כמה הערות בענין הברכה על נרות חנוכה

הגאון רבי אברהם גינחובסקי זצ"ל,
מראשי ישיבת כוכב מיעקב, בעל בר אלמוגים ועוד

כמה הערות בענין הברכה על נרות חנוכה[2]

שכח לברך על נר הראשון

הנה, דן בתשובות הגרע"א (תנינא סי' י"ג) במי שהדליק בליל חמישי, ושכח לברך על ההדלקה, ונזכר ששכח לברך קודם שגמר להדליק את נרות ההידור, האם אכתי יכול לברך ברכת להדליק נר של חנוכה.
וכתב הגרע"א דיכול לברך מפאת צירוף ג' צדדים:
חדא, דיש פוסקים (הגהות אשר"י פ"ק דברכות סי' ד') דסברי דדינא דעובר לעשייתן הוא רק לכתחילה, אבל בדיעבד אם לא בירך קודם עשיית המצוה יכול לברך גם אחרי המצוה. [אך לא קיימא לן הכי].
שנית, דהברכה תחול על נרות ההידור קודם הדלקתם, דבנרות אלו הוה עובר לעשייתן, וזה תליא בפלוגתת פרי חדש ואליה רבה האם מברכין על נרות הידור, דעת פרי חדש (סי' תרע"ב) דאינו מברך, ודעת אליה רבה (שם) דמברך. [וממילא תחול הברכה על אחד משניהם].
שלישית, כתב הגרע"א דאכתי בתרי צדדים הנ"ל לא סגי לחייב ברכה, אלא יש סברא שלישית, דיש לומר דכל זמן שנר העיקר דולק, חשיב עובר לעשייתן, דחשיבא שמצוותו נמשכת, וכמו בתפילין דאף בהניח בלא ברכה כל שעודן עליו יכול לברך. ואייתי הגרע"א כן מדברי הרא"ש (פ"ק דפסחים סי' י') דמשום הכי מברכינן להדליק נר של חנוכה ולא על הדלקת נר חנוכה כיון דדמי לתפילין שיש משך זמן לקיום המצווה. [אף שיש לחלק מתפילין, דבשלמא התם הרי ממשיכה המצוה אחר כך משא"כ הכא הרי אם כבתה אין זקוק לה].
ויש לדון בדברי הגרע"א בכמה אנפי:
♦

א. שעשה ניסים ושהחיינו

הנה, כתב הגרע"א, דברכת שעשה ניסים וכן ברכת שהחיינו בלילה הראשונה, ודאי יברך, דלא גרע מרואה.
והנה לענ"ד אם נמצא עדיין קודם השקיעה בזה יש לעיין אם יוכל לברך, דהרי יש לדון אם יש באותה שעה ברכת הרואה.
וכעין זה יש לעיין אם אסור השמן בהנאה. ובפרי מגדים (סי' תרע"ב א"א ססק"א) כתב דבהדליק מפלג המנחה מיתסר בהנאה.
[ודע דאם הניח שמן לחצי שעה מהדלקה דפלג המנחה, אע"פ שאם נגמר קודם השקיעה, מדליק אחר כך בלא ברכה, מכל מקום ליכא למילף מיניה דיכול לברך ברכת הרואה כשרואה נר מפלג המנחה. ועיין בשלמי תודה (סי' ה' אות א')].
♦

