ישיבת היכל אליהו
סוגיית שופר של איל
א. מקורות הסוגיא
במשנה ר"ה כו ע"א:כל השופרות כשרים, חוץ משל פרה מפני שהוא קרן. אמר רבי יוסי: והלא כל השופרות נקראו קרן, שנאמר במשך בקרן היובל.
ובגמ' שם:
מאי משמע דהאי יובלא לישנא דדכרא הוא? דתניא, אמר רבי עקיבא: כשהלכתי לערביא היו קורין לדכרא יובלא.
ובמשנה ר"ה כו ע"ב:
שופר של ראש השנה של יעל, פשוט ופיו מצופה זהב, ושתי חצוצרות מן הצדדין. שופר מאריך וחצוצרות מקצרות, שמצות היום בשופר. ובתעניות בשל זכרים, כפופין ופיהן מצופה כסף, ושתי חצוצרות באמצע. שופר מקצר וחצוצרות מאריכות, שמצות היום בחצוצרות. שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות. רבי יהודה אומר: בראש השנה תוקעין בשל זכרים, וביובלות בשל יעלים.
ובגמרא שם:
אמר רבי לוי: מצוה של ראש השנה ושל יום הכפורים בכפופין ושל כל השנה בפשוטין. - והתנן: שופר של ראש השנה של יעל פשוט! - הוא דאמר כי האי תנא; דתניא, רבי יהודה אומר: בראש השנה היו תוקעין בשל זכרים כפופין וביובלות בשל יעלים. - ולימא הלכתא כרבי יהודה! - אי אמרת הלכתא כרבי יהודה, הוה אמינא אפילו של יובל נמי כרבי יהודה סבירא ליה, קא משמע לן. במאי קמיפלגי? מר סבר: בראש השנה - כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי, וביום הכפורים - כמה דפשיט איניש דעתיה טפי מעלי. ומר סבר: בראש השנה כמה דפשיט איניש דעתיה טפי מעלי, ובתעניות כמה דכייף איניש דעתיה טפי מעלי.
ובגמ' ר"ה דף טז:
אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? - אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני.
♦
ב. הבנת הראשונים בסוגיא
לכאורה יש כאן סתירה בין המשנה הראשונה [בדף כו ע"א] שאומרת שכל שופר כשר חוץ משל פרה, ובין המשנה השניה [בדף כו ע"ב] שאומרת שרצוי כפופים דווקא (לשיטת ר' יהודה שכמותו פסק ר' לוי בגמ' וכן פסקו ברמב"ם וטוש"ע).ובראשונים ישנן כמה הבנות מרכזיות בתירוץ סוגיה זאת:
א. לדעת הריטב"א (דף כו ע"ב): המשנה בדף כו ע"א עוסקת בדין דאורייתא, ולפי התורה כל שופר כשר, חוץ מפרה. במשנה השניה דנים בדין שהוסיפו חכמים, ולפיו עדיף כפוף "למצוה מן המובחר מדרבנן"[2].
ב. הרמב"ן כותב בדומה לריטב"א, אלא שלדעתו (וכעי"ז ברא"ש) המשנה הראשונה מדברת בעיקר הדין, והשניה עוסקת בדין לכתחילה, שטוב שיהיה השופר כפוף, ור' אבהו הוא 'מצוה מן המובחר' שיהיה של איל (וראה ב'בירור הלכה' של מכון 'הלכה ברורה' שהביאו עוד ראשונים שכתבו כך).
ג. שיטת ההשלמה שהמשנה בדף כו ע"א עוסקת בכל השופרות הכפופים שהם כשרים אא"כ הם מפרה, והמשנה בע"ב מסבירה שיש חובה לעיכובא שהשופר יהיה כפוף.
ד. שיטת התוס' שאיל כפוף הוא לעיכובא.
