יו"ר ארגון הידברות, וראש ישיבת אבני נזר
הספד על מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצוק"ל
הגמרא בשבת (נה ע"ב) אומרת: 'חותמו של הקב"ה אמת'. והנה הסתלק מעמנו מי שהיה גדול נושאי החותם המלכותי של הקב"ה, חותם האמת, בדור הזה, את מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצוק"ל. כמה וכמה פעמים אמר בפשטות רבה שאינו פועל כלל לפי מה שאומרים או מה שחושבים אנשים, אלא 'רק מה הוא רוצה ממני שאעשה'. ובאומרו 'הוא', הורה באצבעו כלפי שמים. ובשנה האחרונה אמר 'רק מה שהוא אומר לי לעשות'. תמיד ראינו בחוש את האמת המוחלטת הבוקעת מגרונו וממעשיו ללא כחל ושרק, ללא שום שיקול זר שיש בו איזו שהיא נגיעה אישית. מתוך אמת מוחלטת זו דרש ודרש מעצמו ללא ליאות להגיע לעבודה השלימה כרצון ה' ממש מתוך נקיות מובהקת. מעולם לא דרש מאתנו התלמידים דבר שלא היה מקיים בעצמו. ומאחר שכל שיחותיו היו שזורות דרישות גבוהות בדקויות, ניתן להבין מתוך כך באיזו מדרגה בגובהי מרומים חי מרן רבנו זצוק"ל.והנה כאשר אדם עשיר מופלג בנכסים עוזב את העולם, רכושו הרב נשאר כאן ומתחלק בין יורשיו. אך כאשר אדם גדול המופלג בנכסים רוחניים של תורה ועבודת ה' עוזב את העולם, נכסיו הרוחניים עולים עמו ומקבל שכרו בגן עדן העליון על כל עמלו. ומאחר שנוצר בעולם חלל גדול של זכויות כתוצאה מפטירתו של גדול, ועם ישראל זקוק לזכויות אלו, יש מאותה שעה סייעתא דשמיא גדולה לכל החפץ להתעלות במעלותיו של אותו גדול, לקחת מהם לעצמו ולקנותם כקנין בנפשו, למלא חלק מהחלל. שהרי מחסדי ה' הוא לתת גדולה רוחנית לאדם בשביל כלל ישראל שזקוק לכך, כמובא בתלמוד (ברכות לב ע"א) בדברי הקב"ה למשה רבנו, כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל.
וזהו הלימוד העיקרי שיש לנו ללמוד ממרן ראש הישיבה, להידבק במידת האמת. מידה שהיא השורש האדיר המצמיח את מידת הענוה שכל המידות הטובות הם כענפי אילן היוצאים ממנה. משום כך מרן ראש הישיבה זצוק"ל לא רק שברח מהכבוד, אלא הוא בז לכבוד בראותו בו סוג של שקר מוחלט. ומשום כך לא התפעל מעשירי עולם ולא מבכירי השלטון בישראל ובעולם, אלא אך ורק ממי שהוא בעל תורה ויראת שמים ומתוקן במידות.
נקיות וטהרת האמת הזו היתה ניכרת גם בשיעוריו, כשלא ניסה להרשים במילים גבוהות או להראות את גדולת למדנותו, אלא כמו שהשיב טרם הקמת הישיבה הקדו' "אבני נזר" כששאלתיו מה לחפש ולהקפיד שיהיה ברבנים מוסרי השיעורים בישיבה. והשיב כשהוא שוקל את מילותיו, שיהיה הרב בעל סברא ישרה שהסוגיא בהירה אצלו, כי אם התלמידים לא מבינים זה אומר שהסוגיא אינה בהירה למוסר השיעור, ולא ילמד את התלמידים (את מה שיש לו לומר) אלא ילמד עם התלמידים, לברר עמהם את כוונת הכתוב, ומתוך כך ילמדו איך ללמוד. ושיהיו בעלי יראת שמים ומידות טובות.