ב. גם בכבה נר העיקר

הנה הגרע"א כתב הנ"ל לענין הנידון דשכח לברך על העיקר האם אכתי יכול לברך על ההידור, ועל זה כתב דמכל מקום שעשה ניסים ושהחיינו ודאי יוכל לברך דלא גרע מרואה נר העיקר.
ובמשנה ברורה (סי' תרע"ו בשער הציון סק"ה) כתב עוד, דאף אם כבה נר העיקר, דבזה לא יוכל לברך על נרות ההידור, [דליתא לכל הג' צדדים הנ"ל להקל וכדלהלן], מכל מקום יכול לברך שעשה ניסים ושהחיינו, וכתב כך בשם הגרע"א הנ"ל.
והנה זה חידושא, דדברי הגרע"א איירי דנר העיקר דלוק, אבל הכא דנר העיקר כבה, והנר שלפניו הוא רק חיובא דמהדרין, ודיינינן לברך שעשה ניסים על נרות ההידור, והרי אשר קדשנו לא מברכינן מפאת פלוגתת הפרי חדש ואליה רבה, אם כן אמאי יברך שעשה נסים.
וצריך לומר דדעת המשנה ברורה דנהי ד'וצונו' לא מצי למימר, אך מכל מקום חשיבא נר של פרסומי ניסא מצד ההידור. וצריך תלמוד.
שוב ראיתי דבהוצאת טלמן בעין הגליון הועתקה כל תשובת הגרע"א, ובסוף איתא בהדיא כדברי המשנה ברורה, דאם כבה הראשון לא יברך אבל עכ"פ זמן יברך. [וזה הועתק מהוצאת השולחן ערוך שיצא לאור ביוהנסבורג עם הוספות לגליון הגרע"א].
♦

ג. רואה רק נר אחד

הנה לפי מה שכתב הגרע"א (הנ"ל מדפוס יוהנסבורג) ובמשנה ברורה (שם), מי שרואה חלק מהנרות יוכל לברך ברכת הרואה אע"פ שהנר הראשון אינו נראה לעיניו.
והעירוני דלדברי המשנה ברורה (ביאור הלכה סי' תרע"ג סע' ב') דבעינן שבעת הדלקה יהיה כל הנרות לפי חשבון הימים ואז נחשב למהדרין מן המהדרין, ועל כן אם כבתה אחת קודם שהשלים ההדלקה צריך לחזור ולהדליקה, אם כן היאך יברך ברואה רק נר אחד.
אך לא קשה דמכל מקום זה חלק מנרות ההידור והמדליק יצא בהם, ואם כן אע"פ שהרואה אינו רואה כל ההידור, מכל מקום יכול לברך עליו.
וכעין זה יש להסתפק כשמדליק הוא בתוך עשרים אמה, והרואה נמצא בבנין למעלה מעשרים אמה, דיש לומר דהרואה מברך ברכת הרואה כיון דלמדליק מהני. והוא רק למשל בעלמא דיש לחלק בין הנידונים.
[ובמקום אחר כתב רבינו להסתפק בנר שעומד למעלה מעשרים מרשות הרבים, ומברך על ההדלקה מכיון דרואים גם לכוון הבית, מהו לענין ברכת הרואה. וכתב דנראה דאינו מברך].
♦

ד. הדליק כל הנרות

הנה אם כבר הדליק כולן, ואחר כך נזכר שלא בירך, יש רק הסברא הראשונה והשלישית, אבל ליכא הסברא השניה, והיינו לסמוך על השיטה דיכול לברך על נרות ההידור, דהרי כבר גמר להדליק גם הנרות דהידור, ואם כן בזה לא יברך, דהרי משמעות הגרע"א דיכול לברך רק היכא דאיכא כל ג' הסניפים. וכך כתב במשנה ברורה (סי' תרע"ו סק"ד).
♦

ה. כבה הראשון

וכן אם כבה הראשון לא יברך, דהרי אין כאן הסברא השלישית דהמצוה נמשכת, נמצא דאיכא רק שתי הסברות הראשונות, ובזה לא סגי. [ומזה מוכח דיש הידור בלא עיקר, שהרי הראשונה כבתה].
ויש להעיר, דהרי לדעת המשנה ברורה הנ"ל (ביאור הלכה סי' תרע"ג סע' ב') דבעינן שבעת הדלקה יהיה כל הנרות לפי חשבון הימים ואז נחשב למהדרין מן המהדרין, ועל כן אם כבתה אחת קודם שהשלים ההדלקה צריך לחזור להדליקה. אם כן אמאי לא יברך, הרי חזר והדליק נר העיקר, נמצא דאיכא גם הסברא השלישית דאיכא המשך לקיום המצוה.
אך פשוט דאינו כן, דמכל מקום בהדלקה זו אין נר העיקר חוזר וניעור, דלגביו הא אמרינן כבתה אין זקוק לה, ואין עליו אלא שם נר של הידור כדי שיתקיים ההידור בשאר, ולכן לא יברך. וזה פשוט.
ויש נפקותא בהאמור, בהיה רק נר אחד ביום הראשון, וכבה וחזר והדליקו אע"פ שאין זקוק לו, וגם נר הידור ליתיה, אם שייך לברך עליו ברכת הרואה, דלמה שכתבנו יש לומר דלא חזר הנר לקדמותו ואם כן אמאי יברך. ומכל מקום אכתי צריך עיון לדינא.
♦

