ברכת השיר
במשנה בפסחים קיז ע"ב: "רביעי - גומר עליו את הלל, ואומר עליו ברכת השיר"[2].ובגמרא פסחים דף קיח ע"א: מאי ברכת השיר, רב יהודה[3] אמר: יהללוך ה' אלהינו[4], ורבי יוחנן אמר: נשמת כל חי[5].
ובפשוטו לרב יהודה ברכת השיר היא רק יהללוך, ולרבי יוחנן ברכת השיר היא רק נשמת, וכן סוברים הרבה ראשונים[6].
♦
פרק ראשון
דעת הרשב"ם ומנהג צרפת ואשכנז
כתב הרשב"ם בפסחים דף קיח ע"א: ורבי יוחנן אמר נשמת כל חי. אף נשמת, דהיינו ברכת השיר דמתני', דאילו יהללוך אנו אומרים בכל יום שאומרים בו את ההלל ומאי שנא ליל פסח דנקט אם לא להוסיף עוד ברכה אחרת, והיינו דאמר הלכה כרבי יוחנן בתרוייהו, וקבעוהו לאחר הלל הגדול שצריך לאומרן כדלקמן, דהשתא איכא ברכה בכל חדא וחדא והכי הויא מילתא שפיר, כך נראה בעיני. ע"כ.מבואר בדברי רשב"ם: א. דרבי יוחנן אמר אף נשמת כל חי, ובא להוסיף על יהללוך[7]. ב. סברת רב יהודה שברכת השיר יהללוך, שכך היא הברכה אחר כל הלל, אבל רבי יוחנן בא להוסיף ברכת נשמת שברכת יהללוך אומרים אחר כל אמירת הלל, ומה חידוש המשנה בליל פסח. ג. ברכת יהללוך אחר הלל וברכת נשמת אחר הלל הגדול. ד. מדברי הרשב"ם ניכר שהוא בא ליישב את המנהג בזמנם[8] לומר גם יהללוך וגם נשמת, ולפיכך נימק בפירושו שלפי יסודו שרבי יוחנן מוסיף מובן מנהגנו לומר גם נשמת וגם יהללוך. והנה, פירושו של הרשב"ם בדברי רבי יוחנן שהוא בא להוסיף, לא בא במסורת מרבותיו כאשר כתב הרשב"ם בסוף דבריו "כך נראה בעיני"ח).
והנה,[9]מה שכתב רשב"ם "והיינו דאמר הלכה כרבי יוחנן בתרוייהו" אינו מובן. היכן נאמר הלכה כרבי יוחנן בתרוייהו? ובאמת בדקדוקי סופרים הגרסא "והיינו דאמרינן לתרווייהו, דהלכתא כרבי יוחנן[10]". וביאור הגרסא, שלפיכך אנחנו נוהגים לומר שניהם גם יהללוך וגם נשמת, מפני שהלכה כרבי יוחנן, והרי רבי יוחנן בא להוסיף ולומר גם נשמת. וכן הביא התוספות רי"ד [מהדורה תליתאה] את דברי הרשב"ם [וכעין גרסא זו בהגהות מרדכי פסחים ל"ח ע"ב בשם הקונטרס [רשב"ם] והלכתא כרבי יוחנן ולכך אמרינן תרוייהו, ע"כ][11].
והנה, בעיקר דברי הרשב"ם שכתב, ורבי יוחנן אמר נשמת כל חי. אף נשמת, דהיינו ברכת השיר דמתני', דאילו יהללוך אנו אומרים בכל יום שאומרים בו את ההלל, ומאי שנא ליל פסח דנקט, אם לא להוסיף עוד ברכה אחרת, ע"כ. יש לתמוה הרבה, שהרי על כרחך טענה זו אינה מוסכמת על רב יהודה, שגם לדעת הרשב"ם לרב יהודה אומר רק יהללוך, כמו בכל אמירת הלל, ולא חש לטענה שיהללוך אומרים בכל הלל[12]. ובדעת הרשב"ם יש ליישב, שהיה ברור שהפשטות היא כדברי רב יהודה, שהברכה שאחר הלל הלא היא יהללוך, ורבי יוחנן וודאי לא יבוא לעקור את ברכת ההלל הידועה. רק הוקשה לרבי יוחנן שמשמעות המשנה היא שהיא באה לחדש ברכה אחרת "ברכת השיר", ולהוסיף על הברכה הידועה. ונמצא אם כן, שהרשב"ם בא להמתיק את פירושו שרבי יוחנן בא להוסיף, מה נשתנה דעת רבי יוחנן שפירש שבא להוסיף ברכה, מדעת רב יהודה שכוונתו לברכה אחת.
♦
בדעת רב יהודה שברכת יהללוך היא ברכת השיר
הנה, כתב הרשב"ם יהללוך נשמת כל חי וגומרין בו בא"י מלך מהולל בתשבחות וזו היא ברכת השיר דמתניתין כלומר ברכת השבח, ע"כ, ותמהו[13] בדברי הרשב"ם, הרי לרב יהודה ברכת השיר היא יהללוך בלבד, ולא יתכן לומר שלרב יהודה סבר אף נשמת, שהרי כתב הרשב"ם שלרבי יוחנן אף נשמת, ואם כן מה ההפרש בין שיטת רב יהודה לרבי יוחנן? גם איך יכלול באומרו יהללוך גם נשמת, בשלמא לרבי יוחנן יש לפרש אף נשמת, שמסדר התלמוד סידרו אחר דברי רב יהודה שכבר הזכיר יהללוך, ובדפוס ווילנא הגיהו ומחקו מדברי הרשב"ם את תיבות נשמת כל חי, אבל בכל הדפוסים וכתבי היד ישנו.אמנם, דברי רשב"ם ברורים ומתבאר יותר בגרסא יהללוך ונשמת כל חי, גומרין אותו בא"י מלך מהולל בתשבחות, וזו היא ברכת השיר דמתניתין, כלומר ברכת השבח, ע"כ, והרשב"ם לא עוסק לא בשיטת רב יהודה לחוד ולא בשיטתו של רבי יוחנן בלבד, אלא בא לפרש למה ברכות הללו, הן ברכת יהללוך לרב יהודה והן ברכת נשמת לרבי יוחנן, נקראת ברכת השיר, וביאר הרשב"ם שהואיל וחתימת ברכות הללו היא בא"י מלך מהולל בתשבחות, ראויה היא להיקרא ברכת השיר, וזה סיום דברי הרשב"ם וזו היא ברכת השיר דמתניתין,ומכל מקום, יש לעיין למה הן כונו ברכת השיר רק על סמך חתימתן, והרי בתוכנן הברכות הללו, יהללוך ונשמת, ברכות שיר המה, ויש לבאר שהן כונו ברכת השיר, ואין הברכה אלא בחתימה שאומר בא"י מלך מהולל בתשבחות, ואחר כך בא הרשב"ם בדיבור הבא לעסוק בשיטת רבי יוחנן, כי בשיטת רב יהודה אין לו כל דבר חידוש, כי ברור שברכת יהללוך נאמרת לבדה, ובשיטתו של רבי יוחנן בא לומר דבר חידוש שבא להוסיף נשמת על ברכת יהללוך והזכרות שני ההלל.
ולפי ביאור זה בדברי הרשב"ם אנו למדים שחתימת יהללוך וחתימת נשמת חתימה אחת היא, ושתיהן נחתמות בא"י מלך מהולל בתשבחות.
התוספות (ד"ה מאי) התקשו לדעת רב יהודה, שברכת השיר היא יהללוך, מה החידוש בכך שהוא אומר ברכת השיר, הרי אחר כל הלל אומר יהללוך? ותירצו: א. אחר כל הלל תלוי במנהג, ובמקום שלא נהגו אין אומרים, ואילו בליל פסח אומרים בכל מקום. ב. אף במקום שנהגו אין אומרים אלא בהלל הנאמר ביום, ולא בהלל הנאמר בלילה, ובליל פסח אומר יהללוך אף שהוא לילה.
♦
דעת הטור בדברי הרשב"ם
הנה נתברר מפשטות דברי הרשב"ם ומהראשונים שהביאוהו, שפסק ההלכה לומר גם נשמת וגם יהללוך הוא מכוח זה שהוא פסק כרבי יוחנן, ורבי יוחנן סובר שאומרים שתי ברכות. אולם, בטור (אורח חיים סימן תפ) כתב: ואומר עליו ברכת השיר, ופליגי מאי ברכת השיר רב יהודה אומר יהללוך וחותם מלך מהולל בתשבחות רבי יוחנן אומר נשמת כל חי וחותם בישתבח, וכתב רב אלפס מנהגא כרב יהודה ורשב"ם כתב כיון דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר עבדינן כתרווייהו וחותמין בהלל בא"י מלך מהולל בתשבחות ואומר הלל הגדול ונשמת וחותם בא"י מלך מהולל בתשבחות. וזו דעה מחודשת בדברי רשב"ם, נגד הרשב"ם שלפנינו ושאר ראשונים שהביאוהו. ואפשר שהטור למד כן מדברי אביו הרא"ש (פסחים פרק י סימן לב), שכתב בזה הלשון: כתב רב אלפס דמנהגא דעלמא כרב יהודה. ורשב"ם פירש דעבדינן כתרווייהו וחותמין בהלל ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות, ע"כ. וכעניין הזה כתב תלמיד הרא"ש רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ה חלק ד דף מד טור א).והיה מקום לבאר בכוונתם שאין המכוון משום ספק כמו מי ההלכה, כדברי הטור, אלא "עבדינן כתרוייהו" פירושו כשתי הברכות שהוזכרו בדברי שניהם. וקיצר בפירוש הדבר שזה נובע מכוח פסק וודאי כרבי יוחנן שמצריך שתי ברכות, כי פלא הדבר שהייתה לרא"ש גרסא אחרת בדברי רשב"ם, ודברי הטור צריכים תלמוד, אך עיין בהערה[14].
עוד יש להקשות להבנת הטור, שהיות שלא נאמרה הלכה לא כרב יהודה ולא כרבי יוחנן עושים כדברי שניהם, איך יש מקום לשתי ברכות. ובשלמא לדעת הרשב"ם שלפני שאר הראשונים, רבי יוחנן עצמו אמר להנהיג שתי ברכות על שתי הלל, אבל לדברי הטור איך אפשר להוסיף ברכה מספק[15]? ועוד שמפסיק בהלל על ידי ברכת יהללוך, ונמצא שאין ברכת נשמת על הלל, רק על הלל הגדול, והרי אם רבי יוחנן אמר רק נשמת על כרחך שאת ההלל עצמו הוא מסיים עם ברכת נשמת, ואיך יאמר הנשמת אחר הלל הגדול.
עוד יש לעיין בדעת הטור, שכתב שמספק יש לו לברך שתי הברכות יהללוך ונשמת, מה המקור לכך שרב יהודה ורבי יוחנן נחלקו אפילו דיעבד. שמא הכל מודים שאם בירך ברכה אחרת יצא, כיון שסוף דבר מברך מעניין שיר, ואם כן כיון שכבר בירך איזה ברכה הכל מודים שיצא ידי חובתו. ואנו למדים מדברי הטור או שהאמוראים החולקים סוברים שאין יוצא בברכת חבירו, והוא חידוש, או שאף שכבר יצא באיזה ברכה דיעבד, עדיין יש מקום להוסיף ולברך לצאת לכתחילה, ודבר זה צריך תלמוד. ועל כל פנים לצד זה יצא שאין מוכרח לברך שתי הברכות דיעבד[16].
עוד יש לעיין בדעת הטור, שכתב כיון שלא נאמרה הלכה כדברי מי עושים כדברי שניהם, הרי יש כללי הפסק במחלוקות האמוראים והדבר ידוע שרבי יוחנן ורב יהודה הלכה כרבי יוחנן, ובזה יש לפרש טעם הרשב"ם [אשר לפנינו ובשאר ראשונים] שפסק כרבי יוחנן [כי אם רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן, קל וחומר במקום רב יהודה תלמיד רב, ואין בתקופת רב יהודה עדיין הכלל שהלכה כבתראי]. ועיין עוד בכלל זה בהרחבה בדעת הגאונים הרי"ף והרמב"ם.
ובספר המנהיג (הלכות פסח עמוד תק) הביא את דברי הרשב"ם בזה הלשון: ורבינו שמואל כתב דעבדינן ככולהו תנאי וככולהו אמוראי, ועל כוס רביעי יגמור ההלל, וחותם בברכת השיר יהללוך כרב יהודה אמר רב ורבי יוחנן דאמר נשמת כל חי היינו ברכת השיר דמתני', דאילו יהללוך בכל יום שיש בו הלל אמרינן ליה, ומאי שנא ליל פסח דנקט, אלא בא להוסיף עוד ברכה אחרת לאחר הלל המצרי, וקבעוה אחר הלל הגדול שיאמר מזמור לדוד יי' רועי לא אחסר, ושיר המעלות האחרון שבכולם, והלל הגדול כ"ו חסדו וברכת השיר נשמת וחותם בישתבח, וכן מנהג צרפת, ע"כ.
ולכאורה מבואר בדבריו כדברי הטור, שעושים גם כרבי יוחנן וגם כרב יהודה, אך זה לא יתכן, שהרי הוא הביא את ההוכחה שרבי יוחנן בא להוסיף על ברכת יהללוך וכלשון המנהיג בא להוסיף עוד ברכה אחרת לאחר הלל המצרי. ואם נאמר שרב יוחנן אמר רק נשמת בלבד, ואומרים יהללוך רק מספק, אם כן לא שייך עניין הוספה כלל.
[והנה, זו לשון הרא"ש בתשובה (שו"ת הרא"ש כלל יד סימן ה): וכוס רביעי גומר עליו הלל ואין מברך לפניו, ואומר עליו ברכת השיר, דהוא: יהללוך. ומי שרגיל לומר נשמת כל חי, לא יחתום ביהללוך, אלא אומר כל יהללוך עד אתה אל וחותם בנשמת כל חי, דלמה יחתום פעמים בברכה אחת. וכן הוא ברא"ש פסחים הלכות פסח בקצרה.
והנה, במה שכתב הרא"ש מי שרגיל לומר נשמת כל חי, לכאורה יש לתמוה, אם יש לפסוק כרבי יוחנן גם מי שאינו רגיל מחויב בדבר, ומה שייך להניח הדבר לרגילות (גם אם נאמר שהרא"ש מחייב מספק לומר שניהם, הרי זה כבר דינא ולא מונח למנהג). אבל הביאור פשוט, שבאמת שהרא"ש כתב את עיקר הדין, ולא הניח את הדבר לרגילות, אלא הביא את מחלוקת הרי"ף והרשב"ם, ובדעת רשב"ם סבירא ליה כהכרעת רבי חיים כהן לא לחתום ביהללוך. והרא"ש בא מאשכנז, מקום שנהגו כרשב"ם, לספרד, שהמנהג היה כרי"ף והרמב"ם לומר יהללוך לבד, לכן הוא בא לומר למי שרגיל לומר נשמת, דהיינו שהוא נוהג כמנהג אשכנז, יעשה כהכרעת רבי חיים כהן לא לחתום ביהללוך].
♦
המנהג בצרפת כרשב"ם
והתוס' כתבו כפירוש הרשב"ם שרבי יוחנן בא להוסיף נשמת, ואחת היא ראייתם - שאם לא נפרש כן כמו מי אנחנו, שנוהגים לומר גם נשמת וגם יהללוך, עושים, הרי זה לא כרב יהודה ולא כרבי יוחנן. וזה לשון התוספות (פסחים דף קיח ע"א ד"ה רבי יוחנן אמר נשמת כל חי): נראה ה"פ אף נשמת כל חי אחר יהללוך, דאי לא תימא הכי אנן כמאן עבדינן?וכבר העיד בספר המנהיג (הלכות פסח עמוד תק תקא) שכדברי הרשב"ם נוהגים בצרפת.וכך גם היה באשכנז, שהרי כך הורה בספר הרקח (הלכות פסח סימן רפג). וגדולה מזו אנו למדים מדברי האור זרוע (חלק א - הלכות קריאת שמע סימן מג) שכתב: ור' חיים כהן צדק לא היה חותם ביהללוך בא"י מלך מהולל בתשבחות, אלא היה מתחיל בנשמת עד ישתבח וחותם, כי שתי חתימות למה בברכת השיר, כי יהללוך לא נתקן כי אם בעבור ברכת השיר, ואלמלי המנהג היה כשר הדבר לעשות כן. ע"כ. מבואר שהמנהג היה לחתום פעמיים ורבינו חיים כהן עקר המנהג, והאו"ז לא חפץ לעקרו וכן כתב רבינו שמואל מפלייזא (הלכות פסח אוצר פסקי הראשונים על פסח עמודקמ"ד): והעולם נוהגים לחתום בשניהם, [וכן נראה ברקח בדעה ראשונה, שהוא סוברכרשב"ם[17]].
♦
פרק שני
קושיית רבי חיים כהן ושיטתו
רבי חיים כהן[18] תמה על המנהג הקדום לומר שתי ברכות ולחתום בהן: א. בתוספות שלפנינו תמהו בשמו (פסחים דף קיח ע"א) משום דלישנא דברכת השיר משמע חדא ברכה. ולא הוקשה להם עצם העניין לחתום בשתי ברכות. ב. ואילו כל הראשונים[19] שהביאו את קושיית רבי חיים כהן תמהו על עצם הדבר שתי חתימות בעניין אחד למה? הרי חתימת יהללוך וחתימת ישתבח הכל עניין אחד, ולמה נכפול בשתי חתימות? [וכבר הזכיר הפרי מגדים[20] (אורח חיים אשל אברהם סימן תפ ס"ק ב) את חילוק הקושיות בין התוס' לרא"ש].לפיכך סובר רבי חיים כהן[21] שאומר יהללוך ללא חתימה, וחותם רק בנשמת, דהיינו בישתבח, שהוא סוף ברכת נשמת[22].
והנה, כל הראשונים מעת עלות קושיית רבינו חיים כהן קבלו את קושייתו, והלכו בדעתו שלא לחתום ביהללוך, למעט האור זרוע שלמרות שסבר וקיבל לקושיית רבינו חיים כהן, לא אבה לשנות את המנהג וכך כתב על שיטתו של רבי חיים כהן (בהלכות קריאת שמע סימן מג): ואלמלי המנהג, היה כשר הדבר לעשות כן, ע"כ. והראבי"ה[23] והמרדכי[24] שיישבו את קושיית רבי חיים כהן. וזה לשון הראבי"ה[25] (חלק ב - פסחים סימן תקכה): ואין זה בכלל אין חותמין בשתים, שאינן דבר אחד הלל ונשמת כל חי, שפעמים אומר זה בלא זה. ואילו במרדכי כתב[26] (פסחים סדר של פסח רמז תריא): מיהו נראה דשפיר חותמין ביהללוך דהא לא קיימי תרוייהו אחד ענינא, דחתימה דיהללוך קיימא אהלל, וחתימה דישתבח קאי אהלל הגדול.