עוד אמר שקיבל מפיו של רב רבנן חכם עזרא עטיה זצוק"ל על דברי הגמ' (חגיגה טו ע"ב) מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא (מלאכי ב, ז), אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו. ושאל הגר"ע עטיה וכי יש אדם הדומה למלאך, ובמה יוכל להיות דומה לו. ופירש המלאכים נקראים עומדים שנאמר ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה (זכריה ג, ז), משום שכל מלאך נשאר במדרגתו כפי שהיה בשעת בריאתו, מאחר שלא נברא בשביל לקבל שכר. אבל האדם נדרש להתעלות עוד ועוד ממדרגה למדרגה כל חייו. ככתוב אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה (משלי טו, כד) כלומר דרך החיים אצל המשכיל החכם והנבון היא להתעלות תמיד למעלה, משום שהשכיל להבין שאם לא יעשה כן הוא לא ישאר במדרגתו, אלא ירד למטה. כלומר, הוא מבין שהרווח בעליה הוא לא רק עצם העליה, אלא גם שאינו יורד לשאול למטה. ואם הרב דומה למלאך בשעה שמלמד את התלמידים, דהיינו שבאותה שעה אינו חושב על עצמו ועל התקדמותו ועלייתו, אלא הוא מוכן לעמוד במדרגתו למענם וכל מחשבותיו ושאיפותיו נתונים לטובת התלמידים, רק מרב כזה יבקשו תורה מפיהו, לפי שרק מאדם כזה ניתן להיבנות ולהתעלות בתורה כראוי. וכל תלמידי מרן יעידו שכפי שהעיד על עצמו שקיבל מרבו, כך נהג תמיד עם תלמידיו.
♦
עוד סיפר ששמע בצעירותו מאביו זקן המקובלים הגה"צ חכם אפרים כהן זצוק"ל, שקיבל על עצמו כ"ה הנהגות של פרישות, ואמר לו: "לך אומר שנים מהם, שגם אתה תקבל על עצמך כי זה אפשרי גם לך. האחד, שמור על קדושת העינים, והשני תשתדל להרהר בדברי תורה בכל עת ובכל מקום, בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. והגם שאין זה קל, זה אפשרי". ובפעם אחרת אמר לו אביו שכל אדם כשיוצא מביתו ידמה בדעתו שהוא מחזיק שק ריק בשתי ידיו, והוא זה שיקבע אם יחזור לביתו עם שק מלא בעוונות אם לא ישמור על עצמו, או שק מלא במצוות אם ישמור על עצמו. הבחירה בידו. ובאמת שכל רואי פני המלך, מרן רבנו ראש הישיבה זצוק"ל, בעת הליכתו ברובע היהודי בדרכו מהישיבה לביתו, היה רואה בחוש שאינו רואה שום דבר מהמתרחש סביבו, ידיו סמוכות לגופו ומידי פעם אצבעותיו וכפות ידיו נעות בתמיהה משום הקושיה שעלתה בדעתו, ולאחר מכן שבות ונחות כאשר ראה צד לתרץ. אשרי עיןראתהו.
♦
ולכל בן תורה יש להתבונן במה שעבור כולנו הוא כצוואה ממרן ראש הישיבה זצוק"ל, בשלוש נקודות עיקריות שהזכיר בתוך דבריו בכ"ז תמוז תשפ"ב, בהתייעצות האחרונה שזכינו להיכנס אל הקודש פנימה בטרם נאסף ארון האלוקים. האחת, למלא את ימי שישי ושבת בלימוד תורה. וסיפר שלבקשת אחרים שאל פעם את הגרא"מ שך זצוק"ל אם נכון לקצר את בין הזמנים של חודש ניסן. והשיב: "קודם שיעשו שהשבוע הוא לא רק חמישה ימים, אחר כך ידאגו לחודש ניסן". והוסיף מרן כמה חשיבות יש ללימוד בימי שישי ושבת, וכמה מתגדל האדם על ידי זה. הדבר השני, חשיבות ההקפדה של כל בן תורה בתפילת שחרית בישיבה דווקא, ועד כמה על המשגיח לעורר בשיחות על הדבר. ואמר: "המוסר צריך להיות שמחמם את הלב. לא הצגות!". והנקודה השלישית, מי שמחזיק בישיבה טלפון לא כשר "שייצא מכאן!" כלשונו. והוסיף לאיזו דיוטא תחתונה עלול להגיע הוא עצמו לקלקל אחרים סביבו.