♦
ג. שיטת הרמב"ם:
שיטת הרמב"ם דומה לשיטת בעלי התוס', וז"ל הרמב"ם (שופר א א):מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר יום תרועה יהיה לכם. ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף. וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש. ואף על פי שלא נתפרש בתורה תרועה בשופר בראש השנה הרי הוא אומר ביובל והעברת שופר תרועה וכו' תעבירו שופר, ומפי השמועה למדו מה תרועת יובל בשופר אף תרועת ראש השנה בשופר. [השגת הראב"ד: וכל השופרות פסולים חוץ מקרן הכבש– אמר אברהם: הפריז על מדותיו אלא מצוה בכפופין ואם תקע בשל יעל יצא].
בדעת הרמב"ם ניתנו כמה הסברים:
א. הכלבו (וארחות חיים וט"ז סק"א) הבין ברמב"ם ש'איל' לאו דווקא, וה"ה כל שופר כפוף, וזה דחוק מאוד ברמב"ם.
לעומת זאת כמה מהראשונים (ס' המאורות, חי' הרשב"ץ) הבינו שהרמב"ם מצריך לעיכובא דווקא איל כפוף, וכך הבינו גם נושאי הכלים על הרמב"ם ממילא תמהו כיצד יסביר את המשנה בדף כו ע"א? וניתנו בזה כמה הסברים לדברי הרמב"ם:
ב. הלחם משנה הביא פירוש (שהוא עצמו כתב שהוא דחוק, וכן הביא ר"א בן הרמב"ם לפרש בדעת אביו, שו"ר שכן הביא גם ר"א מן ההר), ולפיו המשנה הראשונה דיברה ע"פ דין דאורייתא והמשנה השניה הוסיפה שרבנן קבעו שאפי' בדיעבד פסול אם איננו כפוף.
ג. המגיד משנה הבין (וכ"נ שהבין הכס"מ) שלפי הרמב"ם שתי המשניות הן המשך אחד ארוך, ודעת ר' יהודה במשנה השניה (שפסול מדאו') חולקת על שתי הדעות במשנה הראשונה. וממילא, כיון שפסקנו כר' יהודה הרי נדחתה המשנה הראשונה. דעה זאת מתחזקת בדברי הסמ"ג (עשין מ"ב) שכתב "גרסינן בפרק קמא דראש השנה 'אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל כדי להזכיר עקידת יצחק בן אברהם', ואף על פי ששנינו לפנים 'כל השופרות כשרים חוץ משל פרה'? רבי אבהו סובר כרבי יהודה וכרבי לוי שאומרים (שם כו, ב) שמצות שופר של ראש השנה בשל זכרים כפופים, פירוש אלים מתרגמין דיכרין, וכן הלכה". הרי מפורש ממנו שהבין שהמשנה השניה חולקת על הראשונה.
ד. הרב קאפח כתב שדברי רבי עקיבא בגמ' (בדף כו ע"א) הם דעה שחולקת על התנאים במשנה שם, ולדעת ר"ע דווקא איל כשר, ופסק הרמב"ם כמותו. דבריו דחוקים ביותר שכן הגמ' לא נוקטת בלשון "מתניתין דלא כר' עקיבא" וכדו' כהרגלה, וגם משמעות הגמ' היא שדברי ר"ע רק מפרשים את דברי ת"ק ואינם חולקים עליהם[3].
♦
ד. הבנה מחודשת בסוגיא
לענ"ד יש לעיין שנית בסוגיא:א. הגמ' בדף כו ע"ב מביאה את דברי ר' לוי "מצוה של ראש השנה ושל יום הכפורים בכפופין", ומקשה כיצד חלק על דברי ת"ק במשנה? הגמ' מתרצת כי דברי ר' לוי הם כשיטת ר' יהודה שסבר כי יש צורך בשופר כפוף.
