הרב חיים משה הכהן זורגר
רבי יהודה בן רבי אליעזר הלוי מינץ רבה של פאדובה שבאיטליה
סקירה היסטורית על חייו, פועלו, ומורשתו לדורות
מקור השם "מינץ"
מקור השם מינץ הוא, כידוע, שם המשפחה של יהודים אשכנזים שבאו מהעיר "מיינץ" שבגרמניה, ומשפחה זו העמידה לכלל ישראל רבנים ופוסקים ידועי שם, המהר"י הוא חוליית זהב נוצצת ביותר משלשלת המשפחה המפוארת הזו, ובכדי לדעת מניין מקורות המעיין הטהור עלינו לדעת את שורשיו המפוארים הנטועים עמוק במדינת אשכנז, בעיר מיינץ.
העיר מיינץ נקראת במקורות היהודיים מגנצא, והייתה עיר מרכזית ומכוננת ביהדות אשכנז, במשך כאלף שנים התקיימה בה קהילה יהודית מפוארת, ביחד עם הערים וורמס (ורמיזא) ושפייר (אשפיירא – עיר מוצא משפחת שפירא הידועה) הרכיבה את שלוש הקהילות היהודיות הגדולות שלאורך הריין, שנודעו בראשי התיבות שו"ם.
וכמו כל קהילות אשכנז לא נפקד אף מקהילה מעטירה זו סבל נחת זרועם של בני גרממיא של אדום, ובמהלך מסע הצלב הראשון נפגעה הקהילה היהודית קשות על ידי הצלבנים שעברו בעיר בדרכם מזרחה, לאחר שטבחו ביהודי וורמס המשיכו הצלבנים אל מיינץ, בתחילה מצאו 1,300 יהודים מחסה בבית ההגמון, תמורת סכום כסף רב (חמש מאות מארקים של כסף)‏.
לאחר יומיים של משא ומתן בין הצלבנים לארכיהגמון נפתחו שערי העיר בפני הצלבנים, ביום מתן תורה, יהודי הקהילה, כשבראשם עומד ר' קלונימוס, "לבשו שריונים וחגרו כלי מלחמתם" ולחמו אל מול הפורעים, כשהתברר שהפורעים מנצחים את המערכה ברחו אנשי חיל המשמר של ההגמון ואף הארכיהגמון עצמו, כשהתברר שאין מנוס, בחרו יהודי הקהילה להמית את יקיריהם בעצמם מאשר להפקיר אותם למוות באכזריות בידי הצלבנים, כמו כן הספיקו היהודים לשרוף בעצמם את בית הכנסת כדי שלא יחולל, הפליטים נרדפו ונטבחו ורק כ-60 מעשירי העיר הוברחו אל מחוץ לעיר אולם גם הם נתפסו ונרצחו, בפרעות אלה גם עלה באש חלק מהעיר.
רבי טוביה בר אליעזר מזכיר בספרו לקח טוב את גזירת תתנ"ו בעיר מגנצה, הוא כתב בפירושו ל פרשת אמור על הפסוק הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת (ויקרא כב, לג) וז"ל: "ואני כותב להיות זיכרון שעשו קדושי עליון קהל מגנז"א, שמסרו עצמם ואת נשיהם ובניהם ובנותיהם ביום אחד בפרס חג השבועות ונשחטו כאיש אחד על קידוש שם אלהי ישראל בשנת ד'תתנ"ו לבריאת העולם, כשנתנו יד ישובי הארץ לעלות לרשת משכנות עליון. ועליהם ועל כיוצא בהם הכתוב אומר: וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי" (יואל ד, כא).
בקהילה זו כיהן כרב רבנו גרשום מאור הגולה והיו בה חכמים גדולים נוספים, כרבי שמעון הגדול, רבי קלונימוס מלוקה ועוד, קהילה יהודית זו אף תרמה למסורת היהודית, בין השאר, את תפילת "ונתנה תוקף" המפורסמת.
מקהילה מעטירה וחשובה זו יצאה משפחת מינץ המפוארה, שרבינו המהר"י נמנה על צאצאיה, ועתה נפנה אל משפחתו ורבותיו.
♦
ואלה תולדות...
הגאון מו"ה יהודא הלוי מינץ נולד בשנת קס"ד לערך[1]א), לאביו רבי אליעזר הלוי אחי ר' יצחק אביו של המהר"ם מינץ [דהיינו המהר"י היה בן דודו של מהר"ם מינץ הראשון[2]ב)] אשר היה חכם גדול.
כותבי העתים מציינים כי רבו היה רבי אשר המכונה עשרין[3]ג) [- כפי הנראה טעות וצ"ל ענשכין כנדפס בשו"ת המהר"י סי' ב' וג'] תלמיד מרנא מגדולי אשכנז מהר"י וייל[4]ד), מחוץ לתפקידיו בהרבצת תורה והוראה, אף היה גבאי לטובת עניי אר"י כמובן מתשובות המהרי"ק בהן נזכר שמו כ"ראש מתיבתא", לפנים היה מושבו באויגסבורג ואחר כך בשנת רכ"ה ישב באולם (ספר חליצה למהר"י מינץ), בסוף ימיו גר באיטליה, ושם נשא ונתן עם תלמידו מהר"י שגם היה קרובו כנזכר בתשו' הנ"ל.
