ראש הכולל שע"י ישיבת יד אהרן ב"ב
האם הדלקת נרות חנוכה נהגה בזמן שביהמ"ק היה קיים
בחידושו של א"ז זצ"ל, שלא תיקנו הדלקת נרות בימי החנוכה אלא לאחר חורבן ביהמ"ק
א. לא הוזכר נר חנוכה בברייתא, כי מדובר על עיקר קביעות הימים שהן להלל והודאה
גמ' שבת (כא:): "מאי חנוכה, דת"ר יומי דחנוכה תמניא אינן דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכסו היוונים להיכל טמאו כל השמנים בהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום וכו' לשנה אחרת קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה".ובהג' הרא"ם על הסמ"ג הקשה למה נשמט נר חנוכה, שהוא עיקר.
ונראה פשוט שדיבר הכא על קביעות הימים, כמו שהקשתה הגמ' "מאי חנוכה" (על איזה נס קבעום, רש"י) ולא על המצות שיש בהם, ובא לבאר שקביעות הימים אינו לעניין אסור מלאכה אלא להלל והודאה, כדפרש"י, אבל הדלקת הנר מצוה היא בהם, ואין היא מעצם קביעות הימים שנקבעו להלל והודאה.
♦
ב. לדעת הרמב"ם הנר חנוכה הוא בעצמו ההודאה
ונראה עוד בזה, דיעויין בדברי א"ז זצ"ל בספר משנת יעב"ץ (אור"ח הלכות המועדים סימן עג) שבאר בישוב קושיא זו, עפ"י מה שבאר בדעת הרמב"ם שהדלקת הנר גופא - היא ההודאה שנזכרה כאן, כלשון הרמב"ם (בפ"ד מהלכות מגילה וחנוכה הל' י"ב): "מצות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו על הנסים שעשה לנו". ודלא כרש"י, שבאר דקאי על אמירת "על הנסים בהודאה", שההיא אינה אלא הזכרת מעין המאורע בתפילה, כמו שהובא ברמב"ם הל' תפילה, עי"ש.ואכתי יש לעי' אף לפי דבריו הנחמדים, למה לא אמרו בפירוש הדלקת הנר אלא הודאה, אלא שנראה שמזה מבואר כנ"ל, שהדלקת הנר אינה אלא ההיכי תמצי להודאה, אבל קביעות היום היא בהודאה עצמה, ולכן לא נזכרה הדלקת הנר אלא ההודאה, שהיא התוצאה של הדלקת הנר, וכמש"נ.
ויש להוסיף בזה, דהנה העירו כבר על הרמב"ם שקרא להלכות הל' חנוכה, ושלא כדרכו בכל מקום לקרוא ע"ש המצות הנהוגות, כהלכות סוכה, הל' חמץ ומצה, הל' מגילה. ונראה לומר עפ"י מה שנתבאר, דהכא אין המצות נוספות על עצם קביעות הימים, אלא המצות נובעות מעצם קביעות הימים להלל והודאה, דאף נר חנוכה, כמו שבאר א"ז זצ"ל, אינו אלא היכי תמצי להודאה. וע"כ לא קרא הרמב"ם להלכות אלו אלא הל' חנוכה בלבד, וכמש"נ.
ויש להוסיף שע"כ באר הרמב"ם את הל' הלל דוקא בחנוכה, שאין עוד כחנוכה, שאין בו עוד מצות זולת קביעותו להלל והודאה. וע' עוד לשון רש"י כד.: "דהא כולה מילתא דחנוכה עיקרה להודאה נתקנה".
