והצדיקו את הצדיקים - על כתיבת האות צ' ביו"ד הפוכה

הערות שוליים

1. ↑ *) הצורות ממוספרות. בסוף המאמר בא לוח הצורות, בהגדלה.
2. ↑ א). בפירושו למס' תפלין (הל' ג', עמ' ל"ג): "דמיירי שם שראש היו"ד השמאלי נגע בלא עוקץ ובראש השני בלט עוקץ בלא נגיעה". ועל כן יש להוסיף בציור שלמעלה עוקץ כעין רגל בצד ימינו של היו"ד, שהוא תלוי באויר ואינו מדובק אל צואר הצ', וכמבו' מגוף דברי הב"ש, דבטעם הראשון הקפיד על מה שלא דיבק את עוקץ היו"ד לצואר הצ'. וכאשר צייר המנחת סולת (בברוך שאמר, ירושלים תש"ל, עמ' 37 ציור 142), כזה - 11.
3. ↑ ב). עי' גידולי הקודש (כלל ט"ו ס"ק ל'), ואמרי שפר (כלל ה' ס"ק א'. וע"ע בתשובתו שנדפסה בכרם יעקב סי' ז' ), ומגן גבורים (תקון סופרים ס"ק כ"ו), ויביע אומר (ח"ז סי' ג'), ועי' באורך בדברי יעקב (בענייני הלכה, ח"א שער ה' עמ' ת"ג והלאה).ועל דרך זו, יש לדון במ"ש מה"ר ישראל במה"ר שכנא מלובלין [גיסו של הרמ"א] שכתב לפסול בצ' כזו - 12 (נדפס ב'מוריה', גליון ס"ז, עמ' ה'), שמא גם בזה יש להחשיבו כמדבק פני היו"ד אל צואר הצ', אבל ביו"ד הפוכה ממש שמא מודה להכשיר [וחזינן בצורה הנ"ל שאם נמחוק רק את מקום הדיבוק שוב לא תיוותר צורת י' כלל - 13, וא"כ יותר יש להחשיב זה כמדביק היו"ד אל הצואר מאשר לעושה רגל ליו"ד בצד שמאל].
4. ↑ ג). וכבר כ"כ בעל הצה"צ בעצמו: "אילו הי' כמו יו"ד הפוכה, אלו עשה רגל שמאל להיו"ד מה הי' אז דעת הב"ש? ולפי טענותיו [של הב"ש] אפשר לשער שהי' פליג גם על זה, כי גם כאן אין מוקף גויל', אלא שמ"מ העדיף הצה"צ לנקוט כהפוסקים החולקים על הב"ש, וכמש"ש 'אבל לפי דברי הגאונים הנ"ל לא בעי' כאן מוקף גויל אלא העיקר דיינינן אם יש צורת צ' עליה, וכבר פסקו הגאונים הנ"ל דיש כאן צורת צדי"ק שפיר דכשר".
5. ↑ ד). ואם באנו ללמוד זה מתוך ד' הב"ש בדרך כל שכן, דאם פסול כאשר הדביק את היו"ד בפניה, כ"ש שיש לפסול כאשר שינה צורתה והפכה, צ"ע דלפ"ז נמצא דסיבת הפסול הוא מחמת שאין כאן צורת יו"ד שלימה, וזה לא נזכר כלל בדברי הב"ש. ועי' בדמות צורות (אות ז' פרק ג', עמ' קל"ב) שכ' להקשות בכעין הנ"ל, דכיון שלא טען הב"ש דתואר יו"ד מעכב, וממילא סגי אף בנקודה עבה המדובקת בדקות, א"כ אין כאן שום פירוד באות, ואין כאן שום דיבוק במקום שהי' צריך להיות מופרד, ע"ש.
6. ↑ ה). ואע"פ שגם גבי היו"ד שע"ג האל"ף כ' הב"י בשם הא"ב שהיא 'כמין יו"ד', ובלא רגל היא פסולה, ע"כ דיש חילוק ביניהם, שהרי היו"ד של הא' יש לה עוקץ, וביו"ד של הצ' לא נזכר זה בפוסקים [עי' תמונת האותיות (ח"ב עמ' קכ"ו), ודמות צורות (אות צ' ספ"ג עמ' שכ"ח). אם כי הוא מנהג מימי קדם, ומצאנוהו בכתיבת רבי אפרים סופר מבראד, אשר הבעש"ט זיע"א הניח תפלין מכתיבתו, וכן אצל ר' צבי הירש סופר הבעש"ט, ואצל בעל התניא, והבית אהרן מקרלין והרה"ק מקאמארנא. עי' התמונות בילקוט צורת האותיות (עמ' ת"ש והלאה), מסורת האותיות (עמ' קפ"ו), אותיות הרב (עמ' רע"ט), ובית אהרן וישראל (ט"ז, עמ' קכ"ט), וע' הע' ט'].וחילוק הלשון בין 'כעין יו"ד' שבצ' ל'כמין יו"ד' שבאל"ף, מדוקדק כבר בדברי רש"י מנחות ל"ה ב' שבתפלין עושה מבחוץ 'כעין שי"ן' וקשר הרצועה של יד נראה 'כמין יו"ד' [ואע"פ שמעצם הלשון 'כעין יו"ד' אין מוכרח לדקדק דלא בעי' צורת יו"ד ממש, וכאשר כ' החזו"א (סי' ט' ס"ק ה') לענין היו"ד שע"ג האל"ף, אך מ"מ כיון שמדברי הב"ש מבו' דהכא לא בעי' רגל, יש להתאים זה עם מה שלא קראוהו אלא 'כעין יו"ד', וכבר כ' שם החזו"א 'ולשון אחת יוצאת לכמה טעמים לפי בחינת הנושאים', ועי' משנת סופרים (שעה"צ ס"ק ז') שכבר דייק כן לענין היו"ד התחתונה דהא'].
