אלישע בעל כנפים
איתא בשבת מ"ט ע"א:אמר רבי ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים מאי היא אביי אמר שלא יפיח בהן רבא אמר שלא יישן בהן ואמאי קרי ליה בעל כנפים שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק ראהו קסדור אחד רץ מפניו ורץ אחריו וכיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו אמר לו מה זה בידך אמר לו כנפי יונה פשט את ידו ונמצאו כנפי יונה לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים ומאי שנא כנפי יונה משאר עופות משום דאמתיל כנסת ישראל ליונה שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף וגו' מה יונה כנפיה מגינות עליה אף ישראל מצות מגינות עליהן.
וברש"י שם:
שלא יפיח. שיכול להעמיד עצמו בשעת הרוח.
שלא יישן בהן. שמא יפיח או יראה קרי אבל אם יכול להזהר שלא יישן בהן כל הגופים נקיים בהפחה שיכולין להעמיד עצמן.
ינקרו את מוחו. שהוא תחת התפילין. ינקרו לשון ניקור עינים.
קסדור. מנישטרא"ל שהיה ממונה על כך.
כנפי יונה. כדמפרש לקמיה מפני שהם מצות והם מגינין לישראל והויא להם ככנפים ליונה שהיא נמשלת ליונה והמצות ככנפים.
כנפיה מגינות עליה. מן הצנה ומכל עוף ואדם הבא עליה היא נלחמת ומכה בראש גפיה מה שאין כן בשאר עופות.
הגמרא בשבת ק"ל ע"א מביאה את המעשה במעט שינויי לשון, אבל פירוש רש"י שם שונה לגמרי מפירושו בדף מ"ט:
תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת השמד כגון עבודה זרה ומילה עדיין היא מוחזקת בידם וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת השמד כגון תפילין עדיין היא מרופה בידם דאמר רבי ינאי תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים מאי היא אמר אביי שלא יפיח בהם רבא אמר שלא יישן בהם ואמאי קרו ליה אלישע בעל כנפים שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל שכל המניח תפילין על ראשו יקרו את מוחו והיה אלישע מניח תפילין ויצא לשוק וראהו קסדור אחד רץ מלפניו ורץ אחריו כיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו אמר ליה מה בידך אמר לו כנפי יונה פשט את ידו ונמצאו בה כנפי יונה לפיכך היו קוראין אותו בעל כנפים מאי שנא כנפי יונה דאמר ליה ולא אמר ליה שאר עופות משום דדמיא כנסת ישראל ליונה שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ מה יונה זו כנפיה מגינות עליה אף ישראל מצות מגינות עליהן.
וברש"י שם:
מרופה. רפיא.
דאמר ר' ינאי תפילין צריכות גוף נקי. שלא יפיח אלמא לא זהירי בהו ושמעינן מינה דלא מסרו עליה אלא אלישע לבדו.
יקרו. פוריי"ר בלעז לשון יקרוה עורבי נחל (משלי ל, יז) ולשון תנקר לא נעלה (במדבר טז, יד).
את מוחו. שכנגד תפילין.
קסדור. ממונה.
מגינות עליהן. אינה נלחמת בחרטומיה אלא בכנפיה.
נציין את ההבדלים בין דברי שתי סוגיות ופירושי רש"י עליהן, לפי סדר הופעתם, ואחר כך ננסה להבין איזו חשיבות יש לשינויי הלשון בין שתי הגמרות ומה הביא את רש"י לפרשן בדרכים שונות.
א. בדף מ"ט איתא "ואמאי קרי ליה בעל כנפים", ובדף ק"ל "ואמאי קרו ליה אלישע בעל כנפים".
ב. בדף מ"ט איתא "שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו", ובדף ק"ל "שכל המניח תפילין על ראשו יקרו את מוחו".
ג. בדף מ"ט איתא "והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק", ובדף ק"ל "והיה אלישע מניח תפילין ויצא לשוק".
ד. בדף מ"ט איתא "ראהו קסדור רץ מפניו וכיון שהגיע אצלו", ובדף ק"ל "וראהו קסדור רץ מלפניו כיון שהגיע אצלו".
ה. בדף מ"ט איתא "אמר לו מה זה בידך", ובדף ק"ל "אמר ליה מה בידך".