מהר"י היה רבה של קהילת האשכנזים בפדובה,[5]ה) נהג נשיאותו ברמה בעיר פאדובה שבע וארבעים שנה, והיה נכבד מאוד בארץ ונתקבלו הוראותיו, וגדולי אותם הדורות ואחרים כותבים עליו בכל מיני לשונות של יראת הכבוד והערצה.
♦
לבו פתוח כאולם לחכמה
מהר"י מינץ היה אשכנזי בלימודו לאמתו, רוב ראיותיו ופסקיו בנה על דברי חכמי צרפת ואשכנז, וכך אפשר לראות למשל בסדר הגט שנדפס ממנו, ובתשובותיו, הכל מיוסד ומבוסס על דברי חכמי דורו וקודמיו בארצות אשכנז.
כמובן שאת אור תורתו לא שמר רק בכדי לשמש ברבנות ולהכריע בדבר הלכה, אלא ישיבה היתה לו בפדובה, שממנה יצאו רבים וגדולים מהם אנשי השם בארץ, ביניהם בנו רבי אברהם הקרוי לעיתים הרב אבי"ה, אשר מלך אחריו על כס רבנות פאדובה, וכן נכדו חתן בנו רבי מאיר קצנלבוגן הידוע כמהר"ם פאדובה, שמלך אחר חותנו המהר"א בן המהר"י על כסא רבנות פאדובה העיר, כן למד בישיבתו הר"א קפשאלי, בעל "סדר אליהו זוטא"[6]ו), גם רבי דוד בר"י [-ריש מתיבתא בנאפולי] מיסיר ליאון בעל תהלה לדוד, ועין הקורא [על מורה נבוכים להרמב"ם] – מרבני אלבניה היה תלמידו נסמך אצלו בהיותו בן י"ח, ואף הגאון הגדול רבי דוד ב"ר חיים הכהן, בעל שו"ת רד"ך ואב"ד קורפו ופטראס שביוון יצק מים על יד מהר"י ז"ל, ויש אומרים שאף רבינו אליהו מזרחי בעל פירוש הרא"ם עה"ת למד אצל המהר"י.
הרב מרדכי שמואל גירונדי[7]ז) ששימש על כס רבנו שנים לאחמ"כ והיה האבד"ק פאדובה[8]ח) כותב בספרו לתולדות חכמי ישראל בתחילת מערכת היו"ד מזכיר עוד שני שמות, רבי יאודה (דאלמיכיט) [דלמדיגו הנזכר לקמן] שהרביץ תורה אח"כ בקאנדיא ונזכר בתשובת אבקת רוכל למרן הבית יוסף ז"ל, ורבי יוסף בן יחיא שהעיד עליו בנו בשלשלת הקבלה (עמ' ס"ד) שלמד אצל מהר"י מינץ בפאדובה, כן למד אצלו בנו של בר פלוגתיה, רבי יהודה דלמדיגו, שהיה בנו של רבי אליהו דלמדיגו בעל מחבר ספר "בחינת הדת", שנחלק עם מהר"י בחריפות, ואודות מחלוקת זו נרחיב אי"ה להלן.
ולא רק בחכמת התורה גברה ידו שבעתיים על הכל, אלא אף בשאר מיני חכמה ומדע, היה אור לגויים גם כן אשר באו לשמוע מפיו ולהתבשם מחכמתו, וכאשר תספר העדות הבאה:
"מפני שהיה לו יד ושם גם בחקירה ופילוסופיה זכה ללמד בפומבי למודי המחקר במדרש החכמות, רוב אצילי ארץ היו תלמידיו, הסגנים בני הנוצרים היו כרוכים אחריו וחקקו צלם דמות תבניתו במדרש החכמות ואני הצעיר ראיתיו מוצב שם במעלות הסולם עם מכתב ציון תהילתו לכבוד ולתפארת עד היום"[9]ט), אמנם יש החולקים על עדות זו ואומרים שלמעיד נתחלף מהר"י ז"ל ברבי אליהו דלמדיגו.[10]י)
♦
בפי ישרים תתרומם
גדולי דורו לא חשכו ממנו את שבחיהם הנלהבים, וקלסוהו ועטרוהו על גודל חכמתו וידו החזקה בעסק התורה.
וכך נכתב עליו, "חכמתו ובינתו היו עמוקים ורחבים הרבה יותר מכפלים ממה שפסקיו מורים עליו"[11]יא), וכן הם פני הדברים בעדות הגמהר"א מזרחי (שכאמור י"א שהיה תלמידו) בתשובותיו.
