מח"ס אהל יעקב
ירושלים
אם מותר לרופא שיניים לטפל באביו ואמו
שאלה
בס"ד ערב ראש חודש מנחם אב.לכבוד הגאון החשוב ידידי היקר רבי גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א במח"ס הנועדים לתהילה גם אני אודך ופרדס יוסף החדש ושא"ס. ראשית כל אני מודה למע"כ על הספרים היקרים שו"ת מעדני מלכים ב' חלקים, ומאוד נהניתי מהספרים היקרים של זקינך הגדול זיע"א.
וראיתי שהוא דן שם בחלק א' אודות אם מותר לבן לספר את אביו שיש לו פצעים בראשו, ומאחר שכעת אני עוסק בסוגיא בסנהדרין דף פד: לגבי אם מותר לבן להקיז דם מאביו לחיבת הקודש למע"כ שליט"א הנני מצרף כמה מחשבות בשאלה דומה, אודות רופא שיניים שהוא מומחה ורוצה לעשות טיפולים להורים שלו - האם יש בזה איסור משום הקזת דם וחבלה לאביו ואמו, או מאחר שיש לו מומחיות ונוח להם ללכת אצלו יותר, וגם הוא עושה את העבודה בחינם, מותר ואין חשש, ע"כ הספק.
♦
תשובה
נלענ"ד שיש כאן כמה צדדים שנוכל לצרפם כדי להקל בנידון דידן בשופי, ובפרט אם האב או האם מעדיפים לעשות את הטיפול דווקא אצל בנם וכן אם הם מוחלים לו על הכאבים והצער [והרוצה למנוע מזה כשיש רופא אחר תע"ב].והנה, הסוגיא של טיפולים רפואיים להורים היא סוגיא ארוכה, ומקומה ביורה דעה (סימן רמ"א סעיף ג'), על יסוד דברי הגמ' וראשונים. בעצם יש לברר כאן כמה נקודות:
א. מאחר ודין הפשוט המובא מדברי הגמ' ושו"ע הוא שאסור לעשות חבלה והקזת דם לאביו ואמו, יש לשאול מדוע ניתן להמציא היתרים כאן. ובאמת משום כך עלינו לברר אם ניתן לעשות טיפול על ידי בן, אם הוא עושה בחינם ואילו רופא אחר לוקח כסף.
ב. מה שכתבו הראשונים שאם אין רופא אחר מותר להשתמש עם הבן הרופא - מה הגדר בזה? האם הכוונה היא דוקא אם אין רופא אחר במקום, או שאפילו אם יש שם רופאים אחרים, אלא שאין הם מומחים כמו הבן, או שיש רופאים אחרים אלא שנוח יותר להשתמש עם הבן, או מטעם צניעות וכדומה.
ג. אם מועיל בכה"ג שאביו או אמו מוחלים לו על הכאבים והקזת דם.
ונשתדל לבאר את הסוגיא תחילה בביאור דברי הגמ' והראשונים שדנו בזה ואח"כ נפרט פרטי פרטים ודוגמאות למעשה, כדי להגיע בס"ד למסקנא למעשה.
♦
מקור האיסור להקיז דם מאביו ואמו
הנה מקור דין זה בסנהדרין (פ"ד ע"ב), איבעי' להו בן מהו שיקיז דם לאביו, רב מתנא אמר ואהבת לרעך כמוך, רש"י פירש היינו שמותר כיון שלעצמו היה עושה כן, גם לאביו מותר. רב דימי ב"ח אמר מכה אדם ומכה בהמה, מה מכה בהמה לרפואה פטור, אף מכה אדם לרפואה פטור, רב (וגרסת הרי"ף רב פפא) לא שביק לי' לברי' למישקל לי' סילוי, מר ברי' דרבינא לא שביק לי' לברי' למיפתח לי' כוותא, דלמא חביל והוה לי' שגגת איסור, א"ה אחר נמי, אחר שגגת לאו, בנו שגגת חנק וכו' עיין שם.אם כן, לפי הטעמים הראשונים, משום ואהבת לרעך ומשום לימוד ממכה בהמה, היה צריך להיות מותר להקיז דם לאביו. אולם מבואר בהמשך הגמ' שלמעשה רב [פפא] לא הניח בנו להוציא לו קוץ שהיה תחוב בבשרו, ולא הניחו לפתוח כויה כדי להוציא הליחה ממנה, שמא יחבול בו ונמצא שיעבור בשוגג באיסור חבלה. ועל זה שואלת הגמ' א"כ מדוע באדם אחר כן מותר להוציא, הרי הוא חובל בו בשוגג, ומתרץ הגמ' משום שאדם אחר עובר בשוגג על לאו ואילו הבן עובר בשוגג על איסור שיש בו חיוב חנק, וממילא העבירה חמורה יותר.
♦
ביאור דברי הראשונים בסוגיא הנ"ל
יש לעיין מדוע לא הניחו האמוראים לבניהם להוציא קוץ או להוציא ליחה מכויה, ובאמת כבר נחלקו בזה הראשונים האם הוא משום חשש שמא יחבלו בהם, ומשום כך נחלקו גם כן בהבנת הגמ' ברישא במה שנאמר להתיר משום ואהבת לרעך כמוך. שמא מעיקר הדין מותר, כמ"ש הגמ', כיון שעושה כן משום רפואה, ולא הניחו האמוראים לבניהם לעשות כן כיון שהיו שם אחרים, ועדיף שאחרים יעשו את זה מספק שמא יחבלו בהם.הרמב"ם בפרק ה' מהל' ממרים ה"ז כתב וז"ל: "המקיז דם לאביו או שהי' רופא וחתך לו בשר או אבר פטור, אף על פי שהוא פטור, לכתחילה לא יעשה, או להוציא סלון מבשר אביו או אמו לא יוציא, שמא יעשה חבורה, במה דברים אמורים כשיש שם אחר לעשות אבל אם אין שם מי שיעשה אלא הוא והרי הן מצטערין הרי זה מקיז וחותך כפי מה שירשהו לעשות". הרי שרואים מדברי הרמב"ם שמעיקר הדין מותר, ולכן כשאין אחרים מותר.
הרי"ף והרא"ש שם נקטו כדברי רב פפא, שיש איסור להוציא את הקוץ או להקיז דם וכדומה, ולא הזכירו את דברי הרמב"ם שאם אין אחר מותר. ויש לעיין האם נחלק הרמב"ם עם הרי"ף והרא"ש אפילו במקום שאין שם רופא אחר או לא. וכבר הקדים בזה בבית יוסף (סימן רמ"א סעיף ג') שהבין שנחלקו הרי"ף והרמב"ם האם נחלקו האמוראים או לא, וז"ל: "כתב הטור, לפיכך היה לאביו קוץ תחוב בבשרו לא יוציאנו שמא יבא לעשות בו חבורה וכן אם מקיז דם או רופא לא יקיז דם לאביו וכו' במה דברים אמורים כשיש שם אחר לעשות וכו'. כל זה דברי הרמב"ם בפרק ה' מהלכות ממרים (ה"ז). וטעמו מדגרסינן בריש פרק הנחנקין (פד:) איבעיא להו בן מהו שיקיז דם לאביו רב מתנא אמר ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט יח) כלומר לא הוזהרו ישראל מלעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו רב דימי בר חיננא אמר מכה אדם ומכה בהמה (שם כד כא) מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור רב לא שביק לבריה למישקל ליה סלוא מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למיפתח ליה כוותא פירוש כויה להוציא ליחה ממנה דילמא חביל והוה ליה שגגת חנק. ומשמע ליה להרמב"ם ז"ל דרב מתנא ורב דימי להיתרא פשטוה ופטור דאמר רב דימי פטור ומותר הוא דומיא דפטור דאמר במכה בהמה ועובדא דרב ודמר בריה דרבינא לא פליגי אפשטא דרב מתנה ורב דימי דפשטוה להיתרא דרב ומר בריה דרבינא כיון דהוו משכחי אחריני דלעבדו להו לא שבקי לברייהו למיעל לבית הספק אבל אי לא הוו משכחי מאן די עביד להו שבקי לברייהו וכדפשטוה רב מתנא ורב דימי. אבל הרי"ף (יט.) והרא"ש (סי' א) כתבו כלשון הזה איבעיא להו בן מהו שיקיז דם לאביו ואסיקנא רב פפא לא שביק לבריה למישקל סלוא מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למיפתח ליה כוותא. נראה מדבריהם שהם סוברים דעובדא דרב ודמר בריה דרבינא פליגי על פשיטותא דרב מתנא ורב דימי וקיימא לן כרב ודמר בריה דרבינא. וכ"כ רבינו ירוחם (נ"א ח"ד טו ע"ד) בשם הרי"ף שאין הבן מקיז דם לאביו[2]".
