ביאור תשובת ה'תרומת הדשן' בדין אשה שלא שמשה זמן רב וראתה דם

הערות שוליים

1. ↑ *) תשובה זו היא מתוך קובץ שי"ל לרבנו התרומת הדשן בדיני נדה. ויה"ר שנזכה לברך על המוגמר בקרוב.
2. ↑ א). בדין המתנה קודם ספירת ז' נקיים, נסתפק רמי בר חמא (נדה לג.) האם פולטת ש"ז סותרת בזיבה או לא, ולא איפשיטא בעיין, אך להלן (מב.) אמרינן דפולטת ש"ז סותרת בזיבה, שרואה הויא, וכן פסקו רבנו חננאל והתוספות (שם ד"ה רואה), והרבה מהראשונים, אך יש שחולקים בזה, ולהלן יתבאר בס"ד באורך דין זה.
3. ↑ ב). וכדעה זו כ"כ הרא"ש (נדה פרק ד סי' א), בשם רבנו יונה (תר"י ברכות כב. ד"ה שאפילו). וכן הביא הרשב"א בתורת הבית (בית ז שער ה) דחיית רבנו יונה לדברי הראב"ד. וכן פסקו המרדכי (סי' תשלז) ובשו"ת מהר"מ מרוטנבורג (סי' תרלב). וכן הסמ"ג (לאוין קיא) וסמ"ק (סי' רצג) וספר התרומה (סי' צה) והגהות מימוניות (פרק ו אות ב), והביאם הב"י. וכן פסקו הטור והשו"ע (סי' קצו הלכה יא).ומדברי רבנו עולה שנקט כדעת הראשונים דשש עונות בעינן לפולטת, אך יש חולקים בזה, ולהלן יתבאר בס"ד באורך דין זה.
4. ↑ ג). דין זה וטעמו נזכר בדברי המהרי"ל (שו"ת החדשות סי' צג אות ב), וז"ל: 'מאי דאסהידו חבירין שאירי ושאירך משמי, דבעי לאמתוני ה' ימים משמושה עד הליבון, יציבא פתגמא ובגזירת עירין ובמאמר קדישין, והכי מורין בבי מדרשא, וכן המנהג בכל אשכנז'. וכן כתבו האגור (שם) בשמו. ובספר המהרי"ק (שורש לה) כתב שנשי דידן מחמירין להמתין ה' או ו' או ז' ימים, אך לא הכריע בהם.והנה במהרי"ל כתב 'ואף כי אין נמצא בשום ספר אלא לישנא דשערי דורא דיקי הכי, פוק עיין בה'. אך דבר זה צע"ג, דז"ל השערי דורא בהלכות נדה (סי' א) בדין הרוצה להנשא, 'ולאחר שתיבעל צריכה לישב ג' ימים ואז תקנח או תרחץ, ומתחלת למנות מיד שבעה נקיים, דדם בתולים חשבינן בזמן הזה כדם נידות'. ומקורו מספר התרומה (סי' צו) שכתב כן להדיא. ויש בכ"י שגורסים בש"ד 'לישב ג' ימים וז' נקיים', (ולכאורה לשון זה מדוקדק יותר, דאל"כ אמאי צריכה גם להמתין וגם לקנח, ועוד דמהו מיד, או דצריך לגרוס במקום ואז 'או', וכך הוא באמת בספר התרומה סי' צה, צו, ובשערי דורא סי' ב, ודו"ק). וכן להלן (סי' ב) סתם כדעת רוב הראשונים שצריכה להמתין ג' ימים, 'אשה ששמשה עם בעלה במוצ"ש ואח"כ ראתה דם אינה מתחלת לספור ז"נ עד יום חמישי בשבת, ...וה"ה באיזה יום ששמשה וראתה דם צריכה להמתין שלשה ימים שלמים אח"כ קודם שתתחיל למנות ז"נ, דקי"ל כחכמים דבעינן ששה עונות שלמות, פירוש שלשה ימים שלמים לפליטה, ולכן אם שמשה במוצ"ש וראתה דם מיד או אחר כך, כשתתחיל למנות ז' נקיים לא תמנה עד יום חמישי כמו שכתבתי לעיל, ובערב רביעי בשבת תבדוק א"ע כדי להפסיק בטהרה וכו' ', הרי דסתם דסגי בהמתנת ג' יום קודם ז"נ.אלא שבסיום סי' א איתא בזה"ל: 'דרך בנות ישראל להמתין ג' ימים לבד יום שרואה בו ויום שפוסקת בו להלביש חלוק לבן, וזהו ה' ימים יום שראתה בו ויום שפוסקת בו'. והדברים צריכים ביאור, דלכאורה מדוע בראשית דבריו בדין תבעוה להינשא לא זכר ממנהג זה, ועוד מדוע בעיקר הדין לא זכר (בסעיף ב) ממנהג בנות ישראל להמתין ה' ימים, ורק בסוף העניין של תבעוה להינשא הזכיר מנהג זה. ואכן בכמה מהכ"י אין דבריו מחולקים לסימנים, וא"כ דבריו הם קודם דין המתנת פולטת, עי"ש.ואחר הודיענו זאת, יש לעיין היכן מצינו מקור למנהג המתנת ה' ימים, דהא פתח בלשון 'להמתין ג' ימים', וסיים בלשון 'וזהו ה' ימים, יום שראתה בו ויום שפוסקת בו', דהא ממ"נ אין ביאור לדבריו, דאם המנהג להמתין ג' ימים, מדוע מסיים בה' ימים, ומונה יום הראיה וההפסקה, ואם המנהג להמתין ה' ימים מהו הלשון ג' ימים, ומדוע יש למנות ימים אלו בנפרד מיום הראיה וההתחלה לספור ז"נ. ולכאורה כבר המהרי"ל הרגיש בקושי בדבר, ומשום כן כתב שאינו מפורש להדיא כן, וצ"ע. ומאידך יש מקום לומר דמש"כ מנהג בנות ישראל כוונתו למניין ד' ימים, והיום החמישי שמונה הוא הראשון לז' נקיים, אך ק"ק לומר כן, דא"כ מה שייך מנהג בנות ישראל בזה, הרי מדינא הוא. אך יש להשיב, שכוונתו שאף בכלה שאין חשש לפולטת ש"ז, גם נהגו להמתין ד' ימים קודם ספירת ז"נ, ודלא כפי שפסק הט"ז בסי' קצו ז שבכלה אינה צריכה להמתין קודם לז"נ. עוד אפ"ל דקאי על דין פולטת ש"ז, שמנהג בנות ישראל להחמיר לבעלה ולא רק לטהרות, דהוא תליא במח' ראשונים כפי שיבואר להלן. ויל"ע בזה.