ו. נפחת השמן

יש לעיין מהו בגוונא דלאחר שהדליק נר העיקר כדינו, נפחת ממנו השמן ולא יוכל לדלוק מחצית השעה, ואינו חייב לחזור להדליקו דהא כבתה אין זקוק לה, האם יוכל לברך לפני שמדליק נרות ההידור.
וצדדי הספק, מי אמרינן דאינו יכול לברך, דכאן ליתא לסניף דמשך זמן המצוה, דהא השתא נר העיקר חשיבא ככבה כיון דלא יוכל לדלוק מחצית השעה.
או דילמא יכול לברך, דכיון דבשעת ההדלקה היה ראוי, נשארת מצוותו מפאת כבתה אין זקוק לה, ולמעשה הא דולק השתא אם כן חשיבא כנתקיימה מצוותו, אם כן למסקנת הגרע"א גם בכהאי גוונא יוכל לברך. וכן היה נראה יותר.
♦

ז. ברכה על הידור כמו על נענועים

הנה ראיתי בתשובות פרי הארץ (להג"ר ישראל מאיר מזרחי, ח"ג או"ח סי' ב') שכתב טעם נוסף לדון אמאי אם לא בירך על נר העיקר אכתי יכול לברך על נר ההידור, דהרי הוה דומיא דלולב, דאם לא בירך על הנטילה עדיין יכול לברך על הנענועים אע"פ דעיקר המצוה כבר קיים.
אמנם כל זה בלא בירך על העיקר, אבל בבירך על העיקר דלא פש אלא ההידור, לא יברך, וכדעת הפרי חדש דאין מברכין על ההידור לחוד. וכתב שם דהכי נמי בבירך על לולב בגוונא דאין ברכת העיקר עולה על הנענועים, לא יברך על הנענועים לחוד.
ובדעת הגרע"א דלא אתי עלה מהאי טעמא [אלא מג' סברות האחרות], יש לומר דסבירא ליה דהידור גרע מנענועים.
♦

ח. פחות מחצי שעה

כתב בפרי מגדים (סי' תרע"ג א"א סק"ו) דאף אם יש לו שמן פחות מחצי שעה ידליק בלא ברכה, דילמא הלכה כאידך תירוצא בגמרא (שבת כ"א ב') דהא דאיתא בברייתא מצותו משתשקע חמה עד שתכלה רגל מן השוק היינו דאי לא אדליק מדליק.
וכן כתב דהא דאמרינן דאם הדליק פחות מכשיעור יכבה ויחזור וידליק, היינו בלא ברכה, דילמא לא בעינן שיעור ואם כן כבר יצא בהדלקה ראשונה.
ולענ"ד יש לדון דאפשר לברך, והיינו באופן שהיה לו פחות מכשיעור והדליקו בלא ברכה, ואחר כך יש לו שמן להשלים לשיעור, ומכבה כדי לחזור ולהדליקו, א"כ לפני שמכבה יכול לברך.
דהרי בכהאי גוונא נמי איכא תלת צדדים דיכול לברך, חדא, דילמא עובר לעשייתם לאו לעיכובא, שנית, דילמא יכול לברך מפאת משך ההדלקה, דהרי ממה נפשך אם יצא בראשונה יכול לברך גם לאחר ההדלקה כל משך ההדלקה, ושלישית, דילמא לא קיים המצוה בפחות מחצי שעה, ונמצא דעכשיו יקיים המצוה בזה שלאחר שיכבה עומד להדליק כשיעור.
♦

לברך שנית בכבה

הנה יש לדון מהו בנכבה נר חנוכה, באופן דחוזר ומדליק, כגון למאן דאמר דכבתה זקוק לה, האם חוזר ומברך.

