ראש כולל נר יוסף
מח"ס מנחת רפאל ושמעתתא דספיקות
שמועות רבותינו: מרן הגר"ד לנדו שליט"א, ראש ישיבת סלבודקה[2]
א. בעניין שומע כעונה
שמעתי מהגר"ד לנדו שליט"א לדון האם אדם ששומע ברכה מאחר כדי לאכול דבר גזול, האם בכה"ג נמי אמרי' בוצע ברך ניאץ ה'. ואמר הגרד"ל דה"בוצע ברך" הוא ע"ז שחושב ששייך לברך את ה' על דבר גזול, וע"כ אף בכה"ג נחשב "בוצע ברך". אמנם, לגבי הדין שפיו יהיה ריק בשעת הברכה מדין "ימלא פי תהילתך", ע"ז הסתפק הגרד"ל ואמר שאין לו הכרעה בדבר זה.♦
ב. בעניין הגעלת כלים בחמץ שעבר עליו הפסח
כתב המשנ"ב (סי' שי"ח סק"ה) דהמבשל בשבת צריך להגעיל את הכלים, דמעשה שבת אוסר אף בבליעות, ויש להקשות קושיא עצומה, דבמשנ"ב בהל' פסח (סי' תמ"ז, סק"ד) מבואר דהמבשל חמץ בפסח אי"צ להגעיל את הכלים. ולכאו' היה צריך להיות איפכא, דחמץ הוי איסור חפצא ואסור בהנאה, משא"כ במעשה שבת.והצעתי קושיא זו בשנת תשע"ח בפני הגר"מ שטרנבוך שליט"א והגר"י הקר שליט"א, והם תירצו תירוץ נפלא, דאיסור חמץ שעבר עליו הפסח חל רק לאחר הפסח, ואילו חמץ הבלוע בכלים אינו נאסר בהנאה. וממילא כשנבלע בפסח הו"ל התירא בלע, משא"כ מעשה שבת, שכבר בשבת נאסר, וא"כ הו"ל איסורא בלע. אלא שהגר"י הקר סייג את דבריו, ואמר דאי"ז מוסכם שאיסור חמץ שעבר עליו הפסח מתחיל רק לאחר הפסח.
[נפק"מ בדבר זה, לכאו' מה שמצוי בבעלי מאפיות שנמצאים בחו"ל במהלך הפסח, ומיד במוצאי פסח מגיעים לקנות חמץ, ובחו"ל עדיין פסח עקב הפרשי שעות, וא"כ לכאו' עוברים בעלי המאפיות על "בל יראה", אם כי דבר זה תלוי במחלוקת הפוסקים אי אזלי' בתר מקום הבעלים או בתר מקום החמץ. ומעתה, אי נימא דהבעלים עוברים על בל יראה, ממילא עוברים הקונים בחמץ שעבר עליו הפסח, משום שמיירי בחמץ שהבעלים עברו עליו בבל יראה. ומעתה תלוי הדבר בתירוץ הגאונים הנז', האם חמץ שעבר עליו הפסח חל רק לאחר הפסח או אף בתוך הפסח, דאי נימא דלא חל בתוך הפסח א"כ הכא אמנם הבעלים עבר על בל יראה, אולם הקונים לא נכשלים בחמץ שעבר עליו הפסח. אולם כשאמרתי דבר זה לידידי הרב יצחק זאב בהגר"ד פיינשטיין שליט"א, דחה ואמר דחמץ שעבר עליו הפסח אינו הגדרת "זמן" אלא הגדרת "מצב", כלומר שחמץ שעבר עליו הפסח אין עניינו שיעבור עליו הפסח מבחינת הזמן אלא מבחינת המצב שהחמץ הזה היה בפסח וכעת אינו בפסח ואז הוא אסור באכילה. וממילא, אף לפי התירוץ הנז' יש להחמיר בזה. ואספר כאן שבשנת תשע"ז בחוה"מ פסח עליתי לביתו של הגר"מ שטרנבוך שליט"א והצעתי בפניו הערה זו והסכים עמדי, ובשנת תשע"ח פרסם הארה זו בעלון היוצא מתורתו].
וכשהצעתי קושיא זו בפני הגר"ד לנדו שליט"א והגרב"מ אזרחי שליט"א אמרו שניהם בסגנון אחד, דחלוק שבת מפסח, דהא כל המ"ב מיירי דוקא באינו בן יומו, דאיסור זה דרבנן אטו בן יומו, וא"כ זה שייך דוקא בשבת, שאיסור זה קיים בכל שבוע, ויכול האדם ליהנות בזה בשבת הבאה, משא"כ איסור חמץ בפסח, שהוא אחת לשנה, והחשש של אטו בן יומו לא שייך בזה כ"כ.
