הערה על מאמרו של הרב מאיר דרך "חיוב עירוב חצרות בחדר מדרגות" (עמוד קפ"ד)

לגבי מ"ש לדמות בית שער למחלוקת רש"י ותוס' האם חורבה שיש לה בעלים אסור לטלטל אליה, ולפי תוס' כשם שאינה אוסרת על החצר כך מותר לטלטל אליה.
יש לחלק בין חורבה - שהיא מקום מיועד לדיורים, אלא שאין בה דיוריםכרגע (וגם רש"י בעקרון מודה שמקום שאינו עומד לדיורין אינו בכלל האיסור כלל, וכבסוגיה דעושין פסין, דשרי מחצר לבין הפסין), לבית שער - שהוא מקום פגום לדיוריםאבל כרגע גר בו מישהו. על חורבה אפשר להתווכח, כמו שמצינו ברש"יותוס', אבל בית שער הוא מקום פגום וברור שאף שאינו אוסר הלא מכללחצר הוא.
בברכה, ושתמיד נזכה לכוון לאמיתה של תורה
משה מרדכי אייכנשטיין

תשובת המחבר

המשותף ביניהם הוא ששניהם מקום שאינו אוסר על החצר, והיה אפשר להבין מדברי התוספות שיש כאן כלל – 'כל מקום שאינו אוסר אינו אסור', וללמוד מכך לדין בית שער שגם הוא מקום שאינו אוסר על החצר, ויהיה מותר לטלטל אליו בלי עירוב חצירות. כך רצה המשנ"ב ללמוד מדברי התוס' הללו, וגם האול"צ במשנתו האחרונה. למסקנה וודאי שאני לא מבין כך, כפי שגם כתבתי במפורש, אבל הו"א יש כאן.
♦ ♦ ♦