ובסיעתא דשמיא מצאתי בספר האגור (סי' אלף שעב) כשהביא לשון השערי דורא, דדרך בנות ישראל וכו', והוסיף מילת 'כיצד' אשה ששמשה וכו', והיינו דחיבר מש"כ בסי' א לסי' ב (והחסיר התוספת להלביש חלוק וכו'), הרי דגם מה שכתב בדרך בנות ישראל כוונתו למנין ד' ימים קודם ז"נ מיום שראתה (כולל), וכמו שכתב להדיא אחר כן, וכדלעיל, ובזה אתי שפיר מה דהקשנו לעיל. וכן נמצא עוד בשו"ת מהרי"ק (החדשים סי' מט) שהביא דברי הרבה מהראשונים דבעינן המתנה דפולטת ש"ז גם לבעלה ולא רק לטהרות, והביא דברי רבנו באריכות, וסיים 'הרי שכתב וחזר וכתב שלא תמנה ז' נקיים עד יום ה' בשבת', ע"כ. ונראה להדיא מדבריו אלו בדעת השע"ד שאינה צריכה להמתין אלא ד' יום קודם ז"נ ולא ה' ימים. ולפי"ז קשה מדברי המהרי"ל דכתב שבשערי דורא נזכר מנהג זה, וביותר צ"ב היכן נזכר המנהג שהביא רבנו דצריך להמתין ה' ימים קודם הפס"ט, ויל"ע בכל זה. ועתה ראיתי שכן העיר במקצת בשערי דורא מהדורת הרב דבליצקי (עמוד רסח אות ג), עי"ש.עוד יש לציין למש"כ בספר לקט יושר (הלכות נידה אות יא) בזה"ל: 'מה שכתב בהלכות נדה דרך בנות ישראל להמתין ג' ימים לבד יום שרואה בו ויום שפוסקת בו להלביש חלוק לבן וזהו ה' ימים, ואמר הגאון זצ"ל לאו דוקא ה' ימים כי אינה צריכה רק ד' יום'. והדברים צריכים ליבון האם כוונתו לבאר בשם רבנו התרומת הדשן בדברי השערי דורא גופא, או שבא לציין שמעיקר הדין סגי בד' ימים. (בהגהות שם על השע"ד מצוין על מקור הדברים הנ"ל 'שם בשערי דורא הגה על הגליון', וגם זה צריך ליבון, האם כוונתו שהוספה זו דדרך בנות ישראל אינה מדברי השערי דורא עצמו אלא מההגהות שע"ד, שרובם מיוחסים לרבנו התרומת הדשן (עיין בהקדמה להוצאת שע"ד ע"י מכון המאור), ולפי"ז אפשר לישב מה שהערנו קודם, אך בשע"ד הדברים נמצאים בגוף הספר ולא בהגהה, וכן כותב הלקט יושר בתחילת דבריו 'מה שכת' בהלכות נדה', וכן הוא באגור).וראיתי בספר מעין טהרה להרב דוד טהרני שכתב שלכאורה הדברים הנ"ל הם סותרים למש"כ רבנו כאן, והציע הדברים לפני רבנו עובדיה יוסף שליט"א (זצוק"ל), וענהו שאף שזה סיוע לדברי מרן ושאר ראשונים, מ"מ עיקר דעת התרומת הדשן היא כמש"כ בתשובה, כיון שספר לקט יושר אינו אלא מפי תלמידו, עי"ש.ולכאורה לענ"ד לפי האמור לעיל, וכפי שהבאנו להוכיח מדברי האגור והמהרי"ק בשם השערי דורא, הכל בא על מקומו אל נכון, ומה שכתב בלקט יושר בשם רבנו גם אתי שפיר, דבא לבאר דאף שנקט לשון דה' ימים, מ"מ בד' ימים לבד סגי, וכמש"כ השע"ד להלן במפורש. ולפי"ז אפ"ל דאין סתירה ממש"כ רבנו כאן למש"כ בלקט יושר בשמו דכאן מביא את דעתו, ובלקט יושר דיבר בביאור השערי דורא, והן הן הדברים, וה' יעמידנו על האמת. וראה עוד מש"כ בשו"ת מהר"י מברונא (סי' רלג) דאינה ממתנת אלא ד' ימים, ע"כ. ומהר"י מברונא היה בן דורו של רבנו התרומת הדשן, (וי"א תלמידו), ולא זכר המנהג להמתין עוד יום משום גזירת בין השמשות, וצ"ע.והנה אף שרבנו נקט דמעיקר הדין סגי בהמתנת ה' ימים, כתב בלשון שאלתו 'שלא שמשה עם בעלה תוך ז' ימים', ונראה דאתי לכו"ע, וכמנהג הנשים באושטריי"ך שיובא להלן. ויש לציין דנמצא עוד מנהג, והוא להמתין ו' ימים קודם ז"נ, וכן הוא בשו"ת מהרי"ל ומהרי"ק (שם). וכן כתב האגור (שם) 'ובארץ אשכנז נוהגים להוסיף יום אחד וממתינות ו' ימים, ויש ז' ימים, וכ"כ מהרי"ח'. וע"ע בשו"ת רב פעלים (ח"ב סי' יז).