ו. בדף מ"ט איתא "ונמצאו כנפי יונה", ובדף ק"ל "ונמצאו בה כנפי יונה".
ז. בדף מ"ט איתא "לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים", ובדף ק"ל "לפיכך היו קוראין אותו בעל כנפים".
ח. בדף מ"ט איתא "ומאי שנא כנפי יונה משאר עופות", ובדף ק"ל "מאי שנא כנפי יונה דאמר ליה ולא אמר ליה שאר עופות".
ט. בדף מ"ט איתא "משום דאמתיל כנסת ישראל ליונה", ובדף ק"ל "משום דדמיא כנסת ישראל ליונה".
י. בדף מ"ט רש"י מסביר את מחלוקת אביי ורבא, משא"כ בדף ק"ל.
יא. בדף מ"ט רש"י מסביר שהעונש להנחת תפילין היה שינקרו את מוחו משום שמוחו תחת התפילין, ובדף ק"ל פירש שהוא משום שהוא כנגד התפילין.
יב. העירני הרה"ג ר' שמואל דוד בערקאייטש שליט"א שבדף מ"ט פירש רש"י "ינקרו לשון ניקור עינים". בדף ק"ל פירש "פוריי"ר בלעז לשון יקרוה ערבי נחל (משלי ל, יז) ולשון תנקר לא נעלה (במדבר טז, יד)”. לשונות רש"י בשני המקומות אינם דומים זה לזה. ויש להבין בפרט למה לא הביא רש"י סמוכין מהמקרא לדבריו בדף מ"ט, כמו שעשה בדף ק"ל. ועוד יש להבין למה בדף ק"ל הביא רש"י את הפסוק ממשלי לפני שהביא את הפסוק מבמדבר[2].
יג. בדף מ"ט רש"י ביאר קסדור כמי "שהיה ממונה על כך", ובדף ק"ל לא הסביר אלא שהיה "ממונה"[3].
יד. הסברו של רש"י בדף מ"ט שהתפילין מגינות על ישראל כמו שהכנפים מגינות על יונה חסר בדף ק"ל.
טו. רש"י בדף ק"ל מסביר שיונה נלחמת בכנפיה כמו ששאר עופות לוחמים בחרטומיהם. בדף מ"ט, רש"י אכן מזכיר שיונה נלחמת בכנפיה, אבל הוא אינו מתאר איך שאר עופות לוחמים. בנוסף לזה, רש"י בדף מ"ט אומר שכנפי יונה מגינות מן הצנה אבל לא בדף ק"ל.
קודם שניגש לבאר הרבה מהבדלים אלו, נציין שיש עוד שני הבדלים יסודיים בין שתי הסוגיות. הסוגיא בדף מ"ט מביאה את מעשה אלישע בעל כנפים אך ורק כדי להורות מה נחשב גוף נקי בנוגע להנחת תפילין, ואילו הסוגיא בדף ק"ל מביאה את המעשה כדי להראות שרק אלישע בעל כנפים מסר נפשו על מצות תפילין אבל לא שאר כלל ישראל. עוד הבדל יסודי הוא שהסוגיא בדף מ"ט באה אחרי המשנה "טומנין בכסות ובפירות בכנפי יונה וכו'", ופירש"י "כנפי יונה. נוצה". לפי זה יש להניח שבסוגיא דאלישע בעל כנפים בדף מ"ט המונח כנפי יונה פירושו נוצה, ואילו בסוגיא דדף ק"ל יתכן שפירושו כמשמעו.
כמו שהערנו לעיל, לפי הסוגיא דדף מ"ט מלכות הרשעה גזרה על מצות תפילין, ואילו לפי הסוגיא דדף ק"ל לא היתה הגזירה אלא על תפילין של ראש בלבד. לכן, אחרי שהסוגיא בדף מ"ט אמרה ש"גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו", ממשיכה הסוגיא ואומרת שאלישע היה "מניחם", דהיינו התפילין המוזכרים בהתחלת המשפט, השל יד עם השל ראש. אבל בדף ק"ל איתא "שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזרה על ישראל שכל המניח תפילין על ראשו יקרו את מוחו". שם נקטה הגמרא דוקא שהיה אלישע "מניח תפילין" להשמיענו שהוא הניח לא רק את השל ראש שגזרו עליו אלא גם את השל יד (נקודה ג).