כן כתב עליו המהרש"ל בתשובותיו, (שו"ת מהרש"ל סי' ו) בלשונות של הערצה ויראת הכבוד, והמעיין שם אף יראה שרבינו תיקן תקנות והיה גודר גדר ועומד בפרץ.
♦
אשכבתיה דרבי
לגבי שנת פטירתו הדעות חלוקות, מכיון שהרמש"ג מפדובה כותב שנפטר בשנת רס"ח, ואילו החוקר מרדכי מרגליות באנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל מוסיף את התאריך הלועזי והיינו שנפטר בשנת רס"ח[12]יב), - 1508, ובכך הם חולקים על הרא"א אייזנער שכתב שהמהר"י נולד בערך שנת קס"ד ונפטר בשנת רס"ט לפ"ק – 1509 וכן כתב ג"כ הרב אשר זיו במאמרו על מהר"ם פדוואה.
כפי הנראה הנכון הוא שנפטר בכ"ד תשרי, רס"ט שהם חמשה ימים לפני פטירת האברבנאל שנפטר בכ"ט בו, אמנם שנה זו עדיין נחשבת מבחינת הלוח הלועז לשנת 1508, כך שייתכן שזה מה שמסביר את הדעות החלוקות.
גם נחלקו הר"ר יצחק בן הר"י יעב"ץ בהקדמתו לס' חסדי ה' של אביו שכתב שם שהמהר"י ז"ל נפטר כשהיה בן מאה שנה – והיינו שראהו מברך ברכת החמה בהיותו בגיל זה, אולם מהר"א קפשאלי שהיה תלמידו ונכח בפטירתו וקבורתו, כתב שהיה בן תשעים ושמונה שנים כשנפטר[13]יג)[וא"כ צריך לומר שנולד בשנת קע"א לכאורה, דלא כמובא לעיל].
עדות מעניינת היא שכתב רבי מרדכי שמואל גרונדי, שלשנה הבאה, שנת רס"ט, התרגשה ובאה מלחמה על פאדובה[14]יד), ונהרסו כל הקברים ולא נודע מי קבור היכן, ולא ידע איש את קבורת קרוביו, המהר"י מינץ והמהר"י אבוהב נפטרו קודם "כי מפני הרעה נאסף הצדיק".
ורבינו ורבי יצחק אברבנאל נקברו איש סמוך אל רעהו, מחוץ לחומות העיר ליד אחד משעריה, והרמש"ג מעיד, "אכן אנחנו יחידי ק"ק פאדובה נוהגים לבקר קברות הצדיקים הללו בכל ערב יוה"כ ולבקש רחמים לפני ה' שיזכור לנו זכותם ויצילנו מכל צרה וצוקה אמן".
♦
המחלוקת עם רבי יעקב פולק
מחלוקת גדולה היתה זו, אשר רבים מגדולי אשכנז חיוו דעתם בה, וזה היה דבר המעשה, בשנת רנ"ב (1492) "מיאנה" אחות אשתו של הר' יעקב פולק, שנשאה לאיש בהיותה קטנה בטרם הגיעה לגיל נערות, ר' יעקב פולק אישר וקיים את המיאון בכל תוקף מעשה בי"ד, וביטל את הקידושין, למרות שלפני חמישים שנה תיקן הרב ר' מנחם מרייזיבורק שלא תוכל אשה נשואה בקטנותה למאן.
הדבר הזה גרם לסערה גדולה נגד הר' יעקב פולק, ובייחוד בפראג מקום המעשה, כי שם ישב בעל האשה הממאנת והוא היה "אדם גדול בתורה", כל רבני פראג ורבני אשכנז ואיטליה יצאו נגדו, והרב ר' יעקב מרגלית מנירנבורג (רבו של הר' יעקב פולק) החרימו את הר' יעקב פולק.
ומהר"י מינץ כתב עליו[15]טו) "אם חוזר בו (הר' יעקב פולק בנדון המיאון) מוטב, כיון שהנידוי היה על תנאי זה עד שיחזור, ואם ח"ו שאינו חוזר, ראוי להורידו מגדולתו"[16]טז).
אולם הגאון רבי יעקב פולק "מרוב חשיבותו וגדלותו העמיד המיאון על דעתו ולא השגיח בהם ובגזירותם, והייתה נשואה אותה אשה הממאנת לאדם אחר ע"פ אותו המיאון"[17]יז).
מעניין לציין, כי גדולי אשכנז אמנם נחלקו בעניין זה, ונידו את רבי יעקב על כך, אולם בשו"ע אבהע"ז פסק רבינו הרמ"א כרבי יעקב פולק מבלי חולק, ונחלק בזה על המהרש"ל והקודמים לו, וזו לשונו, "ולכולי עלמא אם היא פחות מבת י"ב שנים ממאנת אפילו בזמן הזה וכן עשה מהר"ר יעקב פולק ז"ל מעשה בימיו ודלא כיש מחמירין ואמרו שאין בת ממאנת בזמן הזה כלל (מהר"ם מריזבורק ור"י מינץ סי' י"ג)".