באופן תמוה הגמ' אינה מצטטת את דברי ר' יהודה המובאים במשנה אלא את דבריו בברייתא, ולכן גורסת 'דתניא' ולא 'דתנן' (והעיר הרב קאפח על קושיא זאת, ונשאר בצ"ע, שו"ר שגם הרדב"ז בשו"ת ח"ו סימן ב' אלפים רפז הקשה כן, וכן ביום תרועה כאן, עיין בתירוציהם).
אולם המעיין יראה כי ישנו שינוי קל בין דברי ר' יהודה בברייתא ובין דבריו במשנה:
במשנה נאמר "רבי יהודה אומר: בראש השנה תוקעין בשל זכרים", אולם בברייתא הנוסח "רבי יהודה אומר: בראש השנה היו תוקעין בשל זכרים כפופין".
הגמ' הרי מנסה להביא מקור תנאי לדברי ר' לוי המחדש כי יש צורך בשופר כפוף. ר' לוי אינו מציין כלל את הצורך ב'זכרים' אלא רק את הצורך ב"כפופים". לזה אין לזה מקור מהמשנה, שהרי במשנה ר' יהודה רק מביא כי יש חובה להביא איל. המקור הוא אם כן רק בברייתא בה הוסיף ר"י דין חדש: "בשל זכרים כפופים"[4].
הברייתא מוסיפה שינוי נוסף וכותבת "היו תוקעים", משום שאין זה דין והוראה לעיכובא. זהו רק מנהגם של ישראל קדושים שנהגו להחמיר בדבר[5].
משום כך גם לשונו של ר' לוי היא לכתחילאית: "מצוה של ראש השנה ושל יום הכפורים בכפופין"[6].
ב. בדברי ר' אבהו מוזכר "אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל". המילים 'אמר הקב"ה' מוכיחות כי מדובר בדין דאורייתא שהוא לעיכובא (וראה ברמב"ן שהתייחס לקושיא זאת). דברי ר' אבהו הם אכן כדברי ר' יהודה במשנה כו ע"ב שאמר "בראש השנה תוקעין בשל זכרים". אולם בדברי ר' אבהו ובדברי ר' יהודה לא נזכר כי על השופר להיות כפוף.
ג. אם כן יוצא כי יש כאן שני דינים: הראשון הוא דין דאורייתא, לעיכובא, ולפיו חובה לתקוע בשופר של איל. מקור הדין בדברי ר' יהודה במשנה ובדברי ר' אבהו שפסק כמותו. הדין השני הוא 'מצוה מן המובחר' ולפיו טוב ששופר האיל יהיה כפוף. דין זה התחדש ע"י ר' יהודה בברייתא וכך פסק ר' לוי.
♦
ה. הבנת דברי הרמב"ם בהתאם לאופן המחודש
עתה לכשנעיין בדברי הרמב"ם נראה כי לשונו מדוייקת ביותר:מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר יום תרועה יהיה לכם. ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף. וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש.
בדברי הרמב"ם ישנם כמה שאלות:
א. אם אכן נכונים דברי המגיד משנה (והכס"מ) לפיהם הרמב"ם סובר כי ישנה חובה לעיכובא מדאו' לתקוע בשופר כפוף, אזי היה על הרמב"ם לנקוט בלשון של חיוב, כגון: "מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה שנאמר יום תרועה יהיה לכם. ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל מצוותו שיהא מקרן הכבשים הכפוף"
ב. זאת ועוד: בדברי הרמב"ם ישנה כפילות:
ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף.
וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש.
די היה לכאורה לכתוב משפט אחד: "וכל השופרות פסולים, בין בראש השנה בין ביובל, חוץ מקרן הכבש" או "ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף. ושאר השופרות פסולין"?
ג. בתחילת דבריו מזכיר הרמב"ם "מקרן הכבשים הכפוף" אולם בסיום דבריו מושמטת תיבת "הכפוף" ונכתב "חוץ מקרן הכבש"?