7. ↑ ו). דהן אמנם דודאי בעי' שיהיה הקו דק מתחילתו ועולה ומתעבה, ואם לא עשאה אלא כנקודה בעלמא פסול וכמש"כ הב"י (סי' ל"ו) והרמ"א (סי' ל"ב סי"ח), אבל אי משום הא סגי לן במה שהקו בשמאל היו"ד, ואע"פ שאינו נקרא 'רגל היו"ד' [שזה אינו אלא בימינה], ורק הקפידא היא משום מוקף גויל וחסרון הדבקת הצד הימני [ולגופא דמילתא, הנה דברי הר"י אסכנדרני (שהביא הב"י שם) לפסול בנגעה היו"ד בגוף האות, נאמרו כלפי האל"ף, שיו"ד שעליה חמירא טפי וכמ"ש הפוסקים, ויל"ע א"כ מנ"ל למילף מהתם גם לע' צ' וש'. ועי' בפרי חדש (סי' ל"ב) ובמשיב דבר (ח"א סי' ה')].
8. ↑ ז). אבל הב"ש גופיה פשיטא לי' שלא להחשיב את הקו השמאלי כרגל של יו"ד, ולדידיה אין משמעות ליו"ד מהופכת. וכמבו' זה ממה שהוכיח שם מספר הבהיר 'שאלו לו מאי צדיק זה נו"ן יו"ד', ומבו' מהכא דפשיטא לי' דההפוכה אין צורת יו"ד עליה [אם כי מחמת זה לבדו לא היה פוסל, מחמת דהכא סגי לי' ביו"ד ללא רגל, וכמש"נ, אלא דמ"מ קאמר דהקו השמאלי אינו בכלל רגל י'].והא דהקשו (בדברי יעקב בענייני הלכה ח"א עמ' ת"מ, וב'בית אהרן וישראל' גל' קנ"ח עמ' קנ"א) מדברי ספר הבהיר שהביא הברוך שאמר באלפא ביתא השלישי [האי ב"ש, אינו להר"ש בן אליעזר בעל הברוך שאמר, אלא לתלמידו ריט"ל מיהלהויזן] דתמונת האות ד' היא כשני ווין סגורין, וחזינן דאע"פ שהם מהופכים מ"מ קורא אותם הבהיר בשם וי"ו, וה"נ נימא הכא בדברי הבהיר לענין יו"ד של הצ'. יש ליישב, דהנה בספר הבהיר שלפנינו ליתא להך מילתא, ואע"פ שבדברי ריט"ל מבו' שכן היה בס' הבהיר שלפניו, צ"ל שבספרים שהיו לפני הברוך שאמר עצמו לא הופיע זה, וכמו שהוא אצלנו. וממילא לא היה לו כל הכרח להוציא דברי הבהיר מפשטותו ולקרוא את היו"ד ההפוכה בשם יו"ד.
9. ↑ ח). ומה שהחזו"א כ' לפסול את היפוך היו"ד מכח שינוי צורה, וכלשונו 'הנידון כאן אם יו"ד של הצ' פוסל בה היפוך כשאר יו"ד' (סוף סי' ט'), 'שינוי של הפיכה ברגל היוצא מהגוף, הוא בסברא מדברים הפוסלים' (שו"ת וחי' סי' י"ח) הלא הדברים נכתבו קודם שראה את ד' הב"ש, וכלשונו 'אח"כ ראיתי בס' ב"ש הראשון' (סי' ט' ס"ק ו'), וא"כ היה מקום לומר דאה"נ אחר שראה את ד' הב"ש [אשר החזו"א נוקט שיש לדבריו תוקף של הוראת ראשון, וכמו שכתב בשו"ת סי' כ"א] הדר ביה שלא לפסול משום שינוי צורה אלא משום מוקף גויל ופירוד הדבוק. אלא דזה אינו, שהרי גם כאשר היו ידועים לו כבר ד' הב"ש מ"מ כ' (בשו"ת וחי' סי' כ"א) שהנדון הוא על שינוי צורת האות מחמת היפוך הי', ולא כ' שהוא משום מוקף גויל.והנה הב"ש הוסיף להוכיח מס' הבהיר דבעי' שהרגל הימנית תהיה צורת יו"ד עליה, וצ"ע דמתחילה כ' שאין ההקפדה אלא מטעם מוקף גויל [ועי' מש"נ לעיל הע' ז'], וכתב בפשר חזון (הע' ק"ל) דאפשר שלאחר שהביא את ספר הבהיר הדר ביה הב"ש, וס"ל לפסול גם משום שינוי צורה. ומעתה יש ליישב דברי החזו"א לפסול משום שינוי צורה, עם דברי הב"ש, שגם הוא למסקנא ס"ל הכי. אם כי עיקר הדבר צ"ע, שהרי מעיקרא היה מקובל הב"ש מרבותיו דהראש הימני של הצ' צריך שיהיה כעין יו"ד, ואל"ה לא היה בא לפסול כלל וגם לא מטעם מוקף גויל, וא"כ מה נתחדש לו ממה שבס' הבהיר ג"כ קראו לראש הימני יו"ד, וע"כ שלא באה הראיה מס' הבהיר אלא לחזק קבלת רבותיו ולא ליתן טעם חדש [ובכ"ז נ"מ לענין תיקון בתו"מ אי הוי שלא כסדרן].[אבל מה דממשיך הברוך שאמר ואומר 'וכן כ' החסיד וז"ל עוקצו של היו"ד שאחורי הנו"ן לא יעמיק עד כפיפת הנו"ן, שא"כ יראה כעי"ן', אינו ענין כלל לנידון הצ' ההפוכה, וכמובן, והמעיין בכתה"י של הב"ש ראה יראה שהגהה אחרת היא, והיא נסובה על דברי התקון תפלין שכתב שם 'ומושב הצ' ימשוך למטה לחוץ לצד ימין שלא תדמה לעי"ן'. וכבר במהדורת תש"ל בא הדבר על תיקונו, שחילקם לשתי הגהות (צ"ג וצ"ד), וממילא אין מקום למה שפלפל המו"ל (שהו' לפנינו באות ג'. בעמ' רכ"א הע' 42), שלא דק וקראן בנשימה אחת. ובעיקר הדבר, הגי' הנכונה בדברי ר"י החסיד היא 'עוקצו של צד"י' ולא 'עוקצו של היו"ד', וכמו שהוא בכתה"י (של כתרי אותיות לריה"ח), וכבר העירו דמינה משמע שאין לה תואר י' אלא עוקץ בעלמא (דמות צורות עמ' קל"ב). ומה שבא בבית הסופר (עמ' רע"ט) ללמוד מדברי ריה"ח 'משמע דעוקץ יש על ראש היו"ד', ליתא, דאדרבה, היו"ד עצמו הוא העוקץ, ובפרט שלא נהגו בזה כלל בימי הראשונים].