5. ↑ ד). וכן כתב בשו"ת מהרי"ל (סי' קמ) בשם הר"ח, וכן כתב בלקט יושר (שם), וכן איתא בהגהות ש"ד (ב ד"ה ואף). ובשו"ת במהרי"ל (החדשות סי' צג ב) כתב זאת בשם מהר"ם, ובאגור (סי' אלף שעב) הביאו מהמהרי"ל בשם מהרי"ח. ובספר הלכות ומנהגי מהר"ש (סי' תעט) הביאו בשם האור זרוע דסופרת י"ד מראייתה, והובא בב"ח (סי' קפג אות יב ד"ה ואנכי).אלא דיש להעיר דאכן בכל הראשונים הנ"ל הלשון שממתנת ז' ימים, אך בדרשות המהר"ח אור זרוע (פרשת תזריע מהד' לנגה) ביאר באורך שצריכה להמתין ג' ימים מעת לעת שהם ד' ימים, וסיים: 'וכן נהגו הנשים מלמנות ז' ימים נקיים עד לאחר ד' ימים מיום ראייתה', ובספר הדרשות מהד' הרב אביטן הביא אכן ב' כ"י שגורסים ז' ימים, ואכן ידוע שאות ד' וז' מתחלפים בניקל, אך אין הדבר מישב את ביאורו בראשית דבריו מדוע צריך להמתין ד' ימים. והרב המהדיר דשו"ת המהרי"ל החדשות (מכון ירושלים) כתב משום כן לתקן הלשון במקום מילת 'וכן", מילת 'אכן', אך בזה לא מצינו שינויי גירסאות, ויל"ע בזה. ובמה שהביא הב"ח משם האור זרוע, עיין להלן בדברי רבנו בדעת האו"ז, ובמש"כ שם.
6. ↑ ה). במהרי"ל (שם, שו"ת סי' קמ) כתב 'ובארץ הדמים יש הרבה שממתינות ו' ימים, ויש ז' ימים'. וכתב בספר אוצר הגדולים, שאוסטרייך היא ארץ הדמים, שנקראה כך עקב הגזרות שהיו שם. ובשו"ת רב פעלים (ח"ד יו"ד סי' יח) מביא שגם בבגדד יש שמונים ז' ימים, אך הם מעט מן המעט.ובלקט יושר (שם אות יז) כתב בזה"ל: 'המנהג באושטריך להלביש לבנים ביום ז', אבל הוא לא אוסר, והתיר אם הלביש ביום ו', רק בשעת הדחק התיר ביום ו' כגון שבעלה רוצה לילך לדרך, אבל ביום ה' הדין אינו כן. מלקוטי מהר"י אוברניק זצ"ל כתוב רבי חיים אור זרוע דמנהג נשי אושטרייך להמתין ז' ימים קודם שמתחילי' לספור נקיים', ע"כ. ולא זכיתי להבין דברי קדשו מה כוונתו להלביש לבנים, דאם כוונתו ליום א' דז"נ, הרי המנהג באושטריך למנות ז' ימים ובשמיני להלביש לבנים ולא ו' ימים, ואם כוונתו ליום שעושה בו הפסק טהרה, א"כ אין ברור המשך דבריו מרישא לסיפא, וגם דבדברי רבנו לא נזכר המנהג של ו' ימים, אלא או ה' או ז', וכן לא נזכר שעת הדחק, וצ"ע. ולולא דמסתפינא אמינא דיש שם ט"ס.
