לספר מעשי למלך
בסייעתא דשמיא אנו מגישים לפניכם היום מנחה חדשה, מחברת חידושי רמב"ם מאת הגאון העצום המפורסם מסוף העולם ועד סופו - רבינו אליהו דוד רבינוביץ-תאומים האדר"ת זצוק"ל.
רבינו זצ"ל מלבד כהונתו כרבן של פוניבז' ומיר ובסוף ימיו כרבה של ירושלים, ומלבד שקדנותו העצומה בכל עת ובכל שעה על אף הסבל הרב שהיה מנת חלקו (כעולה מקטעי יומניו שהיה נוהג לכתוב) ומידותיו המיוחדות - היה גם מחבר פורה בכל מכמני התורה. רבינו זצ"ל כתב למעלה ממאה ועשרים ספרים, וחלק ניכר מהם יצא (ועודנו ממשיך לצאת) על ידי גופים שונים.
המחברת שהתגלגלה לידינו באדיבותו הרבה של ר' מנשה לוינגר הי"ו כוללת חידושים על הרמב"ם והיא כונתה על ידי רבינו "מעשי למלך" [על שם הפסוק: "רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר". (תהילים מה, ב)].
החיבור אינו מסודר על סדר משנה תורה. כפי הנראה, האדר"ת ייעד מחברת זו לחידושיו על הרמב"ם, וכל אימת שהיה לו חידוש כזה - כתב אותו. ניתן למצוא סימן העוסק בהלכה מסויימת, ואחריו סימן העוסק בהלכה מספר אחר מי"ד חלקי משנה תורה, ואחריו סימן מחלק אחר וכו' [רוב ספריו של רבנו לא נערכו בעריכה מושלמת על מנת להביאם לדפוס, ומשום כך לשונם קצרה, לעיתים הסימנים אינם מסודרים, מראי מקומות חסרים, ופעמים שדבריו בענין אחד מפוזרים בכמה מקומות ומשלימים זה את זה].
תחילת הספר בשנת תר"כ בעיר ראגאלי, וסופה בשנת תרס"ב בעיר פוניבז'.
הספר נחלק לשני מחברות, מחברת א’ סימנים א-קא, מחברת ב’ סימנים קב-קע ודברי סיום.
מחברת זו שלפנינו היא כרך ב', ובעז"ה בירחונים הבאים נביא ממנה וגם מכרך א'.
♦
לתשומת לב המעיינים
* לתועלת המעיינים, הוספנו בתחילת כל סימן את דברי הרמב"ם עליו הוא נסוב.
* השתדלנו עד היכן שידינו מגעת לציין את המקורות לכל הספר שהזכיר רבינו המחבר [בסוגריים מוקטנים], וכן הוספנו את לשונם בהערות במקום שראינו שיביא למעיינים תועלת.
* גם השלמנו מילים חסרות ותיקנו טעויות סופר בסוגריים מוקטנים, עגולים למחיקה ומרובעים להוספה, כנהוג (יצויין, ששאר סוגריים עגולים או מרובעים שבספר משל המחבר הם).
* מיעטנו בהוספת פסיקים ובפתיחת ראשי תיבות שלא במקום הצורך.
♦
יהי רצון מלפני הקב"ה שזכות רבינו המחבר תעמוד לנו ונזכה להוציא לאור את כל הספר בשלמות ברוב פאר והדר.
העוסקים במלאכת הקודש בס"ד
הרב מאיר אופנהיימר הרב אריאל דוד הרב משה בוטון
ספר מעשי למלך
סימנים קב – קח
סימן קב
אע"פ שאין מצות ציצית נוהגת בלילה קוראין אותה בלילה מפני שיש בה זכרון יציאת מצרים ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וקריאת שלש פרשיות אלו על סדר זה היא הנקראת קריאת שמע. [קריאת שמע א, ג].
