הערה על מאמרו של הבה"ח יצחק פרץ "בעניין לימוד תורה בחזרת הש"ץ" (עמוד קמ"ט)

ראה ראיתי את תשובתו של הבה"ח יצחק פרץ הי"ו להתיר ללמוד בחזרת הש"ץ למי שגם כך לא ממש מקשיב. אך לענ"ד אין בדבריו כדי צרכו כדי להתיר, ואענה בקצרה.
הנה בתשובתי בירחון האוצר גיליון מט, ובגיליון נא בהערות הקוראים, הבאנו לזה ראיות רבות.
חדא, מה שהביאו ראיה מהרא"ש בארחות חיים כבר כתבתי (גיליון מט עמ' סז ונא עמ' תפט) שלא לכל הדעות ספר ארחות חיים יצא כולו מהרא"ש. ואף לדעת הסוברים שכן כולו מהרא"ש, מ"מ בתשובת הרא"ש המובאת בש"ע (ס' קכד, ד) מוכח להדיא שחייב להקשיב לחזרה וכל אחד יעשה עצמו כאילו אין ט' זולתו. (וראה בחלק נא עמ' תפט אות ד).
ועוד בגיליון מט (עמ' סה אות ה) הבאתי שכתבו כמה ראשונים שיש חיוב להקשיב לחזרת הש"ץ ע"ש.
ולגבי הראיה מהמהרי"ל, גם אם נאמר שדעת המהרי"ל להקל בזה, מ"מ בשאר הראשונים שהבאתי שם משמע שאין דעתם כן. ועוד עיין בגיליון נא (עמ' תצ) כמה טעמי תריצי שאין להוכיח כן מדברי המהרי"ל. חדא, שלא כתוב שלמד בחזרת הש"ץ (ויש הרבה הגה' במהדורת מכון ירושלים, כך שקשה לקבוע איזו גירסא היא האמיתית, ובפרט שבהוצאה הנ"ל לא הוסיפו משפט זה שלמד בחזרת הש"ץ בהלכה למעלה). ועוד, שיש שני פירושים בדעת המהרי"ל, ולשניהם אין הדברים כפשוטם. ע"ש.
מש"כ שבהגה' יש נוחלין חלק על אביו שהתיר ללמוד בזמן הקדיש או קדושה, אינו כן. בפרוש כתב הרב יש נוחלין שיש ללמוד 'כשינגן המנגן' 'או שאר דברים שרגילים החזנים להאריך במחזור וביוצרות בניגונים'. ובנו בהגה' רק הסביר את דברי אביו. וזה פשוט.
מה שהביא ראיה מספר תפארת שמואל (על הגר"ש אויערבך זצ"ל עמ' כב), ממקום שבא להביא יש ראיה לסתור. קודם כל כתבו בשמו שבאמצע החזרה היה מוכיח את הלומדים. ושם הביא שדעת הגה"צ ר' שמואל הומינר שאף אם סיים היחיד באמצע החזרה צריך להקשיב. ולדעת הגרש"א אין חיוב. אמנם בהליכות שלמה (פ"ט, ג) כתבו בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל שגם מי שסיים את התפילה באמצע החזרה, חובה עליו לשמוע כל שאר תפלת הש"ץ ולכוין לברכותיו, כי היא חובת הציבור וגם הוא חלק מהציבור. ע"ש. וכן נראה יותר, דלא משתמט לאף פוסק שיאמר כן.
ומה שהביא ראיה מהמאמר מרדכי (ס' קכד סק"ו). הנה לא הזכיר כלל את הנושא הזה ואת הרמ"ע. שביאר, דמה שכתב הש"ע שיש לקהל לשתוק היינו לאפוקי שלא ידבר דברים בטלים או שאר דברים שאינן מתפלת י"ח דאז אינו מכוין לברכת החזן. עכ"ל. אינו עניין לנד"ד. ששם איירי האם מותר לקהל לומר את הברכות יחד עם הש"ץ. ודעתו שמותר. ועוד, שלהדיא כתב שאסור דברים בטלים או 'שאר דברים שאינן מתפלת י"ח'. וזה ברור.
וע"ש בתשובתי בגיליון מט שהבאנו בס"ד אמבוהא דספרי שאסרו, ואיך אפשר להביא כמה פוסקים בודדים שהתירו לעומת רוב מוחלט של הפוסקים שאסרו? ויש עוד להדגיש, שגם הרמ"ע מפאנו לא כתב דבריו לעשות כן לכתחילה. אלא שהנוהג כן הנח להם, ומה טוב שלא לעסוק בדברים אחרים. ובעולת תמיד כתב בשם הרמ"ע דאי עביד כן לא נקרא חוטא כיון שעסק בתורה. וכ"ה במקור חיים שאין למחות בידם. וכן במגן גיבורים.
ונברך את הבה"ח שיגדל בתורה וביראת שמים טהורה ויהיה למורה הוראות בישראל
יובל קורסיה
♦ ♦ ♦