♦
ג. בעניין טלטול סידור ביו"ט
בחוה"מ סוכות תשע"ט עליתי לסוכתו של הגר"ד לנדו שליט"א, והקשה ידידי הרב יהודה אדלשטיין שיחי' לפניו, דאי נימא שאסור להוציא לרה"ר שופר לצורך התקיעות דרבנן [יש מהאחרונים המצדדים כן] משום שדרבנן אינו נחשב כצורך לגבי מלאכת יו"ט, האם הוא הדין שיהיה אסור להוציא סידור, שהרי תפילה חיובה הוא מדרבנן. ודחה הגרד"ל את דברי השואל, משום ששופר הוא גופא המצוה, וע"כ אפשר דלא נחשב הדבר צורך לגבי מלאכת יו"ט, משום שמצוותו דרבנן [אם כבר יצא יד"ח התקיעות דאורייתא], משא"כ סידור תפילה, דאם נאסור עליו לטלטל את הסידור יהיה מחוייב להתפלל בע"פ, וא"כ הסידור אינו חפצא דמצוה, אלא הרי הוא ככל כלי מכליו האישיים, וכמו שמותר להוציא את הממחטה שלו וכדו', ה"ה שיהיה מותר להוציא סידור, והדברים נפלאים.♦
ד. בעניין עוסק במצוה בבגדי כהונה
בספר דעת נוטה (בסוף ח"ב) מובאת התכתבות משנת תשכ"ג בין הגר"ח קניבסקי שליט"א להגר"ד לנדו שליט"א, דהקשה הגר"ד על הגר"ח שדן בספרו על הציצית בבגדי כהונה, והקשה הגר"ד שיהיו הכהנים פטורים מציצית מדין עוסק במצוה, ותירץ לו הגר"ח דאם אי"ז טירחא מחויב לעשות כן אף בעוסק במצוה.ונראה דנחלקו הגר"ח והגרד"ל בגדר הדין דאם אי"ז טירחא מחויב לעשות המצוה השניה, דהגרח"ק ס"ל שהכוונה היא שאי"ז טירחא בשעת קיום המצוה, ואכן כשהכהן לובש בגדי כהונה אי"ז טירחא שיהיה עליו גם ציצית, אולם הגרד"ל ס"ל שהגדר בטירחא הוא שיש טירחא בקשירת הציציות, וע"כ פטורים.
אולם יש להעיר בכ"ז, דהא בעוסק במצוה מצינו ב' הגדרות, חדא מחלוקת תוס' והר"ן בסוכה (כה, א) ביכול לקיים שניהם האם פטור הוא ממצוה אחרת, דיסוד המחלוקת הוא האם עוסק במצוה הוי פטור או שמדובר רק בסדרי עדיפויות. ומצינו הגדרה נוספת, דיעוי' בתוס' בב"ק (נו, א) ובתוס' רא"ש ובחי' הראב"ד (בשבועות מג, א) שהקשו דאטו אם יש לו מזוזה בפתחו וציצית בבגדו יפטר מכל המצוות. משום שהגדר הוא דבעי' "עוסק" במצוה, ולא מקיים מצוה, וא"כ אף בבגדי כהונה לא יפטר מציצית, וצ"ע.
