כולל פוניבז'
בגדרי מקלקל[2]
א. האם יש שם מלאכה במתעסק ובמקלקל והנפק"מ
במלאכת שבת מלבד פטור שוגג (שהוא מעשה עבירה, אלא שפטור מקרבן), נשנו עוד ב' פטורים: א. פטור מלאכת מחשבת[3]. ב. פטור מתעסקב. אמנם נודע בשערים יסודו של הרע"א (שו"ת, קמא סי' ח) וכן כתב העונג יו"ט (סי' כ'), דיש הבדל יסודי בין פטור מלאכת מחשבת, שבו אין המלאכה חשובה כלל למלאכה, לבין פטור מתעסק - דאף שפטור האדם מעונש, מכל מקום נחשב שנעשתה על ידו מלאכת איסור בשגגה, והוא חייב תשובה וכפרה על כך. בכלל חיסרון מלאכת מחשבת, נכלל אף המקלקל בעשייתו, וכפי ששנינו במשנה בשבת (קה, ב) ובגמ' (שם) שכל המקלקלין פטורין, ולדבריו של הרע"א על מקלקל אין שם מלאכה כלל. להלן נדון במובאות שהביאו האחרונים בהם נראה שכן יש שם מלאכה אף בעשייה דרך קלקול, ויישוב הדברים בשיטת הרע"א בעז"ה.כתבו הפוסקים כמה נפק"מ בנידון זה של מתעסק ומלאכת מחשבת - האם יש על כך שם מלאכה אלא שפטור האדם מעונש, או שאין על העשייה שם מלאכה כלל: א. הרואה אדם אחר העושה פעולה במתעסק, האם נדרש הוא להפרישו מאיסורא. ב. הרואה את עבדו (שהאדון מוזהר על שביתתו בשבת) עושה פעולה בשבת של מתעסק, האם נדרש הוא למונעו מכך (ראה ברע"א שם). ג. נפק"מ נוספת כתב העונג יו"ט (שם), לגבי אדם המבשל בשבת במתעסק, האם קנסו אותו רבנן לאסור את מאכלו, דומיא דשוגג, דאם נחשב שעשה מעשה עבירה יש לקונסו, בשונה אילו היה נחשב כחיסרון במלאכת מחשבת, דאין לקונסו.
♦[4]
ב. קושיות האחרונים על דברי הרע"א משיטת רש"י דיש שם מלאכה במקלקל
האחרונים (אפיקי ים ב, לז. בית יצחק או"ח סי' ט) הקשו על יסודו של הרע"א, כי בעוד שעל מתעסק יש שם מעשה עבירה, שונה דין מקלקל, דפטורו הוא משום חיסרון במלאכת מחשבת, שאין על כך שם מלאכה כלל. זאת, משיטת רש"י המחודשת (ב"ק לה, א ד"ה רבא), בעניין פטור קים ליה בדרבה מיניה. פטור זה פוטר את האדם כאשר עשה מלאכה שהוא חייב עליה עונש מיתה ובד בבד הזיק את חבירו בממון, ומוסיף תנא דבי חזקיה (שם) דפטור קלב"מ שייך אף אם עשה את המלאכה שחייב עליה מיתה בשגגה, ובפועל אינו מתחייב מיתה, דמכל מקום פטור הוא על היזק הממון הנעשה על ידו באותה העת. רש"י (שם) מבאר את שיטתו של תנא דבי חזקיה, דיפטור מתשלומים אף במקום שמלאכת האיסור נעשתה דרך קלקול, ומשווה זאת רש"י לדין שוגג דבשניהם לתנא דבי חזקיה יהיה פטור קלב"מ.אולם, התוס' (שם, ד"ה מתניתין) מקשים על רש"י בכותבם: "ולא דמי לשוגג שיש בו איסור מלאכה, אבל כאן אין בו איסור מלאכה", כלומר, דאין לדמות את דין מקלקל לדינו של תנא דבי חזקיה, שכן במקלקל אין על עשייתו שם מלאכה כלל, ובזה אין לפטור משום קלב"מ אף לתנא דבי חזקיה. וביארו האחרונים [ראה עונג יו"ט (סי' כ'). מרומי שדה (שבת לה, א). בית יצחק (או"ח סי' ט' בשולי המכתב) אפיקי ים (ב, לז) ועוד], כי רש"י ותוס' נחלקו בגדר פטור מקלקל, האם יש עליו שם מלאכה ונאמר בו רק פטור מעונש, כדעת רש"י, או דגרע משוגג ואין על מקלקל שם מלאכה כלל, כשיטת התוס'. ובס"ד נתבארה שיטת רש"י בארוכה במקו"א[5].