♦
ג. לא נזכרה הדלקת הנר, משום שתקנה זו לא הייתה לשנה אחרת כשקבעו את ימי חנוכה להלל והודאה
והנה, עי"ש עוד בדברי א"ז זצ"ל, שבאר בשיטת רש"י שלשיטתו מה שלא נזכרה תקנת הדלקת הנר בברייתא הוא מפני שבאמת לא הדליקו נרות בזמן הבית, דכל תקנת ההדלקה היא זכר למנורה, כמש"כ הראשונים עי"ש. ונראה לבאר בזה עוד מה שלא הוזכר נס זה בהודאה, והעולם אומר שאין זה שייך להודאה, שאין הודאה אלא על נס הצלה גופני, וע' במש"כ הפמ"ג (ריש ס' תר"ע). אמנם שתי תשובות בדבר - האחת לשון הברייתא בגמ', שכן כתבה את הנס דפך השמן כסיבה לדין הודאה, ועוד ממש"נ בדעת הרמב"ם שהנר גופא הוא להודאה.ועפ"י מש"כ א"ז בדברי רש"י, יש אולי לבאר בדרך אחר, דבזמן הבית לא היה בנס דפך השמן חידוש גדול כ"כ, דהא במקדש שכיחי נסים [וגם בביהמ"ק השני היו שכיחי קצת ניסים[2]]. וע"כ העיקר היה ההצלה והניצחון במלחמה, ונס דפך השמן לא היה אלא סימן שחפץ בהם ה'. וע"כ לא אמרו אלא "והדליקו נרות בחצרות קודשך", שיש בזה סימן למה שהיה, אבל לא ראו להזכיר את הנס, שהיה נס שלא היה גלוי לכולם, והיה במקום הנסתר בבית המקדש. וע"כ באמת גם לא הוזכר בעוד רושמי קורות כבספרי המקבים, וע' ביוסיפון, שכתב בכלל נס אחר שירד להם מקיר המזבח אש (ומקורו כנראה במקבים ב), וגם זה לא כדבר עיקרי ומשמעותי. ואולי מפני שהיו רגילים אז שבמקדש שכיחי נסים. ואולי בזמנם היה ידוע על איזה נס, אבל לא כולם ידעו איזה נס בדיוק אירע. ורק אח"כ, כשחרב ביהמ"ק וידעו שיצאו לגלות ארוכה אשר יהיה בה רב ההסתר על הגילוי, תיקנו להדליק נרות, להראות ולגלות את הנס, שהיה עד עתה נסתר בביהמ"ק, ולא היה ידוע אלא לכוהנים ולחכמים, למען יתנוסס לו הנס גלוי וידוע לכל, ולמען יאירו נצנוצי אור הנס באפילת החושך והגלות, עד בוא גואל בב"א.
♦
ד. השגות מהגאון רבי שלמה פישר שליט"א על דברי א"ז ויישובם
והלום ראיתי בספר אמונת עיתך מהרב בצלאל נאור שליט"א, שהביא מכתב מהגאון רבי שלמה פישר שליט"א, שתמה על דבר זה שכתב א"ז זצ"ל - והוא שלא מצינו שתיקנו ברכה אחר חורבן. ולא ידענא מהכי תיתי ליה לחלק בין חכמים שעמדו אחר אנשי כה"ג, לחכמים שלאחר חורבן ביהמ"ק[3].עוד העיר הגאון הנ"ל מרש"י (ר"ה יח: ד"ה דמפרסם) שכתב: 'דמפרסם ניסא כבר הוא גלוי לכל ישראל ע"י שנהגו בו המצות והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטל'. ומשמע שכוונתו לכלול את הנר בכלל המצות שנהגו בו קודם שבטלה מג"ת לאחר החורבן. ולכאורה שפיר י"ל שכוונת רש"י לפרש שעצם קביעות הימים להלל והודאה, ולא רק לאיסור הספד ותענית, והן הן המצות שהחזיקו בו. ומכל מקום הערה נאה היא.
עוד כתב שם, שהשערה זו אינה 'מדעית', דלא מסתבר שעשו זכר לנס שהתרחש זמן רב לפני שנעשה. ולפענ"ד מסתבר להפך כמו שכתבנו, שהנס לא היה מפורסם כל עיקר בשעתו, ולא נעשה רק להראות את חיבת הקודש לכהנים נושאי המקדש והקודש שמסרו נפשם על קידוש ה' באותו דור. ורק לאחר החורבן הרימו הנס להתנוסס לכל הדורות שיבואו בגלות החשוכה, להזכירם חיבת ה' בזמן ששרתה עליהם שכינה ועשו רצונו.
עוד העיר שם הרב הכותב מלשון 'חג האורים', שבספר יוסיפון. אמנם מי שמעיין שם ייראה, שכתב בעצמו הטעם שנקרא חג האורים על שם שהאיר להם כברק, הישועה ולא משום הדלקת הנרות בפתחי הבתים. וכלשונו שם: 'ונראה לי שנתנו את הכינוי הזה לחג, משום שאותה הזכות לעבוד את אלוהינו הופיעה לנו בלי שקיווינו לה'.