♦
ה. בעניין חציו עבד וחציו בן חורין באכילת מצה
בגיליון חדוותא דאורייתא היוצא לאור מתורת הגר"ד לנדו שליט"א [פסח תשע"ז] נכתב שחציו עבד וחציו בן חורין חייב לאכול ד' כזיתי מצה, והיינו משום שאם הוא יאכל כזית אחד, אף החציו עבד אכל מאותו כזית, ואם הוא יאכל שני כזיתים, לא ידעי' היאך הדברים מתחלקים, ודמי לסוגיא [ביצה לז, ב] דהאחים שחלקו ביובל האם לקוחות הם, וע"כ יאכל ד' כזיתים. ויש להקשות, חדא, דעבד נמי מחויב במצה, כמבו' בקידושין [לד, ב], ועוד דמה יועיל שיאכל ד' כזיתים כדי למנוע את החשש שהחציו עבד אכל את החלק של בן חורין, ולהיפך, ואף אם יאכל מאה כזיתים יש חשש, שהעבד אכל את חלקו של הבן חורין, והבן חורין אכל את חלקו של העבד.♦
ו. מילה שלא בזמנה בחוה"מ
שמעתי בשם הגר"ד לנדו שליט"א דמילה בזה"ז נחשבת מעשה אומן. ויל"ע, דא"כ אמאי מלים מילה שלא בזמנה בחוה"מ, ואין לומר משום דבר האבד וצורך מצוה, דלכאו' דברים אלו דנים אותם רק כשלא יתקיים העניין באופ"א, אבל במילה שלא בזמנה אפשר למחר, דאל"כ אמאי לא ימולו מילה שלא בזמנה ע"י שבות דשבות, כגון שנים שעשאוה בשינוי, ולצורך מצוה.♦
ז. בעניין קטן אי מצווה בלאוין
בחוה"מ פסח תשע"ז עליתי למעונו של הגר"ד לנדו שליט"א, ודן שם בעניין חיוב קטן בז' מצוות, והערתי שבתבואות שור (יו"ד סי' א' ס"ק מ"ט) כתב שקטן מצווה בכל הלאוים, ואמר מרן שליט"א דאין תבואות שור שאומר כן, וחשבתי לבאר שמש"כ התבואות שור שקטן נמי חשיב בר זביחה כיון שאסור בנבלה, אין כוונתו שלו עצמו יש איסור לאכול נבלה, אלא שנחשב בר זביחה כיון שיש לו נפק"מ האם הבהמה נחשבת שחוטה, לגבי דין "לא תאכילום". אולם יש לציין שיש מהאחרונים דס"ל שאכן קטן מצווה בכל הלאוים אלא שפטור מעונשין, יעוי' בשו"ת נודע ביהודה (תניינא יו"ד סי' א'), בית הלוי (ח"א סי' י"ד), שערי ישר (ש"ג פ"א), קובץ הערות (סי' ע"ה סעיף א') ובקהילות יעקב (יבמות סי' ל"א). אכן צ"ע, דא"כ אמאי בעי' ללאו דלא תאכילום, תיפו"ל מדין לפנ"ע. וצ"ל דאף בקטן שאין לו דעת כלל, או שוטה, דנמי יהי' אסור להאכילו. וכמו"כ נראה להביא ראי' מהגמ' בשבת [קיט, א] דהבל פיהם של תשב"ר אין בו טעם חטא, ואי נימא דקטן נמי מצווה בלאוים, אמאי מיקרי שלא טעמו טעם חטא. ודוחק לומר שכיון שפטורים מעונש ע"כ לא מנכה מזכויותיהם, וצ"ע., וכמו"כ שמעתי ממרן שליט"א להוכיח דקטן אינו מצווה בלאוים, ואף לא בז' מצוות ב"נ, מהנכתב באבות דר"נ, שקטן הרודף אחר חבירו להורגו, יש לו דין רודף מדין הצלת הנרדף, ומוכח שקטן אינו מצווה אף בז' מצוות בני נח. אולם יל"ד בזה, דאפשר דהתם מיירי בקטן שאינו בר דעת, וע"כ הוצרכו לטעם של הצלת הנרדף, אבל בקטן בר דעת אפשר שהוא מצווה בלאו דלא תרצח.♦
ח. בעניין מצוות צריכות כוונה
שמעתי בשם הגר"ד לנדו שליט"א להעיר שלפי הביאור הלכה [סי' תקפ"ח] שאין לקיים מצוה במקום מטונף, כיון שהכוונה למצוה היא כמו ת"ת, דא"כ אין ללבוש ציצית קודם ברכת התורה. ויש להעיר דא"כ איך אפשר לברך ברכות התורה עצמם, שהרי קודם הברכה האדם צריך לחשוב שהוא עומד לברך, והערה זו שמעתי מהגרח"מ שטיינברג שליט"א.♦