♦
הרשב"ם עצמו חש בקושי הדבר לומר שתי ברכות
הרשב"ם עצמו נתקשה, לשיטתו שרבי יוחנן בא להוסיף ברכת נשמת על ברכת יהללוך, איזה מקום יש לשתי ברכות זו אחר זו? ולפיכך כתב הרשב"ם שברכת נשמת אינה באה מיד אחר הלל, כי אחר הלל כבר יש את ברכת יהללוך, אלא אחר יהללוך אומר הלל הגדול, וברכת נשמת היא על הלל הגדול. וזו לשון הרשב"ם: וקבעוהו לאחר הלל הגדול שצריך לאומרן כדלקמן, דהשתא איכא ברכה בכל חדא וחדא והכי הויא מילתא שפיר, ע"כ. אלא שעדיין יש להקשות, שאמירת הלל הגדול לא הוזכרה במשנה, אלא כך אמרו רביעי - גומר עליו את הלל, ואומר עליו ברכת השיר, וגומר עליו את ההלל, פירושו על הלל, ועל אמרו ואומר עליו ברכת השיר. וגם הרשב"ם סמך את דבריו על הנאמר בברייתא להלן: תנו רבנן רביעי גומר עליו את ההלל, ואומר הלל הגדול, דברי רבי טרפון. והרי עדיין הברייתא לא הובאה, וכבר פירש רשב"ם שדברי רבי יוחנן נסובים על הלל הגדול, שעדיין לא הוזכר כלל בתלמוד. ועוד יש להעיר, שאם מבואר בברייתא שמחויב אדם באמירת הלל הגדול על כוס רביעי, אם כן ברור שגם לרב יהודה חייב לומר עליו הלל הגדול, שלא נחלקו אלא ברכת השיר מה היא, ולא איזה הלל אומר, ואם כן גם לרב יהודה מחויב לומר הלל הגדול.אם כן, עולה לדעת הרשב"ם שהמחלוקת בין רבי יוחנן לרב יהודה אינה רק מה היא ברכת השיר שהוזכרה במשנה, אלא אם הלל סתם והלל הגדול מצורפים לעניין אחד וחתימה אחת להם, כדעת רב יהודה, או ששני עניינים הם עם שתי ברכות חלוקות. ובאמת מפורש במהרש"א שרבי יוחנן בא לחלק את ההלל הגדול מההלל סתם, וזה לשונו: דרבי יוחנן ברכה אחרת בא להוסיף, וקבעוה לחלק הברכות, דהיינו ברכת יהללוך אחר הלל, וברכת נשמת אחר הלל הגדול, ע"כ. אמנם, מלשונו משמע שעל ידי תוספת הברכה קבעו לחלק את ההלל, ולא שההלל הגדול שונה במהותו וטעון ברכה אחרת, ועיין.
♦
הרשב"ם לשיטתו שאין כוס חמישי
וכל דברי רשב"ם שברכת יהללוך על הלל סתם, וברכת נשמת על הלל הגדול, שייכים רק לגרסת הרשב"ם, שכתב הרשב"ם[27]: הכי גרסינן ת"ר רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו הלל הגדול[28]. ובא להוציא מגרסת הרי"ף [פסחים דף כו ע"ב], הגאונים[29] והרמב"ם שגרסו: חמישי אומר עליו הלל הגדול. ונמצא שהם לשיטתם אינם יכולים לקבל את פירוש רשב"ם בדברי רבי יוחנן, שברכת נשמת היא על הלל הגדול, והם יפרשו שרבי יוחנן סובר שברכת השיר היא ברכת נשמת לבדה, וכמפורש בראשונים רבים. והדבר מבואר בטור (אורח חיים סימן תפא): כוס חמישי לא הוזכר לגירסת רשב"ם ואין לעשותו, ולכך פירש שאומר הלל הגדול על כוס ד', ע"כ. וכפי שנתבאר שכל יסוד רשב"ם לומר הלל הגדול על כוס רביעי, הוא מכוח גרסתו שכוס רביעי אומר עליו הלל הגדול.והנה, דעת הרי"ד כשיטת הרשב"ם, שאומר על כוס רביעי הלל יהללוך הלל הגדול ונשמת, ומכל מקום גרסתו כוס חמישי אומר עליו הלל הגדול, ואם כן איך פסק לומר הלל הגדול על כוס רביעי? אכן, דעת הרי"ד כשיטת בעל המאור, שמה שאמרו כוס חמישי אומר עליו הלל הגדול אינו להלכה, כי במשנה אמרו ארבע כוסות ותו לא, ואין זו אלא דעת יחידאה של רבי טרפון בלבד, ולפיכך להלכה שפיר אומרים הלל הגדול על כוס רביעי. וזה לשון הרי"ד בפסקיו: ת"ר, חמישי אומר עליו הלל הגדול דברי רבי טרפון. ואין הלכה כר' טרפון, שאין מוזגין כוס חמישי, אלא בכוס רביעי אומר הודו לאחר שגמרו את ההלל.
והנה, רבי חיים כהן במחלוקתו עם רשב"ם לא הוציא מסדר הרשב"ם אלא את החתימה של יהללוך לבדה, אבל כל הסדר השנוי ברשב"ם שאומר הלל ואחר כך יהללוך, ושוב הלל הגדול ונשמת, זה מוסכם גם לרבי חיים כהן. ואם כן, נמצא שלשיטתו אומרים יהללוך ללא חתימה אחר הלל, ושוב הלל הגדול ונשמת, וכן מבואר ברא"ש (פסחים פרק י סימן לב), ובטור (אורח חיים סימן תפ) כתב בזה הלשון: וה"ר חיים כהן לא היה חותם ביהללוך בא"י וכו', אלא היה אומר עד כי מעולם ועד עולם אתה אל, והיה אומר הלל הגדול ונשמת כל חי וחותם, כי למה יחתום ב"פ בענין אחד, וכן היה נוהג א"א הרא"ש ז"ל, ע"כ. ויש לעיין מה תועלת באמירת יהללוך ברכה ללא חתימה אחר ההלל, אם שני ההלל דבר אחד הוא יאמר רק ברכה אחת לבסוף, ואם עניינים חלוקים הם למה לא יחתום ביהללוך, שהוא אחר הלל סתם [וזו טענת המרדכי למה יחתום ביהללוך, הובאו דבריו לעיל]. ורחוק לומר שהן אמת ההלל טעון ברכת יהללוך, אלא שחתימת נשמת מועילה לברכת יהללוך. ועוד, שאם מועילה החתימה ליהללוך למרות הפסק הלל הגדול, תועיל גם ברכת נשמת להלל, ואל יאמר כלל יהללוך, ומה תועלת לומר ברכת יהללוך ללא חתימה. [ואין לומר שכל שיטת רבי חיים כהן לומר יהללוך, עיקרה לא לומר יהללוך כלל, רק שהוא לא רוצה לעקור לגמרי המנהג לומר יהללוך, ולפיכך הותיר את אמירת יהללוך ללא החתימה, שאין כאן ברכה לבטלה. זאת, מפני שמשמעות הדברים היא שגם רבי חיים כהן מודה ליסוד הרשב"ם שרבי יוחנן בא להוסיף ברכת נשמת ולא להחסיר יהללוך]. אמנם, יש לדקדק בדברי חלק מהראשונים, שבהביאם את דברי רבי חיים כהן לא הזכירו בשיטתו שאומר גם הלל הגדול. ואפשר לומר בדעתם שאומרים יהללוך ללא חתימה ומיד אחר כך נשמת בחתימה בסוף ישתבח, ולפי זה הרי זה כמברך ברכה אחת המורכבת מיהללוך ונשמת כאחד[30] [וזה כמבואר בפירוש המשנה לרמב"ם, עיין להלן בהרחבה, אלא שלדעת הרמב"ם לרב יהודה ברכת השיר היא רק יהללוך ולרבי יוחנן רק נשמת, אלא שיכול לערב הברכות ולומר שניהם, ולרבי חיים כהן רבי יוחנן בא להוסיף ולהרחיב ברכת השיר ולומר שנוסחתה יהללוך ונשמת[31]].
ויש בראשונים מעין שיטת הרשב"ם, שהנה הרשב"ם ביאר שברכת יהללוך להלל, וברכת נשמת להלל הגדול, ושניהם [גם הלל וגם הלל הגדול] נאמרים על כוס רביעי, אך יש בראשונים הסוברים שאומרים רק הלל בכוס רביעי ובכל זאת אומרים שתי ברכות זו אחר זו, ברכת יהללוך וברכת נשמת וחותמים בשניהם. כן דעת ספר שבולי הלקט (סדר פסח סימן ריח). ויש לעיין בטעם הדבר, מה טעם יברך ברכה אחר ברכה. ומלשון שבולי הלקט משמע שמספק עושים כדברי שניהם, זה לשונו: ואומר עליו ברכת השיר, ואמרינן עלה בגמרא, מאי ברכת השיר, רב אמר יהללוך ורב יוחנן אמר נשמת כל חי, ונהיגין למיעבד כתרווייהו וחותמין יהללוך ואח"כ אומר נשמת כל חי וחותמין מלך מהולל בתשבחות, ע"כ. אך זה תמוה שמספק יברך שתים. ונראה שגם התשב"ץ (במאמר חמץ לרשב"ץ) רמז לדעה זו שהיו אומרים שתי הברכות בזו אחר זו ללא הלל הגדול [כך נראה מכך שלא הזכיר אמירת הלל הגדול כלל, וכן מקושיתו], וזה לשונו: ויש שחותמין [ביהללוך וגם חותמין] בנשמת כל חי עד חי העולמים. וקשה מעט שאיך חותמין שני פעמים זו אחר זו "מלך מהולל בתושבחות". אחת ביהללוך ואחת בנשמת כל חי, ע"כ [ויש לדקדק בקושיתו, שלא הוקשה לו עצם שתי הברכות, רק הוקשה לו על החתימה של מלך מהולל בתשבחות, איך יאמרו שתי פעמים, ועיין לקמן בדעת הראבי"ה בזה].
והנה, לכאורה דברי השבולי הלקט כדברי הטור, שמספק עושים כדברי רב יהודה ורבי יוחנן, אמנם הדבר חלוק, שהטור והרא"ש הביאו שברכת יהללוך להלל, וברכת נשמת להלל הגדול, והם שני הלל הטעונים ברכה לכל אחד ואחד, אבל דעת השבולי הלקט היא שאומרים רק הלל, וממילא אין מקום לשתי הברכות כי אם מספק.
והנה, התשב"ץ (במאמר חמץ לרשב"ץ) הביא את דעת רבי חיים כהן ותמה עליו, וזה לשונו: ויש שלא היו חותמין ביהללוך כלל (עד שאומר נשמת כל חי). וגם זה אינו נראה נכון. שיהללוך היא ברכת השיר ותקנו אותה בחתימה, ע"כ. והנה, קושיית התשב"ץ אין לה מקום לפי ההבנה בשיטת רבי חיים כהן שהוא סובר כעיקר שיטת הרשב"ם, שרבי יוחנן מוסיף נשמת על ברכת יהללוך, וטענת רבי חיים כהן היא שעל כרחך אין מקום לשתי חתימות וזו צורת התקנה שיחתום רק בסוף נשמת, ואם כן הוא עושה ממש כתיקון חכמים, ויתכן שכוונת התשב"ץ להקשות שהן אמת שהסובר לגמרי כרבי חיים כהן עושה כהלכה, אבל הרוצה לצאת כל הדעות, גם דעת רב יהודה שברכת השיר היא יהללוך, וגם דעת רבי יוחנן שהיא נשמת, היות שדעת הגאונים והרי"ף והרמב"ם היא שיהללוך היא ברכת השיר, אם ירצה להחמיר ולהוסיף נשמת ולחתום רק אחר נשמת, הרי הוא מפסיד את עיקר ברכת השיר לדעת רב יהודה, שהיא יהללוך, ואין תקנה לצאת ידי שניהם, ובאמת מבואר בתשב"ץ (אות קל"ה) שהוא סובר לעיקר שההלכה כרב יהודה, שיהללוך היא ברכת השיר, ונמצא שהנוהג כרבי חיים כהן מפסיד את ברכת יהללוך. אמנם, דעת הטור [וכך הביא מהרא"ש] ששיטת רבי חיים כהן היא לצאת ידי שתי הברכות גם נשמת וגם יהללוך, ועליו תקשה קושית התשב"ץ שביהללוך אין חתימה, ומפסיד חתימת יהללוך. ויש ליישב את דעת הטור, שכיון שחותמים לבסוף אחר נשמת הרי החתימה עלתה גם ליהללוך, ומה שהוסיף עוד שבח לא מנע מהחתימה לחול גם על תחילת הברכה, שהיא יהללוך.
♦
התפשטות המנהג באשכנז אוסטרייך ופולין כרבי חיים כהן
ודעת המהר"ם מרוטנבורג כרבי חיים כהן[32], וכן דעת תלמידו הרא"ש ובנו הטור, שפסקו כרבינו חיים כהן, וכן נהגו גם רבים באשכנז. וכן נהג המהרי"ל (מהרי"ל מנהגים סדר ההגדה אות מ"ו[33]) ותרומת הדשן (הובא אצל תלמידו לקט יושר חלק א [אורח חיים] עמוד צד ענין ו). וכן כתב ספר האגור (הלכות ליל פסח סימן תתיז) שהמנהג באשכנז כרבי חיים כהן [למרות דעת המרדכי שיכול לחתום בשתי הברכות]. וכן הוא בספר המנהגים (טירנא), ובלבוש (סימן תפ), וכן דעת הב"ח (סימן תפו), ודעת המהרש"ל, והביא המגן אברהם (סימן תפ) לדעת המהרש"ל[34] והב"ח, וכן עולה מדברי הט"ז (סו"ס תפ"ו) וכן הוא במהרש"א (פסחים קי"ח ע"א), ובחק יעקב (סימן תפ ס"ק ד)[35], ועיין עוד באגודה (פסחים פרק י קי"ח ע"א)[36].♦
במהות ברכת יהללוך לדעת רבי יוחנן לשיטת הרשב"ם
הנה, ברכת יהללוך הנאמרת אחר כל אמירת הלל, מקורה במשנה סוכה דף לח ע"א: לברך - יברך, הכל כמנהג המדינה. ואמרו בגמ’ לט ע"א: לברך יברך. אמר אביי: לא שנו אלא לאחריו, אבל לפניו - מצוה לברך. והנה, בגמרא לא מבואר הנוסח של הברכה שאחר ההלל, אבל מבואר בכל הראשונים שהדבר פשוט שהיא ברכת יהללוך, ולא הוזכר בראשונים מי שיאמר שהברכה שאחר ההלל היא ברכת השיר. וממילא, הדבר תלוי במחלוקת האמוראים ברכת השיר מה היא אם יהללוך או נשמת [אלא מקצת פוסקים אמרו שמקור ברכה שאחר ההלל, שהיא יהללוך, היא ברכת השיר לדעת רב יהודה].לדעת הרשב"ם רבי יוחנן בא להוסיף ברכת נשמת, ואינה במקום יהללוך. ויש לדון בדעת רשב"ם אם ברכת יהללוך היא מדין ברכת הלל, וכמו שבהלל של כל השנה כולה חותם ביהללוך, או שמודה רבי יוחנן לרב יהודה שיהללוך הוא מדין ברכת השיר, רק בא להוסיף ברכת נשמת [ולהנ"ל יתכן שבא גם ליתן חילוק בין הלל סתם להלל הגדול].
והנה, הרשב"ם ביאר בדעת רבי יוחנן שבא להוסיף נשמת: דאילו יהללוך אנו אומרים בכל יום שאומרים בו את ההלל, ומאי שנא ליל פסח דנקט, אם לא להוסיף עוד ברכה אחרת, ע"כ. ויש לפרש בכוונתו שברכת יהללוך נאמרת מחמת הלל שבכל יום, וכן נראית דעת התרומת הדשן, שפסק לנהוג כרבי חיים כהן, וזה נימוקו (בלקט יושר חלק א [אורח חיים] עמוד צד ענין ו): מלחתו"ם ביהללו"ך ישמו"ר מילול"ו. כך כתבו הגאונים בשם ר' חיים כ"ץ שלא היה חותם ביהללוך, משום דאין חותמין בשתים דחתימות ישתבח שבסוף נשמת, וחתימת יהללוך הכל חתימה אחת הן, ולכך חותמין בסוף על שתיהם. ואף על גב דשאר גאונים פליגי [עליה] ולא חשבי לה חתימה בשתים, יראה כיון דשנו חכמים דבהלל דכל השנה מקום שנהגו לברך אחריו יברך, הכל כמנהג המדינה, אם כן אין קפידא אי בצרינן להאי ברכה דאינה תלויה אלא במנהג היכא דאיכא למיכללה בהד' אחריני דכוותה, ואף כי אין מרבין בברכות בפלוגתא דרבוותא, ע"כ. ומבואר בדבריו שהבין שברכת יהללוך היא מחמת ברכת ההלל, ואינה מחמת ברכת השיר, ולפיכך היא תלויה במנהג, כמו בכל הלל, ומחמת זאת בא התרומת הדשן לפסוק שאין לומר ברכת יהללוך, מאחר שבלאו הכי היא תלויה במנהג.
וכן מבואר בדעת המהר"ל, שבא ליישב את קושיית רבי חיים כהן שהובאה בתוס', שהקשה על פירוש רשב"ם שאיך יחתום בשתי ברכות גם ביהללוך וגם בנשמת, והרי לשון התנא במשנה ברכת השיר לשון יחיד. וכתב המהר"ל (בספרו גבורת ה' פרק שישים וחמשה): והנוהגים שלא לחתום ביהללוך משום דאמרינן ואומר עליו ברכת השיר, ולפיכך אמרו דחדא ברכה משמע ולא ב', קשיא מנלן שלא לחתום ביהללוך, דהא ברכת השיר דמתני' הוא נשמת אליבא דרבי יוחנן, ואילו מן יהללוך לא איירי כלל, דודאי יש לומר כמו בכל מקום אחר ההלל שאומרים יהללוך, גם התוספות פירשו שיש לומר נשמת וגם יהללוך מפני שאומרים אותו אחר ההלל תמיד, ורבי יוחנן תרתי סבירא ליה יהללוך וגם ברכת השיר, ואם כן בין לרב יהודה ובין לרבי יוחנן ראוי שיהיה חותמין ביהללוך כמו אחר ההלל, ע"כ[37]. ומבואר בדברי המהר"ל שברכת יהללוך היא מחמת ברכת ההלל, ואינה עניין כלל לברכת השיר, ולא עוד אלא שכלל בדבריו שגם לרב יהודה שכל ברכת השיר היא רק יהללוך, גם היא מחמת ברכת ההלל.
אמנם, בדעת הרשב"ם יתכן שאין הכרח לומר שברכת יהללוך היא מחמת ההלל, ושפיר יש לומר שהוא משום ברכת השיר, ומה שכתב הרשב"ם שברכת יהללוך נאמרת בכל הלל, ומה החידוש בליל פסח, כוונתו שלשון התנא ברכת השיר משמע שבא לפרש ברכה מחודשת מהברכה הנהוגה אחר כל הלל, ועיין.