א. הדליק לפני השקיעה

הנה דעת הט"ז (סי' תרע"ג סק"ט בסופו, מובא במשנה ברורה שם ס"ק כ"ו) דאם כבה נר חנוכה קודם השקיעה זקוק לה, ותמה על תרומת הדשן (סי' ק"ב) דלא סבירא ליה הכי.
מעתה יש לעיין להט"ז האם בכהאי גוונא מברך, והדבר מבואר בדברי הט"ז (שם) דכתב דלא מברך, וטעמא דכבר בירך קודם, כשהדליק בהיתר.
ואם כן יש לפשוט מדברי הט"ז גם לענין שאלה הנ"ל למאן דאמר כבתה זקוק לה דלא יברך.
והנה במשנה ברורה (שם) כתב נמי דבכבה קודם השקיעה נהי דחייב להדליק לדעת הט"ז, מכל מקום לא יברך, אך זה יש לומר דטעמו דחישיינן לדעת תרומת הדשן שפטור לגמרי להדליק, אך בט"ז עצמו מבואר דגם לשיטתא דיליה לא יברך.
♦

ב. נר שבת

הנה בנר שבת גם לדידן אם כבתה זקוק לה, והנה איתא בשולחן ערוך (סי' רס"ג סע' ד') דלא יקדים למהר להדליק נר שבת בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת, וכתב במשנה ברורה (סי' רס"ג סע' ד' בבה"ל ד"ה מבעוד) דלא יקדים היינו רק לכתחלה, אבל אם בדיעבד הדליק מוקדם, אין להחמיר לכבות ולחזור להדליק בזמנה, דהרי אם כן ייצא שכרו בהפסדו דתהיה ברכתו הראשונה לבטלה.
חזינן מדבריו דאם כבה הנר שבת, חוזר ומדליק בברכה. אם כן חזינן דאין הברכה נמשכת, ואפילו באופן דאיירי התם שכיבה על מנת להדליק.
והוא חידושא רבתא, דאם איש בירך על נרות שבת קודם ההדלקה, ואחר כך הדליק ונכבה מחמתו שלא בכונה ומדליק שנית, יצטרך לברך שנית.
ונמצא דמהט"ז יש ראיה שלא יברך, ומהמשנה ברורה יש ראיה שיברך, ונמצא דיש ראיה לכאן וראיה לכאן, ויש לעיין מהו לענין למעשה.
♦

ג. מאי שנא מטלית ושופר

לכאורה קשה על דברי המשנה ברורה, אמאי כתב במכבה נר שבת על מנת להדליק שנית חוזר ומברך, מאי שנא מפושט טליתו על מנת לחזור וללבוש דאינו מברך, (כמבואר במשנה ברורה סי' ח ס"ק ל"ז).
וכן הרי לגבי תקיעת שופר כשהתחיל לתקוע ואחר כך החליף השופרות אינו חוזר ומברך, (כמבואר במשנה ברורה סי' תקפ"ה ס"ק ד', בשם הבנין עולם סי' ל"א).
ויש לבאר דהתם בנר שבת אף שהדליק לא מקרי שהתחיל כבר המצוה, שהרי עדיין יום חול. אבל אם כן נמצא דבנר של יום טוב והדליק ונכבה ביום טוב, נימא שלא יברך. וכל זה צריך תלמוד.
♦

שמא הוה נר של חשד

הנה איתא בשולחן ערוך (סי' תרע"א סע' ח') חצר שיש לו שני פתחים משני רוחות, צריך להדליק בשתיהן מפני החשד, שיאמרו בני עירו מדלא אדליק בהא, באחרת נמי לא אדליק.
וכתב הר"ן (שבת י' א' בדפי הרי"ף) דמסתברא דכיון שאינו מדליק אלא משום חשדא, אינו מברך עליו.
♦