עוד יתכן בישוב חלק מהקושיות, דאף בזמן שהבית היה עומד על מכונו נהגו להדליק ולהרבות בנרות בכלל, ובבית המקדש בפרט, כמו שנא' 'והדליקו נרות בחצרות קדשך', לפרסם הנס. אולם, בצורת הדלקת מנורה, זה לא נהגו בהיות המנורה על מכונה במקומה בבית המקדש. ורק לאחר שכבתה המנורה בבית הגדול והקדוש (דהיינו לאחר החורבן) תיקנו להדליק נרות בחצרות כל בתי ישראל, דומיא דמנורה שנאבדה מהם להראות ולגלות הנס, ולהזכיר זמן ששרתה השכינה בישראל, מתוך הודאה ותפילה שעוד ישובו ימים מזהירים אלו, לכשנחונן ונתרצה לפני ממ"ה הקדוש ב"ה.
♦
ה. ע"ד הפשט מדליקים שמונה דהי מינייהו מפקת
ובקושיית הב"י הידועה (שכבר העירו אותה הראשונים, המאירי ותוס' רא"ש בסוגי' שם), למה מדליקים שמונה ימים, הרי הנס היה רק שבעת ימים. נראה שעיקר הפשטות הוא שעשו לזכר שהדליקו שמונה ימים מהפך, ואף אם היה היום הראשון שלא בנס הלא אנו מדליקים לזכר מה שהדליקו שם, ובאופן זה אנו נזכרים בנס, וזה פשוט. מה גם שאנו לא נדע כיצד נעשה נס, ובפשטות לעיני בשר א"א לראות את הנס ואם הדליקו שמונה ימים מהפך, הרי ששמונה ימים היה נס, דהי מינייהו מפקת, וע"כ גם אנו מדליקים שמונת ימים.ובפרט יובן עפ"י מה שבאר א"ז זצ"ל שאנו מדליקים לזכר המנורה שדלקה באותם הימים, אין להעיר מזה שלא היה הנס אלא שבעה ימים, דעכ"פ אנו מדליקים לזכר המנורה שדלקה באותם הימים, ועוד יתבאר להלן.
♦
ו. במגילת תענית מבואר ששמונת ימים הם לחינוך הבית
והנה, מקור הברייתא בגמ' הנ"ל הוא במגילת תענית:"בעשרין וחמשה ביה יום חנוכה תמניא יומין, דלא למספד בהון, שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן הגדול שלא נטמא, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד. ונעשה בו נס והדליקו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום שמונה ימים טובים.
ומה ראו לעשות חנוכה שמונה ימים, והלא חנוכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעה ימים, שנאמר (ויקרא ח, לג): "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים וְגוֹ'", ואומר: (במדבר ז, יב): "וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ וְגוֹ'", ובשביעי הקריב אפרים. וכן מצינו בחנוכה שעשה שלמה, שלא עשה אלא שבעת ימים, שנאמר: (דה"ב ז, ט): "כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים, וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים". מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא – בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל, ובנו את המזבח, ושׂדוהו בשׂיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים".
והברייתא כצורתה תמוהה מאד, שהרי כבר כ' הנס שנעשה בפך השמן, וא"כ מה הקשו למה עשו חנוכה שמונה ימים. ומש"כ בבאור היעב"ץ פ' דהכוונה על היום הראשון ועפ"י ק' הב"י, א"נ על היו"ט שמונת ימים הוא דוחק מבואר (ואמנם כמו שמשתקף מכת"י נראה שכמה נוסחאות היו כאן שהצטרפו מכמה מקומות[4], אמנם אנו לדרכינו נלך).
אמנם פשוט דקאי על חנוכת הבית שעשו שם, דמלבד מה דהיה נס פך השמן שמונת ימים הייתה גם חנוכת המזבח שמונת ימים, וכמו שאנו קורים בימי החנוכה בתורה חנוכת הנשיאים לזכר חנוכת בית חשמונאי, וכן אנו אומרים בעל הנסים 'ואח"כ באו בניך לדביר ביתך וטהרו את מקדשיך והדליקו נרות בחצרות קדשך'. וכ"ז היה חלק מחנוכת המקדש שאף הדליקו נרות בתחילה והתעסקו בזה שמונה ימים.