ואע"פ שהורד מגדולתו בפראג[18]יח), התקבל בפולין ובקראקא כמלאך אלקים, והתורה שעמדה אז בפולין בשפל המדרגה עלתה על ידו לדרגה רמה, הוא הרביץ תורה והעמיד תלמידים רבים, הגדיל את העיסוק בתלמוד והוסיף ללימוד נופך של פלפול וחריפות, הוא לימד בשיטת "החילוקים" שהביא עמו מנירנברג לפראג ומשם לקראקא, דבר שעזר להעמקה בלימוד התלמוד והעלה את רמתו בארץ פולין.
רבי יעקב נפטר בכ"ג סיון בשנת ש"א, ויש המביאים כי נפטר באותו היום בו נפטר בנו של המהר"י מינץ, הוא רבי אברהם שישב על כסא אביו בפאדובה, ורבי יעקב יצא נגדו בחרב ובחנית וכמו שהרחיבו על זה כותבי העיתים ונמצא בספרי השו"ת מחלוקת הנך רבוותא על עסק הלוואה וריבית.
♦
המחלוקת עם רבי אליהו דלמדיגו
המחלוקת עם רבי אליהו דלמדיגו מוזכרת בדברי כמה וכמה מכותבי העיתים, וטרם נגולל את יריעתה, נשבר את אזנך, הקורא, במי אנו עוסקים.
משפחת דלמדיגו היתה משפחה יהודית בימי קדם, אשר יצאו מתוכה רבנים חכמים ומחברי ספרים שם המשפחה לקוח משיבוש המילים הלטיניות, ״דל מדיקו״ - הרופא, בסביבות שנת - ה"א ק"ס-קס"א [-1400] ראש המשפחה ר' יהודה דלמדיגו עבר מגרמניה אל בירת כרתים קנדיה [הרקאליון של היום], ושם קבע את מושבו.
רבי אליהו נולד בכרתים, בשנת רי"ח\ט, לאביו רבי משה אבא, בזמנו היה האי כרתים כפוף תחת ממשלת העיר ונציה[19]יט), וכך מצא את דרכו לפאדובה, שם לימד והעמיד הרבה תלמידים, וחיבר ספר נגד הקבלה בשם "בחינת הדת".
נכד דודו[20]כ) הרב היש"ר מקנדיא, הוא ניהו רבי יוסף שלמה דלמדיגו רופא, מביא את סדר יחוסו ומעטרו בשבחים רמים וקילוסים מפוארים, וכן האריך וכתב בשבחו תלמיד היש"ר, רבי משה מץ, בספר "אלים" שכתב היש"ר.
כל זאת לא מנע מהיש"ר לכתוב ספר בו הוא עונה למעשה על דברי רבי אליהו הוא ספר "מצרף לחכמה[21]כא)" שנדפס כמה פעמים במרוצת הדורות.
כאמור, שלח רבי אליהו את ידו במלאכת ההוראה לתלמידים, ואף בחכמות חיצוניות כפילוסופיה היה שמו גדול בגויים, וחכמיהם הידועים למדו אצלו, וכך כתב תלמיד היש"ר עליו, "ושמעתי אומרים בקוסטנ"טינה ובמצרים כי בכל פלוסופי האומה הישראלית לא היה כמוהו, ויש לו חבורים דפוסים בלטין באחדות השכל ובמניע ראשון ובמהות ומציאות (ענפים בפילוסופיה) וחבורים חשובים על בן ראשד (היה אחד הפילוסופים הגדולים באוה"ע באותם הימים בספרד) והם בידי כל גם בלה"ק בכתיבת יד בכל המקומות כמה חבורים ויש אצלי ספר יקר שלו הנקרא עצם הגלגל ובור קטן נקרא בחינת הדת וויכוחים שונים ופסקים והוא מלעיג על רלב"ג והתפלספותו, והרמב"ם הוא נשמתו...
וכפי מה שספר לי רבי האיש המעולה הזה לא האריך ומת בחצי שנות האדם[22]כב) ולווהו שרי הנוצרים תלמידיו לקבורה מלובשים בגדי אבלות, והיה יפה מראה ומינו נאה לאדנות וסיבת מיתתו היתה מחמת שצוה לחתוך בשר צומח בלחיו הנקרא ניווס, ואולי משחו התער בסם ממית כי הקנאה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם[23]כג).
והניח ב' בנים גדולי עולם, האחד הנקרא החכם הכולל כמה"רר משה היה פלוסוף שלם ונכבד, והב' אריא דבי עילאי הוא הרב הגדול בגמרא ובעיון התוספות בר פלוגתא של מה"רר משה אלשקאר שכנגדו (-בעל מחלוקתו) של מה"רר אליאו קפשאלי שמו נודע בשערים כמוה"רר יהודה זצ"קל, והוא תלמידו של מה"רר יהודה מינץ שהיה לומד אצלו בפדו"בה ובשובו לקנדיאה הרביץ תורה והעמיד תלמידים גדולי עולם...".