וי"ל שרש"י דייק ממה שלפי הסוגיא דדף ק"ל לא גזרו הרומאים אלא על השל ראש, שלא רק שהחפצא שנגזרה עליה הגזירה היה שונה בדף מ"ט מבדף ק"ל, אלא שתוכן הגזירה היה שונה לגמרי. לפי הסוגיא דדף מ"ט, שהגזירה היתה בין על תפילין של ראש ובין על תפילין של יד, גזירה זו היתה חוליה אחת בשרשרת הגזירות נגד שמירת המצוות שגוזרים עלינו העומדים עלינו לכלותינו בכל דוד ודור. אבל לפי הסוגיא דדף ק"ל, הגזירה היתה על תפילין של ראש בלבד. ונראה שהוא משום שמלכות רומי לא סבלה את עליונות ישראל על שאר האומות שהתפילין של ראש מרמז אליה, כמו שנאמר בכמה מקומות בש"ס "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך תניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש" (נקודה ב).
לפי זה מובן למה רש"י בדף מ"ט פירש שהעונש של ניקור המוח נגזר משום שהמוח הוא תחת התפילין, ובדף ק"ל הוא פירש שהוא משום שהוא כנגד התפילין. לפי הסוגיא דדף מ"ט הגזירה היתה מכוונת נגד קיום המצוה. הרומאים בחרו דוקא בעונש של ניקור המוח להראות שאע"ג שהמוח הוא תחת התפילין של ראש ובמחסה שלו, אין בתפילין הכח להגן על המניחן. אבל לפי הסוגיא דדף ק"ל, הגזירה לא היתה מכוונת נגד קיום המצוה אלא כנגד עליונות ישראל שהיא מביעה. לזה בחרו בעונש של ניקור המוח, להראות שהם שולטים אפילו על המוח, שהוא המקום בגוף שהוא כנגד התפילין של ראש ושייך להן. על ידי ניקור המוח מתוך כל אברי הגוף, רצו בני אדום להפגין שהם אינם יראים מכח תפילין של ראש (נקודה יא)[4].
בדף מ"ט רש"י פירש שהקסדור "היה ממונה על כך", דהיינו שתפקידו היה לעצור יהודים המניחים תפילין. בדף ק"ל פירש רק שהיה "ממונה", ולאו דוקא שתפקידו היה כרוך בענין תפילין, כי שם לא היה תפקידו של הממונה שייך לגזירה נגד תפילין, אלא שהממונה, מצד מעמדו, קנא בשררה וגדולה של תפילין של ראש (נקודה יג). על פי זה יש מקום להסביר למה בדף מ"ט הקסדור שאל "מה זה בידך" ובדף ק"ל הוא לא שאל אלא "מה בידך". בדף מ"ט, הקסדור, מחמת תפקידו, היה מרוכז בדבר אחד מסוים, תפילין. שאלתו שיקפה את מודעתו לתפקידו, ולכן הוא נקט בתיבת "זה". אבל בדף ק"ל, אם אמנם הקסדור רדף את אלישע משום שהניח תפילין של ראש, בכל זאת לא היה מינויו שייך לענייני תפילין דווקא, והוא לא הביע שייכות מיוחדת אליהן בשאלתו (נקודה ה).
לפי דברינו, יתכן שיש מקום להסביר למה בדף מ"ט איתא שאלישע "היה יוצא לשוק" בתפילין, בתדירות, ואילו בדף ק"ל לא כתוב אלא ש"יצא בתפילין", ואולי רק פעם אחת. בדף מ"ט הגזירה היתה נגד קיום המצוה, ואלישע רצה להראות שאין למי שמקיים מצות ה' מה לפחד, אפילו אם הוא עושה כן תדיר, שהמצוה מגנת ומצלת. אבל בדף ק"ל כוונת אלישע לא היתה להדגיש את קיום המצוה, שהוא ענין קבוע ותדיר, אלא להראות את עליונות ישראל ולהפגין לרומאים שאין הוא ירא מהם. זה דבר שאינו נעשה אלא פעם אחת או לעתים רחוקות באופן לא סדיר, ולכן נקטה הגמרא שם "יצא" ולא "היה יוצא" (נקודה ג).