ד. עוד נביא מקושיות הר"ן על הרמב"ם כפי שצוטטו בלחם משנה:
הר"ן ...הקשה על שכתב רבינו חוץ מקרן הכבש, דמשמע דמפרש זכרים דקאמר ר' יהודה כבשים דוקא, והוא תימה דכיון דטעמא הוא משום דבר"ה כמה דכייף איניש טפי מעלי מה לי של כבשים מה לי של שאר בהמות כיון שהם כפופים סגי, דבכפופים תליא מילתא? ועוד קשה - דלפי דברי רבינו שמפרש דמתניתין כבשים דוקא אמאי קאמר טעמא בגמרא 'משום דמיכף כייף', לימא משום טעמא דר' אבהו דאמר למה תוקעים בשופר של איל כדי שיזכור להם עקידת יצחק?
נראה לענ"ד כי לפי מהלכנו הנ"ל בגמ' מובנת לשונו של הרמב"ם:
בתחילה מביא הרמב"ם את מנהגם של 'ישראל קדושים' "ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף". כלומר –עמ"י החמיר על עצמו לתקוע דווקא בשופר שקיימים בו שני הייתרונות: הוא גם מהאיל (כדי לזכור עקידת יצחק, כר' אבהו) וגם כפוף (כדי לכוף ליבם בתפילתם, כר' לוי).
לאחר מכן מביא הרמב"ם את עיקר הדין: "וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש". דין זה אינו נוגע אלא לכך שהשופר צריך להיות מאיל, כדברי ר' אבהו, אך אין חובה לעיכובא לפיה על השופר להיות כפוף.
♦
ו. שיטת היראים
שו"ר מקור מעניין הנוגע לדברינו, בדברי היראים סי' תיט:תקיעה בראש השנה. ויראת מאלהיך ותפחד מדיניו ומיום משפטו ותקעת בשופר של איל ויזכור לך עקדת יצחק שניתן איל תמורו... צא ולמד במה תוקעין? תוקעין בשופר של איל דילפינן העברה [העברה] מיום הכפורים של יובל כדתניא "אמר ר' עקיבא כשהלכתי לערביא היו קוראין לדיכרא יובלא". ושל פרה פסול ונחלקו בטעמיה עולא אמר לפי שאין קטיגור נעשה סניגור אביי אמר משום דקאי גילדי ומיחזי כשנים וג' שופרות והתורה אמרה שופר אחד ותנן [כ"ו א'] משום שהוא קרן ועוד דלאו דדיכרא הוא וטעמא אמרינן לעיל [ט"ז א'] כדי שיזכור לנו הקב"ה עקידה של יצחק שניתן תמורו איל. תנן [כ"ו ב'] ר"י אומר בראש השנה תוקעין בשל זכרים וביובלות בשל יעלים ואמרינן הלכה כר"י ואמר ר' לוי מצות תקיעה של ר"ה ושל יוהכ"פ בכפופים וטעמא דכייף אינש טפי עדיף.
כמה חידושים יש בדברי היראים:
א. הוא סובר כי ר"ע חלק על התנאים במשנה הראשונה, וכדברי הרב קאפח. המקור לכך שצריך דווקא איל הוא ההשוואה ליובל, והסיבה להשוואה זאת היא מפני שרוצים להזכיר את עקדת יצחק.
ב. היראים סובר שלמסקנה שופר מפרה פסול גם משום שאינו מאיל. ולדעתו דווקא איל כשר לתקיעה בר"ה, והוא לעכובא.
ג. נראה שלדעתו הגירסה בגמ' היא 'הלכה כר' יהודה', וממילא אין צורך בדברי ר' לוי כדי ללמדנו שהלכה כר"י. ר' לוי בא כנראה לחדש שלא די ב'איל' אלא יש צורך באיל 'כפוף' דווקא, כי "כייף איניש טפי מעלי".
החידוש השלישי בדבריו מתאים למהלכנו ברמב"ם[7].