אך גם בהוראת המעשה אשר יעשון עסק, והיה דיין ומורה הוראה, מחלוקת אחת אשר נתגלעה בינו למהר"י אנו מוצאים אגב אורחא בשו"ת מהר"א מזרחי בסי' נ"ו, שם מזכיר הרא"ם שראה שני קונטרסים, האחד כתבו מהר"י והשני כתבו מהר"א דלמדיגו, ועוסקים בענייני סתם יינם ויין נסך.
אך עילת המחלוקת בה יצאה הבערה ללהב היתה כפי הנראה מרשימות כותבי העיתים למיניהם, על שרבי אליהו יצא בספרו "בחינת הדת" נגד הקבלה, ופקפק באמיתות ספר הזוהר.
ועל כך היה מהר"י לוחם בו בחרב ובחנית עד אשר הוצרך לצאת מן פאדובה העיר, לבלתי שוב אליה, ואע"פ שהיה איש הדור בלבושו ולפני מלכים יתיצב, לא עלתה לו בכל אלה וגורש מפאדובה לצמיתות.
אמנם עדות לתגובת המהר"י מינץ בכתובים על ספרו של רבי אליהו לא נותרה לנו, אבל די במה שכתבו בדורות שאח"כ, בכדי להבין שמחלוקת מרה היתה שם.
למען האמת וליתר דיוק, ישנם כאלו המצטטים את דברי היש"ר מקנדיא וגורמים לכך להיראות כביכול בעטיה של המחלוקת בינו ובין מהר"י מינץ הוצרך לעזוב את פאדובה, אך עיון קצר בהקדמת היש"ר לספרו "מצרף לחכמה" מעלה מצב שונה לחלוטין.
ושם מתאר היש"ר כיצד היה רבי אליהו אחד האנשים המכובדים ביותר בפאדובה, מכיון שהיה ראש ישיבה לתלמידים יהודים מחד, ומאידך גיסא גם היה מלמד פילוסופיה לחשובי הנוצרים, ולא נפקד מקומו בין המלומדים באוניברסיטת פאדובה שנחשבה אז לאחד המרכזים הידועים של חכמה ומדע בעולם הנכרי דאז[24]כד).
וכך היו כל נכבדי הנכרים כרוכים אחריו, עד אשר פרצה מחלוקת ביניהם בענייני פילוסופיה, ונפרדו לשני מחנות, ומלחמה מזויינת איימה לפרוץ, המריבה תפסה הד כה עצום עד כי שלטונות ונציה הוצרכו להתערב בה ולמנות בורר בין הניצים, לאשר היו הם אנשים חכמים ובעלי מדע ולא יכלו לגבור כת אחת על השניה בראיות וסברות מגודל חכמתם, ולכן אחזו אומנות אבותיהם...
עד אשר החליטו למנות עליהם את רבי אליהו לשופט שיכריע עם מי הצדק, לאשר לדעתם היה האדם המתאים ביותר לכך, מהיותו יהודי ואין דעתו משוחדת לצד אחד יותר מלצד האחר.
ועוד שהוא החכם מכל אדם במדינתם, ונודע שמו בתוכם על שם ספריו המלאים חכמה שנדפסו בלטינית[25]כה), ולכן הוחלט שהוא ואין בלתו יוכל לקבוע יד מי תהיה על העליונה, וכשרבי אליהו פסק לטובת אחד הצדדים, כסתה כלימה את פניהם של המפסידים, שאיימו לקום על רבי אליהו ולרצחו נפש, וכך, מחשש לחייו, ללא מגן ומחסה מצד הגויים, היות ופטרונו הגוי 'יוהן פיקו מירנדולאנו' מת באותו הזמן, ואף אצל קהילת היהודים היה שנוי במחלוקת עם דברי ריבות מהר"י ז"ל, הוצרך רבי אליהו להימלט כל עוד נפשו בו מאיטליה, (כי הערלים רדפוהו בכל הארץ ההיא) וחזר לקנדיא אשר בכרתים, ושם הוסיף ללמד וישב בישיבה עם תלמידים עוד כשנתיים או שלוש שנים, עד אשר עלה השמימה בסערה בקיצור שנים.
וכך הסתיימה פרשת חייו המרתקת של אחד מגדולי איטליה ויוון הידועים פחות, עם מי הצדק היה במחלוקתו עם מהר"י אי אפשר לדעת, כי מי יכניס ראשו בין ההרים הגדולים האלה, אבל זאת ידע הקורא נאמנה, שלא כדברי הרבה מכותבי המאורעות בשנים קדמוניות שכתבו ותלו במהר"י את סיבת עזיבתו של רבי אליהו את פאדובה בפרט ואיטליה בכלל, אלא כי אם מאת ה' היתה זאת לסבב המחלוקת הגדולה הנ"ל ולהחזיר את רבי אליהו לקנדיא מולדתו.