לשון הגמרא בדף מ"ט הוא "ונמצאו כנפי יונה". משמע שהתפילין עצמן כבר נהפכו לכנפי יונה לפני שפשט אלישע את ידו. אבל לשון הגמרא בדף ק"ל הוא "ונמצאו בה כנפי יונה". משמע שכאשר פשט אלישע את ידו, התפילין עצמן נעלמו, ובאו במקומן כנפי יונה. י"ל שהסוגיא בדף מ"ט משבחת את אלישע מצד טהרתו בקיום המצוה, ולכן נהפכו התפילין לכנפי יונה להראות שגופו הגיע למדריגת הטהרה שבה הוא היה ממוזג עם התפילין עצמן, כמו שכנף היא חלק מגוף יונה. אבל בדף ק"ל, המסר של הנס הוא ענין אחר, וכדי לרדת למשמעותו נעמוד בשינוי לשון אחר בין שתי הסוגיות.
בדף מ"ט הגמרא שואלת "ומאי שנא כנפי יונה משאר עופות". השאלה היא למה הקב"ה עשה את הנס באופן שהוא עשה אותו. השואל בגמרא הבין שהתפילין נהיו כנפים משום שהם מגינים, ולא שאל אלא למה של יונה דוקא. השואל מניח כן משום שלפי הסוגיא ההיא שבחו של אלישע הוא מצד זה שהוא שקיים את המצוה בטהרה, וטבע מצוות הוא להגן, כמו כנפים. אבל בדף ק"ל לשון השאלה היא "מאי שנא כנפי יונה דאמר ליה ולא אמר ליה שאר עופות". השאלה איננה למה עשה הקב"ה את הנס באופן ההוא אלא למה אמר אלישע שכנפי יונה נמצאות בידו ולא כנפי שאר עופות. יש להבין למה הגמרא שם שאלה דוקא על דבריו של אלישע ולא על מעשיו של הקב"ה, כמו ששאלה הסוגיא דדף מ"ט, שהיא לכאו' שאלה יותר יסודית. אלא נראה שכאן מונח עוד הבדל בין מה שקרה לאלישע לפי הסוגיא דדף מ"ט ומה שקרה לו לפי הסוגיא דדף ק"ל. הסוגיא דדף מ"ט אינה שואלת למה אמר אלישע שכנפי יונה נמצאות בידו כי הוא הרגיש שהם כנפי יונה. אבל לפי הסוגיא דדף מ"ט הקב"ה עדיין לא עשה שום נס כשאלישע אמר את דבריו, ולא היו בידו כנפי יונה (נקודה ח). מה שענה אלישע לשאלת הקסדור "כנפי יונה" היה תשובה נועזת ומעודדת לכל שומעיו היהודים, הצהרה ברורה של עליונות ישראל על רומי, דברים מתאימים לחד בדרא במסירות נפש לתפילין. דבר זה מתאים לנושא של הסוגיא דדף ק"ל, שאלישע היה היחיד שמסר נפשו על מצוה זו. דוקא בזכות הקידוש השם שאלישע עשה בהצהרתו, הקב"ה עשה נס, ואחר כך, כשפשט את ידו, "נמצאו בה כנפי יונה" שלא היו בה מקודם (נקודה ו).
ובדרך זו אפשר להבין למה לשון הסוגיא דדף מ"ט הוא "משום דאמתיל כנסת ישראל ליונה", ובדף ק"ל "משום דדמיא כנסת ישראל ליונה". השאלה בדף מ"ט היא למה הקב"ה הפך את התפילין לכנפי יונה. התשובה היא שהקב"ה יודע שעם ישראל נמשל ליונה, כי הוא דומה אליה בתכונותיו יותר מאל שאר העופות. אבל השאלה בדף מ"ט היא למה בחר אלישע לענות לקסדור דוקא במילים אלו. התשובה היא משום שישראל מבחינות מסויימות דומה לעין כל ליונה, ולא רק נמשל ליונה – דבר שאינו ידוע אלא ללומדי התורה. אלישע, שעסק אז לא רק במצות תפילין אלא גם במצות קידוש השם, העביר לקסדור את המסר שאפילו אם הוא יצליח לנקר את מוחו, עם ישראל ימשיך ללחום באויביו כיונה, משום שהוא דומה ליונה שלוחמת בכנפיה, כמו שהקסדור עצמו ידע (נקודה ט).