ובריטב"א (תחילת הגדה של פסח לריטב"א) בא להוכיח שהלל הנאמר על הכוסות אינו מדין הלל, וכך כתב: ועוד מה ששנינו רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר עד שנחלקו עליו (שם קי"ח א') מאי ברכת השיר ומר אמר יהללוך ומר אמר נשמת כל חי, והלא כיון שגמר את ההלל ידוע שהוא יהללוך, והיה לו לשנות ומברך עליו לאחריו, ולמה אמר אומר עליו ברכת השיר, גם היאך עלה על הדעת לומר שהוא נשמת כל חי. הריטב"א בא להוכיח מעצם הנידון של 'מה היא ברכת השיר' שאין כאן חובת הלל כשאר הלל הנאמרים[38], אלא דרך שירהלח), ולכן קרו לברכה שעל כוס רביעית שהיא אחר חצי אחרון של ההלל ברכת השיר, ולא היה פשוט כלל שהיא ברכת יהללוך, שאין דין אמירת יהללוך כאן מחמת הלל כלל, ומאותו טעם גם שיטת רבי יוחנן שברכת השיר היא נשמת, ולא יהללוך - הנאמר אחר אמירת הלל.[39]
♦
פרק שלישי
דעת הגאונים, הרי"ף והרמב"ם
כתב הרי"ף (פסחים דף כו ע"ב לדפי הרי"ף): ומנהגא דעלמא כרב יהודה בתרוייהו, בברכת השיר ובהלל הגדול [בברכת השיר כרב יהודה שהיא ברכת יהללוך, ובהלל הגדול שהוא מהודו עד על נהרות בבל].ויש לעיין למה הלכה כרב יהודה, הרי לפי הכלל היה צריך להיות הלכה כרבי יוחנן, כי רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן[40], קל וחומר רבי יוחנן במקום רב יהודה תלמיד רב [ויש גורסים שרב יהודה אמר את השמועה בשם רב, וגם לדבריהם הרי הלכה כרבי יוחנן לגבי רב]? ונראה לומר שבשל כך דקדק הרי"ף לומר ומנהגא דעלמא, דהיינו שאין כאן מחלוקת בדבר הלכה, אלא יש את נוסחת רבי יוחנן [אולי הנוסח בארץ ישראל] ונוסחת רב יהודה [אולי הנוסח בבבל], והמנהג הוא לומר בנוסח של רב יהודה, וכמו בהרבה ברכות שנקבע הנוסח כפי הנהוג. וכבר הקשה כן בספר המנהיג (הלכות פסח עמוד תק) וזה לשונו: והלכתא כרב יהודה וכן מנהג בשתי ישיבות. ואף על גב דרב ורבי יוחנן [הלכה כר' יוחנן] נהגו העם כרב יהודה אמר רב, ע"כ. ויש לפרש דבריו כפי שנתבאר, שהכל שייך למנהג, וכמבואר ברי"ף. וכן בהלכות רי"ץ גיאת (הלכות פסחים עמוד שכד) כתב שעלמא דבר כרב יהודה[41] [והיה מקום לומר שאף על פי שעל פי הכללים הלכה כרבי יוחנן, יש לילך אף בעניין הלכה כמנהג העם, וכמו שמצינו בתלמוד שהלכה כיחידים מחמת מנהג העם, אבל אין זה מסתבר כלל, בפרט שזה לא הוזכר בתלמוד[42]]. ויש לציין לדברי סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר פסח, שכתב גבי המחלוקת מה הוא הלל הגדול, שגם בזה נחלקו רב יהודה ורבי יוחנן ועוד אמוראים, ופסקו הגאונים והרי"ף כרב יהודה, וזה לשון רב עמרם גאון: וכך אנו נוהגין כרב יהודה, ואעפ"י שחלוקין חכמים אחרים, רבי יוחנן דאמר משיר המעלות ועד על נהרות בבל, אעפ"י כן מנהג שתי ישיבות עושין כרב יהודה, ע"כ. ומשמעות הדברים היא שאף על פי שלפי כללי הפסק היה לפסוק כרבי יוחנן, מכל מקום מנהג שתי ישיבות כרב יהודה.
ויש לסייע דבר זה מתשובת רב האי גאון [הובאה בראשונים] בהלכות רי"ץ גיאת (הלכות פסחים עמוד שכד), דכיון שלא אמרו חכמים לברך שתי ברכות השיר, אלא רב יהודה סבר יהללוך וכל עמא דבר כותיה, רבי יוחנן אמר נשמת כל חי ולא דבר עמא כותיה, ואמר לה חדא ניהו אחד זה ואחד זה[43]. ולא עוד אלא דהוה ידיע מנהג דלכון וסבר דברכה אחת אינה צריכה, ע"כ. ומבואר בדבריו שהפסק כרב יהודה שורשו ממנהג, וכן יש לדקדק במה שקבל על מנהג התלמידים [שהוזכר בשאלה] שהייתם מברכים רק ברכה אחת, ואף שידוע להם ממנהגם גם איזו ברכה [והיא יהללוך] אלא שמכל מקום אין העיקר איזו ברכה, כי אין עיכוב וקפידא אם יהללוך או נשמת, אלא העיקר שיברך איזו ברכה. ומפורש עוד בדברי רב האי כהבנה הפשוטה בתלמוד, שרב יהודה סובר יהללוך בלבד, ורבי יוחנן סובר נשמת בלבד, ושלא כדברי הרשב"ם וסיעתו, שרבי יוחנן בא להוסיף אף נשמת[44]. ודעת הרמב"ם כדעת הגאונים והרי"ף, ואלו דבריו (הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה י): ואחר כך מוזג כוס רביעי וגומר עליו את ההלל, ואומר עליו ברכת השיר והיא יהללוך ה' כל מעשיך וכו'.
ויש לתמוה ממה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה (פסחים פרק י משנה ז): וברכת השיר, היא נשמת כל חי עד סופה. וכן גם יהללוך עד סופה נקראת ברכת השיר. ואם צירף שתיהן הרי זה משובח, ע"כ. והנה, לא הכריע בפירוש המשנה מה הוא ברכת השיר, והוסיף עוד שאם צירף שתיהן הרי זה משובח. ויש לבאר בדעת הרמב"ם שהוא סובר ששתי הנוסחאות ברכת השיר הן, ולא נחלקו שאם אמר הברכה האחרת לא עלתה לו, אלא כל אחד מהאמוראים הזכיר ברכה אחת, ויתכן שגם נהגו במקומו לאמרה, ולכן לעניין הלכה שניהם חשובים ברכת השיר. ובזה מתיישב היטב מה שלא הזכיר הרמב"ם בפירוש המשנה שיש מחלוקת מה היא ברכת השיר, אלא קבע ששתי הברכות ברכת השיר הן. ומבואר היטב למה ראוי לכוללן יחד, כי שתיהן עניני שיר הם, ומשובח להרבות בעניין השיר והשבח. ומה שבספרו קבע להלכה רק את ברכת יהללוך, יש לומר שהיה נהוג לומר לברכת השיר יהללוך, וכמו שהזכירו הגאונים שכך היה המנהג, אבל אמת היא שאם יאמר נשמת עלתה לו[45] [עיין במעשה רוקח פרק ז הלכה י].
והנה, מה שכתב הרמב"ם שמשובח לומר גם נשמת וגם יהללוך, נראה ברור במשמעות דבריו, שאין כוונתו לומר שתי חתימות לשתי הברכות, אלא יצרף לברכה אחת גם יהללוך וגם נשמת. על כל פנים מבואר בדברי הרמב"ם שיש מקום לצרף את יהללוך לנשמת, ולא אומרים שאין טעם לאומרם כי כבר הוזכרו כל שבחי יהללוך בנשמת וישתבח.
והנה, לא נתבאר בדברי הרמב"ם באיזו ברכה יחתום [להנחה שחותם רק בברכה אחת] והדעת מכרעת שאין קפידא באיזה נוסח יחתום אם בחתימת יהללוך או בחתימת ישתבח. ומכל מקום נראה שאם הוא מסיים בנוסח ישתבח חותם בחתימת ישתבח, ואם הוא מסיים בברכת יהללוך יחתום בנוסח יהללוך, ועיין.
וכדעת הגאונים, הרי"ף והרמב"ם מפורש בהרבה ראשונים: רי"ץ גיאת (הלכות פסחים עמוד שכז), ספר העיטור (עשרת הדיברות - הלכות מצה ומרור דף קלה טור ג, ושם בהלכות הלל דף צד טור א), וכן מתבאר מדברי הראב"ד שהובא בספר המנוחה[46], ומפורש ברבינו יהונתן (על הרי"ף פרק ערבי פסחים קי"ז ע"ב), במאירי[47] [48]ובריטב"א[49], ומפורש באורחות חיים (חלק א סדר ליל הפסח ובספר כלבו סימן נ), בספר השולחן (לתלמיד הרשב"א, הלכות סעודה שער ז), בספר אהל מועד (לרבי שמואל ב"ר משולם ירונדי) שער הפסח (דרך ה נתיב ו), ובספר מצוות זמניות הלכות פסח[50] ובתשב"ץ (מאמר חמץ לרשב"ץ אות קל"ה). ויש לציין שאף הרא"ש בשו"ת[51] בדיני הסדר נקט בפשיטות [מסתבר לפי מנהג המקום בספרד] שברכת השיר יהללוך, רק הוסיף שמי שנוהג לומר נשמת [כוונתו גם נשמת] אל יחתום ביהללוך.
והעולה מכל הראשונים שהמנהג בספרד היה כדעת הגאונים, הרי"ף והרמב"ם. ואף תלמידי גדולי הראשונים, כתלמידי הרשב"א, הריטב"א תלמיד הרא"ה והרשב"א[52] כתבו בפשיטות המנהג לומר רק יהללוך. וכמו שהעיד המנהיג (הלכות פסח עמוד תקא) על המנהג: אך מנהג ספרד ופרובינציא כרב יהודה אמר רב כאשר כתבו רב עמרם ורבינו האלפסי ז"ל.
♦
דעת הגאונים אף בכוס חמישי אין אומרים נשמת ובדברי הראבי"ה
כתב בסדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר פסח: ואם רוצה לשתות כוס אחד אחר ארבעה כוסות, חוזר ואוחז כוס חמישי ואומר עליו הלל הגדול וחוזר וחותם ביהללוך. שכך שנו חז"ל תניא חמישי אומר עליו הלל הגדול, דברי ר' טרפון. וכפל דבריו בהמשך הדברים: מכאן למדנו שארבעה כוסות חובה, חמישי רשות, אם רוצה שותה ואומר עליו הלל הגדול ואם לאו פטור. וצריך לומר אחר הודו לאל השמים כי לעולם חסדו, יהללוך וכו' וחותם. וכך שדר רב כהן צדק גאון ז"ל. עכ"ל. וכן הוא בתשובות הגאונים - שערי תשובה סימן רפו: ואם רוצה לשתות כוס אחר אחר ארבע כוסות חוזר ואוחז כוס חמישי ואומר עליו הלל הגדול וחוזר וחותם ביהללוך ה' אלהינו וגו'. ועיין עוד בדברי הגאונים בהלכות רי"ץ גיאת (הלכות פסחים עמוד שכב).ובספר העיטור (עשרת הדיברות - הלכות מצה ומרור דף קלה טור ב-ג): כוס חמישי אומר עליו הלל הגדול, ואיזה הלל הגדול, אמר רב יהודה מהודו עד נהרות בבל, וכרב יהודה נהגו בשתי ישיבות, וחוזר וחותם יהללוך. וכן שדרו ממתיבתא. ויפה הוא לחתום בישתבח עד מלך מהולל בתשבחות, ומסתברא דרבי טרפון לא פליג אמתניתין דמדקאמר לא יפחתו ש"מ אם בא להוסיף מוסיף, מידי דהוה אקריאת התורה דתקינו ו' ז' ומוסיפין עליהם. לרב שר שלום כוס חמישי רשות, ואם רצה לשתות ישתה ואחר הודו אומר יהללוך. עכ"ל. אלא שהוסיף בתוך הדברים בזה הלשון: ויפה הוא לחתום בישתבח עד מלך מהולל בתשבחות. והזכיר רק ישתבח ולא הזכיר נשמת. וזה תמוה, שלא מצינו עניין להזכיר רק ישתבח, ועל כרחו שכוונתו גם לנשמת, שהיא תחילת ישתבח. ועוד מה עניין להוסיפו על יהללוך רק בכוס חמישי? ועל כרחך כוונת האומר "ויפה הוא לחתום בישתבח", פירושו שיאמר רק נשמת ובסופה ישתבח, ולא יהללוך. ולפי זה, דברים הללו הם ממש כשיטת התלמידים המובאת בשאלה לרב האי גאון, אך יש לעיין אם יש עניין שישתבח יאמרו כבר בכוס רביעי, ובאמת זו טענת רב האי על שיטת התלמידים.
ובראבי"ה (חלק ב - פסחים סימן תקכה) כתב בזה הלשון: ובסדר רב עמרם כתב אם רצה אדם לשתות כוס חמישי, שצמא או שיש שם זקן או חולה שצריך לשתות, (ו)לא יאמר הלל הגדול ונשמת כל חי על כוס רביעי, אלא כוס רביעי ישתה אחר גמר הלל מצרים וחתימתו, ועל כוס חמישי יאמר הלל הגדול וחותם יהללוך, ע"כ. ושוב התקשה הראבי"ה איך יחתום יהללוך גם על כוס רביעי וגם על כוס חמישי, וברכה אחת תהיה להלל המצרי ולהלל הגדול. ולכן כתב: ונראה לי שמה שאמר הגאון חותם יהללוך שרוצה לומר שיאמר אחריו נשמת כל חי וחותם מלך מהולל. ושמא ניהוגם אחרי נשמת כל חי לומר יהללוך אחרי ישתבח וכו', שקשה לומר שחתימה אחת יאמר להלל מצרים ולהלל הגדול, ע"כ. וחידש בדברי רב עמרם גאון שתמיד יחד עם נשמת וישתבח אומרים גם יהללוך, ויהללוך הוא גם חלק מברכת נשמת. אולם, לשון רב עמרם גאון, שהזכיר רק יהללוך, כמו שהזכיר יהללוך של כוס רביעי, משמעו שהמכוון ליהללוך בלבד, ולדברי הראבי"ה העיקר [נשמת וישתבח] חסר מן הספר. גם כל הראשונים הרבים שהביאו את דברי רב עמרם גאון לא הזכירו אלא יהללוך בלבד, ונראה בדבריהם שהם סוברים שחתימה אחת להלל המצרי ולהלל הגדול, והגם שהוא כופל אותה ברכה על כוס אחר אין כאן חסרון, כי אמר שתי הילולים שונים, ועיין להלן בדברי הטור.
ויש לדקדק בדברי הראבי"ה שלא הוקשה לו אלא על כפילות יהללוך, אבל מה שגם יהללוך וגם ישתבח [לשיטת הראבי"ה] חותמים באותה ברכה אין כאן קושי איך חותם על שני ההלל באותו מטבע, כי הנוסח שקודם החתימה הוא עיקר גדול בברכה, ואם כאן אמר רק יהללוך ובברכה האחרת הוסיף בשבח הרי זה כברכה אחרת שאין כאן כפילות.
עוד יש לתמוה בדברי הראבי"ה[53], שהעתיק את דברי רב עמרם גאון בזה הלשון: אם רצה אדם לשתות כוס חמישי, שצמא או שיש שם זקן או חולה שצריך לשתות, (ו)לא יאמר הלל הגדול ונשמת כל חי על כוס רביעי, ע"כ. והדברים תמוהים, כי מעולם לא אמר רב עמרם גאון שיאמר הלל הגדול ונשמת בכוס רביעי [ולפשוטם של דברים אף לא בכוס חמישי, וכנתבאר לעיל], וכן בדברי הראבי"ה עצמו מוכח שהוא לא גרס כן בראבי"ה, גם מפורש בסדר רב עמרם גאון בסדרו לומר בכוס רביעי הלל סתם בחתימת יהללוך.כתב טור אורח חיים הלכות פסח סימן תפא, אחרי הביאו דיני כוס חמישי לדעת הגאונים רב שר שלום[54] רב עמרם[55] רב כהן צדק[56] ורבינו משה[57], ואלו דברי הטור: יראה מדעתם מי שירצה לעשותו, חותם ביהללוך אחר ההלל, ואומר עליו הלל הגדול ונשמת וחותם ביהללוך, ע"כ. ועיין בדברי הבית יוסף. אולם, עיקר דברי הטור תמוהים - היכן מצינו בדברי הגאונים הללו שיאמר נשמת בכוס חמישי, ולא הוזכר בכל אלו הגאונים שהביא הטור הזכרת נשמת? וכתב הב"ח (אורח חיים סימן תפא): ומה שהזכירו כל הגאונים בדבריהם יהללוך, היינו משום דכתב הרי"ף (כו ב) דמנהגם כרב יהודה דברכת השיר היינו יהללוך ולא נשמת, ואם כן צריך ליישב שמה שהצריכו לומר נשמת אחר הלל הגדול בכוס חמישי ולחתום ביהללוך היינו משום דלא שייך לחתום ביהללוך אחר הלל הגדול גרידא, לפיכך צריך לומר נשמת תחלה וק"ל, ע"כ. ולא נתבררו דבריו מי גילה לנו שיש שייכות בין הלל הגדול לנשמת, ודברי הטור הם כעין דברי הראבי"ה, אלא שלדעת הטור חותם ביהללוך ולראבי"ה בישתבח [ויש עוד צד בראבי"ה, שמנהג הגאונים שלעולם אומרים יהללוך אחר נשמת, וזה ברור שאין לומר בדעת הטור, שמבורר בדעתו שאין סובר יהללוך בכל מקום אחר נשמת]. והנה, בדברי הגאונים שהוזכרו בטור בדברי רב עמרם מפורש שאומר הלל הגדול וחוזר ואומר יהללוך על כוס חמישי, ואילו בדברי רב משה גאון לא הוזכר שאומר יהללוך, אלא הלל הגדול בלבד, ומהראשונים שהביאו זאת יחד עם האומר יהללוך, משמע שאין כאן מחלוקת בדבריהם וגם לדעת רב משה אומר יהללוך. אולם, יש לעיין במקור הדבר, שהרי הבית יוסף כתב בזה הלשון: ודע שרבינו משה שהזכיר כאן רבינו אינו הרמב"ם אלא רב משה גאון דאילו להרמב"ם אינו אומר שום ברכה על כוס חמישי וכמבואר בלשונו, ע"כ. והנה הן אמת שדברי רבי משה שבטור הן דברי רבי משה גאון, כמבואר במקורות, אך ראיית הבית יוסף ממה שבדברי הרמב"ם לא הוזכר חתימה בכוס חמישי, אינה מובנת, כי גם רב משה גאון לא הזכיר אלא אמירת הלל הגדול.
וביוצר לשבת הגדול[58]: וּבָרְבִיעִי הַלֵּל מִצְרִי לְתַנּוֹ. בַּל יִטְעוֹם כְּלוּם בְּאִישׁוּנוֹ: קִמְעָא לִשְׁתּוֹת מַיִם יְכַנֵּס. אִם חוֹלֶה הוּא אוֹ אִסְטְנֵס. וּבָעֵי לְמִשְׁתֵּי חַמְרָא מִשּׁוּם אוֹנֵס. לוֹמַר בַּחֲמִישִׁי הַלֵּל הַגָּדוֹל יִשְׁתַּנֵּס. וזה מורה כדברי הגאונים, שבכוס רביעי הלל מצרי בלבד ומסתמא בחתימת יהללוך, וכרב יהודה, ואם רוצה כוס לשתות עוד יאמר הלל הגדול ומסתמא הוא בחתימת נשמת. והיות והפייט הוא מקדמוני צרפת נמצא שגם המנהג הקדום ביותר בצרפת היה כרב יהודה לגמרי, דסתם הלל הוא בחתימת יהללוך.