פרשיה נוספת, בה נטל המהר"י חלק בהגנה על שמו הטוב של הגאון רבי משה קפשאלי, שהרב הגדול רבי יוסף קולון המהרי"ק ז"ל יצא נגדו בחרב ובחנית, והמהר"י התייצב ודיבר בעדו וסנגר עליו ושמר על כבוד תורתו, הלא היא נצרכת ליריעה נפרדת, וכבר נידונה בהרחבה בכמה מקומות[26]כו).
♦
גוילים נשרפים ואותיות פורחות באויר
המהר"ם מפדובה חתן בנו כותב בהקדמה לספר השו"ת בו נדפסו במשותף שו"ת של שניהם, כי סיבת הדבר שלא נשארו מחיבוריו רק ט"ז תשובות וסדר גיטין וחליצה, היא "יען כי בשנת מותו היתה קרית פאדובה עיר מושבו לשלל ושלטו ידי זרים בספריו וקרעום ושרפום, אמנם מזאת השארית נוכל לשפוט על טובו ותכונתו ודרך לימודו".
אולם גיסו של המהר"ם פדובה בן מהר"א מינץ מצא כמה תשובות, ואותן הדפיס מהר"ם פדובה יחד עם סדר הגט למהר"י, וכל המעיין בתשובות אלו יראה קילורין לעינים את דרך לימודו המאירה והבהירה של רבינו מהר"י ז"ל אשר אור תורתו אשר נשאר לנו לפליטה יאיר באור הבהיר עד ביאת גוא"צ בב"א.
ובעז"ה ביריעה נפרדת נסקור את דרך לימודו היסודית, בפשט ובפסק הלכה בהוראה לרבים, ועוד חזון למועד אי"ה.
♦ ♦ ♦


________________
חכמי דורו העידו עליו כי אין בנמצא כמוהו בקיא בחכמת האמת, היה בקשר עם שדר"י אר"י ואף התכתב עמם בעניינים הלכתיים, ולחלק מספריו קיבל הסכמות מאיתם, כתב בחריפות כנגד אהרן חורינר הידוע שיצאו נגדו גדולי הדור, חיבר כמה ספרים, 'יד מרדכי', 'מירא דכיא', 'ליקוטי שושנים', 'קבוצת כסף', 'תוכו רצוף אהבה', 'דובר שלום' ו'תולדות גדולי ישראל', ויש עוד ממנו שכנראה נאבד בצוק העיתים, ומהנמצא נדפס בקובצים השונים ברבות הזמן.
ומצד אמו גם היה מיוחס מאוד כמו שמפרט והולך שם, ואולם בעבור הראותך גזע אמו של מורי הרב ש"ן ארדה נא מן ההר הטוב הזה והלבנון שלמה"רר אבא הזקן הנ"ל היו עוד ב' אחים אחד מה"רר מיוחס ומת בלא בנים והשלישי היה מרנא ורבנא שמריה איש מפורסם בעולם ובנו היה הרב האלוף כמוה"רר משה אבא ובנו הוא הפלוסוף הגדול המלמד בראש לנוצרים באיטליאה רבו של פיקומירנדולאנו, והוא בר פלוגתא של מה"רר יודא מינץ זל"הה נודע בשערים שמו כמה"רר אליהו זל"הה (הוא רבי אליהו דילמדיגו הנזכר בפנים המאמר).

הערות שוליים

  1. ↑ . כך כתב אא"א בספרו על תולדות הגר"ד לידא ז"ל מובא לקמן בהערה, אולם יש החולקים על כך, עיי' בהקדמת מכון זכרון אהרן לשו"ת המהר"י ז"ל, שיו"ל זה עתה ברוב פאר והדר (אשר אין כוונת מאמר זה להתיימר לעשות את המלאכה היטב כמלאכתם אלא להציג עובדות נוספות).
  2. ↑ . ושני גדולים אלה אף התכתבו ביניהם במשא ומתן של הלכה.
  3. ↑ . ראה בספרו של אברהם אבא אייזנער "תולדות הגאון רבי דוד לידא זלה"ה" ברסלוי תרח"צ בערכו של המהר"י.
  4. ↑ . כך כתב עליו ר"מ מרגליות בערכו באנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל ח"א.
  5. ↑ . עובדה זו מוזכרת ג"כ בספר הנ"ל, ומקורה כפי הנראה קדום, בספר מצרף לחכמה ליש"ר מקנדיא עמ' ע"ב [הובא גם בס' גדולת שאול עמ' פד] שם נכתב עליו, "אביהן של אשכנזים".
  6. ↑ . רבי אליהו קפשאלי הספיק ללמוד תקופה קצרה ביותר אצל מהר"י ז"ל היות והגיע סמוך לפטירתו, ומעצם כתב ידו שרד תיאור על החיים וסדר הלימוד בישיבה הרמה בפאדובה תחת הנהגת מהר"י, סדר השתלשלות הדברים, המלחמה שסבבתם, פטירת מהר"י ועליית בנו על כסאו.