♦
ז. סדר המשניות לפי הרמב"ם
על שיטת הרמב"ם, כפי שהוסברה במגיד משנה, יש להקשות:לדבריו ר"י במשנה השניה חולק על התנאים במשנה הראשונה, מדוע אם כן בגמ' המשניות מחולקות, ויש ביניהם דיון של הש"ס?
ואולי אכן לפי הרמב"ם זוהי משנה ארוכה. (שו"ר שכת"י מינכן שאכן כלל לא מובא שם בגוף התלמוד את המשניות אלא רק את פתיחתו של כל קטע מהמשנה, ואין הבדל בין המקום בו בדפוסים שלנו יש רק פתיחת קטע ובין מקום שאצלנו יש משנה. אמנם ברי"ף [הנדפס] ראיתי כי המשניות מחולקות).
יותר נראה לענ"ד שהמשנה הראשונה עוסקת בדין מינו של השופר (מפרה, משאר מינים, וכו') והשניה עוסקת בצורתו (מצופה זהב, וכו') ומתוך כך דנה האם הוא כפוף או פשוט, ובהקשר לזה מובאת דעת ר"י שסבר שעל השופר להיות כפוף. מינו של השופר – איל – הוא רק שולי ביחס לנושא המדובר, שהוא: כפיפותו של השופר. אלא שמתוך דבריו אנו גם למדים על דעתו גם ביחס לנושא הראשון, וכי הוא חולק על דעת התנאים במשנה הראשונה.
כל זה ניתן להיאמר לפי המגיד משנה, אמנם לפי ההסבר שלנו תירוץ זה נדחה, שכן ר"י במשנה השניה אינו עוסק כלל בצורתו של השופר (=כפוף) אלא רק במינו (=של איל).
נצטרך אם כן לומר ששני המשניות הם באמת משנה אחת ארוכה, שבאמצעיתה יש קטע מוסגר העוסק בדין צורת השופר, ובסיום המשנה חוזרים לדיון הראשון ור"י אומר כי על השופר להיות מאיל. ויש כאן כמובן קושי.
ושמא י"ל שהמשנה הראשונה עוסקת בדין כללי של גדר שופר, וזה נפק"מ לכל הדינים: ר"ה יובל ותעניות. לעומת זאת המשנה השניה עוסקת בדינים ספציפיים של כל אחד מהתקיעות הללו, ולכן רק במשנה השניה אומר ר"י שתוקעים באיל, שכן גם הוא מסכים שלכל שאר הדברים (כגון תעניות) 'כל השופרות כשרים חוץ משל פרה'.
ולענ"ד יש לזה חיזוק מלשון הרמב"ם בפיהמ"ש, שכן בסוף המשנה הראשונה כתב "ואין הלכה כר' יוסי", ובסוף המשנה השניה כתב שאין הלכה כת"ק שתוקעים בשל יעל וגם לא כר' יהודה אלא כר' לוי. ולכאורה אם דברי ר' יהודה ור' לוי חולקים על התנאים המובאים במשנה הראשונה היה צ"ל את פסק ההלכה אך ורק בסוף המשנה השניה. ומשמע קצת מדבריו שאלו שתי מחלוקות שונות[8].
