תוספות התורה - פירוש על התורה לאחד הראשונים מארם צובה
קהילת ארם צובה, היא חאלב שבסוריה, נודעה מימי קדם כקהילה יהודית מושרשת, והיא נזכרת ברשימות מסע של יהודים מתקופת הראשונים, ובקשרי מכתבים ששמרו בניה עם מרכזי התורה. ידועים שמותיהם של חכמים רבים שנמנו עליה באותה תקופה. ביניהם תלמידו של הרמב"ם, רבי יוסף בן יהודה אבן שמעון, שהיה ראש בית המדרש הגדול בה; ר' ברוך בן יצחק, שהיה אף הוא ראש בית מדרש בחאלב והיה מעורב בפרשת עובדיה הגר שלמד בבית מדרשו תקופה קצרה; רבי זכריה בן ברכאל, שבהמשך עבר לבבל ומילא את מקומו של הגאון רב שמואל בן עלי, ועוד חסידים וחכמים.למרות ידיעותינו על קיומם של חכמים ותופשי תורה בארם צובה בתקופת הראשונים, מעט מאוד חיבורים הגיעו אלינו מפרי ידם. החיבורים המעטים שהגיעו לידינו הם חיבוריו של ר' שמואל ב"ר נסים מסנות: בראשית זוטא, מעין גנים לספר איוב ומדרש דניאל ומדרש עזרא; פירוש לרי"ף לר' יהודה הכהן אלמדארי; וחמאת החמדה על התורה לר' שת בן יפת (י"ל על חומש בראשית בתוספת מבוא נרחב והערות ע"י ר' ברוך פלדשטרן, ירושלים תשס"ח, ועל כל התורה ע"י ר' ישועה בן-דוד סאלם, ירושלים תשס"ג-תשס"ה). החיבור חמאת החמדה הוא חיבורו השני של ר' שת. קדם לו החיבור חמדת התעודה, שבו ליקט בהרחבה מדברי קודמיו והוסיף מדיליה. אלא שכדי להקל על הלומדים קיצר את חיבורו הגדול וקרא לקיצורו בשם חמאת החמדה, וכחלק ממהלך הקיצור, השמיט את שמותיהם של בעלי השמועה, ולא נותרו אלא שמות בודדים. מחיבורו הגדול נותרו שרידים בודדים, המאפשרים רק לקבוע את היחס בין החיבורים.
יש חיבור נוסף מאותו בית מדרש, המקביל בפירושים רבים למובא בחמאת החמדה, וכאן מובאים הדברים בשם אומריהם. החיבור נשמר בכ"י לונדון - הספריה הבריטית 1/9932 OR, אלא שבידינו רק הפירוש מפרשת בראשית ועד אמצע פרשת ויחי.
בראש כתב היד מופיע הכיתוב "תוספות התורה", אך ברור מתוך סגנונו שאין מדובר בחיבור מבית מדרשם של בעלי התוספות באירופה. הוא גם מעתיק מדברי מפרשים שנכתבו בערבית – בשפת המקור, ומכאן שחי בארץ דוברת ערבית. הפירוש מלוקט ממדרשים ומפרשים אחדים. רובו מיוסד על העתקת מדרש לקח טוב לרבי טוביהו ב"ר אליעזר, וגם כשהדברים מופיעים במדרשים אחרים – לשונו של תוספות התורה קרובה ללשון הלקח טוב. במקום אחד, כשבמדרש לקח טוב שלפנינו נאמר "ואדונינו הקדוש מרנא ורבנא ר' טוביהו, בן כבוד קדושת גדולת מרנא ורבנא ר' אליעזר הגדול זצ"ל, פירש", מופיע בתוספות התורה "אומר אני טוביה ביר אליעזר", כמו בכת"י פלורנץ של הספר, ראה במבוא למהדורת וילנא תר"מ דף ח. מקורותיו הנוספים הם מדרש רבה, פרקי דרבי אליעזר, והתלמודים מובאים בשמם. כמו כן הוא מביא מ"רבי סעדיה ז"ל", והכוונה לרס"ג, וכן מרש"י ור"י קרא.