7. ↑ ו). ובספר הלכות ומנהגי מהר"ש (מאוסטרייך סי' תעט) כתב, דמהר"ם קלויזנר והוא דקדקו ועיינו בדבר למצוא טעם, והיה נראה להם שמכיון 'שנדה דאורייתא סופרת שבעה וטובלת אע"פ שרואה בשביעי שלה משום טבילה בזמנה מצוה, וצריכה עוד לספור ז' נקיים שמא הראיה האחרונה היתה בימי זיבה, לכך יש להן להמתין שבעה ולספור נקיים שמא תחזור לדאורייתא, ואז צריכה שבעה לנדות', עכ"ל. וכן כתב בשו"ת המהרי"ל (סי' קמ) ששמע מפי מורו (מהר"ש) שיש שנוהגים כן בארץ הדמים, ולא היה חושבו למינות. וביאר הב"ח (שם) דבריהם, דאע"פ שאינה טובלת לאחר הז' הראשונים, מ"מ כדי שלא תשתכח ממנה דינא דאורייתא, כי במהרה יבנה המקדש, ואז צריכה שבעה לנדות ולטבול אע"פ שרואה בשביעי שלה, 'ויש לטעם הזה פנים מאירות', ע"כ. (הר"ש היה מרבותיו של המהרי"ל, עיין שו"ת מהרי"ל החדשות סי' פה ד"ה קליות, ובעוד הרבה מקומות). ועיין עוד טעמים לזה, בשו"ת ערוגות הבשם (יו"ד סי' קעח), ובספר פתחא זוטא (סי' קצו ס"ק יא).ובספר תוספת ירושלים (שם יא) כתב 'ובאמת הוא מפורש במדרש תנחומא פרשת מצורע (פרק ז)'. וז"ל המדרש: 'לפיכך האשה צריכה שתהיה שומרת ט"ו ימים, ואחרי כן תהיה מותרת לבעלה, כיצד היא עושה, שומרת שבעת ימי נדתה ואח"כ סופרת שבעה נקיים'. אך ראה בספר טהרת הבית (ב עמוד תב) שדחה ראיה זו, לפי שידוע שהרבה מאמרים במדרש תנחומא נתחברו אליהם מאמרי אגדה מאחרונים רבים, ואין ללמוד ממנה הלכה, ובפרט שלא נעלם דין זה מהרמב"ם וכל הפוסקים, עי"ש.ובמהרי"ל (שם) כתב שיש שנוהגים כן, 'ויש להם קצת טעמים רחוקים'. אך הרמ"א (סי' קצו הלכה יא) הביא מנהג זה, וכתב שאין טעם לדבר. אך עיין בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' יז ד"ה אבל).
8. ↑ ז). הלכות איסורי ביאה פרק יא הלכה יד.
9. ↑ ח). וכן כתב בלקט יושר (שם) מלקוטי מהר"י אוברניק זצ"ל.
10. ↑ ט). בשו"ת מהרי"ל (סי' קמ) מובא בזה"ל מלשון השואל מה"ר מיישטרלין: 'ושמעתי אומרים על רבינו הקדוש מוהר"ר אהרון הי"ד שהנהיג לאשתו דבר זה שלא תשב ז' ימים, אך לא זכיתי לשמוע מפומיה דמר הקולא הנ"ל, ושמעתי שהנהיג לספור הנקיים מיד ביום המחרת אחרי שלא שמשה'. ורבי אהרון הנ"ל, הוא רבו ודודו של רבנו התרומת הדשן, רבינו אהרון פלומיל הקדוש מבלומלין, כפי שנמצא בכמה מקומות (תרומת הדשן עה"ת פרשת כי תצא, פו"כ סי' קנב, ועוד בהרבה מקומות), וכן נו"נ עם המהרי"ל כפי הנמצא בספר המנהגים (הל' חול המועד ג, הל' סעודה אות ה).ויל"ע האם זהו אותו מעשה, דברבנו משמע שהביא לראיה ש'בפעם אחת' התיר שלא לגזור בלא שמשה אטו שמשה, ואילו במעשה הנ"ל נזכר 'שהנהיג' גם שלא למנות ז' ימים, וגם שלא גזרינן אטו שמשה, ואף שלא במקום צורך, ויל"ע. ועיין להלן בדברי המהרי"ל (החדשות סי' צג) בשם רבו, דמשמע שאם היה נשאל בנידון זה היה מורה להתיר, עי"ש.ובשל"ה הקדוש (שער האותיות אות ק קדושת הזווג אות שפא) כתב להתיר לאשה שתמנה ד' יום היכן שאם תמנה ה' ימים תצטרך להרחיק את חפיפתה מטבילתה משום שבת ויו"ט, דמכיון שלא שמשה יום קודם עדיף להחמיר בזה מחומרת התרומת הדשן, ועוד שהב"י כתב שאין לחוש לדבריו, ע"כ. והסכים עם דבריו התורת השלמים (שם כ). ולכאורה יסוד דבריו מדברי המהרי"ל בשם רבו, עיין להלן. ועיין לעיל בדעת הסדרי טהרה שהתיר אף בשמשה עם בעלה קודם ראייתה. וכן נקט לדינא בשיעורי שבט הלוי (שם הלכה יא ס"ק ו) בלא שמשה, ובשו"ת אג"מ (יו"ד ח"ד סי' יז אות כב) התיר אף כששמשה במקום שיש צער גדול.אך יש לעיין מלשון רבנו להלן שכתב 'ולעולם לא תתחיל עד יום ה' לשמושה, כמו שכתבו רוב החבורים', ומשמע שבכל גוונא אין להתיר בזה, וא"כ צריך ליישב דברי הפוסקים שהתירו בכמה מקומות שלא לגזור לא שמשה אטו שמשה.