הרי רואים מדברי הבית יוסף שהבין שנחלקו הראשונים אם יש מחלוקת בין האמוראים כשאין רופא אחר או לא, ונראה שהסיק לפסוק כדברי הרי"ף והרא"ש, שאין חילוק בין אם נמצא שם רופא אחר או לא, וממילא החמיר לעשות הקזת דם וכדומה. וכך כתב בשו"ע (סימן רמ"א סעיף ג'). ובסמוך נבאר אם כן הוא דעתו להלכה למעשה והאם בני הספרדים יכולים להקל כדברי הרמב"ם.
עוד נזכיר את דברי הרמב"ן (שהובאו בבית יוסף ובב"ח שם) בספר תורת האדם, שכתב בתחילה דלא פליגו אמוראי, דיש לחלק בין הקזה להוצאת סילוי, דבהקזה החבלה גופא לרפואה היא ומותר, אבל הוצאת סילוי ולמפתח לי' בועא אפשר בלא חבלה, ואם יעשה חבלה הוה שלא לצורך רפואה ואסור, ואם ימית על ידי הקזה בנו ואחר שוין עיין שם. וכה"ג ס"ל לרבינו ירוחם (נתיב ראשון חלק ב') שהובא בלח"מ שעל הרמב"ם שם עיין שם. ומכל מקום, מסקנת הרמב"ן כהרי"ף, ואף בהקזה אסור לבנו, "כיון דאיכא אחרינא לא שבקינן לברא למעבד הכי דלמא חביל בי' טפי ממה שהוא בדרך הרפואה", ומיני' דאף להרי"ף שרי היכא דליכא אחר עיין שם.
ראיתי בשו"ת מנחת יצחק חלק א' (סימן כ"ז) שהקיף את הסוגיא הנ"ל והסיק שיש ד' שיטות בסוגיא: א' דהכל אסור לבנו, בין הקזה וחתוך אבר וכיוצא בזה ובין הוצאת סילוי ומפתח בועא וכיוצא בזה, ואף בדליכא אחר; ב' דהכל שרי היכא דליכא אחר; ג' דהקזה וחתוך שרי אף בדאיכא אחר, והוצאת סילוי ומפתח בועא דוקא בדליכא אחר; ד' דהקזה וחיתוך דוקא בדליכא אחר שרי' והוצאת סילוי ומפתח בועא אף בדליכא אחר אסור.
♦
ביאור שיטת השו"ע והרמ"א
והנה פסק השו"ע שם כדברי הרי"ף והרא"ש ועוד ראשונים דהכל אסור אף בדליכא אחר, והרמ"א פסק כדיעה ב', דהכל שרי בדליכא אחר. ויש לעיין במה שכתב השו"ע, וז"ל: "היה קוץ תחוב לאביו, לא יוציאנו, שמא יבא לעשות בו חבורה. וכן אם הוא מקיז דם, או רופא, לא יקיז דם לאביו ולא יחתוך לו אבר, אף על פי שמכוין לרפואה". האם כוונתו דוקא בדאיכא אחר או אף בדליכא אחר אוסר.וכבר העיר בזה הב"ח, שכתב דלא כתב השו"ע לחלק בין בדאיכא אחר ובין בדליכא אחר דסבירא ליה להחמיר כהרי"ף והרא"ש ורבינו ירוחם דאסור אפילו בדליכא אחר. והקשה הב"ח דאם כן היאך סתם הטור דבריו להקל כהרמב"ם ולא הביא את דעת הרא"ש שאוסר. "אלא הדבר ברור דלדברי הכל לא קמיבעיא לן בן מהו שיקיז לאביו אלא בדאיכא אחר, דבדליכא אחר פשיטא דשרי דהתורה התירתו ורפא ירפא אלא מדרבנן קמיבעיא ליה היכא דאיכא אחר ורב פפא ומר בריה דרבינא פליגי אדרב מתנא ורב דימי ואוסרים בדאיכא אחר להרי"ף והרא"ש והכי קיימא לן וכך היא דעת הרמב"ם והטור" עי' שם עוד תירוץ. ובמסקנת הדברים נראה שהבין שאף שנקט שהרי"ף והרא"ש יודו לדברי הרמב"ם כשאין אחר, מ"מ הבין שבשו"ע עצמו החמיר למעשה אפילו כשאין אחר, דלא כדברי הרמ"א. וכדברי הב"ח כתבו בשו"ת מנחת יצחק שם ובשו"ת מנחת שלמה חלק א' (סימן ל"ב), וכן דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל (הובא בספר מורא הורים וכבודם).
אמנם, אע"פ שיש אחרונים שהבינו שהשו"ע לא היקל כדברי הרמ"א, וממילא יוצא שאפילו אם אין רופא אחר הוא מחמיר, ולכן בני הספרדים שפוסקים כדברי השו"ע צריכים להחמיר, מ"מ מצאנו שיש מגדולי האחרונים שהבינו בפשיטות שאין מחלוקת בין השו"ע והרמ"א, וממילא במקום שאין אחר מותר לעשות טיפול. בספר כנסת הגדולה כאן צידד שגם דעת הרי"ף והרא"ש כהרמב"ם. אח"כ ראיתי בשו"ת אמרי בינה להגר"נ פרנקל זצ"ל (סימן ק') שדן שם בדברי השו"ע, וכתב שנראה אחרי העיון שאין כאן מח' כלל, וכבר כתב בהקדמת הסמ"ע על החו"מ כי כוונת הבית יוסף והרמ"א הייתה שלא יפסקו מתוכם כי אם מי שלמד תחילה דברי בעל הטורים עם פירוש הבית יוסף וידע מתוכו מקום כל דין עם טעמו מהתלמוד ומגדולי המחברים, וכדי שלא יזוז מזכרונם הדברים, חברו השו"ע להיות עמוד לפניהם למזכרת.
והנה יש לעיין מדוע השו"ע כתב בסתם ולא חילק בין אם איכא אחר או לא, הרי מדברי הטור ובית יוסף היה לו לכתוב בספרו שו"ע לחלק בין איכא או לא, ומ"מ נראה שהטעם שסתם השו"ע כי יש לתמוה תמיהה גדולה, מאחר שבסוף הביא הבית יוסף את דברי הרמב"ן שמפרש דברי הרי"ף והרמב"ם, וכן הטור מפרש דברי הרא"ש כהרמב"ם, א"כ איך לא הביא המחבר את דברי הרמב"ם כל עיקר אפילו בשם יש אומרים, ובפרט לפי מש"כ בכללי הפוסקים דהב"י נמשך אחר שיטת הרמב"ם אפילו נגד הרי"ף והרא"ש עי' בשדי חמד חלק ט' כללי הפוסקים סימן י"ג, וא"כ מדוע לא הזכיר הרמב"ם כאן.
