נריה
'להתאים את הנידון אל סעיף ההלכה המכוון עליו': סקירה על שו"ת שאגת כהן ח"ב לרב אריה כץ שליט"א
הגאון רבי אריה כץ שליט"א, עומד בעשור האחרון בחזית הדיונים ההלכתיים בענייני פוריות ורפואה על פי ההלכה, ולא רק. לפני שנתיים, הוציא לאור את החלק הראשון מתוך שלושה כרכים שעתידים להרכיב את סדרת 'שאלות ותשובות שאגת כהן', על אבן העזר. עתה, אנו מתברכים בצאתו לאור של הכרך השני, על יורה דעה וחושן משפט. החלק השלישי, לפי דברי הרב כץ בהקדמתו, יעסוק באורח חיים, קדשים, טהרות, והלכות מדינה (ושמא יוקדש כרך רביעי לסדר זרעים?). חלק גדול מהתשובות נכתבו כ'תמידין כסדרן' בשתי מסגרות שבהן שימש הרב כץ: בית הדין לממונות של ארץ חמדה - גזית שבירושלים, ומכון פוע"ה.הרב כץ מתאפיין בשילוב נדיר של גדלות בתורה, בעיון ובבקיאות ובסברה ישרה, יחד עם חשיבה עכשווית-עדכנית, המתייחסת למציאות בת זמננו, המתחדשת מיום ליום. שילוב זה, ראוי שיהיה נר לרגליו של העוסק בפסיקה הלכתית בדורנו, ומחבר זה, ראוי שיהיה דוגמה לחיקוי בעיסוקו האינטנסיבי והיסודי בגופי הלכות, 'שפיר ושליא' ממש, מתוך למדנות, בהירות, יראת שמים ועמידה על משמר ההלכה, והתמצאות בהוויות העולם הזה לפרטי-פרטיהן. אף שהרב כץ כותב במבוא על נטייה לקולא כשהדבר אפשרי ומתאים, הרי שמשנתו רחבה מני ים, ודומה שהקולא והחומרא אינן אלא חלק קטן – חשוב ככל שיהיה – מתוך שבעים ארמונות מלכות משורטטים לתפארת, הלא המה שבעים סימני שו"ת שאגת כהן ח"ב, שרובם המוחלט עוסקים בשאלות הלכתיות קשות, מורכבות ומאתגרות.
נראה לי ששו"ת שאגת כהן, נותן דוגמה חיובית להקפדה על הדרכתו היסודית של החזו"א לפוסקי הלכה (קובץ אגרות חזו"א א, לא):
בירור משפט בבחינת הלכה למעשה, נחלק לעיונים שנים: העיון הראשון – להניף הסלת הנקי, סעיפי המשפט התוריים; ואחריו עיון השני – החדירה בהעובדא הנוכחת לפנינו, במעלותיה ומגרעותיה, ובדיוק משקל של כל פרק מפרקיה, כדי להתאים את הנידון אל סעיף ההלכה המכוון עליו. ומרובים המכשולים של ההתאמה כוזבת, מהמכשולים ביסוד ההלכה. זאת אומרת, אף שאין הדיין אומר על מותר אסור ועל אסור מותר, בכל זאת הוא נכשל בהמעשה שבא לידו, ומחליט בכח מדומה, שזו שבא לידו היא של הסעיף הידוע, בעת שהעלים עין מקו דק רב הערך בפלילת המשפט, הנבנה תמיד על קוים שכליים דקים, ובהעלמה זו הוציא משפט מעוקל, מעוות לא יוכל לתקן. ובשל העיון האחרון, נשללה ההוראה מן ההמון, אף בדברים שהאסור והמותר מפורסם תכלית הפרסום, ונִתנה לחכמים שבכל דור, לחקות לאשורה של כל שאלה המופיעה מזמן לזמן, שהחכמים יפתרוה מנקודת עיון מקיף והסתכלות בהירה.
בספרנו, נידונים נושאי פוריות שנמצאים בקדמת השיח ההלכתי-רפואי בימינו, כמו שבעה נקיים והפרכת טענת ה'עקרות ההלכתית' (מינוח שהרב כץ, עמ' 36 הערה 2, מגדיר כשגוי, שהרי מדובר בתופעה זמנית ופתירה, ולכן מציע להחליפו ב'ביוץ מוקדם'), תוך שימוש במגוון מקורות הלכתיים ורפואיים, המשלימים אלה את אלה לתמונה; דימומים שונים ומגוונים ודיניהם; הגדרת המינימום המעכב בבדיקות שבעה נקיים, והדין במקרה של טעות; פתיחת מקוואות ביום בתקופת הקורונה; שלילה ההצעה להכשיר טבילה באמבטיה בתקופת הקורונה; ועוד ועוד.