ט. בעניין לפנ"ע בדבר התלוי במחלוקת הפוסקים
הנה יש מהפוסקים שדנו האם יש איסור לפנ"ע, בדבר התלוי במנהגי עדות. והיינו לשני הצדדים, כלומר האם מותר למחמיר לבקש מהמקל שיעשה בשבילו מלאכה שלדעת המבקש היא אסורה, וכמו"כ יש לדון האם מותר למיקל להטעות את המחמיר ולתת לו דבר שלדעת הנותן הוא מותר. והנה דנו בזה הפוסקים, והשדי חמד (מערכת הו' כלל כ"ו ס"ק כ"א) דן בזה בהרחבה. והנה לענ"ד יש לדון בזה מכמה אנפי - חדא, בענין האם מותר למקל להטעות את המחמיר, הנה איתא בירושלמי בתרומות (פ"י ה"ב) להדיא דרב ושמואל נחלקו בדבר מסוים אם הוא מותר או אסור, והמחמיר האכיל את המקל ללא ידיעתו, והיינו שכיון שלדעתו הדבר מותר ליכא בהא איסור לפנ"ע [ויעו"ש בקרבן העדה שכתב דרב לשיטתו בזה במקו"א, וא"כ אין לפסוק כמותו בענין זה, והגר"א וייס שליט"א בשו"ת מנחת אשר ח"ב סי' י"א תמה עליו, יעו"ש]. וא"כ היא ראי' נפלאה דשרי, ופלא על האחרונים שדנו בזה ולא הביאו את דברי הירושלמי. אמנם יל"ע בדברי הירושלמי לדעת הסוברים דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא הוי מדין נדר, א"כ אמנם מצד עצם האיסור לשיטת הנותן ליכא לפנ"ע, אולם יל"ד שיהיה אסור מדין לפנ"ע מחמת הנדר, וצ"ע [אמנם, יל"ד בזה לפי מה ששמעתי ממו"ר הגר"ד מילר שליט"א, מראשי ישיבת פוניבז', שאין הכוונה דהוי כנדר ממש, אלא שבכוח האדם לתבוע שידונו אותו לחומרא כמו שהוא חושב, ואכמ"ל]. וכמו"כ יעוי' בשערי חיים (גיטין סי' ל') שפלפל בזה מהסוגיא בסוכה (י, ב) ובריטב"א (שם). ועתה נדון בנדון השני, האם מותר למחמיר לבקש מהמקל שיעשה מלאכה בשבילו. והנה, לפני למעלה משלושים שנה בשמחה בבית אאמו"ר שליט"א השתתפו הגר"ד לנדו שליט"א ולהבחל"ח הגר"י זליכה זצ"ל [רבה של פרדס כץ], וסיפר הגר"י זליכה שהיה אצלו מעשה כזה, והורה לו הגר"ש ואזנר זצ"ל שיבקש מאשכנזי המקל בדיני חזרה שיעשה בשבילו. והגר"ד לנדו טען כנגד זה, ואמר שהרי לשיטתו אף לגוי אסור לתת שיעשה בשבילו כיון דהו"ל אמירה לגוי, וא"כ במאי גרע היהודי מגוי לגבי זה. וכמו"כ יל"ד בזה משום מעשה שבת, שהרי לשיטת המחמיר נעשתה מלאכה. אמנם, בזה יש להקל משום שמקילים במעשה שבת בדבר התלוי במחלוקת הפוסקים, וכמ"ש הביאור הלכה (סי' שי"ח). וכמו"כ באופנים מסוימים יל"ד בזה משום מוקצה. ולכאו' נראה לחלק. במחלוקות שהן שורשיות ועתיקות, וכמו מחלוקות השו"ע והרמ"א, שאין הדבר תלוי בבחירת האדם, ואם הוא נולד ספרדי מחויב הוא לפסקי השו"ע, ואם נולד אשכנזי מחויב הוא לפסקי הרמ"א, אז ודאי שאין לראות את הצד השני כחוטא. אולם, במחלוקות בזמננו, די"א שבזה לא נאמר אלו ואלו דברי אלוקים חיים, ובפרט אם הוא עצמו למד את הסוגיא ויצא לו להחמיר, אפשר שאסור לו לבקש מהמקל שיעשה לו מלאכה.♦
י. בעניין גניבה פחות משו"פ