11. ↑ י). כן נזכר בספר אור זרוע (ח"א סי' שמב) בדין דם בתולים: 'ונראה בעיני דהואיל שפירש דדם בתולים כדם נדה שווי' רבנן, מעתה אינה משמשת עד ליל עשירי לבעילתה כדין כל אשה שראתה דם נדה, כדפריש' לעיל'. ולעיל מינה לא מצאתי שכתב כן, אך איתא שם להדיא שמנהגם למנות ז' ימים נקיים, עי"ש. וכן כתב בספר דרשות הר"ח אור זרוע (פרשת תזריע, שכתבם תלמיד רבי חיים, בנו דהאור זרוע) 'וכן נהגו הנשים מלמנות ז' ימים נקיים עד לאחר ד' ימים מיום ראייתה', עי"ש. וכן הוא ברבנו, ועיין מש"כ רבנו (פו"כ סי' קיב) בעניין הימצאות ספר אור זרוע הגדול אצלו.והנה בפסקי האור זרוע איתא, (בספר קובץ ראשונים להלכות נדה מהדורת הרב ווינר, הלכות נדה סי' ז) בזה"ל: 'מעתה אשה שראתה בזמן הזה אפילו טיפת דם כחרדל אינה משמשת עם בעלה עד שיעברו עליה שמונה ימים נקיים, לבד מיום שראתה בו, וטובלת ליל עשירי לראייתה ומשמשת'. וכן איתא בספר פסקי רבנו חיים אור זרוע (א הלכות נדה אות קצג). ועיין לעיל בדברי רבנו שהביא מהר"ח או"ז ומה שהבאנו מדברי הראשונים שהביאו לשון זה.ובראשית יש לתמוה מאי האי 'שמונה ימים נקיים', אלא דכבר מצאתי שקדמני בהערה זו המהרי"ל (חדשות סי' צג ב), וז"ל: 'אבל מאי דאסהידו שצריכה ח' ימים נקיים בזה שגו, אלא דאמינא להו שכך כתב א"ז, ושקילנא וטרינא בהדינהו מאי טעמא, אבל אין המנהג אלא ז' ימים'. אך בשו"ת מהר"י ברונא (סי' רלג) ביאר דבריו, דס"ל להאור זרוע שאין דרך הזרע להיפלט אלא בבת אחת, ולא בכל יום ויום, ועל כן מונה שמונה ימים נקיים, דאפילו אם תפלוט באחד מהג' ימים ראשונים, נשארו ז"נ, דהא אין הפולטת סותרת המנין אלא יום אחד, אלא שציין שאין מנהגם כן, אלא ממתנת ד' יום ואח"כ ז"נ, ע"כ.אלא שעדין נמצא שדברי האור זרוע לכאורה סתרי אהדדי, דהא בין אם נעמיד כדברי רבנו, וכפי שהעמיד להלן שפסק כרבי אלעזר בן עזריה, ובין אם נעמיד כדברי המהר"י ברונא, ואפשר שפסק כרבי יוחנן, נמצא שליל טבילתה הוא בליל עשירי, אך לפי זה צ"ב מש"כ בדרשות מהר"ח או"ז דקודם לז"נ צריכה להמתין ד' ימים, וזה דלא כחד. ועיין מש"כ לעיל בגרסאות השונות, ועדין קשה, וצ"ע.
12. ↑ יא). שבת דף פו.
13. ↑ יב). איתא במשנה בשבת (שם): 'מנין לפולטת ש"ז ביום השלישי שהיא טמאה, שנאמר והיו נכונים לשלשת ימים'. ובגמרא אמרינן לחד מ"ד שגורסים 'טהורה' (עיין רש"י ד"ה ומאן, ביום, תוס' ד"ה דתני), ולפ"ז התנא דהמשנה היא רבי אלעזר בן עזריה, ולחד מ"ד שהמשנה שלנו כרבנן. ועוד איתא שם: 'תנו רבנן, פולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה, דברי רבי אלעזר בן עזריה. רבי ישמעאל אומר פעמים שהן ארבע עונות, פעמים שהן חמש עונות, פעמים שהן שש עונות. רבי עקיבא אומר לעולם חמש. ואם יצאתה מקצת עונה ראשונה, נותנין לה מקצת עונה ששית'. ובגמרא (שם ע"ב) שנינו שיטה נוספת: 'אמר רבי חייא ברבי אבא אמר רבי יוחנן, זו דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא, אבל חכמים אומרים שש עונות שלמות בעינן'. ויסוד מחלוקתם היא בזמן שנצטוו ישראל לפרוש מנשותיהם קודם מתן תורה.וכגרסה זו כן גרסו רוב הראשונים, ומהם רש"י (שם ד"ה אבל), תוספות (נדה לג. ד"ה רואה) והרא"ש (שם פרק ד סי' א). אך רבנו חננאל (שבת פו:) גורס בדברי הגמרא 'שלש עונות'. וכן הביא בעל המאור (שם) שכך הגירסא בירושלמי, ושכן נמצא בספרים קדמונים המדוקדקים הבאים מספרד, ע"כ. וכן גרסו הרמב"ם (פירוש המשניות מקואות פרק ח הלכה ג), האור זרוע שהביא רבנו, והמאירי (שם, ושם). וכן כתב בספר האשכול (מקואות סי' סה) בשם ספרים המדוייקים, ורע"ב (שם). והגר"א (הגהות שבת פו:) כתב שכן גרסת הגאונים. וכן גרסו הרמב"ן (במיוחסים לריטב"א) והר"ן (שם).