10. ↑ ט). אודותיו עי' בהקדמת המנחת סולת (עמ' 24) "במחילה מכבודו עשה בדברי רבינו [הב"ש] כאדם העושה בתוך שלו, תיקן והגיה, מחק והוסיף, והכל מדעת עצמו וכראות עיניו, ולכן במקום לנקותו משגיאות, העלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים".
11. ↑ י). ואם נבקש לומר דדוקא הוא אפשר שהוא מפני שרגל היו"ד מדובקת יותר ממקום דיבוקה, וא"כ אין כאן יו"ד אלא חשיב זה כעין קו, וכאשר פסלוהו הב"י (סי' ל"ו) והרמ"א (סי' ל"ב סי"ח) [אלא דיותר נ' דכיון שסו"ס בולטת היו"ד כהוגן לית לן בה במה שמקום הדיבוק עבה. ובימי קדם, שהרבה לא היו מורגלים בכתיבה הדקה, מצוי הדבר הרבה, וכגון בס"ת מבולוניא14].
12. ↑ יא). והצורה שנדפסה שם בתוך דברי התקון תפלין, 15, היא הצ' הרגילה בדפוס הנ"ל, ולכן צ"ע מה שבא ללמוד ממנה הגרי"י ווייס שליט"א על כתיבת הצ' ביו"ד הפוכה (נוה ההיכל גל' 301, עקב תשע"ה הע' 3).
13. ↑ יב). בסוף ההע' שם, לאחר שכילה לשפוך חמתו על הכותב בבית אהרן וישראל (גליון ק"ס הנ"ל), מביא המו"ל כי אכן בגליון קס"ו (עמ' קמ"ח) העירו לכותב על דבריו, 'ואולם בגליון קע שם שנה באיוולתו וקיים בנפשו (בעמ' קיא שם) אכלה ומחתה פיה וגו' והכחיש דברי עצמו המפורשים בטענת להד"ם'. בקוראי הדברים נתפלאתי כיצד החי יכחיש ויטעון להד"ם על דברי עצמו, אך המעיין הישר יראה וישפוט כי לא הכחיש הכותב בבאו"י אלא אודות דברים ששמו בפיו, ע"ש ובעמ' קי"ז.
14. ↑ יג). ואלו הן, א' 'קובץ בענין כתיבת סת"ם', ספריית ב"א, 844 Ms. עמ' 39. ב' 'קובץ בהלכה' ספריית המבורג, 291 cod. Habr. עמ' 149. ג' 'ברוך שאמר' ספריית המבורג 63 ms. Levy עמ' 51. ד' קובץ 17338 LON BL Add. הספריה הבריטית בלונדון עמ' 53. ה' 'ספר ברוך שאמר', ספריית המבורג, 145 cod. habr. עמ' 15. ו' ספריית הוטי' vat.ebr.283 עמ' r133 [כתה"י הנ"ל נסרקו, וניתן לעיין בהם במאגר המכון לתכ"י].אע"פ שהצורות שבכתבי היד פעמים הרבה שאינן מדוקדקות, והסופרים היו עושים אותן על דעתם, מ"מ הכא שדקדקו כולם לכתוב ביו"ד הפוכה, כאשר את עיקר צורת האות כתבו ביו"ד ישרה, ודאי כדאי הדבר ללמוד ממנו שפשט דברי הברוך שאמר מתפרש כפי' החזו"א, ודלא כהמפרשים דברי הב"ש בגווני אחריני.
15. ↑ יד). ראשי תיבות: בעל צדקת הצדיק.
16. ↑ טו). הסברא הישרה נותנת כי המתכתבים עם מרן ז"ל היו אנשים בני מעלה, בדרך כלל, ואף כבודו אינו מתמעט חלילה על ידי הצגת מעלתם, וכ"ש שאינו מתגדל ע"י הנמכתם אלא אדרבה, 'כבודו בגדולים יותר מבקטנים' (סוטה י"ג ב'), ודי בהערה זו [ובפרט אותם שהשיב להם מרן פעמים מספר, ועל פני משך זמן רב. ועי' בצדקת הצדיק (עמ' קנ"ב) מש"כ לו החזו"א: "יקירי שליט"א. אין דרכי לבוא בויכוחים וכו', לכן מונח קיים אצלי למנוע מלהשיב, אך לא עשיתי כן עם כת"ר שליט"א לגודל ידידותינו"]. ועיין מ"ש בקובץ 'בית אהרן וישראל' גליון קנז (עמ' קמא), וגליון קנח (עמ' קע).
17. ↑ טז). וכשם שלא העיר מפסולה. והוכחת המו"ל פלא, כיצד העדר כתיבת הדבר בסידור מוכיחה על פסלותו.
18. ↑ יז). של האות צ', כמבו' שם.
19. ↑ יח). ודברי הרנ"ה הללו לאו בגנזי מטמוניות נסתרו, אלא הביאם בצדקת הצדיק (עמ' ל'), ואעפ"כ לא אהניא לי' [ומ"ש המו"ל דהדפסת הדברים ביד יוסף לאחר פטירת הגרנ"ה היא 'באורח תמוה' 'כאשר לא יכל להכחיש', לא זכינו להבין, אטו הו"ל להיד יוסף לגנוז את ספרו עקב פטירת הרנ"ה].
20. ↑ יט). ח"ב עמ' ער"ב, בשינויי לשון מזעריים, וכדהעתקנו בסמוך. וכן היא ד' הגרמ"מ גם בספרו מים אדירים (עמ' מ"ה). גם בשו"ת לב העיברי (סי' י"ז, הו' בבית אהרן וישראל קס"א עמ' ר"ו) העתיק ד' הגרמ"מ הנ"ל.