עוד יש לנו להתבונן במילה שהיתה שגורה על לשונו בשיחותיו כשהיה מדבר על מי שלא זכה להיות במדרגה שדיבר עליה באותה שעה, היה רגיל לכנותו 'מסכן'. והרי מסכן נקרא אדם שיש לרחם עליו. ומרן שהיה כנודע בורר את מילותיו בקפידא מצא לנכון לבחור מילה המלמדת, שלא רק שאין לנו לקנא כלל באדם הנמצא במקום נמוך גם אם נכבד הוא בעיני הבריות, אלא להביט מגבוה על מי שאינו בקו התורני הראוי כרצון ה' ממש, ולראותו כאדם מסכן שלא השכיל לבחור בדרך אמת.
ועל גדולת ימי בין הזמנים אמר שבתוך הזמן העבודה בלימוד תורה וקניית יראת שמים ומידות טובות, היא בבחינת עבודה מיראה, אבל בבין הזמנים בבחינת עבודה מאהבה. אין שיקולי איך מסתכלים עלי ומה חושבים, אלא כל העבודה הרוחנית באה מאהבת תורה. והעיד על עצמו שבבחרותו למד מראש חודש ניסן ועד פסח את כל הטור עם הבית יוסף והשלחן ערוך בהלכות פסח. והדבר ברור שהספיק ללמוד את כל זאת רק על ידי ניצול הזמן שלא לאבד שום רגע.
♦
ונסיים בציטוט מדבריו, במה שמעיד על כמה היבטים בגדולתו שיש לנו לאמץ אפילו מעט ממנה. בשיחתו הביא את דברי המלבי"ם שדוד לא זכה לבנות את בית המקדש מפני שדוד היה עמוס במלחמות ויתכן שכשיבנה יהרהר שבזכות זאת ינצל מהמלחמות, אבל שלמה שלא היה צריך להילחם יבנה יותר בשלמות לשם שמים, וזהו שנאמר: "הוא יבנה הבית לשמי" (מלכים א' ה, יט). לאחר שהרחיב במשמעות דברי המלבי"ם העיד מרן על עצמו ואמר בלשון זו (מצוטט מהקלטה): "מורי ורבותי, הקב"ה עזר לי, יכול להיות שקיבלתי מאבותי, שכשאני קורא דבר אינני קורא אותו לשם ידיעה בעלמא, כשקראתי את המלבי"ם אני הזדעזעתי! הזדעזעתי ממש! כל החיים זה רודף אותי... כשאתה הולך לעשות דבר, תבדוק אם זה באמת לשם שמים! יש לנו יצר הרע, אנחנו לא מלאכים, אבל לכל הפחות כמה שיותר שיהיה לשם שמים. שיהיו כל מעשינו לשם שמים". עד כאן לשונו הקדושה.
הלב מסרב לקבל שרק לפני שבועות ספורים ישבנו לפניו עם דף שאלות בענייני הנהגת הישיבה, והשיב בבהירות וחדות על כל שאלה ושאלה. והנה לפתע פתאום, רבנו הגדול שהיה השריד האחרון לדור דעה מתלמידי ורואי זיו פני גאון הדור שלפנינו רב רבנן הגה"ק רבי עזרא עטיה זצוק"ל, והמשיך את דרכו בתורה וביראה ובענוה ובמידת הנקיות, עלה בסערה השמימה. שבר גדול הושברנו בהילקח עמוד הענן ההולך לפני המחנה, ומעתה מי יורה דעה ומי יבין שמועה, למי נפנה ומי יורנו דרך אמת. יהי רצון שישלח ה' במהרה את משיח צדקנו שיגאלנו גאולת עולם, ונשוב ונחזה בזיו פני מרן זצוק"ל עם כל צדיקי הדורות, בשוב ה' ציון במהרה בימינו אמן.
♦ ♦ ♦