ומכח קושיא הנ"ל ע"כ סתם השו"ע בחכמה, דאם יביא את שיטת הרמב"ם בשם יש אומרים יהיה נראה מדבריו דהרי"ף והרא"ש חולקים על הרמב"ם, והאמת הוא שיש לפרש שגם הרי"ף והרא"ש ס"ל כדברי הרמב"ם, ואם לא יכתוב "יש אומרים" אלא יכתוב "בד"א", כמו שכתב הטור והרמ"א, א"כ יהא נראה מדבריו דמפורש בהרי"ף דבליכא אחר שרי. לכן סתם דבריו והביא את דברי הרי"ף, וסמך על המעיין בבית יוסף שיראה שהוא הביא שם בסוף את דברי הרמב"ן, ולפי זה נראה שאין מח' וכן מה שכתב הרמ"א בד"א ולא כתב יש אומרים כדרכו בקודש נראה כמ"ש לעיל, עכ"ד. וכן ציין לדברי הבן איש חי (פרשת שופטים סימן כ"ד) שכתב כשאין אחר מותר, וראה עוד בספר החשוב משנת כהן (הל' כיבוד אב ואם עמוד קע"ו) שכתב דאע"פ שכתב הבן איש חי נגד השו"ע כמה פעמים, מ"מ שם היה במקום שפסק כנגדו לחומרא, ואילו הכא פוסק כנגדו לקולא שזה לא כדרכו של הבן איש חי, וממילא לפי הנ"ל אתי שפיר שהוא לא חולק על השו"ע, אלא גם בשו"ע עצמו פסק כדברי הרמ"א כשאין אחר, וניחא דברי הבן איש חי עי' שם.
אח"כ מצאתי בספר נשמת אברהם (סימן רמ"א סעיף ג') ציונים והערות מס' 10 שכתב לו הגרשז"א זצ"ל וז"ל: ונלענ"ד הואיל ובשו"ע השמיט הבית יוסף את הבמה דברים אמורים שהוא מפורש בטור, מסתבר שפסק בשו"ע כהרי"ף והרא"ש דאסרו בכל ענין, ואף גם הב"ח הבין כך בדעת הבית יוסף ולא כהבן איש חי, עכ"ל.
הרי לנו שנחלקו גדולי האחרונים אם גם לדברי השו"ע מודה לדברי הרמ"א שיטת הרמב"ם שאם אין רופא אחר מותר לעשות טיפול לאביו ואמו או לא. והזכרנו שכמה פוסקים הוכיחו שנוכל להקל אף לדברי השו"ע ויש פוסקים שעדיין החמירו, עכ"פ לענין הלכה למעשה נראה שבצירוף עוד כמה פרטים נוכל להקל לפי כל הדעות, ובסמוך נתחיל לברר את הגדר של אין לו אחר, ועוד צירופים בס"ד.
♦
היתר אם אין רופא אחר
והנה כתב הרמב"ם (פרק ה' הלכה ז' מהל' ממרים) וכן דעת הרמב"ן בתורת האדם (הובא בבית יוסף, סימן רמ"א סעיף ג') שאם אין רופא אחר שיעשה את ההקזה והאב מצטער, מותר לבן להקיז לו דם ולחתוך לו כפי מה שירשוהו לעשות. מיהו אם יש אחר עדיף שהוא יעשה כיון שיש לחוש שמא הבן יעשה יותר מהנצרך ויעבור על שגגת חנק.הב"ח כתב שלדעת הרמב"ם הקזה וחתיכת אבר מעיקר הדין מותר לבן לעשותן, שהוצאת הדם עצמה היא לרפואה, אלא שלכתחילה לא יעשה כשיש אחר, אבל הוצאת קוץ אסורה מעיקר הדין מדרבנן שמא יעשה חבורה שאינה מועילה כלל להוצאת הקוץ. והבין עוד בדברי הטור שגם הקזה וחתיכת אבר אסורות מדינא כשיש אחר. וכתב הרמ"א בד"א, בשיש שם אחר לעשות. אבל אם אין שם אחר לעשות והוא מצטער, הרי הוא מקיזו וחותך לו כפי מה שירשוהו לעשות.
♦
גדר אין לו רופא אחר - כמה פרטים בזה
והנה מצאנו בדברי הפוסקים שכתבו כמה גדרים באין רופא אחר:גדר א' דהיינו שאם אין נמצא לפנינו, וצריך ללכת לרופא או אח, שאינו מצוי תדיר בכל זמן, נחשב כמו שאין שם אחר, ומותר לבנו לעשות. בשו"ת מנחת יצחק חלק א' (סימן כ"ז אות ד') כתב כן וז"ל: "מהו השיעור דאין שם אחר, אם הכוונה דאין בכל העיר או דאין כאן בשעת מעשה הרפואה אצל החולה, לא נתבאר, ולכאורה יש לומר כיון דהאיסורא היכא דאיכא אחר נלמד מרב (ר"פ) ומר ברי' דרבינא דלא שבקו לברייהו להוציא סילוי ומפתח בועא ואלו הענינים ל"ה מעשה אומן כ"כ, ושכיחי בקיאים לעשות זאת בכל עת ובנקל, כהאי גוונא אסור לבן לעשות, אבל היכא דצריכים לרופא, לאו בכל עת ובכל זמן אפשר להגיע לרופא, ובזה כשאמרו אצל הרופא שיש שם אחר, הכוונה שהוא מוכן ומזומן על אתר כמו הבנו, אז אסור להבן לעשות הרפואה, אבל בלאו הכי חשוב כמו אין אחר, ומכל שכן כעין נידון דידן שהאב חלוש וטרחא יתירה לילך אצל הרופא או לבית החולים, וכמה פעמים צריכים להמתין כמה שעות עד שאפשר להשיג הרופא, וכבוד מחו' הגאון מוהרמ"י ברייש נ"י מציריך העיר אותי לראי' לזה, ממה דאיתא בתוס' פסחים (דף כ"ה ע"ב ד"ה אי אפשר), וז"ל נראה לר"י דלא אפשר כדרכו אלא בטורח גדול חשוב לא אפשר, עיין שם, ועי' תוס' יבמות (ה' ע"ב ד"ה כולה, שציין מהרש"ם ע"ז בדרכי שלום ס"ז) דאי לא בוקר שני הוה אמינא דשריפת קדשים דוחה יום טוב, אף על גב דאפשר למחר, לא מקרי אפשר לקיים שניהם עיין שם, וביותר כעין נידון דידן דהוא צריך לזה בכל יום, ואם לא יתירו לו על ידי בנו בודאי יתרשל מלעשות הרפואה בזמנו הראוי ויזיק לו, או על כל פנים יהי' לו צער על ידי זה ויהי בכלל מצטערים שנזכר ברמב"ם וש"ע, ע"כ יש לצדד להיתרא, שבנו יעשה לו בעתו ובזמנו דהוי כאי אפשר באחר". וכמו שהוכיח בעל החלקת יעקב שדבר שצריך טורח גדול נחשב כאי אפשר, כ"כ בשו"ת משנה הלכות חלק ט' (סימן ת"ד) דליכא אחר היינו שאין אחר כאן ואביו מצטער בינתיים.