והקשו האחרונים, דבדברי רש"י הללו, שפטור קלב"מ נוהג אף במקלקל, אם כן מוכח דיש שם מלאכת איסור אף בפעולה שאינה מלאכת מחשבת, ודלא כשיטת הרע"א הנ"ל, דבעוד שבמתעסק יש שם מלאכה בשגגה, שונה דין מלאכת מחשבת, שאין על כך שם מלאכת עבירה.
ניתן לסייע קושיא זו, ממה שכתב רש"י (שבת לא, ב ד"ה לעולם): "כל מקלקל דשבת - הוי פטור, דלאו היינו מלאכת מחשבת", הרי שפטור מקלקל יסודו משום העדר מלאכת מחשבת, ומכל מקום כתב רש"י בב"ק דיש שם מלאכה על קלקולו. [יש לדון במה שאיירי התם רש"י בשיטת רבי יהודה, על פי דברי הבית יצחק (שם), וראה עוד בביאור הלכה (שמ, ד"ה הנייר)].
♦
ג. קושיות נוספות בסתירת דברי רש"י – דאין שם מלאכה במקלקל
קושיא נוספת בשיטת רש"י מקשה העונג יום טוב (סי' כ), דבעוד שבב"ק סובר רש"י שיש שם מלאכת שבת אף במקלקל, ומשום כך יש בזה פטור קלב"מ לתנא דבי חזקיה. לעומת זאת, על המשנה בשבת (קמו, א): "שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי". מפרש רש"י את טעם ההיתר: "שובר אדם חבית - מליאה גרוגרות בסכין או בסייף, לאכול ממנה גרוגרות, דאין במקלקל שום איסור בשבת". הרי שמאידך נוקט רש"י כי במקלקל אין שום איסור שבת, וראה הערה[6].יש להוסיף ולהקשות על דרך זה, דהנה רש"י (סנהדרין פד, ב ד"ה מקלקל) מבאר את דברי הגמ' (שם): "והדתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ - ליחוש דילמא חביל, והויא לה שגגת סקילה. התם מקלקל הוא". ומפרש רש"י: "מקלקל הוא - וכל המקלקלין פטורין בחלול שבת, דמלאכת מחשבת כתיב". הרי שמפרש רש"י את דין המשנה, המתירה לכתחילה ליטול בשבת קוץ ע"י מחט (ראה שבת קז, א), וכן נפסק להלכה (רמב"ם שבת כה, ח; שו"ע או"ח שח, יא), דהוי משום מקלקל ואין בזה מלאכת מחשבת, מבואר אם כן שבמקלקל אין על עשייתו שם מלאכה, ומשום כך מותר לעשות כן לכתחילה. ולכאורה הדברים סותרים לדברי רש"י האמורים במסכת ב"ק.