  7. ↑ . רבי מרדכי שמואל גירונדי המובא כאן ויובא בהערות לפנינו, נולד בשנת תק"ס בפאדובה שבאיטליה לאביו רבי בן ציון אריה גירונדי, בן שש עשרה חיבר את ספרו הראשון על ענייני מוסר ובין אדם לחבירו [הכוונה כנראה לספרו תוכו רצוף אהבה שנדפס בשנת תקע"ח בפיזה], בשנת תקפ"ט נבחר לשמש כמשנה לרב העיר פאדובה, ולאחר פטירת האב"ד, רבי אלישמע מאיר פדובני זצ"ל, בחרו בו אנשי קהל פאדובה לנשיא עליהם, רמש"ג שימש בכהונה זו עד פטירתו בי"ג טבת שנת תרי"ב והוא בן חמישים ושתים שנים.
  8. ↑ . וכפי הנראה אף ראש מועצת רבני המחוז כאשר היה נהוג שרבה של פאדובה הוא המוסמך לכך, ראה מאמרו של ר"א זיו בקובץ הדרום על מהר"ם פדוואה.
  9. ↑ . עדות הרב רמ"ש גירונדי בעל "תולדות גדולי ישראל" שהיה אב"ד בפאדובה.
  10. ↑ . הכוונה לעדות רמ"ש גירונדי הנ"ל, בספרו הנזכר, שהעיד כאמור בפנים, אולם החוקר מרדכי מרגליות חלק עליו וכתב שנתחלף לו וכו', אולם כל המזכירים את דברי ימי המהר"י מצטטים עובדא זו ואין חולק, מה עוד שמן הסברא דברי החולק מופרכים ומשוללי יסוד, כי מה יענה ויאמר נגד המעיד, האומר שראה תמונתו חקוקה עם תעודת הוקרה ושמו רשום עליה, כאמור בעדות בפנים, וכי אפשר לומר על כך, "נתחלף לו"? והדברים תמוהים ביותר, ומחוורתא כדרמ"ש גרונדי לכאורה [להעיר במאמר המוסגר שעדות זו הובאה בעוד הרבה מקורות העוסקים בענין, [עיין כרם חמד (ח"ג עמ' 89) וכן ד"ר בצלאל רות מחוקרי התקופה, מתייחס בספקנות לעדות זו לפי שלא נשאר שום תיעוד רשמי לכך].
  11. ↑ . לשון רבי יהושע שונצינו כמו שהביאה הרב הרד"ק [רבי דוד קונפורטי] ז"ל בספרו קורא הדורות, שראה את הדברים הללו כתובים בפסק שלו בכתב יד.
  12. ↑ . עיין ענף עץ אבות להר' שמואל זאנויל כהנא, קרקא תרס"ג במספר 172 ושם כתב שנפטר בשנת רס"ה תוך ה' ימים מפטירת הר"י אברבנאל, וכנראה נתחלפו לו ח' בה' ודו"ק.
  13. ↑ . הערת ר' אשר זיו במאמרו על מהר"ם פדוואה בקובץ הדרום משנת תשל"ב [ולא הבנתי היות וכתב שהיה "כבן מאה שנה", וממילא שפיר יכול להיות שהיה סמוך לגיל זה, והרי באותה שנה נפטר - כמצוין שם בהמשך, וייתכן שלא עיין בלשון ר"י בן הריעב"ץ].
  14. ↑ . בשנת 1405 היא שנת ה"א קס"ה, נכבשה פדובה על ידי הרפובליקה של ונציה ונותרה תחת שליטתה עוד כמה מאות שנים לאחר מכן, נציגים של האפיפיורות, ביניהם צרפת, קיסרות אשכנז ורומי (היא הישות המדינית שקדמה למעשה לגרמניה, ששלטה אז על אזורים נרחבים באירופה כבלגיה, הולנד, צפון איטליה ומזרח צרפת) והמלך פרננדו השני (שמלך על כחצי מספרד וחלקים נרחבים מאיטליה), התנגדו לרפובליקה, אנשיו של הקיסר מקסימיליאן הראשון כבשו את פדובה ב -1509 היא שנת רס"ט המדוברת, תוך שבועות מספר, אך הוונציאנים במהרה החזירו לידיהם את העיר.
  15. ↑ . לא התייחסתי כאן לכל אריכות דברי רבי מתתיהו שטראשון בסוף ספר קריה נאמנה להר"ש פין, מכיון שחלקם בנויים על השערות, ומכוחם הוא אף משמיץ שם את מהר"י מינץ כביכול שיצא נגד אחד בשם רבי גרשון בונאפצו 'על לא עול בכפו כלל וכלל' ואחריו נגררו עוד רבנים וכאילו היתה התארגנות רבנית נגד אותו רבי גרשון מסיבות אישיות ח"ו, ועוד כהנה וכהנה דברים אשר המה עשן לעיניים, לכן, אם ירצה הקורא בכל זאת לקראם ימחול ויטלם משם, סוף ספר קריה נאמנה, ודי לחכימא בכך.