♦
בענין הנ"ל עוד גדר כשאין לו אחר-אם הוא מומחה יותר
בערוך השלחן (סימן רמ"א סעיף ו') כתב שאם הוא עושה בטוב יותר מאחר, ואביו חפץ בו יכול לעשות. וכ"כ בשו"ת שבט הלוי חלק י' (סימן קנ"ט) כדבר פשוט שאם אחר לא בקי כמו הבן הוי כליכא אחר ומותר לעשות הטיפול אצל הבן.אמנם בספר מורא הורים וכבודם (פרק י' סעיף ט"ז) הביא ששמע מהגרב"צ אבא שאול זצ"ל שיש להחמיר אפילו אם הבן יותר מומחה מאחרים, ודלא כדעת הערוך השלחן. ובספר בית יהודה הל' כיבוד אב ואם (סימן כ' אות כ"ז) כתב שיש לעי' בדברי הערוך השלחן במה שכתב שאם אביו חפץ בו, האם כוונתו משום שהבן עושה יותר טוב מהשני ולכך חפץ בו אביו יותר, או שכוונתו לומר עוד טעם וסניף להתיר שאביו חפץ בו יותר בנוסף לטעם ההיתר שבנו יותר טוב מאשר אחרים. ובספר חן משה (עמוד נ"ז) כתב כצד השני, כמו דאיתא ביורה דעה (סימן של"ו סעיף א') שלא מכל אדם זוכה להתרפאות. מיהו פשטות כוונת הערוך השלחן כצד הראשון שהבן עושה יותר טוב מהשני ולכן אביו חפץ להשתמש בו וצ"ע. ועי' עוד בספר גשר החיים (חלק ב' (פרק א') תשובה מאת הגרי"מ טוקצינסקי זצ"ל.
♦
כשנוח לאביו או אמו לעשות טיפול אצל בנם הרופא
והנה מצאתי עוד בדברי האחרונים וגדולי הפוסקים שיש אומרים אפילו אם נמצאים במקום עוד רופאים אפילו מומחים, אלא שיש נוחיות אצל ההורים שרוצים שדוקא בנו יטפל בהם גם זה נחשב כאין להם רופאים אחרים. בשו"ת קנין תורה חלק א' (סימן צ"ד אות ה') כתב לחדש שאם האב סומך יותר על בנו נחשב כאין אחר ומותר על ידי הבן. ובספר בית יהודה (סימן כ' הערה ל"א) כתב דיסוד ההיתר כאן הוא על פי המבואר בגמ' נדרים דף לח: המודר הנאה מחבירו מרפאו רפואת נפש, והיינו גופו, וכתבו שם הר"ן ועוד ראשונים דאיירי אפילו כשיש רופא אחר, כיון שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות, והביאו כן בשם הירושלמי עי' שם. ומטעם זה יש לומר שגם בן לאביו מותר כיון שאולי רפואתן דוקא ממנו, ולכן אם יש יותר אימון בבן מותר לבן לטפל באביו. עי' עוד בשו"ת תשובות והנהגות חלק ב' (סימן תמ"ג).ובשו"ת שבט הלוי חלק ט' (סימן קצ"ו) כתב בענין בדיקת דם לחולה סוכר ע"י בנו באופן דניחא לי' לאב שלא צריך לטרוח ללכת למק"א וגם עושה בזמנו, לשון הרמב"ם פ"ה ממרים סוף הל' ז' אפשר דנוטה יותר להקל, כיון דגם אם אין זה נקרא מצטער ממש הלא כ' שם דבכל אופן איכא ברפואה רק איסור לכתחלה, וגם אפשר לצרף מה שכתבתי בעניי בשו"ת שבט הלוי יו"ד קמא סי' קי"ב אות ג' מחי' הר"ן סנהדרין פ"ד ע"ב דהאיסור רק מחשש דילמא לא יכוון הוריד הראוי, אבל אם מכוין האב המחט במקום הראוי שאין חשש להוצאת דם שלא לצורך אפשר להקל בצירוף שניהם יחדיו.
אולם מן הראוי לציין שלאו כל הפוסקים הסכימו לסברא הנ"ל, דבשו"ת מנחת יצחק חלק א' (סימן כ"ח אות ז') כתב להעיר על הראיה הנ"ל מדברי הראשונים בנדרים על הירושלמי. ובספר חן משה (עמוד נ"ט) הביא שנקט הגרי"ש אלישיב זצ"ל גם כן לא לסמוך על סברא הנ"ל, כי אותה סברא שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות, הרי יתכן שהוא יתרפא מאחר ולא מבנו, ולכך משום סברא זו הם שקולים הבן והאחר, ומאחר ואצל הבן יש חשש של שגגת חנק כמ"ש הגמ' בסנהדרין שם לכך אסור לו כשסומכים על סברא הנ"ל בלבד.
♦
אם צריך להוציא הוצאות אצל רופא אחר אם נחשב כ"אין לו אחר"
חידוש מצאנו בדברי האחרונים דכשעושה הבן בחינם וליכא אחר בחינם הר"ז כליכא אחר - בדומה לזה מצאנו ביפה ללב ח"ג רמ"א שכתב בזה"ל: ואף אם יש שם אחר והוא בשכר ובנו עושה בחנם וניחא לי' לאב בחנם רשאי, ועי' משק ביתי אות ס"ט, עכ"ל, וכך הביא את דבריו בשו"ת מנחת שלמה חלק א' (סימן ל"ב). ובספר גשר החיים שם דן אודות לתת זריקות לאביו וכתב לחדש שאם הבן עושה בחינם ומומחה אחר לא יעשה בחינם יש לומר דזה חשיבי כליכא אחר, דהנה הבן הלא אינו מחויב לשכור מומחה ולשלם משלו, דהרי קיימא לן לעיל (סימן ר"מ סעיף ה') על פי דינא דגמ' במסקנתו שכיבוד אב ואם משל האב ולא משל הבן, אם כן לגבי דידיה הרי זה ליכא אחר, וצירף טעם זה וכן הטעם של מומחיות להתיר לתת זריקות לאביו עי' שם.אמנם מצאנו כמה מגדולי הפוסקים שלא הסכימו להקל לעשות טיפולים לאביו ואמו אפילו כשעושה כן בחינם. בספר גשר החיים שם הביא תשובה שכתב לו הגאון רבי יצחק אייזיק הרצוג זצ"ל רב הראשי לישראל, ותוכן דבריו היו לפקפק על הקולא הנ"ל וטעמו דאטו משום שצריך לתת שכר מותר לו להניח לבנו לעשות איסור, וכן פקפק בזה בשו"ת שבט הלוי חלק י' (סימן קנ"ט). והגרב"צ אבא שאול זצ"ל פסק למעשה שיש להחמיר אפילו אם הבן יעשה את הטיפול בחינם.
וכן תמה על זה בשו"ת תשובות והנהגות חלק ב' (סימן תמ"ג) וז"ל: והדברים תמוהין שלענין מת מצוה מפורש ברמ"א (שע"ד סעיף ג) שמקילין כה"ג, שהתורה התירה במת מצוה לכהן ליטמא, דאף דכשיש אחר אין לכהן ליטמא מ"מ אינו חייב להוציא שכר להביא אחר, ותו הוי כמת מצוה שהותר לכהן ליטמא לו, אבל במקום שחז"ל אסרו והוי ככל איסור דרבנן צריך האב להוציא ע"ז ממון ולא הותר לבן לעבור איסור דרבנן כדי להציל את אביו מהוצאות, ואין להתיר משום שהבן בחנם.
הא חזינן מכמה מגדולי הפוסקים שלא נחית להם דברי היפה ללב ושאר פוסקים שרצו להקל כשהבן עושה הטיפול בחנם. ולכן בנידון דידן נראה שצריך לצרף עוד כמה סניפים להתיר ולא להסתמך על זה בלבד שהוא דבר מפוקפק בדברי הפוסקים.