21. ↑ כ). ברשותו של הרנ"ה היו כתבים בכי"ק של הגרמ"מ, עי' תולדות חכמי ירושלים לרא"ל פרומקין [אשר בידו היה ס' תמונת האותיות הנ"ל בכי"ק של הגרמ"מ] חלק ג' (עמ' 160 הע' 3), ובמבוא למשנת חסידים הנ"ל (עמ' י"ג). וקרוב לומר שהכתבים שראו היד יוסף והלב העיברי לא נתגלגלו מיפו לירושלים, אלא נותרו שם מימי שבתו של הרנ"ה במאה שערים, אשר בה קבע את ישיבתו בעלותו לארץ הקודש בשנת תרמ"ד (וע"ש במבוא הנ"ל). ולא היו אלו בהעתקת הרנ"ה, אלא בבעלותו, אבל כתה"י הי' של הגרמ"מ גופיה, והן אלו אשר נמצאו במאה שערים 'באורח פלא ובהשגחה פרטית ניכרת' (כלשון הגר"מ שפירא זצ"ל, במבוא לכתבים, עמ' 5) בתוך ארגז הכתבים שהיה שייך להרנ"ה, עורך כתבי הגר"א ותלמידיו זיע"א, וברוך היודע.
22. ↑ כא). והן אמנם דעל דרך הנסתר באו תמונות רבות בצורות האותיות, אשר לא הוכשרה כתיבתם בעולם המעשה, וכדכ' החזו"א (או"ח סי' ט' סוס"ק ו'), ועל דרך שכ' הרנ"ה הלוי (בהקדמתו ללוחות הברית, עמ' י"א) 'דע כי האותיות לא ידמו צורתם כשהם למטה בעולם הזה הגשמי, אל הצורה שיש להם בעולם הרוחניי, וכן להלאה, אלא שיש להם שייכות מעט, צורה לצורה', אך מ"מ לשון הגרמ"מ 'זה לא אכפת לך', מורה על הלכה למעשה, ואשר על כן הזכיר עליה את שם האריז"ל, אשר הורה לכתוב כן, 'באות צ', כולם יהיו שני ראשים כעין שני יודין, והימיני יהיה כעין יוד הפוכה לאחריה' (שער הכוונות, ענין התפלין דרוש ב').גם בס"ת שכתב בעצמו מהרי"ל עדל בעל אפיקי יהודה, שהיה מרואי פני הגר"א, הרבה מהצדי"קים יו"ד שלהם מהופכת לגמרי, וחלקם כעין זיי"ן (הס"ת נמצא בספה"ל ומספרו ms. Heb. 4 o1459).גם האדר"ת כותב אודות ס"ת שנכתב בכתב וועליש 'וזכורני שראיתי כתוב בשם מרן הגר"א ז"ל מווילנא, שכל צורות האותיות כשרות' (מענה אליהו סי' קי"ב).
23. ↑ כב). ולא ידעתי למה הרעישו רק על צורת הצ' ולא על השינוי בשי"ן [שבפשוטו הכוונה לש' בכתב האריז"ל שהיא כמו שלש ווי"ן], והלא שניהם הושוו כאחד במעשה הנ"ל, והא גופא רגלים לדבר שגם הצ' לא מן הדין נפסלה, וכשם שמעולם לא פסל אדם את השי"ן שבכתב האר"י, אלא מטעמא אחרינא הוא וכדלקמיה [והמו"ל שביקש לפרש (עמ' רל"ח הע' 89) דהשינוי בש' הוא שהפכו את ראשי היו"דין לאחוריהם, צ"ע כיצד יפרנס את הלשון 'והשיני"ן שמשנים בתמונות', אשר משמעו כי השינוי היה ידוע ומפורסם במקומם, והלא שינוי כזה להפך את ראשי השי"ן, מעולם לא שמענו].
24. ↑ כג). ומ"ש בפשר חזון (עמ' ס"ז) 'כיון שהנגררים אחרי הצבי שבור עשו עסק גדול מהיפוך הצ', ולכן הגר"א לחם בזה, והחזו"א סבר שעלינו להחזיק בהקפדה זו', הוא פלא גדול. ועי' 'צדקת הצדיק' (קבלה ט', עמ' 255).
25. ↑ כד). 'אוסף כת"י בקבלה –שער התפילה כת"י מהרח"ו' דף ז' ב', ונדפס גם בבאו"י שם, וע"ש באורך [ואם הי' רואה זה בעל זכר אברהם (ח"א סי' כ"ז) הוה הדר ביה, וכמש"ש דהעיקר הוא מש"כ מהרח"ו, וא"כ א"א לומר בשמו שמפרש אחרת לדברי הזהר, וכאשר כ' בפשר חזון (הע' י"ד)].
26. ↑ כה). ולפ"ז פירוש 'כפופין עקומין מאחוריו' מתפרש על עקימה וכפיפת יתר של אחורי צורת הצ' [ודברי המו"ל (בהע' 89) המכריח ד'בודאי המכוון על מאחוריו של הצדיק גופא, והיי' ביו"ד הפוך', אינם ברורים, ומפני מה אחורי הצ' מיירי דוקא ביו"ד שעליו ולא בעיקר צורתו מאחוריה. ג"כ לא נתברר אמאי פשיטא לי' שפירושו של הצה"צ לא יתכן אלא למאי דתיקן לגרוס 'מאחוריהן', אשר פשוט כי פירושו הוא לאחורי הצדי"קים, ולא לאחורי היו"דין, כמו שסבר שם, ועיי"ש].