  16. ↑ . שו"ת מהר"י מינץ סי' י"ג עיי"ש באורך.
  17. ↑ . מהרש"ל ים של שלמה יבמות פי"ג סי"ז.
  18. ↑ . כעדות מהרש"ל שכתב שהגדולים הנ"ל עמדו כנגד מהרי"ף "וברכוהו על ככה" והיינו נידוי והורדה מגדולתו, וכך מורה המהרש"ל בסוף הסימן, שכל המורה כן צריך להורידו מגדולתו, עי"ש ודו"ק.
  19. ↑ . לאחר שנכבש במשך מסע הצלב הרביעי בשנת ד' אלפים תשס"ד –1204 למניינם.
  20. ↑ . יחוסו של היש"ר מקנדיא כתוב לפרוטרוט בספר אלים ע"י תלמידו הנזכר בפנים, והא לך מש"כ שם: שמו כבר ידעתו ומשפחתו גדולה בישראל ממנה ראשי ישיבות שלשלת יוחסין ותורה בלי הפסק וגדולה ועושר שרים וסגנים נגידים בירושלים תו"בב ומלמדים לפנים בפדו"בה פירנ"זה ופלורינ"ציאה ופי"זה לנוצרים בראש חוכמות פלוסופיות שם אביו יצ"ו הוא חכם תורני לא פלוסוף והוא רב מופלג בתלמוד ובפסק דין ושמעו הולך במצרים קוסטנ"דינה וויניצ"יאה הוא רב מובהק כמוה"רר אליהו בן הרב הגדול המופלא כמוה"רר אליעזר זצ"ל בן הרב החסיד האלוף התורני כמה"רר אבא בן הגאון הגדול הפלוסוף האלהי הרופא המומחה כמוה"רר מנחם זצ"ל והוא הנקרא מקהלו' קנדיאה לשוב להרביץ להם תורה אחרי שנשבה בפדו"בה בשעת מלחמות הויניציאני עם הקיסר והמלכים ולקחו כל ממונו ככתוב בספר דברי הימים להרב האלוף כמוה"רר אליהו קפשלי מקנדיאה וזה הרב היה ראש ישיבה ליהודים בגמרא ולנוצרים בחקירה פלוסופית בפדו"בה בזמן הגאון כמוה"רר יודא מינץ זל"הה והיה עשיר מופלג והוא נקרא שמואל מנחם שהניחו אביו בבטן אמו במותו והוא האלוף התורני כמוה"רר שמואל בן הרב השלם מדברנא דאותמיה כמו"הר אלקנה שהיה מרביץ תורה בקנדיאה עם אחיו מרנא ורבנא משה שהיה נגיד בירושלים א"חכ ועם אחיו מה"רר אליה והמה יצאו בלהט החרב נגד מה"רי קולון לעזרת מה"רר משה קפשאלי ז"ל וג' אלו גדולי עולם היו בני הזקן ונשוא פנים המופלג בחסידות השר האלוף כמה"רר אבא הזקן אשר בנה בארץ קנדיאה בית הכנסת הנקרא אלימא"ניקו והקדיש ספרי תורה ותכשיטי כסף ומרגליות כי עשיר גדול היה ובנה בתים ובירניות והוא בן השר האלוף הראשון שבא מארץ אשכנז לדור באי קנדיאה כמה"רר יאודה ולמעלה למעלה מהם רבים רבים עד זרע המלוכה.
  21. ↑ . נדפס לראשונה ע"י תלמידו רבי שמואל (וי"ג שאול) אשכנזי בבאסיליאה (היא באזל שבשווייץ) בשנת שפ"ט, ובדורות מאוחרים יותר באודסה (תרכ"ה) ובווארשא (תר"נ).
  22. ↑ . בגיל שלושים וחמש היה בסך הכל בעת פטירתו, נפטר בשנת ה"א רנ"ג.
  23. ↑ . אם כי מהקדמת היש"ר מקנדיא לספרו מצרף לחכמה נשמע שמת במגיפה שהשתוללה באי כרתים באותו הזמן.
  24. ↑ . ולדוגמא, גלילאו גליליי, המדען האיטלקי הידוע באירופה (שיצא נגד קביעות הכנסיה הנוצרית ונענש ע"י האינקויזיציה לאחר שהיה הראשון שכיוון טלסקופ לשמים וגילה דברים שסתרו את השקפת הנצרות), שהרב יש"ר היה תלמידו, למד ולימד באותה אוניברסיטה, ושם אף למד ריש"ר אצלו.
  25. ↑ . עליהם חתם בשם "אלי' קריטינסיס", לאמר, אליהו איש כריתים, (ביוונית נקרא האי 'קריטי').
  26. ↑ . כבספר דבי אליהו לר"א קפשאלי, ועיין מ. בניהו בספרו על ר"א קפשאלי.