מיהו שמעתי בשם הגרי"י פישר זצ"ל (מהגר"ג מלצר שליט"א) דפסק דאביו שצריך כמה הקזת דם ועולה הרבה כסף, ובנו יכול לעשות את זה, הרי זה נכלל בהיתר של הרמ"א דאין שם אחר לעשות. וכן הגר"מ הלברשטאם זצ"ל כשהי' בחור אמו היתה עלי' מחלה קשה , והייתה בצער גדול, ושאל להרב מטשעבין זצ"ל אם מותר לו להקיז דם, והתיר, והוסיף דעלי ועל צוארי.
♦
אם נחשב כאין לו רופא אחר אם מפריע לו מטעם צניעות
והנה יש לעיין במקרה שהאם רוצה לעשות טיפול אצל רופא, וקצת מפריע לה מטעם הצניעות שיגע בה איש זר ויש לה בן רופא שעושה את אותם טיפולים, כגון דא אצל רופא שיניים, האם נוכל לדון מקרה דידן כאין לו רופא אחר, אם זה מפריע לאביו או אמו מטעם הצניעות ללכת לרופא אחר אע"פ שמן הדין זה מותר כיון שהוא לצורך רפואה. וראיתי בספר אבני זכרון (עמוד ש"ז) תשובות של הגר"י זילברשטיין שליט"א שנשאל בזה ופסק שאם טיפול על ידי איש זר מפריע לאמו או לאביו וכדומה מטעמי צניעות נחשב כשאין אחר ומותר לבן לטפל באמו, ואע"פ שמותר מצד הדין להתרפאות מאיש זר, מ"מ כיון שלאמו זה מפריע מטעמי הצניעות הוי כליכא אחר.♦
סיכום
הרי מצאנו כמה צירופים כגדר של אין לו רופא אחר, וחלק מהם מוסכם להרבה פוסקים וחלק לא, ומכל מקום יש הרבה סברות שנוכל לומר כשאם אין לו אחר כמ"ש הרמ"א ויש אומרים בדעת השו"ע יכולים להקל בנידון דידן. כמובן, בכל מקרה עדיף לבן לומר לאביו ואמו שהוא מבקש מחילה לפני הטיפול אם יגרום צער או כאב או הוצאת דם וכדומה. ולהלכה למעשה מצאתי ממש בנידון דידן בספר מסורת משה פסקי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל חלק א' יורה דעה (אות ר') שנשאל בשאלה דידן שיכול לעשות טיפול שיניים בחינם אצל בנו הרופא וכיון שאצל אחרים לוקחים הרבה כסף נחשב כאין רופא אחר ויש להתירו ולדינא נראה שמותר. וראה עוד בזה בספר מסורת משה חלק ב' יורה דעה (אות קס"ה).ובנוסף לכל הנ"ל מצאנו עוד סניף לצרף להקל בנידון דידן והוא מה שכתבו מקצת הפוסקים לחדש שאם אביו או אמו מוחלים לו לפני כן אין איסור לעשות בהם טיפול ונבאר זאת בסמוך.
♦
אביו ואמו מוחלים לו על הכאבים והצער אם מועיל או לא
חידוש מצאנו בספר מנחת חינוך (מצוה מ"ח ס"ק ג') שכתב מסברא דנפשיה שאם אביו מוחל מתחילה ומצווהו להכותו, נראה שאין חייב כלל. ורק לאחר שהכהו לא מועילה מחילת האב כדי לפוטרו. וכל הנידון אם מותר להקיז לאביו דם ולהוציא לו קוץ הרי הוא מחשש שיוציא דם שלא ברצון אביו, אבל ברצונו וציוויו אין בזה איסור. אבל מדברי השאילתות (סימן ס') נראה שלא מועילה בזה מחילה, ובספר לקט יושר (יו"ד עמ' 37) כתב שהתרומת הדשן אמר שאין בני רשאי לגלח זקני אע"פ שאני מוחל על כבודי שמא יעשה בי חבורה. וא"כ רואים שאין מחילה מועלת, וכבר הקשה על זה בשו"ת שבט הלוי חלק ב' (סימן קי"ב). מיהו בשו"ת מנחת שלמה חלק א' (סימן ל"ב) מצרף את דברי המנחת חינוך להתיר לבן להקיז דם לאביו או להוציא קוץ ויתכן שיחבול דרך רפואה שלא לצורך, ובלבד שיבקש ממנו רשות לפני כן. וראה עוד מה שהאריך בזה בשו"ת שואלין ודורשין חלק ח'. וראה עוד בספר מראות יחזקאל חלק א' (עמוד תקס"ט) שהגר"י רוטה שליט"א פסק אודות הזרקת זריקות לאביו שאם זה על פי בקשת אביו מותר.♦
עוד כמה דוגמאות הנוגעים למעשה
כל האיסור הנ"ל הוא מחשש שיעשה חבורה, ומשמע שדברים שאין כל חשש שיעשו חבורה על ידי פעולה של הבן לכאורה מותר, וכגון להסתפר אצל בנו, או שגוזז ציפורנים של אביו, או לגרד הגב של אביו. והנה הלבוש (סעיף ג') כותב דחיתוך אבר אסור משום שהוא קרוב לעשות חבורה שמא יחבול יותר מן הצורך בזה הוא דאסור, ומשמע שאם רחוק הדבר שיעשה חבורה הוי מותר, וכ"כ בספר מורא הורים וכבודם (פרק י' הערה ט"ז) בשם הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, וכן דעת הגרח"פ שיינברג זצ"ל, כמובא בספר אוצר כיבוד אב ואם. ולענין הזרקת זריקות לאביו ואמו ראה בכל התשובות הנ"ל שדיברו מזה וכמובן כשאם אין אחר יש מקום להקל בשופי.♦
לגלח אביו כשיש חשש שיגרום לו פצעים בראשו
עי' בשו"ת שבט הקהתי חלק א' (סימן ר"ס) שכתב דבן מותר לגלח לאביו באופן שאינו עושה חבורה וצער, ואינו נצרר הדם. אבל אם יש לחוש שיעשה חבורה אסור באיכא אחר, ואם יש לו בן בנו טוב שיעשה קודם לבנו. ואם ליכא אחר וצריך לחכות זמן הרבה או דאיכא אחר והאב רוצה בבנו שעושה יותר טוב בכל גווני מותר לגלחו. ועי' בשו"ת באר משה חלק ד' (סימן פ"ב), ובשו"ת אות חיים חלק ב' (סימן ס"א), ובספר החשוב משנת כהן (עמוד ר"ע).ובשו"ת מעדני מלכים חלק א' (סימן קע"ג) כתב שלכאורה אין להתיר במקום ישוב שיש חנויות קבועות שמסתפרים שם, וההוצאה לזה נראה גם כן דהוי מעט ולא נחשב זה להפסד ממון. ואח"כ הביא מה שהזכרנו לעיל מדברי הערוך השלחן אם אביו מעדיף את בנו, וכן דברי המנחת חינוך לגבי מחילה, וממילא יצא שיש מקום להתיר באופן שאם אביו מבקש ממנו, ויזהר מאד במקום הפצעים לעשות בסבלנות שאפילו יהיה הכרח שיצא דם יצא מעט, משא"כ אצל ספר אחר שאולי לא ידקדק, נמצא שמקיים כיבוד אב ואהבת לרעך כמוך שעושה יותר טוב מהשני.