27. ↑ כו). וכן הוא בכתיבה הספרדית וכמ"ש המור וקציעה (סי' ל"ו), וכדצייר שם היעב"ץ 16, והביאו החיד"א (לדוד אמת, סי' י"ג).ומה שהחסידים הנוהגים ע"פ קבלת האריז"ל, וכותבים את הצ' ביו"ד הפוכה, מ"מ ביו"ד השמאלית אינם נוהגים כדבריו ז"ל לעשות את היו"ד על גבי הנו"ן, אלא עושים הם נו"ן סתמא, בפשוטו י"ל דבזה נמשכו אחר ריהטת דבריו דהמשנת חסידים (מס' תיקון תפלין פ"א מ"י) 'בצדי"קים יעשה הקו ימין שלהם יו"ד הפוכה ושל שמאל הוא נו"ן כפופה', וכדהעתיק זה בשו"ע הרב (סי' ל"ו) [אם כי בכתב המיוחס להאדמו"ר הזקן בעל התניא באמת הקו השמאלי הוא י' ע"ג נ' כזה - 17 (עי' יגדיל תורה כ"ו עמ' ל"ט ואותיות הרב עמ' רע"ט), ובדומה לזה מעט עי' במגילת הגרעק"א זללה"ה (שנד' במאורן של ישראל ח"ב עמ' תקל"ט) ובס"ת של החתם סופר זללה"ה (בס' מסורת צורת האותיות)]. ומה שהעדיפו בזה את דברי המ"ח על פני הפע"ח והמצת שמורים [שהעתיק לשון השעה"כ, ודלא כהאמרי שפר הנ"ל], בפשוטו הוא מפני שלא רצו לשנות כ"כ מן הצורה המקובלת. ודוקא את היפוך היו"ד שבימין לא חשבוהו לשינוי כ"כ, משא"כ הוספת יו"ד על גבי הנו"ן שבשמאל הצ' הוא שינוי גדול, ובפרט שהברוך שאמר מביא בהדיא מדברי הבהיר (אות ס"א) דכתיבת צ' היא כמו יו"ד נו"ן, ולכן העדיפו לקבל דברי המ"ח שהוא פחות שינוי מנהג מדברי הפע"ח.ומה שהמשנת חסידים גופיה השמיט בזה את דברי האריז"ל [אשר לעולם אינו נוטה מדבריו ימין ושמאל, ואכ"מ], ולא כ' שהנו"ן השמאלית צריך שיהיה יו"ד על גבה, שמא י"ל דהנה בהדיא כ' שם (במשנה ז' וח') דגם האשכנזים לא ישנו ממנהגם מלבד הדקדוקים שמונה שם, והם אותם שנז' בשער הכוונות הנ"ל. וא"כ י"ל דס"ל דמש"כ האר"י דהיו"ד השמאלית היא ע"ג הנו"ן, זה אינו אלא אגב אורחא שמתאר את כתיבת הנ' הספרדית, אבל ההדגשה שהיא צריכה להיות גם לאשכנזים זה אינו אלא כלפי היו"ד ההפוכה ולא כלפי היו"ד השמאלית, ועדיין צ"ע [ובפרט מלשון השערי מאמרי רשב"י הנ"ל].והנה החזו"א (סי' ט' ס"ק ו') כ': "ובתשובת השיב משה סי' נ"א הביא דע"פ המקובלים כותבין בתפלין צ' הפוך ובס"ת צ' ישר וכו', ואם צ' הפוך כתב הראשונים הספרדים הרי"ף והרמב"ם ודאי היו כותבין כן גם בס"ת". ועי' בדברי ההשיב משה (שם), שדבריו מבוארים בטעמם ע"פ המשנת חסידים, שאע"פ שכל המנהגים יש להם שורש קדוש, ואף האשכנזים לא ישנו צורת האותיות בס"ת, מ"מ בתפלין כו"ע יש להם לנהוג כדקדוקי האריז"ל, וע"ש.
28. ↑ כז). והחזו"א מוכיח כן "בעדות היותר נאמנה שלפני זמן האר"י ז"ל לא היה היו"ד מהופך", ממה שפסלו הברוך שאמר בתוקף, 'ואילו היתה כאן פלוגתת הספרדים והאשכנזים היה כותב בלשון חכמים דלאשכנזים ראוי להחמיר' (שם. וע"ע בסי' כ' דברים חריפים מאד בזה, ולענ"ד אין תלונה על בעל צה"צ שהשמיט מקצתן בספרו, עמ' פ"א). וצ"ע מנ"ל למימר שהב"ש בן אשכנז ידע ממנהג הספרדים, והלא אף האידנא הרבה מן החכמים אינם בקיאים בצורת הכתיבה הספרדית, ועי' פשר חזון (הערה ק"כ).וכבר היה כן לעולמים, עי' באגרת שנשלחה להר"ש ורטהיימר (נד' ב'ישורון' ל"א עמ' תשצ"א), אודות "חדשים מקרוב באו סופרים בורים שהמציאו לדעתם כתב מרובע ומהפכין צורת אלפי"ן וצדי"ן ולדעתי הקלושה הוא פסול גמור" וכו', "אבל בצורת אלפי"ן וצדי"ן שלקחו סופרים לעצמם לא נמצא בשום מדינה", הא קמן שגם מאה שנה לאחר האריז"ל עדיין היה גאון בן אשכנז שסבר שאין הדבר מצוי בשום מקום בעולם, ונתחדש עתה ע"י סופרים בורים, וכ"ש וכ"ש בזמן הברוך שאמר שלא היו שיירות מצויות [והסבורים לייחס אגרת זו להפנים מאירות, שגו ברואה, שהרי הפמ"א כתב בהדיא (ח"א סי' ס"ו) להכשיר ביו"ד הפוכה, הן האל"ף והן הצ'].
29. ↑ כח). ואם כי לענין פסק הלכה יתכן מקום לדון ולחלק בין הברוך שאמר, אשר קבלנוהו במסורה מאבותינו דור אחר דור, ואף הבית יוסף מביאו באורך, ונקט החזו"א שיש לדבריו תוקף כאחד מן הראשונים (וכמ"ש בסי' כ"א), לבין החכמים שלא עברו כתביהם במסורה דור אחר דור, ולא נקבעה דעתם בשו"ע ונו"כ. מ"מ בודאי יש בזה משום עדות נאמנה על מנהג מקומם, ונמצא שיש לנו אות על מה שבקש החזו"א, דהיי' על היות המנהג פשוט כן בספרד מימי קדם, ולא רק בידי סופרים שיתכן שהיו בורים, אלא ע"פ חכמים.
30. ↑ כט). עי' אודותיו בהקדמה לפירושו על ס' יצירה (בתוך ס' יצירה עם פי' יוצר המאורות), עמ' תרכ"ג. פירושו על האותיות נשתמר בכתבי יד רבים ונדפס בשם 'קבלות ר' יעקב ור' יצחק' (עמ' ל"ט).