♦
מנהג התלמידים בתשובת רב האי גאון: המנהג הקדום ביותר לאמירת נשמת [אמנם בכוס חמישי]
בתשובת רב האי גאון (הובאה בהלכות רי"ץ גיאת הלכות פסחים עמוד שכג, ובטור או"ח סימן תפ"א): ועכשיו אתו תלמידים לקמן ואמרו כי על כל כוס וכוס צריך ברכה לאחריו[59], כמו שצריך לפניו, ואומר יהללוך אחר הלל וחותמין האל המלך המהולל בתשבחות, ונסבין כוס ה' ואומר עליו הלל הגדול עד סופיה דמזמורא וחותמין בנשמת כל חי ברוך הבוחר בשירה וזמרה חי העולמים ושותה, ע"כ. והנה, יש שלוש דרכים מה לעשות: דרך רב עמרם גאון וסיעתו היא לשתות כוס רביעי, הלל ויהללוך, כוס חמישי הלל הגדול ויהללוך; דרך רב סעדיה גאון, שלא היה נוח לו לומר יהללוך שתי פעמים (על כוס רביעי ועל כוס חמישי), וזה גם מה שהוקשה לו לראבי"ה על רב עמרם גאון, אלא שפתרון רב סעדיה גאון הוא לא לחתום בכוס רביעי כלל. והוקשה הדבר לתלמידים הנ"ל, כי הכוס טעונה ברכה[60], ולכן נהגו התלמידים לומר הלל ויהללוך בכוס רביעי, ובכוס חמישי הלל הגדול ונשמת[61], ונמצא שיש ברכה על כל כוס וכוס, ואין כאן כפל ברכת יהללוך. ובאמת שהראבי"ה פירש כזאת בדעת רב עמרם גאון [עיין לעיל], אלא שקשה לפרש כן בדברי רב עמרם גאון.ורב האי גאון בתשובתו[62] מפרש את טעם רב סעדיה גאון למה אין לעשות כמנהג התלמידים, שחותמין גם ביהללוך בכוס רביעי וגם בנשמת בכוס חמישי, וביאר את דעת רב סעדיה גאון [הסובר כי אין חותמין אלא בכוס אחד ורק ביהללוך], כי יש בברכת השיר מחלוקת מה היא, אם יהללוך או נשמת ונהגו שהיא יהללוך, ואם כן אין מקום לברכת נשמת [וגם אין מקום לכפול יהללוך, וכפי שנתבאר לעיל]. וכל דברי רב האי הם שלא כדברי הרשב"ם, דהרשב"ם סבירא ליה שלרבי יוחנן ברכת השיר היא גם יהללוך וגם נשמת, ומבואר היטב למה אומרים שתיהן, אבל גם מנהג התלמידים אינו מתיישב על פי שיטת הרשב"ם כי רב יהודה ורבי יוחנן שנחלקו בברכת השיר, בברכת השיר הנאמרת על כוס רביעי נחלקו, ודבריהם נסובים על המשנה שהזכירה ברכת השיר בכוס רביעי, והתלמידים נהגו לומר ברכה אחת על כוס רביעי והאחרת על כוס חמישי, וזה שלא כמו אחד מן האמוראים. וגם אם נאמר שהם סוברים שהמחלוקת בין רב יהודה לרבי יוחנן בעניין ברכת השיר איננה לעיכובא, והכל מודים שיוצא בברכה האחרת, עדיין הדבר תמוה, כי אם כל כוס מחויבת בברכה, ואי אפשר לכפול את אותה ברכה, היה לתלמוד לפרש שמברך ברכה אחרת על כוס חמישי. וגם קשה, שסוף דבר הרי צריך לשנות את הברכה ממה שאמר בכוס רביעי, ואם כן אין כל מחלוקת בין רב יהודה לרבי יוחנן, שהכל מודים שהוא אומר את שתי הברכות, רק אולי נחלקו מה אומר ברביעי ומה אומר בחמישי.♦
פרק רביעי
ברכת השיר בבית מדרשו של רש"י
בספרים המיוחסים לבית מדרשו של רש"י יש סתירות בעניין ברכת השיר. במחזור ויטרי הלכות פסח (עמ' 310-254 סימן סה הלל. נרצה): וחוזר ומוזג כוס רביעי. ואומר עליו לא לנו עד גמר הלל. וחותם ביהללוך: וחוזר ואומר הלל הגדול. ברכת השיר. וחותם בנשמת כל חי. דנשמת כל חי היא ברכת השיר. ששנינו בערבי פסחים. עכ"ל. וכן כתב הראב"יה בשם רש"י (ראבי"ה חלק ב - פסחים סימן תקכה): ובשם רש"י ראיתי שאחרי הלל מצראה וחתימה שהיינו ברכות השיר אומר הלל הגדול ושוב נשמת כל חי דאית ביה חתימה. ופלוגתא היא מאי ברכות השיר, ע"כ. וכזאת גם סידור רש"י סימן שפ[63], ובסידור רש"י סימן תלה[64], ובאיסור והיתר לרש"י סימן לא. וכן מבואר בספר האורה חלק א [פח] דין ארבע כוסות, ומן כד מברך בין שלישי לרביעי לא ישתה, ואתסר ליה עד דאמר הלל הגדול וברכת שיר, ע"כ [מבואר שהלל הגדול על כוס רביעי]. וכן המשמעות בספר האורה חלק ב [מד] סדר ערוך לרבינו שלמה ז"ל. אמנם, יש לדחות שהמכוון שהלל הגדול בכוס אחר [חמישי], אך אז היה לו להתנות ולומר שהיינו דווקא ברוצה, שהרי אין חיוב בכוס חמישי.ולמבואר בדברים הללו המנהג הוא ממש כמבואר ברשב"ם, שעל כוס רביעי אומר הלל יהללוך הלל הגדול נשמת. אמנם, עדיין יש לעיין במה שאמר שנשמת כל חי היא ברכת השיר, והרי גם יהללוך הוא חלק מברכת השיר, וכמבואר ברשב"ם, שרבי יוחנן בא להוסיף נשמת על יהללוך. אכן, לפי המבואר במהר"ל [הובא לעיל] ברכת יהללוך לרבי יוחנן אינה נרמזת בברכת השיר, אלא היא נאמרת כמו אחרי כל הלל, ומבואר היטב הלשון שברכת השיר היא נשמת.
אך יש לתמוה, שלכאורה יש סתירה בדעת רש"י, שבספר האורה חלק ב [מו] ארבע כוסות [מקודם מפרט את אמירת ההלל]: וכשמגיעין לאנא, קורא הגדול לבדו אותן שני מקראות, וכופלן, והן עונים אחריו כל קריאה וקריאה, ומשם ואילך קורין כולם כאחד עד מלך מהולל בתשבחות, ומברך בורא פרי הגפן, ושותה כוס רביעי, ואם יש שם חולה שצריך לשתות חוזר ומוזג כוס חמישי, ואומר עליו הלל הגדול הודו לאלהי האלהים, עד על נהרות בבל עשרים וששה כי לעולם חסדו, ושוב אומר ברכת השיר שהוא יסוד תיקון אנשי כנסת הגדולה. נשמת כל חי וישתבח עד מלך חי העולמים, ע"כ. וכפל דבריו בספר האורה חלק א [צ] סדר הפסח, וכן הוא בסידור רש"י סימן שפט, ובאיסור והיתר לרש"י סימן לב, ובמחזור ויטרי הלכות פסח (עמ' 310-254) סימן עג. ומבואר שבכוס רביעי אומר רק יהללוך, ואינו מחויב להזכיר כלל ברכת נשמת והלל הגדול, רק זקן או חולה הצריכים לשתות אומרים הלל הגדול ונשמת על כוס חמישי. וזה סותר לדברים שהוזכרו לעיל באותם ספרים. ועוד יש להקשות, שגם בדברים הללו נאמר ושוב אומר ברכת השיר שהוא יסוד תיקון אנשי כנסת הגדולה. נשמת כל חי וישתבח עד מלך חי העולמים, ע"כ. ויש לתמוה, אם נשמת היא המכונה ברכת השיר, איך אפשר שלא לאמרה על כוס רביעי, והרי במשנה מפורש שברכת השיר נאמרת על כוס רביעי? ועוד, שסתם אדם [שאינו זקן וחולה ואינו שותה כוס חמישי] גם אינה אומרה כלל, כי הוא לא שותה כוס חמישי.
וכן מבואר בספר האורה (חלק א [פט] דין לשתות בין הכוסות): תנו רבנן חמישי גומרין עליו את ההלל, דברי רבי טרפון, ויש אומרים ה' רועי לא אחסר [תהלים כ"ג א'], ואף על גב דבכל דוכתא לא אשכחן דתקינו רבנן אלא ד' כוסות, מכל מקום כיון ששנינו בזה המשנה חיצונה כוס חמישי מתקנת רבנן הוא, מיהו לא חובה אלא רשות, ומשום הכי לא אדכרי אלא ארבע כוסות, ומנהג דעלמא כרבי טרפון לומר עליו הלל הגדול, ופליגי נמי רבנן עד היכן הלל הגדול, מהודו עד על נהרות בבל, מיהו מאן דבעי לאפרושי ולמימר על כוס חמישי דברי שירות ותשבחות הרשות בידו, ובלבד שיאמר בכללם הלל הגדול, ע"כ. מבואר שהלל הגדול אינו בכוס רביעי, אלא בכוס חמישי, וגם לא הזכיר ברכה בכוס זו.
וכן משמע בדברי הרמב"ם, שכתב (הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה י) ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול, והוא מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל, וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות, ע"כ. וכתב הבית יוסף אורח חיים סימן תפא בדעתו: דאילו להרמב"ם אינו אומר שום ברכה על כוס חמישי וכמבואר בלשונו, ע"כ.
ויש פלא נוסף במחזור ויטרי, שבהלכות פסח (עמ' 310-254) סימן צז כתב, ומוזגין כוס רביעי להלל. ויאמר שפוך חמתך על הגויים. הלל הגדול. המלך. נשמת כל חי. ומברכין בורא פרי הגפן ושותין ומברכין על הגפן ועל פרי הגפן. ולא הזכיר הלל סתם על כוס רביעי. והנה, גם באחד מהראשונים, בספר המנהגים לרבי אברהם חילדיק[65] (מנהגי חודש ניסן - מנהגי ליל הסדר וחג ראשון של פסח) כתב: ומוזגין כוס רביעי ואומר שפוך חמתך על הגויים עד לא קראו, ואומר הלל הגדול, לא לנו, כי לעולם חסדו כ"ו פעמים עד נאוה תהילה, נשמת עד חי העולמים, ויהי בחצי הלילה, ואמרתם זבח פסח, כי לו נאה, לשנה הבאה בירושלים, ויברך בפ"ה ושותה כוס רביעי בהסיבה וכן כל המסובין, ע"כ. [ומבואר עוד בדבריו שכל הפיוטים שנוהגים לאמרם בסוף ההגדה הכל היה חלק מההלל הנאמר על כוס רביעי, וכן משמעות ספר המנהגים (קלויזנר) סימן קיז: ועל הרביעי אומר הלל המצרי ושאר ההגדה][66]. ויתכן שהמכוון בדברי המחזור ויטרי הוא שאומר משפוך חמתך ואילך, כנוסח שהיה אצלם, שמיד אחר שפוך חמתך היה החצי הלל הנותר מלא לנו ואילך. ובדברי ספר המנהגים הנזכר שכתב קודם הלל הגדול ואחר כך לא לנו, יש לומר שהמכוון הוא שאומר הלל הגדול, ופירט שקודם אומר השלמת הלל המצרי מלא לנו ושוב את ההלל הגדול שהוא הודו כו'.
ובראב"ן בסוף פסחים כתב: ד' גומר עליו את ההלל, ואומר עליו ברכת השיר יהללוך ה' אלקינו כל מעשיך ונשמת כל חי, והלל הגדול, ע"כ. והנה הזכיר את הסדר הלל יהללוך נשמת והלל הגדול, ונמצא שאחר הלל הגדול אין שום ברכה, וברכת יהללוך ונשמת נאמרות בזה אחר זה קודם ההלל הגדול, אלא אם כן נהפך את הדברים ונאמר שכוונתו לומר ההלל הגדול קודם נשמת. ושוב הביא הראב"ן את דברי הגאונים [רב עמרם גאון ומר רב שלום גאון] שזקן או חולה ישתה כוס חמישי אחר שיאמר עליו הלל הגדול, ואם כן כיון שלשיטת ראב"ן כבר אומר הלל הגדול על כוס רביעי הרי הוא כופל את הלל הגדול! ועוד יש לתמוה, שהראב"ן הביא את דברי רב עמרם, שחותם על הלל הגדול שבכוס חמישי יהללוך [לדברים כפשוטם, ודלא כפירוש הראבי"ה עיין לעיל] ונמצא אם כן שהלל הגדול ראוי להיחתם ביהללוך. ויש לעיין לפי זה בכוונת דברי הראב"ן, האם ברכת נשמת באה אחר הלל הגדול, או שהדברים באים כסדר המבואר בראב"ן, הלל סתם ושתי הברכות יהללוך ונשמת כאחד, ואחריהן הלל הגדול ללא כל ברכה.
ומכל מקום אין להקשות בספרים הללו ממקור אחד למשנהו, כי כבר נודע שכל הספרים דבי רש"י הם גם ספרי ליקוט, שיש בהם שיטות רבות מדברי חכמים שונים[67].
קיצור הדעות שנאמרו בספרים מבית מדרשו של רש"י [כמבואר לעיל שחלק מהן דעות סותרות]: א. דעת רב עמרם גאון כוס רביעי יהללוך, כוס חמישי באם ירצה [חולה או זקן] הלל הגדול יהללוך. ב. כדעת רשב"ם שבכוס רביעי הלל יהללוך הלל הגדול נשמת. ג. בראב"ן הלל יהללוך נשמת הלל הגדול, [ויתכן שאין זה בדווקא]. ד. עיין עוד בהערות לעיל.
♦
פרק חמישי
חתימת ברכת ישתבח של ברכת השיר
עד כאן הובאו הדעות האם ברכת השיר היא יהללוך או נשמת, אבל הבית יוסף סימן תפ"ו יצא לדון בדבר החדש, ואלו דבריו: מה שכתב [הטור] וגומר ההלל ואומר יהללוך וכו' עד וחותם מלך מהולל בתשבחות. כבר נתבאר בסימן ת"פ שזהו דעת ה"ר חיים כהן ושכן היה נוהג הרא"ש (דיני פסח בקצרה קלה ע"ד, שו"ת כלל יד סי' ה). ויש לדקדק כיון שחותם בישתבח יש לו לחתום בהבוחר בשירי זמרה שהיא חתימת ישתבח, ומדכתב רבינו בסימן תפ"א גבי עכשיו באו תלמידים דבכוס רביעי אומר יהללוך וחותם מלך מהולל בתשבחות, ובכוס חמישי חותם בנשמת כל חי [עד] הבוחר בשירי זמרה, איכא למידק איפכא דכיון דהתם אדכר הבוחר בשירי זמרה והכא לא אדכר אלא מהולל בתשבחות דלא קאמר הכא שיחתום אלא עד מהולל בתשבחות בלבד, ע"כ. תוכן קושיתו הוא - איך אמר הטור לחתום מלך מהולל בתשבחות, הרי כיון שהוא אומר ישתבח יש לו לחתום חתימת ישתבח, שהיא מסתיימת בהבוחר בשירי זמרה, והוסיף להוכיח שבתוך דברי התלמידים בתשובת רב האי שהוזכרה בטור סימן תפא מבואר שחתימת ישתבח של ברכת השיר היא הבוחר בשירי זמרה. ומבואר עוד שמה שכתב כאן הטור לומר מלך מהולל בתשבחות היינו שזה סיום הברכה ולא תחילתה, שאם לא כן היה לו לפרש, כמו שכתב בסימן תפ"א. ושוב הביא הבית יוסף שמצא בכמה ראשונים שחתימת ישתבח של ברכת השיר היא עד מלך אל חי העולמים, ולפי מבואר לעיל בדברי הרשב"ם כתב הרשב"ם מפורשות שחתימת יהללוך ונשמת שווה והיא בא"י מלך מהולל בתשבחות, ועיין להלן מדברי הראשונים.והנה, בחתימת ברכת ישתבח שלנו לא אומרים כלל מלך מהולל בתשבחות, והעולה לכאורה לפי זה שמה שהזכיר הטור בסימן תפו מלך מהולל בתשבחות היא ממש חתימת יהללוך, אבל בטור אורח חיים סימן נד מבואר שחותמים ישתבח במלך מהולל בתשבחות, אלא שמוסיף בה עד דברים חי העולמים, וכבר העיר שם במור וקציעה סימן נד בזה הלשון, בטור. וחותם בא"י מלך מהולל בתשבחות. כך היתה נוסחא שלהם בישתבח, ע"כ[68]. ולפי זה, אין הכרח שמה שהזכיר הטור מלך מהולל בתשבחות היא חתימת ברכת יהללוך, אלא אפשר שזו חתימת ברכת ישתבח והזכיר רק את תחילת החתימה, אלא שזה בא הבית יוסף לפרש שאין לומר שכוונת הטור להזכיר רק את תחילת החתימה, שהרי בסימן תפו פירש היטב עד סוף הברכה. וממה שכאן אמר רק מלך מהולל בתשבחות משמע שיותר לא ימשיך[69].
והנה, הראבי"ה (חלק ב - פסחים סימן תקכה) כתב גבי כוס רביעי: ושוב אומר נשמת כל חי, וחותם מלך מהולל בתשבחות. ע"כ. משמע שחתימת ישתבח היא מלך מהולל בתשבחות [ואף על פי שלא הזכיר ישתבח הדבר מוסכם בראשונים שחתימת נשמת היא ישתבח]. ושוב, בהמשך הדברים הביא הראבי"ה דעת רב עמרם גאון, שאומר הלל הגדול ויהללוך בכוס חמישי, וכתב על זה הראבי"ה בזה הלשון: ונראה לי שמה שאמר הגאון חותם יהללוך, שרוצה לומר שיאמר אחריו נשמת כל חי וחותם מלך מהולל. ושמא ניהוגם אחרי נשמת כל חי לומר יהללוך אחרי ישתבח וכו', ע"כ. קיצור הדברים: הראבי"ה סובר שמה שכתב רב עמרם שגם בכוס חמישי יחתום ביהללוך לא יתכן, כי הוא כבר אמר יהללוך על כוס רביעי, ולכן העמיד דבריו שהמכוון ביהללוך, זה לנשמת בחתימת מלך מהולל. ואם נאמר שברכת נשמת מסיימת במלך מהולל דהיינו כמו ברכת יהללוך, מובן שאפשר לדחוק בדברי רב עמרם שאף שהזכיר יהללוך המכוון רק לחתימת יהללוך דהיינו מלך מהולל, אף שעיקר הברכה היא נשמת וישתבח. אולם, אם נאמר שכל חתימת ישתבח שונה לגמרי, איך אפשר להעמיס בדברי רב עמרם, שאמר 'יהללוך', שהמכוון לנשמת וישתבח. וכן משמע מהאפשרות הנוספת שהעלה ראבי"ה, שמנהגם היה לומר יהללוך אחר ישתבח, ואינו במשמע שהוא מחדש בדעתם שתמיד שינו את החתימה, אלא החתימה היא בין כך אותה חתימה, רק שנהגו להוסיף יהללוך. וכן מפורש בראבי"ה (חלק א - שאלות ותשובות סימן קסח), שכתב בזה הלשון: וישתבח שמך לעד מלכנו הוי סמוכה, וחתמינן בה מלך מהולל בתשבחות, ע"כ. מבואר שלעולם חתימת ישתבח היא במלך מהולל בתשבחות.
אם כן, מבואר בדבריהם שחתימת ישתבח שווה היא. ומבואר בדברי הראבי"ה שאף שהוא נקט לעולם רק 'מלך מהולל בתשבחות', הכוונה היא לחתימת ישתבח. ואם כן, אף בדברי הטור יש לומר כזאת, שכוונתו היא לחתימת ישתבח, אלא שהבית יוסף אמר שזה דחוק, שהרי בסימן תפא פירש סוף חתימת ישתבח, וכאן לא פירש, משמע שבדווקא קאמר. ולכאורה יש לדון בהכרח הראיה. ויש ללמוד את פירוש דברי הרא"ש והטור מדברי רבינו ירוחם, תלמיד הרא"ש, שהביא מתחילה (תולדות אדם וחוה נתיב ה חלק ד דף מד טור א): רשב"ם כתב דעבדינן כתרויהו וחותמין בהלל בא"י מלך מהולל בתושבחות. ואומר הלל הגדול ונשמת כל חי וחותם שנית בא"י מלך מהולל בתושבחות, וה"ר חיים לא היה חותם ביהללוך כיון שהיה לו לחתום בסוף נשמת כל חי, ע"כ. ובהמשך הדברים (טור ג) כתב רבינו ירוחם: אחר שבירך ברכת המזון מוזגין לו כוס רביעי וגומר עליו ההלל וחותם ברוך אתה יי מלך מהולל בתושבחות, ומי שרגיל לומר נשמת כל חי[70] אינו חותם אלא פעם אחת בישתבח, ע"כ. משמעות דבריו היא שמה שכתב בתחילה, שחותם מלך מהולל בתשבחות, היא החתימה הרגילה של ישתבח, שאם בא לומר שיחתום רק מלך מהולל [וכפשטות דבריו מתחילה, וחותם שנית בא"י מלך מהולל בתושבחות], לא היה לו לסתם בהמשך הדברים שיחתום פעם אחת בישתבח, שמשמע חתימת ישתבח הנהוגה כל פעם שאומר נשמת.