אלא שצ"ע אטו לסוד המזבח בסיד שמונת ימים בעי? אלא נראה לומר שלא שכך וכך זמן לקח להם עד שגמרו עיסוק זה, אלא שלעיסוק זה של טיהור המזבח בעי שמונה ימים. וזהו החילוק בין חנוכת המשכן וחנוכת הבית שע"י שלמה, ששם לא הוצרכו לטיהור המקדש והקודש, וע"כ לא הוצרכו אלא לשבעת ימים, אך בחנוכה שהיו צריכים לטיהור הטומאה בעי לשמונה ימים.
וביאור העניין הוא עפ"י מה שידוע שבנית המשכן היא כנגד בריאת שמים וארץ שנעשו בשבעת ימים, וכנגד כל קצוות הארץ שהשביעי כוללם. אך תיקון הבריאה, שייך למציאות שמעל הטבע, ולו בעי לשמונה ימים, וכמילה שהיא תיקון הבריאה הנעשית בשמיני, כמו שבאר המהר"ל בסוף ספר נר מצוה.
♦
ז. המקור להדלקת נרות הוא בעצם ההדלקה במקדש
עוד שם: "ומה ראו להדליק את הנרות? אלא, בימי מלכות יון שנכנסו בית חשמונאי להיכל שבעה שפודין של ברזל בידם וחפום בַּעַץ והדליקו בהם את המנורה".ומבואר כאן שאין המקור להדלקת נרות בנס פך השמן, אלא בהדלקה שעשו שם במקדש. ומבואר כמו שבאר א"ז זלל"ה בשיטת רש"י, שההדלקה היא לזכר ההדלקה במקדש ולא משום נס פך השמן גרידא.
♦
ח. המקור להלל במגילת תענית
עוד שם: "ומה ראו לגמור בהם את הלל? ללמדך, שכל תשועה ותשועה שהקב"ה עושה לישראל, היו מקדימין לפניו בהלל בשירה ובשבח ובהודאה. כענין שנאמר: (עזרא ג, יא): "וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב וגו' [כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לה' עַל הוּסַד בֵּית ה']".והנה, מתחילת הדברים נראה שהלל שאומרים בחנוכה הוא משום התשועה שנעשתה להן, וכרש"י ורשב"ם בפ' ערבי פסחים (פסחים קיז.), ועל כל צרה שלא תבא עליהם - לישנא מעליא הוא דנקט כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה אומרים אותו על גאולתן כגון חנוכה.
אמנם בסיפא דמגילת תענית נראה שהמקור לגמור את ההלל שמונה הוא בפסוק בעזרא ג', ששם היה זה על עצם החינוך של המקדש, ומשמע שאפשר לגמור את ההלל על כך. ויש לעיין, דהא לא מצינו מקור בספר עזרא אלא לשעה ולא לדורות, וצ"ע.
וע"ד דרוש יש לומר, שנחשב כאילו גם אנו חונכים בכל שנה את בית המקדש הפרטי של כל אחד ואחד, בהדלקת הנרות על פתחי הבתים, שהם המקדש הפרטי של כל בית ישראל, ודין הוא שנענה על כך בשיר והודיה.
אלא שבאמת יש לעיין למה שנראה שאומרים את ההלל משום התשועה שנעשה להם, דהא גומרים כל שמונה, ומה גאולה מצרה היתה כל שמונה, ואם נתחדש הנס מ"מ לא נתחדשה הגאולה מהצרה.
ועל כרחך צריך לומר שיש כאן שילוב בין ב' הדברים, שהגורם לומר הלל הוא התשועה לדורות שנעשית להם, אבל קביעות הימים נעשתה מפני שקבעו ימים אלו ליו"ט, וזה היה מפני שימים אלו היו בשעתו ימי חנוכת המזבח, וגם נעשה להם נס והתחדשות באלו הימים, שהיו חנוכת הבית, ולכן כל ימים אלו נקבעו כיו"ט לעניין הלל והודאה, וכמו שנתבאר.
♦ ♦ ♦