♦
ד. ב' אופנים במקלקל
נראה ליישב בס"ד, ולחדש דיש ב' מצבים של קלקול דרך השחתה. הראשון, שעושה האדם פעולה של השחתה וקלקול בחפץ, אולם יש לו תועלת בעצם הקריעה וההשחתה, כנידון הגמ' בשבת (קה, ב) הקורע על מת דעלמא שאינו מחויב לקרוע עליו, או שקורע בחמתו. אף שהבגד הושחת ואין לאריג כל תועלת מפעולת הקריעה, מכל מקום עצם עשיית הקרע נותנת לאדם תועלת, ביודעו שעושה הוא את עצם הקריעה עבור מת (אף שאינו חייב בכבודו), וכן הקורע בחמתו, אף שהבגד ניזוק ונפסד, מכל מקום יש לו ניחותא בעצם הפעולה על מנת להניח את חמתו. ונמצא שיש לו מטרה ורצון בעצם פעולת הקלקול, ואף שאין היא פעולה ישירה לתועלת הבגד. ובכהאי גוונא אף שפטור הוא על עשייה זו של מקלקל, מכל מקום יש שם מלאכה עליה לדעת רש"י בב"ק, אלא שפטור הוא מעונש. וביאור הדברים הוא דבפעולת קלקול זו יש לאדם רצון בגוף פעולת ההשחתה ואינה היכי תימצי בלבד (כגון לקרוע אריזה על מנת להגיע למוצר הנמצא מתחת העטיפה), ונחשבת כעשיית מלאכה אלא שפטור הוא כשהיא נעשית דרך קלקול. (וראה עוד בנשמת אדם כלל כט, ב שנקט כן).אולם יש אופן נוסף של 'מקלקל', שאין לאדם כל תועלת בעשייתו, וכנידון שדנו הפוסקים והביאם הביאור הלכה (שמ, ד"ה הנייר) לגבי קריעת מעטפה שבתוכה נייר, דבזה יש מקום להקל לומר לנכרי לפתוח את המעטפה דרך קריעה, משום דהוי שבות דשבות (ודן הביאור הלכה האם מותר לקרוע מעטפה זו אף לרבי יהודה המחייב מלאכה שאצל"ג). וביאור הדברים, דאין לאדם בקריעת המעטפה כל תועלת עצמית, ואילו יכול היה להגיע לנייר ללא קריעת המעטפה החיצונית היה עושה זאת, ומשכך אין על קלקול זה שם מלאכה כלל.
♦
ה. יישוב סתירת דברי רש"י והתאמת דברי הרע"א
אחר שזכינו לכך שיש ב' סוגי מקלקל - א. כשיש לאדם תועלת צדדית בגוף הקריעה. ב. שאין הקריעה אלא היכי תימצי להגיע לדבר אחר, ואין לו כל תועלת ורצון בקריעה. מעתה אתי שפיר קושיות האחרונים על הרע"א ובסתירות דברי רש"י, דלעולם כל דברי רש"י בב"ק (לעיל אות ב') דיש שם מלאכת איסור וקלב"מ במקלקל בשורף גדיש – אף כאשר אין לו כל צורך באפר, אמורים דווקא במקום שיש לו תועלת בגוף הקלקול, וכפי שכותב הנצי"ב במרומי שדה (שם), דמדובר במקום שהוא שורף את גדיש חברו לצורך הנחת חמתו הבוערת בו, או למירמי אימתא אאנשי ביתא, עיי"ש. ודווקא בזה אמורים דברי רש"י שיש שם מלאכה אף במקום קלקול, לפי שיש לו תועלת ורצון בגוף הקלקול והשריפה. וממילא לא יקשה מדבריו לשיטת הרע"א הסובר דחיסרון מלאכת מחשבת אין על כך שם מלאכה, דהתם מדובר במקום שאין לאדם כל דעת ורצון בפעולה, וכאופן השני של מקלקל שנתבאר לעיל (אות ד').אמנם, בציור השני שאין לו רצון אמיתי בעצם פעולת הקריעה, וכגון בדברי רש"י (שבת קמו, א) שהביאם העונג יו"ט, דאדם שובר את החבית על מנת להגיע לפירות המונחים בה, מותר הדבר לכתחילה. ומוסיף רש"י דאין במקלקל שום איסור שבת, היינו משום שאין לאדם כל תועלת ורצון בגוף שבירת החבית, לפי שכל רצונו הוא רק להגיע אל הפירות, ואילו היו הפירות מונחים לפניו לא היה שובר את החבית, וכל בכה"ג אין כל שם מלאכת איסור בדבר.
וכן לא יקשה מדברי רש"י בסנהדרין (פד, ב) לגבי היתר נטילת קוץ במחט, ואף שיתכן ויעשה חבורה דהוי מקלקל, והיינו טעמא לפי שאין לאדם כל תועלת וענין בחבלת גופו, ואילו יכול היה ליטול את הקוץ בלא שיפצע את גופו היה מבכר זאת, ומשכך דומה הדבר לאופן השני של מקלקל דאין עליו שם מלאכה, וכדברי הרע"א.
♦ ♦ ♦