ועל פי זה יש לבאר מה שרש"י בדף ק"ל מסביר שיונה נלחמת בכנפיה כמו ששאר עופות לוחמים בחרטומיהם, ואילו בדף מ"ט לא תיאר רש"י איך שאר עופות לוחמים. בדף מ"ט אין ענינה של הגמרא אלא לפרש איך כנסת ישראל נמשלת ליונה. לזה מספיק לדעת שדרך הלחימה של יונה היא מיוחדת, וכנסת ישראל לוחמת בדרך זו. אבל בדף ק"ל, הגמרא מפרשת למה אלישע קנטר את הקסדור דוקא במה שהוא קרא לתפילין כנפי יונה. רש"י מסביר שבמילים אלו, לא רק שתיאר אלישע את דרך הלחימה של היונה, אלא שהוא הדגיש שדרך לחימתה היא מיוחדת ועליונה לדרכן של שאר אומות. היונה לוחמת בכנפיה, אבל הרומאים לוחמים בניקור מוחם של האויב. איתא בב"ק י"ז ע"ב "תרנגולין שהיו מהדסין ע"ג עיסה ועל גבי פירות וטינפו או ניקרו משלם נזק שלם", ופירש"י "ונקרו. בחרטום שלהם שקורין בי"ק". וכן להלן שם "תרנגולים שהיו מחטטין בחבל דלי", ופירש"י "מחטטין. מנקרין בחרטומיהן"[5]. אלישע אמר לקסדור שישראל דומה ליונה, והרומאים אינם אלא תרנגול (נקודה טו).
רש"י בדף מ"ט אומר שכנפי יונה מגינות מן הצנה אבל לא בדף ק"ל. כמו שאמרנו למעלה, לפי רש"י הסוגיא דדף מ"ט מבין את המונח כנפי יונה במשנה שם כנוצה. לפי זה כנפי היונה שהיו בידי אלישע הן הנוצה. אם אמנם המשל שמביאה הגמרא בין כנסת ישראל ליונה משתמש במונח כנפי יונה כמשמעו, לפי הסוגיא דדף מ"ט המונח כולל גם כן את המשמעות של נוצה,[6] ולכן דוקא שם הזכיר רש"י שהכנפים מגינות גם נגד הצנה, אבל בדף ק"ל אין שום הכרח לומר שכנפי יונה כולל יותר ממשמעו (נקודה טו).
רש"י בדף מ"ט מאריך לתאר איך כנפי יונה מגינות ולא עשה כן בדף ק"ל משום שהסוגיא דדף מ"ט באה להדגיש את נקיות אלישע בקיומו את המצוה ולומר שעל ידי נקיות כזו המצוה מעלה את מקיימה למדריגה שבה הוא ממחיש את יוניותה של כנסת ישראל, שמתבטאת במה שהמצוה מגנת ככנפי יונה. אבל מגמת הסוגיא בדף ק"ל בהבאת המשל ליונה בביאור דברי אלישע היא להבליט את ההבדל בין דרכי הלחימה של ישראל והאומות, ולזה לא צריכים לתאר בפרוטרוט איך הכנפים מגינות על היונה גם בדרכים אחרות (נקודה יד). מאותה סיבה, ביאור מחלוקת אביי ורבא במדת נקיות הגוף הנצטרכת להנחת תפילין הוא עניינו של רש"י רק בסוגיא דדף מ"ט ולא בסוגיא דדף ק"ל (נקודה י).
יוצא לפי דברינו עד כה, שמה ש"כנפי יונה" פירושו נוצה בסוגיא דאלישע בדף מ"ט ולא בדף ק"ל הוא פועל יוצא רק ממה שסוגיא זאת מופיעה אחרי המשנה "טומנין בכסות ובפירות בכנפי יונה וכו' ", שעליה פירש"י "כנפי יונה. נוצה". אבל יתכן שהוא קשור גם להבנות השונות שיש לסוגיות במעשה של אלישע בעל כנפים לפי רש"י.