אלא שגם לדעת הגורסים שלש עונות בדעת חכמים נמצאו חילוקים, דהנה מדברי הרמב"ן והר"ן עולה שכל עונה האמורה היא עונת יום ולילה, והיינו שלושה ימים מעת לעת, וזהו כדעת רש"י וסיעתו (אך לדעתם עונה האמורה היא או עונת יום או עונת לילה, וכמש"כ רש"י להדיא בד"ה ביום השלישי, וכן מוכח מהתוספות ד"ה פעמים שלמד כן). אך לדברי רבנו חננאל וסיעתו עונה האמורה היא או עונת יום או עונת לילה, ומשום כן צריכה להמתין יום וחצי מעת ראיתה עד שתתחיל לעת ערב למנות ז"נ, וכ"כ הרמב"ם (שם) 'ודע כי עונה היא עת מן הזמן או יום שלם או לילה שלמה'. וזהו דעת רבנו בדברי האור זרוע שהביא, שנוקט לדינא כהמ"ד שהתנא דהמשנה הוא רבי אלעזר בן עזריה שביום השלישי הרי היא טהורה, ועל כן יום שרואה בו ויום שפוסקת בו עולה למנין ג' ימים. וכן כתב הב"י בדעת הרמב"ם שפסק כן, אך דעת רבנו גופא כדעת התוס' וסיעתו שבעינן ג' ימים שהם שש עונות.ובבית יוסף (סי' קצו) הביא דעות הראשונים בזה, וכתב דאף שלדעת הרמב"ם סגי בג' עונות, מ"מ כיון שרוב הראשונים סוברים דבעינן ו' עונות, וכ"כ בתרומת הדשן, הכי נקטינן, 'וכן ראיתי למורי הרב כמהר"ר יעקב בי רב זללה"ה דורש ברבים'. וכן פסק השו"ע (שם יא) והרמ"א, וכל הפוסקים.
14. ↑ יג). ובשו"ת המהרי"ל (סי' קמ, חדשות סי' צד) כתב טעם לגזירה זו 'דאיכא למיחש משום סרך בתה'. והביאו האגור (סי' אלף שסז).
15. ↑ יד). וכ"כ רבנו בהגהות שערי דורא (סי' ב). וכ"כ המהרי"ק (שורש לה) דגזרינן לא שמשה אטו שמשה. וכן כתב המהרי"ל (סי' קמ) לדחות הדעה שמתחילה למנות ממחרת כשלא שמשה, 'זו פליאה בעיני, כי לא ראיתי רבותינו נוהגים כן'.ובעצם דברי רבינו, צ"ע מדוע כתב להמתין ה' ימים 'משימושה', דלכאורה הו"ל למימר 'מראיתה', וזמן שימושה אינו מעלה ואינו מוריד, וכן יש להקשות על לשון המהרי"ל (החדשות סי' צג, ב) שכתב בלשון 'דבעי לאמתוני ה' ימים משמושה עד הליבון', וצ"ע.ובמהרי"ל (החדשות שם) כתב שפעם אחת שאל לפני המהר"ם (י"א מהר"ם ס"ל, י"א מהר"ש, וי"א מהר"א) שלפעמים הוי חומרא שבאה לידי קולא, שעי"ז צריך להרחיק החפיפה מהטבילה, והשיבו שאין שואלין אותי. ולמד מזה דאם היו שואלים אותו היה מורה להם להקדים. אך סיים שלמעשה 'לא חזינא ולא שמעינן משום חד מרבותינו שהורה להקדים, אלא לא פלוג, וכן מסתבר, דאי אתינא לחלק זימנין דהערה בה, וסבר שלא נכנס לתוכה הזרע ואתי לידי קלקול', עכ"ל.אלא דיש להעיר, דלכאורה מדברי השערי דורא (שם) משמע דלא גזרינן בלא שמשה אטו שמשה, דהא בריש דבריו כתב 'אשה ששמשה עם בעלה וכו', ...וה"ה בכל יום ששמשה וראתה דם, ...ולכן אם שמשה במוצ"ש וראתה דם מיד". הרי שזכר כמה פעמים דינא דשמשה וראתה, ולא הזכיר שבראתה גרידא בעינן גם להמתין. וכן נראה מדברי האגור (סי' אלף שעב) שהביא דבריו.וגדולה מזו יש להוכיח, ממש"כ בהמשך דבריו, 'אך רבנו ברוך כתב, אם תחפוץ להתחיל לספור מיד ממחרת הראייה, תכניס האשה מוך או בגד רך באו"מ ותקנח יפה יפה וכו', ע"כ. והנה דין זה נזכר בטור ובב"י (סי' קצו), וכן פסקו הרא"ש (נדה פרק ד סי' א) והרשב"א (תורת הבית בית ז שער ה), וכן פסק בשו"ע (שם הלכה יג). אך הביא בב"י בשם הסמ"ק (סי' רצג) שאין אנו בקיאים בזה, ובהגהה (שם) כתב שהכי נהוג, 'דהרי נתבאר שאנו נוהגים להמתין אפילו לא שמשה כלל, כדי שלא לחלק בין ספירה לספירה, כל שכן בכהאי גוונא, הרי שתלה הרמ"א חומרא דקינוח בחומרא דלא שמשה אטו שימשה, ואם בשע"ד כתב להדיא להתיר בקינוח, אתי שפיר אמאי אינו גוזר בלא שמשה אטו שמשה, ודו"ק. אך ראה בשו"ת עבודת הגרשוני (סי' מט) שכתב איפכא מזה, עי"ש.
