתקנה. (כמובן, שיש לשקול בשום שכל מתי לומר, למי, ובאיזה מנגינה, אבל כך נ"ל בעיקר הסוגיא).
מ"מ במציאות נראה שמרבית הגוילים המצויים היום אינם ראויים כ"כ לכתיבה בצד בשר, ואף שהם במרקם חלק, כיון שלא תוקנו בתיקון קלף. ונראה שאף כבודו יודה בזה.
כל טוב
אליהו
♦

ה.

א. איני מפקפק בכשרות הגוילין. אך לענ"ד יש לזה תנאי שהעור לא יוכשר לכתיבה טובה כקלף כי יש לנקוט כמשמעות הראשונים בשם רב האי שצריך שהם לא יהיו ראויים לכתיבה טובה בצד בשר כדי שישאר עליהם שם גויל. במציאות אפשר לכתוב בצד הבשר כשמעבדים בעפצים עיבוד חלקי גם בלי הכששרה, ולכן הירושלמי (מגילה א, יא) הוצרך לפסול ספר תורה על גויל בצד בשר, אך בלי הכשרה הוא עדיין אינו טוב לכתיבה כקלף, וזהו מה שכותב האו"ז בשם רב האי שהוא נקרא גויל כל עוד שלא עשו בו תיקון קלף, כלומר שלא עשאוהו מוכשר לכתיבה כפי שעושים בקלף. כך משמעות הרמב"ם בפירושו לשם גויל. כשם שכבודו לומד ממה שפירש הרשב"א לשם גויל שלדעתו הקובע זה רק שיש את שתי העורות, כי הוא לא הזכיר תנאי נוסף, כך נראה מפירוש הרמב"ם לשם גויל שלדעתו הקובע הוא שלא הושווה לכתיבה בצד הבשר ולא הוסרה ממנ והקליפה, כי הוא לא מזכיר אפשרות נוספת לגויל.
ב. הגמרא בעירובין מתארת חילוק של מגילה מיוחדת שלא נכתבה כמגילה כשרה, כפי שגם הלוחות הכתובים מכל עבריהם אינם כתובים באופן שכשר לספר תורה, כך גם כאן כשהמגילה היתה כתובה בשני עבריה היא לא נכתבה כדיני ספר תורה. כיון שלא מדובר כאן על מגילה שנכתבה בדיני ספר תורה אין ללמוד ממנה דבר על הגדרות גויל, קלף ודוכוסטוס. כל מה שביאר הרב הברצלוני הוא שהקילוף של העור בדרשה זו הוא כשם שמחלק האומן את העור בין קלף לדכוסוסטוס, דהיינו שהקילוף הוא במקום בו העור נחלק בטבעו לשנים. העובדה שהעור מחולק לשני חלקים מוסכמת על כל השיטות.
בברכה רבה
עידוא
♦