יש להקשות לדעת הסוברים דגזילה פחות משו"פ היא גזילה גמורה, אלא שפטור מהשבה, א"כ אמאי בגונב חצי פרוטה, לא יתחייב כפל, וממילא יכול יהיה לשלם פרוטה שלמה, וע"ז לא מחלי אינשי, והכפל הוא על איסור הגניבה, ולא על המציאות של החוב, כדמוכח ברמב"ם (פ"א הל' גניבה ה"ח) יעו"ש. וראה במנחת חינוך (מצוה נ"ד אות כ"ב) מש"כ בזה. והצעתי קושיא זו בפני הגר"ד לנדו שליט"א ותירץ שמחלי אינשי על מניעת רווח של חצי פרוטה, ורק על הפסד של פרוטה לא מחלי אינשי.♦
יא. בעניין חיוב תפילת מוסף
ראיתי מי שדן בענין שליח ציבור לתפילת מוסף מתחת לגיל עשרים, והליץ על המנהג, למרות שיש שכתבו שלא יגש כש"צ בכה"ג. ויש להוסיף בזה את מה שהובא בגליון חדוותא דאורייתא מתורת הגר"ד לנדו שליט"א, שאמנם החיוב להביא קרבן מוסף הוא מגיל עשרים, אך מכיון שהקרבן מרצה אף לאלו הצעירים מגיל עשרים, ע"כ כיום, שאין לנו ביהמ"ק בעוה"ר, מחויבים כולם בתפילת מוסף.♦
יב. בעניין רודף קודם שהתחילה פעולת הרדיפה
ראיתי מי שדן דן בעניין רודף קודם שהתחילה פעולת הרדיפה. ויש לציין שהגר"ד לנדו שליט"א בספרו זכר דבר (סי' ד') כתב שאדם שהוא עיתים פיקח ועיתים שוטה, וכעת הוא פיקח, ויודע שבשעה שהוא יהיה שוטה ירדוף הוא אחר נערה המאורסה, מחויב הוא כפיקח להרוג את השוטה שעומד לרדוף אחר נערה המאורסה, והיינו דאיכא דין רודף אף קודם שהתחילה הרדיפה. וראיתי מובא בשם הגרמ"ה הירש שליט"א שדן בחידוש זה משום טענה זו שעוד לא התחילה הרדיפה.[א"ה, ויש לציין שאחר שהדפסתי קונטרס מנחת רפאל ח"ג, ובו הבאתי ענין זה שהגרמ"ה הירש דן בחידוש הגרד"ל, וכתבתי שנחלק על הגרד"ל בענין זה, שמעתי שאמרו ד"ז להגרמ"ה הירש שמובא שנחלק עליו, ומיד אמר שאינו יכול לחלוק על הגרד"ל].
♦
יג. בענין אם יבנה ביה"ק בספירת העומר
שמעתי מהג"ר ישראל אדלשטיין שליט"א שאחד מהאדמו"רים אמר שאם יבנה ביהמ"ק בספירת העומר, יש לדון האם יכולים יהיו להמשיך בספירה בברכה, כיון דדמי לקטן שהגדיל בימי הספירה, שעובר מחיוב דרבנן לחיוב דאורייתא. והוסיף שדודו הגרש"מ דיסקין זצ"ל, בעל משאת המלך, טען שאינו כן, כיון שהחיוב דאורייתא תלוי רק בהבאת העומר, ולא בקיום ביהמ"ק. וסיפר הגר"י שאמר דברים אלו להגר"ד לנדו שליט"א והשיב דגם זה אינו נכון, כיון שחיוב דאורייתא ליכא כיון שלא הייתה הבאת העומר, אולם חיוב דרבנן נמי ליכא, כיון שהחיוב דרבנן הוא משום זכר למקדש, וליכא דין זכר למקדש כשבית המקדש קיים. וטען ע"ז גיסי, הג"ר חיים משה בן נאים שליט"א, דא"כ היאך מתחילים לספור בברכה, הא בעי' לחוש שמא יבנה ביהמ"ק, כמבו' בסוגיא בתענית (יז, א) לגבי שתיית יין בכהנים, דחיישי' שמא יבנה בית המקדש ולא יהיה כהן הראוי לעבודה, וצ"ע.♦
יד. בענין חיוב סיפור יצאת מצרים
שמעתי מהגר"ד לנדו שליט"א שאין חיוב לחזר אחר בנו לספר לו סיפור יציאת מצרים, אלא יש דין סיפור יצי"מ, ואם בנו לידו מחויב הוא לספר לו. ושאלוהו וכי גרועה היא מצוה זו משאר מצוות שמחויבים לחזר אחריהם, וענה וכי גרוע בעיניכם מנהג ישראל שלא מחזרים אחר הילדים, ולעיתים מתארחים אצל המחותנים. אמנם יש לציין ששמעתי מהגרב"מ אזרחי שליט"א שבמשפחת שמואלביץ נוהגים שכל הבנים נמצאים אצל הוריהם בליל הסדר כל השנים, ולא אצל הורי נשותיהם.♦