וכן הוא בספר המנהגים (טירנא) ליל הסדר: ומוזגין כוס רביעי ואומר עליו שפוך והלל וכו'. ואין חותמין ביהללוך רק אחר נשמת וישתבח וחותמין בחי עולמים כי למה לי לחתום תרי זימני. ע"כ. ודבריו עדות על המנהג באשכנז[71]. וכן במנהגי מהר"ש מנוישטט סימן שב: ועוד דרש שאין לחתום בברכת הא' בתושבחות כשאומר יהללוך, אלא ימתין עד אחר שאמר ישתבח, ואז יש לחתום גדול בתושבחות. והנה גם הוא חתם כחתימת ישתבח [שהנוסח גדול בתשבחות][72].ויש להוסיף שבתשובת רב האי בהלכות רי"ץ גיאת (הלכות פסחים עמוד שכג) איתא: ואומר יהללוך אחר הלל וחותמין האל המלך המהולל בתשבחות ונסבין כוס ה' ואומר עליו הלל הגדול עד סופיה דמזמורא וחותמין בנשמת כל חי ברוך הבוחר בשירה וזמרה חי העולמים, ע"כ. ואין זה כלשון התשובה שבטור, שכתב: וחותמין בנשמת כל חי עד הבוחר בשירי, ע"כ. וכדברי הטור בשם התלמידים, שעל כוס חמישי אומר כל חתימת ישתבח, יש גם במחזור ויטרי הלכות פסח (עמ' 254-310) סימן עג, באיסור והיתר לרש"י סימן לב, בסידור רש"י סימן שפט ובסידור רש"י סימן תלה הביא זאת, שאומר זאת על כוס רביעי אחר שאמר הלל סתם אומר הלל הגדול בחתימת ישתבח. וכן באורחות חיים חלק א סדר ליל הפסח [ובספר כלבו סימן נ]: כוס חמישי יאמר עליו הלל הגדול מהודו לה' כי טוב עד על נהרות בבל ואח"כ אומר נשמת כל חי וישתבח עד חי העולמים.
ובספר העיטור (עשרת הדיברות - הלכות מצה ומרור דף קלה טור ג): כוס חמישי אומר עליו הלל הגדול ואיזה הלל הגדול אמר רב יהודה מהודו עד נהרות בבל וכרב יהודה נהגו בשתי ישיבות וחוזר וחותם יהללוך. וכן שדרו ממתיבתא, ויפה הוא לחתום בישתבח עד מלך מהולל בתשבחות, ע"כ. משמע מדבריו שחותם ישתבח במלך מהולל ותו לא. וכן בתחילת הדברים, שם הביא את הגמרא, כתב: ואומר עליו ברכת השיר ר"י אמר יהללוך ר' יוחנן אמר נשמת כל חי וחותם בישתבח ומדקאמר ברכת השיר ש"מ ברכה היא וחותמין עליו מלך מהולל בתשבחות. ע"כ. אך יש לפרש בדבריו שהמכוון הוא לתחילת הברכה אך יש לסיימה, ומה שכתב עד מלך מהולל המכוון הוא עד החתימה, המתחלת במלך מהולל. וכן בספר שבולי הלקט סדר פסח סימן ריח ואח"כ אומר נשמת כל חי וחותמין מלך מהולל בתשבחות[73].
ובספר הנייר (ו. הלכות פסח): אחר שקרא הלל המצרי והגיע להודו ולאנא יאמר הלל הגדול שבכולם והאחרים יענו אחריו ופותח ביהללוך וקורין כולם כאחד וחותם במלך מהולל בתשבחות. ותקנו אנשי כנסת הגדולה לומר אחריו נשמת וישתבח וחותם במלך אל חי העולמים. ובספר המנהגים (חילדיק מנהגי חודש ניסן - מנהגי ליל הסדר וחג ראשון של פסח): נשמת עד חי העולמים.
♦
מסקנת הבית יוסף כעצת רבי מאיר עראמה
והבית יוסף (אורח חיים סימן תפו) סיים בזה הלשון: אחר כך מצאתי בהגהות מיימון החדשות (פ"ח אות כ) ופיר רש"י ור' יוסף טוב עלם (יוצר לשבת הגדול בפיוט אלקי הרוחות) שאם היה חולה או איסטניס וצריך לשתות ימזוג כוס חמישי, ויאמר הלל הגדול ואומר נשמת וישתבח עד מלך אל חי העולמים וכ"כ סמ"ג (עשין מא קיח ע"ג) וכל בו (סי' נ יד.) ולאפוקי נפשין מספיקא שמעתי בשם מהר"ר מאיר ן' עראמה ז"ל[74] שגומר את ההלל ואינו אומר יהללוך כלל, ואחר גמר הלל אומר הלל הגדול ונשמת כל חי וישתבח עד ומעולם עד עולם אתה אל, ואז יאמר יהללוך עד מלך מהולל בתשבחות, וייטבו בעיני דבריו לצאת ידי ספק, ואף על פי שאינו ממש כמו שכתבו הפוסקים, מכל מקום כיון דנפקי בהכי מידי ספיקא, שפיר דמי. עכ”ל.וכך פסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תפ): כוס רביעי מתחיל לא לנו וגומר עליו את ההלל; ואינו אומר יהללוך, אלא אומר אחר גמר ההלל הלל הגדול שהוא מהודו ליי עד על נהרות בבל שהם כ"ו כי לעולם חסדו, ואחר כך אומר נשמת כל חי וישתבח עד ומעולם ועד עולם אתה אל, ואז יאמר יהללוך עד מלך מהולל בתשבחות[75].
ויש להקשות הרבה: למה מספק אי אפשר לסיים כחתימת ברכת ישתבח, הרי תחילת חתימת ישתבח היא ממש כחתימת יהללוך [לפי גרסת הטור והרא"ש, ולא על זה הייתה תלונת הבית יוסף, וחתימת ישתבח לנוסח הספרדים מתחילה מלך גדול ומהולל בתשבחות, וכל נידון הבית יוסף היה רק על הסיום עד חי העולמים, וחתימת האשכנזים אל מלך גדול ומהולל בתשבחות]. ומה בכך שהוא מוסיף עוד דברים בחתימה, וכי הוא עוקר בכך את חתימתו הכשרה שאמר בתחילה [ורחוק שיש כאן הפסק בין החתימה לשתיית הכוס].
גם עצם הדבר לא מובן, כי ההוספה ראויה היא לתוכן ברכת ישתבח, וההוכחה היא שכל פעם חותמים כן. וזו טענה על עצם דקדוק הבית יוסף לשנות חתימת ישתבח ממה שנהוג לחתום בישתבח כל השנה, ומפני מה תשתנה החתימה הרי הברכה היא ממש אותה ברכה ולמה נשנה את החתימה. וביותר כיון שבתלמוד אמרו בסתם לרבי יוחנן שברכת השיר היא נשמת וישתבח, והרי אנו יודעים ברכת ישתבח וחתימתה בכל השנה[76], והיא חתימת ישתבח המלאה, ואם היה צד שברכה זו תשתנה היה לתלמוד לבאר שמשונה היא חתימת נשמת של לילי פסחים מחתימת ישתבח של כל השנה, וברור שאם לא אמרו כך החתימה שווה לגמרי, וגם הבית יוסף עצמו, מצד הסברא, טען שצריך לחתום בחתימת ישתבח, כלשונו בתחילת הנידון: ויש לדקדק כיון שחותם בישתבח, יש לו לחתום בהבוחר בשירי זמרה שהיא חתימת ישתבח, ע"כ. אלא שהבית יוסף עצמו, מחמת שינוי הלשון שבטור, שפעם הזכיר כל חתימת ישתבח [בסימן תפ"א], ופעם נקט מלך מהולל בתשבחות בלבד [בסימן תפ"ו], דקדק הבית יוסף שעל כרחך במקום ששנה הטור מלך מהולל בלבד, אין זו חתימת ישתבח, ולולא הדקדוק בשינוי בנוסח הטור היה מסכים הבית יוסף שאם נאמר לשון מלך מהולל בתשבחות, עדיין יש לפרש שנקט רק תחילת החתימה, וזה מורה שבעיקר הדבר מסכים הבית יוסף עם דעת האחרונים שנוקטים שכל מי שהזכיר רק מלך מהולל כוונתו עד סוף החתימה ונקט רק ההתחלה, או שתמיד חתם רק מלך מהולל, וכן היא דעת הט"ז[77], והסכמת החק יעקב סימן תפ ס"ק ד, והם יישבו את דקדוק הבית יוסף.
עוד מבואר בבית יוסף שאם צריך לחתום עד חי העולמים וחתם רק מלך מהולל חיסר בחתימה, וגם זה חידוש. ועוד יש לעיין בפתרון הבית יוסף כדרך רבי מאיר עראמה, שאומר יהללוך אחר ישתבח וחותם מלך מהולל, הרי אם ברכת ישתבח ראויה היא שתיאמר, וחתימת יהללוך שבסוף תהיה גם על ישתבח, אם כן חיסר הוא בחתימה, שנוסח ישתבח הצריך חתימה כוללת יותר, וזה שיש שם את נוסח יהללוך בינתיים לא מנע הצורך בחתימה הראויה, והרי ברור הדבר שחתימת יהללוך הולכת גם על ישתבח [כי כל דברי הבית יוסף נסובים על דברי הטור, והטור פסק כרבי חיים כהן שברכת יהללוך אינה טעונה חתימה, ומטעם כי היא נפטרת בחתימת ישתבח].
עוד קשה על עצת רבי מאיר עראמה, שאומר הלל הגדול מיד אחר הלל ויהללוך רק אחר ישתבח, והרי מבואר בדברי הראשונים [הרשב"ם, שעל דרכו מיוסדת שיטת רבי חיים כהן, ועוד, עיין לעיל באורך], שיהללוך נסוב על ההלל, ונשמת-ישתבח על הלל הגדול, ואיך יחבר את ההלל עם ההלל הגדול, וכל הראשונים הללו הקפידו שיאמר יהללוך מיד אחר אמירת ההלל, ולעצת הבית יוסף אומרה רק אחר ישתבח שאחר הלל הגדול, והוא פלא [אמנם, לשיטות שמספק אומרים גם יהללוך וגם נשמת אין זה קשה]. ודוחק גדול לומר שמה שאומר יהללוך אחר ההלל, לדעת רבי חיים כהן שאינו חותם, אינו עיקר לדינא אלא נותר כמנהג בעלמא, שאם כן יכול גם לדלגו [ואדרבה, הבנת הב"ח ועוד, שהוא חותם בישתבח מלך מהולל מפני שזו גם חתימת יהללוך, והבית יוסף עוד הפך את ברכת יהללוך לעיקר שבה חותם], ופשטות הדברים היא שלדעת רבי חיים כהן חתימת נשמת נסובה גם על יהללוך, למרות הפסק ההלל הגדול שאחר כך.
ועוד תמוה, היכן מצינו שתי ברכות בזו אחר זו, וחותם באחרונה, וכאן אומר ישתבח ואינו חותם, ושוב יהללוך וחותם, ורבי חיים כהן לא אמר, אלא שיהללוך ממש סמוך להלל. ואדרבה, יש לדון לדעת רשב"ם, שסדר הדברים הוא הלל יהללוך בחתימה, הלל הגדול נשמת ישתבח בחתימה, מה הדין בשכח ולא אמר יהללוך אחר הלל, וכעת עומד אחר הלל הגדול האם יאמר עכשיו שתי ברכות ברצף בחתימה. ונראים הדברים שבאופן זה כבר הפסיד את ברכת יהללוך המיוחדת להלל, ויאמר רק נשמת וישתבח. ואם כן, דון מינה לדעת רבי חיים כהן, שיסודו בדעת רשב"ם, רק שינה בפרט זה שאין ראוי לחתום אחר יהללוך, אם כן בלא אמר יהללוך, אין מקום ליהללוך אחר הלל הגדול, ובפרט אחר שכבר אמר נוסח נשמת-ישתבח, והדבר צריך תלמוד.
והנה, אף שעיקר דברי רבי מאיר עראמה, שהסכים עמהם הבית יוסף, צריכים תלמוד, יש להם עיקר גדול בדברי הרמב"ם בפירוש המשניות שכתב (פסחים פרק י משנה ז): וברכת השיר, היא נשמת כל חי עד סופה. וכן גם יהללוך עד סופה נקראת ברכת השיר. ואם צירף שתיהן הרי זה משובח, ע"כ. והנה מבואר היטב שיכול לומר שאת שתי הנוסחאות ביחד. וגם לבית יוסף הרי הוא אומר את נוסחת נשמת ויהללוך כאחד, אך הדרך שבא הבית יוסף למסקנא זו היא על פי שיטת רבי חיים כהן, שמדינא [או מספיקא] צריך לומר גם יהללוך גם נשמת, ולדברי רבי חיים כהן יהללוך הוא על הלל, ונשמת על הלל הגדול, מכל מקום סוף דבר הרי הוא אומר את שתי הברכות, שהוא דבר ראוי ומשובח לדעת הרמב"ם. אך עדיין יש לעיין שלדעת הרמב"ם אין אומרים כלל הלל הגדול בכוס רביעי [רק בכוס חמישי אם יחפוץ לשתותה], מכל מקום יתכן שאף לדעת הרמב"ם אין חסרון בהוספת הלל הגדול, עיין בזה. עוד יש לעיין שיתכן שגם לדעת הרמב"ם לא נתבאר שיאמר את הנוסח בעירוב, כעצת רבי מאיר עראמה, דהיינו שאומר נשמת ישתבח ושוב יהללוך, אך מכיון שהרמב"ם לא ירד לפרט כיצד אומר שניהם, משמעות הדברים היא שבכל אופן שאומר זה הגון. ואם כן, נמצא תנא דמסייע לנוהגים כרבי מאיר עראמה והבית יוסף [אף שהרמב"ם בא מעניין אחר, וכמתבאר]. כל זה אם הביאור בדברי הרמב"ם בפירוש המשנה הוא שכוללים את שתי הנוסחאות בברכה אחת, אבל יתכן שכוונתו היא שאומר שתי ברכות, אבל הדבר רחוק לומר כן בדעת הרמב"ם, עיין לעיל באורך[78].
♦
דעת הב"ח
כתב הב"ח (אורח חיים סימן תפו): כבר כתבתי בסימן ת"פ (עמ' קמד סע' א ד"ה ומ"ש שגם[79]) דהטעם הוא כיון שהחתימה חוזרת גם על ההלל חותמין במלך מהולל בתשבחות לדברי הכל, ואין שום חולק בזה, ומה שכתב בסימן תפ"א (עמ' קמה) גבי עכשיו באו התלמידים וכו' דבכוס חמישי חותם בנשמת כל חי הבוחר בשירי זמרה, שאני התם כיון דהחתימה אינה על ההלל שכבר חתם עליו ביהללוך בכוס רביעי, ועכשיו הוא שחותם אחר הלל הגדול ונשמת, לפיכך סבירא להו להני תלמידים דחותם בהבוחר בשירי זמרה כמו בכל שבתות וימים טובים כשאומרים אותו אחר פסוקי דזמרה, וכ"כ בסמ"ג (עשין מא קיח ע"ג) וכל בו (סי' נ יד א) והגהות מיימוני (פ"ח אות כ) שאחר כוס חמישי חותם במלך אל חי העולמים, אבל כשאינו שותה כוס חמישי שאומר הכל על כוס רביעי דברי הכל שחותם במלך מהולל בתשבחות, כן נראה לי ברור, ואין שום מחלוקת בחתימת כוס רביעי כמו שעלה על דעת בית יוסף וה"ר מאיר ערמאה ז"ל.והנה, כל טענת הב"ח, שיש לחתום בישתבח רק מלך מהולל, היא רק לדעת רבי חיים כהן, שברכת ישתבח וחתימתה נסובה גם על יהללוך שאחר ההלל, אבל לדעת הרשב"ם והראשונים, שאומר על כוס רביעי הלל יהללוך הלל הגדול נשמת-ישתבח, אם כן אין חתימת ישתבח נסובה על ברכת יהללוך והלל, וצריך לחתום אחר ישתבח עד חי העולמים, כמו לסוברים שאומר הלל הגדול וישתבח בכוס חמישי[80]. ואם כן, יש לתמוה הרבה, שהטור (אורח חיים הלכות פסח סימן תפ) עצמו כתב בדעת רשב"ם שחותם מלך מהולל בתשבחות. ואלו דבריו: ורשב"ם כתב כיון דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר עבדינן כתרווייהו וחותמין בהלל בא"י מלך מהולל בתשבחות, ואומר הלל הגדול ונשמת וחותם בא"י מלך מהולל בתשבחות, ע"כ. וכן יש לתמוה מדעת הראבי"ה, שסובר כעין שיטת הרשב"ם והזכיר בחתימת ישתבח רק מלך מהולל. וכן יש להשיב מדברי ספר אבודרהם (בסדר ההגדה ופירושה), שכתב: ואם רצה לשתות כוס חמישי אומר עליו הלל הגדול שהוא הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו הודו לאלהי האלהים וגומר ואומר נשמת כל חי וחותם בישתבח עד מלך מהולל בתשבחות, ע"כ. מפורש גבי כוס חמישי שתפס את הלשון עד מלך מהולל בתשבחות, ולדברי הב"ח היה לו לומר עד חי העולמים [ומאידך, בספר המנהגים (לרבי אברהם חילדיק[81] מנהגי חודש ניסן - מנהגי ליל הסדר וחג ראשון של פסח) כתב: ומוזגין כוס רביעי ואומר שפוך חמתך על הגויים עד לא קראו, ואומר הלל הגדול, לא לנו, כי לעולם חסדו כ"ו פעמים עד נאוה תהילה, נשמת עד חי העולמים, ע"כ. אף שנראה שהוא סובר שלא אומר כלל יהללוך, בכל זאת חותם אחר הלל הגדול חתימת ישתבח, אך יש לדחות שכוונתו לומר שאחרי לא לנו חותם כמו חתימת שאר הלל ביהללוך, ועיין]. ועיקר הקושי בדברי הב"ח הוא במה שכתב שכל מה שכתב הטור לומר עד חי העולמים זה רק בדעת התלמידים שאומרים נשמת-ישתבח בכוס חמישי. והנה, העיטור כתב כדעת אלו התלמידים, וזה לשונו: וכן שדרו ממתיבתא ויפה הוא לחתום בישתבח עד מלך מהולל בתשבחות, ע"כ. הרי שנתפס לשון מלך מהולל בתשבחות גם על כוס חמישי.
עוד קשה, כי רבי חיים כהן מקשה על דעת רשב"ם, הסובר הלל ויהללוך עם חתימה ושוב הלל הגדול בחתימת ישתבח, ולפירוש הב"ח היינו חתימת חי העולמים. ורבי חיים כהן לא שינה מדברי רשב"ם אלא את הפרט שאין חותם ביהללוך. אולם, לדברי הב"ח, שכתוצאה ממה שאין חותם ביהללוך משתנה חתימת ישתבח, היה לו לרבי חיים כהן לפרש שלשיטתו צריך לחתום אחר ישתבח רק מהולל בתשבחות. ומשתיקת כל הראשונים, שהביאו את טענת רבי חיים כהן ואמרו שרבי חיים כהן חידש שלא חותם ביהללוך, מבואר שאין שום שינוי בחתימת ישתבח לדעת רבינו חיים כהן.