הרמב"ם [...] פ"[א ה"ג] מ[ק"ש] פסק דצריך (ו)לקרות [ו]להזכיר יצ"מ בלילות כבן זומא ברכות י"ב, ב', (ונלע"ד) דחכמים אומרים (ל) להביא ימות המשיח [הגה"ה: אמרתי בס"ד במק"א לבאר לשון חכמים הזהב "להביא", דבגמ' אמרו שיהא שעבוד מלכיות עיקר ויצ"מ טפל, וז"ש להביא [ל]ימות המשיח ר"ל שיהיה טפל, ואחר זמן רב מצאתי תירוץ לזה בתוס' רע"ק אייגר זצ"ל [אות י"ג][1] וששתי], ונלע"ד דתליא פלוגתתם בהא דאיפליגו בנדה ס"א, ב', אם מצות בטילות לעתיד לבוא או לא יעו"ש, דרבנן ס"ל דאינן בטילות, ובן זומא ס"ל דבטילות א"כ הרמב"ם שפסק פ"י מכלאים הכ"ה דבטילות א"כ שפיר הוצרך לפסוק כבן זומא וא"ש.
ודע דבאותו ענין צל"ע דברי התוס' ב"ב ע"ד, א', סד"ה פסקי, שכתבו: "וההיא דלקמן יצתה בת קול כו' [ואמרה דביתהו דרבי חנינא בן דוסא עתידה למישדא בה תכלת לצדיקים לעתיד לבא] אתיא נמי כשמואל" עכ"ל[2], דהרי שם ר' יוחנן אמרה והרי ר' יוחנן ס"ל מצות בטילות לעתיד לבוא בנדה שם וצע"ג ואין להאריך יותר בזה[3].
♦
סימן קג
דולג בכתב יד ע"י רבינו המחבר
♦
סימן קד
תפלת הערב אף ע"פ שאינה חובה המתפלל אותה זמנה מתחילת הלילה עד שיעלה עמוד השחר ותפלת נעילה זמנה כדי שישלים אותה סמוך לשקיעת החמה. [תפילה ג, ו].
הרמב"ם פ"ג מתפלה ה"ו פסק דתפלת ערבית כל הלילה ויש לתמוה כיון שפסק [שם ובפ"א ה"ו] דתפילת ערבית רשות א"כ ליכא למימר דמ"ש מתני' [כ"ו, א'] "אין לה קבע" פירושו כל הלילה כמוש"ש הגמרא [כ"ז, ב'[4]]. ועי' בכסף משנה מה שהביא בשם הר' יונה וע"ש[5]. ולע"ד יראה ראיה לדעת הרמב"ם דבשבת דף (מ"ד)[י'], א', אמר א"נ ערבית דזמנה כל הלילה כו' והתם איירי אליבא דמ"ד תפילת ערבית רשות יעו"ש דף ט', ב', א"ו אף למ"ד רשות מ"מ זמנה כל הלילה.
♦
סימן קה
היה עוסק באכילה או שהיה במרחץ או שהיה עוסק בתספורת או שהיה מהפך בעורות או שהיו עוסקין בדין גומר ואח"כ קורא קריאת שמע ואם היה מתיירא שמא יעבור זמן קריאה ופסק וקרא הרי זה משובח. [קריאת שמע ב, ו].