לצד נושאים אלה, נידונים בספרנו גם עניינים הלכתיים עמומים שעדיין לא דשו בהם הרבים, כגון: מתן צדקה לעובד עבודה זרה על ידי בן נוח, דיני מופלא הסמוך לאיש בהלכות שונות, בחינה מחודשת של הצידוק להתיר ניתוחי נפלים לצורך קביעת סיבת המוות, הפיכת אולם טהרה של בית קברות לבית כנסת פעיל, קבורת גויה שהייתה נשואה ליהודי בקהילה המוכה התבוללות, קבורת גוי שנפטר בעודו בהליכי גיור, שתי תשובות מסועפות בענייני לשון הרע בתקשורת, עיסוק במקצוע עריכת דין לאור ההלכה, הטלת מס על קבוצה שאינה שותפה לקבלת ההחלטות על מה שיתבצע במס זה, איסור 'מוסר' בהגשת תלונה למשטרה על הטרדות, סדר קדימויות בטיפול בפגים. וזו רק טעימה מן הים.
מוטיב נוסף שחורז וחוזר בספרנו, אף שלא נכתב במפורש, הוא תפיסת התורה כולה כמכלול: בתשובותיו של הרב כץ, מצויים תדיר מעברים בין חלקים שונים של השו"ע ושל ההלכה, מתוך הכרה בכך שמענה ממצה ומקיף לשאלה הלכתית מורכבת מצריך עמידה על ההיבטים השונים שהיא מעוררת, גם אם הם מצויים בתחומים הלכתיים רחוקים. ואין מדובר על אריכות לשם האריכות, אלא על בירורים ענייניים הנצרכים למיצוי הדיון, ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. כך לדוגמה, בסי' סה, העוסק בחיוב תשלומים על נזק שנגרם בעקבות סטירת לחי שהעניק מבוגר לנער שלא התנהג כשורה, מעמיק הרב כץ בחובת החינוך ובמקומה ומעמדה ההלכתי של ההכאה החינוכית. ועוד דוגמאות רבות מספור.
מספר הערות, בשולי הדברים:
א. בסי' כח, עמ' 159, הוזכרה תקנת הגאונים שלפיה אדם אינו יכול לאסור על חברו ליהנות מחלקו בבית הכנסת או בספרים. יש להעיר שלכאורה התקנה אינה של הגאונים, אלא של הראב"ד ובני דורו – הראשונים, וכן של רבינו גרשום (אורחות חיים, הל' ביכ"נ, אות כה).
ב. בסי' מג, נידונה האפשרות לנהל ארכיון מידע ציבורי דיגיטלי, לאור הלכות שמירת הלשון. לענ"ד, הקביעה ש'אין דרך אחרת להפיק את התועלת הנצרכת, אלא באחסון המידע ופרסומו באמצעים הדיגיטליים', היא קביעה שאינה פשוטה. הרי כאשר חושפים את המידע לציבור, עדיין לא יודע מהי בדיוק 'התועלת הנצרכת'. והגע עצמך, בכל הסימן הזה, נזהר הרב כץ עצמו והתייחס לניהול הארכיון מבלי להסגיר את זהות האדם או הארכיון שעליו מדובר. האם ניתן לקבוע שכל מידע, הנמצא בכל ארכיון באשר הוא, ישמש לתועלת, ולא סתם תועלת אלא כזו שאין דרך אחרת להפיק אותה? מסופקני. מחומר הקושי, ייתכן שכוונת הרב כץ לקביעה כללית, שהתועלת המופקת משקיפות מידע לציבור היא כזו שאין לה תחליף. אולם אם כן, יש צורך בדיון נוסף: האם וכיצד יש לקבוע את משקלה של קביעה כללית זו, בבואנו לדון בפרסום פריט מידע מסוים, שמכיל סיפור בגנותו של אדם. וצ"ע.
ג. מפתוח. הספר פותח בתוכן עניינים קצר, ואחריו תמצית של כל התשובות. התמצית שימושית ביותר, ומומלץ מאוד לקרוא את כולה, וכך לקנות בקיאות במסקנות הספר בהשקעה מועטת יחסית. בסוף הספר אין מפתח נושאים, שהיה יכול לתרום להתמצאות בספר עשיר ורב-אנפין זה. בספר פזורות שמועות רבות, בשם הגרז"ן גולדברג זצ"ל וגדולים נוספים, וגם אותן יש טעם למפתח. אקווה, ואבקש מהמחבר, לצרף מפתחות כאלה לסדרה כולה, אולי כנספח לכרך האחרון (לעת עתה) של הסדרה, שעתיד לראות אור בקרוב בע"ה.
♦ ♦ ♦