ובעיקר דברי הב"ח יש לעיין - מה החיסרון אם יחתום על חתימת חי העולמים, הרי סוף דבר הוא הזכיר גם מלך מהולל בתשבחות. והנה, אף אם ברכת יהללוך עצמה אינה צריכה לחלק החתימה של חי העולמים, וההוכחה לכך שבאמת היא חותמת רק במלך מהולל בתשבחות, מכל מקום מה חיסרון יש בדבר? וביותר יש לתמוה, הרי מצד ברכת ישתבח היה צריך לחתום חי העולמים, והראיה לדעת הרשב"ם יודה הב"ח שחותם כל הברכה, ואם כן למה נחסיר את החתימה הראויה לברכת ישתבח, ותועיל החתימה הכוללת גם לברכת יהללוך וגם לנשמת-ישתבח? וצריך תלמוד.
ובעיקר הדבר, שנתבאר שלדעת רבי חיים כהן חתימת ישתבח היא מועילה כחתימה על יהללוך, כן מתבאר בדברי התרומת הדשן (לקט יושר חלק א [אורח חיים] עמוד צה ענין א), שהביא לשון הפיוט וחות"ם בשב"ח ז"ה והמצר"י בכלל"ו, וביארו - כלומר חותם בישתבח, וכללו בו חתימת יהללוך שהוא חתימת הלל המצרי כדפי' ע"כ. משמעות הדברים שחתימת ישתבח היא חתימת היהללוך.
ועיין עוד לעיל דקדוק מדברי הרשב"ם, שמשמעות דבריו היא שחתימת יהללוך וחתימת נשמת-ישתבח חתימה אחת היא וחתימת שניהן בא"י מלך מהולל בתשבחות.
♦
טעויות בברכת השיר
במאמר מרדכי (סימן תפא) [על פי העולה מדברי הט"ז שם] ובהגר"ז (סימן תפ) כתבו שלדעת הבית יוסף, אם שכח וחתם בישתבח, יאמר אחר כך יהללוך בלא חתימה, הובאו דבריהם במשנה ברורה (סימן תפ ס"ק ד). ואין לזה מובן, מה תועלת יש באמירת יהללוך ללא חתימה, וגם רבי חיים כהן לא אמר לומר ברכת יהללוך ללא חתימה, אלא משום שהוא סובר שיש בחתימת ישתבח על כל הנאמר מקודם, ונחשב שיש חתימה גם על יהללוך, אבל לומר נוסח יהללוך ללא חתימה כלל, אין כאן ברכה כלל, ולא עלה לו דבר מברכת יהללוך. ואולי באמת הם מודים שאין תועלת ברכה בדבר כלל, אלא יאמרנו כשבח והודיה [ואם כן ברור שאין כאן חיוב לאמרו], ומותר לומר שבח זה אף על פי שאינו חותם בברכה, ואין כאן הפסק בין חתימת ברכת השיר לכוס [ועיין במ"א ת"פ ס"ק ג' ועיין מה שנתבאר באורך בעניין ההפסק].וכן לדעת רבי חיים כהן כתבו במאמר מרדכי (סימן תפא) [על פי העולה מדברי הט"ז שם] והגר"ז (סימן תפ), הובאו דבריהם במשנה ברורה סימן תפ ס"ק ה: ולפי מנהג זה אם בשעה שאומר יהללוך שכח וחתם בא"י מלך מהולל בתשבחות שוב לא יחתום בישתבח אלא יאמר הלל הגדול ונשמת וישתבח עד מעתה ועד עולם, ע"כ דברי המשנה ברורה. והנה, בזה יש לעיין הרבה, כיון שדעת רבי חיים כהן [לדעת הרשב"ם ורוב ראשונים, כמפורש באורך לעיל] שהלכה כרבי יוחנן וצריך לחתום ברכת השיר בישתבח, על הלל הגדול, איך יאמר הלל הגדול ללא ברכה לאחריו, והרי בזה נחלק רבי יוחנן על רב יהודה, שרב יהודה אמר יהללוך בחתימה ותו לא, שבזה נסתיימה ברכת השיר, ובא רבי יוחנן ואמר שלא די בברכת יהללוך לברכת השיר, אלא צריך להוסיף ולומר הלל הגדול בחתימת ישתבח. והנה, הן אמת שבא הטועה לכלל ברכה שאינה צריכה [ואפשר אף לבטלה] אבל עדיין לא עלתה בידו חובת ברכת השיר כתיקונה, ומחויב הוא לומר את הברכה בשלימותה, ואיך נבטלו מלהשלים ברכת השיר?
והנה, לדעת הבית יוסף בטעה וחתם בישתבח, שפסק שיאמר אחר כך יהללוך ללא חתימה, גם היה מקום לטעון הרי צריך שתהיה חתימה ביהללוך, וההוכחה לכך, וכי לחינם אומרים יהללוך אם מספיק חתימת ישתבח, וכיון שכן בטעה וחתם בישתבח, איך ישאיר יהללוך ללא חתימה. רק בזה יש לדון שבדיעבד מועילה חתימת ישתבח להלל, ואין מקום לשתי ברכות באותו עניין בזו אחר זו. אבל לשיטת רבי חיים כהן, שברכת ישתבח היא אחר הלל הגדול, נמצא שאין שום ברכה אחר הלל הגדול, ואין מקום לומר שברכת יהללוך שאחר הלל תועיל להלל הגדול שאומר אחר כך. ויש עוד להוסיף ראיה לדבר מגוף דברי הבית יוסף, שהיות שהוא נסתפק אם חתימת ישתבח היא הבוחר בשירי, או מלך מהולל, עשה כדברי רבי מאיר עראמה. ואם יש תועלת באמירת יהללוך בחתימת מלך מהולל, ואחר כך הלל הגדול וישתבח ללא חתימה, למה שינה הבית יוסף הסדר כל כך, והזיז יהללוך ממקומו, היה לו לעשות כזאת. ועל כרחך שהכל מודים שצריך שתהיה החתימה לבסוף אחר הלל הגדול. ואם כן, מנלן שבדיעבד יצא ידי חובת שלימות ברכת השיר, הכוללת חתימה אחר נשמת.
והנה, מקור פסק המאמר מרדכי הוא מדברי הט"ז סימן תפא, שבא לבאר את המשא ומתן בין השואלים לרב האי גאון, ואלו דברי הט"ז: ולי נראה דהכי קאמר דודאי שאין חתימה על הלל, אלא בתחילה היה חתימת הבוחר בשירי שייכא גם על הלל שאמר בכוס ד', כמו שהברכה אחרונה שהיא על הגפן שייכא גם על כוס ג', הוא הדין בזה החתימה, אבל לפי שאמרו התלמידים שצריך על הגפן על כל כוס, אם כן גם חתימה של הבוחר לא שייכא רק על הלל הגדול של כוס ה', לא על הלל של כוס ד' ואין לך חתימה על הלל לפ"ז, על כן חתמו בכוס ד' במלך מהולל, ובכוס ה' בהבוחר בשירי, והשיב על זה דלא יפה הוא דלא אמרו רבנן שתי ברכות פירוש שתי חתימות אלא א' מהם, ע"כ [וכעין דברי הט"ז בדרכי משה]. ולפי זה כתב שגם לדידן בטעה אין מקום לחתום שוב בברכה, כי אין שתי חתימות אלא אחת [ולא נתבררו לגמרי דברי הט"ז, מה מנהגו האם כבית יוסף או כרבי חיים כהן, והמאמר מרדכי כתב שתי אפשרויות להגיה בדברי הט"ז].
ויש לתמוה הרבה, שדעת הגאונים מבוארת שהם סוברים שלרב יהודה ברכת השיר היא רק יהללוך ולרבי יוחנן רק נשמת. ובאו התלמידים לומר יהללוך בכוס רביעית ונשמת בכוס חמישית, ועל זה השיבם רב האי שלא שמענו ברכת השיר אלא אחת, או יהללוך או נשמת, ולא שייך לומר את שתי הברכות כשני האמוראים. וכל זה לדעת הגאונים, אבל ההולכים בדעת רבי חיים כהן, שדבריו הם על פי שיטת הרשב"ם שרבי יוחנן בא להוסיף נשמת על יהללוך, אם כן שתי הברכות הן מעיקר הדין. ורבי חיים כהן רק נחלק על הרשב"ם שאין שייך לחתום בשתי הברכות, וחתימת ישתבח, שהיא חתימת נשמת, נסובה אף על יהללוך. ואם כן אין מקור כלל לדין הט"ז מתשובת רב האי גאון.
והנה, גם שיטת הבית יוסף מיוסדת על שיטת רבי חיים כהן, שבא לנהוג כדברי הטור בשם רבי חיים כהן לגמרי, אלא שמכיוון שנסתפק בחתימת ישתבח אם מלך מהולל בלבד או עד חי העולמים, עשה כעצת רבי מאיר עראמה, אבל ביסוד שיטתו צריך שיאמר גם יהללוך וגם ישתבח. ולכן בעיקר הדין בטועה בברכת השיר וחתם מיד ביהללוך, לדעת רבי חיים כהן, והבית יוסף שהולך לשיטתו, יש לדון כמו שנתבאר לעיל, שלדעת רבי חיים כהן אם חתם ביהללוך, יתכן שיצטרך לחתום שוב בברכת ישתבח[82], ולבית יוסף יש להסתפק בדבר והדין נוטה שאין צריך לחתום ביהללוך [ומכל מקום יראה שאף על פי שדברי הבית יוסף מיוסדים על שיטת רבי חיים כהן, נראה שלא הלכו בספרד אחר שיטת רבי חיים כהן, אלא מפני שבלאו הכי אין כאן ברכה נוספת אלא מאריך בברכת השיר, ואין כאן חסרון במה שמאריך הברכה, וכעין המבואר בפירוש המשנה לרמב"ם, אלא שלפירוש המשנה לרמב"ם אין מוסיף הלל הגדול, אבל לא במקום שייוולד משיטה זאת צורך לברכה נוספת, כמו בטעה ולא אמר יהללוך וכדומה, או חתם אחר יהללוך במקום שנהג כרבי חיים כהן. ולגבי ברכה וודאי ילכו אחר הרי"ף והרמב"ם ודעת הגאונים ורבים מראשוני ספרד, עיין לקמן]. ויש להוסיף שאף שהבית יוסף עשה כדברי רבי מאיר עראמה מחמת הקושי בחתימת ישתבח, מכל מקום אחר העצה נמצאה דעתו מסכמת לעיקר דברי הרמב"ם. ואם היה משאיר כמנהג לומר יהללוך ללא חתימה אחר הלל, לא היה זה כדעת הרמב"ם, שאין לנו מקור ברמב"ם אלא להאריך בנוסח הברכה, לא לומר ברכה ללא חתימה ושוב הלל הגדול וברכה נוספת.
♦
בדברי הפרי מגדים סימן תפ
פרי מגדים (אורח חיים אשל אברהם סימן תפ): ראיתי לבאר קצת. בפסחים קי"ח א' רב יהודא אמר ברכת השיר יהללוך (היא ברכה אחרונה אחר הלל), ורבי יוחנן אמר נשמת, ופירשו התוספות ד"ה רבי יוחנן אמר, אף נשמת, דאם לא כן אנן כמאן עבדינן, יע"ש. אבל מהרא"ש [שם פ"י סימן לב] משמע דר' יוחנן אמר רק נשמת ולא יהללוך, שכן כתב דרשב"ם פירש דעבדינן כתרוייהו (גירסת הרשב"ם שלפנינו ד"ה ור' יוחנן אינו כן, ועיין רש"י אצל הרי"ף כו, א ד"ה ר' יוחנן ומהרש"א ד"ה פרשב"ם (וא"ז) [ואליה רבה] ס"ק א, יע"ש). והמעיין ברא"ש יראה דאחר הלל חותם יהללוך מלך מהולל בתשבחות, ואחר נשמת ג"כ אומר ישתבח ומסיים מהולל בתשבחות, וזהו שכתב וחותם שנית, יע"ש. ועל זה כתב ורבינו חיים כהן לא היה מסיים אחר הלל מהולל בתשבחות, כיון דבעי למחתם אחר ישתבח, ושתי חתימות בחד גוונא למה לי, משמע אחר ישתבח חותם מלך מהולל בתשבחות. ונראה לי הטעם כיון דבסימן תע"ג מבואר בטור שיש ספק אי מברך ברכה ראשונה קודם הלל, כיון שחולקין אותו מקצתו קודם אכילה, ומספק ראוי שלא לברך, א"כ ברכה אחרונה מלך מהולל בתשבחות שהיא סיום ברכת הלל אנו אומרים אותה אחר נשמת ומתחילין ישתבח ומסיימין בברכת הלל, לא בהבוחר בשירי זמרה. ואין לומר הואיל ואין אנו מברכין לפני הלל א"כ יש לסיים אחר נשמת בסיום ברכה דפסוקי דזמרה הבוחר בשירי זמרה, דכל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו, כמו שכתב הר"ן ז"ל שם קי"ח [כו, ב ד"ה אבל], יע"ש, זה שבוש, דאנן מספיקא לא מברכין לפניו, מה שאין כן לאחריו וודאי ראוי לסיים מלך מהולל בתשבחות. ועיין ב"ח [סימן] ת"פ [ד"ה ומ"ש שגם] וסימן תפ"א [ד"ה ומ"ש שהעולם] וסימן תפ"ו [ד"ה ומ"ש וגומר] העלה ג"כ כך.הפרי מגדים הביא את דברי התוס' ודברי הרא"ש, שאף שלשניהם אומר גם יהללוך וגם נשמת, יש חילוק ביניהם, שלתוס' רבי יוחנן בא להוסיף נשמת, ולרא"ש רבי יוחנן סובר רק נשמת, אלא שאנחנו מספק עושים כשניהם רב יהודה ורבי יוחנן, גם יהללוך וגם נשמת. וכתב הפמ"ג שבדברי הרא"ש בדעת רשב"ם מבואר שחותם גם ביהללוך גם בנשמת מלך מהולל בתשבחות, ועל זה טען רבי חיים כהן איך יאמר פעמיים את חתימת מלך מהולל בתשבחות[83], ולכן כתב שרבי חיים כהן לא היה חתם מלך מהולל בתשבחות אחר יהללוך, רק אחר ישתבח היה חותם מלך מהולל בתשבחות. ושוב כתב ליתן טעם לדברי הרא"ש מה נשתנה ברכת ישתבח של ברכת השיר שיחתום במלך מהולל בתשבחות, ולא בהבוחר בשירי זמרה, כי יש מחלוקת בדין ברכה שקודם ההלל, ומספק אין מברכים ברכה שלפניה, אבל בוודאי ראוי שתהיה ברכה שלאחריה של הלל, וברכה אחרונה של הלל, שהיא יהללוך, חותמת במלך מהולל בתשבחות. ואין להשיב כמו שלפניה לא מברכים, הוא הדין שלא נברך לאחריה, על פי הכלל שכל שאין טעון ברכה לפניו אין טעון ברכה לאחריו, זו אינה טענה כלל, כי מה שאין מברכים לפניה לא מפני הכרעת הדין אלא מספק, אבל לאחריה ראוי להזכיר ברכת הלל לצאת השיטות שההלל טעון ברכה [ואין כאן ברכה לבטלה, כי בוודאי טעון ברכה אחר ההלל לפחות מדין ברכת השיר, ואם כן יאמר כבר בנוסח שיעלה גם לברכת ההלל שלאחריה].
ועדיין יש לעיין, שלדעות שאין הלל זה טעון ברכה, אם כן תקנת חז"ל הייתה לחתום עד חי העולמים, כברכת ישתבח, וממילא בחותמו רק מלך מהולל בתשבחות, לא עשה כשלימות תיקון חכמים לדעה זו. ומי לחשנו שעדיף לעשות כן, ולחתום רק מלך מהולל בתשבחות? וביותר יש לעיין למה הדבר תלוי בדין ברכת הלל שלפניה, הרי יכול לומר בפשטות ולשני הצדדים אם ברכת יהללוך שאומר זה משום שרבי יוחנן אומר אף נשמת, אם כן חייב לומר יהללוך בתורת וודאי, ולכן יש לו לחתום מלך מהולל בתשבחות אחר ישתבח, כי ברכת יהללוך חותמת במלך מהולל בתשבחות. וכן לצד שאומר מספק גם ברכת יהללוך, שחושש גם לדעת רב יהודה, אם כן יש לו לומר את חתימת מלך מהולל בתשבחות, כי היא חתימת יהללוך, וזאת אף אם נפסוק בתורת וודאי שאין מברך לפני ההלל.
ועוד יש להבין בדבריו, שנקט בדברי הרא"ש שחותם מלך מהולל בתשבחות, ומשמע בדברי הפרי מגדים, שכל טענת רבי חיים כהן, היות שהוא חותם מלך מהולל בתשבחות, גם אחר יהללוך גם אחר ישתבח, לכן יש לטעון היאך יחתום ממש אותה חתימה מלך מהולל בתשבחות בזה אחר זה. ויש לטעון - אם כל טענת רבי חיים כהן היא רק בגלל היותו חותם את אותה חתימה פעמיים, מנין לו לרבי חיים כהן שחותם את אותה חתימה? והרי כל הביאור שחותם בישתבח מלך מהולל בתשבחות, ביאר הפרי מגדים כי צריך שיעלה מספק לברכה שלאחר ההלל, ואם מברך יהללוך וחותם מלך מהולל בתשבחות, יותר אין צריך לחתום מלך מהולל בתשבחות אחר ישתבח, ויכול לחתום כנוסח הרגיל. ואם תאמר, כך הייתה המסורת אצל רבי חיים כהן בשיטת הרשב"ם, שגם ביהללוך וגם בנשמת חותם מלך מהולל בתשבחות, אם כן מה הוצרך הפרי מגדים ליתן טעם לחתימת מלך מהולל בתשבחות אחר ישתבח משום ברכת ההלל? אלא שיש לבאר שהיות שדעת הרא"ש [לסברת הפרי מגדים] היא שכל שתי הברכות נובעות ממה שעושים כדברי שני האמוראים, אם כן ברור שברכת ישתבח חותמת במלך מהולל בתשבחות, כי הוא נסובה גם על ההלל [רק צריך להוסיף, שאין חתימת מלך מהולל בתשבחות נצרכת רק אחר ברכת יהללוך, אלא מחמת ההלל. ואף לרבי יוחנן שאין אומר יהללוך, ישתבח טעונה חתימת מלך מהולל בתשבחות, כי ישתבח כוללת גם ברכת הלל שלאחריה]. ועוד יש לטעון, אם כל חתימת מלך מהולל בתשבחות אחר ישתבח היא משום ברכת ההלל, מה טוען רבי חיים כהן על הרשב"ם, ושמא הרשב"ם הוא מהסוברים שאין מברך לפני ההלל כלל?