א. ברכת אילנות על ערלה

הנה בתשובות דובב מישרים (ח"ג סי' ה') דן האם מברכים ברכת אילנות על אילן של ערלה, דלחד גיסא יש לדון דאין מברכין, מכיון דהפירות אסורים בהנאה ודומה לאילן סרק דאין מברכין עליו (כמבואר בהלכות קטנות ח"ב סי' כ"ח), אך לאידך גיסא יש לדון דמברכינן, כיון דעכ"פ הפירות ראוים לנכרי או לחולה, ואם כן שייך לברך עליהם שברא אילנות טובים ליהנות בהם בני אדם.
וכתב להביא דמות ראיה דמברכינן, דהנה אמרינן בגמרא בבא קמא (ס"ט א') דרבי שמעון בן גמליאל אומר, שאם אדם יש לו שדה של ערלה, אין צריך לציין בה כדי שידעו שהיא של ערלה, דהרי בין כך אסור לקחת מהשדה בלי רשות, וכי תימא הרי אם יגנבו יכשלו באיסור ערלה, מכל מקום אין צריך לציין דהלעיטהו לרשע וימות.
ותיקשי, הרי יהיה מחויב לציין שלא יכשלו אנשים כשרים ויעשו ברכה על האילנות המלבלבים, ויעברו על איסור ברכה לבטלה, אלא על כרחך מוכח דאפשר לברך גם על אילני ערלה.
♦

ב. ליחוש שיברכו על נר של חשד

מעתה, תיקשי כעין זה לענין הא דמדליקין נר של חשד בחנוכה, הרי לדעת הר"ן הנ"ל דאין מברכין על נר של חשד, ליחוש שמא יברכו עליו ברכת הרואה, ויעברו על איסור ברכהלבטלה.
♦

ג. מיעטא דמיעוטא

יש לומר דהכא לא שייך לחשוש, דהרי כל ברכת הרואה הוה רק על מי שלא הדליק, וגם אינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם אין מדליקין עליו בתוך ביתו, (כמבואר בשולחן ערוך סי' תרע"ג סע' ו'), ולהאי מיעוטא דמיעוטא לא חייש.
♦

ד. להדעה דאינו מיעוטא

אך אכתי תיקשי לדעת קמאי (מרדכי בשבת אות רס"ז, וע' משנה ברורה סי' תרע"ו ס"ק ו', ובשער הציון שם סק"ט) דאף בהדליק עליו בביתו, או השתתף בפריטי ואינו נמצא שם בשעת ההדלקה, חוזר ומברך ברכת הרואה. ואם כן ברכת הרואה אינו כל כך מיעוטא, ואם כן אכתי ניחוש שמא יברכו ברכת הרואה על נר של חשד.
ויש לומר דסברי כהרשב"א (תשובות ח"א סי' תקכ"ה) דמברכינן על שחיטת בן פקועה, אע"פ שאינו חייב שחיטה רק משום מראית עין. ולפי זה גם על נר של חשד מברכינן. ואם כן אין הכי נמי בנר של חשד תהא גם ברכת הרואה.
♦

ה. כבתה אין זקוק לה

כעין הנ"ל יש להקשות, דהנה קיימא לן בנר חנוכה דכבתה אין זקוק לה, ומכל מקום אם רוצה יכול להדליק שנית, (כמבואר ברמ"א סי' תרע"ג סע' ב', ומשנה ברורה שם ס"ק כ"ז).
ותיקשי דמכשיל את הרואה שיברך ברכת הרואה, והוה ברכה לבטלה, וכי תימא דאין תקלה שיסמוך המברך על הרוב, הרי להדובב מישרים הנ"ל גם בזה אין להניח תקלה, דהרי גם לענין ברכת אילנות איכא רוב דאינם ערלה. ויש ליישב כהנ"ל.
♦ ♦ ♦