31. ↑ ל). ולד' החזו"א לכאו' גם בזה יש לפסול דאין נ"מ בין יוד הפוכה לזיי"ן. ועי' במור וקציעה (סי' ל"ו) שכ' דלפי הכתיבה הספרדית של הצ' 'אכן נ"ל יותר שהיו"ד הימנית צריכה להיות כראש האל"ף עם ירכו', והיי' שצריך לעשותה כעין ז', אלא שלא תצא הרגל מאמצעיתה ממש אלא סמוך לימינה, ועי' בשער מאמרי רשב"י (דף מ"ב א'), וכ"ה בס"ת מכתיבת יד מהר"ם זבארו (אשר ציין אליו החיד"א בלדוד אמת ריש סי' י"ג), כזה - 18, וצורה זו מצויה הרבה בס"ת עתיקים - 19, אשכנזים וספרדים. ועי' פשר חזון (עמ' נ"ד), וקו' צדיק יבחן (ס"ק ו').
32. ↑ לא). וכמ"ש החתם סופר (שם). ונ"מ לענין האותיות שמסורת לכותבם הפוכות, וכגון מש"כ רש"י (בראשית י"א ל"ב) 'בחרן, הנו"ן הפוכה', וך' של בדרך עץ החיים, אם היי' הפוכות ממש, דהל"מ לכותבם דוקא הכי, או שאינם רק משונות במקצת צורתם, וכמ"ש בהיכל הברכה שם (ועי' חבצלת השרון למהר"י בשירי, עמ' 169 שהביא לב' הדעות). ועי' שו"ת מהרש"ל (סי' ע"ג), לחמי תודה (סי' כ"ח), נודע ביהודה (קמא, יו"ד סי' ע"ד), בתי כהונה (ח"ג סי' כ'), נפש חיה (יו"ד סי' ע"ו ע"ז), ומשנת אברהם (שער הנו"ן סי' כ"ד סק"א).
33. ↑ לב). תמונת הקולופון ראה בקולמוס (גל' 102 עמ' 12).
34. ↑ לג). וכן הוא בבדי הארון, שבד"כ כ' את צורת הצ' כזו 20, ולהנך צ' דלא מזייני כתב הכי 21 (עמ' 195). ואם כי מהתם ליכא למילף, כיון שהספר לא נכתב בכתב סת"ם, מ"מ ההשוואה המדוייקת לתנ"ך שכתב רש"ט מוכיחה על התאמת הדברים [ולכך גם אם הקולופון ג"כ מועתק (וכבר נמצא כיו"ב, עי' ישורון ט"ז עמ' תתכ"ד) מ"מ השואת הדברים מוכיחה על העתקה מדויקת ללא כל סטיה, ועי' מה שהאריך בזה הר"י בסר בספר תגי (שהו"ל בשנת תש"ע). אבל מעצם כתה"י של רש"ט ליכא למילף צורת הצ', דמנ"ל שבא לכתוב שם בדקדוק אותיות הראוי לכתיבה תמה הכשרה לסת"ם. ועי' מש"כ הגר"מ מאזוז בקולמוס שם להוכיח מכתיבת יד רש"ט את צורת הצ', וצ"ע דא"כ היה לו להוכיח מהרבה כתיבות שבידינו וכגון בן אשר והרמב"ם, וע"כ דכל שלא נכתב בסתו"מ ליכא לאוכוחי מיניה, שהרי גם באשכנז העיד בנו הברוך שאמר שהיו המחזורים נכתבים בצ' הפוכה].והא דהק' החזו"א 'והנה מנאן ופרטן הרמב"ם והזכיר לפופות אותיות עקומות ובתגין, ולא הזכיר דקדוק בהיפוך היו"ד של צ'', הנה ל' הרמב"ם היא 'ובאותיות שצורתן משונות כגון הפ' הלפופות והאותיות והעקומות', ומהל' 'כגון' משמע שישנם עוד אותיות משונות מלבד הלפופות והעקומות [ועי' בס' תגין שישנם עוד שינויים רבים וכגון פתיין כרעייהו ומדלי רישיהון].
35. ↑ לד). והאירני הר"מ וינטרויב (ותודתי נתונה לו ולרי"י ינקלביץ, על שהאירו עיני בענייני ספר תגין) כי גם מדברי הרוקח (בפי' על ספר תגין, נדפס בתוך 'ספר תגי' הנ"ל) שקרא להנך תרי צ' דלא זייני 'גדע קרנו' (עמ' תע"ו) 'שיבר ראש צ'' (עמ' תע"ז) 'י' של צ' שבור' (עמ' תפ"א), משמע שפי' כעין דברי רש"ט גאון, וא"כ גם לדבריו יש להכשיר אף בעלמא צ' כזו (וגם מש"ש אין לו ראשים, לא מתפרש זה אלא על הראש הימני, ולשון רבים היא משום שהוא בא פעמים באות צ' וכמש"ש 'גדע ראשיהם צ' צ''. ושבירת הראש הימני של הצ' שהיא כנגד שבירת ראש צרי ישראל וכמ"ש הרוקח שם, מתפרשת יפה עם מ"ש באותיות דרבי עקיבא (אות צ') 'צד"י מפני מה יש לו שני ראשים, מפני שזה הוא ישו הנוצרי (כ"ה בכתה"י) שתפס שני ראשים א' של ישראל וא' של אדום והטעה את הבריות', וע"ש עמ' תע"ז 'ובאותיות דרע"ק, צ' שני ראשים, זה שנ מדות, שלמד מעשה כשפים במצרים, ועבד ע"ז, וגם תורת משה שמר', והן הן הדברים).ובנותן טעם להאיר, דהנה בספרי אשכנז אין מסורת אחידה בצורתם של הנך תרי צ', ומצאנום בס"ת רבים בצורות שונות, ועי' תורה שלמה חלק כ"ט. ומצאנו בס"ת ארפורט 8 (berlin ms. Or.Fol. 1217), שכל הצדי"קים שבו הם ביו"ד ישרה, ושני הצ' הנ"ל, דמצרים וצרימו, נכתבו ביו"ד הפוכה [בכתיבת הצ' שונה ס"ת זה מחבריו. באחד הס"ת (ארפורט 9) מצויות בו הרבה צ' הפוכות או כעין ז', ושני הס"ת האחרים (ארפורט 6 ו-7) כתובים בצ' הפוכה כזה - 22. וממין הענין, הנה הברוך שאמר כ' לפסול בצ' שרגל היו"ד יוצאת ממקום כפיפת הנו"ן, ומפני שנראה כעי"ן, 'וכן מצאתי בערפורט הרבה תפילין שהיו כל הצד"ין כמו עינ"ין ופסלתי אותם לפני מה"ר אלי' כ"ץ', ובאמת בס"ת שבו קראו לפני בעל האגודה את קריאת ראש חדש (ארפורט 8), הרבה מאד מהצ' הם בצורה כזו - 23. ועי' במאמרו של הרא"ב כספי (ירושתנו ז' עמ' רל"א), מש"כ אודות מקום גלילת הס"ת הנ"ל מארפורט, שנשדדו ביום הרג רב, בשבת קדש ר"ח ניסן ה'ק"ט. ומבהיל הדבר כי בא' מהס"ת שקראו בו ביום (ארפורט 7) נפלה טעות בכתיבת שם השם שבפסוק 'אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם', ותיקנה הסופר ע"י קדירת האזכרה מן היריעה, באופן שנשתייר שם נקב כעין חלון, ואיליא הוא דנפיל בפומיה. 'ערפרט מהודרה, לה שם ברוב עושרה, שם הוד כבוד תורה, חק דת פליליך. וכו' הרב אלכסנדרי, כהן וראש נזרי, לעשות רצון יוצרי, עז כשחליך. וכו' אף ספרי תורות, נאות ויקרות, עברו עלי עורות, מחקו למיליך. וכו' לכי לקץ הימין, צור ישעך ויזמין, כל עם ועם יאמין, כי יה מחולליך' (מתוך הקינה 'ציון אֲרַיָוֶך בכי')].