הרמב"ם פ"(ד)[ב] מק"ש ה"(ה)[ו] פסק דגומר ואח"כ קורא. (והנלע"ד) והקשה הקרבן נתנאל בשבת פ"א [סימן י"ח] אות [א'] דהרי קאמר שם [י' א'] כיון דכולא ליליא זמנה אתי למפשע וא"כ אמאי גומר וע"ע שלא תי' ע"ז כלום, ונלע"ד דבמהדורא בתרא [למהרש"א, ט' א'] הקשה מאי פריך שם ולמ"ד חובה מטרחינן ליה ממתני' ה"ל לשנויי הא בדאיכא שהות הא בדליכא ועי"ש ונלע"ד דבסוכה ל"ח א' מקשה הגמ' [על] המשנה דשם משבת ט' ב' דתנן ואם התחילו אין מפסיקין ומשני רב ספרא הא בדאיכא שהות הא בדליכא. ורבא גמגם עלי' (ומשני) דמאי קושיא [דילמא] הא דאורייתא הא דרבנן ועי"ש, א"כ א"ש ומיושב קושית המה"ב הנזכר לעיל דבריו דבברכות כ"ז ב' מבואר שרבא ס"ל תפילת ערבית רשות, א"כ שפיר פריך ממתני' אליבא דרבא לשיטתו דלא סבירא ליה לחלק בין איכא שהות לליכא א"כ שפיר הוצרך לתרץ שינויא אחריני, משא"כ הרמב"ם לשיטתו דאיהו לא סבירא ליה תירוצא דרבא הא דאורייתא הא דרבנן, דלדידיה גם תפלה דאורייתא שכן פסק בפ"א מתפלה [ה"א] [והכ"מ פ"ו מתפלה ה"י כתב דתפלה דרבנן במחכ"ת לא דק דהא אליבא דרבינו הוא דאורייתא] א"כ עכצ"ל כתירוצא דרב ספרא ולחלק בין איכא שהות לליכא, א"כ גם ממתני' לא קשיא מידי דנוכל ג"כ לחלק כנ"ל וכקו' מה"ב, וא"כ באמת לא סבירא ליה כתירוצא דגמ' דכולא ליליא אתי למפשע כו' ודוק, ועפ"ד א"ש ג"כ קו' הגאון ר"ע אייגר בתוספותיו בשבת פ"א אות [ח'] שהקשה מאי פריך בשבת י"א א' [מפסקין לק"ש ואין מפסקין לתפילה] הא תני ליה רישא אם התחילו אין מפסיקין[6], דדילמא אשמעינן דאף בתפילת ערבית דאיכא למיחש כיוון דכולא ליליא זמנה אתו למפשע אפ"ה אם התחיל אין מפסיק, [דעפ"ז] א"ש דמ"מ הקו' לדידן דלא סבירא ליה כתירוץ הגמ' לשם ודו"ק.
ואולי י"ל דמטעם זה גופא לא ס"ל להרמב"ם תירוצא דגמ' דכולא ליליא זמנה כו' ודו"ק, ובעיקר קושיית הגאון הנ"ל לא הבנתי דלכך הוצרך הגמ' לשנויי דאיירי בדברי תורה דל"ל דאשמעינן אפי' בתפילת ערבית ג"כ אין מפסיקין דזה נדע מדקתני מפסיקין לק"ש ותו לא, ומדקתני לק"ש מפסיקין א"כ איירי ע"כ בתפילת ערבית א"כ נדע כבר דלתפלה אין מפסיקין ולמה תני אין מפסיקין לתפלה אלא ודאי סיפא אתאן לדברי תורה כתי' הגמ', אך אי קשיא לי הא קשיא לי לדברי תוס' שבת ט', ב', ד"ה ואם, דאפילו התחילו באיסור אין מפסיקין, א"כ קשה מאי פריך הא תני ליה רישא דדילמא אשמעינן דאפילו התחילו באיסור אין מפסיקין וצ"ע כעת.
♦
סימן קו
בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקור אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין היה גדול בחכמה אבל לא במנין במנין אבל לא בחכמה אינו יכול לבטל את דבריו אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולין לבטל עד שיהו גדולים מהם והיאך יהיו גדולים מהם במנין הואיל וכל בית דין ובית דין של שבעים ואחד הוא זה מנין חכמי הדור שהסכימו וקבלו הדבר שאמרו בית דין הגדול ולא חלקו בו. [ממרים ב, ב].