הערנו לעיל שבדף מ"ט איתא "ואמאי קרי ליה בעל כנפים", ובדף ק"ל איתא "ואמאי קרו ליה אלישע בעל כנפים". כמו כן הערנו שבדף מ"ט איתא "לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים", ובדף ק"ל "לפיכך היו קוראין אותו בעל כנפים". "ואמאי קרי ליה" בדף מ"ט מוסב על רבי ינאי שאמר "תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים". הגמרא שואלת למה נקט רבי ינאי כינוי זה. אבל לשון הרבים של "ואמאי קרו ליה" בדף ק"ל מוסב על בני דורו של אלישע. כמו כן, "לפיכך קורין אותו" בדף מ"ט מדבר על ההווה, מזמן רבי ינאי ואילך, ואילו "לפיכך היו קורין אותו" בדף ק"ל מדבר על דורו של אלישע.
י"ל שגם דבר זה תלוי במטרות השונות של שתי הסוגיות. סוגיא דדף ק"ל באה להראות שאלישע לבדו מסר נפשו על תפילין באותו זמן. משום זה, כבר אז בני דורו הכירו בייחודו ו"היו קוראין אותו" בעל כנפים. אבל לפי הסוגיא דדף מ"ט, חשיבותו של אלישע אינה באה מתוך השוואה בינו לבין אחרים. אם אמנם מסתבר שהוא עלה על בני דורו במדת נקיותו, אין זה מה שרבי ינאי בא להדגיש. רבי ינאי רואה את אלישע כדוגמא למופת מצד עצמו, אפילו בלי להסתכל על אחרים. לפיכך הגמרא בדף מ"ט שואלת "אמאי קרי ליה" רבי ינאי כך, ואומרת "לפיכך קורין אותו" כולם עד היום אלישע בעל כנפים, ולא רק רבי ינאי, ובלי להתייחס לבני דורו של אלישע (נקודות א וז).
אולי יש לפרש על פי זה למה כתוב בדף מ"ט "לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים", בשמו יחד עם כינויו, ובדף ק"ל "היו קוראין אותו בעל כנפים" בכינויו בלבד. בני דורו של אלישע התפעלו מהנס שנעשה לו וקראו לו על שם המאורע בלבד, אבל רבי ינאי והבאים אחריו התפעלו מנקיותו שהגיעה למדריגה שגופו ותפילין שלו היו מקשה אחת, ולכן הם קראו לו בשם שמשמע ממנו שאלישע אינו בן אדם רגיל אלא בן אדם שיש לו כנפים (נקודה ז).
התוס' בדף מ"ט ד"ה כאלישע בעל כנפים העירו שלא ברור מדברי הסוגיא איך רואים שהיה לאלישע גוף נקי. לפי דברינו י"ל שרש"י הבין שמה שהקב"ה הפך את התפילין שלו לכנפי יונה מראה שגופו התמזג עם התפילין עד שהם נהיו חפצא אחד, כמו שכנפים הן חלק מגוף יונה. אם כן, המשל בא להראות שיש דמיון בין גופו של אלישע ושאר ישראל המקיימים מצוות ובין גוף היונה לא רק מצד כח הלחימה שבכנף ממש, אלא גם מצד ההגנה מן הצנה של הנוצה.
ההבדלים בין רש"י ד"ה ינקרו את מוחו בדף מ"ט וד"ה יקרו בדף ק"ל (נקודה יב) תלויים בענין אחר לגמרי. הסוגיא דדף מ"ט נקטה תיבת ינקרו, ואילו הסוגיא דדף ק"ל נקטה יקרו בלי נו"ן. רש"י בדף מ"ט בא רק להגדיר את משמעות תיבת ינקרו. רש"י בדף נ' גם כן בא להגדיר את התיבה אבל שם יש לו ענין נוסף, והוא להוכיח שתיבת יקרו היא מהשורש נקר ואינה מהשורשים קרה או יקר[7]. לזה, דוקא שם מביא רש"י את הפסוק במשלי שבו מופיעה גם כן תיבת יקרוה בלי הנו"ן של השורש, ורש"י שם אומר שבכל זאת התיבה היא לשון תנקר לא נעלה (ובפסוק ההוא לא פירש רש"י עה"ת מידי כי שם משמעות התיבה פשוטה מתוך הענין)[8]. ועדיין צ"ב למה בדף מ"ט נקט רש"י את תיבות "את מוחו" בד"ה ולא בדף ק"ל.
♦ ♦ ♦