♦
אם מותר לנכד לגלח את סבא שלו מחשש שיעשה פצעים
והנה יש לעיין מה הדין בכל הנ"ל כשמדובר בנכד שרוצה לגלח את ראשו של סבא שלו וכדומה ויש חשש שיעשה פצעים, האם מותר לו או לא. והנה המהרי"ק שורש מ"ד (מובא ברמ"א שם) פסק דאין אדם חייב לכבד אבי אביו, וכן נקטו עוד כמה פוסקים, והוסיף המהרי"ק אבל אע"פ שפטור מ"מ לכאורה בפני אביו חייב לכבדו כדי לכבד הוריו, ולכן לא אומרים קדיש, אבל דעת הרמ"א הוא שחייב, אלא שחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו. וראה בט"ז שם שהעיר על המהרי"ק האיך נעלם ממנו מה שפירש רש"י שכתב דחייב אדם בכבוד זקנו, רק שכבוד אביו חשוב יותר מכבוד אבי אביו, וכבר הקשה כן הדרכי משה (אות י"ד), וראה בגליון מהרש"א שכתב ליישב שמקור דברי רש"י ממדרש רבה ואין למדים ממדרש, כמבואר בירושלמי פאה (ב, ד), וראה עוד בב"ח וברעק"א בשם הגר"א.כתבו האחרונים שחיוב זה הוא מדרבנן, ולמעשה בשו"ת חתם סופר חלק יורה דעה סימן שמ"ה כתב על פי הרמ"א את החילוק שבין חיוב כיבוד אביו לחיוב כיבוד אבי אביו, ואם על ידי כיבודו יתבטל מתלמוד תורה פטור. ועי' בשו"ת משנת יוסף חלק ח' (סימן י"ט), ובשו"ת שואלין ודורשין להגר"א שלזינגר שליט"א חלק ח' (סימן ע"ז).
ובנידון דידן כבר דן בזה בשו"ת תורה לשמה (סימן רס"ה) וכתב לדינא שאין איסור לנכד להוציא קוץ מסבא שלו וכדומה כיון שכוונתו לרפואה, ומכל מקום המחמיר היכא שיש אחר תבוא עליו ברכה. ובשו"ת אות חיים שם הביא מאירי במסכת סנהדרין שם שכתב להדיא שלא נאמר דין אבי האב רק לענין מצות כיבוד ולא בשארי הדינים, כהכאה וקללה.
♦
העולה לדינא
בן שהוא רופא שיניים מומחה ואביו ואמו רוצים לעשות טיפולים אצלו וחוסכים על ידי כך הרבה כסף וגם יש להם כמה סיבות מדוע רוצים לעשות את הטיפול אצל הבן, נראה שמותר לבנו לטפל בהם, ובפרט אם הם מוחלים לו על הטיפול אם ח"ו יגרום להם כאב וצער וכדומה. ומי שרוצה להחמיר על עצמו ולוקח רופא אחר בכסף תע"ב, אבל מן הדין אין צורך להחמיר. וכן שמעתי ממרן הגר"א נבנצל שליט"א להקל על פי צירוף הנ"ל של עשיית הטיפול בחנם ושיותר נוח להורים לעשות הטיפול אצל בנם.בברכת התורה
יעקב אהרן סקוצילס
מח"ס אהל יעקב
ירושלים
♦ ♦ ♦
תשובות הגאון רבי יוחנן סג"ל וואזנער שליט"א ראב"ד דחסידי סקווירא מח"ס שו"ת חיי הלוי
יום שנכפל בו כי טוב, לסדר יוסף עליכם ה' מנחם אב תשע"ח לפ"ק יומא דהילולא של הרה"ג האר"י ז"ל בי"ע ועכ"י.לכבוד ידידי הרה"ג המפורסם מחבר ספרים מחוכמים כש"ת מו"ה ר' שליט"א אחדח"ט באתי בקיצור אמרים בעד השאלה מה ששאל מע"כ ברופא שיניים מומחה שאביו רוצה לעשות אצלו טיפולים על השיניים בחינם, אי מותר לו לעשותו, והנה כתב המחבר בשו"ע יורה דעה סימן רמ"א סעיף ג' היה קוץ תחוב לאביו לא יוציאנו שמא יבא לעשות חבורה, וכן אם הוא מקיז דם או רופא לא יקיז דם לאביו ולא תחתוך לו אבר אע"פ שמכוין לרפואה וכתב הרמ"א שם דזהו דוקא כשיש איש אחרף אבל כשאין איש אחר לעשותו והאב מצטער, מותר להקיז דם ולחתוך כפי מה שירשוהו לעשות, וראיתי בשו"ת שבט הלוי חלק י' (סימן קנ"ט) שהביא מכמה גאונים המובא בספר גשר החיים חלק ב' יסמן א' שמצדדים לומר דאם השני לוקח שכר והבן עושה בחינם הרי זה כמו שליכא אחר ומותר לבן לעשותו, והשבט הלוי מפקפק בזה, וגם על ידי נטילת רשות ומחילה כתב שם דעיקר הלכה היא כשיטת האוסרים דלא מהני מחילה ורק שלא לכבדו אבל להכאה וקללה ח"ו, ומ"מ למעשה כתב סברות להקל והעלה דאפילו אם נחמיר לומר דהגם שאיש האחר לוקח שכר לא נקרא שאין איש אחר, עכ"פ אם השני מפריז בממון הרבה וודאי יש לדונו כמו שאין איש אחר, וכתב עוד דהוא דבר פשוט דבאופן שהבן הוא מומחה יותר ויעשה פעולת הרפואה יותר טוב וודאי דינו כליכא אחר ומותר לכתחילה לעשותו.
וע"ע בשו"ת מנחת יצחק חלק א' (סימן כ"ז) מה שהאריך בזה, ובתוך דבריו כתב דבאופן שהאב צריך טיפול בכל יום, ואם לא יתירו לו על ידי בנו יתרשל מלעשות הרפואה בזמנו הראוי, ויבא לו צער על ידי זה הוי כשאי אפשר על ידי אחר ומותר, וע"ע בספר פסקים ותשובות (רמ"א אות ד') מה שהביא בזה מדברי האחרונים ובתוך דבריו הביא שגם אם האב אינו סומך על אדם אחר בטיפול זה רק על בנו יש להתיר עי' שם.
ידידכם יוחנן סג"ל וואזנער
ראב"ד דחסידי סקווירא
מח"ס שו"ת חיי הלוי
♦ ♦ ♦
תשובות הגאון רבי נפתלי גראס שליט"א מח"ס שו"ת שארית ישראל ודומ"ץ פעיה"ק
בס"דג' אלול תשע"ח ימי הרחמים והרצון
לכבוד הרה"ג רבי יעקב אהרן סקוצילעס שליט"א בעמח"ס הנודעים אוהל יעקב ומו"צ בבית הוראה יד רמ"ה.
אחרי דרישת שלום תורתו, ורובי תודה על דברי חיזוק המורעפים עלי בטובת עינו דמר.