הרמב"ם פ"(א)[ב] מהל' ממרים ה"ב [כתב], דאפילו בטל הטעם שתקנו ב"ד מ"מ אין יכול ב"ד לבטל דברי ב"ד חברו ונראה ראיה לדבריו דתוס' במגילה ה', ב', ד"ה וביקש, הקשו דאיך רצה רבי לעקור ט' באב הא אין ב"ד וכו', ותירצו דלא רצה לעקרו לגמרי רק מחומרותיו שיש בו יותר מבשאר (תעניתם) [תעניות], עוד תירצו דלא רצה לעקרו רק לקבעו בעשירי, ונראה דס"ל לרמב"ם עיקר תירוץ הראשון דעל תוס' הלא קשה דלעיל ב', ב', פריך הגמ' ג"כ מהא דאין ב"ד יכול וכו' על הא דאמר שם דתקנו לקבוע ימים אחרים יעו"ש ולדברי תוס' לא קשיא מידי, ושוב מצאתי בהגהת (בהגהת) הגאון ר' הירש חיות, שנתקשה בזה ונדחק מאוד, ואפ"ל ולחלק בין נודע הדבר מתחלה לשנודע הדבר אח"כ וע' רש"י במגילה ב', א', דקצת מורה לזה אך גם זה נראה דוחק להרמב"ם [הגה"ה: וכשאני לעצמי נ"ל לתרץ קו' התוס' באו"א דע"כ ל"א אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אלא בדבר (שיבטל בלא) שלא יבטל כלל אבל בדבר שיבטל בלא"ה כגון ט"ב אה"נ דבאמת מותר ודו"ק. וע' תוס' ביצה ה', א', ד"ה [כל דבר] ותוס' סנהדרין נ"ט, ב', ד"ה לכל דבר] וע' בירושלמי [ריש מגילה] דאמר שם דמותר כל החודש לקרות וע' שו"ת חת"ס [יורה דעה] סי' [י"ג, וליקוטי תשובות סימן פ"ד] ויש להאריך ונ"ל דלכך רצה רבי לעקרו משאר חומרות לפי שאז בימיו היה שלום גדול כידוע מאהבתו עם אנטונינוס והוא היה אוהב לישראל וע' ר"ה י"ח, ב', א"כ כשהי' בזמנו שלום לכן רצה לעקרו מחומרות שיש בו וס"ל דלא כדעת הרמב"ם אלא דע"כ לא תעקור רק בעת צרות ואין שלום אבל לא בעת שהוא שלום כימי רבי ולכן רצה להקל בו, זהו דעת רבי אבל אמר שם דחכמים לא הודו לו, א"כ י"ל דה"ט דלא הודו לו דבשיטת הרמב"ם אזלי וק"ל.
♦
סימן קז
האשה שגלחה פאת ראש האיש או שנתגלחה פטורה שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית פאת זקנך כל שישנו בבל תשחית ישנו בבל תקיף ואשה שאינה בבל תשחית לפי שאין לה זקן אינה בבל תקיף. לפיכך העבדים הואיל ויש להם זקן אסורין בהקפה. [עבודה זרה יב, ב].