ושוב כתב פרי מגדים בדעת התוס', ואלו דבריו: ועיין תוספות שם קי"ח א' ד"ה רבי יוחנן ותבין דברי הקישור מה שכתבו דרבי יוחנן מוסיף הוא, דפשיטא דברכת הלל יש לומר לבסוף כמו בכל פעם, כמו שכתבו בד"ה מאי, יע"ש, והוסיפו להוכיח דאם לא כן כמאן עבדינן (דלא ניחא להו לומר כתרוייהו עבדינן), ולפי זה כתבו דעל כרחך אין מסיים בב' ברכות, כרבינו חיים כהן, וא"כ אחר נשמת אומר ישתבח וחותם בסיום ברכת הלל מהולל בתשבחות, ולמה קורא ברכת השיר, ובשלמא אי רבי יוחנן פליג ואומר נשמת לחוד ומסיים בשירי זמרה וזה ברכת השיר, מה שאין כן עכשיו, לזה אמרו נשמת גופא קורא ברכת השיר הואיל ואומרים אחר פסוקי דזמרה, ולזה סיימו דבריהם שרבינו חיים כהן לא היה חותם אחר יהללוך דברכת השיר "חדא" משמע, ולא סיימו כהרא"ש דב' ברכות בחד גוונא למה לי, די"ל אחר יהללוך חותם מהולל בתשבחות ואחר ישתבח בשירי זמרה, לזה כתבו שזה אי אפשר דא"כ הוה ב' ברכות, וברכת השיר משמע "חדא" ברכה (דדוחק להם לומר דאין צריך להזכיר ברכת הלל הואיל ובכל פעם אומר, כמו שכתבו בד"ה מאי, דזה נראה להם דוחק).
הפמ"ג הביא את דברי התוס', שנקטו שרבי יוחנן אמר אך נשמת, וכתב ששתי ראיות לתוס': האחת שיהללוך יש לומר כמו כל פעם, והשניה שאם רבי יוחנן אמר לומר רק נשמת, אז אנחנו, שאומרים את שתיהן, כמו מי אנו עושים [הנה, התוספות לא הזכירו אלא את ההוכחה השניה, אנן כמאן עבדינן, והפרי מגדים חידש בדעתם שיש להם עוד ראיה, ובנה זאת על דבריהם בדיבור הקודם, שעסק בדעת רב יהודה]. וכתב הפרי מגדים שלא נוח לתוס' לדחות את הראיה השניה בכך דאנן עבדינן כתרוויהו, גם כרבי יהודה וגם כרבי יוחנן [וכמו שנקט הרא"ש, לדעתו, והטור], כי זה דוחק. והנה, התוס' באו להוכיח כדעת רבי חיים כהן ממה שאין שתי חתימות ממה שכתוב ברכת השיר בלשון יחיד, ואם יש שתי חתימות הרי זה ברכות השיר. ודוחק להם לומר שברכת יהללוך שאחר הלל אין צורך להזכירה כי היא נאמרת אחר כל הלל. ולא יכולים היו התוס' להוכיח כשיטת רבי חיים כהן כהוכחת הרא"ש, דהנה טענת הרא"ש [לדעת הפרי מגדים] היא על החתימה הכפולה מלך מהולל בתשבחות בשתי ברכות בזו אחר זו, וכל זה שייך רק לדעת הרא"ש, שכל אמורא סובר רק ברכה אחת, ואם כן ברור שהחתימה שאחר ישתבח היא מלך מהולל, כי היא הולכת גם על ההלל, אף שלא אומר יהללוך, וממילא החתימות של יהללוך ושל ישתבח שוות, והן מלך מהולל בתשבחות. לעומת זאת, לדעת התוס' שרבי יוחנן עצמו סובר שתי ברכות יהללוך ונשמת, יכול לחתום ביהללוך מלך מהולל בתשבחות, ואחר ישתבח הבוחר בשירי זמרה, ואין כאן כפילות בחתימות. ובאמת, קודם חידוש שיטת רבי חיים כהן, שהיו סבורים התוס' שחותם גם ביהללוך גם בישתבח, חתימת ישתבח הייתה הבוחר בשירי זמרה, ולפיכך היה ברור לתוס' מפני מה היא נקראת ברכת השיר, כי מוזכר בחתימה הבוחר בשירי זמרה. אולם, אחר חידוש רבי חיים כהן, שאין חותם ביהללוך וחתימת ישתבח נסובה גם על יהללוך. ממילא על כרחך חתימת ישתבח היא רק מלך מהולל בתשבחות, כי לא יתכן שתועיל חתימת הבוחר בשירי זמרה, לברכת יהללוך. ואם כן, ממילא הוקשה לתוס' למה היא נקראת ברכת השיר, ועל זה הוצרכו לומר שברכת ישתבח עצמה מכונה ברכת השיר, היא הואיל ונאמרת אחר פסוקי דזמרה.
ודברי הפרי מגדים מחודשים הרבה, שהוא סובר שאם בחתימה מוזכר שיר [דהיינו הבוחר בשירי] זה מספיק לכנותו ברכת השיר[84].
ומה שכתב הפרי מגדים, אחרי שהביאו את דעת התוס', שרבי יוחנן בא להוסיף נשמת, בזה הלשון: ולפי זה כתבו דעל כרחך אין מסיים בב' ברכות, כרבינו חיים כהן, ע"כ. יש לפרש שכל טענת התוס' ש-'ברכת' בלשון יחיד משמע רק ברכה אחת, היא אחר ההנחה שרבי יוחנן סובר שמוסיף נשמת, אבל לדעת הסוברים [הרא"ש לדעת הפרי מגדים והטור] שמספק עבדינן כתרווייהו, אין מקום לטעון שברכת משמע ברכה אחת, כי באמת כל אמורא סובר רק ברכה אחת, אלא שאנחנו עושים כדברי שניהם ואומרים שתי ברכות.
עוד יש לתמוה הרבה בדעת הפרי מגדים והב"ח, הסוברים שאם צריכה החתימה להיות נסובה על יהללוך או על הלל, חייב לחתום מלך מהולל בתשבחות, ואין לו לחתום חתימת ישתבח. ויש לתמוה, כי למה נמחוק טופס ישתבח, שהמטבע שלו הוא חתימת הבוחר בשירי, מפני ברכת יהללוך, הרי אחר נשמת וישתבח הנוסח ההגון הוא חתימת ישתבח עד חי העולמים, ומפני מה חתימת הלל תגבר? וביותר, שחתימת ישתבח כוללת את עניין חתימת מלך מהולל בתשבחות, לא מיבעיא גרסת הטור ועוד, שאף ברכת ישתבח מתחילה בנוסח מלך מהולל בתשבחות, שאין מובן מה גורע במה שמוסיף וממשיך את החתימה, אלא אף לנוסח שלנו אל מלך גדול ומהולל בתשבחת, אף שהנוסח קצת שונה מהותו שווה למלך מהולל בתשבחות, וכפי שנתבאר לעיל מכל הראשונים שלא חשו לדקדוק חילוק הנוסחאות.
♦
בדעת הט"ז
הט"ז בסימן תפ"ו כתב לחלוק על דקדוק הבית יוסף בדברי הטור, שחתימת ישתבח שאחר הלל הגדול שונה מכל חתימת ישתבח, וכתב לבאר שהטור בסימן תפ"ו נקט בתחילת חתימת ישתבח לנוסחתו, וברור שצריך לסיים את החתימה, ולא הוצרך הטור כאן לומר את הדבר הפשוט, את כל נוסח חתימת ישתבח, מה שאין כן בסימן תפ"א הוצרך לכתוב את סוף החתימה, מכיוון שהוא הזכיר מקודם את חתימת יהללוך, שהיא רק מלך מהולל בתשבחות. ואם נאמר גם אחר ישתבח מלך מהולל בתשבחות, נבוא לידי טעות שהחתימות שוות. והנה, תירוצו קשה, כי הטור בסימן ת"פ הביא את דברי הרשב"ם, שחותם מלך מהולל בתשבחות אחר יהללוך, ושוב אומר הלל הגדול וישתבח וחותם במלך מהולל בתשבחות, ולדעת הט"ז היה לטור לפרש שלא נשווה את החתימות [וכעין קושיא זאת עיין לעיל בדעת הב"ח]. ודוחק לומר שכיון שאומר הכל על כוס אחת הדברים ברורים שחתימת ישתבח שונה משל יהללוך, אבל בסימן תפ"א שישתבח על כוס חמישי, אין לחוש בדבר. ויש להוסיף עוד להקשות מדברי העיטור שהביא כעין שיטת התלמידים בטור תפ"א, ולא הזכיר בחתימה עד מלך חי העולמים. ולכן הקרוב לומר הוא כעין שיטת הט"ז, שאין כאן דקדוק לשון בטור, ובסימן תפ"ו שמקורו בתשובת רב האי גאון, שם הוזכר הלשון עד חי העולמים, נקט לשון המקור, ובסימן ת"פ ובסימן תפ"ו נמשך אחר לשון אביו, ורק בדרך הזאת יתיישבו כל הדיוקים בלשונות הראשונים.והנה, כתב הפרי מגדים באשל אברהם סימן ת"פ שהט"ז פוסק כבית יוסף שהביא את עצת רבי מאיר עראמה, וכוונתו לט"ז סימן תפ"א. והנה, אף שריהטת הלשון משמע שפוסק כבית יוסף, על כרחך יש טעות סופר בדבריו, וכמו שכתב הפרי מגדים במשבצות זהב שם, ומכל מקום נקט הפרי מגדים שיש להשוות את דבריו עם דעת הבית יוסף. אכן, בספר מאמר מרדכי כתב שיש שתי אפשרויות להגיה בדברי הט"ז, או כבית יוסף או כשיטת רבי חיים כהן. ונראה שעל כרחך ראוי לומר בדברי הט"ז כדעת רבי חיים כהן ולא נוקט כדברי הבית יוסף, שהרי הט"ז בסימן תפ"ו כתב דברים ברורים שאין מקום לקושיית התוס', והיות שעצת רבי מאיר עראמה לא נוצרה אלא כפתרון למבוך הספק של האחרונים מה היא חתימת ישתבח, והיות שלדעת הט"ז אין כל ספק, אין מקום לנהוג כן.
♦
מנהג אשכנז וצרפת הקדום הוא דעת רבי חיים כהן בחתימת ישתבח ודיון בדעת מהרש"ל
יש לציין שבכל המקורות הקדומים מבואר שמנהג אשכנז, וצרפת אחר ששינו את המנהג מדעת הרשב"ם לחתום גם ביהללוך גם בנשמת, נהגו כרבי חיים כהן. וגם בפולין נהגו כעיקר שיטתו של רבי חיים כהן כמבואר בשו"ת מהרש"ל (סימן פח בחרוזי הסדר): וישפוך, יגמור בהלל, יסיים נשמת, חתום ישתבח, ע"כ. ויש לעיין בטעם השמטתו הזכרת יהללוך, ואפשר שזה נכלל באמרו יגמור בהלל, והיינו עם אמירת יהללוך, אך לכאורה משמע אף בחתימה,. ויש לומר שמהנוסח חתום ישתבח, מבואר שהחתימה היא רק בישתבח,. ועדיין יש לעיין שלא רמז על אמירת הלל הגדול,. אמנם, באם רוצה לשתות כוס חמישי הזכיר שיאמר הלל הגדול על כוס חמישי, וזה לשונו: ואם ירצה עוד לשתות יין, א"כ יסלק הלל הקטן זהו הסתם ההלל, ולא יחתום ההלל, וישתה, ואחר כך יעשה כוס חמישי להלל הגדול, דהיינו כי לעולם חסדו, והפסוק של רננו צדיקים אינו שייך לו, אלא הוא מן המזמור אחר, חתום יזכור קדוש, ר"ל יחתום בישתבח, ע"כ[85]. ומבואר בדבריו שלמנהג אשכנז עיקר החתימה היא בישתבח, גם מבואר במשמעות דבריו שהחתימה היא של ישתבח. ומבואר גם בדברי המהרש"ל שהוא הלך בשיטת רבי חיים כהן, שעל פי שורת הדין ברכת השיר טעונה שתי ברכות, רק אין לחתום בשנים, כי למה יאמר שתי חתימות. והבין המהרש"ל שהוא הדין אם הוא מחלק לשתי כוסות, ואומר יהללוך כל כוס רביעית, גם אינו חותם, והוא למד זאת מדברי רב סעדיה גאון, שסובר שאין לחתום יהללוך גם על כוס רביעי גם על כוס חמישי. אך לכאורה יש לחלק, שכל דברי רב סעדיה נאמרו לשיטתו, שלעולם ברכת השיר היא יהללוך בלבד, ואם כן אין מקום לכופלה, אבל לדעת רבי חיים כהן, שברכת השיר מורכבת משתי ברכות, יתכן שאם הוא מחלק לשתי כוסות יחתום בשתיהן, כוס רביעי ביהללוך וכוס חמישי בישתבח [אך האמת היא שרבי חיים כהן עצמו, שהולך בשיטת הרשב"ם והתוס', לא סובר כלל כוס חמישי, ולדבריו של רבי חיים כהן על כוס אחת הוא אמור לברך את ברכת השיר, שהיא כוללת גם יהללוך גם נשמת בחתימת נשמת. אולם, המהרש"ל תפס כן גם בשיטת רבי חיים כהן והוא חידוש]. ועיין עוד בדברי הדרכי משה והט"ז סימן תפ"א.ובאמת, נמצא במנורת המאור, הסובר כשיטת רבי חיים כהן, ובכל זאת כתב, וכתב עוד שם ואם רצה לשתות כוס חמישי, לא יחתום ביהללוך אחר ההלל, ושותה ואינו מברך לפניו ולאחריו, ואומר הלל גדול ונשמת כל חי וחותם בא"י מלך מהולל בתשבחות, ושותה כוס חמישי, ע"כ. שיעור דבריו: לא יחתום ביהללוך על ההלל שאומר בכוס רביעי, ועל כוס חמישי אומר הלל הגדול ונשמת בחתימה. ומבואר שאף לשיטת רבי חיים כהן אין לחתום ביהללוך, והדבר צריך תלמוד, וכנ"ל, שעד כאן לא אמרה רב סעדיה גאון אלא לשיטתו.
♦
בדברי המגן אברהם סימן תכב באמירת הלל בתוך פסוקי דזמרה
כתב המגן אברהם סימן תכב ס"ק ו': ואם בא לבית הכנסת סמוך להלל, יקרא הלל תחלה עם הציבור, ואח"כ יתפלל, (ל"ח) ואפשר כשהוא אומר פסוקי דזמרה מותר להפסיק באמצע לקרא הלל עם הציבור דלא גרע ממזמורים שמוסיפין בשבת[86], מיהו נראה לי דאז לא יברך על ההלל לא בתחלה ולא בסוף, כיון שאומר ברוך שאמר וישתבח, אם כן היאך יברך ב"פ, וכיוצא בזה כתבו בהגדת פסח, לכן דוקא בהלל דר"ח יעשה כן כיון דהרבה פוסקים שלא לברך, אבל בימים שגומרים ההלל לא יאמר אותו באמצע פסוקי דזמרה[87], ע"כ.והנה, מה שכתב המגן אברהם וכיוצא בזה כתבו בהגדת פסח, ע"כ, ביאר במחצית השקל בזה הלשון: והר' חיים כהן לא היה חותם בהלל ביהללוך בא"י כו' אלא היה חותם אחר נשמת כל חי. כי למה יחתום ב' פעמים בענין אחד עכ"ל. וקי"ל כהרר"ח כהן. והוא הדין הכא, ע"כ. מבואר שכל טענת המגן אברהם מבוססת על קושיית רבי חיים כהן, שטען לא לברך שתי פעמים, והוא הדין בהלל וישתבח. ולכאורה בנידון המגן אברהם הכל מודים שלא יברך שתי פעמים, שעד כאן לא טען הרשב"ם שיש לברך שתים אלא שאומר הלל וחותם ביהללוך, ושוב מתחיל בהלל הגדול וחותם בישתבח, אבל בנידון המגן אברהם אומר הלל בין ברכת ברוך שאמר לישתבח, ואיך יברך שהוא בתווך בין ברכה שלפניה לברכה שלאחריה.
ויש להקשות, כיון שהלכה כרבי חיים כהן, והמגן אברהם השווה את נידונו לכוס רביעי, גם אם הוא לא חותם בברכת הלל מכל מקום ראוי שיאמר יהללוך אחר ההלל, כמו שאומר בהגדה יהללוך אחר ההלל ללא חתימה, וחתימת ישתבח מועילה ליהללוך, והוא הדין בנידון המגן אברהם. והנה, במי שסיים את כל פסוקי דזמרה ועומד ממש קודם ישתבח, יתכן שאין ראוי לומר יהללוך, כי כבר אין פסוקי דזמרה שיאמר אחריהם ישתבח, ולפיכך ראוי שמיד אחר ההלל, שנחשב גם למזמורים, יאמר ישתבח, וכל זה שייך רק לדעת רבי חיים כהן, שאומר הלל הגדול אחר יהללוך ושוב ישתבח[88]. אולם, לדעת הבית יוסף, ויש שנהגו כמותו, אומר יהללוך, ששייך להלל, אחר מיד אחר ישתבח, ואם כן הוא הדין כאן יאמר יהללוך ללא חתימה ושוב ישתבח בחתימה. ויתכן לומר שכיון שהמגן אברהם הגביל את דבריו להלל של ראש חודש, שיש בו דעות אם מברך עליו, לפיכך אין ראוי שיאמר יהללוך בתוך הברכות מספק [אבל עיין לקמן בביאור דברי המגן אברהם מאי שנא הלל דראש חודש מיום שגומרים בו את ההלל], והיה מקום לומר שאף לדעות הסוברים שוודאי מברכים על הלל של ראש חודש, אין ראוי לומר יהללוך בתוך הברכות, כי ברכות הלל של ראש חודש ממנהג הוא, ואל יכנסו בתוך ברכות חובה, אך ברכות ברוך שאמר וישתבח עצמן שנויות במחלוקת אם מנהג הן או מדינא דגמרא.והנה, בעיקר דברי במגן אברהם שסיים: לכן דוקא בהלל דראש חודש יעשה כן, כיון דהרבה פוסקים שלא לברך, אבל בימים שגומרים ההלל, לא יאמר אותו באמצע פסוקי דזמרה, ע"כ. והנה, המגן אברהם לא ביאר למה לא יאמר אותו בתוך פסוקי דזמרה, רק אמר שבמקום שהברכה על ההלל וודאית אין לעשות כן. ובמשנה ברורה סימן תכב ס"ק ט"ז כתב בזה הלשון: וכל זה בהלל דר"ח שיש פוסקים דאין לברך עליו אבל בימים שגומרים את ההלל דאז חייב הוא בברכה לכו"ע אין לו לומר באמצע פסוקי דזמרה שלא יפסיד הברכות, ע"כ. ומקור הדברים במחצית השקל.
ואינו מובן, כיון שיוצא בברכת ברוך שאמר וישתבח אינו מפסיד הברכות, ואף שסוף דבר לא בירך ברכות ההלל אין זה חשיב הפסד[89]. ודוחק לומר שראוי יותר שיברך את ברכתו הברורה, שהיא ברכת ההלל, ורק בהלל דראש חודש, לצאת דעת הסוברים שאין מברכים, יאמר בתוך פסוקי דזמרה ותעלה לו ברכת ברוך שאמר וישתבח, שגם אם נאמר שהוא מפסיד את הברכות עדיין יש לו תקנה לומר יהללוך ללא חתימה, כדרך שאומר בפסח בכוס רביעי לדעת רבי חיים כהן. והנה, כל זה הוא לצד שדעת רבי חיים כהן היא על דרך הפשטות ברשב"ם, שברכת יהללוך ונשמת מדינא, שרבי יוחנן אמר אף נשמת, אבל לדעת הטור, שמספק מברכים גם יהללוך וגם ישתבח, יתכן שאין תקנת יהללוך ללא חתימה דרך לכתחילה שהרי לא נתקן כך מתחילה, אלא רק נעשה מחמת הספק. ויתכן עוד שהפתרון הוא רק לברכת יהללוך, שהיא ברכה שלאחריה, ובפרט שאינה עיקר הברכה, שאף ביום שגומרים את ההלל אינה אלא בתורת מנהג, אבל הברכה העיקרית, הברכה שלפניה, אין לה תקנה בתוך פסוקי דזמרה אלא לסמוך על ברוך שאמר, וזה אינו ראוי לכתחילה.