36. ↑ לה). הנה הביא המו"ל בשם ספר קול הרמ"ז למהר"ם זכותא, שכתב: "ויש סופרים שכותבים יו"ד בו הפוכה, ויש כותבין כדרכו והוא עיקר כן הוא דעת הפוסקים" [וכעי"ז הביא משמו בצה"צ], והעיר על כך המו"ל (עמ' ר"ה הע' 1): "אע"פ שהיה מגדולי המקובלים ומתלמידי תלמידיו של מהרח"ו היה פשוט לו שהעיקר הוא ביו"ד ישר", ובכך זיכה גם את הרמ"ז להיות בכלל הכותבים ביו"ד ישרה. ובאמת הוא רחוק טובא מן הדעת לומר שהרמ"ז קבע לעיקר ע"פ הפוסקים ואת דברי האריז"ל כלל לא הזכיר, ובפרט שהיה מבני איטליה שהיו כותבים כולם בכתב הספרדי, אתמהה. אבל באמת דברים אלו כלל אינם מהרמ"ז, דהנה תיקוני הרמ"ז על סת"ם, אשר כתבם לפי בקשת רבני וחסידי ק"ק קראקא (עי' שם הגדולים, ח"א אות מ' ס"ק קכ"א) נדפסו לראשונה ב'שערי בינה' למהר"י צב"ע (דף צ"ח א', שאלוניקי תקע"ג), והרואה יראה כי שם לא פירט הרמ"ז כלל וכלל מצורת האותיות בפרטות, וכלל לא דיבר מענין זה צורת הצ'. והדברים שבספר קול הרמ"ז אינם ממנו ז"ל אלא הם דברי מה"ר קאפיל ז"ל אשר כתב (דף ח' א'): "והנני כותב כל ציור האותיות ע"פ פוסקים וע"פ הסוד וכו' אוסיף ידי שנית לבאר כל ציור האותיות מא' ועד ת' כיד ה' הטובה עלי". ואדרבה, הרמ"ז עצמו אע"פ שכ' בתשובתו הנ"ל לחכמי קראקא: "ואין דעתי לשנות צורות האותיות ממה שנהגו האשכנזים נר"ו, שהרי כבר כ' הרב ז"ל בשער התפילין שיש סודות ורמזים לכתיבת האשכנזים והספרדים", מ"מ כ' אח"ז כ': "ואם לעצתי תשמעו תצוו לכתוב לכאו"א תפילין דרש"י ודר"ת וש"ר ע"פ תיקוני האר"י זלה"ה כאשר תקראו בס' מצת שמורים אשר אני שולח לכם", ומשמע דגם הכותבים בכתב אשכנזי יש להם להקפיד על דקדוקי האריז"ל שהביא המצת שמורים, והצ' ההפוכה בכללם (וכן בפירושו על הזהר כתב 'כי אות צ' הוא יו"ד ונו"ן, והי' מהפך פניו מן הנו"ן'. עמ' שי"ז במהד' קול בטחה תשס"א. ומה שהאשים המו"ל בהע' 2 את בעל צה"צ על 'יחוס דברי בעל שערי גן עדן כדברי הרמ"ז', נתקיים בו עצמו).
37. ↑ לו). וכבר הביא זה בצה"צ (עמ' ע"ד) כלפי משה"ק החזו"א "וראוי להכשיר אנפין באנפין, ולא שמענו להכשיר בזה" (סו"ס ט'), ומשמע שבא להראות מקום הכשר גם בזה ומכח דברי השערי גן עדן, וצ"ע, שהרי הרבה צורות ישנם ע"פ הסוד, וכמו שי"ן של ד' ראשים שאינה אלא בבית דתש"ר, ולא הוכשרו לענין הלכה שלא ע"פ חכמים, וכמו הוראות האריז"ל שבשעה"כ, ועי' לק' הע' ל"ה.
38. ↑ לז). והנה בשערי גן עדן שם כ' לבאר בזה מש"כ בהקדמת הזוהר (ב' ב') 'צד"י אנת וצדי"ק אנת', דקודם התיקון היא צד"י מלשון שממה [וכדתרגם אונקלוס 'תהו ובהו' (בראשית א' ב') 'צדיא וריקניא'], ואחר התיקון נקרא צדי"ק. ויש לרמוז בזה, דהנה צדי"ק הוא ר"ת צ'פון ד'רום י'ם ק'דמה, וכדכ' בכתבי הגרמ"מ ז"ל (ח"א עמ' כ"ה), והנה עיקר התיקון הוא לצורך מדת התפארת שהוא מזרח (וכמ"ש הגר"א בתקו"ז, דף ל"ג ב'), וא"כ א"ש טובא עם מה שע"י התיקון נשלמה האות צדי"ק ע"י תוספת האות ק' שהיא הצד הפונה ק'דים.