הרמב"ם פי"ב מע"ז ה"ב פסק דעבדים חייבין בהקפת זקן, ולכאורה הוא כלישנא קמא דבקידושין ל"ה, ב', ולא כלישנא בתרא, ובכסף משנה פסקינן כלישנא בתרא, ועיין בל"מ ומ"ל ונו"כ, ונראה דיסבור הרמב"ם דלישנא קמא ובתרא פליגי בסברת תוס' דב"ק פ"ח, א', ד"ה יהא, שכתבו דע"כ לא מקשינן עבד לאשה רק להחמיר עלא אבל לא להקל ע"ש, וא"כ א"ש דלישנא קמא ס"ל כסברת התוס', ולישנא בתרא לא סבירא ליה כסברת התוס' דאעפ"כ מקשינן, וא"כ שפיר הוצרך הרמב"ם לפסוק כלישנא קמא דהרי [מוכח] הכי בב"ק שם מכח קו' התוס' דלא הוקש רק להקל אבל לא להחמיר [הגה"ה: עי' תוס' שבועות ל', א', ד"ה [שבועת העדות] שהניחו בתימה, קו' זו ולא תירצו כמו שתירצו בב"ק, ונלע"ד דהתוס' ב"ק תירצו דלא הוקש רק להחמיר ולא להקל והקשו עליהם מ'[7] מחגיגה ד', א', ונלע"ד דתוס' תירצו דבלא"ה כתיב איש ועבד בכלל, אך א"כ קשה דהוי [...] ריבוי אחר ריבוי וא"כ נמעט מזה עבד דהרי אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט - ורציתי לומר שלכן כ' תוס' דגוי פסול לעדות, וא"כ לכ"כ אחיו אבל עדיין ק' דה"ל למכתב רעהו ונמעט מזה נכרי ונרבי עבד וצ"ל ע"כ דס"ל עתה דהאי האנשים דכ' ר"ל הבעלי דינין א"כ לא נמעט עבד מזה לעדות דהרי בבע"ד איירי א"כ א"ש תי' התו' זהו בב"ק אבל בשבועות אמר שם בגמ' להדיא דמיירי בעדות, א"ש ל"ל [תירצו] כתי' התוס' [בב"ק], ולכן הניחו בתימה: כך כתבתי בס"ד במקום אחר] ודע שהקשו על תוס' דב"ק הנ"ל מחגיגה ד', א', דפריך מנלן דעבדים פטורים מראי' ומקשה תוס' הנ"ל הא גמר לה לה מאשה ואי כד' התוס' מאי קושיא הא להקל לא הוקש ונ"ל ליישב בס"ד דלפמ"ש דאפליגו בה לישנא קמא ולישנא בתרא א"כ י"ל דשם פריך ללישנא בתרא, אבל (ו)באמת נ"ל דלא קשיא מידי דהנה למשנה אחרונה דחציו עבד וחב"ח פטור[8] מראיה א"כ ל"ל קרא דא(ת)[ל] פני האדון דהרי חב"ח חייב ול"ל לעבדים דהרי כבר ידעינן מג"ש דלה לה, א"ו מוכח מזה כדברי תוס' ב"ק הנזכר דלהקל עליו לא הוקש וק"ל ובזה א"ש מה שראיתי שהקשה בס"ס חקר הלכה הרב זצ"ל, על רש"י ערכין ב', ב', ד"ה [מי שחציו עבד וכו'] שפירש דהא דעבדים פטורין מראיה משום דכ' [שמות כג, יז] אל פני האדון מי שאין לו אלא אדון אחד[9], דה"ל משום ג"ש דלה לה ע"ש, ולא קשיא מידי דלמשנה אחרונה דחב"ח חייב א"כ עכצ"ל דלה לה רק לחומרא כסברת תוס' ועכצ"ל דילפינן מאת פני האדון וא"ש.
♦
סימן קח
היה העד חכם גדול והיה בבית דין פחות ממנו בחכמה הואיל ואין כבודו שילך לפניהם עשה של כבוד תורה עדיף ויש לו להמנע, במה דברים אמורים בעדות ממון אבל בעדות שמפריש בה מן האיסור וכן בעדות נפשות או מכות הולך ומעיד שנאמר אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. [עדות א, ב].