פעמים רבות מאוד מובאים דברי "ר' יהודה ז"ל", ובהמשך הוא מובא בשם "ר' יהודה לוי ז"ל" שלוש פעמיים, ועוד פעמיים בתוספת הכינוי "השר". זהותו של רבי יהודה זה עלומה. בשני מקומות אנו מוצאים הקבלה בין הפירושים הללו לפירושי רבי יהודה אבן קורייש, בן זמנו של רס"ג, בחיבורו ה"רסאלה". אך קשה לקבוע על פי זה שמדובר בחיבור על התורה של רבי יהודה אבן קורייש שאינו ידוע לנו ממקום אחר. אין מדובר ברבי יהודה בן אלעזר אלמדארי, שהיה כהן ולא לוי. וברשימות הספרים הרבות שבגניזה (וכונסו בספר "הספרייה היהודית בימי הבינים") איננו מוצאים חיבור המתאים לפרטים אלו.
מלבד הפירושים המקבילים בחלקם למובא בחמאת החמדה, גם דרך הפרשנות דומה, ואחת התועליות הרבות נובעת מההשוואה בין החיבורים, המלמדים זה על זה. תועלת רבה יש גם בחיבור זה לשחזור דברי הקדמונים. לדוגמא, בפתיחת פרשת לך לך מעתיק המחבר את דברי רס"ג בפירושו הארוך לתורה. פירושו זה של רס"ג לא נשמר בשלמותו בשום כ"י, אלא במאות קטעי גניזה. את מרבית הקטעים השייכים לחומש בראשית ליקט משה צוקר ופרסם בשם פירושי רב סעדיה גאון לבראשית, ניו יורק תדש"ם. אלא שצוקר שחזר אותו על פי כ"י קיימבריג' אוסף טיילור-שכטר Ar.26.111 הלקוי חלקית, ואילו כעת משוחזר הנוסח המקורי במלואו. גם בחלקו העיקרי של החיבור, שהוא העתקות ממדרש לקח טוב, יש תועלת בנוסח ההעתקה לבירור הנוסח בלקח טוב, ובהעתקותיו מהתלמודים השתמרו נוסחאות ייחודיות. כמו כן, יש לפנינו מובאה ממגילת סתרים לרב נסים גאון שאינה ידועה ממקום אחר.
זהותו של המחבר אינה ידועה. בדף 23 ע"א נזכר: "ורבי' יוסף המעתיק המקראות האלו", והוא ר"י קרא, וכן בפירוש (יט, ט) נזכר: ורבינו יוסף בי"ר שמעון, והכוונה לר"י קרא. אחד החכמים המוזכרים רבות הוא ר' יהודה הנ"ל, ושמועות המובאות כאן בשמו מובאות גם לרוב בחמאת החמדה, ובסתם. והנה דוגמא בעלת עניין. בדף 13 ע"ב מובא פירוש מר' יהודה ז"ל על ד' המזבחות שבנה אברהם וכנגד מי הם, וכמובא להלן. בחמאת החמדה מביא את הפירוש הזה כלשונו, ומוסיף עליו, כשהוא מקפיד לציין את ההוספות ב"ויראה לי" או "ואני המעתיק יראה לי". המהדיר, ר' ברוך פלדשטרן, שיער נכונה ש"המעתיק" הוא ר' שת עצמו. אך לא זיהה את מקור הפירוש. כעת אנו יודעים שמקור הפירוש הוא מחכם בשם ר' יהודה, וסביבת השפעתו בארם צובה.
במסגרת ספר הזכרון עדות ליוסף לזכרו של הקדוש יוסף דב ויסמן הי"ד (בני ברק, תשע"ט) בעריכתו של הרב יצחק נתן לוי ז"ל פורסמו כל הקטעים שבכתב היד, שאינם נמצאים בתלמודים ובמדרשים ובפירוש רש"י. רוב הפירוש לפרשיות בראשית ונח פורסם בספר תוספות השלם, כרך ה – פרשת ויחי והשלמות, ירושלים תשמ"ו, וכמו כן חלק מהפירוש לפרשיות הבאות נדפס בכרכים הבאים[2], והכל מתוך הנחה שגויה שמדובר בחיבור מבית מדרשם של בעלי התוספות[3]. כיון שההעתקה חלקית וגם אינה מדויקת, שבנו והעתקנו את כל הקטעים המחודשים וכנ"ל מתוך כתב היד. הפירוש לפרשת לך לך פורסם על ידינו בכת"ע מוריה תיב-תיד (שבט תשע"ז), עמ' כג-לז, וכאן שבנו ופרסמנו את הקטעים המחודשים וכנ"ל, כדי שיחובר האוהל ויהיהאחד.
♦ ♦ ♦