16. ↑ טו). לכאורה כוונת רבנו לבאר דלא תימא דהוי גזירה לגזירה, (עיין רש"י ביצה ב:), ועל זה אמר דחששא דבין השמשות היא פשוטה, ועליה הוסיפו את הגזירה דהאור זרוע. ועיין בש"ך (סי' קצו ס"ק כ).
17. ↑ טז). עיין בנדה דף ל. בדין מנין הטבילות למפלת, וברש"י (שם ד"ה טבילה). וכן בדף נב:-נג: בדין הרואה כתם. וכן בדף סט. בדין הרואה בין השמשות. וראה ברשב"א (תורת הבית בית ז ו), דנהגו להחמיר בדם טוהר מטעם דבין השמשות, והובא בב"י (סימן קצד ס"ק ב), עי"ש.
18. ↑ יז). שבת דף לד: 'תנו רבנן בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה, ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה מטילין אותו לחומר שני ימים'.
19. ↑ יח). נדה פרק ד סי' א.
20. ↑ יט). והביאו דבריו ברא"ש (שם) ובחידושי הרשב"א והריטב"א (נדה מב.). וכן הביאו בספר האשכול (סי' מו), אך דחו דבריו.
21. ↑ כ). כן כתב בספר האשכול (סי' מו) בשם ויש מן החכמים. וכן הביאו דברי הראב"ד הרא"ש (פרק ד א), הריטב"א (נדה לג.), והר"ן (שם מב.), עם ראיות לדבריו.ובראב"ד כתב, שכן נראה מדעת הגאונים שלא הביאו דין זה בחיבוריהם, והוסיף הרמב"ן (שם) שדברי הראב"ד מכריעים בטעמם, ואף שיש מקום לחלק, וכן נראה מדברי הרמב"ם, מ"מ הרי"ף והגאונים לא חשו לכתוב הדבר, ע"כ. וברשב"א (נדה שם, תורת הבית שם) כתב שראית הראב"ד 'ראיה גדולה היא', וכן נראה מסתימת הרי"ף והגאונים שדעתם כהראב"ד, ע"כ. ובשו"ת הריב"ש (סי' מ) כתב שכן דעת הרשב"א לדינא. וכ"כ בשו"ת מהר"י קולון (חדשות סי' מט) שדעת הרשב"א כהראב"ד. וכן פסק הר"ן (שם). ובספר טהרת הבית (ח"ב עמוד שצה) הביא מדברי המאירי (נדה לג:) שהביא דברי התוספות וסיעתו וזכר דברי הראב"ד, וסיים שראית הראב"ד חזקה הרבה להיתר, ומשמע שכן דעתו לדינא. וכן נקט לדינא בספר אהל מועד (הלכות נדה).
22. ↑ כא). וכן כתבו בספר היראים (סי' כב), והראבי"ה (סי' קעח) בשם עצמם. וכן איתא בקובץ ראשונים הלכות נדה, בתשובות בעלי התוספות (עמוד סט) בשם רבנו שמואל.