לפי הסברנו בדברי הרמב"ם בפיה"מ תתורץ עוד תמיהה בדבריו: הרמב"ם סובר שהמשפט 'שווה היובל לר"ה בתקיעה' אינו עוסק כלל בסוג השופר אלא במנין התקיעות. מכיון שכך יוצא שהמשנה השניה כלל לא עסקה בסוג השופר בו תוקעים ביובל אלא רק בסוג השופר בר"ה. לפי"ז יש לתמוה מדוע ר' יהודה לא מסתפק במשפט "בר"ה תוקעים בשל זכרים" אלא מוסיף "וביובל בשל יעלים" – והלא כלל לא עסקנו במשנה זאת בסוג השופר ביובל?! כנגד מי מוסבים דברי ר' יהודה?[9]
נראה לענ"ד לתרץ את דברי הרמב"ם לפי מהלכנו הנ"ל: ר' יהודה מתייחס גם לדברי התנאים במשנה הקודמת. במשנה הראשונה התייחסו התנאים (לפי מהלכנו) לכל סוגי התקיעות הקיימות, בתעניות בר"ה וביובל, ונפסקה ההלכה כי רק שופר פרה יצא מגדר 'שופר' באופן כללי לגבי כל הדינים. במשנה השניה מובאים כל הדעות התנאיות הטוענות כי ישנם מקרים יוצאי דופן בהם גם שופרות שהם אכן בגדר 'שופר' ואינם מפרה ייפסלו בכל זאת: דעת ת"ק המתייחס רק לסוג השופר בר"ה ובתעניות, ודעת ר"י המתייחס רק לסוג השופר בר"ה וביובל. ת"ק יסכים כי ביובל (עליו לא דיבר ת"ק) אכן 'כל השופרות כשרים חוץ משל פרה', ור' יהודה יסכים כי בתעניות (בהם לא עסק ר' יהודה) 'כל השופרות כשרים חוץ משל פרה'[10].
♦
ח. הגירסאות בגמרא
הסתמכנו על נוסח הדפוס (שיובא להלן בסוגריים עגולות). אולם בדק"ס הביא כי נוסח כתבי היד והראשונים (שיובא להלן בסוגריים מרובעות) בגמ' כו ע"ב שונה במקצת: "הוא דאמר כי האי תנא (דתניא) [דתנן[11]]: רבי יהודה אומר: בראש השנה (היו[12])תוקעין בשל זכרים כפופין וביובלות בשל יעלים".לפי כתבי היד הגורסים 'דתנן' נראה שהציטוט הוא מדברי ר"י במשנה[13], ולא מדבריו בברייתא, וא"כ מוכח כי גם במשנה כוונתו לזכרים כפופים דווקא.
אלא שיש להעיר שכתבי היד לא השמיטו את תיבת "בשל זכרים (כפופים)", וזאת למרות שתיבה זאת אינה מופיעה במשנה[14].
ייתכן לתרץ בדוחק כי תיבת 'כפופים' איננה ציטוט מהמשנה אלא היא פירוש של הגמ' לדבריו במשנה. ויש עוד מקום להסברים אחרים, ואכמ"ל.
הסתמכנו במהלכנו גם בנוסח הגמ' בדף טז "אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל' אולם יש לציין כי בר"ח במקום מובאים דברי ר' אבהו באופן מקוצר "וא"ר אבהו בשופר כדי שתזכו אתם וכדי שאזכור לכם עקידת יצחק..."[15]. ולדברינו צ"ל שגרסתו של הרמב"ם הייתה כגירסתנו, שהיא גירסת רוב הראשונים, ודלא כגי' הר"ח.
♦
ט. ביאור המחלוקת מבחינה מחשבתית
לפי הראשונים יש עדיפות לשופר כפוף שאינו של איל מאשר שופר איל שיישרו אותו (שהרי לדעתם הצורך של 'איל' הוא רק 'מן המובחר' אך הצורך של 'כפוף' הוא קריטי יותר: לכתחילה. וראה משנ"ב שהביא שכ"פ רוב האחרונים). האיל מזכיר את עקידת יצחק והכפיפות מזכירה לנו להתפלל בכפיפות כראוי. רואים א"כ שתפילה בכוונה מועילה יותר מזכות אבות.לעומתם הרי שלפי הרמב"ם (כפי שביארנו בשיטתו) יוצא שעדיף הזכרת העקדה מאשר הכפיפות. עדיפה זכות אבות מהכפיפות בתפילה. (ולפי הביאור של האחרונים בשיטתו הרי ששני הדברים הכרחיים – זכות אבות ותפילה בכפיפות)[16].
♦ ♦ ♦