שאלה
שאלת מעכ"ת אודות הבן שהוא רופא שיניים מומחה ואביו צריך טיפול שינייים. והיות ועולה הרבה כסף רוצה האב שהבן יעשנה לו כי הבן מסכים לעשות זאת בחינם לאביו כמובן. אמנם השאלה החמורה הינה מפאת חשש שיעשה חבורה שלא לצורך לאביו, ובשו"ע סי' רמ"א נפסק להתיר רק בדליכא רופא אחר, והרי ישנם הרבה רופאי שיניים תמורת תשלום, והשאלה היא האם משום הפסד ממון כזה נחשב כליכא אחר. ועוד העיר איך הדין לאחינו הספרדים הנוהרים אחרי פסקי השו"ע, כי השו"ע לא הביא ההיתר של "איכא אחר" ואם כן גם אם נחשוב זאת כאיכא אחר שמא יש לאסור להם. כל אלו שאל כדת של תורה.♦
תשובה
א. מקור הדברים לאיסור הריפוי ע"י בנו
מקור הדברים לאיסור הריפוי ע"י בנו הוא בריש פרק הנחנקין (סנהדרין פ"ד:), דאיבעיא לן בן מהו שיקיז דם לאביו, רב מתנא אמר ואהבת לרעך כמוך (ופירש"י שלא הוזהרו ישראל מלעשות לחבירו אלא מה שאינו רוצה שיעשו לו בעצמו ע"כ. והכוונה שגם הבן היה רוצה שיקיזו לו אילו היה צריך ולכן מותר לעשות כן גם לאביו). רב דימי בר חיננא אמר מכה אדם ומכה בהמה מה בהמה לרפואה פטור אף אדם לרפואה פטור. והנה עד כאן נראה שס"ל להנהו אמוראי שפשוט שמותר לרפאות אביו ואין לחוש לאיסור מכה אביו שהוא בחנק כיון שהוא לרפואה. אך בהמשך הגמרא, רב לא נתן לבנו להוציא לו קוץ בבשרו וכן מר בריה דרבינא לא נתן לבנו לפתוח לו כויה מחשש שיעשה לו חבורה והוה שגגת חנק, ומקשה הגמרא א"כ גם לאחר אסור מחשש שיעשה חבורה, ומשני אחר הוה רק שגגת לאו אבל בנו הוה שגגת חנק, ועי' בחי' הר"ן שהביא בשם התוס' דבשאר איסורים זולת איסורי שבת, ההיתר של אינו מתכוין אינו אלא בלאו ולא באיסור מיתה. והר"ן חלק על זה שאין ההיתר כאן מטעם אינו מתכוין אלא מטעם אחר, כי עונש שגגת לאו קיל מעונש שגגת חנק כי בלאו לא מצינו בתורה עונש על זה ויל"ע עו"ש, ועי' תוד"ה ר"ש בדף פ"ה.). עד כאן הנצרך לענינינו כעת.וביו"ד (סי' רמ"א סעי' ג') הביא הטור הדין שאסור לבן לרפאות אביו משום חשש חבורה, אך סתם להיתר שאם אין אחר שירפאנו מותר לבנו לרפאותו, וכן העתיק הרמ"א להתיר בליכא אחר. וכתב הבית יוסף שכן משמע דעת הרמב"ם, אבל בדעת הרי"ף והרא"ש ורי"ו ביאר הב"י שדעתם לאסור אפילו בדליכא אחר. וגם בשו"ע סתם לאיסור מבלי להביא כלל ההיתר של ליכא אחר, והעיר כ"ת בצדק שנראה דעת השו"ע לפסוק כן להלכה לאיסור. ואמנם כן ביאר הב"ח שדעת הב"י בשו"ע שלו לאיסור הוא עפ"י מה שהביא דעת הראשונים לאיסור בכל ענין. אלא שבעיקר שיטת הב"י תמה עליו הב"ח, שהרי הטור סותם להקל ולא ייתכן שלא יביא דעת אביו הרא"ש להחמיר, ומזה הוכיח הב"ח שודאי לכו"ע מן התורה מותר לרפאות את אביו היכי דליכא אחר, דורפוא ירפא מלמד שניתנה רשות לרופא לרפאות כי מצוה הוא עושה ולא שייך בזה שגגת לאו, ורק מדברי סופרים מיירי בגמרא ובזה הוא דפליגי אי צריך דוקא אחר או שרי בכל ענין, עיי"ש. ולהלכה הרי אנו נגררים אחרי דעת הרמ"א שפסק להדיא להתיר בליכא אחר.
♦
ב. לתלות שאלתינו באם מהני רשות האב לבנו לחבול בו - הפסד ממון אי נחשב כליכא אחר
והנה נתתי אל לבי מתחילה לומר שגם אם הפסד מממון לא נחשב כליכא אחר מ"מ יש לתלות שאלה דידן בהיתר אחר. שאם מהני רשות האב לבנו לחבול בו א"כ הפסד ממונו של אב וניחא ליה בכך להציל ממונו וודאי לא גרע מנתן לו רשות ומותר לבנו לרפאותו, משא"כ אי לא מהני רשותו א"כ ה"ה דלא מהני מה שהוא הפסד ממון לאב. וראיתי שכבר הביאו בזה מחלוקת גדולים, שבטורי אבן מגילה (כ"ח) הביא לאיסור והביא כן כבר משם הריב"ש (סי' ר"כ) שכתב כן בשם הראב"ד, שמה שאמרו האב שמחל על כבודו מחול היינו רק לענין ענינים שצריך לכבד את אביו, אבל בדבר שהוא בזיון לאביו לא מהני מחילתו, שכך רצון התורה שיתכבד האב ולא יזולזל ע"י בנו. לעומתו במנחת חינוך מצוה מ"ח (ס"ק ג') כתב שנראה לו לעיקר שמהני מחילה ורשות האב.ומאוד נהניתי שכבר כתב כן במנחת שלמה (סי' ל"ב), להתיר רפואת בנו משום הפסד ממון עפ"י דבר המנחת חינוך שמהני נתינת רשות. ושם כתב שמסברא נראה מאוד סברת המנחת חינוך להתיר עיי"ש. והביא עו"ש מספר גשר החיים שכבר דנו בזה, והביאו מספר יפה ללב שהביאו גם הברכי יוסף (יו"ד סי' ר"מ), שהתיר מפני שהפסד ממון של אב נחשב "כליכא אחר". והמנח"ש דן אודות היתירו של היפה ללב דנחשב כליכא אחר, וכתב שחזיא סברת המנחת חינוך לצרופי להיתר היפה ללב. הן אמנם שבהערות שם הביא ששוב הראוהו שכבר בשאילתות מבואר דלא כהמנ"ח ושלא מהני נתינת רשות, עיי"ש. ומכל מקום הנראה בדברי הגרש"ז זצ"ל שמסקנתו להתיר עכ"פ מטעם היפה ללב.
גם במנחת יצחק (ח"א סי' כ"ז) הביא דברי המנ"ח, וכתב שהוא דוחק גדול בסוגיין דמוציא קוץ לאביו, שהרי אילו מהני נתינת רשות, למה להו לרב ולמר בריה דרבינא למנוע את בנם מלרפאותם הרי יכלו בפשיטות ליתן להם רשות ותו לא, ומזה משמע מאוד שלא מהני נתינת רשות לענין חבלה וכיו"ב. ומכל מקום גם במנחת יצחק נראה טובא שדעתו למעשה שאפשר לסמוך אמש"כ היפה ללב שמפני הפסד ממון חשב כליכא אחר. ויש להעיר עוד שכל נדו"ד רק במקום שאין בו סכנה לאב, אבל בישב"ס לא צריך לפנים דודאי מותר לבן, ועי"ע במנח"י (ח"א סי' כ"ח) מזה להיתר בישב"ס בכל ענין.
שוב אינה ד' לידי בהשגחה פרטית את ספר תשובות והנהגות ח"ב (סי' תמ"ג), שהביא גם כן את הדיון אם לתלות היתר עפ"י דברי המנחת חינוך בנתינת רשות, ודחה הדברים עפ"י דברי הריב"ש (סי' ר"כ) שמפורש בהם לאיסור והביא עוד שגם המנחת חינוך גופיה נראה כחוזר בו, כי במצוה רי"ב הביא מד' הר"ן דלא מהני נתינת רשות בזה. והביא עוד מד' השועה"ר הלכות שמירת הגוף והנפש (חו"מ) שפסק שגם לחבירו לא מהני נתינת רשות לחבול בו, ומזה מסקנת התשוהנה"ג לאיסור אפילו במקום הפסד ממון.