טו. בענין אם חוששים לסטטיסטיקה
בספר אגן הסהר (ח"א עמ' 730) הביא בשם אחד מגדולי פוסקי דורינו שליט"א [ובשיחה עם המחבר הרב שמואל פיש שליט"א אמר שכמדומה דמיירי בהגר"נ קרליץ זצ"ל] שצריך לחוש ולאסור להעביר מת בתוך מנהרה, והגר"א גנחובסקי זצ"ל הוכיח מתוס' ביבמות [לז, ב] דאי"צ לחוש מצד מיעוט שאינו מצוי. וצ"ע דמכיון שהרוב אינו סותר למיעוט, א"כ מוכח ממתני' בטהרות, דבעי' למיחש, וצ"ע. וראיתי מובא בשם הגר"ד לנדו שליט"א דאמר שעל האנשים הנמצאים במנהרה יש גדר של כל דפריש, שהם פרשו לתוך המנהרה. וצ"ע, דעדיין מתוך הקבוצה הסטטיסטיקה אומרת שאחד מכולם הוא כהן, וצ"ע [וראה באורך במאמרי בירחון האוצר גיליון מ”א].♦
טז. בענין נשבע לבטל את המצווה
בחוה"מ פסח תשע"ב הקשה הגר"א גנחובסקי ע"ד השו"ע (או"ח סי' תפ"ה) שמי שנשבע שלא לאכול מצה כל השנה, לא יאכל אף בליל הסדר, כיון דהוי איסור כולל, והקשו הראשונים אמאי לא יבוא עשה דמצה וידחה ל"ת דשבועה, ותירצו דבשבועה איכא עשה ד"כל היוצא מפיו יעשה", ו"לא יחל דברו", ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. ומעתה הקשה הגר"א גנחובסקי שהרי אין ספק שאותו אדם מבטל מ"ע, אלא שהוא כבל את עצמו מקיום, וא"כ יבואו אליו הבי"ד ויאמרו לו אם לא תאכל מצה, אנו קונסים אותך לשלם יותר מחומש מנכסיך, וא"כ נפטר מהעשה בגלל החומש, כמבו' ברמ"א (או"ח סי' תרנ"ו ס"א), ונשאר לנו רק הלאו, ושוב יבוא עשה דמצה וידחה ל"ת דשבועה [והי' מי שטען שאין חיוב חיצוני יוצר פטור של חומש, דא"כ כל אדם שירצה להיפטר ממ"ע ידור שאם יניח תפילין ישלם יותר מחומש מנכסיו. וצ"ל דהכא שאני שחיוב של בי"ד הוא חיוב בעצם, וראוי לבי"ד לעשות כן כדי להעמיד הדת על תילה]. ותירץ הגר"א גנחובסקי עפ"י התוס' בקידושין (לד, א) דבדין אין עשה דוחה ל"ת ועשה, היינו אף לאחר שבטל העשה, מ"מ הל"ת נהיה אלים טפי. אולם עדיין הקשה לדעת ריב"א בחולין (קמא, א) שבדין אין עשה דוחה ל"ת ועשה לא נאמר שהל"ת נהיה חמור יותר, ושמעתי לתרץ אף לדעת הריב"א בחולין שהדין של חומש מנכסיו הוא דין טירחא, והיינו שלא הטריחוהו להוציא יותר חומש מנכסיו, אולם היכא שחייב מצד הל"ת חוזר ומחוייב אף משום העשה [ודמי למעשה שהי' אצל בעל האחיעזר, שהי' אצלו אורח בסוכה בזמן צינה, והגרח"ע לא ישב בסוכה משום מצטער, אולם האורח אמר שהוא יורד לסוכה, משום שאצלו אין פטור מצטער, ואמר הגרח"ע שאף הוא יכנס לסוכה, כיון שבהכנסת אורחים ליכא פטור מצטער. והי' מי שדן שיכול כעת הגרח"ע אף לברך לישב בסוכה, דכיון דהוא מחויב בלא"ה לישב בסוכה, שוב מחויב בכך, ואף יכול לברך].ובחוה"מ פסח תשע"ו עליתי למעונו של הגר"ד לנדו שליט"א והצעתי בפניו את קושיית הגרא"ג, ובתחילה לא קיבלה כלל, משום שחוב שאדם יוצר על עצמו, לא יכול לפטור מדין חומש, ואמר שהכיר את הגרא"ג היטב, ולא הי' שואל שאלות כאלו, אולם שמעתי מאחד שהי' נוכח שם שאחר שיצאתי חזר בו, ואמר שאכן זו קושיא, וכל מי שהגיע לאחמ"כ הציע בפניו את הקושיא.
♦ ♦ ♦