הרמב"ם פ"[א] מעדות ה"[ב פסק] כר' יהודה בשבועות ל', א', דאם רצו להוליך שניהם מוליכין, וע' בכס"מ מה שכתב מזה, ונלע"ד דרמב"ם פ"ד מת"ת ה"[ב] פסק דאין שואלין מעומד, וק' מירושלמי שהביאו התוס' בבכורות ל"ו, א', ד"ה עמד, דצריך לעמוד בהלכות ואגדות כששואל ועי' יו"ד סי' רמ"ו סקי"א בש"ך מ"ש מזה, ונלע"ד דהירושלמי יסבור דמיירי בבעלי דינין [וכ"מ לשון הירושלמי שם (נדרים פ"י ה"ח) וז"ל א"ל עומדין אלא נידונין [בעלי דינין] שואל הו"א מנין ת"ל עמדו ועמדו פי' שהיה יכול לכתוב עמדו וכתב ועמדו לרבות שואל הו"א דג"כ צ"ל ודריש מו' דועמדו וע' בס' יע"ד להגאון ר' יונתן מפראג זצ"ל בסופו שכתב דמו' בתרא דריש לה ובמחכ"ת שגה והעלים עין מירושלמי המבואר להדיא דלא כדבריו וא"כ שפיר מרבה מזה שואל הו"א דג"כ דמי לבע"ד משא"כ לגמ' דידן דמוקי לה בעדים א"כ ליכא לרבויי מזה שואל הו"א דאין זה עדות ולכן שפיר פ' הרמב"ם דא"ש מעומד- ועפ"ז א"ש מה שהקשה הקרבן נתנאל פ"ב דמגילה סוף אות ב'[10], על הרמב"ם דהא מצינו בבכורות ל"ו, א', דקתני עמד השואל, [לא הזכיר ג"כ מברכות כ"ז, ב', ומוקדם ג"כ] דשאני התם דדמי כעדות וא"כ שפיר יש לרבות ג"כ [...] מו' דועמדו אף לש"ס דאיירי בעדות ודוק. וא"כ א"ש שפסק כר' יהודה דלשיטתו אזל דאיירי בעדים ולא בבע"ד וק"ל. וע' בס"ס יערות דבש [חלק ב' דרוש י"ח] קרוב לדברי יעו"ש.
♦ ♦ ♦
________________
[2]
. תוספות שם מעמידים את המימרא (שהובאה בשם רבי יוחנן) שמשמע ממנה שמצוות לא בטילות לעת"ל, דלא כר' יוחנן הסובר שבטילות, אלא כשמואל החולק עליו.
[3]
. כן הק' ברש"ש שם, והביא שבע"י הגי' ר' יונתן. [וכן בדק"ס בשם כמה כת"י. וכן מסתבר, שאם הוא מדברי ריו"ח היה לגמ' לסדרו אחר מימרא הקודמת דריו"ח, יעו"ש].
[5]
. רבנו יונה פירש שהכוונה בשאלת הגמרא היא שאם פירוש המשנה הוא רק שתפילת הערב כל הלילה, היה לכתוב אחרת, אלא הכוונה גם שזמנה כל הלילה וגם שהיא רשות.
[6]
. וגבי תפילה קיימינן ולמה ליה למיהדר למיתני ואין מפסקין לתפילה. רש"י.
[7]
. כן הקשה בתוספות רבינו פרץ בשבועות עי"ש מה שתירץ, וכן תירצו התוספות בזבחים קג, א (ד"ה אין לי).
[8]
. בכת"י נראה שתיבת פטור מחוק ומעליה רשום ח'.
[9]
. ז"ל רש"י: אבל עבד גמור פטור דכתיב את פני האדון ה' מי שאין לו אדון אלא הוא.
[10]
. נמצא בתחילת פרק ג'.
הערות שוליים
- ↑ . זו לשון רעק"א שם: "הא דלא קאמר בקיצור כל ימי חייך לימות המשיח, כמו דקאמר ראב"ע כל ימי חייך הלילות, י"ל דדייק בלשון "להביא" לומר דימות המשיח אינו בזה כמו העוה"ז, כי לא יהיה הזכרת יציאת מצרים עיקר אלא טפילה לשעבוד מלכויות כדאיתא בברייתא הובא בתוי"ט כאן".
- ↑ . במשנה כתוב "תפילת ערבית אין לה קבע", ובגמרא אמרו שאם הכוונה שזמנה כל הלילה, היה צריך לכתוב "תפילת הערב כל הלילה", אלא המשנה כדעת האומר שתפילת ערבית רשות. ואם כן קשה מדוע פסק הרמב"ם שני הפירושים.