♦
ג. סברא להתיר אפילו לא מהני נתינת רשות לחבול באביו
אך אחרי העיון במראי מקומות האוסרים גם אחרי נתינת רשות לבנו, נתעוררה בי תמיה הנראית בעיני קטן כמוני לתמיהה רבתא. כי חשבתי מתחילה שהאוסרים בנתינת רשות דיברו להדיא אודות חובל לרפואה וראיתי שלא כן הוא אלא דיברו רק בסתמא בנותן רשות על חינם לבנו שיקללנו או יבזהו וכיו"ב, ובזה הוא שאסרו. ואם כן לא זכיתי להבין מה ענין זה לשאלתינו, ולמה אם דוחים את דברי המנ"ח כבר פשוט הדבר לאיסור גם בעושה לרפואה. הרי מסברת בעלי בתים כמוני, היתה הסברא חיצונה ודאי אומרת שכאשר הבן עוסק ברפואת אביו ורק חושש מחשש שמא יחבור חבורה באביו, שבזה ודאי שכיון שדרך רפואה הוא עושה יועיל לו עכ"פ נתינת רשות של אביו בכדי להצילו ממשגה באם בטעות יחבול בו שלא לצורך, כיון שסו"ס ברפואה הוא דקעסיק. והוא רחוק ממזרח למערב ממי שחובל באביו ומבזהו בסתם ללא צורך ורק עושה כן מפני שאביו (ברוב טיפשותו) נתן לו רשות על כך.ואביא את דברי האוסרים בכדי להבינך דבריי, הריב"ש (סי' ר"כ) כתב בשם הראב"ד שמה שאמרו "כבודו מחול" אין זה אלא על עניני כבוד ולא על בזיונו, "כי אדרבא התורה מתבזית בכך". וכונתו בזה כי התורה רוצה דוקא שהבן יכבד את האב ולא יבזהו ולכן אין רשות ביד האב ליתן לבנו לעשות ההיפך מזה ולבזותו. גם במנ"ח מצוה רי"ב הביא מהר"ן "שאב א"י למחול צערו ובזיונו". והנה כאמור כל זה כאשר דנין על לעשות "מעשה בזיון" שהוא ע"י קללה או חבורה, ובזה מבטל מצות התורה שלא להקלות את אביו ולא מהני בזה רשות דמ"מ מתבטל כוונת ורצון התורה. לא כן כאשר עוסק בלרפאות שכל כולו אין בו כלל ענין בזיון האב, דבזה שפיר י"ל דמהני רשות האב לכו"ע, ולהציל הבן משגגת חנק באם שגג ולא עשה כנצרך. ולכן כאשר דנין על רצון האב שירפאהו בנו מחמת הפסד ממון או משום שבנו ימסור עצמו יותר לרפואת אביו מרופא אחר, אין זה תלוי בדין אי מהני נתינת רשות לחבול שפליגי בה הפוסקים, כי הם לא דיברו אלא בנותן רשות סתם בלי סיבה, שודאי סו"ס הבן מבזה את אביו, ולא דמי כלל לעושה לשם רפואה.
ולא תקשה מסוגיין דאסרו ליטול הקוץ ע"י הבן מחשש שגגת לאו, ומשמע מזה שגם בעוסק לרפואה לא מהני רשות וכמו שתמה המנח"י (ח"א כ"ז) אשיטת המנ"ח (שהתיר נתינת רשות). דזה אינו שהרי לפי המתבאר מד' הב"ח והפוסקים אנו נוקטים שמה"ת אין איסור בעושה לרפואה (ולכן מהני ליכא אחר) וכל סוגיין רק לאיסור דרבנן בהיות שחבורה ע"י בנו חמורה מחבורה ע"י אחר ועל כן יש להעדיף הרפואה ע"י אחר, ומפני כן גם בנותן לו רשות אכתי למה יעשה הבן מה שאחר יכול לעשותו באיסור קל יותר. ואם כן איני רואה סתירה מהסוגיא לענין ההיתר לרפאות אביו כשיש סיבה כגון מסיבת הפסד ממון ברצון ורשות האב או מסיבת מסירות בנו לרפואת אביו על צד היותר טוב מכל שאר הרופאים, כיון שבזה יש סיבה דייקא "שלא להעדיף" רפואתו ע"י אחר ולבחור דוקא בבן. וגם בד' הר"ן (סנהדרין פ"ד:) יל"ע שכתב בסו"ד שבנו חמור מאחר מפני שאין לו להיכנס לספק זה (של שגגה) כיון שאפשר באחר שאין שגגתו חמורה רק בלאו, עיי"ש ולכאורה מזה קצת סייעתא שכל סיבה להעדיף הבן מספקת שלא לחוש לשגגה וצ"ע. ועדיין אני נרתע מלהכריע כן כיון שכאמור אין משמעות הפוסקים כך אלא תלו באם מהני נתינת רשות בעלמא.
♦
ומצאתי דברי נוחם בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' קנ"ט), שמצד אחד אכן מחמיר ונוטה שאין היתר כלל מטעם הפסד ממון ואין זה נחשב כליכא אחר עיי"ש טעמו. אמנם מצד שני מקיל טפי, שכל ענין זה רק לכתחילה לחשוש לשגגת לאו, אבל פשיטא שמעיקר הדין אין זה דרך הכאה ועבירה על הלאו כיון שסתם רופא מומחה אינו שוגה וגם אם שגה הרי זה "דרך רפואה". ולכן כתב שגם אם נחמיר דהפסד ממון לא הוה כליכא אחר, מ"מ אין צריך להוציא ממון יותר ממטפל רגיל כיון שמעיקר הדין הוה "דרך רפואה" מה שהבן עושה ורק חששא לכתחילה לשגגת לאו.
וכתב שם עוד דפשיטא שאם הבן בקי טפי או מטפל טוב יותר, שהבן קודם והוה כליכא אחר, עיי"ש כי דבריו החיוני.
♦
ד. ה.
סיכום הדברים
מן האמור נלמד לנדו"ד, שאו שיש להתיר מטעם הפסד ממון רב שחוסך האב בטיפול שע"י הבן שעושהו בחינם וכדעת בעל היפה ללב שסמכו עליו כמה פוסקים, או שיש להתיר במקום שמרגיש האב בטוח יותר בטיפול שע"י הבן, וכך אכן המציאות בדרך כלל. ועכ"פ בהצטרף שני הסיבות בודאי שיש להקל, ומעיקר הדין לבי נוטה מאוד שאפשר להקל בניחא ליה טפי בבנו גם כשאין הפסד גדול, אך לא יעשה כן אלא כשיש צורך בדבר.ולענין אחינו הספרדים, שדעת השו"ע להחמיר דלא מהני ליכא אחר וכמו שכבר ביאר דעתו הב"ח להדיא, ואם כן אין לצרף הפסד ממון וגם לא ניחותא דבן המומחה או מסור יותר, כי כל היתירים אלו מיוסדים על עיקרון של "ליכא אחר". הנה אין בידי כעת דרך ומבוא בזה להיתר עפ"י השו"ע עצמו. אך הא פשיטא שבמקום סכנה לא דיברו וכמו שהבאנו כבר למעלה עייין במנח"י (ח"א סי' כ"ח), וא"כ בטיפול רגיל קשה להקל אבל אם יהיה בדבר חשש סכנה כלשהוא יש להקל אפילו אין הסכנה ברורה בהצטרפות כל השיטות המקילים בליכא אחר. וצריך לעיין בפוסקי הספרדים בני דורינו איך הוא דעתם בזה.
ויה"ר שלא נכשל בדבר הלכה ויראנו מתורתו נפלאות, אכי"ר.
♦ ♦ ♦