23. ↑ כב). דברי ר"י הובאו בתוספות (נדה לג. ד"ה וראה), וכתב שכן דעת רבנו חננאל, ע"כ. וכדבריו כן פסקו הרא"ש (פרק ד סי' א) והביא שכן דעת רבנו יונה, וכ"פ המרדכי (שבועות סי' תשלז), ההגהות מימוניות (איסורי ביאה פרק ו ב), ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (סי' תרלב). וכן פסק הרמב"ם (שם יא-יג) שהפולטת סותרת אף לבעלה, והביאו הב"י. (אלא שמלשון הרמב"ם מבואר שאינה סותרת אלא בפולטת בהרגשה, אך מסתמא אין חוששים שתפלוט, וכ"כ האחרונים בדעתו, ואכמ"ל). וכן פסקו לדינא ר"א ממיץ בספר יראים (שם) והראבי"ה (סי' קעח). וכן הביא הב"י (סי' קצ הלכה א) מהסמ"ג (לאוין קיא), וספר התרומה (סי' צד) שהרואה כתם ממתנת ה' ימים כדין הרואה, עי"ש. וכ"פ הרוקח (סי' שיז). וברמב"ן והרשב"א כתבו בסוף דבריהם 'ובעל נפש יחוש לעצמו'. אך ברמב"ן בהלכותיו (פרק ב ח) הביא בסתם דעת ר"י, ואח"כ הביא בשם י"א דעת הראב"ד. ולכאורה סתם כדעת ר"י.ובבית יוסף (סי' קצו) הביא דברי הרשב"א, ודחה הראיה מסתימת הגאונים והרי"ף בסברא דהרבה דינים השמיט הרי"ף מהלכות נדה כיון שאינם מצויים כ"כ, דהא רוב הנשים נמשכת ראיתם ה' או ו' ימים, ואינם צריכות לדין זה, ע"כ. ובטהרת הבית (ב עמוד שצו) כתב שכיון בזה מרן לדברי בעלי התוספות (קובץ ראשונים נדה עמוד שט) והאשכול שכתבו כן להדיא ע"ד הגאונים והרי"ף.ולדינא בזה כתב הב"י, 'ומאחר דכל הני רבוותא כתבו בהדיא דאף לבעלה סותרת, ...הכי נקטינן. וכן ראיתי למורי הרב כמהר"ר יעקב בי רב זלה"ה דורש ברבים'. וכן פסק בשו"ע (שם יא) בהדיא, ולא הביא כלל דעת החולקים. וכן הסכימו כל הפוסקים להלכה ולמעשה. וכן האריך בשו"ת מהרי"ק (החדשים סי' מט) שכך דעת רוב הראשונים וכך המנהג לדינא, אלא הוסיף שאין בידינו למחות ביד המדינות והמקומות אשר כבר נהגו היתר בדבר.
24. ↑ כג). כ"כ המאירי (נדה לג:) בשם חכמי צרפת שהחמירו אף לבעלה ובזמן הזה.ובנודע ביהודה (יו"ד סי' קכה) כתב לתמוה על רבנו, ועל מהר"י קולון שהחמירו להוסיף גזירה זו, אחר שדעת הראב"ד שאין דין פולטת אלא לטהרות, וכן דעת ר"ת שאינו אלא בש"ז דזב, וכן שלדעת הרי"ף הרמב"ם והגאונים נראה דדוקא בזבה גדולה החמירו בפולטת, אך בז"נ דחומרת רב זירא לא חיישינן. אך כיון שהרמ"א (סי' קצו יא) והאחרונים פסקו להחמיר, מי יבוא אחר המנהג להקל, ע"כ. ועיין עוד בשו"ת פני יהושע (א יו"ד סי' יב) שכתב 'ואף בעל תה"ד שממנו פשטה החומרא לא כתבה בבירור אלא לפום ריהטא, ועל הראשונים אנו מצטערים, והוא בא להוסיף, אף כי גזרה זו היא חומרא בעלמא מכח מנהג, ע"כ.
25. ↑ כד). יש לעיין האם כוונתו היא לדין שבעה נקיים שהוא מדאורייתא, אף שלכאורה הוא רק מדרבנן משום גזירת רב זירא, או דכוונתו דאף שז' נקיים הוא מדרבנן, מ"מ עצם טומאתה היא מדאורייתא, ולכן בספקו הלך אחר המחמיר.
26. ↑ כה). ובבית יוסף (סי' קצו) הביא דברי רבנו הללו, וכתב: 'וכל דברים אלו חומרות יתירות הן ואין להם סמך בגמרא לגבי הדין, ולפיכך לא נהגו העולם בכל מקומותינו אלא להמתין ארבעה ימים ולהתחיל לספור מיום חמישי ואילך, ודוקא אם שימשה אבל אם לא שימשה אינה ממתנת כלל, ואם שימשה יום או יומיים קודם ראייתה משלמת עליהם ארבעה ימים מיום שימושה ובחמישי לשימושה מתחלת לספור'. וכן פסק בשו"ע (שם יא). אך הרמ"א כתב (שם) 'ויש שכתבו שעכשיו אין לחלק בין שמשה עם בעלה ללא שמשה, וכל אשה שרואה, אפילו כתם, צריכה להמתין ה' ימים עם יום שראתה בו, ותפסוק לעת ערב ותספור ז' נקיים, וכן נוהגין במדינות אלו, ואין לשנות'. וכן כתב עוד (שם יג) 'וכל הפורץ גדר בדברים אלו במקום שנהגו להחמיר, ישכנו נחש'.והנה בשו"ת תפארת אדם (סי' נא ה-ז) כתב שהמנהג להחמיר גם בלא שמשה, וכ"כ בארץ החיים (שם) מדברי הרב שולחן גבוה (סי' קצ יא, כג סי' קצו יא). וכ"פ בספר זבחי צדק (ג סי' צח), ספר בן איש חי (צו טז), וברב פעלים (יו"ד ח"ב סי' יז). ועיין עוד בספר מנוחת שלום (ח"ח סי' י), ואכמ"ל. וכן מורים ובאים הרבה מרבותינו הספרדים, שכן יש לנהוג בין בראיה ובין בכתם. אך הגר"ע יוסף זצוק"ל בספרו הגדול טהרת הבית (ב עמוד תה) כתב בדין הרואה דאין להחמיר כלל בלא שמשה, וכדעת מרן השו"ע, והביא שכ"כ עוד מהאחרונים, וק"ו ברואה כתם שאין לגזור בלא שמשה, עי"ש.