ואפשר שהאחרונים מבינים בדברי המגן אברהם שבאמת מי שאומר הלל בתוך פסוקי דזמרה מפסיד את ברכות ההלל, רק עדיף שיפסיד את הברכות ויאמר הלל עם הציבור, כי יש אומרים שאין הלל בראש חודש כי אם בציבור. ואם תאמר, אם בין כה הוא אינו מברך, אז שיאמר אחר כך הלל ביחידות, יש לומר שאינו מקיים את עיקר ההלל, שאינו מתקיים אלא בציבור, וגם לדעות שאין ברכה בהלל של ראש חודש ראוי מטעם זה לאומרו בציבור.
אך זה דחוק, שהרי מקורו של המגן אברהם מליל פסח, ושם וודאי יוצא בברכת ההלל על ידי ישתבח, ושם לא שייך לומר שמפסיד את הברכות, ועיין[90]. ויתכן לפרש את דברי המגן אברהם בעניין אחר מהמחצית השקל, שלכתחילה אינו ראוי שיוסיף מזמורים בתוך פסוקי דזמרה, למרות שמעיקר הדין מותר, ולכן בימים שגומרים את ההלל, שיכול היחיד לומר את ההלל בברכות אין לו לומר הלל בתוך פסוקי דזמרה, ועיין בחיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קיח סעיף ט'.
ויש להעיר עוד לדברי הב"ח, שאם אומר ישתבח אחר הלל חותם בברכת מלך מהולל בתשבחות בלבד, ואם כן מנידון המגן אברהם משמע שחותם כחתימת ישתבח [והמגן אברהם ת"פ הביא לדברי הב"ח]. ויש לומר שעד כאן לא אמר הב"ח אלא במקום שצריך לברכת יהללוך מדינא, כמו בלילי פסחים [או מספק לדעת הטור], אבל בברכה שלאחריה של סתם הלל, שאינה אלא מנהג, אין צריך לחתום כברכת יהללוך [אך עיין בדברי הלקט יושר[91]]. ובפרט שאין אומר הוא יהללוך ללא חתימה, ונסמך רק על ברכת ישתבח, לא שייך שיאמר רק חתימת יהללוך ללא גוף הברכה [ועיין לעיל, בעיקר הטענה למה לא יאמר יהללוך ללא חתימה]. ומכל מקום, מתבאר בדברי המגן אברהם שברכת ישתבח עם חתימת ישתבח, מועילה לברכה שלאחריה של הלל במקום יהללוך, אפילו לדעת הב"ח בהלכות פסח.
עוד יש לדון בדברי המגן אברהם, שהוא סובר שברכת ברוך שאמר וישתבח מועילים להלל, אם מועיל על כל פנים בדיעבד גם למי שאומר הלל במקומו אחר שמונה עשרה ופותח בברוך שאמר וחותם בישתבח. והדבר תלוי אם כוונת המגן אברהם היא שברכות ברוך שאמר וישתבח עולות להלל, או שהן אינן עולות והוא מפסיד את הברכות, רק שאין יכול לברך שתי פעמים, וגם אם עולות לו הברכות יתכן שזה רק אגב ברכות פסוקי דזמרה, אבל לבוא ולברך רק על הלל ברכות שאינן של הלל אין לזה מקום, ואינו מוכרע[92].
♦
ביאור דעת הגר"א
המעשה רב (הלכות פסח סוף אות קצ"ב) כתב בזה הלשון: שפוך חמתך והלל וא"א יהללוך כלל רק הודו ונשמת וישתבח, וחותם בברכת ישתבח,[93] ע"כ.והנה, בכל הראשונים אין סימוכין לדעה זו, ואין מי שיאמר לומר נשמת וישתבח ללא יהללוך, ומאידך יש לדעה זו מקור גדול בתלמוד, שבמחלוקת רב יהודה ורבי יוחנן אם ברכת השיר היא יהללוך או נשמת, פסק כרבי יוחנן שאומר נשמת, וכדעות הראשונים, המפרשים דברי רבי יוחנן כפשוטם שרבי יוחנן אמר נשמת בלבד, ולא בא להוסיף נשמת על יהללוך.והנה, הטעם לפסוק כרבי יוחנן הוא פשוט ומבואר, שהלכה כרבי יוחנן לגבי רב יהודה, וגם ראשוני אשכנז פסקו כרבי יוחנן, אלא שהם פירשו שבא להוסיף.
לא נצרכה אלא לבאר ולברר מפני מה פסק כן ולא אמר לעשות כקדמונים. והיה מקום לומר בפשיטות שכן עולה לפי כללי התלמוד לפסוק כרבי יוחנן, וכן מסתבר היה לו לפרש כדעת הגאונים שרבי יוחנן אינו מוסיף, אלא סובר נשמת בלבד. מכל מקום נראה שאין הדבר מספיק, כי גם אם נאמר כן, עדיין יש לדון, שהיה ראוי לעשות כקדמונים אם אין חסרון בתוספת הדברים.
עוד יש להוסיף שעדיין אין זה לגמרי כרבי יוחנן לסוברים שרבי יוחנן אמר נשמת בלבד, שלראשונים אלו לדעת רבי יוחנן אין אומר הלל הגדול כלל על כוס רביעי, ואילו לפי המבואר במעשה רב אמר הגר"א הלל הגדול-הודו קודם נשמת, ואין זה מוכרח [עיין בהערה[94]].
והנראה, שהנה המנהג הקדום באשכנז היה לברך ולחתום גם ביהללוך וגם בנשמת, והראשונים ערערו על הדבר כדברי רבי חיים כהן, וכיון שלענין הלכה סוף דבר התקבלה טענת רבי חיים כהן, עקרו את המנהג הוא לחתום בשתי הברכות, ואמרו לברך גם יהללוך וגם נשמת ולחתום רק חתימה אחת אחר ישתבח. והגר"א סובר שאין תועלת באמירת יהללוך ללא חתימה, ומה ענין לומר שתי נוסחאות של ברכה בברכה אחת, וכטענת המהר"ל (בספרו גבורת ה' פרק שישים וחמשה) וזה לשונו: ולפי זה קשה מאוד אם כן למה אומרים יהללוך אם אין חותמין אחריו, דמה נזכר יותר ביהללוך, יותר ממה שנזכר בישתבח, בשלמא אם חותמים ביהללוך, י"ל מפני שנוהגים לחתום אחר ההלל לכך צ"ל יהללוך, אבל אם אין חותמין אם כן למה לי יהללוך, ע"כ[95]. ולכן סובר הגר"א שאין מקום לשתי ברכות, ואם כן ראוי לומר רק ברכה אחת, אך עדיין לא הוכרע איזו ברכה יאמר אם יהללוך לבד או נשמת לבד, ונראה שעדיף לומר נשמת שזאת השארת המנהג על כנו, שהרי מאז שנתקבלה דעתו של רבי חיים כהן, חתמו בנשמת בברכת ישתבח, ואמרו יהללוך ללא תועלת, לדעת הגר"א, ולכן הוא הוציא את אמירת יהללוך. ועוד יש להוסיף להעדיף את ברכת נשמת על פני יהללוך, כי ביארו ראשוני אשכנז שהלכה כרבי יוחנן, ואף על פי שלדעתם רבי יוחנן בא להוסיף נשמת, אחר שכבר ממילא יצאה ברכת יהללוך, שהרי אין חותמים בה, עדיין יש לקבוע שהלכה כרבי יוחנן כפירוש שרבי יוחנן לא בא להוסיף [וגם בלאו הכי עדיף לפסוק כרבי יוחנן לגבי רב יהודה, ומה שכל הגאונים וראשוני ספרד פסקו כרבי יהודה, זה מפני שכך היה מנהגם, אבל מנהג אשכנז היה לומר גם נשמת, ואין כאן קביעת הלכה של הגאונים אלא הלכה מחמת מנהג, והמנהג הזה לא נתפשט באשכנז[96], ובפרט לפי מה שנתבאר לעיל, שגם לדעת הגאונים אין מעכב אם יאמר נשמת ולא יהללוך]. ומה שאומר גם הלל הגדול, אף אם נאמר שאין הכרח מדעת רבי יוחנן לאמרו מכל מקום אין חסרון בדבר, ויותר יש לומר שלגרסת רשב"ם יש לאמרו אף אם נפרש ברבי יוחנן שברכת נשמת לבדה. ולא סבירא ליה להגר"א לעשות כעצת רבי מאיר עראמה, וכבר נתבאר לעיל באורך הקושי בעצה זו, הן אמת שלמבואר שם לדעת הרמב"ם בפירוש המשנה יש מקום לכלול בנוסח הברכה את שתי הנוסחאות וכמבואר לעיל.
♦
פרק שישי
שמועה בשם הגר"ח מבריסק שמסתבר שאינה מכוונת
בהגדה מבית לוי (חלק ב' קובץ הוספות עמוד קי"א) מובאת הנהגת הגר"ח מבריסק, שלא היה אומר יהללוך, רק אחר נשמת היה אומר ישתבח ואומר בחתימת ישתבח שתי חתימות אחת של יהללוך מלך מהולל בתשבחות ושוב ממשיך בחתימת ישתבח[97]. ואין זה מובן, כי הוא רצה לעשות כן לצאת כל השיטות, והרי לא הזכיר יהללוך כלל, ונמצא עוקר את השיטה הסוברת שברכת השיר היא יהללוך. גם לא מובן מה העניין לחתום בחתימת יהללוך אם אין מזכיר כלל יהללוך.הנהגת הגר"ח מבריסק במסורות מדויקת
והאמת שאין השמועה מדויקת כלל, ובכל המקורות[98] גם להנהגת הגר"ח אמר יהללוך, וכך שמעתי מתלמידי בני הגרי"ז מבריסק[99], שנהג ממש כעצת רבי מאיר עראמה שאומר הלל הגדול, נשמת ישתבח עד חתימה, יהללוך וחתימת יהללוך שהיא מלך מהולל בתשבחות, ותכף הוסיף את המשך החתימה כחתימת ישתבח עד הסוף. ויש טוענים שכך היה נוהג הכתב סופר[100] [ויש האומרים שכך היה אף מנהג אביו החתם סופר].וטעם הנהגה זו, שהוא עושה ממש כהכרעת הבית יוסף, אלא שלפי פסק הבית יוסף נמצא שלא חתם חתימת ישתבח, ולהנהגה זו חתם גם בשל ישתבח, ומועילה חתימת ישתבח, אף שהוא הפסיק בינה באמירת יהללוך. והנה, להנהגת הגר"ח נמצא שסוף דבר האריך בחתימת יהללוך למרות שחתימת יהללוך קצרה. וביאור הדבר הוא שכיון שהוא אמר את חתימת יהללוך, שהיא מלך מהולל בתשבחות, מה בכך שהוסיף דברים אחר חתימתו, ולגבי הפסק ברור שאין לחשוש כי וודאי הוא מעניין ברכת השיר, וברור.
ויש לדון האם בתוספת אחר השלמת החתימה אין חיסרון. ובשער הציון סימן ר"ח ס"ק נ"ב האריך לפסוק כרוב ראשונים שאין לחתום על המחיה ועל הכלכלה, וקצת משמע שיש חיסרון בדבר, ולכאורה הרי הוא מוסיף אחר השלמת החתימה, ואין כאן חיסרון, והאם נלמד מדבריו שהוא סובר שיש גריעותא גם בהשלים חתימתו, או שמא הוא רצה להעמיד את עיקר הנוסח על מכונו, למרות שלא תהיה ריעותא בתוספת ועל הכלכלה[101]. אמנם, יש מקצת אחרונים שחששו בהוספת ועל הכלכלה שזו כחתימה בשתים[102], אך מכל מקום אין דבריהם מוכרעים[103], אכן, מעצם הדבר שיש חיסרון של חתימה בשתים אנו למדים שגם אם הוא סיים את נוסח הברכה הרי הוא מקלקלה בתוספת שאינה הגונה. ולפי זה יש לדון אם ברכת יהללוך ראויה רק לחתימת מלך מהולל בתשבחות ותו לא, שכל שיוסיף אחר החתימה המשך חתימת ישתבח הרי הוא מחסר, ועיין.
והנה, גם בעצה זו יש לדון, מה היא באה לתקן. הרי בבית יוסף מבואר שאם הוא מסיים ביהללוך אין צורך בחתימת ישתבח [אך עיין לעיל באורך, לתמוה על דברי הבית יוסף בזה], ואולי הגר"ח סבר בזה שלא כבית יוסף, אלא לשיטתו יש חיסרון בחתימה גם כשהוא מסיים ביהללוך[104]. אך אם כן עדיין לא נתברר הדבר, שאם עצה זו נכונה, להוסיף את המשך חתימת ישתבח אחרי חתימת יהללוך, מה כל חרדת הקדמונים, עד שהוצרכו הבית יוסף ורבי מאיר עראמה לעקור את המנהג ולשנות משיטת רבי חיים כהן. והרי מכוח זה שאין אפשרות לחתום חתימת ישתבח אחר יהללוך, באו להפך את כל הסדר [אלא אם כן נאמר שלא שייך לשלב שתי החתימות אחר ישתבח כמו אחר יהללוך].
אלא שיש לומר שמנהג ספרד, ורבי מאיר עראמה והבית יוסף מכללם, שכל חתימת ישתבח פותחת במלך גדול ומהולל בתשבחות, ואם כן, אין את הנהגת הגר"ח אלא למנהג אשכנז, שפותחים את חתימת ישתבח ממש כחתימת יהללוך, במלך מהולל בתשבחות. אך עדיין יש להעיר, שלדעת הטור, שנוסח כל חתימת ישתבח פותח בחתימת יהללוך מלך מהולל בתשבחות, ואם כן לגירסתו נוח להמשיך חתימת יהללוך, דהיינו מלך מהולל בתשבחות, ולומר את המשך חתימת ישתבח[105].
והנה, יש שנהגו[106] כעצה זו, והם חותמים אחר יהללוך ממש כחתימת ישתבח, וכה חתימתם אל מלך גדול ומהולל בתשבחות, אל ההודאות אדון הנפלאות, הבוחר בשירי זמרה מלך אל חי העולמים. והנה, במקום חתימת יהללוך שהיא מלך מהולל בתשבחות חותם, אל מלך גדול ומהולל בתשבחות, וטוען שאין זה מגרע מחתימת יהללוך[107] שאין זה שינוי המעכב[108]. ולהנהגה זו יקשה יותר כל הנ"ל, שאם אפשר בחתימת ישתבח למה עקר הבית יוסף את הוראת רבי חיים כהן, הרי בלאו הכי חותם הוא בחתימת ישתבחובספר תשובות והנהגות (כרך ד סימן קג) כתב: לעניות דעתי נראה דבליל הסדר אפשר להחמיר ולצאת לכולי עלמא, והיינו שיאמר הלל ויהללוך בלי חתימה, ואח"כ נשמת וישתבח בלי חתימה, ולבסוף יאמר יהללוך עם חתימת הלל מלך מהולל בתשבחות, ותיכף גומר "א-ל מלך גדול בתשבחות א-ל ההודאות אדון הנפלאות הבוחר בשירי זמרה מלך א-ל חי העולמים" ובזה יצאנו ידי כל השיטות שהחתימה בשניהם, וראיתי שכבר העירו עצה זאת.
והוא דבר חדש, לומר יהללוך שתי פעמים, גם הזכיר בחתימה אל מלך גדול ומהולל בתשבחות, ואין זה מנהג הגר"ח.
♦
סיכום עיקרי השיטות
מנהג הגאונים וראשוני ספרד:אומרים יהללוך מיד אחר הלל כמו כל הלל, לא הוזכרה כלל אמירת הלל הגדול, הנימוק הלכה כרב יהודה שברכת השיר היא יהללוך, ולא הוזכרה אמירת הלל הגדול על כוס רביעי, כך מבואר גם באחרוני ראשוני ספרד בהגדת הריטב"א וכן הוא במאמר חמץ לרשב"ץ אות קל"ו[109], וכן הוא בהגדת אברבנאל[110].
מנהג קדמוני אשכנז וצרפת:
אומרים הלל ואחריו יהללוך בחתימה, הלל הגדול ואחריו נשמת בחתימת ישתבח, הנימוק הלכה כרבי יוחנן שברכת השיר היא נשמת, ופירוש דעת רבי יוחנן שבא להוסיף נשמת וכוונתו להוסיף נשמת אחר אמירת הלל הגדול.
דעת רבי חיים כהן:
כדעת רשב"ם[111] אלא שהסיר את החתימה מיהללוך, ואחריו התפשט המנהג באשכנז וצרפת כדעתו [אלא שהב"ח כתב בדעת רבי חיים כהן לחתום חתימת יהללוך ולא חתימת ישתבח, ואחרונים רבים חולקים, ונתבאר באורך שהעיקר שיחתום בחתימת ישתבח].
מנהג ספרד בתום תקופת הראשונים כרבי חיים כהן:
כך מתבאר בדברי הבית יוסף[112], ומדברי המנורת המאור (פרק ב - תפילה הלכות חג המצות עמוד 268קיב)), ובספר סדר היום (סדר ההגדה וכוונתה)קיג).
דעת הבית יוסף כרבי מאיר עראמה:[113][114]
הבית יוסף, מתוך ספיקתו בחתימת יהללוך לדעת רבי חיים כהן, נהג כעצת רבי מאיר עראמה לומר הלל, הלל הגדול, נשמת, ישתבח ללא חתימה, יהללוך בחתימה, ואחריו נמשכו עדות המזרח[115].
המנהג באשכנז אחר השולחן ערוך:
ברוב המקומות באשכנז המשיכו לנהוג כרבי חיים כהן[116], רק במקצת מקומות החל לנהוג כעצת רבי מאיר עראמה שקבלה הבית יוסף, עד שכיום ברוב המקומות נוהגים כמסקנתהבית יוסף.
דעות נוספות באשכנז מהר"ל כרשב"ם והגר"א דרך אחרת:
המהר"ל האריך להחזיר דעת הרשב"ם לקדמותה, ואילו הגר"א חידש דרך אחרת לומר הלל ללא יהללוך כלל ושוב הלל הגדול נשמת וישתבח. בדברי המהר"ל מבואר שהחזיר דעת הרשב"ם והמנהג הקדום בגלל הקושי בדעת רבי חיים כהן, ולעיל נתבאר באורך בדברי הגר"א שמסתבר שמקור הנהגתו בקושי בדעת רבי חיים כהן, רק שהוא אינו סובר לנהוג כדעת רשב"ם לחתום בשנים.
טענה עצומה על מנהג אשכנז היום ובמנהג ספרד:
כבר נאמר שמנהג אשכנז כיום, שכמעט כולם נוהגים כיום כבית יוסף היפך המנהג הוותיק, ויש טענה עצומה על כך. הנה, הנימוק לעזוב את המנהג כרבי חיים כהן, זה מחמת טענת הבית יוסף שיש ספק בחתימת ישתבח, אם היא כחתימת יהללוך או חתימת ישתבח. ושורש הספק של הבית יוסף הוא מחמת הסתירה בדברי הטור בנוסח החתימה, אבל אחר שנתברר כי בכל המקורות מבואר שהחתימה גם לשיטת רבי חיים כהן היא חתימת ישתבח, אם כן אין כאן כל ספק, ואין שום סיבה לסור מן המנהג. כך מתבאר מדברי הראשונים, וכך הוא הנוסח בכל הגדות אשכנז הקדומות[117], אף במקומות בספרד שנהגו כדעת רבי חיים כהן מבואר בסדר היום מבואר שאמרו חתימת ישתבח, אך בדברי המנורת המאור מבואר שחותם מלך מהולל בתשבחות.
♦ ♦ ♦