39. ↑ לח). וכ"כ האר"י בשער מאמרי רשב"י (י' א') שקודם בריאת העולם היו אחור באחור, והאות צ' רומזת אל אותו הזמן, ע"ש בהדיא. ולכן א"א לפרש בדברי הזהר דהיי' תיקון דלעתיד לבא, ועי' דעת קדושים (קונט' הא"ב על הלבוש סי' ל"ו, אות צ'), וע"ע בפשר חזון (הע' ט"ז), [ומ"ש הגר"א דבזמן החורבן הם אחור באחור, אינו אלא בבחי' העליונה ביותר, המבוארת בעץ חיים (שער ט"ו פ"א), אבל למטה מזה ע"כ הם פנים בפנים דבלא"ה לא יהיה כל קיום לעולמות, ע"ש].וכלפי המבו' שם שראשי הצ' דומים לדו פרצופין שבהם ברא הקב"ה את אדם הראשון אחור באחור (עי' ברכות ס"א א'), עי' בפי' רבי דוד בן יהודה החסיד לאלפא ביתא (נכד הרמב"ן. נדפס ב'עלי ספר' תשמ"ב עמ' 25) שהצ"ץ, דהיי' הצ' הכפופה והץ' הפשוטה הם הדו פרצופין, ויל"ד לפ"ז בביאור ד' הזוה"ק שם, וע"ע בפרדס רמונים להרמ"ק (שער כ"ז, שער האותיות, פרק כ"א) [ע"ע בחבצלת השרון לר"י בשירי עמ' 159, ע"ש וצ"ע].
40. ↑ לט). ואע"פ שבכתב ב"י הראש השמאלי הוא בצורת זיי"ן, ורגלו היא מכוונת כנגד אמצע ראשו (וכדהק' בפשר חזון הע' כ"ב), מ"מ לעולם צדה האחורי של האות נקרא אחור, אא"כ נעשה בו שינוי להיפוך וכמו היו"ד שבכתב האריז"ל.ובנותן טעם להעיר, כי כלפי הוראת האריז"ל לכתוב את היו"ד הימנית שבצ' כשהיא הפוכה לאחריה, צייר מהר"י אדרעי [סופר הרש"ש] יו"ד תלויה ומחוברת בפניה אל צואר הצ', כזה - 24 [אשר נת' לעיל (הע' ב') כי הגרח"ק והמנחת סולת מפרשים שדברי הברוך שאמר לפסול נאמרו כלפי צורה זו]. ואי נימא דאין זה סלסול בעלמא אלא הדגשה מכוונת [וכאשר נראה ממה שהרגל שבימין היו"ד עבה היא כפלים מהקו המחבר שמשמאלה, וגם ממה שכפל הדבר בשני כת"י, אונ' ב"א 1089 ו-1090 ms. ובאמת שצורה זו מצוי' הרבה בכתה"י], יתכן לפרש דהוה פשיטא לי' דגוף היו"ד א"א להפכו, ולכך פירש דאין להפוך את צורת היו"ד אלא את מקום חיבורה, וכלפי מה דבספר תורה ס"ל להאריז"ל לכתוב ביו"ד ישרה [כדאסיק בשו"ת וישב הים (ח"ב סי' ה')], קאמר דהכא יש להפוך את נקודת החיבור, ולחברה מצד הפנים ולא ע"י הרגל, ויל"ע [והנה בשער רוח הקדש (ד' א') כתב דישנם כמה מינים בצורת ההיפוך של הא', ובכתיבת מהר"י אדרעי שם צייר א' הפוכה כזו - , וכ"ה גם בס' שער רוה"ק שהיה תחת יד הר"ש ויטל, הא קמן דע"י שינוי מה בצורת האות שייך להחשיבה למהופכת].
41. ↑ מ). לאו היי' ריט"ל מיהלהויזן מחבר ארבע הא"ב שקודם לכן, וכדכ' רמ"מ משי זהב (לשכת הקודש ח"א עמ' קס"ג). ע"פ ההקדמה שכתב בעל הא"ב האחרון לספרו. למיטב ידיעתנו הדלה עדיין ספונה ההקדמה בכתב יד (אונ' ב"א ms. 844. ומקצתה נדפס ב'קובץ ראשונים על צורת האותיות' עמ' 135), והמשיב העטרה למקומה יבורך.
42. ↑ מא). זכריה י, ח. ועי' טור (או"ח סי' רפ"ו) ד'תכנת שבת' מיוסדת על אלפא ביתא של תשר"ק ע"ש הגאולה דכתיב 'אשרקה להם ואקבצם'. ועי' ספר הליקוטים (לבעל סדר הדורות. ח"א עמ' צ"ב).
43. ↑ מב). שו"ר כעי"ז בדעת קדושים (קונט' הא"ב על הלבוש סי' ל"ו, אות צ') 'ואולי גם בזוה"ק יש לומר שכעת ב' הצורות אין ביניהם דקדוק כי עכשיו רשאין להזכיר טובה המעותדת דהבטחה מהש"י ככבר נעשה, ולעתיד תהיה הצורה דוקא פנים בפנים', אלא דצ"ע שהרי צורת פב"פ אינה בכלל ב' הצורות אלא היא צורה שלישית, ומה מקום להכשיר פנים באחור מחמת טובה המעותדת, כאשר ציורה יהיה פב"פ. ולמאי דכתב התם עוד 'שכיון שכתב בזוה"ק שתמונה א' עכשיו וא' לעתיד, ודאי אין פסול בשום זמן בשום תמונה שיהיה', בצירוף עם מאי דכתב שלעת"ל תהיה הצורה פב"פ, מבואר דאף האידנא אם כתב אנפין באנפין, שהחזו"א פשיטא לי' לפסול וכדלעיל הע' כ"ט, גם כן שפיר כשרה.